תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש לרכב סובארו

פסק דין תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש לרכב סובארו המבוטח אצל הנתבעת, ע"ס 53,000 ש"ח, סורבה על ידי האחרונה בהתבסס על טענה בדבר תביעת כזב הן לאור פרטיה המתוארים ע"י התובעים והן לאור תוצאות בדיקת פוליגרף שנערכה. רקע: 1. התובע 2 הוא המוטב עפ"י הפוליסה שנרכשה אצל הנתבעת בגין רכב סובארו מ.ר. 1321223 (להלן: "הרכב") הרשום ע"ש מי שנוהג ונהג בו בפועל בעת התאונה. לטענת התובעים רכשו במשותף את הרכב ועל כן הם בעליו, הגם שהרישום נעשה ע"ש הנהג מטעמים שונים. בפועל נרשמה הפוליסה ע"ש התובע 2 כיוון שלטענת התובעים, זכאי היה הנתבע 2 להנחות בתשלומי ביטוח עקב היותו עובד מדינה. 2. לגירסת התובעים נהג מר פואד מנסור (להלן: הנהג) ביום 28.3.00 ברכב בסמוך לצומת רמת הכובש. את מפתחות הרכב נטל מבית אחיו (התובע 1) בשעות הצהרים (14:00) של יום התאונה ויצא למטרה שאינה זכורה לו. התאונה ארעה שעה שהיה בנסיעה מכ"ס לטירה. לפניו נסע רכב מסוג רנו מ.ר. 1339689 וכאשר פנה האחרון בפתאומיות ימינה, לא הספיק הנהג לעצור והתנגש בו. 3. עפ"י עדות הנהג, רוב הפגיעות ברכבו היו בצד הקדמי ימני ואילו הפגיעה ברנו היתה מאחור. שני כלי הרכב נעצרו והנהגים החליפו פרטים ביניהם. לכתב התביעה צורף דו"ח שמאי מיום 20.6.00 המפרט פגיעות בחלקו הקדמי ימני של הסובארו ומעמיד את הנזק על סך 49,237 ₪ ומאחר והנזק היווה 64.7% מערך הרכב הוכרז הרכב כאבדן כללי. בהסכמה דיונית מיום 26.12.02 נקבע נזק כולל מוסכם בסך 53,800 ₪. 4. עפ"י גרסת שני הנהגים, הוזזו כלי הרכב לצד הכביש על מנת להמנע מלהפריע לתנועה. לאור עדויותיהם, כל אחד מהנהגים היה שאנן לגורל מכוניתו. נהג הסובארו הסתפק בהודעה לאחיו לגבי קרות התאונה תוך שהוא עוזב את הרכב הנ"ל במקום התאונה, וכך גם נהג הרנו. האחרון העיד כי כשנוכח לדעת שנהג הסובארו הוא קרוב משפחה של בעלי הרנו, הניח כי אלה יסתדרו ביניהם ועל כן עזב את הרכב ונסע עם אדם אחר שאסף אותו לדרכו. (ראה עמ' 34 לפרוטוקול). במאמר מוסגר אציין כי נמסרה בענין זה גירסה שונה בפני החוקר מטעם הנתבעת ע"י שני הנהגים, ועפ"י הודעותיהם הנ"ל נגררו כלי הרכב לבית בעליהם. 5. אף אחד מהנהגים לא פנה למשטרה מיד בקרות הארוע אלא רק מאוחר יותר. שניהם אישרו כי עשו כן לדרישת ביה"ח אליו פנה נהג הרנו בשעות הערב. 6. המעורבים בפרשה נחקרו ע"י חוקרי הנתבעת בסמוך לקרות הארוע בחודש אפריל 2000. החוקר הציג עצמו בפני התובע 1 ושני הנהגים כחוקר חברת הביטוח, תישאל אותם לפרטי הארוע ואישר את הכיתוב ע"ג ההודעה כי זו נגבתה מרצון חופשי. שני הנהגים יצאו אף למקום התאונה עם החוקר ותארו בפניו את התרחשותה. דו"ח החוקר סוקר חקירת קשת רחבה יותר של כל המעורבים שרק חלקם העידו בפני