פסק דין 1. דורון אנטין (להלן - התובע) הגיש תביעה נגד אלומית בע"מ (להלן - הנתבעת) לתשלום מענק פיצויי פיטורים ומענק הסתגלות בגין תקופת עבודתו אצלה. 2. בתיק זה העידו, מטעם התביעה, התובע בעצמו, ודני ארנון ומטעם ההגנה - יצחק שרנסון, מיכה קיגל ויצחק כהן. 3. מעדותו של דני ארנון (להלן - ארנון) עולות העובדות כלהלן: א. ארנון עבד בנת' בתפקיד חשב ומזכיר החברה מ-5/90 עד 8/99 שאז פרש מיוזמתו; ב. ארנון שימש בתפקידו בעת שהתנהל המו"מ ובזמן חתימת ההסכם הקיבוצי המיוחד מ-8/1/98 בו דובר על פרישת עובדים ופיצויים מוגדלים. (להלן - ההסכם הקיבוצי); ג. ברגע שהיתה החלטה להעביר את המפעל לחברת לגין בקיבוץ יגור (להלן - לגין), נכנסה הנת' למו"מ עם העובדים לגבי פיצויים מוגדלים בעת פיטוריהם עם מעבר המפעל כאשר המטרה העיקרית היתה שהעובדים ישארו בנת' כל זמן שצריכים אותם; ד. לגין מחזיקה בכ-90% מהון המניות של הנת'; ה. ההסכם הקיבוצי קבל את אישור הדירקטוריון בישיבתו מ-3/98; ו. הנספח להסכם הקיבוצי - נ/1 (להלן - הנספח) לא הוצג בישיבת הדירקטוריון שאישרה את ההסכם הקיבוצי; ז. לארנון נודע על הנספח לקראת סוף שנת 98' כשהעובדים דרשו תוספות שכר. רק בהקשר לזה התברר שיש סעיף נוסף לגבי עובדים שלא נכללים בהסכם הקיבוצי. 4. א. בראשית חקירתו הנגדית השיב ארנון שלפני מספר חודשים, לאחר פיטורי הת', שוחח הוא עמו על הנספח והוסיף - "התובע בזמן אישור ההסכם עבד בחברה והמסמכים היו פתוחים בפניו. הוא ידע בדיוק כמוני שאין נספח, כלומר לא ידענו שיש נספח". (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 7-6) וכאשר נתבקש להשיב מתי הוא שמע לראשונה על קיומם של המסמכים נ/1, תשובתו - "כשמר כהן הביא את זה לידיעת ועד העובדים שניהלו מו"מ. משהו כמו נובמבר 98'". (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 26-25) ואז הת' שאל אותו אם זה אושר או לא אושר בדירקטוריון וארנון השיב לו שלא - וזה היה בראשית 1999. ב. בהמשך חקירתו הנגדית השיב ארנון שהוא כתב את הפרוטוקול של ישיבת הדירקטוריון מ-3/98 כאשר לפני הישיבה הוא הפיץ לחברי הדירקטוריון את ההסכם הקיבוצי - "כמזכיר חברה אני זה שהייתי מזמן את הישיבות דירקטוריון ושולח את החומר". (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 15-14). ג. לגבי מועד עזיבתו את הנת' השיב ארנון שזה היה ב-1/8/99, כשנה וחצי לאחר ישיבת הדירקטוריון בו אושר ההסכם הקיבוצי. עוד אישר ארנון שבטרם פרש הגישו הן הת' והן מוסקוביץ תביעה נגד הנתבעת. כאשר הקשה ב"כ הנת' ושאל - "אני כעו"ד של החברה שומע פה לראשונה טענה מהסוג הזה. ואני שואל האם אתה אמרת אי פעם למישהו מהדירקטורים או למישהו מהמנהלים או לי כשאתה יודע שהמשפט הזה מתנהל שלדעתך הנספח נ/1 לא אושר בישיבת הדירקטוריון?" השיב - "מכיון שבמו"מ היו מעורבים יו"ר החברה מר מיכה קיגל והדירקטוריון עו"ד יוסי גילאור, הבנתי שיש להם סיבה למה