פסק דין 1. התובעות הגישו תובענה ייצוגית נגד הנתבעות (להלן: "תנובה"), בטענה של הטעיית הצרכן בשל הפחתה סמויה בתכולת יוגורט מסדרת "יופלה", הכוללת 16 סוגים של יוגורט פרי 3% או 4%, כמפורט בסעיף 2 לבקשה לאישור התובענה הייצוגית (להלן: "המוצרים"). התובעות טענו כי תנובה הפחיתה את כמות המוצר מנפח של 150 מ"ל לנפח של 132 מ"ל, באמצעות מעבר מציון נפח המיכל (150 מ"ל) לציון משקלו (150 גרם), וכאשר מחיר המוצר נותר ללא שינוי. לפיכך, המוצר התייקר, למעשה, ב - 12%. עילת התביעה המצוינת בבקשה לאישור התובענה הייצוגית (להלן: "הבקשה") היא הטעיה לפי סעיפים 2 ו- 4 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. 2. חברי הקבוצה התובעת על פי הבקשה כוללים כל צרכן שרכש אחד או יותר מן המוצרים לאחר שהוקטנה האריזה מ- 150 מ"ל ל- 150 גרם, החל משנת 2004. הסעד שהתבקש עבור הקבוצה התובעת בבקשה הוא השבת 12% מהסכומים ששילמו הצרכנים לתנובה עבור המוצרים, אם בדרך של השבה בפועל ואם בדרך של פסיקת פיצוי לטובת הקבוצה, שהוערך בבקשה בסכום של 58.9 מיליון ₪, וכן מתן צו המורה לתנובה לפרסם על אריזות המוצרים את נפח המוצר, נוסף על משקלו. 3. תנובה טענה בתגובתה לבקשה, כי אין מדובר בהקטנת המוצר אלא במוצר חדש ושונה, בטעמים חדשים, וכי יחד עם שינוי נפח המוצר שונתה גם האריזה, כדי למנוע הטעיה. הצרכן יכול היה להבחין בשינוי, ולכן אין בסיס לטענה של הטעיה. זאת ועוד, המעבר מסימון נפחי לסימון משקלי נעשה על מנת שהצרכן יוכל להשוות טוב יותר בין המוצרים השונים, אשר בדרך כלל נמדדים בגרמים, וזאת על פי הנחיות משרד הבריאות. עוד טענה תנובה כי מחירי המוצרים אינם נקבעים על ידי תנובה אלא על ידי רשתות השיווק, ולכן אין קשר בין הקטנת תכולת המוצר לבין מחירו. כמו כן טענה תנובה כי לא מתקיימים התנאים לאישור התובענה הייצוגית. 4. ביום 28.1.08 הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור הסכם פשרה בתובענה הייצוגית. על פי ההסכם המוצע, תערוך תנובה "מבצע מיוחד" למשך 60 יום, שבמסגרתו יקבל כל צרכן שירכוש 6 גביעי יופלה שני גביעים נוספים ללא תוספת מחיר. שווי ההטבה הצרכנית הכרוכה במבצע הוא 5,040,000 ₪. ההסדר המוצע כלל התייחסות גם לשכר המוסכם שישולם לתובעות ולבאי כוחן. 5. הבקשה לאישור הסכם הפשרה נדונה ביום 2.3.08. בדיון הובהר כי האריזה הישנה של 150 מ"ל הכילה 170.45 גרם, בעוד שהאריזה החדשה של 150 גרם מכילה רק 132 מ"ל, והכל באותו מחיר. אשר לטענה העולה מן ההסדר המוצע, כי ההטבה הצרכנית הכרוכה בו היא בשיעור של כ- 5 מיליון ₪, הוסבר כי ממוצע המכירות של גביע יופלה הוא כ- 2.5 מיליון גביעים בחודש, וכל מוצר עולה 4 ₪ (פרוט החישוב מופיע במוצג ת/1 שהוגש בדיון). כמו כן הוסבר כי אמנם תנובה עושה מבצעים מן הסוג של "6+2" גם בלא קשר לתובענה, אך ההטבה הניתנת במקרה זה היא גם בכך שמאפשרים לצרכן לרכוש 6 גביעים בודדים, שאינם בחבילה, וגם אז לקבל 2 נוספים חינם. באי כוח תנובה הדגישו כי הם עומדים על טענותיהם שהתביעה איננה