הכרה בתאונת דרכים תוך כדי פירוק החלפת גלגל (פנצ'ר)

נתוני רקע 1. לטענת התובע הוא נפגע בתאונת דרכים ביום 25.1.02. כעולה מכתב תביעה מקורי שהגיש התאונה ארעה "תוך כדי פירוק החלפת גלגל (פנצ'ר) של רכב מסוג פולקסווגן מס' רישוי 84-135-15" (סעיף 5 לכתב התביעה). לימים תיקן התובע כתב התביעה עוד פעמיים. בכל אחד מהם תיאור התאונה חזר על עצמו. אכן התובע שינה את מספר הרכב הנטען. תחת הרכב שתואר מעלה (להלן – "הפולקסווגן") טען התובע כי הרכב האמור הוא רכב מסוג איסוזו מס' רישוי 51-710-15 (להלן – "האיסוזו"). 2. כתב התביעה הוגש בתחילה כנגד הנתבעת 1 שבפניי (להלן, גם "קרנית"). לימים כנגד מנורה חברה לביטוח בע"מ, ולבסוף, בשלישית, שוב כנגד קרנית. עובר לתאונה עבד התובע בשירות מעבידתו, היא הנתבעת 2 (להלן, גם "חב' סבאג"). תביעתו הוגשה לחילופין כנגדה. ככל שתיכשל תביעתו כנגד קרנית, הנסמכת על חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – "חוק הפלת"ד"), נתבעה חב' סבאג בעילת נזיקין בגין רשלנותה כלפיו, כמעבידתו. 3. קרנית התגוננה בפני התביעה והגישה הודעת צד ג' כנגד צד ג' 1, היא חב' סבאג, וכנגד מנהליה הנטענים, צד ג' 2 (להלן – "ג'מאל") וצד ג' 3 (להלן – "מיכאל"). בתחילת הדרך, ובעקבות כתב התביעה המקורי, התגוננה חב' סבאג. בהמשך הדרך היא לא הגישה כתבי הגנה מתוקנים. היא, ג'מאל ומיכאל אף לא התגוננו בפני הודעת צד ג'. 4. באחד משלבי הדיון, ולנוכח טענת קרנית כי התביעה אינה מעלה עילה, הוריתי על הגשת תצהיר נסיבות מטעם התובע. בעקבות זאת הוגש תצהירו בו הוא רשם כי ביום המקרה הוא העמיס סחורות במחסנה של חב' סבאג ברח' אלנבי 167 על האיסוזו ו"לאחר סיום העמסת סחורה, עליתי על הרכב הנ"ל כדי לחלק את הסחורה, לאחר נסיעה של כמעט 1000 מ"ר (כך!) סמוך לבית מספר 147 ברח' אלנבי, הרגשתי שההגה קשה ולוקח ימינה לצד הכביש, עצרתי בצד, ירדתי לראות את הבעיה, וראיתי שהגלגל הימני הקדמי עם פנצ'ר. הוצאתי את הג'ק על מנת להחליף את הגלגל (הפנצ'ר), מאחר והברגים היו תפוסים חזק, והיה קשה לשחררם בידיים, דרכתי על המפתח של הברגים על מנת לשחרר את הברגים, ובאופן פתאומי השתחרר הבורג, החלקתי על המפתח ונפלתי על המדרכה, וקיבלתי מכה חזקה בחלקי גופי השונים, ובעיקר בחזה מהמפתח של הברגים..." (סעיף 3). ועוד הצהיר התובע כי "מיד לאחר התאונה הגיע מנהל הנתבעת מס' 2 מר ג'מאל סבאג, למקום התאונה, והסברתי לו מה קרה, האחרון הורה לי לנסוע ל'לין' והוא המשיך בהחלפת הגלגל" (סעיף 4). 5. קרנית מסרה כי היא מתייחסת לתצהיר הנסיבות כאל כתב תביעה מתוקן, שהרי בפעם הראשונה נטענת הטענה כי התובע היה הנהג ברכב עובר לאירוע התאונה. לנוכח זאת הגישה קרנית כתב הגנה מתוקן. היא רשמה כי היא כופרת בנסיבות אירוע התאונה כפי שנטענו על ידי התובע בכתב התביעה ובתצהיר הנסיבות, היא כופרת בזהות הרכב המעורב בתאונה והיא טוענת כי התובע ידע ו/או היה עליו לדעת כי לרכב אין ביטוח, ועל כן אין לו עילת תביעה נגדה. אקדים ואציין כי בגדר סיכום טענותיה לא נטענת הטענה לעניין הכפירה בזהות הרכב המעורב, אף לא נטענת הטענה אודות ידיעתו הממשית או המיוחסת של התובע באשר להעדר ביטוח של האיסוזו, וממילא לא אדרש לנתונים אלו. 6. החלטתי לדון תחילה בשאלת החבות. