החלטה מונחת בפני בקשתה של גלריה גורדון בע"מ (להלן: "המבקשת"), בעלת 50% ממניות חברת אלפא אומנויות בע"מ (להלן: החברה), כי אורה על פירוקה של החברה וזאת בשל טעמי צדק ויושר, על פי סעיף 257(5) לפקודת החברות. חברת גולקונדה אומנויות בע"מ, בעלת יתר מניות החברה (להלן: "המשיבה"), מתנגדת לבקשה. כמו כן, מונחת בפני בקשתה של המשיבה, כי אורה למבקשת ולרואה החשבון של החברה, אשר כפוף, לשיטתה, למנהלי המבקשת, להעביר לעיונה את מסמכי הנהלת החשבונות של החברה. עובדות המקרה; 1. החברה הוקמה ביולי 1995, על-ידי המבקשת והמשיבה, על-בסיס הוראות מזכר הבנות שנחתם בידי הצדדים סמוך להקמתה. זאת, לצורך השקעות, קנייה ומכירה של חפצי אומנות. השליטה במשיבה התחלקה בחלקים שווים בין הצדדים. 2. שנים מספר לאחר מכן, נפלה מחלוקת בין מר יריב למר פורר, בעלי השליטה במבקשת ובמשיבה, זאת, בין היתר, גם בשל אי-הסכמה על אופן עריכת ספירת מלאי של נכסי האומנות אשר ברשות החברה. בעוד המבקשת טוענת כי מר פורר הכשיל את הספירה במתכוון, טוענת המשיבה כי הספירה נכשלה בשל סירוב המבקשת לכך כי רואה חשבון נייטראלי יערוך אותה. 3. הדבר הוביל למסכת האשמות בין הצדדים, אשר כללה האשמות בגניבת נכסי החברה עבור שימושים אישיים, תחרות פסולה בעסקי החברה, ועוד כהנה וכהנה. נערכו מגעים בין הצדדים בנסיון לפתור את הסכסוך, אולם אלה לא נשאו פרי. מכאן באה בקשת הפירוק המונחת בפני. 4. בחקירתם של מר יריב ומר פורר בחקירה נגדית על דוכן העדים, התבררו העובדות הבאות: א. החברה לא מכרה ולו יצירה אחת קרוב לשנתיים וחצי. לא זאת בלבד, כי המבקשת טענה זאת בפה-מלא, וכלשון בא-כוחה "החברה נפחה את נשמתה כישות סוחרת", אלא שמר פורר, כאשר נשאל על כך בחקירתו הנגדית, נמנע מלהכחיש עובדה זו, והסתפק בטענה כי "אינו זוכר", וכי לא ראה את ספרי החברה, וכי הדבר ניתן לבדיקה ע"י פרקליטו (!). ב. מזכר ההבנות בין הצדדים, עליו הסתמכה המשיבה, בוטל הלכה למעשה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, מפיו של כב' השופט זפט. לטענת המשיבה, לא היתה בטלות זו אלא לצורך אותו עניין, ואין היא בעלת תוקף להתדינויות אחרות בין הצדדים. ג. הצדדים הגיעו לנתק מוחלט ביחסיהם, ואינם מדברים ביניהם, אלא באמצעות עורכי דין. מר פורר עצמו הודה בכך במפורש בחקירתו הנגדית. כמו כן, אין חולק כי גם בקשה פשוטה יחסית שהגישה המשיבה, לקבלת מסמכי הנהלת חשבונות, הגיעה לכדי הליך משפטי. ד. מלבד הליך הפירוק, מתנהלים בין הצדדים שלושה הליכים נוספים בערכאות שונות בעניינה של החברה. טענות המבקשת; 5. בחברה שורר מבוי סתום, וזאת בשל יחסי הכוחות השווים בניהולה בין הצדדים, שאין עוד כל אמון ביניהם. מסיבה זו, כושלת החברה, נגרמו לה נזקים, ואין היא מסוגלת למלא חובותיה על-פי דין. 6. החברה הינה "מעין שותפות" בין מר יריב למר פורר, ואי לכך, יש מקום לפרקה כאשר גז האמון בין השותפים ולאפשר לכל אחד מהם ללכת לדרכו. 