אפילפסיה תאונת עבודה

פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. השאלה שעלינו להכריע בה בערעור זה, היא, האם אירוע של אובדן הכרה, שאירע למערער בעבודתו ביום 18.2.1997, ושלאחריו התגלה כמי שסובל מבעיה אפילפטית (להלן - האירוע), הוא תאונה בעבודה כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - תאונה בעבודה). 2. העובדות הנוגעות לענייננו, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי בבאר שבע (בל 1894/98; השופט אייל אברהמי ונציגי הציבור אברהם בר און וישראל שילת), הן אלה: "2. התובע משמש כיו"ר מרחב דימונה בהסתדרות. המועד (צ.ל. במועד - ע.ר.) הרלבנטי, היה מזכיר איגוד מקצועי של עובדי טקסטיל. מספר חודשים לפני האירוע, נסגר מפעל טקסטיל דימונה והתובע היה מעורב בפעילות השונה שנועדה למניעת הסגירה ולאחר הסגירה, בהבטחת זכויות העובדים. בסמוך ליום האירוע, שולמו על ידי המל"ל (צ.ל. המעביד - ע.ר.) פיצויי פיטורים לעובדים שפוטרו ממפעל טקסטיל דימונה. חלק מהעובדים בא לברר אצל התובע מדוע שולם לו סכום כזה או אחר. 3. באותה תקופה היו שני סכסוכי עבודה בהם טיפל התובע האחד במפעל "כיתן" והאחר במושב טללים. ביום האירוע, שב התובע לביתו בשעה 14:00 לערך התקלח, התלבש. התובע, כך העיד, היה 'עייף ולחוץ' חרף זאת, שב לעבודה בשעה 16:00 לערך. עם הגיעו למשרדו הכין לעצמו כוס שתיה ואז איבד את הכרתו, אושפז ונמצא כי הוא סובל מבעיה אפילפטית." 3. המערער טען, כי, לדעת הרופא המטפל, האירוע יכול להיגרם כתוצאה מלחץ בעבודה וביקש להכיר באירוע כתאונה בעבודה. 4. המשיב (להלן - המוסד) דחה את תביעת המערער בנימוק, שלא אירע למערער ביום 18.2.1997 כל אירוע חריג, וכי מאמץ ומתח מתמשך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי. 5. בית הדין האזורי אימץ את עמדת המוסד, ודחה את תביעת המערער כשהוא מנמק זאת בנימוקים הבאים: "9. יש לשים לב לאופי ומהות המלאכה בה עוסק התובע - יצוג מטעם ארגון עובדים. פעילות זו, כרוכה מעצם טיבה וטבעה במשאים ומתנים אל מול עובדים, ועדי עובדים, מעבידים, וגורמים אחרים. לא זו אף זו, מזכיר איגוד מקצועי עשוי למצוא עצמו בעין הסערה בעיצומם של סכסוכים קיבוציים וסכסוכים אחרים. ניתן להשוות את אופי העבודה לעבודתם של עורכי דין שאף הם עוסקים בטיפול בסכסוכים...". 10. בשים לב לכך שמדובר במזכיר איגוד מקצועי מנוסה וותיק, שעיקר עיסוקו הינו, מתן שירות לציבור וייצוג קהל העובדים, ובשים לב לאופי האירוע, לא השתכנענו כי אכן אירע לתובע 'אירוע חריג' כנדרש לצורך מינוי מומחה והכרה בתאונת עבודה". 6. א. המערער טען בערעורו, כי האירוע אירע בזמן העבודה, וכי מעולם לא סבל ממחלת האפילפסיה, ולכן יש להכיר באירוע כתאונה בעבודה. ב. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. 7. בחינת חומר הראיות מצביעה על כך, שלמערער אירע אירוע חריג באותו יום, כפי שנפרט להלן: א. במכתב השחרור מבית החולים סורוקה בבאר שבע נרשם, בין השאר: "בן 55 התקבל בשל ארוע של איבוד הכרה אחרי מאמץ נפשי ומאמץ פיזי מלווה בהתכווצויות ואיבוד שליטה על סגרים עם כאבי ראש וחולשה אחרי האירוע" (ההדגשה הוספה - ע.ר.). ב. בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה מיום 1.3.1997, כאשר תאריך הבדיקה המצוינת בתעודה הוא יום האירוע נרשם: "ב-18.2.97 לאחר יום עבודה קשה איבד את ההכרה במשרד והתכווץ. הובא למרפאה, בוצע בירור ראשוני ונישלח לבית חולים" (ההדגשה הוספה - ע.ר.). ג. בהודעתו לחוקר המוסד אמר, המערער, בין השאר, את הדברים הבאים:. ".. משם בסביבות השעה 14:00 הלכתי הביתה עייף ומתוח עד למקרה. הייתי לחוץ מעומס העבודה....אם אתה שואל מה קרה הפעם אני אומר שהרופא אמר שהיה יותר מדי עומס ועצבים ובאותו יום עברתי את הגבול וההתמוטטתי... באותו יום היה לי עומס של עבודה יותר מאשר בכל יום כל יום יש קבלת קהל בסניף כל יום אני מקבל כמות אחרת של קהל. היום קיבלתי בערך 15 אנשים וזה נקרא יום לחוץ..." (ההדגשות הוספו ע.ר.). 8. א. בחינת התבטאויות אלה של המערער מעידה על כך שעוד ביום האירוע בשלב התחילי במרפאה ולאחר מכן בבית החולים, ראה המערער את עבודתו ביום האירוע כעבודה קשה, לחוצה, וקשר בינה ובין האירוע. ב. בית דין זה מייחס משקל משמעותי לאנמנזה הרפואית כתומכת או שוללת גרסת תובע להכרה בתאונה כתאונה בעבודה. (דב"ע מב/160-0 אבו ערב עלי - המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 281, 282 מול האותיות ה - ז, דב"ע מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי - שמעון הירשהורן פד"ע כ' 349, 352 בסעיף 7). ג. גם בהודעתו לחוקר המוסד המשיך המערער בגרסתו העקבית המייחסת חריגות לאירוע. אומנם המערער גם גרס שעבודתו הרגילה כרוכה במתח נפשי, אבל תחושתו הסוביקטיבית של המערער באותו יום, הייתה שמדובר במתח ומעמס חריגים. לתחושה סוביקטיבית זו יש חשיבות לסווג המאמץ כחריג (דב"ע לא/17-0 המוסד לביטוח לאומי - ישראל הרשקוביץ פד"ע ב' 177, 180 בסעיף 5). 9. מסקנת הדברים היא, שיש לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לבית הדין האזורי לשם מינוי מומחה יועץ רפואי. 10. בית הדין האזורי יביא בחשבון הליך זה לעניין ההוצאות, על פי תוצאות פסיקתו. אפילפסיהתאונת עבודה