פסק דין 1. זוהי תביעה של ארבעת המבקשים כנגד מרים X (להלן - מרים) ובעלה מוחמד עלי X (להלן - מוחמד עלי), למתן פסק דין הצהרתי כי חלקות המקרקעין המסומנות א', ב', ג' ד', בתשריט המצורף לתביעה (להלן - התשריט), הידועים כחלקה 1 בגוש 30491 - הינם בבעלות המבקשים, או שהמבקשים זכאים להירשם כבעליהם ולקבל את החזקה בהם, לאמור: הקרקע המסומנת א' בתשריט - למבקש 1; הקרקע המסומנת ב' בתשריט - למבקש 2; הקרקע המסומנת ג' בתשריט - למבקש 3; והקרקע המסומנת ד' בתשריט - למבקש 4; וכן מתבקש בית המשפט לקבוע כי מרים ידעה בעבר על מכירת החלקות האמורות ע"י מוחמד עלי למבקשים, והסכימה למכירתם. 2. העובדות שאינן במחלוקת הן: א. המבקשים והמשיבים - כולם תושבי עין נקובה. ב. מוחמד עלי היה בעל המקרקעין מכוח ירושה מאביו, ומרים היא אשתו משנת 1950. ג. החלקה המסומנת ד' בתשריט נמכרה ע"י מוחמד עלי למבקש 4 (להלן - טאלב) - ביום 16.10.96; החלקה המסומנת ג' בתשריט נמכרה ע"י מוחמד עלי למבקש 3 (להלן - שאדי) ביום 29.10.96; החלקה המסומנת ב' בתשריט נמכרה ע"י מוחמד עלי למבקש 2 (להלן - ג'מאל) ביום 30.10.96; והחלקה המסומנת א' בתשריט נמכרה ע"י מוחמד עלי למבקש 1 (להלן - מחמוד) ביום 1.12.96. ד. בתעודת עובד ציבור של יגאל גבאי, הממונה המחוזי (רכישות והפקעות) במחוז ירושלים של מינהל מקרקעי ישראל (להלן - ממ"י) מיום 19.11.00, אושרו העובדות הבאות מתוך תיק ממ"י 9490: (1) עלי מוחמד עלי X X (להלן - האב) היה הבעלים של קרקע - אדמת מזרע, טרשים ומטעים בכפר בית נקובה בשטח של 20,089 מ"ר, ומאחר שחלק של 3,016 מ"ר הם של בת נפקדת, הרי שסך השטח שנשאר בבעלות האב הוא 17,073 מ"ר (להלן - הקרקע). (2) הקרקע הופקעה על פי חוק רכישת מקרקעין. (3) בית הדין השרעי ביפו הוציא צו ירושה ביום 11.1.59 המוריש את זכויות האב שנפטר ביום 3.5.98 - לאשתו ולארבעת ילדיו (שני בנים ושתי בנות). אשת האב, שתי בנותיו ובנו X - המציאו תצהירי ויתור על זכויותיהם לפי צו הירושה - לטובת מוחמד עלי X X. (4) נוכח מסמכי הויתור - נחתם ביום 26.11.62 הסכם בין רשות הפיתוח ע"י ממ"י לבין מוחמד עלי, לפיו כפיצוי על הפקעת הקרקע נמסרו למוחמד עלי מקרקעין בכפר עין רפא, במספר חלקות, בשטח כולל של 17,130 מ"ר, ולאחר הליך של פרצלציה - בשטח כולל של 17,188 מ"ר. ה. מרים עצמה אישרה בעדותה כי כל הקרקעות שקיבל מוחמד עלי - נתקבלו מירושה . (עמ' 29). ו. הקרקעות רשומות בממ"י על שם מוחמד עלי בלבד. ז. מוחמד עלי ומרים לא מתגוררים יחד כנראה מ1997-, אך הם לא גרושים ולא מתכוונים להתגרש. 3. מוחמד עלי לא הגיש כתב הגנה ולא הגיש תצהיר. אולם מאחר שהוזמן לבית המשפט ונכח בדיון, הוזמן לעדות ע"י ב"כ המבקשים ונחקר גם ע"י ב"כ מרים. 4. א. מוחמד עלי העיד כי לפני שהציע את המקרקעין למכירה למבקשים - הציע אותם קודם, מספר פעמים - לילדיו, אולם לדבריו, הבן כמאל לא היה מוכן לשלם לו בעבור הקרקע, באמרו שיקבל את הקרקע בחינם לאחר שאביו ימות. ב. מוחמד רצה למכור שני דונם ורבע לשלושת בניו כמאל, עלי ופואד ביחד, שאלמלא כן - לא יוכל למכור את הקרקע לאדם אחר. 5. עלי, בנו של מוחמד עלי, רצה לקנות חלק מאותה קרקע ואף נתן לאביו 20,000 ש"ח בעבורה, אולם מאחר שכמאל לא רצה להצטרף לעסקה - החזיר מוחמד עלי את הכסף שנתן לו בנו עלי, והפיץ בכפר כי ברצונו למכור חלקות קרקע מקרקעותיו. (עמ' 40). 