פסק דין 1. התביעה שבפנינו היא תביעתו של מעביד כנגד עובד, להשבת כספים אשר המעביד (התובע) נדרש לשלם לשלטונות מס הכנסה כהפרשי מס החלים על העובד. 2. העובדות וטענות התובע (בתמצית): א. התובע מנהל רשת חניונים במטרופולין של תל אביב יפו, ומעסיק בחניונים אלה עשרות עובדים. הנתבע הועסק על ידי התובע כעובד בתפקיד מבקר / מפקח באחד החניונים, החל מחודש אוקטובר 87', על פי חוזה עבודה אישי בין הצדדים. ב. בהסכם העבודה הנ"ל, (ת/1) נקבע (בשנת 89') כי שכרו של הנתבע יהיה 4.5 ₪ לשעה בתוספת הוצאות נסיעה, ותנאים סוציאליים נלווים. ג. ביום 22.11.95 נדרש התובע לשלם לרשויות המס שיעור מס נוסף אותו חב הנתבע לרשויות, בגין הכנסה נוספת שהיתה לו בשנת המס 90' שלא במסגרת עבודתו אצל התובע. ד. לתובע לא הייתה כל ידיעה בנוגע להכנסה אחרת ו/או נוספת של הנתבע, והוא שילם לרשויות המס במהלך כל תקופת העסקתו של הנתבע את תשלומי המס על פי הנתונים שבידו, כפי שנמסרו לו על ידי הנתבע בעת שנתקבל לעבודה. ה. התובע טוען כי הסכם העבודה בין הצדדים קובע מפורשות כי שכרו של התובע יהיה ברוטו וכל שינוי בחבות הנתבע כלפי רשויות המס יחולו על העובד (הנתבע), לכן פנה אל הנתבע בבקשה לשפותו בעבור התשלומים אותם נדרש לשלם לרשויות המס בעבורו אך נענה בשלילה. 3. מאידך, טוען הנתבע את הטענות הבאות (בתמצית): א. הנתבע טוען כי למיטב זכרונו החל עבודתו בחודש מרץ 89' ולא כפי שטוען התובע. ב. הנתבע מכחיש את כל האמור בחוזה העבודה, וטוען כי השכר שהובטח לו היה שכר נטו ולא ברוטו כפי שטוען התובע. ג. הנתבע מכחיש כי קיבל דרישה כלשהי מהתובע לתשלום הכספים האמורים לשלטונות המס, וכופר בחבותו לשלם לתובע סכום כלשהו. לאחר שמיעת ב"כ הצדדים, קריאת הפרוטוקול המוצגים וטיעוני הצדדים אנו קובעים כדלקמן: 1. רו"ח שטאובר, מטעם התובע, העיד כי במהלך השנים 1993 - 1990 דיווחו כעשרה מעובדי התובע שהכנסתם מעבודה אצלו הינה הכנסתם היחידה. בין עובדים אלה היה גם הנתבע. הנתבע אף הצהיר ואישר בחתימתו על גבי טופס 101 לשנת המס 90', כי הוא אינו עובד ואינו מקבל קיצבה (נספח ת/2 לתביעה). התובע שילם איפוא לשלטונות המס את התשלומים השונים על פי הצהרת הנתבע. 2. לאחר ביקורת שנערכה אצל התובע במהלך שנת 95' ע"י מס הכנסה, התברר לתובע כי לעובדים אלה היו הכנסות נוספות, אי לכך נדרש התובע לגבות מהעובדים את ההפרשים ולהעבירם לפקיד השומה. בין השאר הוברר כי הנתבע קיבל בשנת 90' פנסייה ממבטחים בנוסף על שכרו אצל התובע. 3. התובע שילם את הכספים לשלטונות המס ודרש את מהעובדים כי יעבירו אליו ואת הכספים, שניים מהעובדים העבירו אליו את הכספים ואילו ארבעה נוספים ובהם הנתבע, סרבו לשלם. לאחר מו"מ עם שלטונות מס הכנסה, הופחתה דרישתם והתובע נדרש לשלם סך 12,646 ₪ בגין הפרשי המס של הנתבע. 4. כאשר מתקבל עובד לעבודה, עליו למלא טופס 101, שהנתונים בו משמשים בסיס לניכוי מס הכנסה במקור. בטופס זה מצהיר העובד על פרטיו האישיים ועל הכנסותיו השונות. החובה לנכות במקור מוטלת על המעביד, זאת - על פי הצהרת העובד על טופס 101. 