פסק דין השופט יגאל פליטמן פתח דבר 1. לפנינו ערעור הבטחת הכנסה על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (בל 1836/00; השופט א' סופר ונציגי הציבור ש' ששון וא' בכר), לפיו נדחתה תביעת המערערת לתשלום גמלת הבטוח הכנסה על פי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980) (להלן - החוק), מן הטעם, שיש לראותה כבעל הכנסה מנכס שהוא רכב על פי סעיף 9 לחוק ותקנה 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב-1982 (להלן - התקנות), ואותו נכס הועבר על ידה ללא תמורה תוך 5 שנים שלפני מועד הגשת התביעה לגמלה, על פי תקנה 11(1) לתקנות. 2. הרקע העובדתי א. המערערת הינה בדואית רווקה ילידת 1959, ואין לה רשיון נהיגה לרכב. ב. בשנת 1996 נרשם על שמה של המערערת רכב "משא בלתי אחוד פתוח" מסוג איסוזו טרופר משנת יצור 1996 (להלן - הרכב). המערערת לא עשתה כל שימוש ברכב. ג. ביום 19.10.99 הועברה הבעלות על הרכב במשרד הרישוי משמה של המערערת לשמה של אודאד אבו אעיש (להלן - אודאד) . ד. העברת הרכב לבעלותה של אואד היתה ללא תמורה. המערערת הינה דודתה של אודאד. לאודאד אין רשיון נהיגה ובעת העברת הרכב על שמה במשרד הרישוי היא היתה כבת 14 שנה. ה. ביום 25.10.99 הגישה המערערת למוסד את התביעה להבטחת הכנסה ותביעתה נדחתה "על-פי תקנה 10(ג) לחוק, בגלל בעלות על רכב, כמו כן בתאריך 24.1.00 הצהירה הגב' הנ"ל כי המכירה של הרכב הינה פיקטיבית מאחר ולקונה אין רשיון נהיגה ולא משתמשת ברכב". 3. פסיקת בית הדין האזורי א. גירסת המערערת ושני אחייניה, אודאד ואחיה סלומה בן ה-16, היתה, כי הרכב נרכש מלכתחילה עוד בשנת 1996 על ידי אודאד מתרומות מהדודים ובני השבט. הרכב נרשם "במשרד הרישוי בצורה טכנית בלבד על-שם המערערת מכיוון שלאודאד לא היתה תעודת זהות". רכישת הרכב היתה לשם הסעת האחיינים על פי חפצם להובלת כדי מים ומיכלים לאוהל. קרובי משפחה היו אלה שנהגו ברכב על פי הצורך. ב. בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את גירסת המערערת וקבע, כי "אין מחלוקת כי התובעת העבירה את הבעלות ברכב לאודאד בתקופה של כשבוע לפני שהגישה תביעה לגימלה. לפיכך חלה תקנה 11(ג) לתקנות", לפיה "הועבר נכס שהיה בבעלות של התובע גמלה לאדם אחר ללא תמורה או בתמורה סמלית יראו את הנכס כשייך למעביר הנכס - אם הנכס הועבר תוך 5 שנים שלפני מועד הגשת התביעה לגמלה". לאור זאת נפסק שיש לראות את התובעת כבעלת הרכב למרות שהוא אינו בבעלותה. ועל כן דין התביעה להידחות. 4. קדם הערעור הבטחת הכנסה המערערת ערערה על פסק הדין, ובמסגרת הדיון בקדם ערעור הבטחת הכנסה בקשו הצדדים לפרוש את טיעוניהם שירשמו ויחשבו לסיכומיהם בכתב, וכי על סמך סיכומים אלה וכל חומר התיק ינתן פסק הדין על ידי המותב. 5. הטיעון א. עיקר טיעונו של ב"כ המערערת היה, כי רישום הרכב על שם המערערת היה טכני בלבד וכי הרכב שייך בפועל לאודאד וסלומה אחייניה הקטינים. ב. ב"כ המוסד טען מאידך, כי "רישום הבעלות על רכב אינו טכני, וכי אם המוסד לא יוכל להסתמך עליו להוכחת בעלות על רכב, לא ניתן יהיה לדחות את תביעת התובעים בעילה זאת, מאחר "שאין אפשרות להעמיד לכל לתביעה ותביעה חוקר". 6. אשר לדעתנו א. על פי הוראת סעיפים 5 ו-9 לחוק ותקנה 10(ג) לתקנות - נשללת גמלת הבטחת הכנסה מבעל רכב, לאור החזקה שבדין של הפקת הכנסה חודשית מן הנכס ששיעורה כשיעור הגמלה שהיתה אמורה להשתלם אלמלא הוא היה בעליו של הרכב. ב. בעלות על רכב לענין חוק הבטחת הכנסה אינה נקבעת בהכרח על פי הרישום במשרד הרישוי, אלא בעיקרו של דבר, על פי הנוהג ברכב מנהג בעלים בפועל ממש. על התובע הרשום כבעל רכב במשרד הרישוי חובת ההוכחה, כי אין הוא בעליו של הרכב חרף רישומו על שמו. ג. בנסיבות המקרה שפורטו לעיל, המערערת חסרת רשיון נהיגה שלא עשתה כל שימוש ברכב - לא היתה מעולם בעליו למרות שהוא נרשם על שמה במשרד הרישוי. לפיכך אין היא ראויה להחשב כבעלת נכס שהוא רכב על-פי תקנה 10(ג) לתקנות, וממילא שאין לראותה כמי שנשארה בעליו לאחר שהעבירה אותו כביכול לאודאד ללא תמורה, על פי תקנה 11 לתקנות. ד. מנסיבות המקרה עולה, כי גם אחיניתה של המערערת אודאד, שנטען שהיתה בעליו האמיתיים של הרכב עוד בשנת 1996 ועל שמה הוא נרשם בשנת 1999 - איננה בעליו. קרוב לוודאי שבעליו האמתיים של הרכב הינו קרוב משפחתם של המערערת ואודאד, שהרבה להשתמש ברכב לצורכי עצמו, ודאג לרישומו במשרד הרישוי על שם המערערת תחילה ועל שם אודאד לאחר מכן. ה. בדין נאמר למערערת ע"י המוסד במכתב הדחיה של תביעתה, כי "המכירה של הרכב (בשנת 1999 לאודאד) הינה פקטיבית מאחר ולקונה אין רשיון ולא משתמשת ברכב"; אלא שמאותו הטעם בגינו סבר פקיד התביעות, כי הרכב אינו בבעלות אודאד חרף רישומו על שמה במשרד הרישוי, היה עליו להכיר בתביעה של דודתה הלא היא מערערת שעל שמה נרשם הרכב בשנת 1996, משאף היא חסרת רשיון נהיגה שלא עשתה כל שימוש ברכב. סוף דבר א. לאור האמור - דין הערעור הבטחת הכנסה להתקבל על פי האמור לעיל. ב. תוך 30 יום מהיום בו יומצא לו פסק הדין ישלם המוסד למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הבטחת הכנסהערעור