זכויות עובד פגיעה בשמיעה

פסק דין 1. השאלה שבמחלוקת בין התובע לבין המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") הינה האם פגימה בשמיעתו של התובע הינה מחמת תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 ("החוק"). 2. העובדות דלהלן הוסכמו בין הצדדים: "א. התובע עבד בחברת החשמל כעובד קבוע במחוז הצפון מ-06.10.91. ב. במהלך תקופת העסקתו עבד ביחידות הבאות בתקופות המצויינות לצידן: א. מחלקת ביצוע רשת, מתח נמוך - בתפקיד פועל רשת מ-06.10.91 עד 01.10.95. ב. מחלקת ביצוע רשת, מתח על ועליון - תפקיד פועל רשת - מ01.10.95- עד היום. ג. במקומות עבודתו הנ"ל של התובע, בוצעו בדיקות עוצמת רעש ונמדדו ערכים הגבוהים מ-85 דציבל. ד. התובע חש לראשונה בפגיעה בשמיעתו בשנת 1998. וכן סובל הוא מצפצופים ורעשים באוזניים". 3. על יסוד העובדות המוסכמות דלעיל, מינה בית הדין מומחה-יועץ רפואי על מנת שיתן חוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין הפגימה בשמיעה אצל התובע לבין תנאי עבודתו. 4. בהחלטת בית הדין מיום 27.02.01, מונה ד"ר א. ברקו, על ידי בית הדין, כמומחה מטעמו ("המומחה"), והמומחה נתבקש להשיב לשאלות הבאות: "א. מהי המחלה באוזניו ממנה סובל התובע. ב. האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר לעיל בסעיף 3, גרמה לו ל"מחלת מקצוע" כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה1995- (מחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות על פי סמכות שר העבודה והרווחה שנקבעה בסעיף 85 לחוק). בחלק ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד1954-, פורטה מחלת המקצוע הנוגעת לענייננו כדלקמן: שם המחלה העבודות ותהליכי הייצור נזק לאוזן הפנימית הנגרם על ידי עבודה ממושכת בתנאי רעש ממוצע חשיפה לרעש, שהביא לירידה בכושר ומשוקלל של לא פחות מ85-דציבל. השמיעה בתדירויות הדיבור. אם לא - ג. האם ניתן לקבוע שכל אחד מהרעשים להם נחשף התובע, כמתואר לעיל, גרם לו לפגיעה INJURY? ד. האם כל פגיעה ופגיעה כמתואר לעיל, גרמה לתובע פגיעה זעירה שלא ניתן להבחין בה, ושאפשר לייחס אותה לזמן מסויים? ה. במקרה שכן - ההיתה הפגיעה הנ"ל בעלת אופי בלתי הפיך, כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים? ו. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם השפיע מה שאירע בעבודה על הופעת המחלה ובאיזו מידה?" 5. המומחה, בחוות דעתו מיום 06.03.01, לאחר שסקר את החומר הרפואי שהיה בפניו, סיכם את דעתו, כדלקמן: "סיכום ומסקנות: מדובר בגבר בן 32, שנחשף למפלסי רעש מזיקים, לא ברור אם קבל אטמים. בתיק של הנ"ל 3 בדיקות שמיעה, הראשונה עוד לפני התחלת עבודתו, המראה כבר אז פגיעה בשמיעתו, אפילו עם מאפיינים של פגיעת רעש. אולם יש לזכור שבדיקות סקר הן בעלות מגבלות רבות ולא ניתן להסיק מהן מסקנות מפליגות. אני מבין שמר בלסיאנו חש בליקוי שמיעה וטינטון משנת 1998, על מנת להחליט אם נפגע מחשיפתו לרעש בחברת החשמל או אם חלה החמרה בשמיעתו, יש לעשות לו בדיקת שמיעה מלאה במכון מוכר ואותה יש להשוות עם בדיקת הסקר משנת 90. בלעדי זה לא נוכל להגיע למסקנות נוספות". 