5. בעדותו טען הנתבע טענות שונות, אשר אינן סבירות בעינינו. הנתבע לא הכחיש את קיומו של טופס 101 שנטען כי מילא אותו, אך טען לגביו דברים והיפוכם: אומר התובע דברים ומיד הופך את גירסתו: (עמוד 5 לפרוטוקול): " ..כשמילאתי את טופס 101 לא נכון שאני סימנתי איקס במקום שאני לא מקבל קיצבה, אני סימנתי את מה שאמרו לי במשרד ואת זה סימנתי ... זו החתימה שלי על הטופס הוא מינואר 90' אני מצהיר כי כל הפרטים הם נכונים, זה הטופס שלי שאני מילאתי ואני חתמתי, אני לא סימנתי את האיקס אני מסרתי את הקיצבה שאני מקבל מביטוח לאומי את הטופס הזה אני לא מילאתי...". (ההדגשות לא במקור). 6. מסמך זה היה קיים אצל המעביד עוד משנת 90', ועל יסודו שולמו המיסים עבור הנתבע. הנתבע לא הציג בפנינו כל טופס אחר שמילא עבור רשויות המס על פי החובה שהיתה מוטלת עליו לעשות כן. עדותו של הנתבע היתה מתחמקת, וכל כפירתו בחבותו היתה בחוסר תום לב. זאת ועוד - חתימת הנתבע על הטופס נחזית להיות חתימתו. הלכה פסוקה היא כי אדם הטוען לזיוף חתימתו או כתב ידו, מוטל עליו הנטל להוכיח זאת, ומשלא הוכיח הנתבע כי הטופס לא מולא על ידו, אנו קובעים כי מדובר בטופס שהנתבע מילא אותו. 7. בעדותו אומר הנתבע, "אני לא מכיר את תקנות מס הכנסה, אני יודע מה זה מס הכנסה, אני לא אמרתי שאני לא חייב מס הכנסה, אין לי מקור ידיעה, זה חוק לי ולאחרים, אני מכיר טוב את החוק, אם המעביד לא מנכה במקור זו הבעיה שלו...". כלל הוא כי טענה לאי ידיעת החוק אינה מהווה הגנה. 8. אחת הטענות המרכזיות של הנתבע היא כי בחוזה העבודה סוכם איתו שכר נטו, וכי כל המיסים היו אמורים לחול על המעביד. כבר נפסק כי "דרך המלך בנקיבת שכר עבודה היא נקיבתם בסכום 'הברוטו' (דב"ע מח/162-3 דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ' מלמלה אמנון פד"ע כ' 460; דב"ע נד/227-3 דורית מרגי נ' אוניברסיטת בן גוריון פד"ע כח' 403; דב"ע נו/170-3 עזבון המנוח אחמד ג'וליאני נ' עוני ג'וליאני לא פורסם; עע 254/99 סופר שוק גרינברג (1992) בע"מ נ' רמי מאנה לא פורסם), אך הצדדים רשאים להתנות ולקבוע כי העובד יקבל לידיו תשלום 'נטו', ואזי יחולו תשלומי החובה על המעביד (דב"ע מד/16-3 משה זייבלד נ' עוף העמק בע"מ פד"ע טז 185; דב"ע מז/146-3 יוסף חויג'ירת נ' שלום גל פד"ע כ' 19); אולם מקום בו סוכם על שכר נטו, אך העובד הסתיר ממעבידו את העובדה שיש לו פנסיה החייבת במס, כך שהגילום של שכר הנטו יעלה על הסכום שיש לגלמו במקרה שזו היתה המשכורת היחידה של העובד, ישא העובד בהפרשי המס (דב"ע נו/9-3 נצחונה פומרנץ נ' נשיונל מוד בע"מ פד"ע כט' 653)". הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי מדובר בתשלומי נטו. יתר על כן - במהלך כל השנים נוכה מס הכנסה משכרו, והוא לא מחה על כך. מכאן - שהנתבע עצמו ידע כי הוא מקבל שכר ברוטו שממנו יש לנכות מס הכנסה. 