7. מעשיו של פורר, הגובלים בפלילים, חייבים להחקר ולהבדק על-ידי בעל תפקיד מתאים, וגם מכאן מן הדין ומן הצדק לפרק את החברה. כל התנגדותה של המשיבה לפירוק באה כדי לנסות ולטשטש מעשים אלו, כמו גם בכדי לכפות על המבקשת ועל בעל השליטה בה קשר עסקי בו אין הם רוצים. 8. אין ללכת בדרך של סעדים חלופיים, שכן מר פורר הכשיל כל נסיון להביא לפירוק מרצון של השותפות, או לקנייה של אחד הצדדים בידי משנהו. טענות המשיבה; 9. בחברה לא יכול לשרור מבוי סתום, וזאת בשל סעיפים ברורים במזכר ההבנות, המתווים דרך לפתרון סכסוכים בפעולת החברה - כמו למשל רכישת סחורות ומכירתן, דבר המוסדר במפורש על-ידי מנגנון לפתרון סכסוכים שנקבע מבעוד מועד על-ידי הצדדים. 10. החברה איננה "מעין שותפות", וזאת הן משום שהמחזיקות במניותיה הינן שתי חברות, ולא שני אנשים פרטיים, ובעיקר מפני שאין הגבלה על עבירות המניות - דבר שהוא ממאפייניה העיקריים של "מעין שותפות". כמו כן, לשיטת המשיבה, ההלכה הפסוקה גורסת שיש לפרש את המושג דנן בצמצום, זאת בשל השאיפה להביא לכך כי משהתאגדו פרטים בחברה, יחול עליהם משטר דיני החברות במלואו. 11. עובדתית, מוכחשות כל הטענות כנגד מר פורר. לעניין זה, טוענת המשיבה כי סעד רישום הנכסים שניתן כנגד החברה במסגרת בקשה למינוי מפרק זמני שהוגשה בעבר, לא העלה דבר. מאידך, טוענת המשיבה טענות עובדתיות קשות כנגד מר יריב והמבקשת עצמם. 12. יש מקום ללכת בדרך של סעדים חילופיים, שפגיעתם בחברה פחותה. כך למשל, מציעה המשיבה כי ימונה מנהל נייטראלי לחברה, אשר ינהל אותה זמן מספיק על מנת למכור את נכסיה שלא על דרך פירוק. 13. המשיבה מאזכרת את הלכתו של בית משפט זה, לפיה יש להמנע ככל האפשר מהסעד הדרקוני של פירוק חברה סולבנטית בשל סכסוכים בין בעלי המניות. לשיטת המשיבה, סכסוכים והעדר אמון בין הצדדים, לכשעצמם, אין בהם בכדי להביא להפעלת סעיף 257(5) לפקודת החברות. 14. המשיבה טוענת כי פירוק החברה יגרום לה נזק רב, בנוסף על נזק שנגרם לה מניה וביה בשל עצם הבקשה לפירוק והגעתה לידיעת גורמים בעולם האומנות עמם היתה בקשר. כמו כן, מוסיפה המשיבה וטוענת, כי עקב המלצתו של מר יריב, קנתה החברה מספר רב של תמונות זולות, מסוג שאין המשיבה מומחית במחירתם, כך שפירוק כעת, בטרם ימכר מלאי זה במסגרת החברה, יסב לה נזק רב. בש"א 7444/01; 15. המשיבה עותרת, במסגרת בקשה זו, כי יועברו אליה מסמכי הנהלת החשבונות ומסמכים אחרים, כגון תעודות משלוח, זאת בשתי הנמקות אלו: א. זכותה של המשיבה, כבעלת 50% מהמניות בחברה, לעיין בכל מסמכיה. ב. המסמכים דרושים לה, לצורך התגוננות מפני בקשת הפירוק. 