פסק דין 1. תביעה בנושא המצוי בתחום בעייתי ומורכב, העברת "כוחות עבודה זרים" בין צרכני העבודה (כשלעתים נשכחת העובדה כי מדובר בבני אדם ונדמה שאלו אובייקטים מסחריים). התביעה היא לפיצוי בגין אי קיום התחייבות. ההתחייבות הנטענת היא העברת עובדת זרה שעבדה אצל התובעת "למקום חוקי בישראל" והצגת מצג שווא כאילו המקום אליו עתידה אותה עובדת לעבור הוא אכן "מקום בעל רשיון להעסקת עובדת זרה". לטענת התובעות כתוצאה מהפרת התחייבות זו נגרמו להם נזקים שונים המפורטים בכתב התביעה. 2. עובדות שאינן במחלוקת: התובעת מס' 1, אשה ישישה, במועד התרחשות האירועים כבת 93, חולה ומרותקת לכסא גלגלים זקוקה לסיעוד במשך כל שעות היום והלילה. בעבר טיפלו בה עובדים שונים (ישראלים). התובעת 1 הוכרה על ידי הממונה על מתן התרי עבודה לזרים בשרות התעסוקה כזכאית להעסקת עובד זר. התובעת 1 מתגוררת בבית בתה, היא התובעת 2, הדואגת לכל ענייניה. הנתבעת היא חברת כח אדם המתמחה בתיווך וב"אספקת" עובדי סיעוד זרים. במהלך חודש יוני 1995 פנתה התובעת מס' 2 אל הנתבעת בבקשה למצוא בעבורה מטפלת לאם הישישה, עפ"י היתר ההעסקה שבידה. בין יתר הדרישות לעובדת היתה דרישה לשליטה בשפה ההונגרית שבה שולטות שתי התובעות. הנתבעת קישרה בין התובעת 2 לבין גב' אולגה מולנר, אזרחית רומניה, העונה לדרישות. התובעת 2 ביצעה את כל הפעולות הדרושות להעסקת עובדת זרה: בין היתר מסירת ערבות בנקאית על סך -.5,000 ש"ח להבטחת צאתה של העובדת מן הארץ בתום תוקפה של אשרת הכניסה אשר תינתן לה. גב' מולנר הגיעה ארצה ב-24/07/95 ובו ביום החלה בעבודתה כמטפלת בתובעת 1. לא חלפו אלא חודשים מעטים והגב' מולנר ביקשה להפסיק עבודתה אצל התובעות כשבפיה תלונות לא מעט על תנאי עבודתה ובין היתר קשיי העבודה, טיפול במשך 24 שעות ביממה בישישה, כולל מספר יציקות בשעות הלילה, בתנאי עבודה גרועים - העדר כל פרטיות ומקום שבו יכולה העובדת להימצא, ולו לשעה קלה, "עם עצמה", מיטה בלתי ראויה וכיוצ"ב. לאחר שהתקיים בירור בתלונות העובדת במשרדי הנתבעת שכרה התובעת 2 חדר למגורי העובדת שבו יכולה היתה להימצא במשך שלושה לילות בשבוע שבהם שוחררה מטיפול בתובעת 1. ואולם התלונות ורצון הגב' מולנר להפסיק את עבודתה אצל התובעות לא פסקו ובסופו של דבר הוסכם ב-22/11/95 על שחרורה מעבודתה אצל התובעות. 3. מכאן מתחילה המחלוקת שבין הצדדים: (א) קודם שאכנס לפרטי המחלוקת אזכיר כי משקיבל אדם היתר להעסקת עובד זר אין הוא יכול להעסיק עובד זר אחר אלא אם כן אושרה העברת אותו עובד זר למעביד שגם הוא בעל היתר דומה, או אם דאג המעסיק כי העובד הזר הקודם יעזוב את הארץ ויחזור למולדתו. (ב) וזו המחלוקת: לטענת התובעת 2 הצהירה הנתבעת שניתן להעביר את גב' מולנר מיד לעבודה אצל מעסיק אחר אשר אושר להעסקת עובד זר. בפועל לא כך היה. אותו מעסיק אליו הועברה הגב' מולנר לא היה, באותו מועד, בעל היתר להעסקת עובד זר. כתוצאה מכך, נמנע מהתובעות להעסיק עובד זר אחר, הן חזרו ופנו אל הנתבעת ולאחר כחודשיים ימים, משעדיין