6. ארבעת המבקשים רכשו ממוחמד עלי את ארבע החלקות המסומנות בתשריט במועדים המצוינים בסעיף 2 ג' לעיל. אין מחלוקת, כי במועדי הרכישה של ארבע החלקות ע"י ארבעת הרוכשים - ידעו הרוכשים, כפי שידע המוכתר מוחמד X עוודאללה שהעיד בבית המשפט, כפי שידעה אף מרים שהעידה על כך (עמ' 29), וכפי שידעו כל בני הכפר - כי מוחמד עלי קיבל את האדמות במקום אדמות אביו שהופקעו ע"י המדינה, וכי קיבל אותן במסגרת ירושה מאביו, תוך ויתור אמו, שתי אחיותיו ואחיו על זכויותיהם בקרקעות - לטובת מוחמד עלי. 7. במועד רכישת החלקות ע"י ארבעת המבקשים - היו החלקות רשומות על שם מוחמד עלי לבדו ולא על שמו ועל שם אשתו מרים, ולא היה כל פסק דין אשר קבע כי למרים זכות בקרקעות שנמכרו למבקשים. 8. המבקשים רכשו, איפוא, את החלקות ממוחמד עלי - בתמורה ובתום לב מוחלט, מבלי שידעו כי מרים טוענת לזכויות כלשהן באותן חלקות, ומבלי שיכלו לדעת כי שלוש שנים מאוחר יותר יינתן פסק דין לטובת מרים בדבר שיתופה בנכסי מוחמד עלי. 9. תביעתה של מרים לבית המשפט לענייני משפחה להכיר בזכויותיה בנכסי בעלה מוחמד עלי - הוגשה לבית המשפט רק ביום 30.9.97, לאמור 11.5 חודשים לאחר הרכישה הראשונה שנעשתה ע"י טאלב, ו10- חודשים לאחר הרכישה האחרונה שנעשתה ע"י ג'מאל. 10. למרות שבעת הגשת התביעה לבית המשפט לענייני משפחה כבר ידעה מרים מזה 11 חודש שבעלה מכר מקרקעותיו לאחרים - לא טרחה לצרף את הקונים כנתבעים לתביעתה, למרות שפסק הדין היה אמור לפגוע בזכויותיהם. בכך פעלה מרים בחוסר תום לב אם כוונתה הייתה למנוע את העברת החלקות לרשות המבקשים, ולא להסתפק בתביעה למחצית תמורתן מבעלה. 11. יצוין כי גם בית המשפט לענייני משפחה התעלם מקיומם של ארבעת רוכשי החלקות ממוחמד עלי, אשר רכשו את החלקות ממנו - זמן ניכר קודם שהוגשה עתירת מרים לבית המשפט לענייני משפחה, התעלמות שבהחלט לא הייתה במקומה כשהיא באה לפגוע בזכויות צד שלישי שפעל בתום לב קודם להגשת עתירת מרים. 12. ברור, איפוא, כי פסק הדין אשר ניתן בבית המשפט לענייני משפחה - מחייב אך ורק ביחסים שבין מרים למוחמד עלי, ואיננו יכול בשום פנים ואופן לפגוע בזכויות צד שלישי שנוצרו קודם שהוגשה תביעת מרים לאותו בית המשפט, וקודם שניתן פסק הדין על ידיו. 13. לקביעת עובדה והלכה זו אין לי צורך אפילו להיכנס לשאלה אם פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה - מוצדק ביחסים שבין מוחמד עלי למרים, אם לאו. 14. גם אם בדין נקבע כי חל בין מוחמד עלי למרים שיתוף מלא במכלול הנכסים, וכי מרים זכאית למחצית מכל הזכויות, הכספים והנכסים שהיו ועדיין רשומים על שם בעלה (ואינני אומרות כי זו גם דעתי ככל שהדבר נוגע לקרקע שמוחמד עלי קיבל בירושה ) - אין בכך כדי לגרוע מן הזכויות שהמבקשים רכשו ממוחמד עלי בחלקות - קודם למתן פסק הדין (שניתן ב16.8.00-), ולכל היותר הדבר מחייב את מוחמד עלי לתת לאשתו מחצית מן התמורה שקיבל בעבור אותן חלקות. 