תביעות נגד ביטוח לאומי

פסק דין בנושא תביעה נגד פקיד ביטוח לאומי - רשלנות עובד ? רקע בחודש מרץ 2002 פנה התובע לסניף המוסד לביטוח לאומי (להלן:"נתבע 1" או המל"ל") לצורך הגשת תביעה לתשלום דמי אבטלה. בהגיעו למל"ל טיפלה בפנייתו הגברת שולמית סמאנה (להלן:"נתבעת 2 או גברת סמאנה"). מחלוקת משפטית נטושה בין הצדדים בתיק זה מתמקדת בשאלה האם התרשלה גברת סמאנה במילוי תפקידה ? טענות התובע: בחודש יוני 2001 פוטר התובע מעבודתו בסוכנות לביטוח לאחר תקופת עבודה רציפה של כשנתיים ושלושה חודשים. בסמוך למועד פיטוריו החל התובע לעבוד בחברת "אי. אס. אי בע"מ" בתפקיד מרצה עד לחודש אוגוסט 2001. בחודש אוגוסט, התייצב בלשכת התעסוקה לשם קבלת דמי אבטלה, אך מאחר וביום 1.9.01 חזר להרצות במסגרת עבודתו, ויתר על תביעת דמי האבטלה והמשיך בעבודתו עד ליום 1.1.02, בו נאלץ להפסיק עבודתו עקב קיצוצים שבוצעו בחברה. בחודש מרץ 2002 פנה למל"ל לשם קבלת דמי אבטלה לחודש ינואר 2002, שם קיבלה אותו הגברת סמאנה. התובע הציג בפניה את תלושי השכר לחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2001 לצורך קבלת דמי אבטלה לתקופת ינואר ופברואר 2002. לטענתו, נשאל על ידי הגברת סמאנה מדוע לא הגיש תביעה לחודש אוגוסט 2001, הואיל והיה מצוין לה על צג המחשב כי הגיע לראשונה למל"ל בחודש אוגוסט 2001. לטענתו, סיפר לה באשר להשתלשלות המקרה. הגב' סמאנה ביקשה לעיין בתלושי השכר לחודשים מאי, יוני יולי 2001, ומשכך, ייעצה לו להגיש את תביעתו גם עבור חודש אוגוסט 2001 (חודש בו לא עבד, כמפורט לעייל ) על מנת שיקבל דמי אבטלה בעבור חודש זה. לטענת גברת סמאנה, בדרך זו, יקבל את מירב זכויותיו המגיעות לו במל"ל. לטענתו סמך על ייעוץ הגברת מאחר וסבר לתומו, כי הגברת יודעת את אשר היא מייעצת מתוקף היותה עובדת המל"ל. לטענתו, מלכתחילה לא בקש כלל לתבוע עבור החודש הנדון, ולראייה במועד התייצבותו הראשון לא עשה כן. טוען התובע, כי בעקבות הייעוץ וההמלצה של הנתבעת, הגיש את תביעתו לדמי אבטלה גם עבור חודש אוגוסט 2001. אלא, שהתברר לו כי הייעוץ שקיבל היה לו לרועץ מאחר והפסיד כתוצאה מייעוץ זה כספים רבים אשר מגיעים לו מכוח החוק. התובע היה זכאי לקבל דמי אבטלה עבור 175 ימים רצופים, אך הואיל והגיש את התביעה והתחיל לקבל דמי אבטלה עבור חודש אוגוסט 2001, הסתיימו 175 הימים שעמדו לזכותו מוקדם יותר, מאחר ונספרו מחודש אוגוסט 2001, ולמעשה, איבד את זכותו לדמי אבטלה עבור חודשים ספטמבר, אוקטובר ודצמבר 2001 - הם חודשים בהם עבד בפועל ואלה נספרו לו כימי אבטלה בעקבות הייעוץ המוטעה שקיבל. אשר על כן, העריך התובע (בכתב תביעתו) את נזקיו, בגין 4 חודשי אי תשלום דמי אבטלה: 11,336 ₪, ובגין הפסד זכאות להסבה אקדמאית 5000 ₪ ובסה"כ 16,336 ₪. טענות הנתבעים: טוענים הנתבעים בנוגע לנוהל קבלת הקהל, כי נוהל זה מבוצע באופן יחידני, כך שהפונה