פסק דין 1. זוהי בקשה להצהיר כי המבקשת זכאית לקבל מעמד ותעודת זכאות של "קטינה חוזרת" מהמשרד לקליטת עליה. המבקשת היא אזרחית ישראלית שנולדה בישראל ביום 26.8.68 להוריה אריאלה ואליהו טיסונה. בשנת 1979 עזבו הוריה של המבקשת את הארץ, ועברו להתגורר עם המבקשת, שהייתה אז בת 11, בארה"ב. בשנת 1981 התגרשו הורי המבקשת ומאז היא התגוררה עם אביה בארה"ב. במהלך השנים הגיעה המבקשת לביקורים בארץ. בשנת 1990, במהלך ביקור בארץ, נישאה המבקשת לבעלה, יהודה (קשתי) ספיר, שאף הוא אזרח ישראלי. השניים חזרו להתגורר בארה"ב, שם נולדו להם שני בנים. במהלך שנת 1995 פנתה המבקשת למשרדי הסוכנות במיאמי בארה"ב כדי לתאם את עלייתה ארצה וקיבלה אישור זכאות של קטינה חוזרת. באותה שנה, נפתחה כנגד המבקשת, בעלה ומעורבים אחרים, חקירה פדרלית בחשד למעורבות בהלבנת כספים שמקורם בעסקי סמים של אנשים אחרים. ביום 9.6.95 נערך בבית המשפט הפדרלי בפלורידה דיון בשחרורה בערובה של המבקשת. התביעה לא ביקשה לעצור את המבקשת, אלא להטיל עליה ערובה גבוהה, בשל חשש להימלטותה. בית המשפט קבע סכום ערובה גבוה, וכן הורה למבקשת להפקיד את כל תעודות המסע שלה ושל בעלה כתנאי לשחרור. ביום 10.9.96 הוגש כתב אישום כנגד 4 אזרחים ישראלים, בראשם אלי טיסונה, אביה של המבקשת, יהודה (קשתי) ספיר, בעלה, המבקשת עצמה ואזרח ישראלי נוסף בשם דני פישר. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות הקשורות בהלבנת כספים בסכום של כארבעים ושניים מליון דולר מרווחי עסקאות סמים של גורמים אחרים. כתב האישום מייחס למבקשת עבירת קשר לרמות את רשויות ארה"ב, ובמיוחד את שלטונות המס. לפי כתב האישום, חלקה של המבקשת בקשר האמור היה לאסוף, לספור, לרשום, לארוז ולעזור בהפקדת סכומי כסף לפי הוראות הנאשם, אלי טיסונה, באופן שיסתיר את מקור הכספים, הבעלות בהם והשליטה עליהם. (סעיף 8 לכתב האישום). למבקשת מיוחסות הפקדות, במהלך שנת 1993 ותחילת 1994, של סכומים הקטנים מ- 10,000$ כל פעם, כאשר בסה"כ סכומם עולה על 10,000$, במטרה להתחמק מדיווח לרשויות המס האמריקאיות. 2. בנוסף לעבירות אלו, מיוחסת למבקשת עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה, בכך שהגישה תצהיר כוזב לבנק לצורך קבלת משכנתא. באותו תצהיר, טענה כי פסק דין אזרחי שניתן כנגד "כינרת טיסונה", איננו מתייחס אליה אלא לאחותה, על אף שידעה לכאורה כי פסק הדין אכן מתייחס אליה. (עמ' 52-54 לכתב האישום). ביום 21.12.97, כשההליך הפלילי תלוי ועומד מעליהם, הגיעו המבקשת, בעלה ושני ילדיהם לארץ. בהגעתם הציגו המבקשת ובעלה דרכונים ישראלים ישנים שפג תוקפם, כיוון שתעודות המסע שלהם הופקדו, כאמור, במסגרת ההליך הפלילי שמתנהל נגדם. 3. במהלך ינואר 1998, בעקבות פניית שלטונות ארה"ב, נחקרו המבקשת ובעלה ע"י משטרת ישראל על נסיבות הגעתם ארצה. ביום 19.2.98 הוצא צו חיפוש ותפיסה לגבי מכולה שהגיעה מארה"ב לישראל דרך הים והכילה חפצים של המבקשת ובעלה. במאי 1998 החליט בית משפט השלום בת"א על העברת שני פריטים מתוך המכולה (מכשיר פקס ומכשיר ספירת כסף) לידי שלטונות ארה"ב, לצורך המשפט המתנהל שם. יתר החפצים האישיים במכולה שוחררו, בהסכמת משרד המשפטים, והועברו למבקשת ולבעלה, בחלקם, כנגד מתן ערובה. (נספח ז', ח' לבקשה). 