בקשה לבטל פיטורים

פסק דין 1. התובעת מבקשת מבית הדין לקבוע כי הליך פיטוריה נעשה שלא כדין, ועל כן - הם בטלים מעיקרא. עתירתה של התובעת היא להורות לנתבעת להשיב את התובעת לעבודתה ולחילופין - להוציאה לפנסיה מוקדמת. כן התבקש תיקון ו/או עדכון שנות הוותק והדרג המקצועי, שמהן נגזרות זכויותיה הכספיות של התובעת. 2. במסגרת תיק זה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני שיחייב את הנתבעת לעכב את תוקף הודעת הפיטורים ולמנוע פיטורי התובעת. בקשה זו נדחתה. 3. הסתדרות המהנדסים בישראל הצטרפה להליך והביעה עמדתה באשר לפירוש ההסכמים הנוגעים להליך בהודעה שהוגשה מטעמה ביום 31.12.98. 4. לאחר שהצדדים הגישו סיכומיהם הוגשו סיכומי תשובה של התובעת אשר הנתבעת ביקשה למחוק אותם. לאחר עיון בבקשה ובתשובה החלטתי שלא למחוק את סיכומי התשובה, אך בית הדין יתעלם מכל ראיה וטענה אשר לא הובאו בפניו במסגרת הדיון להוכחות ולא נכללו בפלוגתאות שנקבעו. 3. להלן טענות התובעת בתמצית: א. התובעת נבחרה במכרז שנערך ביום 18.1.95 והחלה לעבוד אצל הנתבעת כמהנדסת בניה ציבורית ותשתיות עירוניות מיום 3.3.95, ומיום 1.6.96 עבדה כעובדת קבועה. ב. התובעת עבדה בהיקף של משרה מלאה ועם כניסתה לעבודה דורגה בדרגה 9 של דירוג המהנדסים. ג. מאז מינויה של התובעת למהנדסת, חל קיצוץ הולך וגובר בסמכויותיה ובנושאים שבאחריותה, הוצא מגדר טיפולה נושא הבניה הציבורית, התובעת הועברה למחלקות שונות ללא הרף ומעמדה נפגע . ד. במהלך עבודתה, נתקלה התובעת בהערות מפלות על רקע מינה, אשר בתחילה התעלמה מקיומן. כמו כן, הופלתה בהיקף תפקידה ובתנאי עבודתה, אשר לא עודכנו כנדרש בהתאם לדרג ולוותק. ה. ביום 9.6.98 במהלך מעבר הנתבעת לבניין חדש, לא מצאה התובעת מקום ישיבה במחלקתה. מהנדס העיר אמר לתובעת בנוכחות ראש העיר כי "אף אחד לא רוצה לשבת אתך". לבסוף נאמר לתובעת כי מקום מושבה יהיה ליד עובדת מחלקה אחרת אשר אינה קשורה לעבודת התובעת. התובעת חשה פגועה ומושפלת בעקבות החלטה זו. ו. באותו מעמד, פנה מנכ"ל העיריה לתובעת וביקש ממנה מפתחות אשר היו באחריותה, ומתוך התפרצות רגשות רגעית, ענתה התובעת כי את המפתח יקבל דרך שדולת הנשים. ז. בתאריך 10.6.98 זומנה התובעת על ידי מר יגאל נדב, מנהל אגף משאבי אנוש בנתבעת ל"כעין ועדת שימוע", ונאמר לה כי לאור דרישת מנכ"ל הנתבעת, תופסק עבודתה אצל הנתבעת. ח. התובעת פנתה למר יורם ארנשטיין, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי במרחב רחובות של הסתדרות העובדים הכללית, וביום 11.6.98 ביקש מר ארנשטיין לעכב כל החלטה בנושא המשך עבודת התובעת עד חזרתו מחופשה, בקשה שלא נענתה, ולפיכך נאלצה התובעת להופיע בגפה בפני הועדה ביום 15.6.98. במהלך הבירור בפני הועדה הוכרז כי מדובר במתכונת של בירור משמעתי, מבלי שהודע על כך לתובעת מראש. ט. ביום 21.6.98, קיבלה התובעת מכתב על הפסקת עבודתה ממנהל אגף משאבי אנוש בנתבעת. במכתב