הם לא הביאו את זה ולא התערבתי בשיקולים שלהם ולכן לא אמרתי". (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 3-1, 23-21) וארנון אף לא פנה לב"כ הנת' לברר, איזה נספחים הוגשו לרישום עם ההסכם הקיבוצי. ד. לשאלת ב"כ הנת' אישר ארנון שאין הוא יכול לשלול אפשרות שהמסמכים נ/1 אושרו במשאל טלפוני בין הדירקטורים. ולשאלה כיצד נודע לו על קיומם של המסמכים נ/1 השיב שמיצחק כהן (להלן - כהן) "הוא סיפר לי עליהם בע"פ וביקשתי ממנו מס' פעמים שימציא לי את המסמכים ובסוף הוא הביא לי אותם". (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 4-3) - והוא סיפר לו עליהם באוקטובר והביא לו אותם בנובמבר, עוד אישר שעל אף שישב עם כהן מספר פעמים במהלך התקופה, הוא לא אמר לו דבר לגבי אי אישור הנספחים בישיבת הדירקטוריון. ה. לעניין תדירות ישיבות הדירקטוריון השיב ארנון שכל רבעון מתקיימת ישיבה ומכאן שמ-11/98 (המועד בו קבל לידיו את הנספחים) עד לסיום עבודתו היו כ-3 ישיבות דירקטוריון נוספות. ולשאלת ב"כ הנת' אישר שלמרות שידע על הנספחים ולמרות שהיו לפחות 3 ישיבות דירקטוריון בהן נטל חלק מ-11/98 עד פרישתו, לא אמר הוא דבר בישיבות הדירקטוריון בדבר אי אישורם. 5. מתצהיר התובע והשלמת חקירה ראשית עולות העובדות כלהלן: א. הנת' הינה הבעלים של מפעל לייצור מוצרי אלומיניום באזור התעשיה בחולון שהת' שימש כמנהלו; ב. הת' עבד בנתבעת מיום 1/3/82 עד ליום 30/4/98, המועד בו הסתיימו יחסי העבודה עפ"י הודעת הנת' מיום 1/3/98; ג. ביום 4/1/98 נחתם בין הנת' לבין מועצת פועלי חולון הסכם קיבוצי לפיו זכאים עובדי הנת' המפורטים במהלך ההסכם למענקי פרישה והסתגלות; ד. שיעורי המענקים מפורטים בהסכם הקיבוצי אשר תקופת תוקפו - 3 שנים מיום חתימתו; ה. הת' פוטר בתקופת תוקפו של ההסכם הקיבוצי אך לא קיבל את המענקים המנויים בו בטענה שהוצא מתחולת ההסכם עפ"י הנספח לו. למיטב ידיעת הת' הנספח נערך לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי; ו. תנאי העסקת הת', במשך כל תקופת עבודתו בנת', לא הוסדרו בחוזה מיוחד וחלו עליו כל ההסכמים וההסדרים שהיו מקובלים במפעל הנת' לגבי העסקת עובדיה, למעט הפרשות לביטוח מנהלים במקום למבטחים; ז. הת' זכאי לקבל מהנת', כלל יתר עובדיה, את המענקים המפורטים בהסכם הקיבוצי ולא היתה לנת' שום זכות להוציא את הת' מכלל העובדים הזכאים לקבלת המענקים; ח. הנספח נעשה בחוסר תום לב הן מצד הנת' שהפלתה את הת' לרעה לעומת יתר העובדים והן מצד מועצת פועלי חולון שלא דאגה ליידע את הת' על דרישת הנת' להוציאו מכלל העובדים הזכאים ואף לא טרחה להודיע לו, לפני חתימת הנספח, על הכוונה לחתום עליו ואף לא על חתימתו בפועל לאחר מכן; ט. על פי ההסכם הנ"ל ולפי הותק של הת' בשירות הנת', מגיע לת' סך 269,386 ₪ כמענק פיצויי פיטורים וסך 55,532 ₪ כמענק הסתגלות, נכון ליום פיטוריו; י. מלבד ת/4 אין לת' מסמך כלשהו המדבר על תנאי עבודתו; יא. פרט לשכר ולשחרור מוקדם של ביטוח מנהלים במידה של התפטרות, לא היו לת' שום תנאי עבודה נוספים. שכרו ביחס למנהלים בתפקיד דומה היה לא גבוה ואולי אפילו נמוך כך שלא היו לו תנאי העסקה מפליגים; יב. כהן נהג לבקר במפעל פעם או פעמיים בשבוע. הת' ישב עם כהן 3 פעמים וכל תנאי המו"מ הוסתרו ממנו ואם שמע הוא פרטים עליהם, זה היה משמועה ממקורות אחרים. 