פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. המערערת הגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) תביעה לתשלום קצבת ילדים, מענק אשפוז ומענק לידה. במסגרת תביעתה טענה המערערת כי היא זכאית גם לזכויות שונות הנובעות מחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 (להלן - חוק ביטוח בריאות). 2. תביעתה של המערערת נדחתה על ידי המוסד ביום 8.12.1997, בנימוק שהמערערת אינה תושבת ישראל החל מיום 8.12.1992. 3. בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי בירושלים (עב 1241/98 ; השופט הראשי יעקב נויגבורן ונציגי הציבור מר עדן ומר גולן) השיגה המערערת על החלטת המוסד לדחות תביעתה. בהסכמת הצדדים, הוחלט כי הדיון בתביעה יתמקד בשאלה, האם הייתה המערערת בין השנים 1992 - 1997 תושבת ירושלים. 4. ממסכת הראיות שהוצגה בבית הדין האזורי עולים הנתונים הבאים: א. המערערת, ילידת 1974, נושאת תעודת זהות ישראלית. אומנם, ביום 30.1.1997 נשללה תושבותה של המערערת על ידי משרד הפנים, אך בעקבות ערר שהוגש על ידי המערערת בוטלה החלטת משרד הפנים. ב. ביום 8.12.1992 או ביום 8.8.1993 נישאה המערערת לתושב ירדן בשם מוחמד אבו-סנינה. ג. ביום 29.5.1995 נולד בנה של המערערת בבית החולים "שערי צדק" בירושלים. ד. לטענת המערערת, החל מחודש דצמבר 1994 ועד לחודש נובמבר 1996 התגוררה יחד עם בעלה בבית סבתו בשכונת בית חנינא. החל מחודש נובמבר 1996 ועד מועד הגשת התביעה מתגוררת המערערת, לטענתה, יחד עם בעלה בעיר העתיקה בירושלים. 5. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת להכיר בה כתושבת ירושלים, זאת בשל סתירות עובדתיות בגרסותיה השונות של העותרת, כפי שעלו מתוך השוואה בין כתב התביעה לבין דברים שנכתבו בתצהירה ובשל חוסר מהימנות בה לקו עדי המערערת. עוד קבע בית הדין האזורי, כי מביקור שערך חוקר המוסד בכתובתה של המערערת בעיר העתיקה ומתחקיר שנערך במקום עולה, כי המערערת אינה מתגוררת בעיר העתיקה. 6. בערעור שהגישה המערערת על פסק דינו של בית הדין האזורי טענה את הטענות הבאות : א. מדו"ח כניסות ויציאות שהופק על ידי משרד הפנים עולה כי המערערת לא יצאה מגבולות המדינה בין השנים 1994 - 2000. ב. לא היה מקום ליתן כל משקל לעדות החוקר, לפיה המערערת אינה מתגוררת בעיר העתיקה. גם לעדותה של הגב' וידאד אבו סנינה אשר העידה בפני החוקר כי המערערת אינה מתגוררת בעיר העתיקה לא היה מקום ליתן משקל, שכן לעדה זו אינטרס לפגוע במערערת. ג. בבית הדין האזורי הוגשו חשבונות חשמל וטלפון לכתובתה של המערערת בעיר העתיקה מהשנים 1997 - 2001 - נתון זה מעיד כי המערערת התגוררה בעיר העתיקה בתקופה הרלוונטית. 7. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. 8. תנאי לזכאות לקיצבת ילדים, למענק לידה, למענק אשפוז ולזכויות שונות הנובעות מחוק ביטוח בריאות הוא, כי דורש הקיצבה הינו "מבוטח", דהיינו - הוא "תושב ישראל". בית דין זה נדרש למבחנים לקביעת מעמדו של אדם כ"תושב ישראל" מספר רב של פעמים. בעניין זה נפסק כי : "לא יהא זה נכון לקבוע נוסחה כוללת ומרשם כולל, אשר יהיה בהם כדי לענות על כל המצבים שבהם מתעוררת השאלה, אם פלוני הוא תושב ישראל, אם רכש מעמד כזה, או אם הפסיד מעמד כזה. תשובה תבוא ממכלול הנסיבות, כעולה מכל האמור לעיל. נדגיש רק זאת, שבחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה; זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל, כמקום ש'בו הוא חי', ש'זה ביתו'" (דב"ע מה/73-04 עייאדה סנוקה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 79,84) 