4. עם הגעתה לישראל פנתה המבקשת למשרד הקליטה ברעננה לקבלת תעודת זכאות של קטינה חוזרת. המבקשת נענתה כי תוכל לקבל את תעודת הזכאות ביום 1.2.98. עם זאת, בהגיעה באותו מועד למשרד הקליטה נאמר לה, כי עליה לקבל תחילה דרכון ממשרד הפנים. ביום 19.2.98 קיבלה המבקשת דרכון תקף ממשרד הפנים. אך עם זאת, הסתבר לה כי קיימת הוראה של משרד הקליטה שלא ליתן לה תעודת זכאות. המבקשת פנתה מספר פעמים, באמצעות בא כוחה, לעו"ד פינקלשטיין, היועצת המשפטית של משרד הקליטה. באחת מפניותיה, טענה המבקשת כי קיימת אפליה פסולה כלפיה, שכן, דני פישר, שהואשם באותו כתב אישום יחד עמה וחזר ארצה עמה ועם בעלה באותן נסיבות, קיבל סיוע ממשרד הקליטה, וניתן לו אישור תושב חוזר. (נספח ד' לבקשה). ביום 2.4.98 ניתנה תשובת היועצת המשפטית של משרד הקליטה לב"כ מבקשת. (נספח ה' לבקשה) נוסח התשובה היה כדלקמן: "1. בקשתה של הנ"ל לסיוע משרד הקליטה נדונה בכובד ראש במשרד הקליטה ובמשרד המשפטים. 2. לאחר בדיקה מעמיקה, הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבות הגעתה לישראל, אין היא זכאית לסיוע הניתן על ידי משרד הקליטה. 3. לענין מר דני פישר - הנ"ל קיבל תעודת 'תושב חוזר', משום שלשכת ת"א של משרדנו, לא ידעה על נסיבות הגעתו לישראל. לאחר קבלת מכתבך, פעלנו לתיקון הטעות. ..." . המבקשת פנתה שוב, באמצעות בא כוחה, למשרד הקליטה, בין השאר בעקבות שחרור המכולה וחפציה האישיים. ביום 14.7.98 ניתנה תשובת היועצת המשפטית של משרד הקליטה בהאי לישנה: "בישיבה שהתקימה ביום 5.7.98 במשרד המשפטים הוחלט שלא לשנות החלטתנו הקודמת בנדון. הגב' חנה כנרת (קשתי) ספיר אינה זכאית לסיוע הניתן על ידי משרד הקליטה למי שהוגדר כ'קטין חוזר', בהתחשב בנסיבות הגעתה לישראל". 5. בעקבות תשובה זו הוגשה הבקשה שלפנינו, למתן צו שיצהיר כי המבקשת זכאית לקבל מעמד ותעודת זכאות של קטינה חוזרת. בתשובתה טענה המדינה, כי המבקשת אינה זכאית למעמד של קטינה חוזרת, כיוון שאינה עומדת בתנאי הזכאות שנקבעו בנוהל משרד הקליטה, לאור היותה בעלת עבר פלילי ומסוכנת לציבור. במהלך הדיון בבית משפט זה, בסוף שנת 1998, הוגש בארה"ב כתב אישום נוסף, כנגד המבקשת, המייחס לה עבירה של בריחה מאימת הדין, תוך הפרת תנאי שחרורה בערובה. כמו כן, מיוחסים למבקשת עבירות של הצהרה כוזבת, הסתרת נכסים וצבירת חובות ביודעין, במסגרת הליכי פשיטת הרגל שהתנהלו בעניינה בארה"ב. 6. ביום 16.3.99 התקיים למבקשת שימוע במשרד הקליטה, בסופו הוחלט כי אין מקום לשנות את עמדת המשרד בנושא זה. באותו שימוע, לא עלה כלל עניין כתב האישום הנוסף, למרות שהוא הועבר לפרקליטות המדינה עוד בינואר 99. אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, והשאלה היא שאלה משפטית: האם פעל משרד הקליטה כדין כאשר מנע מהמבקשת את תעודת הזכאות של קטינה חוזרת. 