שמירת הריון דחייה של ביטוח לאומי - מה עושים ?

פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק המערער, המוסד לביטוח לאומי, דחה את תביעתה של המשיבה לגמלה לשמירת הריון בטענה שהמשיבה לא הפסיקה לעבוד לצורך שמירת הריון. המשיבה טענה בכתב התביעה לבית הדין האזורי לעבודה, כי היא נפלה בגיל שלוש עשרה ונפגעה בגבה, ומאז היא סובלת מגבה ומקבלת טיפולים שונים. לדבריה ההריון מכביד על גבה. עבודתה היא עוזרת לגננת. בתפקידה זה עליה לשטוף כלים ולבצע עבודות פיסיות שונות. המערער טען בכתב ההגנה כי לא ניתן היה לקרוא את כתב התביעה בהיותו בלתי קריא וכי לא היתה סיבה רפואית לשמירת הריון. בעת הדיון בבית הדין האזורי הסכימו שני הצדדים כי ימונה מומחה יועץ רפואי על בסיס העובדות כעולה מפרוטוקול הדיון. השופט הראשי י' פליטמן החליט כי לפני מינויו של מומחה רפואי מתעוררת שאלת עצם הצורך במינויו לאור הוראת סעיף 58 לחוק, לפיה גמלת שמירת הריון מגיעה למבוטחת הנעדרת מהעבודה בתקופת הריון המתחייבת בשל מצב רפואי הנוגע בהריון והמסכן את האשה או את עוברה והכל בהתאם לאישור רפואי בכתב. בית הדין ציין כי בנסיבות המקרה הומצא אישור רפואי לכאורה העונה על דרישת אותו סעיף ולפיכך מתעוררת השאלה המקדמית בדבר הצורך במינוי מומחה רפואי. בפסק דינו פסק המותב (השופט הראשי י' פליטמן ונציגי הציבור יום טוב ושגדרי בתב"ע נז/665-0) כי "בנסיבות המקרה משהמציאה התובעת אישורים כנדרש בחוק מאת רופאת נשים לפיהם 'בשל מצבה הרפואי של הנבדקת הנובע מן ההריון ומסכן אותה עליה להפסיק את עבודתה ולהיות בשמירת הריון'. אזי אין מקום למינוי מומחה רפואי שיבחן שיקוליו הרפואיים של נותן התעודה. לא יתכן מצב לפיו התובעת, לאחר שנהגה על פי האישורים שקיבלה והפסיקה עבודתה ובפועל היתה בשמירת הריון, יתברר לה בדיעבד כי מן הבחינה הרפואית אפשר שרופא אחר דעתו תהא שונה ולפיה לא היה מקום מלכתחילה למתן אותו אישור". משכך קיבל בית הדין האזורי את תביעתה של המערערת. על כך ערעורו של המערער, המוסד לביטוח לאומי. לאחר שמיעת טענות המערער, המוסד לביטוח לאומי, החלטנו למנות מומחה יועץ רפואי. מינינו את ד"ר א' כספי לצורך העניין. שאלתנו אליו היתה: "האם ההיעדרות מהעבודה של לימור גבאי, כולה או חלקה, התחייבה בשל מצבה הרפואי שנבע מההריון וסיכן את גב' גבאי או את עוברה?" על כך ענה המומחה הרפואי: "...