זה הודיעה הנתבעת על פיטורי התובעת שיכנסו לתוקפם ביום 30.6.98, בעקבות החלטת ראש העיר, אשר קיבל את הסכמת ועד העובדים לאחר הבירור שנערך ביום 15.6.98. י. לאחר פניית ב"כ התובעת מיום 25.6.98 כי יש לבטל את החלטת ראש העיר ולאפשר לתובעת להופיע בפני הגורמים המוסמכים בנתבעת ולקבל העתק מתיקה האישי של התובעת, התקיימה פגישה נוספת בנוכחות פרקליטי הצדדים ביום 30.6.98, ובעקבות הפגישה הוצא מכתב לפיו נדחה מועד הפיטורים ל- 30 יום נוספים בכדי לאפשר לתובעת להשמיע טיעוניה בפני גורמי העיריה. יא. ביום 29.7.98 התקיים שימוע בפני "ועדת שימוע" שמונתה על ידי מליאת המועצה, בה השתתפה התובעת וב"כ, נציגת ועד העובדים, נציג הסתדרות הפקידים וגורמים מטעם הנתבע. במהלך ועדה זו ביקשו התובעת, יו"ר ועד העובדים וכן מר יורם אורנשטיין, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי, לתת לתובעת הזדמנות נוספת של שישה חודשים ולא לפטרה. יב. עד ליום הגשת כתב התביעה המקורי, יום 2.8.98, לא קיבלה התובעת כל החלטה בכתב או את פרוטוקול ועדת השימוע. רק ביום 3.8.98, המציאה הנתבעת לתובעת "הודעת פיטורים שניה" הנושאת תאריך של יום 30.7.98 לפיה יכנסו פיטורי התובעת לתוקף ביום 1.8.98. יג. לטענת התובעת, להודעת הפיטורים השניה אין כל תוקף, משום שראש העיר חתם עליה לפני התאריך המצוין בראשה. כמו כן, במסגרת הליך השימוע מיום 29.7.98, הועלו טענות מקצועיות ומשמעתיות אשר לא היו ידועות קודם לכן לתובעת. לטענתה, לא ניתנה לה הזדמנות נאותה להשמיע את דבריה מאחר והשימוע היה "מעטה חיצוני" להחלטה אשר ניתנה מראש. יד. כן טוענת התובעת כי הליך פיטוריה אינו חוקי ונגוע בחוסר תום לב, נעשה בניגוד לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות ומבלי שניתנה הסכמה של הסתדרות המהנדסים לפיטורים. להודעת הפיטורים הראשונה אין תוקף באשר לא ניתנה לה הסכמת ועד העובדים או כל גוף מוסמך אחר. טו. עוד טוענת התובעת כי התביעה המקורית והבקשה לצו מניעה זמני הוגשו לבית הדין ביום 2.8.98 כאשר התובעת היתה עדיין עובדת של הנתבעת ועל כן הודעת הפיטורין הוצאה לאלתר, ומבלי שניתנה לה הודעה מוקדמת על פיטוריה. טז. לטענת התובעת, יחסי האנוש ושיתוף הפעולה שלה עם המחלקות השונות אצל הנתבעת ועם גורמים חיצוניים היו טובים, ורק לקראת סיום עבודתה הרגישה התובעת נסיונות התנכלות מצד מהנדס העיריה. 4. להלן טענות הנתבעת בתמצית: א. לאחר שהתעורר הצורך בהקמת מחלקת מדידות, נתבקשה התובעת לעבור לעבוד במחלקה זו. התובעת לא נאותה לקבל על עצמה את התפקיד, נמנעה מלהיפגש עם מהנדס העיריה בנושא מדידות, תוך העלאת דרישות שונות אשר לא היו קשורות כלל לתפקידה ועיסוקה. ב. בעת שהנתבעת עברה למקום מושבה הנוכחי בחודש יוני 1998, התבקשה התובעת לשבת בקרבת עובדי מחלקת התשתיות, אולם התובעת לא נענתה לבקשה והתיישבה במחלקת הבניה הציבורית. משלא נענתה לפניות מהנדס העיריה שדרש את פינוי מקומה, פנה