6. א. בראשית חקירתו הנגדית השיב הת' שהוא שמש כמנהל המפעל וכמעט כל 120 העובדים שלו היו תחת שליטתו הישירה, ואילו מעליו היו 2 מנכ"לים. ב. לשאלת ב"כ הנת' מדוע אם כבר ב-1/99 לכל המאוחר ידע, כי שהעיד ארנון, שהנספחים נ/1 לא אושרו כביכול ע"י הדירקטוריון, לא כתב הוא דבר על כך בתצהיר שהגיש לביה"ד ב-9/9/98, כעבור כ-9 חודשים השיב - "בתצהיר כתבתי בפירוש בסעיף 10. ובזה התכוונתי למה שאתה שואל" (בס' 10 לתצהיר נכתב - "למיטב ידיעתי ואמונתי לנספח המתיימר להוציא אותי מכלל העובדים הזכאים למענקי ההסכם הקיבוצי אין תוקף" - א.ס.) עוד אישר שהוא לא ביקש מארנון, בשום שלב, לראות את פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מ-3/98 בו אושר ההסכם הקיבוצי, וכן אישר שלא הוא ולא עורך דינו בדקו את המסמכים שהוגשו לרישום אצל הממונה על יחסי עבודה, והסביר - "זה לא רלוונטי כי בנספח להסכם כתוב בסעיף 5 אם אינני טועה, שהנספח יכנס לתוקף רק אם יאושר בדירקטוריון ביחד ובו זמנית עם ההסכם הקיבוצי המיוחד ולא ע"י משאל טלפוני או משהו דומה". (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 23-21). ג. בהתייחס למועד פיטוריו אישר שהם עשו ב-1/3/98 כעולה מת/1. ולשאלה אם נכון שבפועל לא התייצב הוא לעבודה מ-1/3/98 השיב - "לפי בקשת המנהלים שלי. הם ביקשו ממני לא להתייצב לעבודה מרגע שקיבלתי את ת/1 עד כניסתם לתוקף של הפיטורים וכך עשיתי". (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 24-23) וכאשר נתבקש הת' להבהיר מדוע הופסקה עבודתו ב-1/3/98 כאשר המפעל ממשיך עוד לעבוד כשנה וחצי וזאת כשהוא משמש בתפקיד מרכזי כמנהל המפעל, השיב - "במפעל שמשו מעליי 2 מנכ"לים. מתי שאני תיפקדתי כמנהל המפעל הם היו ממועטים בעבודה, כלומר היתה להם עבודה מועטה. ברגע שהחליטו לייעל את המפעל ולהעביר את כל הפעילות לקיבוץ יגור למפעל לגיד ולרוקן את הנתבעת מתוכן, לא היו זקוקים לי יותר". (עמוד 14 לפרוטוקול שורה 27 - עמוד 15 לפרוטוקול שורה 2). ד. כאשר הפנה ב"כ הנת' את הת' לכך שכהן אומר שהוא הבהיר לת' מספר פעמים במהלך השיחות ביניהם שעובדים בכירים מסוגו של הת', שהיה בתפקיד הבכיר ביותר מתחת למנכלים, לא יכללו במסגרת ההסכם ולא יהנו מפיצויים עודפים או תקופת הסתגלות, השיב - "לא זכור לי שזה נאמר ע"י מר כהן". (עמוד 15 לפרוטוקול שורה 24) וכאשר הקשה ב"כ הנת' ושאל את הת' אם בסיום עבודתו עם קבלת המגיע לא פונה הוא לכהן לעניין התנאים השיב - "עם מר יצחק כהן לא היו לי שיחות של ניהול מו"מ או בקשות מיוחדות, לא התחברנו מבחינת כימיה והמו"מ לגבי סיום העסקתי היה עם האחים קוהן שהיו המנכ"לים המשותפים". (עמוד 16 לפרוטוקול שורות 8-6) והוא פנה בעניין הכספים שלדעתו מגיעים לו מכח ההסכם הקיבוצי לאחים קוהן - "והם אמרו לי שמגיע לי רק 100 אחוז לפי הסכם הפיטורים שלי. לכן נאלצתי לפנות, ביודעי שהיה הסכם משותף, לערכאות ולכן אני נמצא כאן כעת". (עמוד 16 לפרוטוקול שורות 13-11). לאחר שהת' העיד שלא ראה את ההסכם הקיבוצי עד אשר נשלח הוא לבא-כוחו הקשה ב"כ הנת' ושאל - "4.5 חודשים מאז חתימת ההסכם מאז חתימת ההסכם ועד 26/5/98 אתה לא עושה שום דבר כדי לראות את ההסכם שהיום אתה טוען שמקנה לך כ-350,000 ש"ח?" השיב - "לא היתה שום סיבה לעשות מהלך ולבקש טובות מההנהלה להציג בפניי את ההסכם. ראשית לא פוטרתי באותו זמן. ומרגע שפוטרתי ב-1/3/00 שאז בעצם היה לי אינטרס להסתכל על ההסכם, חיכיתי לסוף מועד החופשה שקיבלתי או לסוף מועד ההתראה על הפיטורים, ואז ביקשתי את ההסכם ובאמת ראיתי שאני זכאי לסכום שנתבע פה". (עמוד 16 לפרוטוקול שורות 28-22). ה. בהמשך השיב הת' שהיה לו מושג כללי על שיעור פיצויי הפיטורים העודפים ומענק ההסתגלות שגמרו עם ועד העובדים, וזאת בסמוך למועד חתימת ההסכם, שכן הגיעה לידיו הטיוטא. לאור זאת נשאל - "עפ"י מה שאנו מבינים אתה בעצם יודע ממש סמוך אחרי 4/1/98 שלהבנתך הואיל ועל הנספחים נ/1 שמעת רק ב-1/99 אתה כבר יודע סמוך ל-4/1/98 שמגיעים לך עוד מעל 300,000 ש"ח ובכל זאת אתה לא פונה לאף אחד עד למכתב ת/7. זה נראה לך סביר?" ותשובתו - "ב-4/1/98 עדין לא פוטרתי אלא רק ב-1/3/98 ורק אז זה צריך היה לעניין אותי. מיד אחרי שנגמרה החופשה באותו יום, או כמה ימים לאחר מכן תבעתי את כספי, כפי שהעדתי קודם". (עמוד 18 לפרוטוקול שורות 20-14) וכאשר נשאל מתי דרש את הכספים השיב שבמועד בו הודיעו לו על פיטוריו - 1/3/98 - פנה הוא לאחים קוהן לקבל 324,000 ₪ מכח ההסכם הקיבוצי והם השיבו שלא מגיע לו. וכאשר אמר לו ב"כ הנת' - "אני אומר לך שהם (האחים קוהן - א.ס.) אמרו לך כך כי באותו מועד כבר היה חתום הנספח והם ידעו על כך?" השיב - "יכול להיות". (עמוד 19 לפרוטוקול שורות 7-5). עוד הקשה ב"כ הנת' ושאל, אם נאמר לו שלא מגיעו לו לפי ההסכם הקיבוצי איך זה שהוא לא שאל אותם למה ולא ביקש לראות את ההסכם לא מהם, לא מכהן ולא מאף אחד אחר, תשובתו - "מועד העובדים ביקשתי מס' פעמים והם לא הסכימו לתת לי. מהאחים קוהן, אם זכרוני אינו מטעני גם ביקשתי ולא הסכימו לתת. ברגע שפוטרתי לא מצאתי לנכון להתעמת על הנקודה הזאת כי ידעתי שאני אגיע לערכאות ואקבל את כל המסמכים הנחוצים לי". (עמוד 20 לפרוטוקול שורות 14-11). ובסיום חקירתו הנגדית כאשר נשאל אם שאל הוא את האחים קוהן למה לא מגיע השיב - "שאלתי את האחים קוהן ונאמר לי שיש הסכם או נספח להסכם לא זוכר את המינוחים או שכתוב בהסכם עצמו, שאני לא זכאי לפיצויים הנ"ל. אני לא זוכר את הניסוחים המדוויקים שלהם כי זה לא היה חשוב למעמד הזה". (עמוד 20 לפרוטוקול שורות 18-16). 