האם אפשר לקבל פיצוי על איחור רכבת ישראל ?

"המנהל קבע את נוהל הפיצוי על פי סמכותו מכוח תקנה8(א) לתקנות מסילות הברזל (תנאי נסיעה ברכבת), התש"ס-2000, (להלן: התקנות), הקובעת: "במסגרת תנאי ההפעלה הכלליים יקבע המנהל את שיעור הפיצויים שתשלם הרשות בגין איחור רכבת העולה על 30 דקות". המנהל קבע כאמור מתן כרטיס נסיעה באותו קו. תקנה 8(א) קובעת, כאמור, כי מנהל הרכבת " יקבע את שעור הפיצויים שתשלם הרשות בגין איחור רכבת העולה על 30 דקות." תקנה זו קובעת את החובה לפצות את הנוסעים בגין איחור העולה על 30 דקות. על חובה זו הרכבת אינה חולקת, ומנהלה קבע כי הפיצוי יינתן בכרטיס נסיעה חינם באותו קו רכבת שאיחרה. השאלה היא האם כרטיס נסיעה חינם מהווה פיצוי כדרישת תקנה 8(א). תקנה 8(א), על פי לשונה, מסמיכה את מנכ"ל הרכבת לקבוע את " שיעור הפיצויים שתשלם הרשות", וספק בעיני אם היא מסמיכה את המנהל לקבוע פיצוי שווה כסף. אולם, גם אם לשון התקנה סובלת פרשנות לפיה מוסמך מנהל הרכבת לקבוע פיצוי שווה כסף, אין למנהל סמכות לקבוע כי לא ישולם פיצוי בעל ערך כספי לציבור נוסעים מסוים. " פיצוי" בין אם הוא כספי ובין אם אחר, חייב לקיים את תכלית התקנה – עליה אין מחלוקת – להעניק פיצוי בעל ערך כספי. השאלה המהותית היא איפוא, האם הפיצוי שקבע מנהל הרכבת אכן " מפצה" נוסעים המחזיקים בכרטיס חופשי-חודשי לקו הרכבת שאחרה. שאם לא כן, אין החלטתו מקיימת את הוראת מחוקק המשנה. כרטיס נסיעה אחד חינם באותו קו רכבת שאיחרה, אינו מהווה פיצוי לנוסעים שברשותם כרטיס " חופשי חודשי" שממילא מזכה אותם בנסיעה חופשית ללא הגבלה באותו הקו במהלך אותו חודש. נוסעים אלו ממילא שילמו לרכבת עבור שימוש בכרטיס " חופשי-חודשי", ולכן עצם מתן כרטיס נסיעה חינם לנוסעים אלו, לא גורע מקופת הרכבת. המשמעות היא שלנוסעים אלו לא משולם פיצוי בעל ערך כספי כלשהו, ומנגד הרכבת לא מוציאה סכום כסף כלשהו לצורך תשלום " פיצוי" זה. .....הרכבת טענה לעניין האינטרס הציבורי שבהפחתת ההוצאות לרכבת, אשר יאפשר כביכול קביעת תעריפי נסיעה זולים יותר. טענה זו יש לדחות משני טעמים. הראשון, שחברה עם שיקולים מסחריים כלל לא ברור אם הפחתה בהוצאות תביא להוזלת תעריפי הרכבת; שנית, אם התקנות מחייבות בפיצוי, לא ניתן לטעון שהפרת החיוב, תקטין הוצאות ותביא להוזלת מחירים. תקנה 8( א) מאזנת בין האינטרס האישי של הנוסע בפיצוי לבין האינטרס הציבורי שבשמירה על חוסנה הכלכלי של הרכבת באמצעות הגבלת שיעור הפיצוי שינתן בגין איחורים, ועל ידי הגבלת הזכאות לפיצוי רק לאיחורים העולים על 30 דקות. אי מתן פיצוי כלל מפר את האיזון שקבע המחוקק בתקנה זו, תוך פגיעה מוחלטת באינטרסים של הנוסע שרכש כרטיס " חופשי חודשי". כרטיס " חופשי חודשי" הינו כלי שיווקי של הרכבת להגדלת היקף הנוסעים ורכישת קהל נוסעים קבוע. קהל הנוסעים הקבוע של הרכבת, המשתמש בכרטיס " חופשי-חודשי", הוא גם הנפגע העיקרי מאי עמידתה בלוחות זמנים, ועל כן יש להניח כי חלק ניכר מהזכאים לפיצוי על פי התקנות נמנים על ציבור זה. הנה כי כן, המרת הפיצוי לכרטיס נסיעה חינם, מאפשרת לרכבת, הלכה למעשה, שלא לשלם חלק ניכר מהסך הכללי של