פסק דין א. הרקע וההליך 1. ביום 21.12.98 הגישה התובעת לביה"ד כתב תביעה ובו עתרה למתן צו עשה, פס"ד הצהרתי ולחיוב הנתבעת בשכר עבודתה מ- 30.11.98 ועד להחזרתה לעבודה ולחילופין להפסד שיעור הפנסיה ממועד הפסקת העבודה ועד גיל 60 (811,200 ש"ח) וכן פיצויים בגין הפרת חוק, הפרה חוזית ועגמת נפש בסך 100,000 ש"ח. בתביעתה טענה התובעת כי היא עובדת עירית מעלות-תרשיחא (להלן : "הנתבעת") מעל 22 שנה והחלה עבודתה ב- 1.5.77 כשבתפקידה האחרון ניהלה את מחלקת שירותי חינוך ורווחה (שח"ר), וכי ביום 30.11.98 פוטרה על אתר בטענת חוסר התאמה. התובעת טוענת כי פיטוריה מנוגדים להסכם הקיבוצי החל על הצדדים (חוקת העבודה לעובדי רשויות מקומיות), לאור התנגדות נציגות העובדים, ואם מדובר בעבירות משמעת המיוחסות לתובעת, עליהן להתברר עפ"י סעיף 171 א (1) לפקודת העיריות - קרי: בביה"ד למשמעת, כי מדובר בפיטורים פוליטיים בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שכן "סומנה" ע"י ראש העיריה משהודיעה על התמודדותה ברשימה לבחירות לרשויות המקומיות. 2. בהגנתה טענה הנתבעת כי התובעת פוטרה כדין במכתב מיום 30.11.98 לאחר שבוצעו ההליכים המחוייבים בדין, וכי התובעת תקבל תמורת הודעה מוקדמת. עוד טענה כי התובעת כפרה בסמכותו של ועד העובדים לייצגה, ועם זאת נציגות העובדים זומנה לישיבה ביום 26.11.98, ואף הביעה עמדתה, ולאחר שהובעו עמדות כל הצדדים נותרה הועדה לדון בנושא שעל הפרק. הנתבעת טענה כי פיטורי התובעת נעשו כדין בשל אי התאמה לתפקיד, ולא בשל עבירות משמעת. הנתבעת הכחישה קשר בין הבחירות הסמוכות למועד הפיטורין - לפיטורין עצמם, והבהירה כי כבר בפברואר 98' נפתח נגד התובעת הליך בירור ופיטורין, בטרם נודע כי לתובעת כוונות פוליטיות. הנתבעת טוענת כי התובעת אינה מתאימה בשל אופיה והתנהגותה לעבודת מחלקת החינוך ועובדיה והיא גורמת לקשיי תפקוד, דמורליזציה והשלטת טרור. 3. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, חלק מהעדים העידו והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. עם פטירתו של אב"ד כבוד השופט הראשי, השופט דורון מייבלום ז"ל, ומשהסכימו הצדדים כי פסה"ד יינתן על ידי מותב אחר, הועבר דיון התיק ביום 1.2.00 למותב זה ומשכך, ניתן פסה"ד. 4. למען דיוק הדברים, ראוי לציין כי ביום 1.2.99 הגיעו הצדדים לפשרה, לה ניתן תוקף של פס"ד, בכפוף לאישור משרד הפנים. משהפשרה לא אושרה - נשמעו הראיות. ב. ההכרעה 1. כללי - רואים אנו לציין כי בהליך זה נמנעו הצדדים ממידע או מראיות רלבנטיים לכל אחת מטענותיהם והסתפקו בהפרכת טענות או העלאת "כותרות-סיסמאות", ללא ביסוס בחומר הראיות. כך לדוגמא ראתה התובעת לצרף לסיכומיה מסמכים שונים, ועליהם הערות שונות ומשונות - ככל הנראה שלה - בהתייחס לטענות שונות בכ"א מהמסמכים. האמנם בכך הציגה ראיותיה? האמנם