7. מתצהירו של יצחק שרנסון (להלן - שרנסון) עולות העובדות כלהלן: א. שרנסון שימש, בתקופה הרלוונטית לתביעה, כמתמחה במשרד ב"כ הנת' ובכלל זה אף ליווה את עו"ד בן שחר בקשר עם חתימת ורישום ההסכם הקיבוצי; ב. ההסכם הקיבוצי, לרבות הנספח נ/1, נרשם ביום 15/7/98; ג. מכתבו של עו"ד בן שחר מיום 2/3/98 לממונה הראשי וטופס הרישום נשלחו ישירות מהמחשב שבחיפה למדפסת של משרד סלומון ליפשיץ בת"א. למכתב צורפו 9 דפי ההסכם (7 דפים + 2 דפי הנספח) שנשלחו בפקס, לאותה הכתובת, וכל זאת על מנת שיצורפו למכתב וישלחו עם שליח. ד. ביום 2/3/98 היה כבר במשרד הממונה האזורי, "בדרך לירושלים" גם הנספח חתום וגמור. ה. הנספח נחתם כבר ימים רבים קודם לישיבת הדירקטוריון של 30/3/98 ואין כל בסיס לטענה כביכול כאילו לא אושר באותה ישיבה. 8. א. בראשית חקירתו הנגדית כאשר נתבקש שרנסון להבהיר למה התכוון בתצהירו בס' 4 כשאמר "גם הנספח חתום וגמור", השיב - "אנחנו העברנו את ההסכם הזה וכמו שאמרתי באמצעות המשרד בת"א למשרד הממונה על יחסי עבודה בת"א בצירוף המכתב מיום 2/3/98 על מנת להתחיל בתהליך הרישום של ההסכם, כאמור במכתב. מבחינתי ההסכם היה חתום וגמור והכוונה מוכן לרישום בכפוף לאמור במכתב של עו"ד בן שחר מיום 2/3/98". (עמוד 25 לפרוטוקול שורות 4-1) ועוד הוסיף - "הסכם ברגע שהוא נחתם למעט ההסתייגות שצויינה במכתב שצריך עוד אישור מבחינתי ההסכם מוכן לרישום". (עמוד 25 לפרוטוקול שורות 7-6). ב. כאשר הקשה ב"כ הת' ושאל את שרנסון - "מכאן אתה ממשיך "ומן הנסיבות והמסמכים ... " האם אתה קובע כעובדה שאין כל בסיס לטענה כאילו לא אושר בישיבת הדירקטוריון? תסכים איתי שכעולה מהכתוב זאת השערה". השיב - "אני רוצה להבהיר עוד פעם כפי שאני זוכר ורואה את הכתוב בסעיף זה - אנחנו העברנו את המסמכים כשהם חתומים, לרישום. העברנו את המסמכים כמו שאמרתי לרישום וכל מה שאני אומר בסעיף 5 מעדותו של יו"ר הדירקטוריון ומהנסיבות והמסמכים, הנספח נחתם כפי שכתוב בסעיף. אני אומר את הדברים האלה מידיעה אישית וגם אמרתי את זה קודם". (עמוד 25 לפרוטוקול שורות 29-25). וכאשר ביקש ב"כ הת' לדעת איזה דברים מעיד הוא מידיעה אישית, הבהיר שרנסון - "אני עבדתי כמתמחה במשרד. טיפלתי בניירת ובמסמכים בתוקף היותו מתמחה והיה לי מגע עם אנשים בקשר להסכם הזה ולזה אני מתכוון". ג. כאשר נתבקש שרנסון להבהיר על סמך מה העיד הוא שאין כל בסיס לטענה כביכול כאילו הנספח לא אושר בישיבת הדירקטוריון השיב שהדברים נאמרו על סמך - "הנסיבות, המסמכים והמגעים שלי עם האנשים. אני טיפלתי בזה ולא הייתי מנותק ומכאן האמור בסעיף". (עמוד 26 לפרוטוקול שורות 7-6) ולאחר שהעד אישר בפני ב"כ הת' שהוא לא נכח בישיבת הדירקטוריון מיום 30/3/98 נשאל הוא - "אז למה אתה מעליב את התובע כשאתה קובע שאין בסיס לטענה וכו'. אולי יש?" ועל כך השיב - "לא היתה לי שום כוונה להעליב ואני גם לא רואה מה יש כאן שיכול להעליב. אין לי מה להוסיף על תשובותיו הקודמות על סמך מה ביססתי קביעתי זו שבסעיף 5 לתצהיר". (עמוד 26 לפרוטוקול שורות 20-17). 