15. לצורך קביעה זו אינני צריכה להיכנס לשאלה אם מרים ידעה על כוונת מוחמד עלי למכור את החלקות למבקשים, ואם הסכימה למכירתן, שהרי במועד המכירה לא נקבע על ידי פורום משפטי כלשהו כי למרים זכויות באותן חלקות. קביעה זו נעשתה רק ביום 6.8.00. קודם למועד זה לא ידע איש, ולא יכול היה לדעת, כי זו תהיה קביעת בית המשפט, במיוחד כאשר היה ידוע לכל כי אותן חלקות התקבלו ע"י מוחמד עלי כירושה מאביו, ולא נצברו כתוצאה ממאמצים משותפים של מוחמד עלי ומרים במהלך נישואיהם. 16. לעניין זה יצוין כי עד היום חלוקות הדעות גם בבית המשפט העליון אם נכסים שלא הושגו במאמץ משותף של בני זוג - שייכים אוטומטית לשניהם שווה בשווה. 17. א. רוב פסקי הדין אשר דנו בנושא זה לא עסקו בנכסים שהגיעו לאחד מבני הזוג בירושה , אלא בנכסים שהיו למי מהם קודם לנישואין, שנמכרו ונקנו אחרים תחתם - כאשר האחרים מומנו, לפחות חלקית, ממאמץ משותף של בני הזוג; או כאשר היה ברור מהתנהגות הצדדים כי בדעתם לאחד את כל נכסיהם - גם אלה שקדמו לנישואיהם, ובמיוחד כאשר מדובר בדירת מגורים משותפת. (ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר, פד"י מ"ט(2) 233; ע"א 5640/94 חסל נ' חסל, פד"י נ'(4) 250; ע"א 1880/95 דרהם נ' דרהם, פד"י נ'(4) 865). ב. ע"א 87/85 מנחם נ' מנחם (פד"י מ"א(2) 785), אשר דן גם בנכס שהגיע מירושה קבע כי: "משנקבע כי חזקת השיתוף חלה על בני הזוג, אין היא פועלת במידה שווה כלפי כל סוגי הנכסים שבידיהם". ככלל, מקובלת עלי קביעתו של השופט המלומד, כי נכסים שבאו בירושה לאחד מבני הזוג אינם נכללים בשיתוף. כדברי כבוד השופט אלון בע"א 630/79 (ליברמן נ' ליברמן, פד"י ל"ה(4) 359) בע"מ 370: "על פי אותו הגיון, שחזקת שיתוף נכסים אינה חלה לגבי רכוש שמלפני הנישואין, משום שלא נרכש כתוצאה ממאמץ משותף, אין חזקה זו חלה גם לגבי רכוש, שבא לאחד מבני הזוג בירושה , משום שלא נרכש כתוצאה ממאמץ כל שהוא". (ההדגשה - במקור). ג. יצוין כי בתקדים מנחם נקבעה חזקת שיתוף בנכסים משום שנרכש נכס חדש כתוצאה ממיזוג כספי הירושה ביחד עם כספי בני הזוג שנצברו במהלך החיים המשותפים, מה שאין כן בענייננו. 18. א. אף אחד מאותם תקדימים לא דומה לעניין שלפנינו. ב. במקרה הנדון מדובר בירושה שהתקבלה תוך כדי נישואיהם של מוחמד עלי ומרים, כאשר משפחתו של מוחמד עלי ויתרה על חלקה - לטובת מוחמד עלי ולא לטובת מרים; אין מדובר בדירת מגורים; אין מדובר בנכס שנרכש, ולו בחלקו, מאמצעים משותפים של בני הזוג; ואיש לא סבר בזמן אמת כי הקרקע שייכת גם למרים. ג. העובדה שמרים עיבדה את הקרקעות - איננה הופכת אותה לבעלת הקרקע, ודינו של עיבוד זה כדינו של עיבוד קרקע כלשהי - השייכת לאחר, כאשר במקרה הנדון היא ומשפחתה נהנו מתמורת עבודתה בקרקע של בעלה, ואילו בעיבוד אדמה השייכת לאחר - הייתה נהנית מתמורת עבודתה כפי שהייתה משולמת לה ע"י בעל אותה הקרקע. ד. נראה כי אף מרים עצמה לא סברה בזמן אמת כי היא זכאית לזכויות בקרקעות שהגיעו למוחמד עלי בירושה מאביו, שכן למרות שההסכם בין ממ"י למוחמד עלי נחתם כבר ב1962-, לא עשתה מרים מאומה עד 1997 כדי לדרוש שהקרקעות יירשמו גם על שמה. 19. בנסיבות העובדתיות והמשפטיות האמורות - ברור כי החלקות נמכרו ע"י מוחמד עלי לארבעת המבקשים - בתום לב ותוך אמונה כי הן בבעלותו הבלעדית של מוחמד עלי, ולא יתכן לבטל רטרואקטיבית רכישה שנעשתה בזמנה בתוך לב, רק משום ששלוש שנים מאוחר יותר החליט בית המשפט לענייני משפחה, בתביעה בין בעל לאשתו - שרוכשי הקרקעות לא צורפו אליה - לקבוע כי מרים היא בעלת מחצית הזכויות בכל נכסי בעלה, כולל החלקות שבנדון. 