בכך הפריכה הראיות שהוצגו כנגדה? - להיפך, התובעת עצמה מציגה בסיכומיה מסמכים, שאינם תומכים - בתוכנם המקורי - בטיעוניה. כך גם הטענה בדבר פסילת עדותו של מר דהן - טענה שהיה על הטוען לה להעלותה בפני המותב בעת הדיון, משמדובר בטענה שניתן היה להכריע בה מיידית, בין ע"י אימות העד עימה או אימות הפרקליט, ובין ע"י הצהרה במקום כי כל האמור - אמת, ובין - כפתרון קיצוני - ע"י הצגת עדות של אחר (לאחר קבלת רשות מבה"'ד). טענה זו מקומה לא יכירנה בסיכומי צד לאחר שהעד נחקר על תצהיר שלפסילתו טוענים עתה - חקירה שהכשירה את "הפסול". יתר על כן - גם טענת התובעת בסיכומיה להוכחת חוסר תום הלב של הנתבעת, ככל שהיא מתייחסת למכתב על הוצאת התובעת לפנסיה - בכל הכבוד אינה ממין הענין. מדובר בטענות עובדה שלא הובאו ככאלה, בדרך המקובלת, בפני ביה"ד, והועלו רק בסיכומים. התובעת מלינה על כי עומתה עם עדותם של חביב וסויסה בתצהיריהם, כשהנתבעת ויתרה על העדתם. מנגד - טוענת הנתבעת בסיכומיה כי התובעת ויתרה על חקירתם. לא ברור גם מה פגם בעימותה עם טענת עובדה של אחר, אף אם בסופו של דבר לא העיד. עיון בתיק ביה"ד אין בו מענה לעתירה זו. 2. פיטורים פוליטיים - טוענת התובעת כי בהיותה בחופשת מחלה מתאונת דרכים הודיעה בחוג משפחתה, ובנוכחות גיסה-ראש העיר, על כוונותיה להתמודד בעתיד ברשימת נשים למועצה, ואז החלה לקבל מסרים מקרובי משפחה, לפיהם נתבקשו ע"י ראש העיר להניאה מכך, שאחרת יבולע לה, וכי "יטפל בה" עם חזרתה לעבודה (תצהירה סעיף 2). מעניין לציין כי התובעת אינה טורחת לציין מתי שמעה זאת מפיה ראש העיר, ואף לא מי מקרובי משפחתה העביר אליה מסרים מראש העיר ומתי. מדובר בעובדות חשובות ורלבנטיות והתובעת באופן ברור אינה מספקת כל ראיה מדוייקת וברורה אלא מסתפקת באמירות כלליות, ולא מפורטות, כאלה שלא ניתן להפריכן. דווקא בשל החשיבות המיוחסת למעשה פיטורים בהקשר פוליטי יש ליתן דגש ולדרוש רמת ראיות שהינה יותר מהטחת סיסמא ! "בלהט הויכוח" נשכח מהצדדים כי ראש העיר "רץ" לראשות העיר, והתובעת טוענת לכוונה "לרוץ" למועצה - די בדבריה כדי לא לקבל טענתה, משעל פניהם לא הוכח חשש לנזק פוליטי או לניגוד עניינים פוליטי. יתר על כן, לא הוכח ואף לא נטען - מדוע יתנגד ראש העיר להתמודדות פוליטית של התובעת, במה מזיקה היא לו, כך שיתנגד לה, יתנכל לה וישלח לה מסרים. בהקשר זה תמוהה בעינינו עדותו של מר עייש, יריב פוליטי ברור לראש העיר, שבמהלך "יריבותם" לא מצא ראש העיר אלא לדבר עמו דווקא על התובעת (שלא היתה מרשימתו של העד), כ- 8 פעמים ובמהלך ארועי בחירות. ומעבר לכך - מעדות העד ספק רב אם וכיצד יכול היה כלל לשמוע את ראש העיר. התובעת טענה בועדת הבירור מ- 11/98 כי ראש העיר שלח מכתב ומסרים ברורים להניא אותה מעיסוק פוליטי - וראיות כאלה לא הובאו בפנינו. מהעדויות שהובאו בפנינו, לא שוכנענו כי מדובר בפיטורים על רקע פוליטי - ומשכך, נדחית התביעה ככל שמבוססת היא על טענת פיטורים על רקע פוליטי. 