פסק דין סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין המערער (להלן - שבת) עבד כנגר אצל המשיבה מס' 2 (להלן - חדד). לימים נפגע שבת באגודלו, פגיעה שהוכרה כתאונת עבודה. לאחר מכן היה צורך לכרות את האגודל. שבת תבע את חדד מעבידו (תב"ע נה/1496-3), תביעה שהתבררה בפני השופטת חגית שגיא. באותה תביעה תבע שבת כדלקמן: 5. בעת שהתובע החל לקבל דמי פגיעה, התברר לו כי הנתבע דווח למוסד לביטוח לאומי על שכר נמוך יותר משכרו הנכון וגרם לכך כי ישולמו לו דמי פגיעה מופחתים. 6. התובע פנה אל הנתבעת לברר פשר הענין והובטח לו כי כל שכרו המלא ישולם לו וכי הפרשים שיגיעו לו עקב הדיווח הלא נכון ישולמו לו לאלתר. 7. בעקבות פנית התובע כאמור שילם לו הנתבע סך של 3,000 ש"ח ב-2 תשלומים. 8. התובע פנה לנתבע ביום 23.2.95 בדרישה להשלים לו את הפרשי השכר המגיעים לו אך דרישתו לא נתקבלה. רצ"ב עותק מהפניה המהווה חלק בלתי נפרד מכתב תביעה זה והמסומנת באות א'. 9. עפ"י הוראות חוק הביטוח הלאומי עובד שנפגע בתאונת עבודה זכאי לקבל דמי פגיעה למשך 26 שבועות לכל היותר. לפיכך הסתיימה תקופת דמי הפגיעה ביום 3.2.95. 10. עד היום נמצא התובע באי כושר מלא. הוא עבר ביום 1.3.95 ניתוח ואושר לו חופש מחלה עד ליום 14.3.95. 11. גם עתה נמצא התובע באי כושר מלא ואין מי שישלם את שכרו ואין לו דמי קיום. ... 13. מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל יטען התובע כי מגיעים לו הסכומים הבאים: א. שכר עבודה בתקופה שעד 12.2.95 תקופת אי הכושר הראשונה ע"פ התחשיב כדלקמן: 1. דמי פגיעה עפ"י שכרו הנכון 20,196 ש"ח בניכוי הסכום שנתקבל מבטוח לאומי 11,179₪ 8,917 ₪ בניכוי הסכום ששולם ע"י הנתבע 3,000 ₪ היתרה המגיעה לתובע 5,917 ₪ 2. תשלום בגין חופש מחלה עד ליום 12.2.95 12 יום 2,535 ₪ 3. שכר עבודה ל - 5 ימי עבודה בחודש אוגוסט בהם עבד ולא קבל שכר 650 ₪ 4. שכר עבור 3.5 שעות נוספות באוגוסט בהן עבד ולא קבל שכר 70 9,172 ₪ בתביעה מושא התיק שבפנינו שהתברר בפני השופט שמואל טננבוים (בל 91205/99) תבע שבת כדלהלן: 1. התובע הינו שבת אברהם, אשר עבד אצל מר ישראל חדד (במקום העבודה נגרית ישראל, נגרית אבולעפיה 9 תל-אביב). 2. התובע נפצע ב- 5.8.94. בתאונת עבודה. 3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, אך לטענת התובע שכר דווח לא נכון. לפיכך נפגע התובע ונגרמו לו נזקים כספיים לעניין השכר. 4. התובע תבע את המעביד לתיקון הפרשי שכר. בתיק מס': נה/7941-3 בבית הדין האזורי לעבודה תל-אביב-יפו. 5. בתאריך 23.3.98 הושג הסכם פשרה (נספח א') בו הצהיר הנתבע כי התובע השתכר בתקופת עבודתו אצלו שכר שכר יומי של 120 ש"ח נטו ליום עבודה. 6. המוסד לביטוח לאומי אינו מכיר בפסק דין זה כמחייב אותו לצורך גימלת נכות ועל כן ממשיך בתשלום לפי חישוב של 70 ש"ח ליום עבודה. (ראה נספח ב'). 7. על כן מתבקש כבוד בית המשפט לפסוק כי חישוב התשלומים יעשה על בסיס של שכר יומי 120 ש"ח נטו. בפני השופטת חגית שגיא הגיעו הצדדים לכלל פשרה שקיבלה תוקף של פסק דין. הפשרה היא כדלהלן: בשלב זה מודיעים הצדדים לביה"ד כי התפשרו כדלהלן: לחיסול סופי ומוחלט של כל תביעות התובע מהנתבע בתיק זה, ומבלי להודות בכל חבות וכל טענה ישלם הנתבע לתובע סך של 6,000 ש"ח אשר יישלחו לבא כח התובע בדואר רשום, בהמחאה לפקודתה, לפי הכתובת: אלנבי 14 ת"א בתוך 80 יום מהיום הנתבע מצהיר כי התובע השתכר בתקופת עבודתו אצל הנתבע שכר יומי של 120 ש"ח נטו ליום עבודה. סכום שלא ישולם במועד - ישא ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד לפרעון. בהסכם פשרה זה התחייב שבת לסיים את כל הסכסוכים בינו לבין חדד באשר לתקופת העבודה וסיומה. בתביעה