16. המבקשת מתנגדת, בטענה כי כבר הועברו מסמכים למבקשת, ואין מדובר אלא בבקשה קנטרנית ומטרידה. הכנ"ר מתנגד אף הוא לבקשה, בטענה כי אין עסקינן בבקשת פירוק זמני, כך שהליך הפירוק אינו המסגרת הדיונית הנאותה לסוג זה של בקשות. עד כאן העובדות והטענות; 17. ההלכה המקובלת יותר של בית משפט זה, כפי שטוענת המשיבה, ובצדק, הינה להמנע ככל הניתן מפירוק חברה סולבנטית בשל סכסוכים בין בעלי מניותיה. מאז חוקק סעיף 257(5), השתכללו דיני החברות, ונוספו להם סעדים רבים ומגוונים בתחום קיפוח המיעוט ויישוב סכסוכים בניהול חברה. לכן, לא ישתמש בית המשפט בעילת פירוק זו אלא במצבים קיצוניים בלבד, בהם הוכח לו כי "כלו כל הקיצין", סעדים פוגעניים פחות נכשלו, ואין עוד תרופה אחרת מלבד סעד הפירוק. בדרך כלל, יטה בית המשפט ללכת בדרך שהותוותה בע"א 419/89 אולשטיין נ' זקסוניה, שם נקבע לאמור: "נקודת המוצא הינה, כי משהתאגדו פרטים כחברה, חל עליהם המשטר של דיני החברות. ככלל, אין אפשרות להתאגדות כחברה לצרכים מסויימים אך לא לצרכים אחרים. אין התאגדות לחצאין. המתאגד כחברה נוטל על עצמו את מלוא התוצאות המתבקשות מכך, לרבות דיני הפירוק" אין חולק, כי דיני הפירוק, עליהם מדברת הלכת זקסוניה דנן, כוללים את הדין לפיו לא תפורק חברה, אלא אם התקיימה בה אחת מעילות סעיף 257 לפקודת החברות, או שחבריה החליטו, ברוב הדרוש, להכניסה להליכים של פירוק מרצון. דיני הפירוק כוללים בתוכם, מניה וביה, גם את ההלכה הפסוקה, המקשה מאד על המבקש לפרק חברה סולבנטית בעילה של צדק ויושר. עינינו הרואות כי זו, ככל הלכה אחרת, גם ההלכה הנוהגת לענין סעיף 257(5) אינה "אקסיומה חלוטה" שאין אחריה ולא כלום. 18. יאמר, כי כך גם נראה על פניו ממבט ראשון גורל בקשה זו. עו"ד כהן דווקא, ב"כ המבקשת, הודיע כי הוא מוותר על חקירת המצהיר מטעם המשיבה. אולם דווקא עו"ד שרף, ב"כ המשיבה, עמד על חקירת המצהיר מטעם המבקשת. משכך, הודיע עו"ד כהן, ב"כ המבקשת, כי גם הוא יבקש לחקור את המצהיר מטעם המשיבה. חקירות אלה הן ששפכו אור חדש ושונה לחלוטין על גורל בקשה זו. עד כדי כך שגם ב"כ הכנ"ר שינה טעמו לאחריהן. מלכתחילה סבר, ב"כ הכנ"ר, כי אין מקום לפרק את החברה, אך בסופו של יום, כאמור, תמך בבקשת הפירוק. 