3. עילת הפיטורים התובעת טוענת כי נימוקי העיריה יכול שיהא בהם עבירות משמעת ומשכך - פיטוריה לאחר דיון בועדת בירור ופיטורין בטלים, שכן עבירות משמעת צריכות להידון בבית דין משמעתי. הנתבעת טענה כי מדובר באי התאמה, בכך כי התובעת נוהגת בעבודתה כבטריטוריה שלה, מתעלמת מהוראות מנהלתיות הנוהגות בנתבעת והחלות עליה כעובדת הנתבעת. הנתבעת טוענת כי התובעת אינה מסוגלת לעבודת צוות, אינה משתפת פעולה, אינה מסתדרת עם הכפופים לה ולא עם הבכירים ממנה או עם ראש העיריה, ואף לא עם מדיניות העיריה ואינה מסוגלת להכין תכניות עבודה או להתאים עצמה לסדרי העבודה שנקבעו ע"י העיריה. (ראה הצגת עמדת העיריה בועדה). במענה לטענות הנתבעת - טענה התובעת כי מדובר בטענות "תפורות", על רקע פוליטי, וכי תרומתה לחינוך בעיריה היא לתפארת, כי הובילה פרוייקטים רבים בהצלחה וכי מילאה תפקידים רבים ב- 22 שנות עבודתה. ראוי לציין כי עוד בשנת 1997 העלתה הנתבעת טענות כנגד התובעת על מכתבים ששולחת היא לגורמים חיצוניים, על בעיות נוכחות בעבודה, הפרת הוראות, ואף נתקיים בירור בעניינה בועדת בירור ופיטורין בחודש פברואר 98', שבסיומו סוכם כי התובעת תצהיר כי מקבלת היא מרות ראש העיר וראש המינהל-ותפעל עפ"י הוראותיהם. העניינים נרגעו וחיי העבודה שבו למסלולם, אך שוב "ירדו" מהמסלול. עולה בברור מעדויות הצדדים, ובעיקר מעדות התובעת בביה"ד, כי תגובתה לכל טענה היא מכתבי תודה והערכה, וכי בכל ענין ודבר סבורה היא כי הגורם המוסמך הוא משרד החינוך ולא הנתבעת. כך אף העיד העד מטעמה מר אברהמי. נזכיר במאמר מוסגר כי אברהמי טען לחובת יעוץ ולא הכרעה - דא עקא כי מעיון ב"הסכם" עליו נסמכת עדותו ונסמכת עמדת התובעת (ת1/) - נלמד ההיפך! ודי בעיון בסעיף 14 - 13 ומכח מ"כלל הן שומעין לאו" - סעיף 15 - אם סברה המדינה כי מי מעובדי העיריה אינו מקיים המוטל עליו (עפ"י ת1/), רשאית המדינה להפקיע תוקפו של ההסכם - אך נעדרת היא סמכויות על עובדי העיריה !! עולה מעדויות הנתבעת כי אין הנתבעת חולקת על השגיה של התובעת בשנות עבודתה ובתחומי פעילותה השונים. העיריה מלינה על כך כי התובעת סבורה כי בד' אמותיה, אין דריסת רגל לעיריה, להנהלתה, להוראותיה ולמרותה - ולא היא! התובעת עובדת עיריה היא. משכך - מחוייבת היא להוראות והנחיות העיריה והנהלתה, כפופה היא למנהליה ועליה לנהוג עפ"י הוראותיהם, ולהנהיג את כפיפיה עפ"י ההנחיות והכללים הנוהגים בעיריה. העובדה כי פעולות חינוך מסויימות - ולו כולן - ממומנות או מוכתבות ע"י משרד החינוך אין בה כדי להצדיק התעלמות מהוראות העיריה במהלך ביצוע העבודה - וזו טענת הנתבעת כנגד התובעת. נותר לבחון, איפוא, עד כמה הטענות העולות הן בגדר אי