הצהרת הון לא סבירה

פסק דין א. עניינו של הערעור דנן, בהפרשי הון שנתגלו אצל המערער תוך השוואת הון שערך לו המשיב לתקופת השנים 91' - 97'. בהציבו את הצהרת ההון שהגיש המערער ליום 31.12.91 (להלן - הצהרת ההון הראשונה) אל מול הצהרת ההון שהגיש לו ליום 31.12.97 (להלן - הצהרת ההון השניה) הגיע המשיב למסקנה כי בין השתיים קיים גידול הון בלתי מוסבר שהגיע לסך 271,877 ש"ח (ר', נספח א' לנימוקי השומה). המערער, יש להזכיר, הוא פנסיונר שיצא לגימלאות משירות בתי הסוהר בגיל צעיר יחסית, והחליט למצוא פרנסתו מכאן ואילך, בניהול מסעדת פועלים באזור התעשיה במרכז הרצליה. לטענת המשיב, הפיק המערער מן המסעדה הכנסה שעלתה הרבה על המוצהר על ידו בדוחותיו השנתיים למשיב, כך שלצד גידול ההון שייחס לו, מצא המשיב בדוחות המערער אי סבירות במוצהר בהם, עובדה ששימשה לו לחיזוק השומה שערך על בסיס גידול ההון. בפועל, נסוב הערעור בעיקרו סביב טענת הגידול בהון, אותו פרט המשיב בנימוקי השומה שהגיש לתיק, כאשר בהמשך נדונה גם שאלת פסילת ספריו של המערער, שבוצעה רק מאוחר יותר. נושא סבירות המוצהר לא הועמד על ידי המשיב כענין בפני עצמו, אלא בא בתמיכה לטענתו בנושא גידול ההון. אשר על כן, יסוב הדיון להלן, סביב הסבריו של המערער לגבי כל טענה וטענה שהעלה, תוך נסיון להסביר את גידול ההון ולבססו על מקורות לגיטימיים, כשבשוליים תידון שאלת תקינות הספרים שאליה כמעט ולא התייחס המערער בטיעוניו, גם לאחר שהודע לו על הפסילה. ב. גידול ההון והסבריו של המערער לגביו ייאמר תחילה כי בבואו לפרט את הבסיס לגידול ההון שמצא אצל המערער, יצא המשיב מתוך נקודת מוצא ראשונית, לפיה, עולה מהשוואת ההון בין שתי הצהרות הנ"ל, גידול הון לכאורי שהגיע לסך 4,198 ש"ח. למרכיב ראשוני זה הוסיף המשיב מרכיבים נוספים, בהם, שווי המלאי שהיה בבעלות המערער נכון ליום 31.12.97, חסכונות שמצא בבנק, וסכום שהוסיף לו עקב טעות של המערער בדיווח על חשבונו בבנק. סך כל הגידול הלכאורי שנבע מצירוף כל המרכיבים הנ"ל, הסתכם לפי חישובו של המשיב, לסכום של 25,292 ש"ח. לסכום זה, הוסיף המשיב שורה של שימושים שייחס למערער כתוצאה מפעילותו העסקית במהלך כל השנים האמורות; בין אלה, תשלום למס הכנסה, תשלום לביטוח הלאומי, החזקת רכב, החזקת דירה, רכישת רכב, הוצאות לימודים של שני ילדיו, וצריכה עצמית. מן הסכום הכולל שקיבל, בסך 373,951 ש"ח, חיסר את ההסברים שהציג לו המערער לגבי גידול הון זה, והוסיף מרכיב של הוצאות מחיה. בסופו של דבר נותר גידול הון בלתי מוסבר, שעמד על סך 271,877 ש"ח. ג. כבר בפתח הדיון הודיעה באת כח המערער, ברוב הגינותה, כי לא תחלוק על שני מרכיבים של השומה. האחד שעניינו החזקת הרכב בסך 67,475 ש"ח; והשני שעניינו חיוב הקיצבה שקיבל המערער מטעם שירות בתי הסוהר בעקבות פרישתו לפנסיה מוקדמת, במלואה. לגבי הפריטים האחרים הקשורים בגידול ההון, הציג המערער באמצעות באת כוחו, שורה של הסברים, אלא שאלה לא נתקבלו כלל על דעתו של המשיב. אתייחס להלן אל הסבריו אלה של המערער אחד לאחד. ג.1. החזקת הדירה לטענת המערער, לא היה מקום לצרף אל פירטי השימוש שייחס לו המשיב במסגרת גידול ההון, סכום של 23,760 ש"ח על חשבון החזקת הדירה, שהרי כך לטענתו, מרכיב זה כבר