הארכת חופשת לידה - סעיף 51 לחוק הביטוח הלאומי

החלטה השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי יעקב נויגבורן ונציג הציבור מר קוסטה; בל 1352/01), בו נדחתה תביעת המערערת לתשלום דמי לידה נוספים, כמי שהאריכה את חופשת הלידה על פי סעיף 51 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק). 2. על עובדות המקרה אין חולק ולהלן עיקרן: "א. התובעת, בהיותה בהריון, עבדה עד ליום 28.2.2000, וביום 29.2.2000 אושפזה בבית החולים. ביום האישפוז היתה בשבוע ה-31 להריונה (ראה סיכום מחלה מביה"ח הדסה מתאריך 7.3.00). ב. התובעת שוחררה מבית החולים ביום 7.3.2000. ג. התובעת שוב אושפזה ביום 14.3.2000. ד. התובעת ילדה בת ביום 22.3.3000, ושוחררה מבית החולים ביום 25.3.2000. ה. הבת שוחררה מבית החולים ביום 2.4.2000". 3. הוראות הדין א. על פי סע' 51(א) לחוק: "אשה שהאריכה את חופשת הלידה מכוח סע' 6 לחוק עבודת נשים התשי"ד-1954 זכאית לדמי לידה נוספים לתקופות המנויות באותו סעיף. ב. על פי סעיף 6 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן - חוק עבודת נשים): "(א) עובדת שקרובה ללדת יתן לה מעבידה חופשת לידה ולא יעבידנה בתוך חופשת הלידה. (ב) חופשת הלידה היא שנים עשר שבועות, מהם ששה שבועות או פחות מזה, כרצון העובדת, לפני יום הלידה המשוער, והשאר אחרי יום הלידה. (ב1) עובדת שחלתה ואושפזה בבית חולים תוך תקופת חופשת הלידה כאמור בס"ק (ב) ו-(ג), לתקופה העולה על שבועיים, זכאית לאחד מאלה: (1) להאריך את חופשת הלידה לתקופה שלא תעלה על תקופת האישפוז אך לא יותר מארבעה שבועות, ובלבד שחופשת הלידה לא תעלה בסך הכל על ששה עשר שבועות; (2) ... (ד) עובדת שהילד אשר ילדה חייב להישאר בבית החולים או לחזור לבית החולים לאישפוז תוך תקופת חופשת הלידה כאמור בסעיפים (ב) או (ג), לתקופה העולה על שבועיים, זכאית לאלה: (1) להאריך את חופשת הלידה לתקופה שלא תעלה על תקופת האישפוז... 4. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת מהטעמים הבאים: א. המערערת "לא אושפזה כלל בתוך תקופת חופשת הלידה, ולכל הפחות לא אושפזה במשך שבועיים בתוך תקופת חופשת הלידה" כנדרש בסעיף 6 (ב1) לחוק עבודת נשים. ב. "בתה של התובעת אושפזה לתקופה של כשבוע בלבד, ועל כן לא התקיים לגביה התנאי של אישפוז לתקופה של שבועיים לפחות". 5. המערערת ערערה על פסק הדין ובדיון בקדם הערעור בקשו הצדדים להכתיב לפרוטוקול טיעוניהם שיחשבו לסיכומים בכתב מטעמם וכי פסק הדין ינתן על ידי המותב על סמך זאת וכל חומר התיק. 6. עיקר טיעונו של בא כח המערערת היה: א. "יום הלידה המשוער" לגבי המערערת אינו צריך להיות 40 שבועות מיום תחילת ההריון אלא קודם לכן, באשר על פי חוות דעתו של רופא המשיב ד"ר דני לאור מיום 12.9.02 "ידוע ומוכר, כי הריונות עם רעלת הריון קשה מסתיימים ברובם המכריע לפני מועד הלידה המשוער". לאור זאת יש לקבוע, כי המערערת הייתה בחופשת לידה בעת אשפוזה. ב. אמנם המערערת לא אושפזה בבית החולים לשבועיים רצופים אלא היא אושפזה פעמיים בהפרש של כשבוע בין האשפוזים; אך צירוף שתי תקופות האשפוז עולה על שבועיים. חוק עבודת נשים ראוי להתפרש על פי תכליתו. פירושו על פי תכליתו משמעו, שהדרישה לאשפוז בן שבועיים אינה מחייבת דווקא רציפות של תקופות האשפוז. משכך ראוי החוק להתפרש, קמה למערערת הזכאות להאריך חופשת הלידה על פי סעיף 6(ב1) לחוק עבודת נשים ולכן קמה לה זכאות לדמי לידה נוספים על פי סעיף 51(א) לחוק. 7. עיקר טיעונו של בא כח המוסד היה: א. משידוע מועד הלידה בפועל של המערערת אין צורך במועד לידה משוער. ב. חוק עבודת נשים נוקט בפרקי זמן של שבועות ולא של ימים. שבוע משמעו שבעה ימים רצופים. לפיכך דרישת האשפוז בין השבועיים המזכה בהארכת חופשת הלידה על פי סעיף 6(ב1) לחוק עבודת נשים משמעה - אשפוז רצוף של שבועיים ימים. משהמערערת לא עמדה בתנאי זה - בדין נדחתה תביעתה. 