מסלול ירוק מכס - כתב אישום

הכרעת-דין כנגד הנאשם הוגש כתב אישום ובו מיוחסת לו עבירה בהתאם לתקנה 42 לתקנות המכס, תשכ"ה-1965 ביחד עם תקנות 30א, ג, ד, ה, ו לתקנות. לטענת התביעה, הגיע הנאשם ביום 30.4.99 לנמל התעופה בן גוריון, עבר במסלול הירוק, כשברשותו מטען לוואי, מעבר זה מגלם הצהרה ולפיה אין ברשות הנאשם אלא טובין הפטורים ממכס, הנאשם נעצר, ובבדיקה נמצא כי ברשותו פריטים רבים שכללו (לאחר קבלת פטור), 2 מצלמות, 32 שעונים, צ'נג'ר (מחליף דיסקים) של קומפקט-דיסק, ושני טלפונים אלחוטיים שאסורים כליל ביבוא. בסופו של דבר, אין למעשה מחלוקת של ממש בין הצדדים על העובדות, יש מחלוקת על ניואנסים שלטעמי לפחות אינה צריכה לשנות מתוצאתו של ההליך. הנאשם, כך עולה מהראיות שהובאו בפני, נטל את המזוודה הראשונה שהביא עמו, אחת מתוך שתיים, מהמסוע, ועבר במסלול הירוק. הוא נקרא לבדיקה על ידי הבודקת גב' ערמי, זאת הפנתה אותו אחר כבוד לשיקוף במכונת השיקוף באמצעות הבודק פרגסליך, בשיקוף נצפו פריטים שחייבו בדיקה, הבודק פרגסליך הפנה את הנאשם פעם נוספת לגב' ערמי אלא שבין לבין נשא הנאשם רגליו ויצא את אולם הנכנסים לאולם מקבלי הפנים. מעשהו זה של הנאשם עורר חששות אצל עובדי המכס, שמא מדובר באירוע פלילי או בטחוני, הוזעקו אנשי מכס נוספים, אולם בסופו של דבר בחלוף מספר דקות חזר הנאשם. באותו שלב, נחקר הנאשם חקירה ראשונית על ידי אנשי המכס, הסתבר כי יש לו מזוודה שניה שנותרה במסוע, ושלא נלקחה על ידו, המזוודה הובאה מהמסוע לדלפקי הבדיקה, ובבדיקה נמצאו הטובין כמפורט בכתב האישום (מעבר לאלה שביחס אליהם ניתן פטור, שכללו אזעקה לרכב ומצלמה, והם אינם חלק מכתב האישום). הגב' ערמי ביקשה לטעון כי הטובין חולקו בין שתי המזוודות בחלקים שווים, הנאשם טוען מנגד כי במזוודה הראשונה לא היו טובין ששווים יותר ממאתיים דולר, אני מוכן לצאת לצורך הכרעת הדין מנקודת הנחה שהצדק עם הנאשם, אין לדברים משמעות. אני מוכן לצאת מנקודת הנחה זו, בין היתר משום חלוף הזמן שבין האירוע לבין הגשת כתב האישום, העובדה שבמסמכים לא פורט איזה מהטובין נמצא באיזו מן המזוודות, גרסת הנאשם לענין זה לא נסתרה, מנגד, קשה לצפות שבודקי המכס ידעו לזכור איזה פריטים נמצאו באיזו מזוודה בחלוף זמן כה רב שעה שעיסוקם מחייב אותם לבדוק מאות אם לא אלפים של מזוודות. התביעה גם סבורה שכל התנהגותו של הנאשם לא היתה אקראית, הנאשם ידע כי בכליו טובין הצריכים הצהרה הוא היה בלחץ מהסיטאציה שנוצרה, על כך גם העיד בהודעתו ת/5, היא סבורה כי יש בכך כדי לחזק את גרסתה שמעשיו של הנאשם היו מכוונים, ייתכן אפילו לביצוע עבירה יותר חמורה מזו שיוחסה לו. גם לעובדה זאת, בסופו של דבר, אין משמעות מבחינת ההרשעה בתיק הנוכחי. בפועל, אין חולק שהנאשם הגיע ובכליו שתי מזוודות, אין חולק כי הנאשם לקח מזוודה אחת שבה טובין בשווי של כמאתיים דולר, אין חולק שמאחוריו, על המסוע, נותרה מזוודה שניה ובה טובין נוספים שהביא עמו וששוויים הביא את סך כל הפריטים שהנאשם הביא עמו לישראל לסך העולה על הסל של מאתיים דולר (הנאשם טוען כי באותו שלב לא מצא את המזודוה השניה, אני נוטה לפקפק בטענתו זו מאחר והוא לא התנהג כמי שאינו מוצא מזוודה, לכך יש נוהל ברור וידוע, שבו לא נקט, אלא התנהג בצורה שבלשון המעטה ניתן לכנותה מוזרה, אך גם מכך לא יוושע), והשאלה הצריכה הכרעה היא האם אדם המגיע לישראל כשמלכתחילה הביא עמו טובין ששויים עולה על מאתיים דולר, כפי הנאשם שבפני (והוא מודה בפה מלא שאלה פני הדברים), חייב להצהיר על מכלול הטובין שהביא עמו, גם אם אלה פיזית אינם מצויים