התיישנות - ביטוח תאונות אישיות לתלמידים

החלטה 1. בפני מונחת בקשה מטעם הנתבעת להורות על דחיית התביעה מחמת התיישנות. 2. התובע, יליד 12/01/79 נפגע בעינו במהלך שיעור התעמלות ביום 13/05/94. התובע עותר לקבל תגמולי ביטוח לפי פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים. הנתבעת מבקשת לדחות התביעה על הסף מחמת התיישנות, מאחר והתביעה הוגשה ביום 20/05/01. 3. לפי סעיף 10 לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") - "בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבואו במניין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה עשר שנה". על פי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח") תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח. אשר על כן, הואיל והתובע היה קטין בעת קרות התאונה ומירוץ ההתיישנות בעניינו מתחיל מעת הגיעו לגיל 18 שנים, הרי שמאחר ועסקינן בתביעה לתגמולי ביטוח על פי פוליסה היה על התובע להגיש התביעה לבית המשפט עד הגיעו לגיל 21, דהיינו עד ליום 12/01/00. לפיכך, הואיל והתביעה הוגשה רק ביום 20/05/01 הרי שהתביעה התיישנה במועד הגשתה. 4. טוען התובע כי נודע לו על קיומה של זכות התביעה רק כאשר נבדק על ידי מומחה מטעמו, היינו ביום 23/07/00, ועד לאותו מועד יש לראותו כמי שהעובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו מידיעתו, ורק ממועד זה יש למנות את תקופת ההתיישנות. לחילופין, עילת התביעה התגבשה לכדי מקרה ביטוח רק בחודש 01/99 עת התברר לתובע, כי מצבו אינו בר שיפור ואין ניתוח נוסף שיעבור בעינו כדי לשפר את ראייתו, ולכן יש למנות את תקופת ההתיישנות רק ממועד זה ואילך. לטענתו, בינו לבין הנתבעת התנהלה תכתובת וקשר טלפוני, במהלכה נדרש התובע להמציא לנתבעת מסמכים לצורך בירור דרישתו ובדיקת התיעוד הרפואי ע"י מומחה מטעם הנתבעת. לטענת התובע יש לראות במעשים אלו משום הודאה בזכותו כלפי הנתבעת. ההודאה נעשתה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות ועל כן נעצר כביכול מרוץ ההתיישנות. סירוב הנתבעת לשלם לתובע את תגמולי הביטוח מחמת התיישנות התביעה הינה חסרת תום לב זאת לאחר שהכירה הנתבעת בזכות התובע כאמור. פרקליט התובע צירף תצהיר לתגובתו בה הוא מפרט את השתלשלות העניינים, לרבות שיחות הטלפון וההתכתבויות בינו לבין נציגת הנתבעת בענין פיצוי התובע בהתאם לפוליסה. פרקליט התובע צרף העתקי המכתבים עצמם. במהלך דברים זה רואה התובע חוסר תום לב ושיהוי מכוון מצד הנתבעת אשר העסיקה אותו בהמצאת מסמכים, פעולה שארכה זמן, מתוך המתנה לכך שתקופת ההתיישנות תחלוף. לטעמו של התובע, הנתבעת פעלה בחוסר תום לב גם בכך שלאחר דרישת הנתבעת לקבל מסמכים רפואיים, לא השיבה לו עניינית אלא בקשה כי המסמכים ייבדקו ע"י מומחה מטעמה בטרם תוכל לקבוע את סכום הפיצוי. בדיקה זו של המומחה התעכבה ופרקליט התובע נענה ב"לך ושוב" עד אשר יכולה היתה הנתבעת לטעון כי חלפה תקופת ההתיישנות. 5. דיון במסגרת הדיון יש לברר תחילה, מהו "מקרה הביטוח" שהחל ממנו תתחיל להימנות תקופת ההתיישנות, אם תקופה זו הוארכה או נדחתה בשל הודאת הנתבעת במקצת מן הזכות, וכן אם מנועה הנתבעת מלעלות טענת התיישנות בשל התנהגותו שלא בתום לב. 6. תקופת ההתיישנות והמועד ממנו מתחילה להימנות תקופת ההתיישנות סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, קובע תקופת התיישנות מיוחדת בתביעה לבית המשפט בגין תגמולי ביטוח, שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח. (ראה ע"א 3812/91 ג'רייס ברבארה נ' "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פדי' מח (3) 441). יום קרות מקרה הביטוח הוא יום הארוע ולא המועד שבו התגבש הנזק, או נודע לתובע היקפו של הנזק. לכן לכאורה התיישנה תביעת התובע ביום 21/01/00 עת הגיע התובע לגיל 21, אלא אם הנתבעת מנועה ומושתקת מלהעלות טענה של התיישנות. 