נכלל בתוך הוצאות המחיה שיוחסו לו בסכום כולל של 108,258 ש"ח. דא עקא, שעיון בטיעוני המשיב מבהיר, כי טעות היא בידי המערער ובאת כוחו המלומדת, בסוברם כך. שהרי, מה שעמד לנגד עיניו של המשיב בקובעו אותו סכום של הוצאות מחיה למערער, היתה טבלה מס' 5 מבין טבלאות הוצאות המחיה שהוצאו על ידי נציבות מס הכנסה, כאשר אותה טבלה, שהיא הנמוכה מכל הטבלאות נשוא הוצאות אלה, איננה כוללת כלל החזקת דירה. כל שכוללת טבלה 5, הן הוצאות בסיסיות של משפחה, בהן צלחת המזון והוצאות נילוות דומות. הווה אומר, טענה זו של המערער דינה ליפול מיידית על הרקע העובדתי הפשוטה, שאותו סכום שהוצא על החזקת הדירה - אשר לא הוכחש על ידי המערער - לא נכלל בשום פריט אחר. ג.2. הוצאות המחיה כשהן לעצמן אשר לפריט זה עצמו, גם אם אקבל טענתו של המערער במלואה, בענין מצבו הכלכלי שהיה כלשון באת כוחו "בכי רע", לא אוכל לגרוע עם זאת מתוצאות החישוב שעשה המשיב לגבי הוצאות המחיה האמורות, המבוססות על טבלה 5. זאת, הן בשל היות טבלה זו כפי שכבר הוזכר, הטבלה הנמוכה מבין כל טבלאות הוצאות המחיה, והן בשל היותה מביאה בחשבון נישום המתפרנס בדוחק, החי על הכנסה נמוכה והמסתפק בהוצאות מחיה בסיסיות בלבד. ג.3. רכישת רכב אליבא דמשיב, רכש המערער בשנת 1995 רכב חדש מסוג שברולט קבלייר בשווי 85,662 ש"ח לשימושו שלו. אף שהרכב נרשם על שם בתו של המערער, חגית, גרס המשיב כי לגופו של ענין, היתה זו רכישה של המערער עצמו, שבוצעה מכספו שלו ולצרכיו הוא. שהרי, כך טען, הבת כלל לא החזיקה באותה עת ברשיון נהיגה, וכלל לא נזקקה לשימוש באותו רכב שהוחזק בפועל בידי המערער, להנאתו המלאה. תגובת המערער לטיעון זה של המשיב, היתה הכחשה טוטאלית של נושא הרכישה והבעלות. לדבריו, מי שרכשה את הרכב בפועל, היתה חגית, וכך, אף שאכן לא החזיקה באותה עת ברשיון נהיגה כלל. את הכסף למימון רכישה זו השיגה הבת, כך לטענתו, מצירוף סכומים שונים, בהם סכום של 18,000 ש"ח שקיבלה בירושה מסבתה שהלכה לעולמה סמוך לאותה תקופה; סכום של 30,000 ש"ח שנטל הוא עצמו כהלוואה בבנק לצורך כך; וסכום נוסף שנצבר בידיה מעבודות מזדמנות שביצעה. הסבר זה של המערער, גם אם הוא תמוה ומוזר, יכול היה להתקבל על דעתי, אילו טרח להוכיחו לי בראיה אוביקטיבית כלשהי. התקשיתי להבין מדוע נמנע מזימונה של בתו לבית המשפט, על מנת שתאשש טענתו בדבר בעלותה האמיתית ברכב, או בדבר דרך מימונו של הרכב על ידה עצמה; או מדוע לא המציא לי כל ראיה ממשית אחרת לאישוש דבריו הוא. לא זו אף זו, צדקה עו"ד יזדי בעיני, בטענה כי התנערותו של המערער מבעלותו המסתברת ברכב, מהווה מעין שיטה בידו. שהרי, גם על פי דבריו שלו עצמו, כבר רשם כלי רכב אחרים על שמות ילדיו, כולל על שם בנו בעת שהייתו בחו"ל, כאשר כמובן לא נזקק לו כלל. הסברו של המערער כי על ידי רישום כלי הרכב על שמות ילדיו, ביקש להבטיח החזקתם ברכוש כלשהו, לאו הסבר הוא בעיני, ואני רואה לדחותו. בנסיבות אלה, באין כל ראיה של ממש לגבי מימון הרכב על ידי הבת, לבד מהצהרתו של המערער עצמו, לא נותר לי אלא להשתמש בהגיון הפשוט, שמפריך כל אפשרות לקבל סיפור זה, המעורר תהיות לא מעט. ג.4. מימון לימודי הבן ברומניה שונה עמדתי באשר לעמדת המשיב, בצרפו לעמודת השימושים בטבלת