יתכן ואף סביר שסוגי עבודה מסוימים יחמירו מאוד הכאבים, עד שלא ניתן לבצעם. לכן אם אכן כאביה של גב' גבאי היו קשים מנשוא וקשורים לעבודה ואם אכן הימנעות מעבודה זו הקלה מאוד, הרי ההמלצה להימנעות מוחלטת מהעבודה בין התאריכים הנקובים לעיל ועד הלידה היתה סבירה, למרות שאינה תואמת ההגדרה הכוללנית של 'שמירת הריון'". בחוות דעתו לא עמד המומחה היועץ הרפואי על הקשר בין עבודתה של המשיבה כעוזרת גננת לבין אבחנתו. על כן ביקשנו מהמומחה לענות על שאלת ההבהרה הבאה, בשים לב למקצועה של המשיבה: "האם ההיעדרות מהעבודה של לימור גבאי כעוזרת גננת, כולה או חלקה, התחייבה בשל מצבה הרפואי שנבע מההריון וסיכן אותה או את עוברה?" המומחה הרפואי ציין: "העבודה כעוזרת גננת ללא ספק כרוכה במאמץ גופני הכולל הרמת ילדים ועוד. סביר שעבודה כעין זו תחמיר את כאבי הגב עד שלא ניתן לבצעה כיאות. לאור זאת ההחלטה על הימנעות מהעבודה היא סבירה". הורינו לצדדים להגיש את סיכומיהם אך המערער לא הגיש סיכומיו ועל כן גם המשיבה לא הגישה סיכומים. לאור תשובת המומחה אנו דוחים את הערעור. נציין עוד כי נראה לנו פסק דינו של בית הדין האזורי וספק אם היה מקום למנות מומחה רפואי מעבר לאישור הרפואי שהוגש על ידי המשיבה. בית הדין האזורי ציין בפסק דינו: "ענייננו דומה לאישור תעודות אי כושר נוספות במקרה של פגיעה בעבודה לגבי תאונה שהוכרה כתאונת עבודה, כפי שנקבע בהלכת בן-שבת; שאז אין פקיד התביעות של המוסד יכול לבוא ולערער על עצם הקביעה הרפואית של אי הכושר כאמור באותן תעודות, אלא עליו לבדוק עם נותן התעודה את כשירותן במקרה של ספק. כאן המקום להטעים כי אף במקרה של התפטרות מחמת מצב בריאות, אין מפקפקים בשיקול דעתו הרפואי של רופא התעסוקה שנתן האישור המורה על הפסקת העבודה, וקמה הזכאות לפיצויי פיטורים משהתובע הפסיק עבודתו על פי אותו אישור, אף אם רופא אחר היה 'סבור אחרת". בענייננו אף פרופ' א' כספי סבר שהיה מקום לאשר למשיבה גמלת שמירת הריון. יש להוסיף כי היה והמוסד סובר שאין להסתמך על האישור הרפואי, הרי שעל פי הוראות תקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון), ה'תשנ"א-1991 היה על הרופא המוסמך לדרוש הבהרות ופרטים נוספים לרבות רישומים רפואיים בכל עניין הקשור באישור הרפואי ולחוות את דעתו בדבר הצורך בשמירת הראיות ותקופת השמירה (ראה תקנה 5 לתקנות הנ"ל). המוסד לביטוח לאומי לא עשה זאת וכל עוד הדבר לא נעשה, הרי שיש לקבל את האישור הרפואי שהגישה המשיבה ככתבו וכלשונו. למותר לציין שאין המוסד לביטוח לאומי יכול לטעון כנגד האישור הרפואי שלא בדרך הקבועה בתקנות. לאור האמור יש לדעתי לדחות את הערעור. אנו מניחים שבינתיים בוצע פסק הדין באשר לא היתה החלטה שיפוטית לעיכוב ביצועו. היה והסכום הפסוק לא שולם הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין, וזאת מאחר שלא מדובר עוד בגמלה אלא בסכום פסוק שהיה אמור להשתלם לאחר מתן פסק הדין. קראתי את חוות דעתו של חברי השופט עמירם רבינוביץ. אין בידי להסכים לדעתו באשר לתשלום סכום פסק הדין. לא מדובר עוד בגמלה על פי חוק הביטוח הלאומי אלא בחוב פסוק. משכך יש לשלמו בערכו הריאלי. השופט עמירם רבינוביץ 1. קראתי את פסק