19. ראש ובראשונה, הרי מעצם העובדה כי סעיף 257(5) לא בוטל בידי המחוקק עולה כי עילת הפירוק מטעמי צדק ויושר שרירה וקיימת, ואין בית המשפט יכול להופכה ל"אות מתה" על-ידי פרשנות שיפוטית. יוצא מכך, כי קיימת קבוצה של מקרים בהם אכן יופעל סעיף 257(5) הלכה למעשה. מדובר, אכן, בקבוצה מצומצמת של מקרים קיצוניים, אולם מכאן ועד להפיכתה לקבוצה של אפשרויות תיאורטיות גרידא רב הדרך. 20. כדי להטיב ולבחון גדר אותה קבוצת מקרים חריגה, בה יעשה בית המשפט שימוש בסעיף 257(5) לפקודת החברות, ויורה לפרק חברה סולבנטית על אף קיומם של סעדים אחרים בדיני החברות, יש לנסות ולבחון את הרציונל העומד מאחורי ההלכה הנרתעת משימוש תדיר בסעיף זה. דומה, כי בחינה מפוקחת של הטעמים העומדים מאחורי ההלכה דנן, תעלה מספר נקודות חשובות, הקיימות מעבר להנמקה הפורמלית של פסק דין זקסוניה, שעיקרו הקפדה על התיחום בין ישות משפטית נפרדת לבין שותפות גרידא: א. בראש ובראשונה, עומדת מאחורי ההלכה החזקה כי החברה הינה, בפועל, ישות משפטית-כלכלית בעלת משקל סגולי ופעילות עצמאית. זאת, להבדיל למשל מחוזה או סידור עבודה גרידא בין שני צדדים. מכאן, עולה חזקה כי פירוק ישות כזו בעודה סולבנטית יסב נזק, בהביאו פעילות כלכלית רווחית לסיום לא נחוץ. ב. פירוק חברה, מטבעם של דברים, עשוי לגרום נזק לצדדים שלישיים, שאינם מעורבים בסכסוכים שבין המשתתפים לבין עצמם. כך למשל, עובדים שיאבדו את מקום עבודתם, נושים שעלולים להוותר בלא כספם, וכ"ו. ג. לעומת חזקות אלו, קיימת הנחה כי הליכים אחרים, פוגעניים פחות מפירוק, עשויים להניב אותה תוצאה רצויה, ולפתור את המשבר. זאת, תוך שהתערבות בית המשפט "מעלה שוב את הרכבת על הפסים", ומכאן ואילך תוכל זו לנוע ולפעול בכוחות עצמה. הרציונל של הנחה זו הינו כי כוחה הקוגנטי של החלטת בית משפט יכול לבוא במקום הסדר אשר הצדדים כשלו מלהגיע אליו בכוחות עצמם, ולאחר הסדר זה יוכלו הדברים לשוב למסלולם הרגיל. אלא, שבמקום בו מצב הדברים מגיע לכדי כך, כי הצדדים אינם מסוגלים, באופן חוזר ונשנה, לנהל את ענייני החברה בעצמם, והתנהגותם דורשת התערבות חוזרת ונשנית מצד בית המשפט, הרי שמרבית הסעדים מתחום דיני החברות מאבדים חלק ניכר מיעילותם. כמו כן, יתכן מצב בו נוכח בית המשפט כי הסמכות על סעדים מתחום דיני החברות לא הביאה אלא למצב בו שקעו הצדדים ב"קשר גורדי" של מלחמה משפטית ממושכת ומורכבת שפתרונה אינו נראה לעין. במצב זה, יתכן ותגיע העת, בה דומה כי נזקם של הליכים משפטיים מרובים אלו עולה באופן ניכר על התועלת שבהמשך הפעלת החברה. זאת, בעיקר אם פעילותה משובשת מאד בלוא-הכי בשל הסכסוכים בתוכה. במצב כזה, יתכן ויהיה מקום להקיש מסעיף 3(3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, אשר שולל את סעד האכיפה במקום בו: "ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט או לשכת הוצאה לפועל". במה אמורים דברים? דומה, כי עסקינן במצב בו גם אם משפטית-תאורטית, צודק ליתן סעד של אכיפה, קרי, כפייה מצד בית המשפט על אחד הצדדים להמשיך ולקיים את היחסים החוזיים בניגוד לרצונו, הרי פרקטית, דבר זה הינו בלתי אפשרי. דומה, כי