מתי משלמים הבטחת הכנסה ?

פסק דין 1. לפנינו תביעתה של התובעת, המבקשת כי בית הדין יורה למוסד לביטוח לאומי (להלן:"הנתבע") לשלם לה קצבת הבטחת הכנסה עבור חודש מאי 2005. 2. ואלו הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים בתיק זה: א. התובעת הגישה תביעה להבטחת הכנסה ביום 13.5.04. ב. התובעת התייצבה לראשונה בשירות התעסוקה מיד עם הפניתה ביום 16.5.04. ג. התובעת החלה לקבל תשלומי הבטחת הכנסה בגין חודש יוני 2004 ואילך. 3. המחלוקת העומדת בבסיס הדיון הינה מחלוקת משפטית, ועיקרה, האם זכאית התובעת לגימלת הבטחת הכנסה עבור חודש מאי 2004, למרות שהחלה להתייצב בשירות התעסוקה רק החל מיום 16.5.2004. הצדדים העלו טיעוניהם בכתב. 4. לטענת התובעת, בשורה של פסקי דין בבתי הדין האזוריים ובבית הדין הארצי, ניתנה פרשנות נכונה של סעיף 14(א) לחוק הבטחת הכנסה, לפיה הנתבע אמור לזכות את התובעת בגימלה החל ב-1.5.2004. התובעת הביאה בפנינו רשימה של פסקי דין התומכים בטענתה זו. 5. מנגד, פרש הנתבע את ההלכה שנקבעה בבית הדין הארצי בעניין שושנה נבאל, כהלכה הנוהגת, אותה יש לאמץ גם בעניינה של התובעת. דיון והכרעה 6. המסגרת הנורמטיבית לענייננו מופיעה בסעיף 14(א) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980, הקובע את תקופת התשלום, כדלקמן: (א) גימלה תשולם רק בעד התקופה שתחילתה ב-1 לחודש שבו הוגשה למוסד לביטוח לאומי התביעה לגימלה, ואולם השר רשאי לקבוע בתקנות נסיבות שבהן תשולם הגימלה ממועד מוקדם יותר ולתקופה שקבע. 7. במהלך השנים, פירש בית הדין הארצי סעיף זה, בהתאם לנסיבות המיוחדות שעמדו בפניו. על מנת לבחון את הפירוש המתאים ביותר לענייננו, נביא בקצרה את עיקרי העובדות והפרשנות שניתנה, בפסקי הדין המובילים המשמשים את הצדדים להוכחת טענותיהם. 8. לגישת הנתבע, הפרשנות שניתנה בפסק הדין בעניינה של שושנה נאבל (דב"ע נד/151-04 המוסד לביטוח לאומי נגד שושנה נאבל, פד"ע כח, 553 (1995)) היא זו הנכונה. מעובדות פסק הדין בעניין זה עולה, כי הגב' נבאל השתתפה בקורס הכשרה מקצועית מטעם שירות התעסוקה, אותו סיימה ביום 6.3.1992 והתיצבה בשירות התעסוקה, לצורך קבלת עבודה, מיום 8.3.92 ועד יום 22.3.1992, דהיינו - שלא במשך חודש מלא. המוסד לביטוח לאומי שילם לגב' נבאל גימלה להבטחת הכנסה בעד אותו חודש, בשיעור מלא, אך היא נדרשה להחזיר למוסד את הגימלה במלואה, מן הטעם שהיא שולמה לה שלא כדין. (נעיר כי בפסק דין זה נדון גם עניינה של גב' ביגדן, שהעובדות בעניינה זהים. ההלכה שנפסקה יפה לשני המקרים). בבית הדין הארצי, המוסד לביטוח לאומי טען כי פירושו הנכון של החוק הוא, כי רק מי שהתמלאו בו התנאים לקבלת גימלה להבטחת הכנסה, משך חודש קלנדרי שלם, יהא זכאי לגימלה, וכי לפקיד התביעות אין כל שיקול דעת להחליט על גימלה חלקית, שעה שההתיצבות בשירות התעסוקה היא במשך חלק מהחודש. כב' הנשיא מוסיף ואומר- "התוצאה אשר נקבעה בפסקי הדין שבערעור, עשויה להביא לתוצאה האבסורדית, על פיה מי שהתיצב בלשכת שירות התעסוקה מספר ימים שאינם רצופים בחודש, ולא הוצעה לו עבודה, יהיה זכאי לגימלת הבטחת הכנסה יחסית. האם לכך כיוון המחוקק?" 