מנכ"ל הנתבעת אל התובעת בדרישה שתיתן לו את מפתחות הארונית הסמוכה למקום מושבה. התובעת ענתה לו כי "את המפתחות תקבל בשדולת הנשים". לאור התנהגות זו, זומנה התובעת לברור שהתקיים ביום 15.6.98. עם תחילת הדיון הודיע מנכ"ל הנתבעת כי לא מדובר בועדת שימוע אלא במתכונת של ברור. ג. קודם למועד השימוע בררה התובעת עם נציגי הנתבעת בפני מי יערך השימוע ופנתה לחברי ועדת השימוע על מנת להביא את גרסתה בפניהם קודם לשימוע. ד. במהלך הדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד פיטוריה של התובעת, הצהיר יו"ר האגף לאיגוד מקצועי דאז, כי חברי ועד העובדים בנתבעת נתנו הסכמתם לפיטורי התובעת. ה. הליך השימוע נעשה לפנים משורת הדין, לאחר שנתקבלה כבר הסכמת ועד העובדים אך ורק לפי בקשת ב"כ התובעת שתינתן לתובעת הזדמנות להשמיע את טענותיה ולשמוע מהגורמים המתאימים את הסיבה לפיטוריה, זאת, על אף שב"כ התובעת נפגשה עוד קודם למועד השימוע עם מנכ"ל הנתבעת דאז ומנהל מח' משאבי אנוש בנוכחות ב"כ הנתבעת והתובעת עצמה, ועל אף שהתובעת ידעה מהן העילות לפיטוריה. ו. קביעת מועד השימוע ליום 29.7.98 נעשתה בשל אילוצים אשר הוכתבו ע"י התובעת עצמה, אשר עמדה על כך שב"כ, אשר היתה בחופשה באותה העת, תהיה נוכחת בהליך השימוע. ועדת השימוע, אשר פעלה על פי דין, הגיעה להחלטה נוספת המאשרת את פיטוריה של התובעת. ז. התובעת קיבלה מכתב פיטורין נוסף אשר הוצא ביום 30.7.98 על ידי ראש העיר לאחר קיום השימוע ביום 29.7.98, אשר אישר את מכתב הפיטורים הקודם, ולפיו מועד הפסקת עבודתה של התובעת הינו ביום 1.8.98. לפיכך, אין כל פגם בהליך הפיטורים של התובעת, ואם נפלו פגמים, הרי שעד למועד הגשת התביעה ע"י התובעת, תוקנו פגמים אלו. ח. התובעת היתה מיוצגת ע"י ב"כ בכל שלבי והליכי פיטוריה, ולא העלתה כל טענה באשר להסדרי האוטונומיה של הסתדרות המהנדסים. ט. לא מוטלת על הנתבעת כל חובה להמצאת פרוטוקול ו/או החלטות ועדת השימוע לידי התובעת. יתרה מזו, ב"כ התובעת פנתה כבר יום לאחר קיום ועדת השימוע, בבקשה לקבל את החלטת ועדת השימוע בעוד זו התקבלה רק מספר ימים מאוחר יותר. י. טענותיה של התובעת כלפי מהנדס העיריה מר פופוביץ, אשר לגביו טענה התובעת באמצעות שדולת הנשים על הפליה על רקע מינה, טענה אשר חזרה בה ממנה בעת השימוע מעידות על חוסר תום לב של התובעת. התובעת העלתה בכתב התביעה המתוקן טענות באשר להפלייתה בעוד בעת השימוע שנערך לה, חזרה בה התובעת מכל טענותיה בעניין זה ואף טענה כי היא מצטערת על פנייתה לשדולת הנשים. יא. מהנדס העיריה, שהיה הממונה הישיר של התובעת במסגרת עבודתה בנתבעת, ניהל עם התובעת דיונים רבים בדבר תפקודה הלקוי, ואף ביקש לייעדה לעבודה במחלקת המדידות בשל חילוקי דעות וחיכוכים אשר התעוררו במחלקה בה עבדה התובעת. מהנדס העיריה העלה בפני התובעת לא פעם את טענותיו כלפיה ואף עירב בעניין זה את מחזיק תיק ההנדסה בעיריה. לטענת הנתבעת, מערכת היחסים העכורה