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובע הוגש תצהירו-שלו (ת/1), הא ותו לא. קרנית ביקשה להעיד את ג'מאל ומיכאל, הם כזכור צדדי ג' ומנהליה של חב' סבאג, ללא הגשת תצהירים, וכך נעשה בהסכמת ב"כ התובע. נשמעו, איפוא, בשאלת החבות עדויותיהם של התובע, ג'מאל ומיכאל. הונחו בפניי סיכומי טענות. בהתאם לבקשת ב"כ התובע נדרשתי אף לסיכומי השלמה קצרים. המצב המשפטי וגרסתם של מיכאל וג'מאל 7. אפתח תחילה ואקבע כי מקובלת עליי גרסת התובע כי ארעה לו תאונה כתוצאה מהחלפת צמיג. הדבר עולה במפורש מטופס הודעה על פגיעה בעבודה (נ/4), החתום על ידי חב' סבאג כאשר החותם הוא ג'מאל, המציג עצמו כמנהלה. הוא מאשר את גרסת התובע על פיה "נפלתי על המדרכה כאשר החלפתי צמיג ברכב". וככל שניעור ספק בלבי הרי מהמסמך הרפואי הראשון שניתן לתובע בשעה 10:28, דהיינו בסמוך לתאונה הנטענת, נרשם מפיו כי "הבוקר בעבודתו נפל בזמן שפירק גלגל של רכב ונחבל בבית חזה מימין". 8. לנוכח זאת גרסתו של ג'מאל בעדותו בפניי כי ככל שהתובע טוען שהתאונה ארעה כאשר, בין השאר, "קרה לו פנצ'ר ובא לתקן את הפנצ'ר" עליה הוא השיב "לצערי הרב זה שקר" (עמ' 20 לפרוטוקול), אינה אמינה עליי. 9. ואולם בעצם העובדה שקרתה לתובע תאונה, ואף התאונה קרתה שעה שהוא החליף צמיג ברכב, לא סגי. סעיף 1 לחוק הפלת"ד מורה אותנו כי תאונת דרכים משתכללת מקום שקיים "שימוש ברכב מנועי". ו"שימוש ברכב מנועי" מוגדר, בין השאר, כ"טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו". ולעניין זה מבהיר כב' המשנה לנשיאה ריבלין, בין השאר, כי על מנת שתוכר תביעה בגין "טיפול-דרך" יש צורך כי "הטיפול אינו אלא זה הנדרש עקב אירוע פתאומי. פתאומיות הטיפול מבטאת גם היא את העמדה כי הטיפול הוא חלק מובנה ומשולב בתוך הנסיעה במובנה הרחב. הטיפול מבטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה..." (סעיף 14 ב-רע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ). ואכן, ככל שאאמין לגרסתו של התובע, כעולה מסעיף 3 לתצהירו ת/1 הזהה לסעיף 3 לתצהיר הנסיבות שהובא לעיל, אכן מדובר ב"טיפול-דרך", כדרישתו בחוק הפלת"ד כפי שנתפרש בפסיקה. מנגד, ככל שלא אאמין לגרסה האמורה, הרי עצם העובדה כי ארעה לתובע תאונה אגב החלפת צמיג, ואולם לא בהקשר לצורך פתאומי כמוגדר מעלה, דין תביעתו יהא להיכשל. 10. עד עתה נפרסה גרסתו של התובע. עתה ראוי לפרוס את גרסתם של ג'מאל ומיכאל לנסיבות שקדמו לתאונה הנטענת. 