הפיצוי אותו היא חייבת לשלם לפי התקנות. פיצוי בכרטיס נסיעה חינם, למי שברשותם כרטיס " חופשי-חודשי", כמוהו, אם כן, כאי מתן פיצוי כלל לגבי נוסעים אלו. אי פיצוי נוסעים מהווה הפרה של חובת הרכבת על פי התקנות והפרת הרכבת את החוזה שנכרת בינה לבין הנוסעים. איני מקבלת את טענת הרכבת לפיה הפיצוי מהווה חלק מהחוזה, ולכן לא מדובר בהפרת חוזה. החוזה בין הנוסעים לרכבת הוא למתן שירותי נסיעה ברכבת מיעד מסוים למשנהו, בזמני נסיעה קבועים מראש כנגד מחיר אותו הסכים הנוסע לשלם. איחור בזמני הנסיעה, מהווה הפרה של החוזה. תקנה 8(א) הקובעת את משך האיחור שיחשב להפרת חוזה ויזכה בפיצוי, היא חלק מהחוזה בין הרכבת לנוסעים. הרכבת אינה רשאית להתקשר עם נוסע בחוזה נסיעה המנוגד לתקנות..... הפיצוי שקבעה הרכבת במקרה זה לנוסעים שרכשו כרטיס " חופשי חודשי"- כמוהו כאמור, הן מצד מקבל הפיצוי הן מצד נותן הפיצוי, כאי מתן פיצוי, בניגוד לתקנות ותוך הפרת החוזה עם הנוסעים שהוראות התקנות הינן חלק ממנו. ##להלן פסק דין בנושא פיצוי על איחור רכבת ישראל: ## 1. התובע, עשה שימוש בשירותי הנתבעת - רכבת ישראל, בתדירות גבוהה. התביעה היא לתשלום פיצוי, בגין איחורים רבים בהגעת רכבות, בהם ביקש לנסוע ו/או נסע התובע. בין אם מדובר באיחור בהגעת הרכבת לתחנת עליה לרכבת ובין אם בנוגע לאיחור בהגעת הרכבת לתחנת היעד, בניגוד ללוח הזמנים המתוכנן, המתפרסם ע"י הנתבעת. 2. התביעה היא, בגין 49 מקרים של איחורים שאורכם, בין דקה אחת ועד מעל לשלושים דקות. 3. הנתבעת, אינה מכחישה את טענות התובע בדבר קרות האיחורים. נציג הנתבעת העיד וטען כי אורך האיחור נבחן, ממועד העליה לרכבת עד לירידה בתחנת היעד, גם אם מדובר באיחור מצטבר, הכולל החלפת רכבות קישור . 4. הנתבעת, לא פרטה את הסיבות לכל איחור ואיחור והבהירה בסיכומיה בדיון, כי אינה טוענת ל"כוח עליון" שגרם לעיכובים, כי אם למגוון סיבות, שהיה בהן כדי להביא לאיחורים. הוגשו דו"חות ביצוע יומיים (נספחים א'-ד' לכתב ההגנה), המלמדים על חלק קטן מהאיחורים נשוא התביעה. 5. נציג הנתבעת טען, מבלי להתייחס לאיחורים הספציפיים נשוא התביעה, כי איחורים נגרמים בשל מגוון סיבות אחרות: מפגעים על המסילות, תקלות ברכבת, עיכובים בשל נוסעים, הגבלת מהירות של רכבות לפי ההרשאה הניתנת לכל רכבת בדבר מהירות מותרת (הרשאה המכונה ע"י הנתבעת: "ויזה"), ביצוע עבודות בסמוך למסילות. סיבה נוספת היא לדברי הנתבעת, בשל ריבוי נסיעות ורכבות, באופן הדורש תאום בין הרכבות במפגשי הרכבות והמתנה של רכבת, עד לחלוף רכבת האחרת, או עד לפינוי נתיב חד מסילתי וכיוצ"ב. 6. התובע טען, כנגד חוקיות הנוהל למתן פיצוי נוסעים בגין איחור (נספח ה' לכתב ההגנה) (להלן - "הנוהל"), שנקבע מכוח תקנות מסילות הברזל (תנאי נסיעה ברכבת) התש"ס-2000, ומכוח חוק רשות הנמלים, שלדבריו בוטל. לפיכך, הנוהל הותקן ללא סמכות מעבר לטיעונו בדבר היות מנכ"ל הנתבעת נגוע בניגוד עניינים, לנוכח תפקידו אצל הנתבעת. 7. הנתבעת טענה בנוגע לחוקיות תקנה 8(א) לתקנות מסילות הברזל ובדבר סמכות מנהל הנתבעת שנקבעה בתקנות, לקבוע ולהגביל את גובה פיצוי. 