9. מתצהירו חקירתו המשלימה של מיכה קיגל (להלן - מיכה) עולות העובדות כלהלן: א. מיכה משמש ושימש גם ביום 30/3/98 כיו"ר מועצת המנהלים של הנתבעת; ב. מיכה קרא את עדות ארנון בישיבת בית הדין מיום 2/4/00 והעדות אינה עולה בקנה אחד עם האמת; ג. עפ"י פרוטוקול מועצת המנהלים מיום 30/3/98 - נ/2 - נכח ארנון בישיבה. מהפרוטוקול עולה כי לא רק שההסכם הקיבוצי (על נספחיו) אושר ע"י הדירקטוריון אלא שנושא הנספח זכה אף להתייחסות מפורשת בפרוטוקול; ד. בישיבת הדירקטוריון מיום 30/3/98 נידונו ענינים נוספים שאינם קשורים לעניינינו ושמחמת הסודיות, ולרבות הסודיות העסקית, הסתיר מיכה בצילום בפרוטוקול נ/2 שצירף לתצהירו; ה. הנספח נערך ונחתם ע"י כהן בשם הנת' ועל ידי החותמים בשם נציגות העובדים - מועצת פועלי חולון ונציגי ועד העובדים, בשלהי ינואר תחילת פברואר 1998, זאת לאור עמדת הנהלת הנת' כי הנת' לא תוכל לשאת בעלויות ההסכם המוצע אם יוחל על כל העובדים ולאור מעמדם ובכירותם של ארבעת העובדים הבכירים בחוזה אישי; ו. הנספח נחתם בכפוף לאישור הדירקטוריון והובא לאישורו בישיבתו מיום 30/3/98; ז. מיכה אישית ליווה עניין זה וראה את הנספח בראשית 2/98, ימים לא רבים לאחר חתימתו. במועד ישיבת הדירקטוריון מיום 30/3/98 הנספח היה חתום וגמור וההסכם הקיבוצי על נספחיו היה בידיעת הדירקטורים לפני ישיבת יום 30/3/98; ח. מי שהדפיס את הפרוטוקול נ/2 היה מזכיר החברה דני ארנון. לאחר הדפסתו שלח ארנון את הפרוטוקול לעד ולכל יתר הדירקטורים האחרים. הפרוטוקול מאושר סופית רק בישיבה שמתכנסת ברבעון שלאחר מכן. 10. א. בחקירתו הנגדית נשאל מיכה לסיבת סגירת המפעל בחולון ועל כך השיב - "סגרנו את המפעל בחולון משום שהוא הפסיד בגדול, לצערנו הרב, אנחנו מאוד לא מיהרנו לסגור. אבל סגרנו אותו בגלל שהוא הפסיד וצבר הפסדים ולא נותרה בידינו ברירה אלא לסגור אותו". (עמוד 32 לפרוטוקול שורות 3-1). בהמשך, לשאלת ב"כ הת' השיב מיכה שהוא מכיר את ארנון כ-5 שנים. וכאשר נשאל אם יש לו או היו לו טענות כלשהן לגבי מידת יושרו של ארנון במהלך התקופה שהכיר אותו, השיב - "אני לא חושב שזה רלוונטי לדיונינו. אני כותב בתצהירי שאני בפליאה רבה קראתי את עדותו ומכאן עולה שלו הייתי חושב שהוא שקרן, לא הייתי מתפלא". (עמוד 32 לפרוטוקול שורות 21-20) ולשאלה - "אם אתה התפלאת אז שאלת את עצמך למה שישקר ומהי התשובה שנתת לעצמך או לבית המשפט ולנו גם?" השיב - "אני לא עוסק בהנחות. אני לא פסיכולוג". (עמוד 32 לפרוטוקול שורות 29-27). ב. כאשר הופנה מיכה לתצהירו בו נאמר שנושא הנספח זכה להתייחסות מפורשת בפרוטוקול נ/2 ונתבקש להבהיר, השיב - "התשובה מאוד ברורה. בסעיף 5 לנ/2 כתוב