11. מעדותו של ג'מאל נלמד כי עובר למועדים הרלוונטיים היו בחב' סבאג שני רכבים, הם הפולקסווגן שהיה מבוטח, והאיסוזו שלא היה מבוטח. ביום התאונה רצה ג'מאל לצאת לדרכו עם האיסוזו וראה שיש לו תקר (פנצ'ר) ומשום כך השאיר את האיסוזו במקום חנייתו ברח' אלנבי וביקש ממיכאל שיאסוף אותו עם הפולקסווגן, ועמו הם נסעו לשוק הסיטונאי. הם הגיעו לשם בערך ב- 4:00 לפנות בוקר, קנו מצרכים עבור לקוחותיהם, אספו את התובע ליד בית הביטוח הלאומי הישן ברח' המגינים, כדרכם, לערך בשעה 6:00 ונסעו לעבר האיסוזו שחנה ברח' אלנבי. או-אז הם החלו בפעולת פריקת הסחורה הן מן הפולקסווגן והן מן האיסוזו, תוך שהם ממיינים אותה לארגזים בהתאם למשלוחים הצפויים ללקוחותיהם. הם לא ניסו, כל עיקר, לתקן את הפנצ'ר. במהלך העבודה התקלקל המשקל. ג'מאל, איפוא, נטל את המשקל על מנת לתקנו. מיכאל עזב את המקום על מנת לחלק סחורה בפולקסווגן. התובע נותר על המדרכה על מנת לשמור על הסחורה. ג'מאל ממשיך ומעיד כי כשהוא חזר עם המשקל המתוקן נמסר לו "שהתובע נפל והלך לבית חולים" (עמ' 19 לפרוטוקול). דבר זה נמסר לו על ידי "נהג מונית – הוא מכיר אותנו ואת האוטו. נהג המונית נשאר 10 דקות עד שהגעתי" (עמ' 20 לפרוטוקול). 12. מיכאל מצטרף לעיקרי הדברים ואולם הוא סותר את גרסתו של ג'מאל, ובנתונים מהותיים. בעוד ג'מאל מכחיש כל עיקר כל ניסיון לתקן את הפנצ'ר מציין מיכאל כי כאשר הגיעו השלושה לאיסוזו "ניסיתי בהתחלה להחליף את הצמיג, הצלחתי רק לשחרר בורג אחד מתוך חמש או שש, במקרה ביום שישי לא היו הזמנות הרבה. אמרתי לאחי, אנחנו נחליף את הצמיג בסוף היום. אמרתי שנעבוד באוטו הקטן לעשות את ההזמנות" (עמ' 22 לפרוטוקול). ועוד מציין מיכאל כי הוא חזר בעקבות סיבוב חלוקה למקום, שם ראה גם את התובע וגם את ג'מאל. התובע "אמר שקיבל מכה, אחי נתן לו 50 ₪". ועוד הוא ציין כי התובע מסר את הגרסה כי התאונה ארעה לו בגלל "שניסה לפרק את הצמיג ונפל" (עמ' 26 לפרוטוקול). המטרה של מתן ה- 50 ₪ הייתה כי "אח שלי נתן לו 50 ₪ והזמין לו מונית ואמר לו שילך ונהיה בקשר" (עמ' 27 לפרוטוקול). פשיטא התובע הזמין מונית שלקחה אותו מן המקום למרפאת "לין". משעה שלשאלותיי הישירות עומת מיכאל עם גרסתו של ג'מאל ונשאל "אח שלך סיפר דברים אחרים לגמרי. הוא סיפר שלא היית במקום, הוא חזר לאחר תיקון המשקל ומצא שהתובע כבר לא נמצא במקום, אלא נהג מונית נשאר במקום וסיפר שהוא שומר על הירקות בגלל שהתובע היה צריך ללכת לטיפול רפואי", השיב מיכאל "אין דבר כזה". אני מעדיף את גרסתו של מיכאל על גרסתו של ג'מאל, ככל שעסקינן בנתון זה. 13. ועוד יצויין כי הן ג'מאל והן מיכאל הכחישו כי התובע עבד כנהג אצלם. לטענתם הוא סייע בידיהם בהעמסת וחלוקת המשלוחים. בין היתר, כך בואר, בין הלקוחות של חב' סבאג היו מלונות "דן פנורמה" ו"דן כרמל" הידועים ורבי היוקרה. הפצת הסחורות, למשל לשם, הייתה כרוכה בפעילות של רישום תעודות משלוח עם הקניין. עסקינן