דינה של חברתי סגנית הנשיא השופטת ברק והגעתי למסקנה, שהתוצאה צריכה להיות אחרת. העובדות פורטו בהרחבה בפסק דינה של חברתי סגנית הנשיא השופטת ברק, אך אציין בקצירת האומר את הנקודות החשובות, אשר יש בהן, לדעתי, כדי להשליך על תוצאת פסק הדין. 2. ראשית דבר, על פי פסיקת בית דין זה, שמירת הריון אינה מזכה בדמי מחלה על פי חוק דמי מחלה, התשל"ו - 1976 (להלן - חוק דמי מחלה), ולכן לא קיימת זכאות לדמי מחלה למי שנעדר מן העבודה עקב שמירת הריון (דב"ע מח/61-3 נטלי רייזמן נ' תלם מחשבים, פד"ע כ' 41). 3. הפתרון לנשים, הנעדרות מן העבודה עקב שמירת הריון, נמצא בסעיף 4 לחוק עבודת נשים (תיקון מס' 9), התש"ן - 1990 (ס"ח 1324, 174-175), אשר בו הוסף לחוק הביטוח הלאומי כנוסחו דאז, סימן ה', שעניינו קצבה לשמירת הריון. 4. על פי דברי ההסבר לסעיף 4 להצעת החוק, שעניינו קצבה לשמירת הריון, [הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 10), התש"ן - 1990, ה"ח 1999]. "התיקון המוצע בחוק הביטוח הלאומי מתייחס למצב בו אשה הינה בהריון בעל סיבוך גבוה ונזקקת להשגחה תמידית, מצב הידוע כ'שמירת הריון'. המטרה היא, להגן על העובדת ולהבטיח לה הכנסה בתקופת שמירת ההריון". 5. המשיבה הגישה ביום 27.1.1997 למערער (להלן - המוסד), תביעה לגמלה לשמירת הריון (להלן - התביעה). 6. לתביעה צורפו שני אישורים רפואיים של ד"ר נעמי בר נתן, רופאת נשים (להלן - רופאת הנשים), על גבי טופס, בהתאם לתקנה 11(א) לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח - 1998. באישור הרפואי הראשון, שצורף לתביעה, הנושא את התאריך 29.12.1996, מופיע בסעיף 4 הנוסח הסטנדרטי, המודפס של הטופס, לפיו: "בשל מצבה הרפואי של הנבדקת הנובע מההריון והמסכן אותה / את עוברה, עליה להפסיק את עבודתה ולהיות בשמירת הריון מ- 19.12.1996." לא מצויין באישור הרפואי עד מתי תקופת שמירת ההריון, וישנה תוספת בכתב יד בזו הלשון: "על האשה להיות ללא מאמץ פיזי - לפי חוות דעת האורטופד" (ההדגשה הוספה - ע.ר.). יש לציין, כי בכרטיס רופאת הנשים מופיע בתאריך 29.12.96 הרישום הבא: "תשובת ד"ר ברנע - אורטופד - רגישות ע"ש מותני ללא חסר נוירולוגי - לומברגי - ממליץ שמירת הריון". עוד יש לציין, כי בנושא כאבי הגב מופיעים בכרטיס רופאת הנשים הרישומים הנוספים הבאים: ב- 22.12.96 - "כאבי גב תחתון. סובלת מכאבים מגיל 13 לאחר נפילה והיתה בטפול אורטופדי בזמנו. בבדיקה: מתלוננת על כאבים אולם ללא הגבלה בתנועה וללא סימנים נוירולוגיים. לאורטופד (סכום מחלה)". ב- 2.1.97 - "בביקורת דר' אופנהיים - מופנית לפיסיותרפיה". ב-19.2.97 - "קיים שיפור ניכר של כאבי הגב בעקבות הפיסיותרפיה". בנוסף לכל אלה, קיים בתיק המוצגים אישור רפואי נוסף של ד"ר ברנע ללא תאריך, בו נאמר: "הנ"ל סבלה מהתקף קשה מתאריך 28.12.96 עד 10.4.97. היתה צריכה להיות במנוחה עקב כאבי הגב ולא היתה מסוגלת עקב כך לכל עבודה. לפי המלצתי היתה צריכה להיות במנוחה מחלטת". (ההדגשה הוספה - ע.