ועל פי ממצאיו, הגיע החוקר למסקנה כי כי אין מדובר בתביעת אמת. במסגרת החקירה הנ"ל התברר לנתבעת כי בעלת רכב הרנו - היא כנראה קרובת משפחה של הנהג. 7. לאחר דווח על התאונה באמצעות סוכן הביטוח הוחתם רק התובע 1 על הסכם לבדיקת פוליגרף ביום 8.5.01. בהסכם הנ"ל נתן התובע 1 הסכמתו לאימות תביעתו והתחייב לגרום לכך שאחיו - מנסור פואד - שנהג ברכב יתייצב לבדיקת פוליגרף. לטענת התובע הנ"ל, מצדיקות נסיבות חתימתו על ההסכם את ביטולו הואיל ואינו קורא עברית, לא הבין את תוכנו של המסמך, לא קרא אותו והוחתם בלא שיוסבר לו תוכנו, משמעותו והשלכותיו. חתימתו נעשתה בלחצו של סוכן הביטוח והבטחתו המפורשת כי לאחר התייצבות לבדיקה הנ"ל ישולמו לו הכספים המגיעים לו. 8. נוכח תנאי ההסכם, נעשתה אל התובע 1 פניה ע"י נציג הנתבעת והוא התבקש לדאג להגעת אחיו לבדיקה. התובע 1 הסביר כי אחיו אינו יכול להגיע ועל כן לטענתו ביקשוהו שיבוא לבדיקה בעצמו. לאחר שקיבל את הכתובת ושם המכון התייצב לבדיקה. עפ"י עדותו הציג את ת.ז הזיהוי שלו ואף הסביר לחוקר כי לא היה מעורב בתאונה, למרות זאת נאמר לו ע"י החוקר כי הוא מצוי בבדיקה "על תקן" אחיו וישיב לשאלות "כאילו" הוא אחיו. (ראה: עמ' 19 לפרוטוקול). דו"ח בדיקת הפוליגרף מיום 14.5.01 מציין כי שתי התשובות שניתנו לשתי השאלות שהוצגו לנחקר נענו בשקר. טענות הצדדים: 9. ב"כ התובעים מנסה בסיכומיו להפריך את כל טענות ההגנה של הנתבעת. לטענתו מלבד ציון העובדה כי קיים קשר משפחתי בין התובעים לבעלת רכב הרנו, לא הוכיחה הנתבעת דבר בהקשר ל"ביום" התאונה והטענה נותרה סתמית ובלתי מוכחת. זאת ועוד, יש לדחות נסיון הנתבעת להצביע על גירסאות סותרות לגבי שני נושאים כמו החלפת הפרטים ופינוי הצדדים לטיפול רפואי, כיוון שהדבר נובע מהעדר זיכרון מדוייק של הנהגים, שאין בו כדי להשליך על המסקנה הכוללת. באשר להתבססות הנתבעת על תוצאות בדיקת הפוליגרף, טוען ב"כ התובעים כי ראשית, התובע 2 כלל לא הסכים לבדיקה ועל כן תוצאותיה אינן מחייבות אותו. שנית, הואיל ומי שנבדק בפועל היה התובע 1 וזה, לא היה כלל מעורב בתאונה ושמע עליה מפי אחיו, לא ניתן לדחות את התביעה ע"ס בדיקה שנעשתה לאדם שלא היה מעורב בתאונה. שלישית, דין הסכם הפוליגרף להתבטל נוכח נסיבות החתימה אשר היה בהן גם עושק והטעיה עפ"י סעיף 15 ו-18 לחוק החוזים וגם הפרת חובת גילוי וחובת תם הלב מצד נציגי הנתבעת. ב"כ הנתבעת מבסס בסיכומיו את נימוק הגנת הנתבעת על שני אדנים: א. העדר זיקה ביטוחית, בהיות דווקא הנהג בגדר הבעלים הרשום של הרכב ואילו התובעים נעדרי זיקה אישית לרכב כיוון שאינם מחזיקים או משתמשים בו. ב. העדר כיסוי ביטוחי הואיל ומדובר בתביעת כזב. גם טענה זו מעוגנת בשתי טענות עובדתיות: האחת, קיומן של סתירות מהותיות בגירסאות הצדדים וחומר החקירה והשניה, ממצאי