פסק דין 1. זוהי בקשת צד בסכסוך קיבוצי שעניינה החלת תנאי העבודה החלים במשרד השיכון על עובדי קבלן כוח האדם (להלן-עובדי קבלן כוח האדם) המועסקים על ידי משיבה 1 (להלן-חברת אורטל) במשיבה 2 (להלן-המדינה) מכוח התיקון לחוק העסקת עובדים ע"י קבלני כוח אדם (תיקון), התש"ס -2000 (להלן-התיקון לחוק קבלני כוח אדם). 2. במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה על עצם השוואת התנאים מכח התיקון לחוק קבלני כוח אדם (פרוטוקול הדיון מיום 6.2.02, תצהיר, גב' מרקוביץ, ראש אגף בכיר תכנון ובקרה בנציבות שרות המדינה מטעם מטעם משיבה 2, תשובת משיבה 1) והשאלה שנותרה להכרעת בית הדין הינה מהו המועד שממנו יש להעניק לעובדי קבלן כוח האדם את השוואת התנאים. 3. הצדדים סיכמו את טענותיהם בענין בכתב. 4. לטענת המבקשת המועד לתחילתו של התיקון לחוק קבלני כוח אדם, בענייננו, הינו 28.1.01, בעוד שלטענת המשיבות המועד הנכון הינו 28.7.01. 5. ביום 19.7.00 התקבל בכנסת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון) התש"ס-2000. בסעיף 3 לתיקון נקבע: "במקום סעיף 13 לחוק העיקרי יבוא: 13. (א) תנאי העבודה, ובמקום שיש בו הסכם קיבוצי - הוראות ההסכם הקיבוצי, החלים על עובדים במקום העבודה שבו עובדים גם עובדי קבלן כוח אדם, יחולו, לפי הענין, על העובדים של קבלן כוח האדם המועסקים באותו מקום עבודה, בהתאמה, בין היתר, לסוג העבודה ולותק בעבודה אצל המעסיק בפועל. ובסעיף 6 לתיקון נקבעו הוראות תחילה והוראות מעבר: (א) תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), לגבי עובד שחל עליו הסכם למתן שירותי כוח אדם בין קבלן כוח אדם לבין מעסיק בפועל, אשר נכרת לפני יום קבלת חוק זה בכנסת, יהיה יום תחילתו של חוק זה שנה מיום פרסומו או מתום תקופת תוקפו של ההסכם האמור, לפי המוקדם מביניהם. (ג) כל תקופת העסקה של עובד קבלן כוח אדם שהיתה לפני יום תחילתו על חוק זה כאמור בסעיף קטן (א) או (ב) לפי הענין, לא תבוא במנין לענין הוראות סעיף 12א'. 6. ההסכמים החלים על הצדדים: א. ביום 20.12.99 נחתם הסכם שירותים בין ממשלת ישראל לבין חברת אורטל (נספח מב/2 לבקשת המבקשת - להלן הסכם מב/2). תוקפו של ההסכם נקבע לשנה מיום 1.12.99 ועד ליום 30.11.00 בכפוף למגבלות התקציב מעת לעת ובהתאם לחוק התקציב. בסעיף 24 ב' להסכם נקבע: "מוסכם בזה כי למשרד שמורה זכות ברירה (אופציה) להאריך תוקף הסכם זה עד 2 שנם נוספות וזאת לתקופות שיקבע המשרד בכל פעם והכל בהתאם להחלטת ועדת מכרזים, בכפוף למגבלות תקציב מעת לעת ולחוק התקציב". ב. בתאריך 22.10.00 הוארך תוקף ההסכם מב/2 לעיל בהתאם לזכות הברירה שניתנה למדינה בסעיף 24 ב' לעיל בועדת מכרזים עד לתאריך 31.3.01 (מש2/ד לתשובת המדינה). ג. בתאריך 1.4.01 החליטה ועדת המכרזים על הארכה נוספת של ההסכם מב/2 עד ליום 30.6.01 (נספח מש/ו' לתשובת המדינה). ד. וביום 27.6.01 החליטה ועדת המכרזים על הארכה נוספת של ההסכם מב/2 עד ליום 31.12.01 (מש2/ח-2 לתשובת המדינה). 