התאמה (כטענת הנתבעת) או בגדר עבירות משמעת (כטענת התובעת). נזכיר כי כבר קבענו לעיל כי אין רקע פוליטי לפיטורי התובעת. סעיף 171 א' לפקודת העיריות (נוסח חדש) קובע לאמור : "עובד העיריה שאינו מהעובדים המנויים בסעיף 171 : (1) יפטרו ראש העיריה על פי החלטת בית דין למשמעת לפי... (2) רשאי ראש העיריה לפטרו באישור המועצה או ועדה שהמועצה מינתה לכך - אם הפיטורים היו שלא מחמת עבירת משמעת...". רואים אנו לומר כללית, כי ככל שנסמכת העיריה על תלונות/ מכתבים/התרחשויות שאירעו עת ארוכה בטרם להליך הפיטורין - אין לענין כל רלבנטיות. אין ללמוד לענין אי התאמתה של התובעת מטרוניות - ולו מוצדקות - שהועלו נגדה 10 שנים קודם לפיטורין (כדוגמת נ1/, נ2/). העיריה בהגנתה טוענת כי אופיה, מעשיה והתנהגותה הפסולים והבעייתיים ואי התאמתה הבולטת של התובעת למערכת, שזכו כבר בעבר לביקורת ולפתיחת הליך בוררות (ס' 9) והעובדה כי מחלקת החינוך על עובדיה לא יכלה יותר לסבול התנהגותה ואופיה של התובעת ששיבשו עבודת המחלקה ויתר העובדים (ס' 10), כמו גם אופיה ושיטת עבודתה כגוף נפרד, ולא עפ"י הנוהלים וההזהרות (ס' 25) - כל אלה אינם מאפשרים המשך עבודתה. דא עקא, כי על העיריה וכך גם על ביה"ד לבחון עד כמה מבצעת התובעת תפקידה, ובמה חטאה. טענות העיריה על מעשי התובעת או מחדליה, כולל התראות שניתנו לה תואמים לקביעת כבוד ביה"ד הארצי בענין אוסמו (דב"ע נו3-6 עירית נהריה נ' אוסמו פד"ע כ"ט 530). גם בענייננו נדרשת התובעת לפעול עפ"י הוראות העיריה, ראש העיריה, המנכ"ל, המנהל לו כפופה היא וכו'. גם בענייננו נדרשת היא לדווח על נוכחותה עפ"י הכללים המקובלים ולקיים הוראות שונות הניתנות לה. אף בפנינו דוחה התובעת הוראות או פניית ה"מרות" אליה, והתנהגותה יש בה פגיעה בראש העיר, ביחסי עובד עיריה עם העיריה ומנגנונה ודוגמא (לא ראויה) ליחס בין עובד - מנהליו - כפופיו, ודאי כשמדובר במנהלת מחלקה - דברינו אלה אין בהם כדי לקבוע כי המיוחס לתובעת אכן כך הוא, אלא כי זוהי טענת העיריה ועפ"י טענה זו עלינו לבחון מיקומה בהוראותיה של פקודת העיריות. כבר נפסק כי בפקודת העיריות קבע המחוקק 2 מנגנונים שונים לפיטורי עובד והם מנגנון משפטי - לעבירות משמעת ומנגנון מינהלי - לעילות אחרות. כעולה מטענות העיריה עצמה (נספח 13 לסיכומי התובעת) - מדובר לכאורה בעבירות משמעת, כשענין לנו בעובד שאינו נשמע למרות המחוייבת מתפקידו. נזכיר כי לא הובאה ראיה בפנינו כי עניינית-מהותית אין התובעת מבצעת עבודתה או מבצעת היא אותה שלא כראוי. בנסיבות אלה, כשפיטורי התובעת נובעים מהפרות משמעת, משזו הסיבה האמיתית לפיטוריה ולא אי התאמתה לתפקידה (ומכל מקום לא הובאו בפנינו נתונים לאי התאמתה) - רואים אנו לבטל את פיטורי התובעת, משנעשו שלא בדרך המותווית עפ"י פקודת העיריות. אין באמור כמובן כדי לומר שאין