בדיקת הפוליגרף שהצביעו על גירסה שיקרית לגבי קרות התאונה. ב"כ הנתבעת מונה אחת לאחת את הסתירות בגירסאות המעורבים בפרשה לגבי פרטי התרחשותה, מיקום הנזק וחוסר התאמה בהיקפה ומבקש לראות בהם בסיס לטענה בדבר תביעת כזב. זאת ועוד, טוען ב"כ הנתבעת כי סוגיית בדיקת הפוליגרף מעידה עד כמה התובע 1 הוא בלתי מהימן בעשותו את הבדיקה תוך שהוא נחזה להיות מישהו אחר ואף טוען לבסופה של עדות כי אינו זוכר כלל מי חתם על טופס הבדיקה. בנוסף, נטען כי התובע 1 אינו מוטב עפ"י הפוליסה ועל כן אין כלל יריבות בינו ובין הנתבעת. דיון 10. אין חולק כי ניתן למצוא סתירות בגרסאות הצדדים לגבי פרטים עובדתיים כאלה ואחרים של התאונה. ב"כ התובעים, מנסה בסיכומיו ליישב את רובן ואת חלקן להפריך. סתירות אלו יכול שיביאוני למסקנה כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם במאזן ההסתברות של 51%. אלא שלא רק הסתירות המתגלות בעיקר בעדויות שני הנהגים מובילות אותי למסקנה הנ"ל אלא בראש ובראשונה עדותם הבלתי מהימנה של עדי התביעה אשר עדותו של נהג הסובארו מובילה בראש חץ זה של חוסר מהימנות עקבי של גירסת התביעה. חששו כביכול של העד - אחי התובעים למסור את גירסתו שמא יסתור את דבריו בהודעתו לא נבע דווקא מחשש שזכרונו לא יעמוד לו בפרטי הפרטים אלא מטעם אחר השמור עימו. "העדר זכרונו" לגבי השאלות המהותיות בארוע מעלה תמיהה רבה וכבדה לגבי מהימנות עדותו בכללותה. בין שאלות אלו נמצאה שאלת מיקום הנזק, ופינוי כלי הרכב. לכך מתווספות הסתירות בין עדותו המקורית בפני החוקר לעדותו המאוחרת. בעדותו ההססנית והבלתי ישירה היה כדי לחזק את רושם אי האמינות. 11. גם התובע 1 לא הצליח להותיר בי רושם של עד מהימן גם בעניינים שהעובדות היו בידיעתו או היו צריכות להיות ידועות לו. ראשית, לענין בעלותו ברכב וסיבת הרישום ע"ש הנהג (שנותרה תמוהה כשלעצמה) שנית ובעיקר , לענין התנהלותו בכל הקשור לביצוע בדיקת הפוליגרף. התובע 1 העיד והודה כי מי שנתבקש לבדיקה היה אחיו הנוהג ברכב. (ר' עמ' 17 לפרו') עוד הודה כי הוא אשר התחייב והסכים לכך שאחיו יבדק באמצעות הפוליגרף (ר' שם בעמ' 17). מכאן שהבין משמעות ביצוע הבדיקה ע"י מי שאינו אמור לבצעה עפ"י דרישת ההסכם. אלא שאז העלה טענה שלא בא עליה זכר עוד קודם לכן, גם לא בתצהירו, כי נאמר לו שיבוא תחת אחיו לביצוע הבדיקה. עוד הוסיף וטען כי הדבר נעשה אף על דעת מבצע בדיקת הפוליגרף. לדבריו: "הם אמרו לי תשמע, אנחנו יודעים שיש משהו, אמרתי לו שהגעתי לבדיקה כי אין לנו ממה לפחד, הגעתי לבדיקה בלי אף אחד, אמרתי לו שאחי לא יכול היה לבוא הוא אמר שאני יכול לעשות בדיקה כאילו אני פואד, אמרתי לו גם אני יכול לעשות ...." (ראה עמ' 18 לפרוטוקול). התנהלות זו של התובע 1, לא רק שמעיבה על מהימנות גירסתו אלא שיש בה להעיד על ידיעה ממשית הן באשר