מושא הערעור שבפנינו ביקש המערער כי תשלומי גמלת הנכות המשולמים לו על ידי המוסד לביטוח לאומי ייעשו על בסיס שכר יומי של 120 ₪ כאמור בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. המוסד לביטוח לאומי הגיש הודעת צד שלישי למר חדד לאור תביעתו זו של מר שבת מכח סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי. מר חדד הגיש הודעת צד שלישי למערער לפיה נדרש שיפוי ופיצוי מהמערער על כל נזק שייגרם לו מתביעה זו. המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה וטען להגנתו כי בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין יש משום מעשה בית דין מבחינת התחייבותו של המערער שלא לתבוע את מעבידו, מר חדד, שכן תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי הינה תביעה עקיפה כלפי המעביד. כמו כן, המוסד לביטוח לאומי לא הכיר בנאמר בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק הדין לפיה שכרו של המערער היה 120 ₪ ליום עבודה כאילו הוא מחייב את המוסד לצורך תשלום גמלת נכות. המוסד לביטוח לאומי שילם למערער גמלת נכות לפי חישוב של 70 ₪ שכר ליום עבודה, השכר עליו דיווח המעביד. בסיכומיו טען המוסד לביטוח לאומי: המשיב הראשון יטען כי הסכם הפשרה בין המערער למשיב השני, שקיבל תוקף של פסק דין, מהווה מעשה בית דין החל על תביעתו של המערער גם נגד המשיב הראשון (המוסד לביטוח לאומי - א.ב.). תנאי הסכם הפשרה שבין המערער למשיב השני (מר חדד - א.ב.) אינם מאפשרים למערער להגיש תביעה שמשמעותה המעשית תהיה חיוב השני לשלם כספים. בעקבות יחסי העבודה שביניהם, מעבר למה שהוסכם בהסכם הפשרה. המערער, שהסכים לחסל באופן סופי ומוחלט את טענותיו כנגד המשיב השני בגין יחסי עובד- מעביד שביניהם,לרבות סוגיית הדיווח על שכרו למשיב הראשון, שהייתה עיקר תביעתו מלכתחילה, לא יכול לחזור בו כעת מהסכמתו זו ולהגיש תביעה כנגד המשיב הראשון בעניין זה. השופט שמואל טננבוים ונציג הציבור מר שמואל שחם (בתיק בל 091205/99) קיבלו את טענת המוסד לביטוח לאומי בדבר מעשה בית דין ודחו את התביעה. אין לקבל קביעה זו. מדובר בשתי תביעות שונות בין צדדים שונים. ויתור על העדר תביעות מהמעביד אין בה כדי לחסום את דרכו של המערער מלנסות ולהוכיח את טענתו באשר לגובה האמיתי של שכרו וזאת לצורך קבלת דמי פגיעה וגמלה בהתאם להפסד השכר האמיתי. אמת, זכותו של המוסד לביטוח לאומי לחזור אל מר חדד על פי האמור בסעיף 369 לחוק הבטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995. ברם אין בכך הפרת מר שבת את הסכם הפשרה שנכרת בינו לבין מר חדד, לפיו הוא לא יתבע עוד את מעבידו, מר חדד. אותה התחייבות בהסכם הפשרה נעשתה באשר לתביעתו של מר שבת כנגד מעבידו. המערער זכאי לתבוע גמלה אמיתית מהמוסד לביטוח לאומי שתכליתה - שמירה על רמת חייו בעת שעבד. אין הוא מנוע מכך רק משום שלמוסד זכות תביעה כלפי מר חדד כצד שלישי. מר חדד, כצד שלישי, אינו בר פלוגתא של מר שבת בתביעתו הנוכחית. לכן, אין לראות בתביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי תביעה עקיפה כנגד המעביד. מר חדד מבקש להסתמך על ספרה של ד"ר נינה זלצמן "מעשה בין דין בהליך אזרחי" (תל אביב). ד"ר נינה זלצמן אכן מתייחסת לפן היות דין הסכם פשרה המקבל תוקף של פסק דין כדין פסק דין. היא מנתחת הן את תורת מעשה בית דין והן את תורת השתק פלוגתא בקשר לפסק דין מעין זה כאשר מדובר באותם צדדים. סביר הוא שמר שבת הסכים לקבל סכום כסף על חשבון זכויות מגן כעובד על מנת לסיים את הסכסוך עם מר מר חדד, מעבידו. אין בכך כל ויתור על זכויותיו המהותיות האמיתיות מהמוסד לביטוח לאומי. מדובר בתביעה שונה. לצורך קיומו של ההשתק השיפוטי מכח מעשה בית דין יש להחיל את מבחן זהות העילות (ע"א 2035/03 יסמין לב נ. ת.