לעמדת הקבלה נכנס לעמדת קבלת הקהל לבדו, כאשר יתר הפונים בחדר המתנה נפרד. לטענתם, הגברת סמאנה לא עשתה מעולם בדיקות לקיומה של זכאות לגמלה. תהליך בדיקת הזכאות היא מורכב ומצריך בדיקה מעמיקה של הנתונים, בדיקה שלא נעשית בשום אופן במהלך שעות קבלת קהל ובעמדת קהל. ממשיכים הנתבעים וטוענים, כי שעות קבלת קהל הן שעות מעטות יחסית, בכל יום כזה מתקבלים כ 100 - 150 פונים. כמו כן, בעמדת קבלת הקהל היו עלוני הסבר שהוכנו על ידי מחלקת ההסברה של המל"ל. תשובות לשאלות רבות סיפקו באמצעות העלונים, וזאת על מנת לקצר ככל שניתן את משך הפגישה. לטענת הנתבעים, בשאלת גובה דמי האבטלה המגיעים לפונה, לא ניתן להשיב כלל ללא שימוש מקצועי במערכת ממוחשבת או באמצעות חישוב ידני מורכב שנעשה בהתאם ללוח ז’ שבתוספת לחוק הביטוח הלאומי וחישוב זה לא נעשה ידנית מעולם. לטענתם ההחלטה לקביעת מועד תחילת האבטלה היא של המבוטחים, ומשהחליט התובע להציג בפני הנתבעת 2 אישורי התייצבות מסוימים, מחובתה לקבלם. לשיטתם המל"ל מספק אינפורמציה למבוטחים ואינו נותן ייעוץ, וגם במקרה זה לא ניתן כלל ייעוץ כטענת התובע, וגם אם ניתן כזה, דבר שהוכחש כאמור, עדיין לא קמה כל עילה לתבוע את הנתבעים בגין רשלנות. התביעה נוהלה ב"סדר דין מהיר", על כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. דיון הפן העובדתי: לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי מסמכים שהוגשו, הגעתי למסקנה שגירסתו של התובע קוהרנטית, עולה בקנה אחד עם המוצגים שהוגשו, אמינה בעיני ועדיפה על גירסתה של הנתבעת 2, וזאת בין היתר מהסיבות כדלקמן: א. משנשאלה הגב' סמאנה בחקירתה, במידה וחסרים טפסים למבקש האם מתפקידה להפנות את תשומת ליבו לכך השיבה, כי אכן זה מתפקידה. העובדה שעובדת המל"ל מפנה את תשומת לב המבקש למחסור בפרטים לצורך קבלת הבקשה, מקנה למבקש תחושה, כי העובדת היא בעלת הסמכות והידע בטיפול בבקשה ובתחושה זו אשר משרה העובדת כבדרך התנהגות, נוצר מצב בו המבקש מסתמך על אותו ייעוץ הניתן לו. ב. עוד עולה מעדותה של העובדת, כי ביכולתה היה להוציא ממחשב המל"ל אינפורמציה באשר לתיק המבוטח וכמו-כן, קיים קשר בין מחשבי המל"ל ונתוני שירות התעסוקה. מכאן עולה שאכן היה ביכולתה של העובדת לעיין בכל הפרטים הרלוונטיים לצורך בדיקת הזכאות, ולהבהיר למבוטח אודות זכויותיו או אובדן זכויותיו. ביצוע מספר פעולות בסיסיות היו מובילות את העובדת להבנה באשר למצבו של המבוטח אך פעילותה של הנתבעת התבצעה בקלות ראש. נראה שהעובדה שהיא מטפלת בכ-150 פניות מידי יום, כטענת המל"ל, גרמו לקהות חושיה אשר הובילה למתן הייעוץ המטעה. ג. מהמסמכים שצורפו עולה כי התביעה לדמי אבטלה הוגשה בחודש 3/2002 כשמסמך נושא תאריך של חודש 9/2001, עובדה זו כשלעצמה היתה אמורה ל"הדליק אור אדום" אצל הנתבעת 2 בנוגע לתביעה והיא התעלמה מכך. ד. מעדותה של גב' סמאנה עולה, כי הנתבעים יכלו להמציא לבית המשפט פלט מחשב שמראה את נקודות הזמן בו התייצב התובע, אך גם לכך לא דאגו הנתבעים . הכלל הוא כי "הימנעות מהבאת ראיה.... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעודה הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת לחובת הנמנע" (ראה י' קדמי על הראיות, חלק שני (תל-אביב 1991) עמ' 917). ה. התובע דאג להפנות את טענותיו למנהלת, הגב' דליה ששון, אשר לא מצאה מקום לטפל מייד בטענותיו. תחת זאת, ביקשה מהתובע להעלות את טענותיו בכתב והחל תהליך של "לך ושוב", תהליך מתיש, הגורם לעיתים למבוטח זכאי לוותר על זכויותיו. הפן המשפטי: רבות נאמר ונכתב על חובת הזהירות המושגית והקונקרטית, שהיא אבן מסד לעוולת הרשלנות, כהגדרתה בסעיפים 35 ו36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח - 1968. המסגרת הנורמטיבית אינה חדשה עימנו, והיא תולדה של פסיקה ענפה, שראשיתה בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113,123,125. חובת הזהירות המושגית המל"ל הינו גוף דו מהותי, הווה אומר, גוף הממלא תפקיד ציבורי ופועל מכוח דין אשר עליו חלים כללי המשפט הפרטי ונורמות מהמשפט הציבורי. הנורמות והכללים האמורים יופעלו תוך התחשבות באופיו המיוחד של הגוף, ולייחוד זה השפעה הן על העקרונות מתחום המשפט הפרטי והן על הנורמות מתחום המשפט הציבורי. חובת הזהירות המושגית של המל"ל נגזרת מן החובה להבטיח מתן שירותים נאותים למבוטחיו, חובת הזהירות המושגית נגזרת מתפקידו שבתכליתו לפעול על מנת לצמצם את הפערים הכלכליים במדינה על ידי מתן עזרה למבוטחיו בשעה שנזקקים הם לשירותיו. חובת הזהירות הקונקרטית בעוד ששאלת חובת הזהירות המושגית נבחנת במנותק מעובדותיו של המקרה, הרי ששאלת הזהירות הקונקרטית מתייחסת לנסיבות נשוא הדיון. המבחן לקיומה של חובת זהירות הינו מבחן הצפיות והשאלה היא האם המל"ל באמצעות העובדת מטעמו הגברת סמאנה יכולים היו לצפות שכתוצאה מהייעוץ יגרם לתובע הנזק אשר נגרם לו בפועל . לדידי, יש לענות על שאלה זו בחיוב. אלמלא הייעוץ אותו נתנה הגברת סמאנה לתובע היה התובע זכאי לתשלום דמי אבטלה לארבעה חודשים וכן זכאות להסבה אקדמאית. שומה היה על המל"ל לצפות את הנזק שנגרם. למעלה מן הצורך, אציין כי גישתו של המל"ל לפי אין מתפקידה של פקידת הקבלה, הגברת סמאנה, לייעץ לפונים בעייתית ויוצרת תלות מתמשכת במקום עצמאות. מטרתו של המל"ל היא לעזור לאנשים שהפכו למובטלים להתחזק ולחזור למעגל הפרודוקטיבי בחברה ולא להפוך את החלשים לחלשים יותר. הדרך בה נקט המל"ל במקרה זה יוצר מצב המנציח את המצב הקיים בניגוד לתכלית שלשמה הוקם. תפקידו של המל"ל לספק את צרכיו של כל אזרח על מנת שאזרחיו יחיו בכבוד ללא מאבק להישרדות בסיסית. בהתנהגותו הנ"ל מקשה המל"ל על מבוטחיו אשר פנייתם מעידה כשלעצמה על הצורך הבסיסי בעזרה. התפתחותה של החברה נמדדת על פי אופן התייחסותה לקטן