ערעור על ועדה של ניידות ביטוח לאומי

פסק דין 1. בפני ערעור המערער לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת ועדת העררים לניידות לפיה נדחה ערר שהגיש המערער על החלטת הדרג הראשון, וזאת מן הטעם שאין ממצאי הועדה ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים הקיימת. הועדה דה בעניינו של המערער בשנית, על פי פסק דין שניתן בבית הדין ביום 11.2.01 (בתיק בל 2344/00). על פי פסק הדין הוחזר עניינו של המערער אל הועדה על מנת שתתיחס מפורשות ותציין את ממצאיה הרפואיים לענין מצב ברך ימין וקרסול ימין, ועל מנת שתתייחס לטענת המערער על "נקע ברך ימין המלווה קרע של שתי רצועות לפחות". 2. אלו הם עיקרי נימוקי הערעור: א. טעה האחראי על הועדות הרפואיות לגמלת ניידות בכך שלא יישם כדין את החלטת בית הדין מיום 11.2.01 ולא העביר את התיק לטיפול של הרכב אחר. ב. הועדה טעתה כשלא הסבירה מדוע לא ניתן ליישם את הממצאים במסגרת רשימת הליקויים, כפי שעשתה ועדת ערר מיום 22.2.96, אפילו אם מצאה ממצאים שונים. ג. הועדה בדקה את המערער בדיקה קצרה ובלא להתייחס לכל הנכויות האורטופדיות שלו כפי שבאות לידי ביטוי בחוות דעת רפואיות שהוצגו בפניה. הועדה לא התיחסה לתלונותיו הסובייקטיביות של המערער ו/או לכאבים ו/או לתרופות להן הוא נזקק, ו/או לעובדה שרגל ימין שלו קצרה מרגל שמאל. ד. הועדה לא התמודדה עם חוות דעת ד"ר שוכינה, ד"ר לאו, ד"ר פינס ופרופ' שאקו. בעיקר מדגיש המערער כי הועדה התעלמה מחוו"ד ד"ר שוכינה מיום 25.3.01 שבה קבעה ד"ר שוכינה מפורשות כי הליקוי ממנו סובל המערער הינו הליקוי הקבוע בסוף ד3 להסכם. ה. הועדה לא קבעה בהחלטתה אם היא מאשרת או משנה את החלטת הועדה המחוזית. ו. הועדה התעלמה מן הדין ו/או מן ההלכה הפסוקה לענין עקרון תום הלב החל ביישום הסכמים. יש לנהוג בתום לב ובדרך מקבלת בבירור צרכי הניידות או בקביעת הצורך של הנפגע ברכב לרבות יישום כל מקרה ומקרה במסגרת גמישה של רשימת הליקויים הקיימת תוך התאמת כל מקרה לרוח הסכם הניידות. ז. הועדה התעלמה מהחלטת הועדה הרפואית של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים מיום 2.8.00. ח. המוסד ניהל את זכותו לזמן את המערער לבדיקה נוספת שלא בתום לב. רק לאחר שהמערער הגיש בקשה למכון הרפואי לבטיחות בדרכים על מנת שיאפשרו לו רכב מתאים יותר לנכותו ולממדי גופו, וזאת למרות שידוע להם כי אין שינוי במצבו האורטופדי. עצם זימונו של המערער לועדה מחדש אינו סביר ו/או לא נעשה בדרך מקובלת ו/או בתום לב. ט. הועדה טעתה בכך שהתעלמה מכך שועדה מטעם משרד הבריאות שללה מן המערער את רוב הרשיונות שהיו לו והשאירה לו רשיון לרכב פרטי. 3. בתגובה הודיע המשיב על הסכמתו להחזרת עניינו של המערער לועדת הערר על מנת שתתייחס לחוות הדעת החדשה של ד"ר שוכינה מיום 25.3.01. לגופן של טענות המערער הוסיף עוד המשיב וטען כדלקמן: א. בפסק הדין לפיו שבה הועדה ודנה בעניינו של המערער לא נקבע כי הרכב אחר של הועדה ידון בערר. ב. החלטת הועדה היתה מנומקת ומפורטת. הועדה מפרטת היטב מדוע לא ניתן ליישם את ממצאיה. ג. ברור מן הפרוטוקול כי היתה התייחסות לחוות הדעת הרבות שהוצגו בפני הועדה, אך מאחר שהמערער מבקש התיחסות מפורשת לחוות הדעת החדשה, אין המשיב מתנגד לכך. 4. הצדדים לא הגיעו להסכמה בתיק זה לאור חילוקי דעות שנפלו ביניהם בשאלת הרכב הועדה שאליה אמור להיות מוחזר עניינו של המערער. המערער עמד על כך שעניינו יוחזר לדיון בפני הרכב אחר. המשיב הודיע על עמדתו לפיה אין מקום לסטיה מדרך המלך כפי שנקבעה בפסיקה, ולפיה על עניינו של המערער להיות מוחזר לועדה באותו הרכב. בכל מקרה, משלא הגיעו הצדדים להסכמה נותר המערער עומד על יתר טענותיו שבכתב הערעור. 