העברת דיון לבית הדין האזורי לעבודה - סמכות ייחודית

החלטה א. מהות הבקשה זו בקשה למחיקת תביעה על הסף בשל היעדר סמכות עניינית או לחילופין להעברת דיון לבית הדין האזורי לעבודה שלו, סמכות ייחודית, לדיון בתובענה. ב. רקע עובדתי בקשה זו הוגשה במסגרת דיון מקדמי בבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית. בדיון שנערך ב - 10/03/02 החלטתי להיענות בחיוב לבקשה ולהעביר הדיון בתובענה לביה"ד האזורי, ולהלן נימוקי ההחלטה. ג. האם לבית הדין האזורי לעבודה סמכות השיפוט הייחודית בתביעה זו? ענינה של התביעה הוא שיעור ריבית שנגבה על ידי המבקש מהמשיב במסגרת הסכם לתשלום חוב שנצבר עקב פיגורים בתשלום. המשיב סבור שהמבקש גבה ממנו, וממבוטחים אחרים, ריבית בשיעור גבוה מדי. הסדר התשלום הנ"ל נערך בהתאם לסעיף 368 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה 1995 (להלן: "החוק"), כאשר סעיף 368 (א) הוא מסמיך את המבקש לערוך הסכם תשלום שכזה וסעיף 368 (ב) מפנה לחוק הריבית לעניין קביעת שיעור הריבית. "368. הסכם שילומים [184] (א) המוסד רשאי לערוך עם מעביד או מבוטח או עם באי כוחם הסכם בכתב, לפי טופס שנקבע, בדבר תשלום לשיעורים של חוב דמי ביטוח, כולו או מקצתו; נערך הסכם כאמור - יראו לגבי הזכות לגמלה שנוצרה לאחר שנערך ההסכם ובכפוף לסעיף 312(ב) ולתנאי ההסכם, כאילו שולמו דמי הביטוח שלגביהם נערך ההסכם, כל עוד החייב בתשלומם מקיים את הוראות ההסכם. (ב) כל תשלום שישולם לפי הסכם כאמור ישא ריבית בשיעור שנקבע בצו לפי חוק הריבית (שינוי שיעורים), התשל"ג-197256, ממועד ההסכם ועד מועד התשלום". סעיף 391 לחוק קובע את תחומי סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, בסעיף 391 (א) (3) נקבע: 391. "סמכות בית דין אזורי [230] [תיקון: תשנ"ז(3)] (א) לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תהיה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל תובענה למעט בתובענה לפי פרק ח' - - (3) של מבוטח או של מי שהיה מבוטח, של הנתבע לשלם דמי ביטוח או של הטוען שהוא מבוטח, נגד המוסד בכל עניין הנוגע לביטוח לפי חוק זה;" המבקש טוען שהתביעה דנן נופלת במסגרת סמכות ייחודית זו של בית הדין האזורי לעבודה ומכאן שאינה בסמכות בית משפט זה. המשיב מצדו גורס שסעיף 391 (א) (3) מעניק לבית הדין סמכות ייחודית אך ורק בעניינים הנוגעים לביטוח לאור החוק, ולדעתו תביעתו אין עניינה בעניינים אלו. המשיב סבור שיש להבחין בין תביעה שעניינה עצם התשלום של דמי הביטוח, שללא ספק נופלת בגדרו של הסעיף הנ"ל, לבין תשלום ריבית בגין פיגור בתשלום דמי הביטוח, שכבר חורגת מתחומי הסעיף. אין חולק שזהותם של הצדדים נופלת בגדר בעלי הדין שיכולים להיות צדדים בתביעה בפני בית הדין המנויים בסעיף 392 ועליהם מפנה סעיף 391 הנ"ל, המבקש הוא המוסד והמשיב הנו מבוטח במוסד. נשאלת השאלה האם עילת התביעה דנן היא עילת