במצבים שהוזכרו לעיל כך הוא הדבר גם בתחום דיני החברות - זאת, כאשר אכיפת המשך היחסים ה"תאגידיים" בין הצדדים דורש התערבות מתמדת, מעמיקה והולכת של בית המשפט. במקרים אלו, יתכן ובית המשפט יגיע למסקנה כי ולמרות שתאורטית יתכנו פתרונות נקודתיים של סכסוך זה או אחר על-ידי סעדים מתחום דיני החברות, הרי מבט על מצב החברה כמכלול מצביע על כך כי המשך קיומה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית המשפט. במצב זה, יתכן ואין מנוס משימוש בסעד הפירוק, דרקוני ופוגעני ככל שיהיה. 21. מעבר לשאלות אלו, קיימים מצבים בהם הדין עצמו מורה על הפסקת פעילותה של חברה סולבנטית. כך למשל, מאפשר סעיף 368 לפקודת החברות מחיקה של חברה על-ידי רשם החברות בגין חוסר פעילות מתמשך. דומה, כי ניתן להקיש מעניין זה אף לשימוש בעילת הפירוק של סעיף 257(5). ניתן לגרוס כי ככל שנוכח בית המשפט כי החברה פסקה לפעול בחיי המעשה לתקופה ארוכה יותר, וכי קטנים הסיכויים כי מצב זה ישתנה, הרי כך יקל על בית המשפט לפרקה מטעמי צדק ויושר, אפילו הוכח בפניו כי מדובר בחברה שאינה חדלת-פרעון. 22. טרם אדרש להכרעת המקרה דנן, מן הראוי להכריע בעובדות אשר עלו מחקירת הצדדים ומהראיות שהביאו, ולקבוע ממצאים עובדתיים בשני אלו: א. הפסקת פעילותה של החברה. ב. מעמדה של החלטת כב' השופט זפט בדבר ביטול מזכר ההבנות. לענין הפסקת הפעילות; 23. אין קושי לקבוע עובדתית כי הדין עם גרסת המבקשת, לפיה חדלה החברה מפעילות מזה למעלה משנתיים, ולא מכרה דבר באותו פרק זמן. זאת, שכן לעומת טענתה המפורשת של המבקשת בעניין זה, לא שמעתי מפיו של מר פורר אלא התחמקות בשפה רפה, אשר לא זאת בלבד שלא הפריכה את טענת המבקשת אלא אך חיזקה אותה. מר פורר לא זוכר אם החברה מכרה בשנתיים וחצי האחרונות ומשעמד ב"כ המבקשת על השאלה ענה "אבקש את מר שרף לברר זאת" וזאת לזכור; מדובר במנהל בחברה שאיננו יודע אם החברה מכרה ולשיטתו פרקליטו הוא שיוכל לענות על כך !! אמנם, טבעי הדבר כי מנהל לא יזכור בעל-פה נתונים חשבונאיים והקפי מכירה מדוייקים. אלא שאין זה מתקבל על הדעת כי בעל שליטה בחברה לא ידע לענות לשאלה האם קיימה חברתו מכירות כלשהן. מן הסתם, היה כל בעל שליטה סביר יודע האם מקיימת החברה פעילות עסקית אם לאו. לכן, יש בהחלט מקום לקבל את טענתה של המשיבה, לפיה משותקת החברה מזה למעלה משנתיים, ואינה מקיימת פעילות עסקית כלשהי. 24. לעניין החלטתו של כבוד השופט זפט; לאחר עיון בהחלטה זו, נחה דעתי כי מדובר בהחלטה עקרונית. אמנם, החלטה זו נתבקשה במסגרת בקשתה של המשיבה ליתן פסק-דין הצהרתי בעניין פלוני. אלא שהחלטתו של כב' השופט זפט מתייחסת למזכר ההבנות באופן כללי. השופט המלומד קבע באופן ברור ובלתי משתמע לשתי-פנים, כי מאחר ומדובר בחוזה שאינו מוגבל בזמן, רשאי כל אחד מהצדדים להביאו לידי סיום בהודעה כדין, פרק זמן סביר מראש. בנסיבות העניין, קבע כב' השופט זפט, עמדה המבקשת (המשיבה באותה פרשה - ו.