6. לבקשת המומחה הומצאה לו בדיקת שמיעה עדכנית, שנערכה לתובע ביום 31.05.01. המומחה השלים את חוות דעתו מיום 25.07.01, בה השיב המומחה לשאלות בית הדין, כך: "א. סובל מליקוי שמיעה עיצבי ב-2 האוזניים. ב. לא מדובר במחלת מקצוע. מצבו השמיעתי לא השתנה לעומת מצבו השמיעתי טרם קבלתו לחברת החשמל. ג. לא פעל כאן עיקרון המיקרוטראומה". 7. בהחלטת בית הדין, מיום 08.08.01, ניתנה לצדדים אפשרות להגיש בקשה להציג שאלות הבהרה למומחה, אולם משלא עתר צד מהצדדים לעשות כן, ניתנה החלטה, ביום 20.09.01, על הגשת סיכומים בכתב. 8. למרות ההחלטה על הגשת הסיכומים כאמור בסעיף 7 לעיל, הגיש ב"כ התובע בקשה למינוי מומחה יועץ רפואי אחר במקום ד"ר ברקו וזאת מהטעמים אותם פירט בבקשתו. בקשה זו נדחתה על ידי בית הדין, בהחלטה מנומקת מיום 10.10.01. 9. בסיכומיו טוען ב"כ התובע כי חוות דעתו של ד"ר ברקו לוקה בחסר ואינה יכולה לשמש בסיס לקביעת הקשר הסיבתי שבין הפגיעה באוזניו של התובע לבין עבודתו. לטענתו של ב"כ התובע קיימות בחוות הדעת סתירות מהותיות שכן המומחה ביסס את חוות דעתו על בדיקות מסוגים שונים (בדיקות סקר ובדיקות שמיעה) אשר לא ניתן לעשות ביניהן השוואה. לכן, לטענתו של ב"כ התובע, מבסס המומחה את חוות דעתו על השוואה אסורה ובכך מאיין הוא את חוות דעתו שכן אין בה ביסוס רפואי נכון. מנגד ב"כ הנתבע טוענת בסיכומיה כי אין בחוות דעתו של המומחה הרפואי כל סתירות וכי מסקנותיו מבוססות על ממצאים רפואיים. להלן הכרעתינו: 10. א. אין ספק שהמומחה בחוות דעתו המשלימה, שולל קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין הפגיעה בשמיעתו כאשר נימוקו לכך הוא שמצב שמיעתו לא השתנה לעומת מצבו טרם שנתקבל לעבודה בחברת החשמל. כלומר, המומחה מתאר את הממצאים הרפואיים שנמצאו בתובע, על יסוד החומר שהיה בפניו ומנמק את קביעותיו. ב. המומחה ביסס את חוות דעתו על ניתוח תוצאות בדיקות שמיעה שבוצעו לתובע במהלך השנים: בדיקות סקר (משנת 1990, 1998 ו-2000) ובדיקות שמיעה בהן בדיקה עדכנית שביצע התובע בעקבות ולבקשת המומחה. ג. המומחה מנמק מדוע הגיע למסקנותיו שאין קשר סיבתי בין הפגימה בשמיעתו של התובע לבין תנאי עבודתו ומבסס את קביעתו על הממצאים הרפואיים. לא יהיה זה למותר לציין שכבר בחוות הדעת הראשונה מציין המומחה שהיתה בפניו בדיקת שמיעה מהתקופה שקדמה לעבודתו של התובע בחברת החשמל, וכבר בה נמצא ליקוי בשמיעתו הנובע מרעש. ד. המסקנה העולה במקובץ מהאמור לעיל, כאשר יכול בית הדין להתחקות אחר הלך מחשבתו של המומחה, המנמק בצורה ברורה ותוך שימוש בחומר שהונח בפניו את מסקנותיו - שאין מקום שלא לאמץ את חוות דעתו של המומחה, בענייננו. ה. עוד יש לזכור שהלכה היא שהן לקביעת קשר סיבתי כתוצאה ממחלת מקצוע והן להפעלת עקרון המיקרוטראומה דרושה ראיה מפי רופא - בענייננו לא זו בלבד שאין ראיה שכזו, אלא שמומחה בית הדין שולל את הקשר הסיבתי, כאמור. 11. אשר על כן, משלא הוכח הקשר הסיבתי שבין הפגיעה בשמיעתו של התובע לעבודתו - נדחית בזה תביעתו. אין צו להוצאות. זכויות עובדיםשמיעה