תביעה הנופלת בגדר הסמכות הייחודית של בית הדיון האזורי לעבודה, שכן בהכרעה בדבר סמכותו של בית הדין אין להידרש רק למיהות הצדדים אלא לעיתים גם למהות הסכסוך. פרק ט"ו לחוק הביטוח הלאומי עניינו הסדרת סוגיית דמי הביטוח. הוא מסמיך בין היתר את המוסד לביטוח לאומי לגבות את דמי הביטוח, הוא עוסק באופן הגבייה ובין היתר גם קובע את ההסדר הקבוע בסעיף 368 הנ"ל. לפיכך הסדר התשלום הנ"ל מהווה חלק מיחסי המוסד ומבוטחיו בכל הנוגע לתשלום דמי הביטוח. מקום בו מבוטח מפגר בתשלום דמי הביטוח נדמה שאין חולק שיש לגבות ממנו ריבית בגין החוב שהצטבר. גביית הריבית כרוכה באופן שלא ניתן להפרידה בעצם סוגיית תשלום דמי הביטוח ע"י המבוטח למוסד. הריבית מהווה חלק מהחוב, לכן היא חלק מדמי הביטוח. לכן הדיון בגובה הריבית ובאופן חישובה מצוי בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. זהו עניין שמהותו ביחסים שבן המוסד למבוטח ונופל בגדר דיני העבודה ובגדר פרק ט"ו לחוק, עליו מופקד בית הדין לעבודה. אין ממש בטענת המשיב שהעובדה שלאור סעיף 368 (ב) הקובע ששיערוך הריבית יערך בהתאם לחוק הריבית (שינוי ושיעורים) התשל"ג 1972 (להלן: "חוק הריבית"), מועבר הנושא מחוץ לתחום הסמכות הייחודית של בית הדין. סעיף 391 (א) (3) קובע לבית הדין סמכות ייחודית בתביעה של מבוטח כנגד המוסד בעניין הנוגע לביטוח לפי חוק זה (הדגשה שלי - ד.פ.). בהתאם לכך שיערוך גובה הריבית אכן מוסדר בחוק דרך סעיף 368 (ב) המפנה לחוק הריבית לעניין זה. הפניה זו לחוק אחר אין משמעותה שהנושא איננו נכלל בגדר החוק, המשמעות היא שלצורך שאלת הריבית המחוקק ערך אינקורפרציה של חוק הריבית לתוך חוק הביטוח הלאומי. מכאן שהחוק קובע הסדר מפורש לעניין קביעת הריבית, הוא ההסדר שבחוק הריבית. ד. האם זכאי המבקש להוצאות משפט מכיסו של המשיב? ב"כ המבקש טענה שזכאי מרשה להחזר הוצאת מהמשיב בשל העובדה שעובר להגשת הבקשה פנתה קודם לכן לבא-כוחו של משיב והסבירה לו את מהות הבקשה ורק לאחר מכן הגישה את הבקשה ונגרמה לה טרחה. ב"כ המשיב טען שאין להטיל על מרשו את הוצאות בשל כך שב"כ המבקש נחפזה להגיש את הבקשה למרות שהוא ביקש ממנה אורכה לשקול את הדברים לאחר שהוצגו בפניו. בהכוח המשיב כתב בתשובתו לבקשה כי שאלת סמכותו של בית משפט זה זכתה למחשבה רבה על ידיו עוד בטרם להגשת התביעה עצמה. בשל כך אני מתקשה לייחס משקל רב לטרוניתו כלפי ב"כ המבקש, כאילו זו לו נתנה לא שהות ארוכה יותר לשקול את הדברים, הרי לדבריו כבר נמלח בדעתו בשאלת הסמכות זמן רב קודם להגשת הבקשה. סוף דבר הבקשה מתקבלת והדיון בתביעה מועבר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מכוח סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984. המשיב ישא בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ + מע"מ. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. סמכות ייחודיתדיוןהעברת דיון