ר.). באישור הרפואי השני מתאריך 28.1.97 , מציינת רופאת הנשים, כי שמירת ההריון היא עד ללידה ומוסיפה בכתב יד: " להימנע ממאמצים פיזיים ומפעילות הגורמת לכאבי גב." 7. מהמסמכים הרפואיים, לרבות האישורים הרפואיים, עולה, לכאורה, כי הפסקת העבודה במקרה זה נבעה מכאבי הגב של המשיבה ולא מבעיות הנובעות מההריון או שסיכנו את המערערת או עוברה. גם בכתב התביעה לבית הדין האזורי כותבת המשיבה, בין השאר: "אני נפלתי על הגב בגיל 13 ומאז אני סובלת מאוד מהגב במשך השנים טיפלתי בגב ב: גלים קצרים, ספורט קבוצתי. מאז הנפילה אני סובלת מאוד מהגב ועכשיו עקב ההריון העובר מאוד מכביד לי על הגב עבדתי עד חודש 12 ומשלח ידי הוא: עוזרת גננת ואז ניתפסתי מאוד חזק עם הגב עד כדי כך שלא יכולתי לקום מן המיטה במשך 10 ימים ומאז בקשתי שמירת הריון מפני שאינני יכולה להתאמץ עם הגב ורק בזמן שאני נחה הכאב נרגע עקב כאבי הגב אני יכולה לעבוד עבודות בית קלות כגון: שטיפת כלים, כביסה אבל שטיפת ריצפה אינני יכולה כלל, והריני תובעת בכך ושואלת כיצד אשה הרה עם כאב גב חזק כ"כ יכולה לעבוד בגן ילדים עם החלפת טיטולים נקיון וכו' ומפני שאינני יכולה אני יושבת בבתי ללא שכר כבר 3 חודשים ביטוח לאומי טוען שכאב גב זה לא מסכן אבל אשה כמוני שמוגבלת עם הגב ואיננה יכולה לעבוד מה כן יכולה לעשות חוץ מלשכב במיטה עם יסורי מצפון" (ההדגשות הוספו - ע.ר.). הדברים מדברים בעד עצמם, ולפיהם למדים אנו, כי הצורך בהיעדרות מהעבודה של המשיבה, נבע מכאבי הגב ולא בשל בעיות בהריון. 8. בית הדין האזורי סבר, שהאישורים הרפואיים, כמוהם כתעודות אי כושר במקרה של פגיעה בעבודה, וכי כאן (בתביעה לגמלה לשמירת הריון) כשָם (בתביעה לדמי פגיעה), פקיד התביעות של המוסד, אינו יכול לערער על עצם הקביעה הרפואית בתעודות אי הכושר, או באישור הרפואי לעניין גמלה לשמירת הריון, אלא עליו לבדוק עם נותן התעודה את כשירותן במקרה של ספק. בית הדין האזורי הסתמך על הלכת בן שבת (דב"ע מה/ 40-0 משה בן שבת נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ז 46, להלן - הלכת בן שבת). לאור הלכה זו סבר בית הדין האזורי, שאין מקום למנות מומחה - יועץ רפואי וקיבל את תביעת המשיבה . אכן, בהתאם להלכת בן שבת, כאשר מתעורר ספק לגבי אישור רפואי, על פקיד התביעות לפנות לנותן האישור עם העתק למבוטח ולבקש הסבר והבהרה, דבר שלא הוכח שנעשה במקרה זה. נציין, כי קיים דמיון בין המנגנון לאישור גמלה לשמירת הריון למנגנון הזכאות לתשלום דמי פגיעה, כפי שעולה מנוסח תקנה 5 לתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון), התשנ"א - 1991, כנוסחה בתאריך הרלוונטי, שזו לשונה: "5. (א) המוסד רשאי לדרוש בכל עת, פרטים נוספים הדרושים לבדיקת זכאות התובעת לגמלה לשמירת הריון. (ב) רופא שהסמיך לכך המוסד (להלן - הרופא המוסמך) רשאי לדרוש, בכל עת, הבהרות ופרטים נוספים לרבות רישומים רפואיים, בכל עניין הקשור באישור הרפואי ולחוות דעתו בדבר הצורך בשמירת הריון ותקופתה. (ג) בהחלטתו בתביעה רשאי פקיד התביעות להביא בחשבון את חוות הדעת של הרופא המוסמך". 9. באת כח המוסד הצהירה בישיבת בית הדין האזורי מיום 1.7.1997, כי: "ע"פ חוות-דעת הרופא המוסמך שלנו ההריון עצמו תקין. אין שום סיכון לתובעת או לעובר. עבודה פיזית כשלעצמה שאינה קשורה להריון עצמו אינה סיבה מספקת לשמירת הריון". ניתן לטעון, שעל הרופא המוסמך היה להפנות שאלות לנותן האישורים הרפואיים, בשל הספק המתגלה על פני אישורים אלה, ואף היה רצוי לעשות כן, מאידך ניתן במידה רבה של היגיון להגיע למסקנה, כי העובדות על פניהן מצביעות על כך, שהאישורים הרפואיים התבססו בעיקרם על חוות-דעת אורטופדית, ולכן לא הצביעו על קשר בין הצורך להיעדר מן העבודה לסיכון המערערת או עוברה מחמת ההריון. עוד יש לציין בהקשר זה, כי תביעת המשיבה, שהוגשה למוסד ביום 27.1.1997, נדחתה על ידו כבר ביום 25.2.1997, וכי המשיבה ילדה בחודש אפריל 1997. 10. באת כח המוסד ביקשה הן בבית הדין האזורי והן בערעור שבפנינו, למנות מומחה- יועץ רפואי. כאמור, בית הדין האזורי סרב למנות מומחה - יועץ רפואי, אך בית דין זה נעתר לבקשת המוסד ומינה כמומחה יועץ רפואי את פרופ' אליהו כספי, פרופ' מן המניין למיילדות וגניקולוגיה (להלן - המומחה הרפואי), אליו הופנתה השאלה הבאה: "האם ההיעדרות מהעבודה של לימור גבאי, כולה או חלקה, התחייבה בשל מצבה הרפואי שנבע מההריון וסיכן את גב' גבאי או את עוברה?" המומחה הרפואי השיב על שאלה זו בזו הלשון: "גב' גבאי נחבלה בגיל 13 ומאז סובלת מכאבי גב תחתון. בהריונה הנדון (מועד הוסת האחרון 2.7.96 ותאריך הלידה המשוער הוא 8.4.97), מצוי ברשומות על כאבי גב ב-22.12.96 בהיות ההריון בן 25 שבועות, ללא הגבלה בתנועות וללא סימנים נוירולוגיים. בסמוך ל- 29.12.96 (שבוע 26) נבדקה ע"י אורטופד (דר' ברנע) שמצא רגישות בעמוד השדרה המותני ללא חסר נוירולוגי. בבדיקה חוזרת ע"י דר' אופנהיימר ב- 2.1.97 נמצאה רגישות באיזור חוליה L5 ללא הקרנה וללא הפרעות מוטוריות - הופנתה לפיזיוטרפיה. לאחר הלידה ב- 29.5.97 בוצעו צילומי רנטגן של הגב ולא נמצאו סטיות, עמוד השידרה תקין. לאור נתונים אלה ניתן לומר שמדובר בבעיה ישנה, כרונית, המתבטאת בכאבים מקומיים ללא חסר מוטורי, ללא הגבלה בתנועות וללא עדות לשינויים אנטומיים בחוליות הגב התחתון. סביר שבעיית הכאבים לא עלתה אלא בשלב מתקדם של ההריון, שבוע 