בפעולה מורכבת שהתובע לא היה מוסמך ומיומן לעשותה. אכן, בעוד שמיכאל הכחיש מכל וכל את נהיגתו של התובע אי פעם הרי ג'מאל הודה כי יכול שהוא נהג באוטו פעמים ספורות, "פעמיים שלוש.. יכול להיות" (עמ' 20 לפרוטוקול). הד לנתון האמור נמצא לי בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה (נ/4), שאין עוררין שנעשה בכתב ידם של ג'מאל ומיכאל. בעוד בסעיף ט' הוגדר תפקידו של התובע כ"סבל" אשר עסק ב"העמסת סחורה", הרי בסעיף ב' נרשם תחילה כי התובע הוא "נהג משאית" ולאחר מכן נמחקה המילה "משאית" ואולם נותרה המילה "נהג". אף נתון זה מצביע על בעיות חמורות באמינותם של ג'מאל ומיכאל. 14. משמע, שומה עליי להכריע במחלוקת הקוטבית בין ג'מאל ומיכאל, לבין התובע. לשיטתו של ג'מאל מלכתחילה, ועוד בבוקרו של יום, לא הוזזה האיסוזו ממקומה, שהרי היה בה פנצ'ר. מנגד, גרסתו של התובע היא שהוא נהג באיסוזו לבדו, בעת נסיעתו קרה לאיסוזו פנצ'ר, באופן שהוא נאלץ היה לבצע תיקון של פנצ'ר זה, ואז קרתה התאונה. עתה, ומשכל אלו ניצבים לנגד עיניי, בחנתי את חומר הראיות והטענות. משעשיתי כן, ואף בנתון לאשר נאמר מעלה, אין לי ספק כי דין תביעת התובע להידחות מכל וכל. מכלול התנהלותו אינו זוכה לאמוני. דיון והכרעה 15. הכשל הראשון לעניינו של התובע נעוץ בכתבי התביעה המקוריים שלו. והרי בהם נרשם, כך סתם, כי התובע ניזוק בתאונה שעה שעסק בהחלפת צמיג. כאמור זו אף גרסתו של מיכאל, זו אף הכרעתי-שלי. ואולם באף אחד מכתבי התביעה לא טען התובע כי התאונה הייתה פועל יוצא של פנצ'ר שקרה בעת נהיגתו. התובע "נזכר" לעשות כן רק בגדר תצהיר הנסיבות. לא נמצא לי כל הסבר מניח את הדעת למחדל זה, והוא פוגם באופן חמור באמינותו של התובע. 16. אין ספק כי התובע אמור לדעת פנצ'ר של איזה רכב הוא ניסה לתקן, האם של הפולקסווגן או של האיסוזו. בכתב התביעה המקורי טען התובע כי הוא עסק בתיקונו של הפנצ'ר של הפולקסווגן. לטענתו הוא עשה כן הואיל והאחים ג'מאל ומיכאל ביקשוהו לייחס את התאונה לפולקסווגן, כזכור הרכב המבוטח. ככל שנכונים הדברים הנני מתייחס בחומרה יתירה להסכמתו של התובע להעיז ולהגיש תביעה שיקרית ביודעין לבית המשפט, לנוכח הנתון האמור. אף אין כל הסבר מניח את הדעת מה גרם לתובע לשנות את עורו, ככל שעסקינן בזהות הרכב, להחליט למסור גרסת-אמת, ולו בעניין זה. 17. התובע הוא בעל דין מעוניין והוא מסר בפניי גרסה של עד יחיד. במצב דברים זה מורה אותנו סעיף 54 לפקודת הראיות כי כאשר מדובר בעדותו של בעל דין הרי אם "פסק בית המשפט בעניין אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו". 