8. לטענת הנתבעת, המחלוקת בדבר חוקיות הנוהל, תלויה ועומדת במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי על פסק דין שניתן בבית משפט לתביעות קטנות בתל-אביב, ע"י כב' השופט מ' קליין, בת.ק. 67805/07 . 9. לפיכך, כפי שהוריתי בתביעה דומה לתביעה זו, איני רואה מקום להכריע בסוגיה זו ואני רואה לנכון להמתין לפסיקת בית המשפט המחוזי, בשאלת הסמכות והסבירות להתקנת הנוהל לפיצוי הנוסעים, שקבע כי יינתן פיצוי, רק באיחור של 30 דקות ובמתן כרטיס נסיעה נוסף, כפיצוי. 10. למרות זאת, איני רואה מקום להשהות את ההכרעה בתביעה, ככל שנוגעים הדברים ליישום הנוהל בעניינו של התובע. על כן, ההכרעה בתביעה תיעשה בהתייחס לאיחורים מעל 30 דקות בלבד ומבלי לבחון את נזקי התובע בפועל, כי אם את יישום אמות המידה לפיצוי, לפי הנוהל. 11. התובע, נסע בתשלום באמצעות כרטיס חופשי-חודשי אותו רכש מהנתבעת. בכל הנסיעות נשוא האיחורים והתביעה, עשה התובע שימוש בכרטיס זה. 12. הנתבעת הציגה בפני נוהל, המתייחס למתן פיצוי לנוסעים שנסעו בכרטיס חופשי-חודשי. לפי הנוהל הספיציפי לבעלי כרטיס זה, הנוסע זכאי לכרטיס נסיעה בודד, בעיכובים של מעל חצי שעה. לפיכך, הפיצוי שהוצע לתובע היה במתן כרטיס חינם, באיחורים של מעל 30 דקות. איחורים כאלה היו בשבע נסיעות, כפי שעולה מהמסמכים שהוצגו ע"י בעלי הדין. 13. נציג הנתבעת התייחס לשאלה בעניין כדאיות הפיצוי האמור המוצע לתובע שהוא בעל כרטיס חופשי חודשי (ורבים כמותו) וטען כי עם קבלת הפיצוי, יש בכך כדי להביא לדחיית מועד רכישת כרטיס חופשי-חודשי בחודש הבא. בכך יהנה התובע מכרטיסי הפיצוי, שהוצעו לו עבור נסיעות בודדות. 14. אין בידי לקבל את הסברי הנתבעת ואת הצעת פיצוי מעין זה לתובע, שהוא בעל כרטיס חופשי-חודשי. הנתבעת, כגוף המשווק את עצמו לטובת הנוסעים, מבקש להגדיל את היקף פעילותו. במסגרת זו, ראתה לנכון הנתבעת, להציע לנוסעים לרכוש כרטיסי חופשי-חודשי. יש להניח כי בין יתר שיקוליה בהציעה זאת, עמד היעד, להגדיל את קהל הנוסעים, בדרך של הצעה כלכלית אטרקטיבית לנוסעים, לרכוש כרטיס מסוג זה. 15. כרטיס חופשי-חודשי מטיב עם הנוסע, מבחינה כלכלית כל עוד ניתן בגינו השירות המוצע בתמורה לו. קרי: העברת הנוסע מיעד ליעד, בזמנים קבועים וידועים מראש. הנוהל למתן פיצוי לבעלי כרטיס חופשי-חודשי, קובע פיצוי, אשר אינו הולם ו/או תואם לסיווגו של הנוסע- התובע כבעל כרטיס מסוג זה. זאת בהחילו עליו את הפיצוי הניתן לבעלי כרטיס בודד (אשר שאלת סבירותו תוכרע, יש להניח, בבית המשפט המחוזי, כאמור לעיל). הצעת הנתבעת, לדחות את מועד רכישת כרטיס חופשי-חודשי, לאור מתן הפיצוי בכרטיסים בודדים, אינה סבירה ואף פוגעת בתובע כלכלית, שכן, נסיעותיו של התובע תכופות, ורבות ממספר כרטיסי הפיצוי המוצעים לו וכן, לא בהכרח הוא יזקק לכרטיס שניתן לו כפיצוי, לאותו יעד נסיעה. בכך, יש כדי לכבול את התובע לנסיעה לאותו יעד כאמור ומעבר לכך, הכרטיס הבודד, אינו נותן לו את המענה המלא והזכות הניתנת לו במסגרת השימוש בכרטיס חופשי-חודשי. 