25. מהמסמכים שהוגשו לי אין לדעת על עוצמתם ואפיים של הכאבים. אין גם לדעת מה אופי עבודתה של גב' גבאי והשלכתו על הכאבים. אין גם ספק שגב' לימור היתה מובילית לאחר ה- 22.12.96, שהרי מאז נבדקה במרפאת נשים או במרפאתה של רופאת הנשים פעמים רבות (כ-8 פעמים). מאידך דר' ברנע, אורטופד מומחה קבע שגב' לימור לא היתה מסוגלת לכל עבודה החל מתאריך 25.12.96 ועד הלידה (10.4.97). דר' בר-נתן קבעה אי כשירות לעבודה עוד לפני כן בתאריכים 15.12. (19.12?) ועד ללידה. דיון ומסקנות אין ספק שמצבה של גב' לימור לא סיכן כלל לא את עוברה ולא את עצמה בהיות כאבי גב בדומה לכאביה של גב' גבאי, תופעה שכיחה ביותר במבוגרים בכלל ובהריון בפרט ולפיכך 'שמירת הריון' זו אינה תואמת את ההגדרות המקובלות של מהות 'שמירת הריון'. ידוע לכל שכאבי גב עלולים להחמיר בהריון עקב השוני ביציבה ומצב הורמונלי מיוחד. יתכן ואף סביר, שאצל אשה עם חבלה בעבר הכאבים יופיעו בשלב מתקדם בהריון ויהיו בעלי אופי קשה ואף יחמירו בתנועה או לחילופין בישיבה ממושכת. יתכן ואף סביר שסוגי עבודה מסוימים יחמירו מאד הכאבים, עד שלא ניתן לבצעם. לכן אם אכן כאביה של גב' גבאי היו קשים מנשוא וקשורים לעבודה ואם אכן הימנעות מעבודה זו הקלה מאד, הרי שההמלצה להימנעות מוחלטת מהעבודה בין התאריכים הנקובים לעיל ועד הלידה היתה סבירה, למרות שאינה תואמת ההגדרה הכוללנית של 'שמירת הריון'. (ההדגשות הוספו - ע.ר.). 11. חוות דעת המומחה הרפואי הועברה לצדדים. המערערת התרעמה על כך, שכתוצאה מהליך כה ממושך, תוך הסתמכות על אישור רפואי כחוק, היא עלולה "ליפול בין הכסאות" ולצאת בלא כלום, למרות שברור, שלא יכולה הייתה להמשיך בעבודה הפיזית שלה בשל מצבה הבריאותי. המוסד מצידו טען, כי חוות דעת המומחה הרפואי מצביעה על כך, שהמשיבה לא הייתה בשמירת הריון כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי בנוסחו דאז. סגנית הנשיא השופטת ברק הפנתה אל המומחה הרפואי שאלת הבהרה בנוסח השאלה הקודמת שנשאל, תוך הדגשה, שהתשובה תינתן בשים לב לעיסוקה של המשיבה (ההדגשה הוספה - ע.ר.). 12. המומחה הרפואי השיב על שאלה זו בזו הלשון: "העבודה כעוזרת גננת כרוכה ללא ספק במאמץ גופני הכולל הרמת ילדים ועוד. סביר שעבודה כעין זו תחמיר את כאבי הגב עד שלא ניתן לבצעה כיאות. לאור זאת ההחלטה על הימנעות מהעבודה היא סבירה". 13. המסקנה העולה מחומר הראיות ומחוות דעת המומחה היא חד משמעית, ולפיה ההעדרות מן העבודה של המשיבה נבעה מכאבי גב, ולא מאיזה שהם בעיות בהריון, שעלולות היו לסכן את המשיבה או את עוברה. 