בין התובעת לבין מהנדס העיריה אינה מאפשרת השבת התובעת לעבודתה בנתבעת. יב. תביעתה של התובעת באשר לעדכון ו/או תיקון שנות הוותק והדרג המקצועי אינה מכומתת ולכן אין הנתבעת יכולה להתייחס אליה. לאחר שמיעת העדויות, קריאת הפרוטוקול, המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: 1. באשר לתפקודה של התובעת - מעדות מהנדס העיריה ותצהירו, עולה כי היו לו טענות כנגד התובעת, בנושא של ציות למרותו כמנהלה הישיר, ובאשר לתפקודה המקצועי. לטענתו, התובעת ביצעה עבודותיה מבלי להוועץ ו/או לשתף את הממונים עליה ומבלי שדווחה על פעולותיה לגורם כלשהו בנתבעת, התובעת סרבה לקבל תפקיד במחלקה אחרת, ולקראת תום תקופת עבודתה אף ניתקה עימו קשר. מאותה עדות אף עולה כי פניותיו של מהנדס העיר לתובעת החלו עוד ספטמבר 96'. 2. תימוכין לעדותו של מהנדס העיר ניתן למצוא במסמכים שהתובעת צרפה לסיכומיה, וביניהם מכתב מיום 14.9.97 שנשלח ע"י מהנדס העיריה לממלא מקום ראש העיר, בו מדווח הראשון על קשיים אותם מערימה התובעת וסירובה לקבל את תפקידה במחלקת המדידות. מעדות מהנדס העיר אף עולה כי בין התובעת לעובדת נוספת, הגב' סולומון, היו חילוקי דעות על רקע סמכויות. 3. למרות שהתובעת הכחישה את הטענה כי היו לה בעיות עם יתר העובדים, ואף העידה כי יחסיה עם העובדים בנתבעת היו מצוינים, אני מעדיפה את גירסת הנתבעת בנושא זה. כאשר נשאלה התובעת מפורשות לגבי הגב' סולומון, טענה כי היו לה איתה יחסים מצויינים. עדותה עומדת בסתירה לעדות שמסרה בפרוטוקול הליך השימוע, שם טענה התובעת כי הגב' סולומון התנכלה לה. גם על יחסיה עם מר פופוביץ העידה התובעת כי היו מצוינים, ובהמשך העידה כי כאשר ביקשה ממנו חתימה הלה סרב לבקשתה, וכי היא סרבה ליתן לו מפתח על פי דרישתו, התנהגות אשר אינה עולה בקנה אחד עם הגדרת המושג "יחסים מצוינים". 4. חיזוק נוסף לכך שיחסיה עם מהנדס העיר היו עכורים ניתן למצוא בתגובת התובעת לסיכומי הנתבעת. בסעיף 6 לתגובה טוענת התובעת כי "מהנדס העיר הינו הגורם הבלעדי אשר יזם ועודד את מלחמת הסמכויות כאמור, על מנת להעכיר את האווירה במחלקה, ובכך להשפיל את התובעת, לשבש את תפקודה במחלקה, ולעשות את עבודת התובעת במחלקה לבלתי נסבלת", וכן בסעיף 9 לתגובה - "התובעת... נתקלה מצדו ביחס והתנהגות עוינת לאורך כל הדרך". מתמונת המצב כפי שמצטיירת מפי התובעת עצמה, ברור כי מערכת היחסים בינה לבין מהנדס העיר היתה רעועה וודאי שלא מצויינת, כפי שהעידה. 5. לכאורה, מהעדויות ואף מתגובת התובעת לסיכומי הנתבעת עולה כי השתלשלות העניינים אשר הביאה בסופו של דבר לכניסת שדולת הנשים לעניין, ומערכות היחסים העכורות עם מהנדס העיריה אשר היה מנהלה הישיר של התובעת, ועם הגב' סולומון, מהוות סיבה מספקת לפיטוריה. 