השוואת ההון, גם את מימון לימודיו של בנו של המערער בחו"ל. אכן, אין כל הכחשה מצד המערער, כי במהלך כל שנות הערעור שהה בנו ברומניה, שם למד רפואה, וכי נזקק בשנים אלה גם למימון הלימודים עצמם, וגם למימון מחייתו, הכל, מבלי שעבד לכאורה כלל. לא אוכל לשלול מסקנתו הלוגית של המשיב בענין זה, לפיה, סביר להניח כי לימודי הבן מומנו בנסיבות כאמור על ידי אביו כפי שעשוי להכתיב ההגיון הפשוט. דא עקא, שבהגיון פשוט, אין די בעיני בתחום זה. גם אם אין לשלול מצבים בהם מסייע הורה לבנו הבגיר לממן לימודיו, אין לקבוע ככלל, שזהו המצב הרגיל גם במקרים בהם קצרה ידו של הורה לעזור לבנו, ולו, יהיה זה לצורכי לימודיו. ב"כ המשיב מנסה להיתלות בענין זה, בדברי המערער לשאלה, מה היו בפועל מקורות המחיה של בנו בחו"ל, לפיהם, לא ידע כלל מה הם מקורות אלה (עמ' 9 לפרוט'). אלא שגם בכך איני רואה כל רבותא. והרי, כאשר בבן בוגר עסקינן, שיצא ללמוד בחו"ל, אין כל הכרח שאביו יידע את כל מוצאיו ומבואיו, או את מקורות פרנסתו. אין די איפוא, באמירה זו של המערער על מנת להפריך טענתו, לפיה, לא הצליח לסייע לבנו בלימודיו. גם אין כל רבותא במסקנתה של ב"כ המשיב, לפיה "כיום מקובל מאוד שהורים ממנים לילדהם את הוצאות לימודיהם האקדמיים ואף מסייעים להם בהוצאות מחייתם בתקופה זו". מקובלה כזו, אם היא קיימת, הריהי תלויה ללא ספק ביכולתו של אותו הורה לעשות כן, שהרי באין יכולת, מנין ייאסף הכסף? נדמה, כי מצב דברים בו מוותר בן בוגר על עזרת הוריו במימון לימודיו ומחייתו, מתוך ידיעת מצבם הקשה, הוא מצב סביר ומקובל, לא פחות מן המצב ההפוך בו פונה הוא לעזרתם ונסמך עליהם, במשך כל שנות לימודיו. מכל מקום, על מנת שיקום הבסיס הראשוני לייחוס מימון לימודיו של הבן בחו"ל על ידי אביו, מצופה היה מן המשיב שיציג בפני, רקע עובדתי כלשהו מעבר להגיונו שלו, שיחייב את המערער להסבר. בנסיבות אלה, לא אוכל כמובן לדחות גם הסברו של המערער, לפיו, צבר הבן חסכונות למימון לימודיו, בתקופה שלאחר סיום שירותו הצבאי, כאשר עבד בעבודות מזדמנות ואסף שקל לשקל, על מנת שיוכל לצאת לחו"ל לצורך לימודי הרפואה שם, אותם תיכנן לעצמו. אני רואה לקבל לפיכך הסברו של המערער לגבי פריט שומתי זה, ולגורעו מן השומה. ג.5. מימון לימודי הבת בבית ברל כן הדבר לגבי לימודי הבת חגית, בבית ברל, שגם את מימונם ייחס המשיב למערער עצמו. גם כאן, פועל בעיני אותו היגיון כפי שהוא פועל לגבי לימודי הבן. רוצה לומר, אם לדעת המשיב אך סביר הוא שהאב יממן את לימודי בתו המבקשת לרכוש לעצמה השכלה ומקצוע, הרי, לא פחות סביר הוא בעיני, שהבת המודעת למצבו הדחוק של אביה, תעשה הכל לצורך מימון לימודיה בכוחות עצמה. הדברים ידועים, ואיני רואה צורך להרחיב בהם. מכל מקום, אילו ביקש המשיב לשכנעני כי במקרה זה אכן תמך המערער בבתו, לאורך כל תקופת לימודיה, היה עליו להמציא לי ראיה ממשית יותר מאשר זו המבוססת על הגיונו שלו, אשר מולו עומד הגיון הפוך, משכנע לא פחות. למיצער, היה עליו לזמן את הבת לבית המשפט על מנת שתעיד ותחקר בנושא זה, שהרי היא זו שידעה דברים לאשורם. בענין זה ובענין לימודי הבן לא אוכל לקבל טענת ב"כ המשיב המלומדת, כי הנטל להפריך מוטל היה על המערער מלכתחילה. שהרי, קודם שיהיה על המערער להפריך סעיפי שימושים שעשה על פי טענת המשיב, דין היה שיעמוד בסיס כלשהו לאותם שימושים, להבדיל מהיקש לוגי כזה או אחר. ג.6. פרטים נוספים בשומה הפרט הקשור למלאי שנמצא אצל המערער, בשווי של 17,240 ש"ח, לא הוכחש על ידו, והוא יושאר כמובן כאחד מבסיסי השומה. כן הדבר גם לגבי החסכונות בסך 4,059 ש"ח שנשאבו מתוך טופסי 106 של המערער לשנים 91' - 97'; וכך גם לגבי תיקון יתרתו בבנק בסך 204.