14. יש לציין, כי במקרה זה הייתה המערערת, לכאורה, זכאית לדמי מחלה בשל העדרותה עקב כאבי הגב, הכל בכפוף להוראות חוק דמי מחלה, או לקצבת נכות כללית, אם אכן התמלאו לגביה התנאים המזכים לקצבת נכות כללית, על פי חוק הביטוח הלאומי בנוסחו דאז. 15. לא למותר לציין, כי אפשר שמחלה בה לקתה עובדת בהריון תסכן אותה או את עוברה בשל היותה בהריון, ובשל כך תהא זכאית לגמלה לשמירת הריון. לא זה המקרה שבפנינו. סוף דבר, לו דעתי נשמעה, דין ערעור המוסד להתקבל, ללא צו להוצאות. 16. גם לקביעתה של חברתי סגנית הנשיא, השופטת ברק, בנושא פסיקת ריבית והפרשי הצמדה על סכום הגמלה, איני יכול שלא להתייחס, למרות, שכאמור לדעתי, אין המשיבה זכאית לגמלה לשמירת הריון. לעניות דעתי, ובניגוד לדעת חברתי סגנית הנשיא השופטת ברק, גם לו הייתה המשיבה זכאית לגמלה לשמירת הריון, שלא כדעתי, לא הייתה מכל מקום זכאית לעדכון הגמלה על פי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה, התשכ"א - 1961 (להלן - חוק פסיקת ריבית), מן הטעמים הבאים: א. הסמכות לפסיקת ריבית והפרשי הצמדה על סכום שנפסק בפסק-דין, מקורה בחוק פסיקת ריבית, אולם אותו חוק פסיקת ריבית קובע בסעיף 6 (א) (2) שבו, שאין לפסוק ריבית, "אם נקבע בחיקוק תשלום ריבית או סעד אחר כפיצוי על פיגור בתשלום וכל עוד ניתן להעניק אותו סעד". במקרה הנוכחי, קיים סעד אחר בחוק הקיצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד - 1984 בנוסחו דאז (להלן - חוק הקצבאות), ובתקנות שהותקנו על פיו - תקנות הקיצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום) גימלאות המוסד לביטוח לאומי, התשמ"ד - 1984. (להלן - תקנות הקצבאות), ולכן לא ניתן לפסוק ריבית במקרה זה על פי חוק פסיקת ריבית. ב. לא ניתן גם לפסוק הפרשי הצמדה על פי חוק פסיקת ריבית, על פיגור בתשלום הגמלה במקרה זה, משום שעל פי סעיף 6 (ב) (3) לחוק פסיקת ריבית, אין לפסוק הפרשי הצמדה לפי חוק זה, כאשר נקבעה בחיקוק "הוראה בדבר תשלום הפרשי הצמדה או סעד אחר, למעט ריבית, מחמת פיגור בתשלום, או כאשר קיימת הוראה בדבר שלילת תשלום הפרשי הצמדה...". במקרה הנוכחי, מתקיימים שני התנאים גם יחד כמפורט להלן: 1. חוק הקצבאות ותקנות הקצבאות קובעות סעד אחר על פיגור בתשלום, לרבות סעד של תשלום הפרשי הצמדה. 2. בסעיף 8 לחוק הקצבאות נקבע, כי חוק פסיקת ריבית "לא יחול לעניין קיצבה, מענק או תגמול לפי הכנסה". מסקנת הדברים היא חד משמעית, עדכון גמלה לשמירת הריון, אילו הייתה זכאית לה המשיבה, היה נעשה על פי חוק הקצבאות ותקנותיו. במקרה הנוכחי, בהיות הגמלה לשמירת הריון, תגמול על פי הכנסה, הייתה היא מתעדכנת על פי תקנה 3 (א) לתקנות הקצבאות, הקובעת עדכון לגמלה לפי שיעור עליית המדד, בסייגים הקבועים באותה תקנה, שאכן גורמים לכך, שהעדכון יהיה פחות טוב מן העדכון לפי חוק פסיקת ריבית, אך כך התווה המחוקק ואין בכוחנו לשנות קביעה זו. 17. כאמור, דעתי היא שעל ערעור המוסד להתקבל, ללא צו להוצאות. השופטת אורלי