7. כללי הזכאות של קטין חוזר קבועים בנוהל של משרד הקליטה. (נוהל 1.001 תת סעיף 7.5 - נספח א' לבקשה). סעיף 7.5.1. קובע הגדרה של זכאי: "א. מי שהורד מישראל ע"י הוריו לפני היותו בן 14 שנים ושב לישראל לישיבה של קבע בהיותו בן 17 ומעלה לאחר שהות בחו"ל של 4 שנים לפחות ובעת שובו לישראל היה זכאי למעמד עולה לפי חוק השבות תש"י - 1950, אלמלא היה אזרח ישראלי וחלים עליו כל התנאים המפורטים בסעיף 7.5.3". סעיף 7.5.3 קובע 8 תנאים, ברובם פורמליים, לתחולת הזכאות. אין מחלוקת כי המבקשת עומדת בכל התנאים הפורמליים הקבועים בו. השאלה הנשאלת היא, האם עומדת המבקשת בתנאי לפיו זכאי למעמד של קטין חוזר מי "שבעת שובו לישראל היה זכאי למעמד עולה לפי חוק השבות, תש"י - 1950, אלמלא היה אזרח ישראלי". המדינה טוענת כי המבקשת, לולא אזרחותה הישראלית, לא הייתה זכאית למעמד עולה לפי חוק השבות, כיוון שמתקיים בענייננו סייג למתן אשרת עולה. כאמור, סייג לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות קובע: "(ב) אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל, חוץ אם נוכח שר הפנים שהמבקש- ... (3) בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור". 8. כאמור, הנימוק המקורי של משרד הקליטה שלא להעניק למבקשת תעודת זכאות היה "נסיבות הגעתה לישראל". שיקול זה, אינו מצוי במסגרת אחד התנאים בנוהל משרד הקליטה. נוהל זה הוא בגדר הנחיה מנהלית. המדינה לא טענה בפנינו, כי קיימים טעמים סבירים המצדיקים סטייה מהנחיה מנהלית במקרה זה. (ר' י' זמיר הסמכות המנהלית, כרך ב' עמ' 784; י' דותן הנחיות מנהליות, 1996, עמ' 136, 415). המדינה מסתמכת על תנאי ההנחיה כמות שהם וטוענת כי המבקשת אינה עומדת בתנאים אלה. 9. לאור זאת, יש להתרכז רק בשאלה, האם אכן עומדת המבקשת בתנאי הנוהל המפנים לחוק השבות, וביתר דיוק, האם יש מקום שלא להיעתר לבקשתה לתעודת זכאות, בשל היותה בעלת "עבר פלילי העלולה לסכן את שלום הציבור". למבקשת אין הרשעות קודמות. כנגדה תלויים ועומדים שני כתבי אישום. כתב האישום הראשון הוגש ביום 10.9.96 כנגד המבקשת, אביה - אלי טיסונה, בעלה - יהודה (קשתי) ספיר וחברם דני פישר. כתב האישום מייחס לארבעה, ובראשם אלי טיסונה, עבירות הקשורות בהלבנת כספים בסכום של כארבעים ושניים מליון דולר מרווחי עסקאות סמים של אחרים. חלקה של המבקשת, לפחות לפי כתב האישום, אינו בין המרכזיים בפרשה. היא מואשמת בקשר לרמות את רשויות המס