16. בה בשעה, קיים חריג בנוהל, אשר היה על הנתבעת להפעילו במקרה זה. כאמור בסעיף 6.4.11 לנוהל המאפשר: "מתן פיצוי כספי, בהשבת מחיר הכרטיס...". מוטב היה לה לנתבעת, אילו הפעילה חריג זה ביחס לתובע וראוי שתשקול ותשקוד על תיקון הנוהל בהתייחס לבעלי כרטיס חופשי-חודשי,לנוכח ההערות בדבר הכדאיות הכלכלית של הפיצוי. ספק אם, כשמו כן הוא- פיצוי. 17. יוער, כי התרשמתי כי קיים סרבול ביורוקרטי, המוטל על הנוסע, לצורך קבלת אישור לפיצוי,כפי שעולה מהנוהל ומעדות התובע. סרבול, אשר ספק אם ראוי שיוטל על כל נוסע ובפרט, על התובע, כאשר ממילא הפיצוי אינו מהוה פיצוי מבחינתו, לאור סיווגו כבעל כרטיס חופשי-חודשי. 18. חובת הנתבעת לפעול למסירת מלוא המידע לנוסעים, על עיכובים צפויים. בין אם בהודעות המתפרסמות על ידה בתחנות הרכבת ובין אם בפירסומיה האחרים (באינטרנט וכיוצ"ב). הנתבעת מפרסמת את לוחות הזמנים של הרכבות (נ/1), בטווח הזמנים הקצר ביותר לנסיעה ליעד והסתפקה ברישום, בחוברת של זמני הרכבת (נ/1), להודיע על הזכות לקבלת פיצוי לפי הנוהל, במקרה של איחורים/עיכובים. 19. ראוי על כן, שהנתבעת, תודיע מראש בפרסומיה, על הערכת טווח זמן צפוי או אפשרי לאיחור בהגעה של רכבות. זאת בפרט, בהתייחס לקווים בהם ידוע לה מראש, כפי שהתרשמתי, על עומס רכבות וצורך בהמתנה עד לחלוף רכבת אחרת. הנתבעת, הסתפקה דברי הנתבעת, בדבר מגוון סיבות לעיכובים כפי שהובאו לעיל, הם בבחינת נבואה המגשימה את עצמה, בהיותה מבוססת, לעיתים קרובות, על נתונים הידועים לה מראש. יוער, כי ברצות המחוקק לגרום לשקידה, של נותן שירותי הסעה, להקפדה על לוחות זמנים, נקבע בחוק, כי אי עמידה בזמנים, בנסיבות שונות, שבשליטת המסיע, יכול שתהיה בגדר עבירה. לא ברורה האבחנה, בין סוגי המובילים לעניין זה, בין רכבות לאוטובוסים ומוניות. כך מצינו, ביחס לאוטובוסים בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957 ובצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות), תשל"ד-1974 וכן בסעיפים 385 ו-399(א) לתקנות תעבורה. 20. במחדלי הנתבעת, באי מסירת מלוא המידע מראש לנוסעים, יש משום הכבדה על הנוסעים, אשר מתקשים לתכנן את יומם, לנוכח עיכובי הרכבות. בידי הנתבעת הרשות לקבוע את מועדי השירות, אך בה בשעה, עליה לעשות מאמץ לצמצם את האיחורים, בפרט אלה הניתנים לחיזוי והערכה מראש, או ליתן הערכה של טווח זמנים ארוך יותר בהגעת הרכבת. במקרה זה, יחליט כל נוסע, אם ברצונו להשתמש בשירותי הנתבעת, בהתייחס למלוא המידע. 21. סופם של דברים, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומורה לנתבעת, לפצות את התובע לפי אמות המידה שנקבעו בנוהל. הפיצוי יינתן עבור 7 נסיעות בהן היו איחורים של מעל 30 דקות. הפיצוי יינתן, בתשלום מחירו היום, של כל כרטיס ליעד נשוא הנסיעה. 22. אני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע בסך של 500 ₪ , בגין ההכבדה הרבה שנגרמה לו על מנת לקבל את הפיצוי המגיע לו בתשלום בכסף. זאת בהתחשב בהוראות הנוהל, שאיפשרו זאת, מבלי להטריח את התובעו להגיש תביעתו. 23. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 400 ₪. 24. התשלומים, ישולמו תוך 21 יום מהיום וישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. רכבתשאלות משפטיותפיצוייםאיחור רכבת