סלע אני מצטרפת לפסק דינה של סגנית הנשיא, השופטת אלישבע ברק. נציגת הציבור- נירה שמאי אני מצטרפת לפסק דינה של סגנית הנשיא השופטת אלישבע ברק. בעיני ערעור המוסד לביטוח לאומי היה מיותר ואף הפניית השאלות למומחה יועץ-רפואי על ידי בית דין זה היתה לפנים משורת הדין. נציג ציבור - דניאל וקס 1. אני מסכים עם דעתו של השופט עמירם רבינוביץ "כי האישורים הרפואיים התבססו בעיקרם על חוות דעת אורטופדית ולכן לא הצביעו על קשר בין הצורך להיעדר מן העבודה לסיכון המערערת או עוברה מחמת הריון"... דהיינו, הפסקת העבודה נבעה מכאבי גב של המשיבה ולא מבעיות הנובעות מן ההריון או מסכנות את המשיבה או את עוברה. 2. גם המומחה הרפואי, ד"ר א' כספי, מתייחס לעבודת המשיבה כ"עוזרת גננת" שעלולה להחמיר את כאבי הגב עד שלא ניתן לבצע את העבודה כיאות, אך לא שיש בה סיכון רפואי ליולדת או לעוברה. 3. עוד אציין כי ד"ר א' כספי נתבקש לחוות דעתו אם ההעדרות מהעבודה התחייבה בשל מצבה הרפואי של המשיבה שנבע מן ההריון וסיכן אותה או את עוברה והוא לא קבע מפורשות שאכן כך המצב. 4. בנוסף, דעתו של ד"ר א' כספי אם לאשר למשיבה גימלת שמירת הריון, לא נתבקשה ממנו ולא בסמכותו. 5. אמנם, מקובלת עלי דעתה של סגנית הנשיא אלישבע ברק, כי המשיבה הסתמכה על אישור רפואי, וכן כי הוראת הסיפא להגדרת "שמירת הריון" שבסעיף 58, קובעת: "הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב". כך סבר גם בית המשפט קמא בקביעתו בין היתר: "לא יתכן מצב לפיו התובעת, לאחר שנהגה על פי האישורים שקיבלה והפסיקה עבודתה ובפועל היתה בשמירת הריון, יתברר לה בדיעבד כי מן הבחינה הרפואית אפשר שרופא אחר דעתו תהא שונה, לפיה לא היה מקום מלכתחילה למתן האישור". אך דעתי היא כי האישור הרפואי אינו מבחינת "זה ראה וקדש", בשים לב לכך שהמחוקק קבע דרכי בקרה עליו. לכן, היה על המשיבה לדעת לפי סעיף 5(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון), התשנ"א-1991, כי האישור רפואי כפוף לפיקוח ולבחינה, אם הוא מתאים לדרישות החוק והתקנות ואין ודאות כי הגמלה כבר "בכיסה". 6. המשיבה, שידעה על מצבה הרפואי, בחרה להעדר מהעבודה לא לצורך שמירת חייה או חיי עוברה, אלא למניעת החשפות למצבים העלולים לגרום לכאבי גב, ולא זו תכלית החקיקה כאן. לכן, עלינו לקבל את הערעור, ללא צו להוצאות לאור נסיבות המקרה. 7. כמו כן, אני מצטרף לדעת השופט עמירם רבינוביץ בנושא שלילת פסיקת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה, התשכ"א-1961, כאשר נקבעה בחיקוק דרך אחרת לפיצוי על פיגור בתשלום. הערעור נדחה כאמור בפסק דינה של סגנית הנשיא השופטת אלישבע ברק. המערער ישלם למשיבה, אשר לא היתה מיוצגת, הוצאות משפט בסך 600 ₪ תוך 30 יום. הריוןשמירת הריוןשאלות משפטיותביטוח לאומי