פסק דין 1. רקע כללי עניינה של התביעה שבפני בתשלום שכר עבודה מולן (הלנת שכר עבודה) לתקופה 1.5.99 עד 5.8.99 בסך כולל של -.7,916 ₪. מדובר ברכז פרוייקט "מינהל בטוח" במינהל קהילתי דרום, שהעסק ע"י החברה למתנס"ים בעקבות מודעה שפורסמה ע"י עיריית נתניה (נספח א' לכתב התביעה) במשך שישה חדשים עד יום 1.5.99, מועד הפסקת עבודתו עקב קיצוץ בתקציב. או אז פנה התובע אל ראש המטה לבטיחות בדרכים בעיריית נתניה, אלהרר. לטענתו, נאמר לו, כי עליו להמשיך כרגיל בעבודתו, וכך עשה. אף על פי כן לא שולם לו שכר. פניותיו לעיריה בעניין לא נענו. הנתבעת בכתב ההגנה טוענת כי לא נתקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין התובע. בשלב ראשון העסק על ידי החברה למתנס"ים, ולאחר הפסקת עבודתו ביום 30.4.99 התנדב ללא תמורה לתרום מכישוריו בתחום הבטיחות בדרכים, כתושב המקום, לשיפור איכות חיי התושבים בקהילה. בכוונתו של אלהרר היה לסייע כמיטב יכולתו לשיבוצו של התובע לתפקיד באם ישוב ויעלה על הפרק מינוי של עובד בשכר. בפועל אוייש התפקיד בסופו של דבר על ידי עובד קהילתי אחר. נקודת המוצא היא כי עבודה בהתנדבות אינה יוצרת יחסי עובד ומעביד (דב"ע מה/51-0 המוסד לביטוח לאומי נ' איילה שרון, פד"ע טז), מאחר ואלה יחסים שמקורם איננו בהתקשרות חוזית. השאלה השנויה במחלקת היא מעמדו של התובע, על פיה יוכרע באם זכאי הוא לתשלום שכר מהעיריה. במילים אחרות, האם הועסק ע"י העירייה בפרוייקט מכח הבטחתו של אלהרר לאחר הפסקת העסקתו ע"י מינהל קהילתי דרום, כטענת התובע, או שמא היה בתקופה נשוא התביעה במעמד של מתנדב ללא תמורה במינהל, ואינו זכאי לשכר, כטענת הנתבעת. 2. חמר הראיות התובע העיד כי עבד במינהל קהילתי דרום בעקבות פרסום מכרז ע"י העירייה בשיתוף עם המינהל. תחילה עבד שבועיים בהתנדבות באוקטובר 98', ולאחר מכן מ- 1.11.98 הועסק עפ"י חוזה לתקופה של שנה. במכתב המינהל מיום 15.4.99 בעניין הפסקת עבודתו (ת/3) נאמר, בין היתר: "שמחתי לשמוע שכתושב המינהל תמשיך להתנדב בכל הנושאים המקצועיים הקשורים לבטיחות בדרכים ולסייע ליוחאי אזולאי העובד הקהילתי אשר יקח על עצמו את המשך הפעלתו של הפרוייקט". בכתב יד נוספה הפיסקה: "במידה ויהיה אישור תקציבי בעתיד נשמח מאוד להעסיק אותך". אלהרר הורה לתובע: "תמשיך לעבוד כרגיל, אין לך מה לדאוג עוד לא קרה שפרוייקט שהתחלתי בו נפסק באמצע, אני אחראי לכול, אתה תמשיך לעבוד כרגיל", ונתן לתובע הנחיות מקצועיות. בתוך כך פנה התובע אל אלהרר במכתב מיום 24.7.99 (נספח ג' לתביעה) בשאלה "היכן עומד הענין" ונענה, לטענתו, כי עליו להתאזר בסבלנות ולהמשיך בעבודתו. בפגישה עם אלהרר מיום 5.8.99 חש לראשונה בשינוי הגישה כלפיו משהובהר כי תשלום שכרו מכאן ולהבא יבוצע באם יגיע תקציב, ובכל מקרה לא ישולם לו שכר רטואקטיבי. דרישתו לתשלום שכר במכתבו אל ראש העירייה מ-28.4.00 (נספח ד' לתביעה) נענתה כי עליו להגיע להסדר עם מעסיקתו חברת המתנס"ים. לשיטתו של התובע בטל האמור במכתב הפסקת העבודה (ת/3) בענין המשך התנדבותו בנושאי בטיחות בדרכים נוכח בקשתו של אלהרר כי ימשיך לעבוד כרגיל, ובנסיבות בהן מחליפו במתנ"ס החל בעבודתו רק ביום 6.8.99, כטענתו. יחד עם זאת, אין לתובע טענות כלפי החברה למתנס"ים, כמצויין בכתב הויתור בחתימתו מיום 7.3.00 (ת/2), למעט בענין השלמתה של תמורת ההודעה המוקדמת לפיטוריו. בהודעתו לביה"ד מיום 22.4.01 הובהר: "לאור יעוץ משפטי שקיבל התובע הרי שעדיף היה לצרף כנתבע אישית את מר אבי אלהרר, לאור העובדה שהסתמך על הבטחתו, הוראתו המשיך הנתבע (צ"ל התובע - מ.מ.) לעבוד מבלי לקבל שכר במשך שלשה חדשים. התובע החליט שלא לצרף את מנהל קהילת דרום כנתבע לאור אמונתו של התובע כי הבטחות יש לכבד". מעדויות הנתבעת עולה לעומת זאת כי במסגרת הסיוע התקציבי של העירייה למינהל דרום פורסמה המודעה לתפקיד אחראי הבטיחות על ידה. התובע הועסק במינהל עד לפיטוריו בשל העדר תקציבים, ולאחר מכן הודיע על המשך עבודתו בהתנדבות בהנחיותיו המקצועיות של אלהרר במידה ותידרשנה. עם חידוש התקציבים, ומשנמצא התובע בלתי מתאים לתפקיד, נבחר עובד אחר תחתיו לצורך המשך הפרוייקט. כאשר התברר שהתובע אינו מוכן עוד לעבוד עם המתנדבים, נאמר לו כי הוא רשאי ללכת. אין מקום בנסיבות אלה לשלם לתובע, לטענתה, בדיעבד תשלום כלשהו, לא בתמורה לשירותיו וכנגד חשבונית משלא הוזמנה עבודתו עפ"י הנוהל הנדרש בעירייה ובהעדר כוונה להזמין עבודה זו; ולא כשכר עבודה משלא נקלט מעולם כעובד העירייה בהליך הנדרש כמקובל, ןבלא מתן אישור הגורמים המוסמכים בעירייה, מנהל אגף משאבי אנוש, המנכ"ל, הגיזבר ובסופו של דבר אישור ראש העירייה, כמפורט בעדות רווה, מ"מ אגף משאבי אנוש בעירייה. אלהרר איננו מוסמך להעסיק עובדים בעירייה. לא היתה פניה בענין העסקתו של התובע אל ראש העירייה. התובע מנגד לא דיווח על עבודתו בשעון הנוכחות הממוחשב כנהוג וכמקובל בקרב עובדי העירייה לצורך חישוב שכרם. מעסיקו היה מינהל קהילתי דרום נתניה. אשר לתוספת בכתב יד במכתב הפסקת עבודתו של התובע (ת/3), לפיה יועסק במידה ויהיה אישור תקציבי בעתיד, זו נוספה שלא על דעת מנהל העמותה בן שמחון, כעדותו. המשך עבודתו של התובע בהתנדבות נבע, לטענתו, מהצורך להעזר בו להמשך פעילות רציפה של הפרוייקט באמצעות אזולאי, העובד הקהילתי המחליף. העד הטעים בעדותו כי ברור שבמשך שלשה החודשים הרלבנטיים לתביעה התנדב התובע במינהל במסגרת פרוייקט העמותה ואין מקום לדרישותיו בענין תשלום שכר מהעירייה. 3. מסקנות בקביעה אם קיימים יחסי עובד-מעביד "יש לייחס משקל רב לכוונת הצדדים, היינו לכוונתם להתקשרות בדין, אך צריך שלאותה כוונה יינתן ביטוי, ועל כוונת הצדדים - שני הצדדים - יש ללמוד מביטויים חיצוניים שניתנו. אחד הביטויים המובהקים לאותה כוונה היא התמורה, קיומה מצביע על רצון הצדדים ליצור יחסים חוזיים" (דב"ע נא/ 6-0 דורית שוורץ נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 202). קביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד הינה קביעה נורמטיבית