צו ההרחבה הכללי בדבר תשלום דמי הבראה קובע כי הזכאות לדמי הבראה, קמה רק לאחר שהשלים העובד את שנת עבודתו הראשונה. בהתאם לצו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה מחיר יום הבראה החל מיום 1.7.2008 הוא 378 שקלים לכל יום הבראה (גובה דמי ההבראה במגזר הציבורי הוא 432 ש"ח ליום), לעובדים במשרה חלקית ישולמו דמי הבראה באופן יחסי לחלקיות המשרה ועובד זכאי לתבוע את יתרת דמי ההבראה. ## חישוב ימי ההבראה בשנה לפי וותק:## מספר ימי ההבראה עבור השנה הראשונה הוא 5 ימים, עבור השנה השנייה 6 ימים, עבור השנה הרביעית 7 ימים, עבור השנה האחת עשר 8 ימים, עבור השנה השישה עשר 9 ימים, עבור השנה העשרים ומעלה 10 ימים. הנטל להוכחת תשלום דמי הבראה מוטל על המעביד. הפסיקה קבעה כי תשלום דמי הבראה מהווה "תשלום נוסף" כהגדרתו ב סעיף 5 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), התשנ"ה – 1995 (עב"ל (ארצי) 14209-03-11 יעקב קפלן נ' המוסד לביטוח לאומי; עב"ל 1166/00 הלפרין נ' המוסד לביטוח לאומי). אשר לתביעה לפיצויי הלנה של דמי ההבראה – דמי הבראה אינם בגדר "שכר מולן" שכן לא נקבעה בחוק הגנת השכר מועד לתשלומם. העובד רשאי לזקוף את הסכומים ששולמו לו כדמי הבראה בשנתיים האחרונות לעבודתו, על חשבון חוב הנתבעות כלפיו בגין דמי הבראה בגין שנים קודמות. הבסיס לכך הוא סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, אשר קובע: "סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום. לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן". ##דוגמא לחישוב דמי הבראה:## תביעת התובע לדמי הבראה הוגשה לפני תום יחסי עובד ומעסיק ועל כן תביעתו אינה מוגבלת לשתי שנות עבודתו האחרונות. עם זאת, תביעת התובע לדמי הבראה בגין התקופה שקדמה ל-23.12.08 התיישנה. הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי שילמה לתובע דמי הבראה בגין תקופת עבודתו עד לחודש 12/12. בתצהירו טוען מר ברייש כי התובע מתעלם מסכומים ששולמו לו במזומן עבור זכויותיו עד לשנת 2013, אך סכומים אלה לא הוכחו. התובע זכאי לדמי הבראה כלהלן: עבור התקופה שבין 1/09 עד 7/09 ל-2.5 ימי הבראה לפי 340 ₪ ליום = 840 ₪. עבור התקופה שבין 8/09 עד 7/10 ל-6 ימי הבראה לפי 351 ₪ = 2,106 ₪. עבור התקופה שבין 8/10 עד 7/11 ל-6 ימי הבראה לפי 365 ₪ = 2,190 ₪. עבור התקופה שבין 8/11 עד 7/12 ל-7 ימי הבראה לפי 371 ₪ = 2,597 ₪. עבור התקופה מ-8/12 עד 12/12 ל-2.9 לפי 371 ₪ = 1,080 ₪. על פי תלושי השכר של התובע, שולמו לו דמי הבראה בסך 2,268 בכל אחת מהשנים 2014 ו-2015. בית הדין מניח שזהו הסכום ששולם לתובע בשנת 2013 (במכתבה מיום 30.10.14 אישרה עו"ד ורשה ששולמו לתובע דמי הבראה בשנת 2013). בגין שנת 2013 הגיעו לתובע דמי הבראה בסך 2,618 ש"ח ובגין השנים 2014 ו-2015 הגיעו לו דמי הבראה בסך 2,646 ₪. לפיכך נפסוק לתובע הפרשים בסך 350 ₪ + 378 ₪ + 378, סה"כ 1,106 ₪. סך הכל מגיעים לתובע דמי הבראה בסך כולל של 9,919 ₪. ##דוגמא לחישוב "פדיון דמי הבראה":## העובד תובע "פדיון דמי הבראה" בגין השנתיים האחרונות , ובסך של 5,236 ₪. המעסיקים טע נו בתחילה , כי העובד קיבל דמי הבראה למרות ש הדבר לא מופיע בתלושים. לאחר מכן הודה מר בשארה, כי מגיע לעובד דמי הבראה שלא שולמו. אנו מקבלים לפיכך את תביעת העובד, ופוסקים לזכותו סך של 5,236 ₪ בגין "פדיון דמי הבראה". פיצוי בגין "אי הפרשה לקופת גמל": המדובר בהפרשות לקופת גמל בשיעור 4% משנת 2008 (בהתאם לצו ההרחבה הכללי בדבר פנסיית חובה), ועד לסיום העבודה (72 חודשים). העובד זכאי על כן לסכום של 14,400 ₪, בגין רכיב זה (4% * 5,000 ₪ *72 חודשים) . המעסיקים מצידם, לא הציגו ראיות לגובה הסכומים שנטען כי הופרשו לטובת התובע. אשר על כן, אנו קובעים כי התובע זכאי לסכום האמור. במידה וצבורים לזכות התובע אי אילו כספים בקופת גמל ופנסיה , המעסיק יפעל לשחרורם עבור התובע תוך 30 יום מיום מתן פסק דין זה. "שכר חודש מאי": העובד תובע שכר שלא שולם לו עבור חודש מאי 2015, בסך של 4,500 ₪. המעסיקים לא הציגו תלוש שכר או כל ראיה אחרת, המוכיחה כי השכר שולם לעובד, כטענתם. אשר על כן, זכאי העובד לסך של 4,500 ₪ נוספים בגין רכיב זה. דמי הבראה