מבוססת, חרף הסכמתם לפשרה. בהחלטה שניתנה באותו יום נדרשו הצדדים להבהיר לבית המשפט, לאחר בדיקה שתבצע תנובה, כמה מוצרי יוגורט שווקו לאחר שינוי האריזה, ומהו סכום המכירות המצטבר שלהם, על מנת שניתן יהיה להעריך את סבירות הסכם הפשרה. הוסכם כי נתונים אלו ישארו חסויים. כמו כן נדרשו הצדדים להבהיר לבית המשפט כיצד הם מתכוונים להבטיח שהצרכן אכן יקבל את ההטבה המוצעת בהסכם הפשרה וידע עליה, ושלא יקרה כי בעלי המרכולים ישלשלו את הרווח לכיסם. 6. לאחר מסירת ההבהרות הנדרשות, ניתנה החלטה ביום 12.3.08 בדבר אישור עקרוני של הסכם הפשרה, כפוף להערות בית המשפט בעניינים שונים שיש להוסיף להסכם הפשרה, על מנת להבטיח שהצרכן אכן יקבל את ההטבה הגלומה בהסכם. כך הוריתי להבהיר בהסכם שההטבה תינתן גם למי שקונה 6 גביעים נפרדים של "יופלה", בטעמים שונים ובאותו טעם, וחייבתי את תנובה להודיע לקמעונאים על ההסכם, ולהדביק תווית על כל גביע המבהירה לצרכן את זכותו דלעיל. כמו כן הוריתי למחוק מהסכם הפשרה כל התייחסות למונח "מבצע", על מנת להבהיר שמדובר בפיצוי שניתן לצרכנים במסגרת הסכם פשרה, ולא ב"מבצע בחסות בית המשפט". באותה החלטה הוריתי לצדדים לפרסם מודעה על ההסכם, לשלוח העתקים ממנו ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט, ונקבע מועד של 45 יום להגשת התנגדויות והתייחסות היועץ המשפטי גם לשאלת מינוי בודק מטעם בית המשפט. הליכים אלו ננקטו בהתאם לנדרש בסעיפים 18 ו- 19 לחוק תובענות יצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן "החוק"). בעקבות החלטה זו הגישו הצדדים ביום 1.4.08 בקשה מתוקנת לאישור הסכם הפשרה, על פי הנחיות בית המשפט. 7. בחלוף התקופה להגשת תגובות והתנגדויות, ומשאלו לא הוגשו, הגישו הצדדים בקשה למתן פסק דין המאשר את הסדר הפשרה. מבקשה זו עולה כי פורסמו מודעות לציבור בהתאם להחלטת בית המשפט; נמסרו הודעות כנדרש ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט, ואלו התקבלו על ידם; ולא הוגשו התנגדויות או תגובות כלשהן במועד שנקבע בהחלטה דלעיל. כך גם לא הוגשו הודעות על רצון להמנע מלהיכלל בקבוצה התובעת. לפיכך הושלמו כל ההליכים הדרושים לצורך הסדר הפשרה, כמפורט בסעיפים 18 - 19 לחוק (כפוף למינוי בודק, אליו אתייחס בהמשך). 8. באישור הסדר הפשרה, על בית המשפט לפעול בהתאם למתווה הקבוע בחוק תובענות ייצוגיות. להלן פירוט עיקרי הסדר הפשרה, תוך התייחסות להגדרת הקבוצה התובעת וכל תת-קבוצה, עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, הסעדים הנתבעים ודרך ביצוע ההחזר הכספי לקבוצה התובעת, כנדרש בסעיפים 14(א) ו-19(ג) לחוק: א. על פי הסדר הפשרה תערוך תנובה במשך 60 יום מכירה של גביעי יופלה, באופן שכל מי שירכוש 6 גביעים, בטעמים שונים או זהים, יקבל 2 גביעים חינם. הודעה מתאימה על כך תמסר על ידי תנובה לקימעונאים ועל כל גביע תודבק מדבקה בהתאם. תנובה תוכל לערוך מכירה זו במשך 2 חודשים רצופים, או במשך 2 חודשים נפרדים, במהלך שנה מיום אישור ההסדר. שווי ההטבה