אובייקטיבית שאינה חייבת לעלות בקנה אחד עם ראייתם הסובייקטיבית של הצדדים את טיב היחסים ביניהם, או את ההגדרה שנתנו להם, לרבות בכתובים. הכרעה בשאלה בדבר התקיימותם של יחסי עבודה בין הצדדים, תיקבע על פי מהותה של מערכת היחסים שהתקיימה ביניהם, הלכה למעשה. במקרה דנן, צודק התובע בטענתו כי משהופסקה עבודתו ע"י מעסיקו אין מדובר עוד בהמשך חוזה עבודתו הקודם. יחד עם זאת, ההסכמה החוזית עם אלהרר, כביכול, לה טען בסיכומיו, נסוגה מפני מהות היחסים לאשורם כפי שהתבררה להיות. הסתמכותו של התובע, כטענתו, על הצעת אלהרר להמשיך בעבודתו כרגיל בהיותו עובד בכיר וותיק בעיריית נתניה, אשר לרשותו תקציב שנתי של כ- -.100,000 ₪ לפעילות של בטיחות בדרכים בעיר אין בה, למצער, כשלעצמה כדי ליצור יחסי עובד-מעביד בינו לבין העירייה. אין תשתית ראייתית לטענה בדבר ביטול האמור במוצג ת/3 בענין התנדבותו של התובע, טענה שנסתרה בעדויות הנתבעת ומנהל עמותת מינהל קהילתי דרום. בנקודה זו יש להוסיף כי התובע הודה בהיותו במעמד של "מתנדב" במינהל עובר לתחילת עבודתו. עובדה זו מהווה חיזוק נוסף למסקנה בענין הסכמתו העקרונית של התובע להתנדב. זאת ועוד. משהיה התובע מודע לכך כי אזולאי יחליף אותו בעבודתו כמצויין בת/3, אין רלבנטיות למועד תחילת העסקתו בפועל של אזולאי. התמונה המצטיירת היא כי במערך היחסים המשולש שבין התובע לבין המינהל ולבין העירייה היתה הבנה כי התובע יעבוד כמתנדב בתקופת ה"תפר" במהלך הפסקת המימון עקב קיצוץ בתקציב ועד לתחילת עבודתו של מחליפו תוך סיוע באמצעות חפיפה עם מחליפו בעבודה לצורך קליטתו. התובע לא הוכיח זיקה עסקית בין המינהל לבין העירייה שיש בה להצדיק הרמת מסך בנסיבות העניין, מעבר לסיוע תקציבי מקובל של רשות מקומית למינהל הקהילתי, עמותה המהווה אישיות משפטית עצמאית ונפרדת לכל דבר וענין. במסגרת הסיוע האמור, פירסמה העירייה המודעה בענין תפקיד אחראי הבטיחות בשיתוף עם המינהל. התובע לא טען ולא הוכיח העסקתו במישרין ע"י העירייה על פי נוהלי מינוי עובדיה. אפילו ניתנה לו הבטחה ע"י אלהרר בענין המשך העסקתו כרגיל, והדבר לא הוכח, אין בה כדי לחייב את העירייה. טענתו של התובע בדבר חילופי מעבידיו, כביכול, בתקופה הרלבנטית דינה להדחות איפוא בהעדר כוונה להתקשרות בדין בין התובע לבין העירייה מצד אחד, ובין העירייה לבין מינהל קהילתי דרום מהצד האחר בעניין המשך העסקתו בפרוייקט. המסקנה העולה מן האמור היא כי התובע המשיך בעבודתו כמתנדב בהסכמתו על מנת שלא לגרוע מרציפות פעילותו של הפרוייקט לאחר הפסקתה בהודעת המינהל ת/3. תביעתו כנגד העירייה מכח הבטחה אישית, כטענתו, הוגשה ככל הנראה בגין היותו מנוע לתבוע את העמותה אשר העסיקה אותו נוכח כתב הויתור עליו חתם. משלא הועסק התובע בעירייה אין להעתר לתביעתו. התוצאה היא שהתביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת (שכ"ט עו"ד) בסך -.750 ₪ בצירוף מע"מ. ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק-הדין. הלנת שכרשכר עבודה