7. א. הצדדים בחנו את השאלה האם הארכת ההסכם מב/2 על ידי ועדת המכרזים מהווה המשך החוזה הקיים כטענת המשיבות או חוזה חדש כטענת המבקשת. ב. בענין זה הסתמכו הן המבקשת והן המדינה על אסמכתאות שונות מתחום דיני החוזים, בשאלה האם יש לראות בהפעלת האופציה שבסעיף 24ב' להסכם מב/2 חוזה חדש או הארכה של חוזה קיים. 8. בית הדין סבור כי לשם קביעה האם הפעלת האופציה שניתנה למדינה משמעותה כריתת הסכם חדש, או שמדובר בהמשך אותו הסכם קיים, לענין סע' התחולה של החוק, אין מקום להחיל את הכללים הטכניים של דיני החוזים, אלא שיש לתת לאותה הוראה שבסע' 6 לתיקון לחוק פירוש תכליתי, בהתאם למטרה שהמחוקק העניק אורכה ופטור מתחולת סע' 13 במקרה שמדובר בעובדים שחל עליהם הסכם שנכרת לפני מועד קבלת החוק בכנסת. 9. א. מעיון בתיקון לחוק קבלני כוח אדם וסעיפים 6,3 לתיקון בפרט עולה, כי המחוקק מצא לנכון להבדיל בין מקומות עבודה בהם טרם קבלת התיקון לחוק נכרתו הסכמים למתן שירותים בין קבלן כוח אדם לבין מעסיק בפועל ובכללם המדינה בענין תנאי העסקת עובדי קבלן כוח האדם, לבין מקומות עבודה בהם לא נכרתו הסכמים טרם קבלת התיקון לחוק. ב. ההבחנה לעיל נתבקשה מאחר והיה ברור למחוקק כי הנטל של עלות השוואת התנאים לגבי עובדי חברות כוח האדם מכוח התיקון לחוק יפול מן הסתם על חברות כוח האדם. לפיכך נקבע על ידי המחוקק כי אין להטיל עליו השוואה זו במהלך חוזה קיים שנתקבל בטרם קבלת התיקון לחוק וזאת לתקופה סבירה שנקבעה לשנה. 9. ברי שאילו ניתנה זכות הברירה (האופציה) להארכת תוקף ההסכם מב/2 בידי חברת כוח האדם, לא היה בית הדין מהסס לקבוע כי לפנינו חוזה חדש, וזאת משום שהחברה היא עצמה זאת אשר גרמה להארכת תחולת ההסכם לאחר מועד קבלת החוק, על אף שיכלה להשתחרר ממנה. בנסיבות אלו, אין כל סבירות לפטור את חברת כוח אדם מהחובה להשוואת תנאים, כי היא קבלה, בנסיבות הענין, את הארכת ההסכם על עצמה, ביודעין. 10. מאידך, במקרה זה מדובר שהמדינה היא זאת אשר כפתה את הארכת ההסכם על אורטל, ואורטל לא יכלה, על פי תנאי ההסכם, להשתחרר מהארכת החוזה. בנסיבות אלו, אין הבדל מהותי בין המצב שההסכם נחתם מראש לתקופה שמעבר לינואר 2001, או שההסכם הוארך חד-צדדית, על ידי המדינה, לתקופה שלאחר ינואר 2001. בשני המקרים, כבולה חברת אורטל בהוראות הסכם קיים, והיא חייבת לספק עובדים בתעריפים שהוסכם עליהם עוד לפני מועד קבלת החוק בכנסת. עובדה זו חייבת להביא למסקנה כי יש לראות גם את הפעלת האופציה על ידי המדינה כהמשך ההסכם הקודם, ולצורך הוראות סע' 6 לתיקון, יש לראות את ההסכם כולו, כולל תקופת ההארכה, כזה שנחתם לפני מועד קבלת החוק בכנסת. 11. אמנם, מקונן בלב בית הדין החשש שמא עשו הצדדים "קנוניה" ביניהם, על חשבון העובדים, והמדינה האריכה את תוקף ההסכם לא רק כדי למנוע הפסד מאורטל, אלא על מנת שלא יבואו תביעות כלפיה מצד אורטל להשתתף עמה בנטל הכספי שייגרם לה על יד הצורך להשוואת תנאים. הרי, עולה במרומז מהתיק שזה מה שקרה בעניינו, לפחות חלקית, לגבי התקופה שלאחר יולי 2001, על אף שההסכם הוארך עד לדצמבר 2001. אולם, אין הוכחות ברורות לענין זה, ולא ברור כלל וכלל שהמדינה היתה מסכימה לקבל על עצמה התחייבות כספית נוספת לולא האריכה את ההסכם. 12. לאור האמור לעיל,דוחה ביתה דין את טענת המבקשת, ובית הדין קובע כי יום תחילתו של התיקון, לגבי העובדים נשוא בקשה זו, הינו שנה מיום פרסומו, 28.7.01, וזאת משום שבתום 6 חודשים מיום פירסומו חל על העובדים הסכם שבין אורטל לבין המדינה שנכרת לפני יום קבלת התיקון בכנסת. 13. כמקובל בסכסוכים קיבוציים, אין צו להוצאות. קבלןחברות כוח אדםעובדי קבלן