6. בנוסף, התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי חתמה על הסכמה לעבוד במסגרת עבודתה "בכל מקום במקצוע בתוך מחלקות העירייה, ובהתאם לצורכי העבודה של העירייה. במידה ולא אעמוד בהתחייבות זו, תהיה העירייה רשאית להפסיק את עבודתי". לפיכך, סרובה של התובעת לבצע את שהוטל עליה במסגרת עבודתה, היתה בניגוד לנהלים אותם קיבלה על עצמה עם תחילת עבודתה. 7. הנה כי כן, היתה לפיטורי התובעת סיבה עניינית. השאלה הנשאלת היא האם הליך הפיטורין ננקט כדין? התובעת עבדה בנתבעת כמהנדסת, ונתקבלה לעבודה במנהל ההנדסה שלא על דרך של מינוי. התובעת אף לא נשאה במשרת "מהנדס העיר", ועל כן איננה בגדר עובד שנתמנה על פי ס' 167(א) לפקודת העיריות. סעיף זה יוחד לתפקידים בכירים כמו - היועץ המשפטי של העיריה או מהנדס העיר אשר התקבלו לתפקידם על דרך של מינוי. לא היתה איפוא, חובה על הנתבעת לפטר את התובעת בדרך הקבועה בסעיף 171(א) לפקודת העיריות, והמתייחסת לפיטורי עובדים בכירים. 8. לפי ס' 171(א)(2) רשאי היה ראש העיריה לפטר עובד עיריה שאינו מהעובדים המנויים בס' 171 באישור המועצה או ועדה שהמועצה מינתה לכך. מחומר הראיות עולה כי פיטורי התובעת נדונו על ידי מליאת המועצה, אשר מינתה ועדת שימוע. כמו כן עולה מחומר הראיות כי במהלך השימוע נשמעו דבריה של התובעת, וכן דברי נציגיה. התובעת אף היתה מיוצגת על ידי פרקליטתה. 9. בעת השימוע אמרו גם נציגי העיריה את דבריהם, והוכח כי ועד העובדים הסכים לפיטורים. (ראה עדות מר אורנשטיין עמ' 4 שורות 25-26 לפרוטוקול). דבר ההסכמה עולה גם מפרוטוקול ישיבת ועדת השימוע (נספח ב' לתצהירו של מר סגל). מדברי גב' אילנה שמעוני, נציגת ועד עובדי הנתבעת, עולה כי הועד הסכים לפיטורי התובעת. גב' שמעוני לא חזרה בה מההסכמה אלא ביקשה מהועדה לתת לתובעת הזדמנות נוספת. 10. מפרוטוקול ועדת השימוע ומעדויות עדי הנתבעת עולה כי תיפקודה המקצועי של המבקשת לא היה תקין, וכי מערכת יחסי האנוש שלה עם הממונים לא היתה טובה. לאחר שנתקל מנכ"ל העירייה באופן אישי במקרה בו סרבה התובעת לקבל את מרותו כמו גם את מרות מהנדס העיר, ומאחר שכבר מחודש ינואר 1998 הוחלט על תחילתו של הליך פיטורי התובעת (סעיף 6 לתצהירו של מנכ"ל הנתבעת ונספח א' לתצהירו), לאחר קבלת המלצות הועדה, החליט ראש העיר על פיטורי התובעת והוצא לה מכתב פיטורים חתום על ידו. 11. הנתבעת הודתה כי הליך הבירור והמכתב מיום 15.6.98 לא נעשו על פי חוקת העבודה, ולכן קיימה הליך שימוע נוסף ביום 29.7.98 בהתאם לחוק ולחוקת העבודה, ולאחר שניתנה הסכמת ועד העובדים לפיטורים, הוצא מכתב פיטורים ע"י מי שלכל הדעות מוסמך לחתום עליו. הפסיקה קבעה רבות כי ניתן לתקן פגמים בהליך פיטורים. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בדב"ע נד/124-3 מדינת ישראל (רפא"ל) נ' חנוך פוגל, עבודה ארצי, כרך א(2) 591 - "פגמים שנפלו בהליך פיטורים ניתן לתקן לאחר שנשלחה לעובדים הודעת פיטורים, ובית הדין ישקול את חוקיות הליך הפיטורים מחדש". 