לתוכן התחייבותו ההסכמית (ומכאן נשמט כל הבסיס לביטולו של ההסכם מחמת פגם בכריתתו) והן ידיעה על השלכת אי קיומו של הסכם הפוליגרף, שהרי התייצב לבדיקה למרות שלא חייב היה. הנסיון להצדקת גירסה על פיה מעשה ביודעין של עריכת בדיקה למי שאינו אמור להבדק, נעשה על דעת נציג הנתבעת או הגורם הבודק מטעמה, הוא נסיון שדינו להכשל בנסיבות. בענין זה מצאתי להעדיף את עדות הבודק מר גזית שעדותו נמצאה מהימנה ונטולת נסיון לתרץ את כשלונו לאתר את ה"מתחזה". גם אם אטול את העוקץ מהתנהגות התובע 1 ולא אמצא בה דופי, סבורני כי יש בה כדי להשתיקו מלטעון כי אין לקבל את ממצאי הבדיקה נוכח קיומה לאדם אחר. אין בכך כדי לסתור את ההנחה הבסיסית כי ממצאי בדיקה כנ"ל ממילא אינם יכולים לשמש כראיה והם באים רק לחזק את מכלול חוסר האמינות שבוטא ע"י התובע 1. 12. למעלה מן הצורך ובנוסף יצויין כי התובע 1 לא פרט את נסיבות החתמתו על ההסכמה להבדק בפוליגרף במלואן למעט העובדה כי הסכים לכך שאחיו ילך להבדק. התובע 1 העיד כי שליטתו בשפה העברית בכל הנוגע לדיבור, קריאה וכתיבה הינה חלקית בלבד. מיד אחר כך הוסיף כי לעיתים הוא חותם על מסמכים מבלי לקרוא אותם, ועל סמך מה שנאמר לו בעל פה, מתוך סיכון שהוא לוקח על עצמו. (ראה: עמ' 18 לפרוטוקול). הלכה היא כי אדם מודע לתוכנו של מסמך עליו חתם. ראה ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק. פ"ד מד (1), 341. כמו כן כלל נוסף הנהוג במשפט הישראלי הוא כי אדם החותם על מסמך בלי לדעת תוכנו לא ישמע בטענה כי לא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב (לעניין זה ראו גם פרידמן-כהן "חוזים" בעמ' 172). לפיכך, לא תעמוד לתובע 1 עילה לביטול ההסכם בהסתמך על טענות אלו. כן לא השתכנעתי כי נתקיימו כאן נסיבות של כפייה, עושק או אילוץ לא רק מחמת שלא הונחה להן תשתית ראייתית כדבעי אלא שהמסקנה דלעיל בדבר הבנת ההתחייבות והצהרה כי "אין מה להסתיר", מפריכה אותן על פניהן. יודגש, כי התנהגותו של התובע 1 כפי שתוארה לעיל, מאיינת אף רבות מטענות התובעים לעניין פגמים בהסכם או פרטים החסרים בו כגון מקום חתימתו, פרטי התביעה, הפוליסה וכו'. לעניין זה אומר רק, כי אין טוב מביצוע צד את החוזה כדי לרפא כל פגם או להשלים פרטים אשר לכאורה חסרים בו, ובמיוחד כאלו שאינם מהותיים כגון אלו שצויינו לעיל. 13. עוד אוסיף ואקבע כי אין התובעים יכולים להבנות מעדותו של נהג הרנו, שבעדותו נתגלו סתירות וגם פירכות שנוטלות את ההגיון הבסיסי מגירסתו כלה והדברים מכוונים בעיקר לארועים שלאחר התאונה. 14. לאור האמור, משלא עלה בידי התובעים להוכיח תביעתם, אני מורה על דחייתה. אני פוסקת לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ + מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. רכבפיצוייםנזקי רכושנזק לרכב