בארה"ב. למבקשת מיוחסות הפקדות במהלך שנת 1993 ותחילת 1994 של סכומי כסף הקטנים מ- 10,000$ במוסדות פיננסים שונים, כשמטרת ההפקדות הייתה, כאמור, להימנע מדיווח על הכספים לרשויות המס. עוד מואשמת המבקשת בקבלת דבר במרמה, בכך שבבקשה לקבלת משכנתא, הצהירה באופן כוזב כי פסק דין הנושא את שמה, ניתן כנגד אחותה, למרות שניתן למעשה כנגדה. המבקשת בחרה להתחמק מן ההליך הפלילי המתנהל נגדה. בסיכומיה היא מודה כי "נאלצה" לעזוב את ארה"ב כיוון שכספה אזל והיא לא יכולה הייתה לממן את הגנתה. במקום זאת, בחרה המבקשת להפר את תנאי הערובה שנקבעו לה, ולעזוב את ארה"ב באמצעות דרכון ישראלי שפג תוקפו. 10. אכן, אין למבקשת הרשעות קודמות. אולם אין בעובדה זו כדי לשלול את המסקנה כי יש לה עבר פלילי, לפי מבחני חוק השבות. (ר' בג"צ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים פ"ד נב(4) 690, 714). בין השאר ניתן להתחשב גם בחומרת העבירה ובנסיבותיה. שאלת קיומו של עבר פלילי צריכה להיבחן לפי מכלול נסיבות המקרה. כאשר כנגד אדם אין הרשעות קודמות, הוכחת העבר הפלילי אינה בלתי אפשרית, אך היא עלולה להיות קשה ומורכבת יותר. לשם הוכחת עבר פלילי די בראיות מנהליות, אך ראיות אלו צריכות להיות ברורות, חד משמעיות ומשכנעות. (מלבסקי בעמ' 715-716) בענייננו, הראיה המרכזית והיחידה למעשה, היא כתב האישום שהוגש כנגד המבקשת. לא הובא לידיעתי כי בפני הרשות עמדו ראיות נוספות, למעט כתב אישום זה וכתב האישום הנוסף. כאמור, חלקה של המבקשת, כפי שהוא מתואר בכתב האישום, אינו החלק המרכזי בפרשה. נסיבות המקרה, ובעיקר העובדה כי המבקשת בחרה להימלט מאימת הדין ולא לנהל את משפטה ולהוכיח את חפותה בדרך המקובלת, עשויות להוביל למסקנה כי למבקשת יש עבר פלילי הנדרש לפי מבחני חוק השבות. מעמד זה של "בעלת עבר פלילי" הוא מעמד זמני שעשוי להשתנות אם תיבחר המבקשת לנהל את ההליך הפלילי נגדה, ובסופו תזוכה או שתורשע בעבירה קלה יחסית. (השווה בג"צ 94/62 גולד נ' שר הפנים פ"ד טז 1846). 11. עם זאת, גם אם נגיע למסקנה כי המבקשת בעלת עבר פלילי, מסקנה, שכאמור, אינה נקיה מספיקות, עדיין על הרשות הנטל להוכיח בראיות, כי המבקשת עלולה לסכן את שלום הציבור. אדם יכול להיות בעל עבר פלילי ואף על פי כן, לא יהיה מקום להסיק שהוא עלול, בשל כך, לסכן את שלום הציבור. (בג"צ 442/71 לנסקי נ' שר הפנים פ"ד כו(2) 337, 347). מסוכנות יכולה להיות מוכחת מהרקע והנסיבות שאפפו את העבירה, או בהוכחת מעשים נפסדים אחרים של המבקשת. (לנסקי בעמ' 359). בענייננו, לא הובאו כל ראיות למעט כתבי האישום כנגד המבקשת. בכך אין די כדי להוכיח מסוכנות. בהקשר זה יש להדגיש, כי המדינה אינה טוענת כי יש מקום לשלול את אזרחותה של המבקשת עקב מסוכנותה. שלטונות ארה"ב אף לא הגישו בקשת הסגרה לגביה. גם בדיון שהתנהל בעניין שחרורה בערובה, לא נטען