א) בדרישה זו, ולכן ההסכם בין הצדדים חסר נפקות. לא מצאתי סיבה כלשהי להגביל קביעה זו, שאינה מסוייגת אך ורק לנסיבות אותו עניין. לכן, אין מנוס מלקבוע כי מזכר העקרונות בוטל בהחלטה שיפוטית, וכל עוד לא נהפכה זו בערעור כדין, החלטה זו תקפה ומחייבת. 25. עיון בנסיבות המקרה, מראה כי כל אותם עקרונות, הגורמים לבית המשפט להרתע, בדרך-כלל, משימוש בסעיף 257(5), אינם מתקיימים במקרה דנן: א. החברה אינה פעילה כלל מזה כשנתיים וחצי - קרי, היא עשויה להיות אף מועמדת למחיקה לפי סעיף 368, על-אף היותה סולבנטית. ב. הצדדים לחברה מצויים בנתק מוחלט, ואינם מסוגלים לתקשר ביניהם ולשתף פעולה, אף בעניינים בסיסיים ופשוטים, אלא באמצעות פרקליטים. שלושה הליכים משפטיים מתנהלים ביניהם בו-זמנית. בנסיבות אלו, ספק אם סעד רגיל כלשהו מתחום דיני החברות יוכל להחזיר את החברה למסלול תקין, ולאלץ את הצדדים לשוב ולשתף פעולה זה עם זה. ג. לחברה אין נושים חיצוניים, ולא הוכח אף קיומם של גורמים נוספים, חיצוניים לסכסוך, אשר יפגעו מפירוק החברה שלא בשל חדלות-פרעון. 26. אלא, שבמקרה דנן מתקיים גורם נוסף, אשר משקלו מכריע את הכף לטובת פירוק. מחומר הראיות אשר הונח לפני עולה בבירור, כי החברה דנן אינה "ישות כלכלית עצמאית" בעלת משקל סגולי נפרד. אין לחברה פעילות עצמאית אותה היא מבצעת, אשר תפגע אם תפורק ותעלם. עולה מחומר הראיות, כי החברה דנן אינה אלא שלוחה של שתי חברות אחרות (המבקשת והמשיבה), אשר תפקידה האחד והיחיד הוא לקנות ולמכור תמונות, תוך הותרת הגופים שמאחוריה באלמוניותם. אין לחברה נכסים, מלבד מלאי של תמונות. כמו כן, אין כל קושי כי המבקשת והמשיבה, אשר שתיהן חברות אומנות, יבצעו את אותה פעילות בעצמן או דרך חברות בת חדשות שיקימו, בלא להזדקק עוד לשותפות המכבידה ורוויית הסכסוכים ביניהם. למעשה, החברה דנן דומה יותר לחוזה עסקי גרידא או "סידור עבודה" המשתמש במסווה של ישות משפטית נפרדת בשל טעמי נוחות. כאשר בסוג כזה של חברה עסקינן, גובר כוחם של השיקולים השוללים כפייה של המשך קשר עסקי בין צדדים שאינם מעוניינים בכך, ופוחת מאד משקלו של עקרון אי-הפריקות של הישות המשפטית הנפרדת. דומה, כי שיקול זה, בהצטרפו לשיקולים האחרים אשר נמנו לעיל, מכריע את הכף לעבר שימוש בסעיף 257(5) הנ"ל. 27. ההלכות החדשות הקיימות כיום בדיני הפירוק משפיעות אף הן לאותו כיוון. בעוד שבעבר, היתה משמעותו של פירוק בהכרח סגירת עסקה של החברה, הפסקת פעילותה, וחיסול המלאי שברשותה במהירות ובמחירי הפסד, כיום אין הדבר