סעיף 188 לפקודת המכס

פסק דין א. העובדות א.1 בתאריך 5.8.98 הגישה התובעת לרשויות המכס רשימון שמספרו 821872868, לשם שחרור מכולה שמספרה CRXU4436290, אשר יובאה על ידי התובעת. א.2 בתאריך 6.8.98 פתח מר לזמי ויקטור, עד הגנה מס' 3, בודק המכס, את המכולה ומצא בה מכונות אשר על פי מרכיביהן, הוגדרו על ידו כמכונות מזל (להלן: "מכונות המזל או "הטובין") ראה עדותו בעמ' 21 לפר': "בכל המכונות נמצאו סימנים שלפי מיטב הבנתי חשודים כמכונות מזל". א.3 מכוח סמכותו, לפי סעיף 188 לפקודת המכס, תפש מר לזמי את הטובין, על פי אישור תפיסה מס' 182919 מיום 26.8.98 (מוצג נ4/) ובתאריך 13.9.98 הוציאה הנתבעת הודעת חילוט, בה הודיעה לתובעת על כוונתה לחלט את הטובין, מכוח הוראת סעיף 9 לפקודת היבוא והיצוא (נוסח חדש) תשל"ט - 1979. (להלן: "הודעת החילוט"). א.4 בתאריך 26.10.98 פנתה התובעת לנתבעת, באמצעות בא כוחה, עו"ד דרעי, בבקשה לשחרר את הטובין בנימוק, כי אין מדובר במכונות מזל ו/ או הימורים וכי הטובין יובאו לארץ לצורך ייצואם, לאחר שיבוצעו בהם שיפורים. (נספח נ4/). א.5 הנתבעת דחתה את פנייתה של התובעת והודיעה לה במכתב מיום 12 נובמבר 98' (מוצג נ5/), על כוונתה להמשיך בהליכי החרמתם של הטובין, אשר כללו 52 מכונות, שהוגדרו כמכונות מזל, האסורות בייבוא. האיסור הנטען, מעוגן בסעיף 2(א) לצו המכס (הסדרת יבוא) תשמ"ז 1986, פרט 95.04 האוסר ייבוא של: "משחקי מזל או חלק מהם כמוגדר בסעיף 224 לחוק העונשין תשל"ז - 1977". א.6 בתאריך 13.6.99 ניתן צו, על ידי כב' השופט חדש, בב"ש 301/99, (להלן: "הצו") לפיו הוארך צו האוסר על הנתבעת לפגוע בטובין המחולטים. תוקף הצו המתלה בכך, שבתוך 30 יום מהמועד בו ניתן - תוגש ע"י התובעת תביעה להשבת הטובין. בפועל, התובעת הגישה את התביעה בתום 37 ימים, מיום מתן הצו. א.7 התביעה דנן, הינה אפוא, להשבת הטובין, אשר חולטו על ידי הנתבעת. ב. טענות הצדדים ב.1 טענות התובעת ביסוד התביעה עומדת הטענה, לפיה הטובין אינן קשורים ו/או שייכים לחוק היבוא והיצוא (נוסח חדש) תשל"ט - 1979, בהיותם טובין אשר הובאו על ידי התובעת לצורך יצוא, לאחר שישופצו במפעלה של התובעת. לפיכך, לטענתה, אין נפקא מינא מה טיבם ומהותם של הטובין, שהרי לא נועדו לשימוש בארץ והם אף אינם מתאימים לשימוש כזה. ב.2 עם זאת, טענה התובעת, כי אף אם הטובין נועדו לשיווק בארץ, אין עילה לחלטם, הואיל ובכוונתה להפכם, לאחר פירוק ושיפוץ, למכונות וידיאו המיועדות למשחק ואשר לגביהן, לא חל כל איסור. ב.3 התובעת טוענת כי לא הוכח שהמכונות תקינות וראויות לשימוש בארץ ואף מן הטעם הזה, יש להתיר את השבתן. ב.4 מנהל התובעת, מר גיגי, העיד כי מעולם לא ראה את הטובין וממילא, אין באפשרותו להגדיר את תכולתם. עם זאת, הוא טען כי למיטב ידיעתו, מדובר במכונות משחק ישנות, אשר נועדו לפירוק לצורך הרכבת משחקי וידיאו, מחלקי החילוף שבהן. ראה עדותו בעמ' 9 לפר': "לא ראיתי אותן, אבל המכונות כמות שהן, דרך פקס, אני מזמין כי זה עולה לי זול. יכול להיות שהם שמו לי חלקים של משחקי מזל ואני לא ידעתי". לטענתו, המכונות אינן מתאימות, כאמור, לשימוש בארץ, הואיל ומדובר במתח חשמל שונה ואף בשנאי שונה. ב.5 טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי הואיל והתובעת הגישה תביעתה לאחר חלוף 30 הימים ממועד מתן הצו, בב"ש 301/99 - תביעתה התיישנה ומן הטעם הזה בלבד - מן הדין לדחותה. ב.6 הנתבעת טוענת כי נטל השכנוע והראיה רובץ לפתחה של התובעת, מכוח סעיף 229 לפקודת המכס וזו לא השכילה להרימו. ב.7 הנתבעת טוענת כי נוכח טענת התובעת, לפיה ייבאה את הטובין לשם ייצואם, היה עליה להציג רשימון מיוחד, "יבוא לשם ייצוא". משלא עשתה כן, אין לקבל את טענתה, כי אכן כך. ב.8 זאת ועוד, הנתבעת טוענת, כי אין לקבל את טענת התובעת, אשר נולדה עם תפיסת הטובין, ללמדך, כי הטענה הועלתה לצורך השבתם ושלא בתום לב. ב.9 הנתבעת טוענת עוד, לעניין זה, כי התובעת לא העלתה נימוק סביר, על שום מה לא מילאה מלכתחילה רשימון של ייבוא לצורך יצוא. טענתה, לפיה הדבר לא נעשה בשל אי הבנה, נותרה סתומה, כך לשיטת הנתבעת. ב.10 הנתבעת טוענת כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, אף לענין הוכחת טענתה, לפיה הטובין אינם מתאימים לשימוש בארץ. לא הוצגה חוות דעת להוכחת הנטען ולפיכך, נשמט היסוד לטענה. זאת ועוד, מר גיגי העיד כי מעולם לא ראה את הטובין ולפיכך, אין לקבל את עדותו, הנוגעת לטיבם ומהותם לרבות של שימושם בארץ. ג. דיון והכרעה ג.1 טענת התיישנות התובעת הגישה את תביעתה בתאריך 20.7.99, למעלה מ - 30 יום, ממועד מתן הצו, אשר האריך את תוקפו של צו המניעה, לפיו נאסר על הנתבעת לפגוע בטובין. ג.2 לכאורה, התביעה הוגשה אפוא, באיחור, שהרי מניין הימים החל ממועד מתן ההחלטה, להבדיל מיום קבלתה על ידי הנתבעת. זאת ועוד, מתוך עיון בהחלטה עולה, כי זו שוגרה לנתבעת בפקס, בתאריך 14.6.99 ולפיכך, אף מהטעם הזה, התביעה הוגשה לאחר חלוף המועד. ג.3 עם זאת, אינני סבורה כי יש בהגשת התביעה באיחור, משום עילה לדחייתה. הצו נועד להאריך את תוקף צו המניעה, לשם הגנה על הטובין, לבל ייפגעו על ידי הנתבעת. אין בצו משום הגבלת זכותה של התובעת להגיש את התביעה, להשבת הטובין - אלא בהקשר לשמירתם של הטובין. ג.4 סעיף 192 לפקודת המכס, קובע את ההליכים שעל הצדדים לנקוט בהם, לאחר תפיסתם של טובין. איש מהצדדים לא נקט בהליכים הקבועים בסעיף זה. נהפוך הוא, הצדדים הגיעו לכלל הסכמה, לפיה, התובעת תהא רשאית להגיש תביעה להשבת תפוס, עובר למועד הגשת בקשתה בבש"א 301/99, אשר הוגשה כשנה לאחר חילוט הטובין. בנסיבות אלו הצו שניתן, לפיו נקצב המועד להגשת התביעה, תקף אך ורק לעניין צו המניעה נשוא בש"א 301/99 ותו לא. ג.5 נטל הראיה סעיף 229 לפקודת המכס קובע כדלקמן: "נתעוררה שאלה באישום מכס, או בהליך לפי סעיף 192 להחזרת אניה, כלי הובלה או טובין שנתפסו על ידי פקיד מכס, אם המכס על טובין שולם אם לא, או אם טובין יובאו לישראל, או יוצאו ממנה, או הובלו לאורך החוף או נפרקו או הוטענו כדין, חובת הראיה שהמכס שולם או שהעשיה בטובין כאמור, היתה כדין ,תחול באישום מכס על הנאשם ובהליך כאמור - על התובע". על יסוד הוראה