רשאית העיריה לנקוט בהליכי משמעת כנגד התובעת, אם תחפוץ בכך. רואים אנו להבהיר - למען הסר ספק - כי קביעתנו אין בה משום מתן הכשר להתנהגותה של התובעת כעולה מחומר הראיות. לא לנו לקבוע אם אכן עברה התובעת עבירות משמעת, אך נעיר כי "גוון" רע מאוד עולה מחומר הראיות בהקשר להתנהגותה ומעשיה, ואף מעשיה לאחר אקט הפיטורים בהקשר להתנהלות החשבון באשר לעמותה יש בהם משום ספק תום לב כמתחייב מהיותה עובדת, ודאי במעמדה! הצדדים ליחסי עבודה ראוי כי ימלאו תפקידיהם וחובותיהם בתום לב ומתוך פתרון לגוף הענין ולא יתנו או ינסו להשיג יתרונות שלא ממין הענין, ולענין זה די לחכימא ברמיזא (בנ3/ ונ4/). ראוי כי התובעת אף שזכתה בהליך, תשקול בכובד ראש מעשיה, התנהגותה ופעולותיה כעובדת ותפעל עפ"י הנורמות המקובלות; "נצחונה" - לאו נצחון הוא, ודאי לא הישג לזכותה. 4. הליכי הפיטורין - רואים אנו, למען הזהירות, להתייחס אף לענין ההזמנה לועדה והליכי ועדת הפיטורין. כעולה ממכתב הזמנה נטען כי העילה לפיטורין היא אי התאמה לתפקיד (מכתב מ17.11.98- סומן ת1/ כנספח לתביעה). ככל העולה מהמכתב שנשלח, ככל הנראה למוזמנים האחרים (צורף לסכומי הנתבעת) הנושא הוא פיטורי התובעת. הרקע לפיטורים נותר עלום! תמהנו כיצד יכולים חברי נציגות העובדים - לספק "הגנה" לעובד או ליתן עמדתם העניינית, כולל הסכמתם להנמקה בלתי ידועה לפיטורין?! סבורים אנו כי מכתב הזמנה כאמור, אין די בו כי יתן הגדרה כללית אלא כדי שידעו חברי הועדה - מחד, ומוזמניה - מאידך, יש לפרט הנסיבות והטענות פרט היטב, שאחרת אין בהזמנה מתן הזדמנות הוגנת להתמודד עם הטענות! ראוי להעיר עוד כי ככל העולה ממכתבי ועד העובדים (ת2/, צורפו כנספח לתביעה) - מר פרץ מונה כנציג "בועדת משמעת" - והוא שישב בועדת הפיטורין מ26.11.98-. לכך מצטרפת טענת נציג הועד לפיה לא קיבל כל הזמנה כתובה - ולא שסבורים אנו כי בהזמנה הכתובה ניתן היה ללמוד עניינית על עילת הפיטורין. קשה לומר עפ"י הפרוטוקול שהוצג כי הועדה אכן "דקדקה ובדקה את פרטי הפרטים של הטענות כנגד העובדת ביחס לאי התאמתה לתפקיד" - לא ראינו שקלא וטריא כבדים ורציניים בהתייחס עניינית למקרה מסוים ולמקרה נוסף ולמצב נוסף וכו'. 5. לאור כל האמור - קובעים אנו כי פיטורי התובעת בטלים וכי על העיריה להשיב התובעת לעבודתה ולשלם לתובעת שכר העבודה לו היא זכאית מיום הפסקת עבודתה ועד למועד החזרתה לעבודה. בנסיבות ההליך, כשמחד חלף זמן רב עד למתן פסה"ד ומאידך, התנהגותה של התובעת ככל העולה מחומר הראיות לא הייתה, לצערנו, ראויה (וכאמור לא קבענו כי בהפרת משמעת עסקינן) - ומשבפועל זכתה התובעת בתביעתה, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ההליך בסך 500 ש"ח בצירוף מע"מ בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. עובדי עירייהפיטורים פוליטייםפיטוריםעירייה