כך בהכרח. פסיקה חדשה הובילה לא פעם למצב בו מפרק מוסיף לנהל את החברה כ"עסק חי", בין אם לצורך מחירתה ככזו לצד ג', ובין אם באופן זמני, לשם מכירה מושכלת של המלאי, שלא במחירי הפסד הפוגעים בנושי החברה. וכך נזדמן לי לומר בעניין זה בפש"ר 2624/99 רשם העמותות נ' ארגון השוטרים: "אחד האמצעים החשובים ביותר לעניין זה, אשר פותחו בפסיקתו של בית משפט זה, הינו המפרק המקבל סמכויות חלקיות להפעלה בצד תוארו כמפרק. בעבר היה השימוש בתפקיד זה מצומצם, ועיקרו טיפול בגופים כלכליים גדולים אשר קיים אינטרס ממלכתי להפעילם למרות שהגיעו למצב של חדלות-פרעון. הפסיקה החדשה עושה בו שימוש לעיתים קרובות ביותר אף לחברות "אלמוניות" וקטנות. בהמשכה של פרשה זו נאמר, כי עקב התרבותן של דרכי ביניים בין מינוי "המפרק הקלאסי" המחסל לאלתר את פעילות החברה, לבין השארת המצב הקודם על כנו, עשויות שאלות שהעלו קודם לכן בעיות חריפות של מידתיות ואיפוק שיפוטי לאבד מכוחן, ולאפשר התערבות נוחה וגמישה יותר. דומה, כי דין זה עשוי לחול, במקרים המתאימים, אף על שימוש בסעיף 257(5) לפקודת החברות. 28. המשיבה עצמה היתה זו, שבמקרה דנן, הציעה מינויו של מנהל נייטראלי אשר יפעיל את עסקי החברה. דומה, כי המרחק בין מפרק בעל סמכויות ניהול והפעלת החברה כ"עסק חי" לבין אותו מנהל נייטראלי, איננו גדול במיוחד. ההבדל העקרוני היחיד הינו, למעשה, כי פעילות החברה תחת המפרק הינה זמנית, ונועדה למכירה מושכלת של נכסי החברה (במקרה דנן - אך ורק מלאי תמונות). כל זאת כדי למזער את ההפסדים מחד גיסא, ולאפשר לצדדים להפרד זה מזה, בלא שיונצח הסכסוך החריף ביניהם מאידך גיסא. יוצא, שבמקרה דנן פתרוו הפירוק במתכונתו החדשה וה"מעודנת" אינו רחוק מרחק רב אף מעמדת המשיבה עצמה. 29. לפני סיום, אחזור ואדגיש כי ההלכה הנקבעת בהחלטה זו מוגבלת אך ורק לנסיבותיו החריגות של המקרה דנן, כפי שנמנו לעיל. אין בה, בשום פנים ואופן, בכדי לשנות את מדיניותו של בית משפט זה, להמנע ככל הניתן מהפעלת סעיף 257(5) לפירוק חברה סולבנטית. 30. אי לכך, יוצא כי דין בקשת הפירוק להתקבל. צו הפירוק הפורמלי ייחתם לאחר שתומצא תעודת ההשלמה. גדר סמכויותיו של המפרק יהיה על פי האמור בחוק תוך כדי כך שהוא ינהל בשלב זה את החברה על דרך של מיזעור נזקי הפירוק, קרי, כ"עסק חי". החלטתי זו מייתרת, למעשה, את בש"א 7444/01, שעניינה גילוי מסמכים הקשור בהכנה לבקשת הפירוק. אי לכך, דינה של בקשה זו להדחות. 31. לאור ההליך המשפטי המורכב שבין הצדדים, בו אפילו בקשת דחיה זכתה ל"התכתשות" בין הצדדים, תשא המשיבה בהוצאות ובשכ"ט עו"ד המבקשת בסך של 15,000 ש"ח בצרוף מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. דיני חברותפירוק חברהפקודת החברות