ג.י. בע"מ (טרם פורסם); ד"ר נינה זלצמן "מעשה בין דין בהליך אזרחי", עמ' 73-46). קרי, האם עילתה של התביעה שהסתיימה בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין זהה לזו של התובענה מושא הערעור שבפנינו. עיקר תביעתו של המערער שנדונה בפני השופטת שגיא היה להפרשי שכר ממעבידו, מר חדד. בפני המוסד לביטוח לאומי בתביעה מושא הערעור שלפנינו, תבע המערער כי המוסד לביטוח לאומי ישלם לו גמלת נכות לפי שכר אמיתי, לטענתו, של 120 ₪ ליום כאמור בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. עילות התביעה הן שונות. מבחן זהות הצדדים אף הוא חלק ממבחן זהות העילות (עמדתי על כך שמבחן זהות הצדדים הוא חלק ממבחן העילה במובנה הרחב בס"ק 5/03, בש"א 323/03 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - התאחדות התעשיינים בישראל (טרם פורסם); עע 1008/02 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ - דוד מורנו הלוי (טרם פורסם)). בע"ע 1095/02 דניאל דותן - הסתדרות המורים בישראל בע"מ - טרם פורסם, נדון מקרה של הסכם פשרה בין המערער למעסיקתו, המדינה, שקיבל תוקף של פסק דין. באותו הסכם פשרה הוסכם על סילוק מוחלט וסופי של כל תביעותיו של המערער בגין תקופת עבודתו והפסקת עבודתו. לאחר מכן תבע המערער את המשיבים בטענה של ייצוג לא הולם בעניינו ורשלנות. באותו עניין ציינתי כי הצדדים אינם זהים. העילות אינן זהות. ודוק. אין רלוונטיות לשאלה אם הפגיעה לה טוען המערער זהה בשני המקרים. אין גם רלוונטיות לשאלה אם מדובר באותה מסכת עובדתית. בענייננו, המדובר בצדדים שונים. אין בתביעה הנוכחית כל יריבות בין מר שבת למר חדד. תימוכין לתוצאה אליה הגיע בית הדין האזורי בדבר קיומו של מעשה בית דין מצא הוא במסקנתו לפיה: מקובלת עלי גירסתו של חדד לפיה הצהרתו שניתנה במסגרת הסכם הפשרה ניתנה לאחר שהובהר לו על ידי בא כוחו שאין להצהרה זו כל משמעות מעשית. מכל מקום ברור כי כוונת הצדדים בהסכם הפשרה היתה שהסכום שישולם על ידי חדד יהווה סיום סופי ומוחלט של כל תביעות התובע נגדו, במישרין או בעקיפין. אין בידי לקבל את מסקנתו זו של בית הדין האזורי. ראשית, יש לייחס משקל ניכר לתוכן הסכם הפשרה על כל הצהרות הצדדים הגלומות בתוכו, שקיבל תוקף של פסק דין. זאת, לאור הפן החוזי, לאור הפן הנורמטיבי של קבלת הסכם הפשרה תוקף של פסק הדין והן לפי מדיניות ראויה בדבר עידודן של פשרות. שנית, כאמור לעיל, הסכם הפשרה אינו מונע מן המערער לתבוע גמלה מהמוסד לביטוח לאומי כתחליף לפגיעה בשכרו על בסיס הוכחת השכר האמיתי שהשתכר. אשר על כן יש לקבל את הערעור. המוסד לביטוח לאומי ומר חדד ישלמו למערער כל אחד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך -.3,500 ₪ תוך 30 יום מיום המצאת פסק דין זה. לא ישולם הסכום במועדו , הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. השופט עמירם רבינוביץ אני מסכים לפסק דינה של חברתי השופטת ברק. למניעת ספק מובהר בזה, כי אין בהסכמה זו כדי להביע איזו שהיא דעה לגבי גופה של התביעה מושא ערעור זה על כל פניה ואין באמור כדי לחסום את חדד לטעון כל טענה הנוגעת להסכם הפשרה. השופטת נילי ארד הנני מסכימה לפסק דינה של חברתי סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין. נציגת עובדים גב' רבקה גן הנני מסכימה לפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין. נציגת מעבידים גב' שושנה פלומין הנני מסכימה לפסק דינה של סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין. סוף דבר הוחלט כאמור בפסק דינה של סגנית הנשיא, אלישבע ברק-אוסוסקין. שאלות משפטיותביטוח לאומי