9. מקובלת עלינו גישת בית הדין כפי שנקבעה בעניין נבאל, שכן, הגב' נבאל לא התייצבה כנדרש ממנה על פי הוראות החוק. זאת ועוד, התנהגותה של הגב' נבאל אף מקימה עילה להפסקת גימלה לו החלה לקבל גימלת הבטחת הכנסה, קל וחומר, לו טרם זוכתה בכך. אולם בבואנו לבחון תביעה זו בראי פס"ד נאבל, אנו מתקשים להחיל הלכה זו, שכן, התובעת בענייננו, התייצבה כנדרש ממנה, החל ממועד הגשת התביעה, ללא כל סייג. 10. הנתבע הציג בפנינו אף את פסק הדין בעניינו של זעאתרה חליל (המוסד לביטוח לאומי נגד זעאתרה חליל, עבודה ארצי, כרך ל (2), 51 (1998)), אולם אף פס"ד זה אינו תואם כלל את העובדות בענייננו, ואין לגזור ממנו גזירה שווה לתיק זה. 11. מנגד, הציגה התובעת רשימה ארוכה של פסקי דין, בהם של בית דין זה (תב"ע (ירושלים) נז/ 17-02 ברטשניידר נדיה נגד המוסד לביטוח לאומי, (1998); בל 2727/02 זינה זרביאלוב נגד המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם-2003)), וכן, דב"ע נז/64-0 שבתאי לביא נגד המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 98 (1), 289, בהם נקבע כי יש לשלם את הגימלה החל מתחילתו של החודש בו הוגשה התביעה. ונאמר בפס"ד שבתאי: "משאין מחלוקת שהתובע הגיש את בתביעתו למוסד לביטוח לאומי לקיצבת הבטחת הכנסה ביום 18.7.95 ולאור הוראות סעיף 14(א) לחוק, הננו מקבלים את הערעור במובן זה בלבד שהגימלה תשולם החל מיום 1.7.95 (הראשון לחודש שבו הוגשה התביעה)". 12. פרשנות זו, עולה בקנה אחד עם תכלית חוק הבטחת הכנסה, כפי שבאה לידי ביטוי בהצעת החוק, אשר צוטטה בסעיף 15 לפסק דינו של הנשיא גולדברג בעניין נבאל, כדלהלן: "ערים אנו למטרת החוק, כפי שבאה לידי ביטוי במבוא להצעת החוק (ה"ח 1417 התש"ם, 3): "מטרת החוק המוצע היא להבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה לקיום, את המשאבים הדרושים לסיפוק צורכיהם החיוניים. גימלה לפי חוק זה תהיה הכנסתם היחידה של מי שאינם יכולים כלל לעבוד ולקיים עצמם, ותשלים הכנסה הנופלת מן הרמה הדרושה לקיום". 13. התובעת הגישה את תביעתה ב-13.5.04 ומיד התייצבה בלשכת התעסוקה על פי ההפנייה ומאז עמדה בחובותיה כפי שנקבעו בחוק ובתקנות, ללא רבב. לפיכך, אין כל מניעה להחיל עליה את הפרשנות שניתנה לסעיף 14(א) בעניין שבתאי, פרשנות העולה בקנה אחד עם תכלית החוק. סוף דבר 14. תביעתה של התובעת לזכותה בקיצבת הבטחת הכנסה עבורחודש מאי 2004, מתקבלת. 15. בנסיבות העניין, מאחר והתובעת מיוצגת על ידי לשכת הסיוע המשפטי, אין צו להוצאות. שאלות משפטיותהבטחת הכנסה