8. אשר לדעתנו: א. על פי תקנה 10 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח-1998 (להלן - התקנות) "תביעה לדמי לידה המוגשת לפני יום הלידה תכלול אישור רפואי על יום הלידה המשוער שנקבע בבדיקה רפואית שנערכה בתקופת תשעת השבועות, שבתכוף לפני יום הלידה המשוער". כיוון שהמערערת הגישה תביעתה לדמי לידה למוסד ביום 9.5.00, לאחר שילדה ביום 22.3.00, אזי לגביה יום הלידה בפועל הוא הקובע. מאחר שהמערערת הפסיקה עבודתה מחמת אשפוזה ב-29.2.00, דהיינו, פחות מששה שבועות טרם הלידה הרי שזכאותה לדמי לידה על פי החוק תבחן בהנחה, כי היא הייתה בחופשת לידה בתקופת אשפוזה. ב. הארכת חופשת הלידה על פי סעיף 6(ב1) לחוק עבודת נשים, תכליתה - מתן אפשרות לעובדת הנעדרת בעל כורחה מביתה מחמת אשפוזה למשך תקופה משמעותית, או עובדת הנמצאת בביתה אך תינוקה אינו עימה מפאת אישפוזו לתקופה משמעותית, להאריך לכן את חופשת לידתה כך, שלא תאבד עקב אותם אילוצים תקופה משמעותית מחופשת הלידה המגיעה לה. שהרי, חופשת הלידה "תכליתה כפולה: ראשית - לאפשר לאישה העובדת מימוש זכותה כהורה ואין מימוש מובהק יותר של הזכות מטיפול האם ברך הנולד. שנית - לאפשר לתינוק לקבל לאחר היוולדו את טיפולה של האם מתוך ראיית טובתו ולמען הבטחת תקינות התפתחותו" (עבל 1337/80 המוסד לביטוח לאומי - דוד וענת הורוביץ פד"ע ז' עמ' 564). תקופת המניעות להתכונן ללידה ולטפל בילד, מחמת אשפוז האם או הילוד, שבגינה קמה לה זכאות להארכת חופשת הלידה - הינה בת שבועיים ימים. תקופה זו על פי תכלית החוק כאמור, צריכה להימדד בעיקרו של דבר ברצף אחד ולא למקוטעין על פי מניין ימים מצטבר עם פער של כשבוע ימים בין תקופת אשפוז אחת לשניה. בלשון החוק - האשפוז בבית החולים צריך להיות: "לתקופה העולה על שבועיים", במילים אחרות - תקופה אחת ולא מספר תקופות שצירופן מגיע ל-14 ימי אישפוז. לאור האמור בשל שתי תקופות אשפוזה מחמת רעלת ההריון - בכל פעם לפחות משבועיים עם הפסקה של שבוע בין אשפוז לאשפוז - אין המערערת זכאית להארכת חופשת הלידה, ולכן לא קמה לה זכאות לדמי לידה נוספים. ג. באמור לא סגי. בנסיבות המקרה שלפנינו, אושפזה המערערת בפעם השניה בתקופת חופשת הלידה מיום 14.3.00 ועד ליום 25.3.00. בתה אשר נולדה ביום 22.3.00 חויבה להישאר לאשפוז בבית החולים עד לשחרורה ביום 2.4.00. גם בתקופת אשפוז הבת יש להניח שהמערערת הייתה בחופשת לידה. בנסיבות האמורות, קיים רצף של תקופת אשפוז משמעותית, העולה על שבועיים, מיום 14.3.00 עד ליום 2.4.00, בה נמנע מהאם מחמת אשפוזה שלה ושל בתה מימוש חופשת הלידה שלה על פי תכלית בחינתה של אותה חופשה, אם כי אותו רצף של אשפוז יסודו בשתי עילות אשפוז נפרדות של האם ושל הבת. משכך הם הדברים ולאור תכלית החוק האמור - יודיע המוסד תוך 30 יום האם בנסיבות המיוחדות של המקרה, הוא נכון להכיר בזכאותה של המערערת להארכת חופשת הלידה לדמי לידה נוספים עבור תקופת הימים המתחילה ביום 14.3.2000. ככל שהתשובה תהא בשלילה - יסכמו הצדדים טיעונם לעניין זה שלא נבחן קודם לכן, ולאחר מכן יוחלט על אופן המשך ההליך. לידהחופשת לידהביטוח לאומי