18. אכן בטופס נ/4 ציין התובע כי לא היו עדים לתאונה האמורה. ואולם התובע שינה טעמו, באורח מפתיע, במהלך חקירתו בפניי. או-אז הסתבר כי לא זו בלבד שהיה עד חיצוני לתאונה, היו שלושה עדים לתאונה האמורה. שניים מהם הם, לא פחות ולא יותר, אחיו, חאלד ומוחמד. ככל שעסקינן בחאלד העיד התובע כי "הוא עבר וראה את התאונה" (עמ' 11 לפרוטוקול). ככל שעסקינן במוחמד הוא ראה את התאונה הואיל והוא "הזדמן למקום" (עמ' 12 לפרוטוקול). בנוסף לכך היה עד נוסף, שכן של האחים, שהוא "נהג מיניבוס והוא אמר שהוא מכיר אותם" (עמ' 13 לפרוטוקול), ואף הוא ראה את התאונה. ועל כל אלו מציין התובע כי הוא הגיע למרפאת "לין" הואיל ו"נסעתי במונית. הם (אחיו חאלד ומוחמד – ש.ל.) לא רצו לקחת אותי" (עמ' 13 לפרוטוקול). משמע, כך מעיד התובע, לבד מעדותו ניתן היה להביא עדים נוספים המאמתים את גרסתו של התובע. אכן, משעה שקבעתי את עצם אירוע התאונה ניתן לטעון שאין בכך רבותא רבה, ואולם הדברים אינם מדויקים. אכן, סביר להניח כי כל אחד מן העדים האמורים, ובוודאי אחיו של התובע, שאלו אותו הכיצד קרתה התאונה. יכול שמי מהם אמור היה להעיד שהתובע השיב שבמהלך נסיעתו באיסוזו, התרחש הפנצ'ר והוא נאלץ היה לתקנו. 19. ואולם כשלעצמי נראה לי סיפור המעשה אודות העדים הנוספים פנטסטי ביותר. ככל שעסקינן בחאלד יש לו חנות ברח' שבתאי לוי, ומן הסתם הוא פותח אותה בשעות הבוקר המוקדמות. ככל שעסקינן במוחמד הוא נוהג להביא ילדיו לבית ספר בחיפה והוא עובד במסגרות באיזור חיפה. וחרף כל אלו, בצירוף מקרים מופלא, שני האחים גם הזדמנו למקום אירוע התאונה, דווקא בשעה 9:30, שעה שלכאורה האחד אמור להיות בחנותו והשני אמור להיות במסגרייתו לאחר שהביא את ילדיו לבית הספר, גם ראו את התאונה, גם לא מסרו עדות, וגם סירבו להושיט עזרה לאחיהם ולקחתו, כברת דרך קצרה ביותר, ממקום התאונה ברח' אלנבי למרפאת "לין". 20. ועוד: בתצהירו מספר התובע שהתאונה קרתה לאחר שגמר להעמיס את הסחורה, טרם שהספיק לבצע חלוקה כלשהי, ובמרחק של כמעט קילומטר בלבד לאחר תחילת נסיעתו. אף הנתון האמור נראה חסר סבירות. התובע מציין כי הוא היה נוהג להגיע לעבודה בשעה 6:15 ולהתחיל בהעמסת סחורה. אני מתקשה להעלות על דעתי שהוא צריך היה לעסוק בהעמסת סחורה, לערך שלוש ורבע שעות. שהרי כך מתבקש מתיאור האירוע על ידו, והדבר נחזה בלתי סביר בעליל. 21. כללם של דברים: גם לו הייתי רוחש אמון לגרסתו של התובע, הרי בהיותה עדות יחיד של בעל דין מעוניין, לא ניתן היה לתמוך נתון זה בטעם אמיתי וממשי המוסיף על כוחה הראייתי של עדות יחידה שנמצאה מהימנה, כפי שמבאר למשל כב' השופט אברהם ב-ע"א (נצ') 1029/06 תעבורה מיכל מלט בע"מ נ' בני רושקנסקי. משעה שאיני רוחש אמון לגרסתו של התובע, אני רחוק מפרשת הדרכים האמורה. ככל שעסקינן בתביעתו של התובע כנגד קרנית, בדעתי לדחותה לנוכח העדר אמוני בכך שעובר לתיקון הפנצ'ר נהג התובע באיסוזו. הוא אכן ניסה לתקן את הפנצ'ר באיסוזו. הוא עשה כן, שמא על מנת להפיק רצון מעבידתו חב' סבאג, ללא כל קשר לשימוש תעבורתי, דהיינו ל"תיקון דרך" כמשמעותו בחוק הפלת"ד וכפרשנותו הפסיקתית המחייבת. לעניינה של חב' סבאג 22. מלכתחילה, ובגדר