הצרכנית הכרוכה בהסכם היא בסך 5,040,000 ₪ (ראה החישוב בסעיף 5 לעיל). תנובה תהיה רשאית לפרסם את דבר קיומה של המכירה, וכמובן הסכם הפשרה יפורסם כנדרש בחוק. ב. חברי הקבוצה הם כמוגדר בסעיף 2 לעיל, והמוצרים אליהם מתייחס הסכם הפשרה הם כמפורט בסעיף 1 לעיל. ג. עילת התביעה היא כמפורט בסעיף 1 לעיל. השאלות המהותיות שבעובדה המשותפות לכל חברי הקבוצה הן: האם הוטעו חברי הקבוצה על ידי תנובה בשל הקטנת התכולה של המוצרים ומכירת המוצרים המוקטנים באותו מחיר; האם מדובר במוצר זהה או דומה שתכולתו הוקטנה, או שמא במוצר חדש ושונה; האם פעלה תנובה על פי הנחיות משרד הבריאות, כאשר עברה מסימון נפחי לסימון משקלי; והאם מחיר המוצע נקבע על ידי תנובה, או על ידי רשתות השיווק. הסעדים שנתבעו הם כמפורט בסעיף 2 לעיל. 9. כאמור לעיל לא הוגשה התנגדות לאישור הסדר הפשרה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, או כל גורם או אדם אחר. בנסיבות אלו עלי לשקול על פי סעיף 19(ב) לחוק האם יש מקום למנות בודק מטעם בית המשפט, שיחווה את דעתו בעניין היתרונות והחסרונות של הסדר הפשרה מבחינת כלל חברי הקבוצה, בשים לב למכלול הנסיבות. ב"כ הצדדים ביקשו להמנע מהליך זה, וכאמור לעיל לא קיבלתי התייחסות של גורם כלשהו לאפשרות של מינוי בודק. בחינת הצורך במינוי בודק כרוכה בבחינת היותו של הסדר הפשרה ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. שיקולים אלו חייב בית המשפט להביא בחשבון על פי סעיף 19(א) לחוק ו- 19(ג)(2) לחוק. שקלתי עניין זה, והגעתי למסקנה כי במקרה זה אין צורך במינוי בודק, אשר יעכב את ביצוע הסדר הפשרה, ויביא להוצאות נוספות, בלא שצפויה כתוצאה מכך תועלת של ממש (לענין השיקולים למינוי בודק ראה החלטתי בת.א. 1953/06 עמר אשר נ' אוסם תעשיות מזון בע"מ, תק-מח 2008(1) 12447). 10. נראה לי כי הסדר הפשרה הוגן ומאוזן, ומביא בחשבון את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים. התביעה שהוגשה איננה נטולת סיכונים: עומדת לתנובה טענתה כי מדובר במוצר חדש ושונה, בטעמים חדשים, שגם אריזתו שונתה, באופן שלא יהיה קל להוכיח את ההטעיה הנטענת, אם יסתבר שהצרכן יכול היה להבחין בשוני בין האריזה הישנה לאריזה החדשה (הקטנה יותר). כך גם טוענת תנובה כי המעבר מסימון נפחי לסימון משקלי נעשה על פי הנחיית משרד הבריאות, ודווקא לטובת הצרכן. בנוסף, מחיר המוצר איננו נקבע על ידי תנובה, כי אם על ידי רשתות השיווק, באופן המקשה על הוכחת הקשר הסיבתי ואף המניע הנטען להטעיה. בהודעה המשותפת שהגישו הצדדים, והכוללת נתונים חסויים על כמות גביעי ה"יופלה" שתנובה משווקת, מסכימים הצדדים כי הצרכן הסביר היה מבחין לאחר 5 סבבי קניה, קרי: בתוך כחודשיים, בשינוי המשקל באריזות, מה שמקטין את תקופת הנזק. ההטבה המוצעת לצרכנים בהסדר הפשרה, בשווי של 5,040,000 ₪, נראית סבירה לעומת הרווח שמפיקה תנובה ממכירת מוצרים אלה, על פי הנתונים החסויים שנמסרו, בתקופה של חודשיים. חישוב ההטבה הוא פשוט, כמבואר בסעיף 5 לעיל ובמוצג ת/1 שהגישו הצדדים. לאור כל האמור לעיל, נראה לי כי יש לאשר את ההסדר בלא מעורבות של בודק. אדם שימונה לבדוק את הנתונים שמסרה תנובה, לא יוכל ממילא להביא בחשבון את מאזן הסיכונים מול הסיכויים של התביעה - עניין המצוי בסמכות בית המשפט - שהוא השיקול המרכזי לעניין סבירות ההסדר. כאשר אני מאזן בין הסיכויים לבין הסיכונים של הצדדים, נראה לי כי ההסדר סביר והוגן. 