9. לאור האמור לעיל, אנו סבורים שבפסיקת הדין בערעור זה אין להתייחס לתקופה 1992 - 1997 כמקשה אחת, אלא יש לחלק תקופה זו לשלוש תקופות שונות כדלקמן : א. התקופה שמיום 8.12.1992 (המועד בו נשללה על ידי המוסד תושבותה של המערערת) ועד לחודש דצמבר 1994 (המועד בו החלה המערערת להתגורר, לטענתה, בשכונת בית חנינא) (תקופה זו תכונה להלן - התקופה הראשונה). ב. התקופה המתחילה בחודש דצמבר 1994 ומסתיימת בחודש נובמבר 1996 (התקופה בה התגוררה המערערת, לטענתה, בשכונת בית חנינא) (תקופה זו תכונה להלן - התקופה השנייה). ג. התקופה המתחילה בחודש נובמבר 1996 ומסתיימת בחודש דצמבר 1997 (התקופה בה התגוררה המערערת, לטענתה, בעיר העתיקה) (תקופה זו תכונה להלן - התקופה השלישית). 10. התקופה שמיום 8.12.1992 ועד לחודש דצמבר 1994 א. בתקופה זו שהה בעלה של המערערת בירדן והמערערת, לטענתה, נהגה לבקרו בירדן למשך תקופות קצרות. ב. מדו"ח כניסות ויציאות שהופק על ידי משרד הפנים עולה כי במהלך תקופה זו שהתה המערערת בישראל במשך כארבעה חודשים בלבד. מאחר שמקום המגורים של אדם הוא אחד הסימנים העיקריים להיותו "תושב" אותו מקום (דב"ע נו/286-0 צפריר אביוב - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לא, 376) ומאחר שבעלה של המערערת לא התגורר בישראל בתקופה זו, סבורים אנו כי בתקופה הראשונה לא ניתן לומר כי מרכז חייה של המערערת היה בישראל, ולכן לא הייתה המערערת בבחינת "תושבת". 11. התקופה שמחודש דצמבר 1994 ועד לחודש נובמבר 1996 א. במהלך תקופה זו התגוררה המערערת, לטענתה, יחד עם בעלה בבית סבתו בשכונת בית חנינא. במהלך הדיון בבית הדין האזורי הוגשו מספר תצהירים שבאו לתמוך בגרסתה זו של המערערת. ב. המוסד מצידו לא הביא כל ראייה השוללת את גרסת המערערת והסתפק בחקירה נגדית של המצהירים מטעמה. ג. בית הדין האזורי קבע, כאמור, כי במהלך תקופה זו לא הייתה המערערת תושבת, זאת לאור סתירות שנמצאו בין גרסתה של המערערת, כפי שמצאה ביטויה בכתב התביעה לבין גרסתה כפי שמצאה ביטויה בתצהירה. ד. איננו סוברים שיש לייחס משקל משמעותי להבדל בגרסאות המערערת, זאת לאור העובדה כי הבדל זה נוגע, בעיקרו של דבר, לתקופה הראשונה. מעיון בכתב התביעה, בתצהירים שהגישה המערערת בבית הדין האזורי ובחקירתם הנגדית של עדי המערערת עולה גרסה עקבית, ולפיה במהלך התקופה השניה התגוררה המערערת בשכונת בית חנינא. המוסד לא הביא כאמור כל ראייה לסתור גרסה זו, ומשכך מסקנתנו היא כי עלה בידי המערערת להוכיח כי הייתה תושבת ירושלים במהלך התקופה השנייה. 12. התקופה שמחודש נובמבר 1996 ועד חודש דצמבר 1997 א. במהלך תקופה זו התגוררה המערערת, לטענתה, בעיר העתיקה. ב. חוקר המוסד העיד בבית הדין האזורי כי ערך ביקור בכתובתה של המערערת בעיר העתיקה ולא מצאה בכתובת האמורה. גם משיחה שערך עם שכנים המתגוררים סמוך לכתובתה של המערערת עלה כי המערערת אינה מתגוררת במקום דרך קבע. בנוסף, עמדה בפני בית הדין האזורי הודעתה של שכנתה של המערערת, הגב' וידאד אבו סנינה, לחוקר המוסד, לפיה המערערת אינה מתגוררת דרך קבע בעיר העתיקה. עדויותיהם של עדים אחרים של המערערת לגבי תקופה זו נמצאו בלתי מהימנות על ידי בית הדין האזורי. ג. בנסיבות אלו, סבורים אנו כי לא עלה בידי המערערת להוכיח כי הייתה תושבת ירושלים בתקופה השלישית. 13. סוף דבר לאור האמור לעיל, ערעור המערערת מתקבל בחלקו, כאמור בסעיף 11 לפסק דין זה. אנו מצהירים כי המערערת הייתה תושבת ישראל בתקופה דצמבר 1994 - נובמבר 1996. המערערת הייתה מיוצגת בערעור זה על ידי הלשכה לסיוע משפטי ולכן אין צו להוצאות. קטיניםקצבת ילדים