שבחבריה והאתגר הוא למצוא את האיזון בין עזרה לאנשים ופגיעה בהם. המבחן שהמל"ל צריך לשים לנגד עיניו הוא האם הוא עוזר ותומך או שהוא מכשיל. תכליתו של המל"ל והאתגר שלו הוא לתת לכל אזרח את הביטחון לקיומו בכבוד ולצורך כך. לפעול על מנת לצמצם את הפערים הכלכליים והחברתיים במדינה, וחלק מפעולה זו כרוך גם בייעוץ נכון למבוטחיו. בלעדי ייעוץ זה אולי ייחסכו כספים נוספים מקופת המוסך, אך יחלשו מבוטחיו, היחלשות זו נוגדת את התכלית שלשמה נחקק חוק הביטוח הלאומי והקמת המל"ל. מעדותה של הגברת סמאנה עולה תמונה לפיה במידה והמל"ל והיא כנציגתו היו נוקטים אמצעי זהירות פשוטים נזקו של התובע, היה נמנע. אחריותה של נתבעת 2 (אשר אף לא הגישה כ.הגנה מטעמה) הינה אחריות ישירה של מי שגרמה במצג שווא ובייעוץ קלוקל (ו/או מחריגה מההנחיות ומההוראות) לנזקי התובע. טענת החיסון לאור ס' 7 לפקודת הנזיקין שנטענה בס' 35 לכ.ההגנה נזנחה על ידי הנתבעים בסיכומים ולכן אינני נדרש לה. אחריותו של נתבע 1 הינה הן אחריות שילוחית כמעביד של נתבעת 2 והן אחריות ישירה, כמו שלא קבע הוראות והנחיות מתאימות לטיפול בפונים אליה. כמו כן, לא מצאתי ממש בטענות המל"ל, כי הבדיקה צריכה להיערך לאחר הגשת הטפסים. במצב נתון כמו זה הבדיקה צריכה להיעשות יחדיו עם המבוטח ועל מנת שידע את זכויותיו וחובותיו. כך גם אינני מקבל את הטענה הגורפת של התמליל לפיה התובע "לא הוכיח את נזקו". התובע הצליח להעביר את הנטל על כתפי הנתבעת, עת הוכיח שלא קיבל כל תשלום בגין 4 החודשים הנטענים, לאור הגשת המסמכים בקשר לחודש אוגוסט 2001. הנתבעת, כמי שכל הנתונים והידע בידה, יכלה להפסיק זאת ע"י הגשת חוות דעת מומחה לתחום שיטען בפני ביהמ"ש שגם לולא הגשת אותם מסמכים בקשר לחודש אוגוסט 2001, התובע עדיין לא היה זכאי לדבר. משלא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה. לא אוכל לסיים פסק דיני רק בדברי ביקורת על מוסד ציבורי ומבלי לציין לשבח מוסד ציבורי אחר: הלשכה לסיוע משפטי. לשכה זו העמידה לרשות התובע ייצוג משפטי חינם אין כסף. ייצוג שלרוב אינו מוערך ע"י הציבור לעומת הייצוג בתשלום מלא. ב"כ התובע - המייצג מטעם הלשכה לסיוע משפטי - ייצגו ומסירות והצליח במאבק עיקש ובלתי מתפשר לפרוס בפני בית המשפט את מלוא המחלוקת ולהעיר את עיני בית המשפט בסתירות ובאי דיוקים שבגרסת הנתבעות וללא מורא בפני מוסד גדול כמו הנתבע. בסיכומיו ביקש ב"כ התובע המלומד להרחיב את נזקי התובע לנזקים שלא נתבעו בכתב התביעה ואינני יכול להיזקק לאותן טענות המהוות הרחבת היריעה ממה שנתבע בכתב התביעה המקורי. לאור כל האמור לעיל, מחייב אני את הנתבעות ביחד ולחוד בתשלום מלוא סכום התביעה בסך של 16,336 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשתה ועד התשלום בפועל. בנוסף ישלמו הנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ + מע"מ. ביטוח לאומי