ע"י התביעה האמריקאית, כי היא מהווה סכנה לציבור ולא התבקש מעצרה. כל שנתבקש היה ערובה גבוהה לשחרורה והפקדת דרכוניה כדי למנוע הימלטות. כידוע, כל אלה לא הספיקו כדי למנוע את הימלטותה בסופו של דבר. המדינה הודתה בתשובתה, כי בעלה של המבקשת קיבל מעמד של "תושב חוזר", למרות שחלקו לכאורה לפי כתב האישום גדול יותר, ולמרות שנסיבות הגעתו זהות לנסיבות הגעת המבקשת. המדינה טענה כי הקריטריונים לזכאות למעמד "תושב חוזר", שונים בתכלית מהקריטריונים לזכאות של "קטין חוזר". בעוד שבראשון אין התייחסות כלל לחוק השבות, יש התייחסות כזו לגבי השני. לטעמי, ההבחנה שעושה המדינה בין המבקשת ובין בעלה בעניין זה, היא הבחנה מלאכותית. עוד יש לציין כי המדינה מודה למעשה בסיכומיה כי אין בשלילת הזכאות משום "תרופה" למסוכנותה לכאורה של המבקשת, אלא שהמדינה סבורה, כי לאור נסיבות המקרה, אין זה ראוי שהמדינה תיתן גושפנקא למעשי המבקשת, ע"י מתן תעודת זכאות. עם זאת, לשיקול זה של המדינה אין כל בסיס בנהלי משרד הקליטה. כאמור, המדינה לא טענה כי היא מבקשת לסטות מנהלים אלו. 12. עוד טוענת המדינה בסיכומיה, כי יש מקום להבחין בין זכויות כלכליות (שהן הזכויות העומדות מאחורי תעודת הזכאות המבוקשת), ובין הזכות לאזרחות שהיא זכות יסוד. על פי הטענה, הנסיבות בהן ניתן לשלול אותן הטבות כלכליות, אינן חייבות להיות בעלות אותה חומרה אשר הייתה נדרשת לו מדובר היה בשלילת זכות יסוד, כגון הזכות לעלות לישראל. במשתמע, מבקשת המדינה להגמיש את תנאי סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות, כאשר מדובר בדיון במעמד של "קטין חוזר". אף שטענה זו מושכת את העין במבט ראשון, אין בידי לקבלה. נוהל משרד הקליטה מפנה באופן מפורש לתנאי חוק השבות. משנקבעה הפניה מפורשת לחוק השבות, חלים תנאי חוק השבות כמות שהם, ואין מקום לסטות מהם. (השווה מעניין אחר בג"צ 340/84 אגד נ' רשות שדות התעופה פ"ד לח(3) 354, 358). אם ביקשה הרשות לסטות מתנאי הנוהל הכלליים, היה עליה לעשות כן במפורש. זאת לא נעשה. המדינה התייחסה לתנאים הקיימים וטענה, כי המבקשת אינה עומדת בהם, כיוון שהיא בעלת עבר פלילי ומסוכנת לציבור. 13. התנהגותה של המבקשת ובעלה ראויים לכל גינוי. הם רואים במדינה לא רק כמפלט לעבריינים כלכליים, אלא גם מבקשים לנגוס בקופת הציבור, כאשר הם מנצלים פרצה בחוק. ואולם, עם כל ההבנה לעמדת המדינה בעניין זה, עמדתה, לפיה המבקשת מסוכנת לציבור, אינה נתמכת בראיות ברורות, חד משמעיות ומשכנעות, אף לפי מבחן הראיות המנהלי. לפיכך, אין לקבל את טענת המדינה כי יש מקום לשלול את זכאותה של המבקשת למעמד של קטינה חוזרת, לפי הנהלים הקיימים. לאור האמור, אני מקבל את הבקשה ומצהיר כי המבקשת זכאית למעמד של "קטינה חוזרת". בנסיבות העניין אין לפסוק למבקשת הוצאות כלשהן. קטיניםמסמכיםהסדרת מעמדמשרד הפניםתושב חוזר