מחדל משפט פלילי | מחדל חוק העונשין | עו"ד רונן פרידמן

##מחדל במשפט הפלילי:## "מחדל" במשפט פלילי נצרך - על-פי עצם הגדרתו - לחובה שהופרה, וקיומה של חובה הוא כה מובן מאליו ומשוקע בשיטת המשפט, עד שהמונחים "מחדל" ו"חובה" נטמעו זה-בזה להיותם לאחדים. הימנעות מעשייה למחדל בן-עונשין תיחשב רק במקום בו הוטלה "חובה לפי כל דין או חוזה" על פלוני, ופלוני חדל ולא קיים את החובה שהוטלה עליו. החובה היא-היא הקושרת הימנעות מעשייה פלונית עם פגיעה באינטרס חברתי - אותו אינטרס המגולם ביצירתה של החובה - וכך נבראת עבירה. ##מחדל חוק העונשין:## מיקצת מן העבירות בדין העונשין עבירות של מחדל הן. כך הן, למשל, העבירות המנויות בסעיפים 322 עד 326 לחוק העונשין; וכלשונן של כותרות השוליים: "אחריות לחסרי ישע" (סעיף 322); "חובת הורה או אחראי לקטין" (סעיף 323); "חובת הממונה על מעשה שיש בו סכנה (סעיף 325) ו"חובת הממונה על דבר שיש בו סכנה" (סעיף 326). הכל מסכימים כי באין חובה מפורשת בדין - חובה המוטלת על אדם שאיפיונו נקבע בדין - לא יחוב אדם בשל מחדל שחדל, יהא המחדל רע ומכוער ככל שיהא. עבירת מחדל לא תקום ולא תהיה באין חובה שפורשה בחוק. כך הוא דין מאז-ומקדם, ודומה כי על-כך מסכימים הכל. בעבירות מחדל נוסף קושי ייחודי להן: עבירות של מעשה (עבירות "אקטיביות") המעשה עצמו - ex hypothesi - פורע סידרי חברה, ואשר למחשבה הפלילית, זו יכולה שתילמד מן המעשה. שלא-כמות אֵלּוּ הן עבירות המחדל. בהיעדר מעשה גלוי לעין תולות עצמן עבירות אלו, כביכול, במחשבה פלילית המקננת בליבו של אדם. אלא שמחשבה פלילית, כשהיא לעצמה - רעה ומכוערת ככל שתהא - אין בה כדי לחייב אדם בעונשין, שהרי דברים שבלב אינם דברים; מכאן הצורך ה"קיומי" לעבירות המחדל, ששיטת המשפט תחייב אדם בעל איפיונים מסויימים בעשיית מעשה מסויים - מעשה שהמחדל לעשותו יקרב מחדל למעשה; ובהצטרף המחשבה הפלילית לאותו מחדל - תיברא עבירה. על כך ייאמר, כי פלוני - בעל איפיונים מסויימים הקבועים בדין - על דרך אי-ביצוע (חובה) מבצע (עבירה). השוו: דברי השופט אגרנט בפרשת גרינוולד: היועץ המשפטי לממשלה נ' גרינוולד, ע"פ 232/55, פ"ד יב 2017, 2079-2077. הנה-כי-כן, הָפרת החובה מספקת את דרישת הממשות והריאליה, להבדיל בין אפס-מעשה או הימנעות מעשייה - שאינם בני-עונשין - לבין מחדל בן-עונשין. ##מחדל פלילי - סיכום:## פליליותו של מחדל מותנית, מבחינה אובייקטיבית, בקיום חובה לפי דין, שהופרה באותו מחדל, אך דרישה זו באה על סיפוקה המלא כשהיא מקויימת במישור הביצוע העיקרי. עמידת הביצוע העיקרי בתנאי הפליליות, מקרינה גם על פליליותה של התנהגות פאסיבית מסייעת, ודי בפעולה זו, עקיפה, ללא כל צורך בחובות חוקיות ספציפיות, נוספות ונפרדות, שלא לסייע במחדל, מלבד החובה הנובעת מעצם האיסור על סיוע לדבר עבירה, גם במחדל. (פרופ' ש"ז פלר בספריו על דין העונשין). פרופ' פלר מסכים, כמובן, ש"מחדל" בר-עונשין לא יקום ולא יהיה בהיעדרה של חובה לעשות: "מן הנמנע לסבור כי ניתן לוותר על כלליות העיקרון של דרישת חובה לפי דין לפעול בצד המחדל שבו היא הופרה, כדי לייחס לו משמעות פלילית אפשרית" (פלר-ג, 146, פיסקה 161). ואולם, להשקפתו - כאמור - חובה זו תימצא לנו בהגדרת העבירה העיקרית (העבירה ה"טיפוסית"). ציווי לא-תעשה שבהגדרת העבירה, יש לפרשו גם כצו עשה בנסיבות המתאימות. ראו עוד: פלר-א, 403-399, פיסקאות 520-516. פרופ' פלר מוסיף ומודיענו כי גישתו למעמד המסייע "היא ברוח עמדתו ... של השופט חיים כהן" (פלר-ב, 244; לעמדתו של השופט חיים כהן ראו לעיל, פיסקה 25). להשקפתו של פרופ' פלר, אין מוטלת חובת-עֲשֵׂה למנוע ביצועה של עבירה על כל מי שיודע כי עבירה עומדת להתבצע. ובלשונו (פלר-ב 243, פיסקה 326): ... אין המדובר במחדל למנוע ביצוע עבירה או את השלמתה, כי אם במחדל שסייע לכך; ויש הבדל מהותי בין הדברים, שכן מחדל מסייע, פירושו הסתמכות המבצע על המצב שנוצר עקב המחדל, או השימוש במצב זה, תוך ביצוע העבירה.משפט פלילימחדלחוק העונשין