איחור טיסת צ'רטר

החלטה בבקשה זו עותרת המבקשת למתן רשות ערעור על פסק-דין שניתן על-ידי כב' הש' י' אילני, מבית-משפט לתביעות קטנות בתל-אביב- יפו, בת"ק 8971/06 ביום 14.3.07, ושבגידרו חייב בית המשפט את המבקשת לפצות את המשיבה 1 בגין נזקים שנגרמו לה עקב איחור בטיסת שכר (איחור טיסת צ'רטר) שהוזמנה על-ידי המבקשת. המשיבה 1 רכשה מידי המבקשת חבילת-נופש לאיסטנבול שבטורקיה לה ולמשפחתה. בתביעתה נגד המבקשת טענה המשיבה, כי הטיסה לאיסטנבול עוכבה במשך 12 שעות ללא הסבר. בשל כך נאלצו המשיבה 1 ובני-משפחתה לשהות בשדה התעופה בקור עז וללא אוכל, והיום הראשון לחופשתם לא נוצל. בנוסף לכך, הוחלף בית המלון המקורי שהוזמן במלון חלופי, מבלי לקבל את הסכמתה של המשיבה 1, ובו לא התקיימו אותם תנאים שהובטחו מראש (נספח ב1 לבקשה). סכום התביעה הועמד על-סך של 6,300 ש"ח. בכתב ההגנה טענה המבקשת לענין הראשון, כי המשיבה ידעה היטב כי מדובר בטיסות-שכר, שזמניהן אינם סופיים ועתידים להשתנות. מכל מקום, טענה המבקשת, כי לפי הוראת סעיף 2 לחוק התובלה האווירית, התש"ם - 1980 ולפי הוראת סעיף 19 לאמנת ורשה, אין היא נושאת - כמארגן - באחריות לנזק שנגרם עקב איחור בטיסה, ולמשיבה 1 אין כל עילת-תביעה כלפיה. לענין השני, טענה המבקשת, כי בשל רישום יתר, לא ניתן היה לקבל את המשיבה 1 במלון המקורי, וגם בענין זה אין המבקשת - כמארגן - נושאת באחריות כלשהי. עם זאת ציינה המבקשת, כי המלון החלופי, שאליו הועברה המשיבה 1, שווה ברמתו למלון המקורי, ואף מעבר לכך, מלבד תנאים מסויימים, כגון: חמאם טורקי, סאונה ובריכה, שלא נדרשו באופן מיוחד על-ידי המשיבה 1. לבסוף טענה המבקשת, כי הפיצוי הנתבע הינו מוגזם ומשולל כל בסיס עובדתי ומשפטי, וכי המשיבה 1 לא עשתה כל שביכולתה כדי להקטין את נזקיה. כמו-כן, הגישה המבקשת הודעת צד שלישי נגד המשיבה 2, היא המוביל האווירי, בגין אחריותה לנזקים שנגרמו למשיבה 1 כתוצאה מן העיכוב בטיסה. בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה. בית המשפט קבע, כי האחריות לפצות את המשיבה 1 ובני-משפחתה על ההפסד, הטירחה וחוסר הנוחות שנגרמו להם עקב האיחור הבלתי-סביר בטיסה, מוטלת על המבקשת כמי שהיתה מארגנת הטיסה, וזאת ללא קשר לחובת המוביל האווירי. יחד עם זאת, לקח בית המשפט בחשבון את העובדה כי מדובר בטיסת-שכר, אשר ככזו היא צפוייה לשינויים במועדיה. אשר למלון קבע בית המשפט, כי אמנם המבקשת היתה רשאית להעביר את המשיבה 1 למלון חלופי בדרגה זהה, אולם משהבהירה המשיבה 1 בעת ביצוע ההזמנה את חשיבות קיומה של בריכה במלון, היה על המבקשת לדאוג להעברתה למלון חלופי שיש בו בריכה. בהתחשב בכל האמור, לרבות בעלות חבילת הנופש, פסק בית המשפט פיצוי בסך כולל של 2,500 ש"ח והוצאות משפט בסך 400 ש"ח לטובת המשיבה 1. בית המשפט הוסיף וקבע, כי הטענה לפיה המשיבה 2 היא המוביל האווירי, שהיוותה את הבסיס להודעת צד שלישי, נסתרה מכל וכל. בית המשפט ציין, כי לא מצא עילה אחרת לחיוב הצד השלישי, ועל-כן חייב את המבקשת בתשלום הוצאות משפט בסך 400 ש"ח למשיבה 2. בקשת רשות הערעור שלפני נסובה על חיוב המבקשת בפיצוי בגין הנזקים הנובעים מן העיכוב שחל בטיסה. המבקשת חוזרת על הטענות שהועלו בכתב ההגנה ובדיון שהתנהל בפני בית-משפט קמא, בדבר אחריותו של המוביל האווירי לעיכובים בזמני הטיסות. לטענתה, בהודעת צד שלישי נכתב בטעות, כי המשיבה 2 היא המוביל האווירי במקום סוכנו של המוביל האווירי. עם זאת, לפי סעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, בית המשפט לתביעות קטנות רשאי לפעול שלא על-פי סדרי הדין הנהוגים בבית-משפט אחר על-מנת להגיע להכרעה צודקת ומהירה. במקרה דנן, טוענת המבקשת, שגה בית המשפט בדחותו את ההודעה לצד שלישי אך ורק בשל הטעות האמורה. בתגובתה לבקשה טוענת המשיבה 2, כי כל שנטען בהודעה לצד שלישי הוא, כי המשיבה 2 היא המוביל האווירי, דבר, שכאמור, אינו נכון, ואף לא הוכח כי המשיבה 2 היא סוכנת של המוביל האווירי. מכל מקום, לטענת המשיבה 2, האחריות לאיחור בטיסה היא על המוביל האווירי, ובמקרה זה - חברת התעופה .M.L.F. המשיבה 1 לא הגישה תגובה לבקשה. פסק-דינו של בית-משפט קמא מקובל עלי ולא מצאתי בו עילה להתערבות (ראו והשוו: רע"א 2060/06 אליהו רווח נ' ד"ר בירה (דוברובה) פוגל; רע"א 990/07 בני סלע נ' בית מעצר ניצן רמלה; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 826 (מהדורה תשיעית, תשס"ז)). אין חולק כי המשיבה 2 איננה מוביל אווירי. הוראת סעיף 19 לאמנת ורשה קובעת, כי "המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה או טובין", כאשר "מוביל אווירי", לפי סעיף 1 לתקנות רישוי שירותי התעופה (טיסות-שכר), תשמ"ב - 1982, הוא "בעל רישיון להפעלת כלי-טיס שניתן לפי סעיף 2(א) לחוק". אמנם קובע סעיף 20(1) לאמנה, כי "לא ישא המוביל באחריות אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היתה בידיו או בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם". אולם, בעל הדין הנכון לצורך הענין הוא המוביל האווירי. משכך, צדק בית-משפט קמא בדחותו את ההודעה לצד שלישי. בית-משפט קמא התרשם כי במישור היחסים החוזיים שהתקיימו בין המבקשת - מארגנת הטיסה והחופשה כולה - לבין הנוסעים, חלה עליה החובה לפצותם על הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהאיחור הבלתי-סביר בטיסה. לא ראיתי לנכון להתערב בקביעה זו או בפיצוי הגלובלי שנפסק, שהינו הוגן וראוי בנסיבות הענין. הבקשה נדחית, איפוא. עם זאת, איני עושה צו להוצאות. תביעות נגד חברות תעופהתעופהאיחור טיסה