20. אני מבינה כי מוחמד עלי הגיש ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה - שטרם נדון. עם זאת, לצורך העניין שבפני, אינני צריכה להמתין לפסק הדין בערעור, שעניינו היחסים בין מוחמד עלי לאשתו מרים, שכן תהא תוצאת אותו ערעור אשר תהא - אין בה כדי לגרוע מזכויות המבקשים שרכשון קודם שניתן פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה, וקודם שהתביעה הוגשה לאותו בית משפט, מה גם שהמבקשים לא צורפו לאותה תביעה, ופסק הדין שניתן שם - אינו מחייב את המבקשים בעתירה זו. 21. כבר אמרתי כי גם אינני נזקקת לשאלה אם מרים ידעה על מכירת החלקות לארבעת המבקשים או למי מהם, או אם הסכימה למכירה, שכן במועד המכירה לא היה מקום לחשוב שיש צורך בידיעתה ובהסכמתה. עם זאת לא מיותר לציין כי אינני מאמינה למרים שהיא לא ידעה כי מוחמד עלי מבקש למכור את החלקות, וכעובדה - לא עשתה מאומה, בזמן אמת, כדי למנוע מכירה זו. 22. א. מוחמד עלי הציע את החלקות לשלושת בניו, ובנו עלי אף שילם לו 20,000 ש"ח תמורת החלקה. אין זה מתקבל על הדעת שמרים לא ידעה על ההצעה לבנים, ועל כך שכמאל לא הסכים לשלם בעבור החלקה - ולכן מוחמד עלי ביטל את העיסקה עם בניו. ב. גם אין זה מתקבל על הדעת שמוחמד עלי פרסם בכפר שברצונו למכור את החלקות, ארבעת המבקשים באו אליו, ניהלו עמו משא ומתן לאורך חודשים - מתחת לאפה של מרים שישבה על המרפסת והתפללה (כל הזמן בלי הפסקה?!), ומרים לא ידעה על כך מאומה. 23. א. נטען כי מרים הייתה בירדן באוקטובר 1996, אך בדרכונה אין חותמת יציאה מישראל וכניסה לישראל לגבי אותה תקופה. ב. אולם גם אם מרים הייתה בירדן באוקטובר 1996 - הרי מיד עם שובה נאמר לה ע"י בניה כי אביהם מכר שלוש חלקות לשלושה מבקשים, ולמרות זאת לא עשתה מרים מאומה כדי למנוע מכירה נוספת של קרקע שהיא טוענת היום כי שייכת גם לה. ג. הטענה כאילו היא הלכה לעו"ד תיבון, ומתי הלכה אליו - לא הוכחה ע"י חשבונית כלשהי למרות שהובטח להציגה, וגם קשה להאמין שעו"ד תיבון היה שוקט על שמריו ולא מגיש בקשה מיידית לצו מניעה. 24. נוכח כל האמור אני מקבלת את העתירה וקובעת ומצהירה לאמור: החלקה המסומנת א' בתשריט - נמכרה כדין למבקש 1 מחמוד איסמעיל עוודאללה - והוא זכאי להירשם כבעליה ולקבל את החזקה בה; החלקה המסומנת ב' בתשריט - נמכרה כדין למבקש 2 - ג'מאל זוהדי דיב אמין - והוא זכאי להירשם כבעליה ולקבל את החזקה בה; החלקה המסומנת ג' בתשריט - נמכרה כדין למבקש 3 - שאדי (אברהים זוהדי) מחמד אמין - והוא זכאי להירשם כבעליה ולקבל את החזקה בה; והחלקה המסומנת ד' בתשריט - נמכרה כדין למבקש 4 - טאלב האשם סלאמה - והוא זכאי להירשם כבעליה ולקבל את החזקה בה. 25. משיבה 1 - מרים X X (ת.ז. X) תשלם למבקשים הוצאות עתירה זו, לרבות אגרת בית המשפט כשהיא נושאת ריבית והצמדה כדין מיום התשלום ועד יום ההחזר בפועל, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ש"ח + מע"מ. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל. 26. משיב 2 לא התנגד לעתירה - ועל כן לא ישא בהוצאות בגינה. 27. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ויישלח אליהם ע"י מזכירות בית המשפט. בעלותשאלות משפטיות