לא הוסדר דבר, ניתקו כל קשר עמה. רק במחצית חודש מארס 1996 קיבלה המעסיקה החדשה של הגב' מולנר היתר להעסקת עובד זר ורק אז ניתן היה לתובעות לקבל עובדת זרה אחרת. במשך כל אותה תקופה מאז עזבה הגב' מולנר את עבודתה אצל התובעות (24/11/95) ועד שניתן להן לקבל עובדת זרה אחרת (19/03/96) נאלצה התובעת 2, לטענתה, לטפל בעצמה בתובעת 1, על כן תובעת היא מאת הנתבעת פיצוי בשיעור שכר העבודה הראוי בעבור עבודתה שלה בטיפול באמה במשך אותה תקופה, הוצאות החדר אותו שכרה, כאמור, עבור גב' מולנר ועגמת הנפש אשר נגרמה לשתי התובעות כתוצאה מכל הפרשה. (ג) לטענת הנתבעת, עפ"י החוזה שבינה לבין התובעות, אין היא חייבת לספק לתובעות עובד חליפי משנתסיים, מטעם כלשהו, הקשר בין התובעות לעובדת ואף לא התחייבה לעשות כן. משהתעוררו הבעיות ובסופו של דבר עמדה העובדת, גב' מולנר, על דעתה שאין היא מוכנה להמשיך ולעבוד אצל התובעות חרף כל מאמצי הנתבעת ליישר את ההדורים בין שני הצדדים, הבטיחה לתובעות לסייע כמיטב יכולתה במציאת עובדת מחליפה וראשית חכמה העברת גב' מולנר למקום עבודה "מאושר" אחר. היתה זו, לטענת הנתבעת, משימה לא קלה למצוא מקום עבודה מתאים אשר יקלוט את הגב' מולנר הדוברת רק הונגרית ורומנית ואיננה מן הצעירות. הנתבעת יצרה קשר עם משפחת מטופלת דוברת הונגרית הנזקקת לסיוע בכל פעולותיה ולהשגחה מתמדת שבתה איננה מסוגלת לטפל בה בעצמה ואף שבאותו מועד עדיין לא היתה לזו אישור להעסקת עובד זר היה ברור, עפ"י הנתונים, כי האישור יינתן תוך זמן קצר, וכך אכן היה בסופו של התהליך. ואולם, קבלת ההיתר הוא תהליך ממושך אשר הסתיים רק ב-16/02/96 - שאז ניתן לאותה משפחה היתר להעסקת עובד זר וניתן היה להעסיק את גב' מולנר ובכך לשחרר את התובעות להעסקת עובד זר אחר. (ד) עוד טוענת הנתבעת שבתקופת הביניים ניסתה לסייע לתובעות והציעה מטפלת זמינה אחרת ואולם לאחר יומיים הודיעה זו לנתבעת כי אין היא מוכנה להמשיך ולעבוד אצל התובעות. הנתבעת הציעה לתובעות גם עזרה על ידי עובדות ישראליות ולטענתה (על כך בהמשך) הבדל המחיר איננו רב, אם בכלל, ואולם היו אלה דווקא התובעות אשר לא שיתפו פעולה ולא קיבלו את ההצעות אשר הוצעו להן על ידי הנתבעת ועל כן אשמות הן עצמן במצב שנוצר וחייב את התובעת 2 לטפל בעצמה בתובעת 1. (ה) עוד טוענת הנתבעת כי בכל מקרה לא נגרם לתובעות נזק של ממש שכן עלות העובדת הזרה, גב' מולנר, בצירוף כל ההוצאות הנלוות הנדרשות להעסקתה איננה נופלת מהוצאות החזקת מטפלת או מטפלות ישראליות אותן יכולות היו התובעות להעסיק בלא כל קשר. 4. התחייבות הנתבעת מכח החוזה: עפ"י החוזה אשר נערך ונחתם בין הצדדים בתאריך 13/06/95 מתחייבת הנתבעת להפנות אל התובעות עובד זר בתנאים שונים כפי שנקבעו באותו חוזה. עפ"י סעיף 4 של החוזה "עם הפניית העובד למזמין מילאה החברה את כל התחייבויותיה עפ"י הסכם זה והמזמין פוטר את החברה מכל התחייבות שהיא". בהמשך (סעיף 5) נקבע כי אם מבקשות התובעות להחליף את העובד תעשה החברה "ככל שביכולתה למצוא עובד מחליף". הנה איפוא, עפ"י הוראות החוזה קיימה הנתבעת התחייבותה כלפי התובעות כאשר זימנה להן את הגב' מולנר ולאחר שהקשר עם זו לא עלה יפה, עשתה כמיטב יכולתה למציאת עובדת חליפה ובשלב הראשון הסדרת מקום מאושר אחר לגב' מולנר על מנת לפנות את מקומה ולאפשר העסקת עובד זר אחר על ידי התובעות. 