5. קודם שנתייחס למחלוקת שנפלה בין הצדדים לענין הרכב הועדה שתשוב ותדון בעניינו של המערער, נקדים ונאמר את הדברים הבאים בהתייחס ליתר טענות המערער: א. משהוחזר עניינו של המערער אל הועדה על פי פסק דין, על הועדה לשוב ולהתייחס לעניינו של התובע באותם הנושאים אליהם הופנתה בפסק הדין, ואין עליה חובה לדון בנושאים אחרים. ב. במסגרת ערעור זה עלינו לבחון אם טעתה הועדה טעות משטית בהחלטתה. מהשהועדה נדרשה לשוב ולהתיחס לענינו של המערער בעניינים כפי שנקבעו בפסק הדין, אף בית הדין, במסגרת הפעלת ביקורתו השפוטית על החלטת הועדה, אינו אמור להזקק לנושאים שהם מחוץ לתחומיו של פסק הדין. כך למשל לגבי הטענה בדבר חוסר תום לב בעצם זימונו של המערער לבדיקה בפני הועדה, לאחר שהגיש בקשה לשינוי בגודל רכבו. למעלה מן הצורך, ולגופה של הטענה יצויין, כי המערער לא הניח בסיס משפטי או עובדתי לטענתו זו. ג. בפסק הדין אין קביעה בדבר החזרת עניינו של המערער לועדה בהרכב אחר. משכך, לא טעו הגורמים האחראים בכך שהלכו "בדרך המלך" והחזירו את עניינו של המערער לדיון בפני ועדה באותו הרכב. ד. בפסיקה חוזרת לענין הסכם הניידות חזר בית הדין וקבע כי הועדה לעררים אינה רשאית לקבוע מוגבלות בניידות על דרך של תיאום (דב"ע לז 576-01 ליפשיץ - המוסד פד"ע ט' 169, דב"ע מה/383-01 בהירי - המוסד, פד"ע יז' 361 דב"א נא/10-99 שפי - המוסד פד"ע כב' 247, דב"א נב/ 27-01 ממן-המוסד פד"ע כו 334). משכך, טענת המערער בדבר "התאמת כל מקרה לרוח הסכם הניידות" אין בה כדי לבסס את הערעור. 6. בפרוטוקול ישיבת ועדת העררים מצוין כי הועדה עיינה בחוות הדעת השונות שהוצגו בפניה. הועדה מונה את חוות הדעת השונות, למעט חוות דעתה המאוחרת של ד"ר שוכינה מיום 25.3.01 שאינה מצויינת בין יתר חוות הדעת. הועדה אך מונה את חוות הדעת השונות מבלי שהיא מתייחסת לאמור בהן ואם תמצא בו התיחסות, הרי שזו מסוג ההתייחסויות שמי שאין מקצועו בתחום הרפואה, לא יוכל לעמוד על טיבן ולהבין את תוכנן. מפרוטוקול הועדה לא ברור, לפחות למי שאין מקצועו בתחום הרפואה, אם מקובל על הועדה האמור באותן חוות הדעת אם לא, ומדוע. ובנוסף, אין כל התייחסות של הועדה לחוות דעת ד"ר שוכינה מיום 25.3.01 בה קובעת ד"ר שוכינה כי סעיף הליקוי המתאים למערער הינו ד3. בכל אלו נפלה טעות משפטית המצדיקה החזרת עניינו של המערער לדיון בפני הועדה, על מנת שתתייחס במפורט ובמנומק לכל חוות הדעת שהונחו בפניה. יודגש כי בפסק הדין על פיו דנה הועדה בעניינו של המערער צוין מפורשות כי המערער יהיה רשאי להציג בפני הועדה חוות דעת רפואיות. 7. מכאן מתבקשת הכרעת בית הדין בשאלת הרכב הועדה שתשוב ותדון בעניינו של המערער. לענין זה כבר פסק בית הדין הארצי וחזר ופסק כי: "דין הוא כי בשעה שבית הדין מקבל ערעור על החלטת ועדת נכות מוחזר הענין לועדה שדנה בענין, אך במקרים חריגים מועבר הענין לועדה בהרכב אחר עב"ל 100059/98 רוזנהרג - המוסד, פורסם בעבודה ארצי כרך לג (87) 28, דב"ע נא/24-01 יוסף מחמד מגדאללה - המוסד, פד"ע כד 185, דב"ע נז/50-1 רשתי- המוסד, עבודה ארצי ל(2), 198). חזקה על הועדה שתעשה מלאכתה נאמנה. ההחזרה לועדה בהרכב שונה היא החלטה חריגה המחייבת טעם והנמקה עוד נקבע כי: "החזרת ענין לועדה אין משמעותה חוסר אמון בפעילותה הקודמת או בהחלטה קודמת שנתנה. ההחזרה הינה חלק ממבנה הוראות שבחוק הביטוח הלאומי..." (ראה בענין רשתי שם, והפסיקה המוזכרת שם). בענייננו כאן אין המערער מצביע על טעם כלשהו המצדיק החלפת הרכב הועדה לעררים, תוך חריגה מן הכלל. לפיכך, בקשתו של המערער כי עניינו יוחזר לדיון בפני ועדה בהרכב אחר, נדחית. סוף דבר 8. הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר אל הועדה לעררים על מנת שתתייחס במפורט ובמנומק לכל חוות הדעת שהוצגו בפניה, כולל חוות דעתה האחרונה של ד"ר שוכינה מיום 25.3.01. המשיב ישלם הוצאות המערער בסכום של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום המצאתו. ניידותערעורביטוח לאומי