11. אשר לגמול לתובע הייצוגי, ושכר הטרחה לעורך דינו, הרי שהצדדים הסכימו כי תנובה תשלם לכל אחת מהתובעות גמול של 20,000 ₪, ולב"כ התובעות ישלמו 425,120 ₪. לכאורה, הואיל וסכומים אלה משולמים על ידי הנתבעות ומוסכמים על ידי התובעות ובא כוחן, והואיל וסכומים אלה אינם באים על חשבון ההטבה הניתנת לקבוצה, לא צריכה להיות סיבה להתערב בעניין זה. אולם, נראה לי שהסדר הפשרה בעניין זה הינו בלתי סביר בצורה בולטת, ואיננו מביא בחשבון את האינטרס הציבורי הקיים בעידוד ותגמול אנשים מקרב הציבור להגיש תובענות ייצוגיות מוצדקות. אנשים אלה עושים שירות חשוב לציבור בכללותו, נוטלים סיכון לא קטן בהגשת התובענה ומשקיעים בכך מאמץ וכסף. יש לתגמל ולתמרץ אנשים אלה באמצעות פסיקת פיצוי משמעותי, שהוא מעבר להחזר הוצאותיהם, שכן אחרת איש לא יקח על עצמו את המטלה הקשה והמסוכנת של ניהול תובענה יצוגית נגד גוף גדול. שיקולים אלה הובהרו בהרחבה בהחלטתי בת.א. 1953/04 שכטר נ' כרמל - איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ, תק-מח 2007(3) 2477, פסקאות 9-14 (וראה האמסמכתאות המצוטטות שם). שיקולים אלה מפורטים כיום בסעיף 22(ב) לחוק תובענות ייצוגיות. במקרה דנא, נראה לי כי היחס בין התגמול לתובעות לבין התגמול לבא כוחן הוא בלתי סביר. תגמול בסך של 20,000 ₪ לכל אחת מן התובעות, ולעומת זאת שכ"ט עו"ד בסך של 425,120 ₪ לב"כ התובעות, יוצר תחושה לא נוחה, הוא איננו מקדם את השיקולים המפורטים לעיל. התובעות נטלו על עצמן סיכון ממשי בעצם הגשת התובענה, הן הביאו תועלת לחברי הקבוצה, שהיא מעבר להטבה הכרוכה בקניית מוצרים חינם במשך חודשיים. החשיבות של התביעה היא בכך שיצרנים יזהרו בעתיד מלהקטין את תכולת המוצר, כאשר המחיר נותר ללא שינוי, באופן שהצרכן עלול להיות מוטעה ומנוצל. לכן, אני קובע כי הנתבעות תשלמנה לכל אחת מן התובעות סך של 50,000 ₪, ותוספת תשלום זו (בסך 60,000 ₪) תנוכה מן השכר שנקבע בהסדר לב"כ התובעות. 12. אני מורה לתנובה לדאוג לפרסומה של מודעה לפי סעיף 25(א) לחוק, בהתאם לנוסח שיובא לאישורי בטרם פרסומו בתוך 14 יום. הפרסום יהיה בעיתונים בהם פורסמה ההודעה על עקרי הסדר הפשרה. בנוסח ההודעה יש לכלול את הפרטים המפורטים בסעיף 25(א)(ד) לחוק, תוך ציון עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעד הנקבע, כפי שפורטו בהחלטה זו. כמו כן יפורטו בהודעה שיקולי בית המשפט בעניין אישור ההסדר ואי מינוי בודק, ותצויין העובדה שלא הוגשו התנגדויות, תגובות או הודעות המנעות. 13. לאור כל האמור לעיל, אני מאשר את הסדר הפשרה ונותן לו תוקף של פסק דין. תביעה ייצוגית