- ש"ח, שגם עליו לא חלק המערער. ד. פסילת הספרים מתוך הודעת הפסילה מש16/ ששוגרה אל המערער, עולה, כי ספריו נפסלו על ידי המשיב לכל שנות הערעור. בסיכומיה פירטה ב"כ המשיב, בפני, שורה של חסרים שנתגלו בניהול הספרים בעסק, בהם אי ניהול רשימות מלאי, אי ניהול רשימות חייבים וזכאים, אי ניהול סרטי קופה רושמת פנימיים, ואי ניהול תעודות הפקדה בבנק. עוד פירטה ב"כ המשיב, ליקויים וסטיות שנתגלו בספרים; בהם, אי ניהולו התקין של ספר התקבולים והתשלומים בעסק, אי רישום כל הקניות וההוצאות העיסקיות, אי דיווח על הוצאות מהותיות של העסק והעדר רשימת שיקים של העסק. מסתבר, שבמפגש בין המערער לבין אנשי המשיב, מש19/, לא השכיל המערער להציג הסברים לכל החסרים והליקויים האמורים, וכך גם בבית המשפט. משום מה, גם לא מצאה באת כוחו המלומדת לומר דבר בענין זה, בסיכומיה. התוצאה היא, שפסילת ספרי המערער, לכל השנים שבערעור תשאר בעינה. ה. אי סבירות המוצהר אף שהשומות לשנות הערעור האמורות ניבנו על בסיס גידול ההון שנתגלה אצל המערער כמפורט לעיל, כאשר נושא סבירות המוצהר ניצב בשוליים, אני רואה להקדיש מילים מספר גם לנושא זה שאליו התייחסו שני הצדדים. אין ספק שהצדק עם ב"כ המשיב בטענה, כי כאשר בספרים פסולים עניננו, שומה היה על המערער להפריך בראיות של ממש, את כל שנטען כנגדו בענין התוצאה העיסקית הבלתי סבירה שעלתה מדיווחיו. חוששתני, שגם בזאת לא הצליח המערער לעמוד. מדו"ח הביקורת בעסקו של המערער, ומעדותו של המפקח שהעיד על ביקורת זו (עמ' 11 לפרוט') עולה כי המדובר בעסק בינוני, בעל שטח סביר, שבו היו מספר שולחנות וכסאות, מעבר לאלה שאותם תאר המערער, כאשר האוכל שהוגש בו כלל בין היתר, מוצרי בשר שונים ומנגל שניצב מחוץ לעסק. הוברר עוד, כי במקום נמכרו מיני ממולאים, מיני כריכים, סוגי שתיה שונים, חביתות, מטוגנים ועוד. על בסיס אותם ממצאים ששאב המשיב מספרי המערער ומדוחותיו, ובהתיחס לנתונים שנטל המשיב מן התדריך המתייחס למסעדות פועלים, הגיע למסקנה כי הרווח הגולמי שהוצהר על ידי המערער היה רחוק מכל סבירות. נתונים נוספים, כמו התקנת מזגן במסעדה בשנת 96', וכמו נסיעותיו היום יומיות אל העסק שאותו המשיך להחזיק בשכירות גבוהה למדי, אכן מחזקים את טענת המשיב כי החזקת העסק לא הובילה את המערער להפסדים ולהיפך. ו. סיכומו של דבר, לבד משני הסעיפים הכרוכים במימון לימודי ילדיו של המערער, לא אוכל לשלול את יתר פירטי השימושים שיוחסו למערער על ידי המשיב בתיק זה, ואשר על בסיסם נקבע גידול ההון כמתואר. השומה שנבנתה על בסיס גידול הון זה, תישאר בעינה, להוציא גריעת שני הפריטים הנ"ל ממנה. המערער ישלם הוצאות המשפט בסך 3,000 ש"ח שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתום שבוע מהיום ועד לתשלום בפועל. מיסיםהצהרת הון