12. עוד נקבע בפסיקה כי "אין אנו מקבלים את הגישה לפיה מעביד אינו יכול לתקן פגם שנתגלה בהליך הפיטורים והוא מהווה פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. אין זה סביר שעובד המועמד לפיטורים, יהנה מחסינות מפני פיטורים בעתיד בגלל טעות מנהלית"(דב"ע מז/82-3 עיריית ת"א יפו נ' אברביה, פד"ע יט 291, 300). אשר על כן, הליך השימוע, כמו גם הליך הפיטורים שהתקיים בעניינה של התובעת נוהלו כדין, אף אם בדיעבד, ומשכך, התקיימו כל ההליכים הנדרשים לצורך פיטורי התובעת, ופיטורים אלו תקפים. 13. באשר לטענות התובעת אשר נתמכות ע"י הסתדרות המהנדסים, כי ללא הסכמת הסתדרות המהנדסים אין להליך הפיטורים תוקף - ס' 70 בפרק י"ד לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות קובע - "פיטורי עובדים, חוץ מעובדים בתקופת נסיונם, ייעשו רק מסיבה מספקת ותוך הסכמה הדדית בין הרשות ובין ועד העובדים או מרכז הסתדרות הפקידים...". מסעיף זה עולה כי די בהסכמת ועד העובדים למתן תוקף לפיטורי התובעת. לפיכך, משהיתה סיבה מספקת לפיטורים, לא נפל פגם בהליך פיטורי התובעת, אשר קיבל את אישורו של ועד העובדים. 14. באשר למועד כניסת הפיטורים לתוקף - מכתב הפיטורים שנשלח לתובעת ביום 15.6.98, בטל משום שלא קויים ההליך הנכון לגבי התובעת. כבר נקבע כי "פיטורים ברשות מקומית בטלים אם לא נעשו בדרך שנקבעה לכך בפקודת העיריות." (ראה דב"ע מז3-132/ אנגלסמן נ' עמית ואח', פד"ע יט' עמ' 225, 229). 15. כבר קבענו כי הליך השימוע שנערך ביום 29.7.98 היה תקין. בס' 68 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות נאמר כי פיטורים או התפטרות של עובד קבוע מחייבים הודעה מוקדמת של חודש ימים (במקרה של המבקשת אשר עבדה פחות מחמש שנים). לפיכך - מועד כניסת הפיטורים לתוקף הינו חודש ימים לאחר קיום השימוע הנ"ל, דהיינו, ביום 29.8.98. 16. הכלל הוא כי אין לאכוף יחסי עבודה אלא אם נתקיימו החריגים לכך (פיטורים בניגוד להסכם קיבוצי, פיטורים כתוצאה מאיסור התארגנות, או בניגוד להוראות סטוטוריות). חריגים אלה לא נתקיימו במקרה דנן. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי הליך הפיטורין של התובעת נעשה כדין והינו תקף. לפיכך, דין התביעה להשבת התובעת לעבודתה או להוצאתה לפנסיה מוקדמת - להידחות. 17. התובעת פירטה בסיכומיה עילות תביעה נוספות אשר לא נזכרו בכתב התביעה. בין השאר טוענת התובעת לפגיעה על פי חוק שוויון הזדמנויות, ולנזק כלכלי, עוגמת נפש ופגיעה בזכויות האזרח. כאמור לעיל, הועלו טענות אלה לראשונה בסיכומי התובעת, ויש בהן משום הרחבת חזית. יתר על כן - במסכת הראיות שהביאה התובעת לא מצאתי תימוכין לכל הטענות הללו. באשר לתביעת התובעת לתיקון ו/או עדכון שנות הוותק והדרג המקצועי - מדובר בטענה כללית מבלי שהובא כל חישוב התומך בטענה ומבלי שכומתה התביעה ועל כן דין תביעה זו אף היא להידחות. 18. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ + מע"מ תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. ביטול פיטוריםפיטורים