כתב התביעה המקורי הראשון, הגישה האחים סבאג כתב הגנה על ידי פרקליטה, עו"ד זעטוט. בשלב מן השלבים ציינתי כי לנוכח העובדה שכתוצאה ממשגה שלי או כתוצאה ממשגים של ב"כ הצדדים, לא ניתנה הדעת לעניינה של חב' סבאג הוריתי לב"כ התובע, לעניין התביעה העיקרית, ולב"כ קרנית, לעניין הודעת צד ג', להמציא לעו"ד זעטוט במסירה אישית כל כתבי בי- דין שפורטו שם. בתגובה לכך מסר עו"ד זעטוט כי מלכתחילה הוא נתבקש להגיש כתב הגנה בתביעה העיקרית בלבד, אף לא נתבקש לייצג בהודעת צד ג'. בהמשך הדרך קבעתי, לאחר בבדיקה, כי "לאחר בחינה נוספת נחה דעתי כי לא אדרש להגנת הנתבעת 2 ולהגנת צדדי ג', לנוכח העובדה שלא הוגשו כתבי הגנה מטעמם הגם שכתבי טענות מתוקנים הומצאו להם זה מכבר" (סעיף 2 להחלטתי מיום 13.12.07). לכאורה, איפוא, פתוחה הדרך למתן פסק דין כנגד חב' סבאג. בחנתי הנתונים שבפניי והחלטתי לא לעשות כן. 23. כך, אף לנוכח העובדה שבסיכומי טענות ב"כ התובע הוא לא עותר לעשות כן. שהרי הוא נחרץ בעמדתו כי התאונה האמורה היא "תאונת דרכים", והוא אף אינו חוזר על טענתו החילופית לעניינה של חב' סבאג. ואולם, וזה העיקר, על מנת להתחיל לשקול שמא ניתן לייחס אחריות לחב' סבאג, חייב היה התובע להודות בנכונות גרסתם של ג'מאל ומיכאל אודות כך שהם השאירו אותו לשמור על הסחורה, שעה שג'מאל הלך לתקן את המשקל ומיכאל ניפנה לבצע את המשלוחים בפולקסווגן. שמא אז, ועל רקע תשתית זו, ניתן היה לטעון כי הוא נתבקש על ידם לתקן את הפנצ'ר. שמא, על רקע תשתית זו, ניתן היה לטעון כי למרות שהוא לא נתבקש לעשות כן הוא עשה כן על מנת להפיק רצון מעבידתו. אכן אין לדעת אם כל אלו היו אוצרים די כוח על מנת להצביע על רשלנות וחבות של חב' סבאג, ואולם הייתה לכאורה תשתית עובדתית שעל יסודה הדברים יכולים היו להתלבן ולהסתבר. אכן, התובע יכול היה לטעון טענות חילופיות, כפי שאכן טען. משמע, ניתן היה לבחון שמא מסכת עובדתית ברורה ככל שהיא לא מטילה חבות מכוח חוק הפלת"ד, שמא מטילה חבות מכוח פקודת הנזיקין. ואולם הגם שניתן לטעון טענות חילופיות, בוודאי שלא ניתן להשמיע גרסאות חילופיות. התובע "נעול על גרסתו" על פיה ארעה לו תאונת דרכים כתוצאה מ"טיפול-דרך" שבה מתואר אלמנט "הפתאומיות" שלו. ככל שגרסתו הייתה מתקבלת, הוא היה זוכה בדינו. משום "ייחוד העילה" בהתאם להוראות חוק הפלת"ד, שאלת הרשלנות האפשרית הייתה אז חסרת נפקות. משעה שהוא הפסיד בדינו, וגרסתו זו לא נתקבלה, לא ניתן על בסיסה לטעון לרשלנות כנגד חב' סבאג. סוף דבר 24. לפיכך הנני דוחה את התביעה. הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 1 שכ"ט עו"ד בסך 13,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין אשר ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעת 1 תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. 25.תאונת דרכיםתאונת דרכים (תיקון דרך)