זו, טוענת הנתבעת כי נטל הראייה, להוכחת הטענה כי הטובין הובאו לארץ כדין, רובץ לפתחה של התובעת וזו לא הרימה אותו. ג.6 במקרה דנן, אף כי התביעה הוגשה על יסוד הוראת סעיף 192 לפקודת המכס, הרי שבפועל היא הוגשה שלא בהתאם לנוהל הקבוע בו. הצדדים חרגו ממסגרת ההליכים שנקבעו בסעיף 192 לפקודת המכס; הנתבעת חרגה מהנוהל, בכך שבהודעתה לתובעת, נמנעה מלציין בפניה את זכותה הקנויה, להגיש תביעה להשבת התפוס. מנגד, התובעת השהתה את הגשת התביעה, מעבר לזמן הסביר, בהגישה את התביעה בתום כשנה, ממועד חילוטם של הטובין. ג.7 יוצא אפוא, כי התביעה הוגשה שלא על פי הוראת סעיף 192 לפקודה - ולפיכך, לכאורה, אין להחיל עליה את הוראות סעיף 229 לפקודת המכס. עם זאת, סבורתני כי המסגרת הדיונית, כפי שנקבעה בסעיף 229 לפקודה, חלה אף בענייננו ולפיכך, נטל הראיה רובץ לפתחה של התובעת. ג.8 עם זאת, חרף העובדה שהתובעת לא הוכיחה את ייבואם של הטובין כדין, כפי שיבואר להלן, אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מלהוכיח את טענתה, כי הטובין חולטו בגין "עשייה שאינה כדין" או שלא בתום לב. לעניין זה, ראה ע"א 545/96 SHRIDON EXIM LTD נ. רשות הנמלים והרכבות, תקדין עליון כרך 99 (2) תשנ"ט/תש"מ - 1999, עמ' 146. מכאן, שנטל השכנוע בדבר מעורבות התובעת בייבואם שלא כדין של הטובין, מוטל על הנתבעת. ג.9 האם התובעת הרימה את הנטל להוכחת ייבואם של הטובין של כדין? מתוך עדותו של מר לזמי עולה, כי התגלו במכונות סימנים, המאפיינים מכונות מזל. כך, התגלו במכונות צירופים של ציורי פירות, ידית להפעלת המכונות ומקום להנחת מטבע או ז'יטון. די באלו, כדי להצביע כי מדובר במכונות מזל. ג.10 המומחה מטעם הנתבעת, מר צ'יבוטרו העיד אף הוא לגבי מאפייני מכונות המזל, אשר התגלו במכונות, נשוא הטובין. ראה עדותו בעמ' 26: " הסממנים הם הידית שמשמשת להפעלת המכונה. אני ראיתי את המכונות פיזית. הגלגלים הם הסימנים הרלבנטים, כמו פירות, צורות, קלפים, הפתח להכנסת המטבע או האסימון ומגש לקבלת הזכייה". המומחה צ'יבוטרו העיד אף באשר לשמישותן של המכונות, שם בעמ' 26: פתחתי מספר מכונות. הורדתי את המכסה האחורי, בדקתי את ספק הכוח ועליו יש תוית שכתוב עליו מתח הזנה של 220 וולט". ג.11 ב"כ התובעת טען, כי הואיל והמומחה צ'יבוטרו לא בדק את המכונות בפועל, אין לקבוע על פי עדותו, כי הינן תקינות וראויות לשימוש בארץ. אין לקבל טענה זו. מטרת פקודת המכס, בהוראות החיקוק הנוגעות לחילוט טובין שיובאו שלא כדין, היא מניעתית. קרי, די בצפייה, כי ייעשה שימוש במכונות אשר על פניהן, נועדו לשימוש שלא כדין, קרי, מכונות מזל, כדי להקים עילה לחילוטן. להבדיל מחוק העונשין, אשר לצורך הוכחת קיום עבירה על פיו, על התביעה להוכיח כי נעשה שימוש בפועל במכונות מזל - על פי פקודת המכס, די בהוכחת ייעודן של המכונות והסכנה הנשקפת כי ייעשה בהן שימוש, שלא כדין אם לא יחולטו. לעניין זה, ראה רע"א 2910/98 אריה חברה לקלפים נ.מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ, תקדין עליון כרך 99 (3) תשנ"ט/תש"ס 1999 עמ' 684: משכך שעה שתכלית האיסור כפי שעולה מן ההגדרה הוא למנוע משחקי מזל המבוססים על הימורים כספיים לא נותר אלא לקבוע כי המכשיר האמור מעצם טיבו ומהותו הוא אכן 'משחק אסור' כקביעת פקיד המכס". ובהמשך: "במקרה שלפנינו מצא מחוקק המשנה כי החשש מהשימוש האסור במכשיר הוא כה ממשי, עד שהוא מצריך את מניעת הבאתו ארצה. ההגיון העומד ביסוד צו המכס הוא לאסור הבאתם של פריטים שהחשש מפני הפגיעה שהם עלולים לגרום, בין חשש בריאותי, בטיחותי או פלילי, חשש זה הוא חזק ומספיק לכך שהמדינה תעדיף את האינטרס הכללי לשלום הציבור על פני האינטרס הפרטי של היבואן לחופש העיסוק". ג.12 יוצא אפוא, כי אין צורך בהוכחת תקינותן של המכונות בפועל, כדי להרים את הנטל המוטל על שכמה של הנתבעת, להוכיח את האיסור בהבאתן. משנמצא כי מדובר במכונות מזל, האסורות למשחק- קמה עילה לנתבעת לחלטן. ג.13 האם התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה, להוכחת טענתה, כי הטובין הובאו כדין, לצורך יצוא ו/או לשלם פירוקם והרכבת מכונות וידיאו? התובעת טענה כי הטובין יובאו לשם ייצוא וכי בשל אי הבנה, לא הוצא רשימון שתאם את מטרת ייבואם, קרי, רשימון "יבוא לצורך יצוא". טענה זו לא הוכחה, אף לא לכאורה. הוכח, כי התובעת ייבאה את הטובין באמצעות רשימון, המיועד לייבוא טובין ותו לא. טענתה, לפיה טובין יובאו לצורך ייצוא, הועלתה לראשונה עם תפיסתם. אין ראיה לכך, שהתובעת נקטה בצעדים לשם הצגת רשימון "יבוא לצורך יצוא", טרם תפיסתם של הטובין ללמדך, כי לא עשתה דבר בנדון. טענתה, לפיה מקור מחדלה, באי הבנה - אף היא לא הוכחה. לא הובאו ראיות להוכחת צעדים שננקטו על ידה ואשר בעקבות אי הבנה, לכאורה, לא מומשו. לפיכך, אין לקבל את טענתה. ג.14 זאת ועוד, התובעת לא הציגה ראיות להוכחת רצינות כוונתה, לייצא את הטובין. למעט טופס הזמנה שהוצג מטעמה, לפיו, חברה מאנגליה הזמינה, לכאורה, טובין, בחודש יוני 99', עובר לתפיסתם - לא הוצגו ראיות להוכחת הטענה, כי עיסוקה של התובעת, בין היתר, הינו יבוא לצורך יצוא. לא הוצגו תעודות משלוח ולא זומנו עדים, להוכחת טענה זו. לפיכך, הטענה נדחית מניה וביה. ג.15 טענתה הנוספת, אשר הועלתה במהלך הדיון, לפיה הטובין יובאו לצורך פירוק והרכבת משחקי וידיאו, אף היא לא הוכחה. מר גיגי העיד, כי כלל לא ידע מה תכולתם של הטובין וכי מעולם לא ראה את המכונות, נשוא הטובין. בנסיבות אלו, אין לקבל כראיה את עדותו, באשר למטרת ייבואם. זאת ועוד, לא הובאו ראיות באשר לדרך ולשיטה, לכאורה, בה התכוונה התובעת להפוך את מכונות המזל למכונות ווידאו. בנסיבות אלו, התובעת לא השכילה להוכיח אף את טענתה זו, אשר בכל מקרה, מהווה שינוי חזית. ג.16 העולה מכל האמור לעיל הוא, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, להוכחת טענותיה. מנגד, על פי הראיות שהוצגו מטעמה של הנתבעת, ברי כי המכונות שיובאו, הינן מכונות מזל, לכל דבר ועניין, אשר אסורות בייבוא, מכוח סעיף 224 לחוק העונשין. ג.17 אשר על כן, תביעת התובעת להשבת הטובין - נדחית בזאת. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ. מכס