5. התחייבות בעל פה: אינני מקבל את טענת התובעות כאילו הצהירה הנתבעת בפניהן שאותה מעסיקה אליה מיועדת הגב' מולנר לעבור כבר קיבלה היתר לעשות כן. מקובלת עלי טענת הנתבעת כי היו לה כל הסיבות להאמין שאכן אותה מעסיקה תקבל את ההיתר תוך זמן קצר וכי היתה זו הדרך היעילה ביותר למצוא במהירות מירבית פתרון לבעייתה של הגב' מולנר - והתובעות. יש לשקול את מכלול הנסיבות בלא לשכוח כי אין מדובר ב"מצרך עובר לסוחר" אלא בהתאמת עובד למעסיק. עבודה זו דורשת מציאת מעסיק המתאים לעובדת, יצירת קשר ורק לאחר שנתברר כי נוצרה "כימיה" טובה ניתן למסד את הקשר למעסיק החדש. התובעות לא הצביעו על אלטרנטיבה אפשרית אחרת (היינו, כי ניתן היה למצוא, מיידית, מקום עבודה מאושר אחר לגב' מולנר). כך שהאלטנטיבה היחידה שעמדה בפני התובעות (לבד מזו אשר הוצעה על ידי הנתבעת) היתה לדאוג להחזרת הגב' מולנר לארץ מוצאה (גירוש), וזהו ללא ספק גם כן תהליך ממושך שבמהלכו, כל עוד לא הסתיים, לא ניתן היה להן להעסיק עובדת אחרת. 6. המסקנה עד הנה: לא עלה בידי התובעות להוכיח התחייבות מצד הנתבעת להסדיר העברתה המיידית של הגב' מולנר למקום עבודה אחר ושחרור התובעות למציאת עובד זר אחר. 7. נזקי התובעות: גם אם שגיתי במסקנתי הנ"ל וצריך היה לקבל טענת התובעות אודות התחייבות של הנתבעת, לא יצמחו גם מכך רווח והצלה לתובעות. שכן לא עלה בידיהן להוכיח כדבעי את הנזקים הנטענים על ידן. כפי שכבר ציינתי לעיל לא הוכיחו התובעות קיום אלטרנטיבה אחרת, מועמד או מועמדת פנוי/ה שאילו היה משתחרר האישור להעסקת עובד זר מיד, או במועד מוקדם יותר, ניתן היה להעסיקו. התובעות לא הוכיחו כי ניסו למצוא פתרון חליפי אחר ומה עלותו של פתרון כזה. התביעה מבוססת על אומדן שכר ראוי לתובעת 2 כאילו היתה היא עצמה עובדת בשכר ואולם נתוני העלות האמיתיים לא הוכחו כלל בראיות של ממש ! שני הצדדים העלו נתונים שונים, החל מ-.3,000 ₪ לחודש לעובדת ישראלית ועד ל-.6,000 $ לחודש ואולם, כאמור, דבר מכל זה לא הוכח כהלכה. לא נסתרה טענת הנתבעת כי ניתן להעסיק עובדות ישראליות המוכנות לקבל על עצמן משימות מסוג הטיפול בתובעת 1 תמורת -.3,000 ₪ לחודש, סכום שאיננו עולה על הוצאותיהן של התובעות בהעסקת עובדת זרה (אם לוקחים בחשבון את כל הוצאות "המסביב"). בהעדר ראיות בדוקות לא ניתן לקבוע בנושא זה דבר מטוב ועד רע. מכאן, שהתובעות נכשלו אף בהרמת נטל הראיה המוטל עליהן, כתובעות, להוכחת נזקיהן. 8. התוצאה: מכל הטעמים המפורטים לעיל, התביעה נדחית. התובעות ישלמו לנתבעת הוצאותיה (בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה) בסך -.5,000 ₪ בצירוף מע"מ. העברת תפקיד בעבודהעובדים זרים