9. ראוי להתייחס בהקשר זה להוראות הדין החלות בענין שלפנינו בכל הנוגע לניכוי מס. א. בתקנות מס הכנסה ומס מעסיקים (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה ותשלום מס מעסיקים), התשנ"ג - 1993, נקבעו הוראות באשר לניכוי מס. ב. בתקנה 2 נקבע שעובד חייב למלא בטופס 101 את כל הפרטים תוך שבוע ימים מן היום שבו החל לעבוד או מן היום שקיבל את משכורתו לראשונה, הכל לפי המועד המוקדם יותר. עוד נקבע שם כי עובד המקבל משכורת בעד עבודה נוספת, או קצבה חייבת במס, חייב להצהיר אצל אחד המעבידים כי הוא מקבל כאמור, באמצעות טופס 101 (ועל המעביד לרשום בטופס, תוך שבוע ימים מיום התשלום את כל פרטי המשכורת ששילם לעובד ואת המס שניכה - תקנה 12(א)(1)). לפיכך, היה על הנתבע ליידע את התובע באמצעות טופס 101, על דבר הכנסתו הנוספת. ג. זאת ועוד, מעביד המשלם לעובד משכורת בעד משרה נוספת שעליה הצהיר העובד בטופס 101, ינכה ממנה בעת התשלום מס בשיעור 45% או לפי האמור בתוספות לתקנות (תקנה 5). תקנה 9 לתקנות האמורות, מאפשרת לעובד לזכות בהנחות ובפטורים, אם נתקיימו ההוראות המתאימות. ד. תקנה 10 קובעת לאמר: תיאום ניכוי המס, "פקיד השומה רשאי להורות שניכוי המס לפי תקנות אלה יוקטן או יוגדל, הכל לפי הענין, אם מסיבה כלשהי נוצר או עלול להיווצר עודף בתשלום המס או גרעון בתשלומו עקב ניכוי המס, בין כתוצאה מתשלום משכורת או שכר עבודה מאת מעביד אחד, בין כתוצאה מתשלום משכורת או שכר עבודה מאת יותר ממעביד אחד ובין כתוצאה מכך שלעובד יש הכנסה חייבת אחרת, או מכל סיבה אחרת , והמעביד חייב לקיים כל הוראה כאמור...". 10. בידי הנתבע היתה פתוחה הדרך לפנות אל פקיד השומה ולבקש תיאום מס, בין מראש, על ידי קבלת אישור ממנו אל המעביד, ובין על ידי מסירת המידע מראש על גבי טופס 101 ויתכן שבכך היה נמנע המצב הדורש החזרי תשלומים לרשויות המס ושיפוי התובע מאחר והוא זה ששילם את ההפרשים. 11. זאת ועוד , אנו מוצאים כי הנתבע התנהג בחוסר תום לב. יפים הדברים שנאמרו בדב"ע נו/ 9-3 נצחונה פומרנץ נ' נשיונל מוד בע"מ, פד"ע כט 653 לעניננו. שם סוכם אמנם כי משכורת העובדת תעמוד על שכר מסויים נטו , אך התברר כי העובדת מקבלת גמלאות ממקום עבודתה הקודם. אי לכך עלות ההעסקה של העובדת עלה וכך גם ניכוי המס לפיכך ניכה המעביד את ההפרשים משכרה , בית הדין דחה את תביעתה לתשלום ההפרשים. באותו עניין קבע ביה"ד הארצי מפורשות, "... על התובעת הייתה מוטלת חובת גילוי כל הפרטים, בהתאם לחובת תום הלב המוטלת עליה מכוח יחסי העבודה בינה לבין מעבידה...". כך גם בעניננו - הנתבע נהג שלא בתום לב בכך שלא דווח על הכנסתו הנוספת. לפיכך - אנו קובעים כי היה עליו לשאת בתשלומים לרשויות המס. 12. הנתבע ישלם לתובע סך של 13,532 ₪ שהוא הסכום אותו חוייב התובע לשלם לרשויות המס בעבור הנתבע עקב הצהרתו הבלתי נכונה (הסכום מעודכן ליום הגשת התביעה). לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 22.05.96 ועד ליום התשלום בפועל. 13. התביעה - מתקבלת. ניהול הליך זה גרם ביזבוז זמן לצדדים ולבית הדין, ועל כן אנו מחייבים את הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5.000 ₪ + מע"מ וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. מעביד נגד עובדהחזר כספי