בידו באותו שלב, גם אם חלק מהטובין מצויים במזוודה אחרת, שאבדה, ואני סבור שעל שאלה זאת יש להשיב בחיוב. החובה להצהיר הינה על מטען ומטען לוואי, חובה זו קבועה בתקנות, היא גם הגיונית, שאחרת לפי שיטת הנאשם יכול כל אדם לחזור ולצאת מספר פעמים כל פעם עם מזוודה אחרת, כל פעם יעבור עם טובין ששויים אינו עולה כדי הסכום המותר בפטור, ועל פי אותה שיטה לא יימצא עובר עבירה. ברור כי כוונת המחוקק, כפי שהיא נלמדת מפשוטו של הכתוב בתקנות היא, כי מי שעובר באיזה ממסלולי המכס יעבור במסלול ההולם את שווי מכלול הטובין שהביא עמו, גם אם חלקם נשארו מאחור. על פי אותה שיטה, למשל, אדם שקונה טובין בחנויות הפטורות ממכס ומשאירם מאחור, עובר עם טובין נוספים בשווי מאתיים דולר, חוזר בחלוף זמן לקחת רק את הטובין שנותרו בחנות הפטורה ממכס, יהנה מפטור כפול, ברור שלא לכך מכוון הדין, ברור שמדובר בהתחכמות. כאמור, גם הנאשם היה מודע לכך שברשותו טובין העולים על השווי המותר בפטור, מאותו רגע ואילך בין אם אבדה לו מזוודה שבה חלק מהטובין בין אם לאו, היה חייב לעבור במסלול האדום, ומשלא עשה כן חטא לחובתו על פי דין, ודינו להיות מורשע. הנאשם ניהל בפני גם ויכוח בשאלת שווי הטובין, לשיטתו רכש חלק מהטובין במחירים נמוכים מאלה שהוערכו ואף היתה לו קבלה, לו היתה לו קבלה שכזאת, לא היתה כל מניעה להציגה בפני בודקי המכס בין אם בשלב בו נעצר בין אם בשלב בו קיבל את הקנס המינהלי שמבוסס על שווי הטובין, קבלה שכזאת לא הוצגה, ולמעט אמירות סתמיות לפיהן כופר הנאשם בשווי, לא נעשה נסיון של ממש לקעקע את האמור בהערכה המפורטת במסמך ת/3, כמו גם בתעודת עובד הציבור, ת/6, בין אם על דרך של חקירת המעריך ובין אם על דרך של הבאת ראיות לסתור את האמור בה. מכל הטעמים האמורים לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. ש. ברוך, שופטסגן נשיא התובעת לעונש: הקנס החל במקרה זה הינו מאה אחוז מהמיסים החלים, דהיינו 2,190 ₪, לאור נסיבות המקרה, כשגם בית המשפט מצא לנכון לפרט בהכרעת הדין, התנהגותו המוזרה של הנאשם, אין מקום לסטות מהקנס המינהלי, ולהפחית מסכום הקנס, ואני עותרת להשתת עונש קנס שלא יפחת מגובה הקנס המינהלי. הנאשם לעונש: יש לי העתק של הקנס המינהלי, 1,600 ₪. הפלאפונים אסורים ליבוא ולא מקבלים אותם. העבירה בוצעה על סכום של מאתיים דולר ולא על כל הסכום כי במזוודה השניה תכננתי לעבור, ואם הייתי מצהיר הייתי כביכול חוסך הצהרה על מאתיים דולר זה אומר מאתיים דולר ולא יותר. על המזוודה השניה אני הייתי חייב להצהיר, ובהנחה שלא הייתי אומר שכבר קיבלתי זיכוי של מאתיים דולר, הייתי משקר רק על מאתיים דולר ולא כל הסכום. גזר-דין הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירה בניגוד להוראות תקנה 42 לתקנות המכס, תשכ"ה-1965. על נסיבות ביצוע העבירה כבר עמדתי בהכרעת הדין ואין צורך לשוב ולהרחיב. הנאשם חטא לחובתו להצהיר על הטובין שהיו בכליו, בנסיבות אלה יש להשית עליו קנס שלא יפחת מהקנס המינהלי כפי מצוות סעיף 14 לחוק העבירות המינהליות. סטיה מגובה קנס כאמור מותרת רק במקרים חריגים שלא מצאתי שמקרה זה נמנה עליהם. אני גוזר על הנאשם קנס בסך 2,500 ש"ח. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים שווים ורצופים, בסך 500 ש"ח כל אחד, או 30 ימי מאסר כנגד כל תשלום ותשלום. התשלום הראשון יבוצע עד ולא יאוחר מיום 1.8.01, ויתר התשלומים יבוצעו ב- 1 לכל חודש קלנדרי לאחר מכן. לא ישולם איזה מן התשלומים במועדו, תעמוד מלוא יתרת הקנס לפרעון מיידי. הודעה זכות הערעור בתוך 45 ימים מהיום. משפט פלילימכס