7. תום לב בהעלאת טענת התיישנות כבר נפסק כי חוזי ביטוח מחייבים משא ומתן וביצוע בתום לב. (ראה ע"א 188/84 צור חב' לביטוח בע"מ נ' ברוך חדד, פדי' מ' (1), ע"א 391/80 מירה ומיכאל לסרסון ואח' נ' שכון עובדים בע"מ, פדי' (ל"ח (2) 237). האם העדר תום לב במו"מ המתנהל לאחר העלאת דרישה לתשלום תגמולי ביטוח, מהווה מחסום מפני העלאת טענת התיישנות? יש לנקוט זהירות רבה עת דנים בשאלה זו, הן לאור אי הוודאות העלולה להגרם משימוש בטענה של העדר תום לב בדרך כלל, והן לאור העובדה שמדובר בהגנה דיונית המעוגנת בחוק, שקבע רשימה דווקנית של מקרים בהם אין להיזקק לטענת התיישנות. (ראה: דב"ע מח/ 3-120 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' דליה רובינשטיין ואח' פד"ע כ' 493). חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973, שחוקק לאחר חוק ההתיישנות, החיל את עקרון תום הלב בסעיף 61 (ב) גם על פעולות משפטיות שאינן חוזה. בית המשפט העליון השתמש בעיקרון זה גם כמחסום בפני העלאת טענות דיוניות. (ראה: בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי, פדי' לה' (3) 449. ר"ע 218/85 אריה חב' לביטוח בע"מ נ' שטמר, פדי' לט' (2) 452). מכאן שניתן לומר שעקרון תום הלב בחוק החוזים מתייחס, בין היתר, גם לטענות דיוניות ובתוך כך לטענת ההתיישנות שהינה דיונית במהותה. א' ידין בספרו חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך תשמ"ד עמ' 21) מציין כי יש לאמץ התנהגות בתום לב לא רק בהקשר חוזי אלא לדעתו אין כל מניעה להיזקק למידה זו גם בפירוש של חוקים ובפירוש של חיובים וזכויות הנובעים מחוק. העלאת טענת התיישנות צריכה איפוא, להעשות בתום לב ,שאם לא כן תדחה, זאת כמובן תוך בחינת נסיבות המקרה הספציפית. 8. ובענייננו: פרקליט התובע פנה במכתב מיום 15/02/99 לחברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בדרישה לקבלת פיצוי בגין התאונה. במענה לפניה זו נתבקש פרקליט התובע לצרף אישורים רפואיים. ביום 18/03/99 הופנה פרקליט התובע להמשך טיפול בעניינו של התובע לחברת הביטוח כלל - היא הנתבעת. בחודש 08/99 נתבקש פרקליט התובע להעביר לנתבעת מסמכים רפואיים על מנת להעבירם למומחה מטעם הנתבעת לצורך הערכת התביעה. כך ניתן לראות כי בפקס שהועבר ע"י פרקליט התובע לנתבעת ביום 11/08/99 נרשם - "בהמשך לשיחתנו מצ"ב מסמכים רפואיים נוספים. אודה לתשובתך לאחר בדיקתכם". מחודש 08/99 ועד חודש דצמבר 1991, ניהל פרקליט התובע שיחות טלפוניות רבות עם הפקידה שטפלה אצל הנתבעת בדרישת התובע, הכל כאמור בתצהירו של פרקליט התובע, תוך קבלת הבטחות חוזרות ונשנות, כי העניין מצוי בטיפול אצל הנתבעת. יתרה מכך, פרקליט התובע פנה לנתבעת במכתב נוסף טרם חלוף תקופת ההתיישנות ביום 05/01/00 שכן עד למועד זה לא התקבלה תשובתה העניינית של הנתבעת, למרות שהמסמכים הרפואיים שהתבקשו נשלחו כבר בחודש 8/99. על אף זאת השהתה הנתבעת תשובתה וזו הגיעה 5 ימים לאחר תום מועד ההתיישנות, לפיה הודיעה הנתבעת כי התביעה התיישנה. 9. הנני סבורה כי השתלשלות עניינים זו כפי שפורטה לעיל, מובילה למסקנה לפיה הנתבעת פעלה שלא בתום לב בהליכי המו"מ עם ב"כ התובע, ולא תוכל להבנות מטענת ההתיישנות. חברת הביטוח אינה יכולה מחד לנהל משא ומתן עם מבוטח או בא כוחו, לדרוש ממנו מסמכים ופרטים ולציין כי לאחר קבלתם ובדיקתם ע"י מומחה מטעמה תודיע לו עמדתה, ומאידך, כשהתובע או פרקליטו פועלים לפי הוראותיה, לא להשיב עניינית תוך פרק זמן סביר, הכל מתוך המתנה לחלוף תקופת ההתיישנות. התנהגות הנתבעת עלתה לכאורה לכדי חוסר תום לב ביחסיה עם התובע בנותנה לו הוראות שהרדימו את ערנותו, גרמו לו לסמוך על הנחיותיה כי הטיפול בתביעה מותנה בקבלת מסמכים ופרטים שונים, וכי תשיבנו עניינית, מבלי שהתרתה בו כי היא שומרת על זכותה לעלות טענת התיישנות. למרות שחלפו חודשים רבים, מחודש 8/99 ועד 1/00 לא השיבה הנתבעת לתובע תשובה עניינית. מאידך מיד בחלוף תקופת ההתיישנות הזדרזה להודיעו כי תביעתו נדחית מחמת התיישנות. אין לי אלא לחזור על מה שכבר כתבתי בהחלטה שנתנה בעניין דומה בת.א.(ת"א) 110798/00, כי ראוי היה כי חברות ביטוח המנהלות משא ומתן עם מבוטח או עם בא כוחו, יבהירו כבר בשלבי המשא ומתן כי יעמדו על טענת התיישנות. אין זה ראוי כי חב' ביטוח תנצל יתרונה וכוחה על המבוטח תוך מתן הבטחה לתשובה עיניינית, שלא ניתנת גם לאחר חודשים ארוכים, וזאת עד אשר תחלוף לה תקופת ההתיישנות. ברור כי התנהגות זו הינה חסרת תום לב ומהווה ניצול לרעה של זכויותיה הדיוניות. אשר על כן הנני סבורה כי מקום לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות. 10. הוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪ בצרוף מע"מ, יהיו על הנתבעת. דיני חינוךהתיישנות תביעות ביטוחביטוח תאונות אישיותביטוח תלמידיםהתיישנות