לשאלת ע. שחל שהוא היה דירקטור מטעם הציבור האם ההסכם חל על כל העובדים ואני עונה לו שלמעט 4 מנהלים שיש להם חוזים אישיים ושני המנכ"לים. אם אתבקש אסביר". (עמוד 33 לפרוטוקול שורות 8-6) ולשאלה היכן זה מופיע בסדר היום, השיב שבסעיף 5 בנ/2. וכאשר הקשה ב"כ הת' והפנה תשומת לב מיכה לכך שבסעיף 5 לפרוטוקול נ/2 וברשימת הנושאים שבסדר היום לא נזכרת המילה "נספח", השיב - "אני מאשר עשרות הסכמים בתור יו"ר. מעולם בסדר היום לא הופיע רשימת הנספחים, לפעמים יש 30 נספחים להסכם. מה שנרשם בסדר היום זה ההסכם עצמו". (עמוד 33 לפרוטוקול שורות 15-13) וכשנשאל אם כך גם כאשר כתוב בנספח מסויים שהוא כנספח טעון אישור הדירקטוריון, השיב - "הנספחים תמיד מאושרים. יש כאן אי הבנה. מה שאמרתי זה שזה לא נרשם בסדר היום כנספחים אלא כהסכם בכללותו". (עמוד 33 לפרוטוקול שורות 18-17) וכאשר חזר והקשה ב"כ הת' ואמר למיכה - "אני חוזר לזה שאתה כתבת במפורש בתצהירך שנושא הנספח להסכם זכה להתייחסות מפורשת בפרוטוקול זה". השיב - "נכון. ואני חוזר על מה שהקראתי קודם בתשובה לשאלת מר שחל. היא היתה מכוונת על מנת שירשם בפרוטוקול, משום שכנראה שחל הבין מנסיונו כעו"ד שחשוב שזה ירשם בפרוטוקול". (עמוד 34 לפרוטוקול שורות 10-6). ג. בהמשך חקירתו הנגדית לאחר שהבהיר מיכה שבעלויות ההסכם נושאת הנת' אך בעקיפין מי שנושא בכך אלה בעלי החברה, נשאל הוא אם השמטת 4 הבכירים מההסכם היתה אמורה לחסוך לבעלי החברה כסף, ועל כך השיב - "יש חוקי עבודה במדינת ישראל. אנחנו אולי בעלים מסוג מיוחד. אנחנו החלטנו שאנו לא נוציא את הפועלים ובעיקר את הפועלים הפשוטים החוצה ללא תוספת על מה שמגיע להם עפ"י החוק. העלות של התוספות האלה היתה מאוד גבוהה. עד היום חברת אלומית יש לה חוב אדיר בגין פיצויי הפיטורים שאנחנו נתנו לעובדים. מנהלי החברה המופיעים בנספח, היה להם חוזה אישי לכל אחד ובמסגרתו היה להם פיצוי הרבה יותר גדול יחסית ממה שהיה לעובדים האחרים. כלומר, שאנחנו נתנו את מלוא האפשרויות שלנו, כלומר מה שיכולנו להקציב כתוספת לפיצויי הפיטורים שמגיעים לפי החוק למי שלא היה לו חוזה אישי. ולהם פשוט לא יכולנו, הם גם יותר קל היה להם להסתדר אח"כ. וזאת הסיבה שעשינו הפרדה בין בעלי החוזה האישי לבין כל היתר". (עמוד 34 לפרוטוקול שורה 23 - עמוד 35 לפרוטוקול שורה 3). ובהמשך הוסיף - "חזרתי והדגשתי שאני דיברתי על הקבוע בחוק, ואני חזרתי והדגשתי שאנחנו כבעלים מסוג מסויים חשבנו שלפועלים הפשוטים צריך לתת מעבר לקבוע בחוק ולא לאלה שיש להם חוזה אישי. אני חוזר על כך כבר פעם שלישית". (עמוד 35 לפרוטוקול שורות 13-10). ד. לשאלת אישור ההסכם הקיבוצי השיב מכיה שהוא זה שבפועל הביאו לאישור בפני הדירקטוריון. ולשאלה אם הוא החזיק את ההסכם ביד, השיב - "כן. וגם יותר מזה, כפי שהעדתי, הראתי להם את זה לפני הישיבה". (עמוד 36 לפרוטוקול שורה 9) וכאשר נשאל אם יכול הוא להעיד, מידיעה אישית, שהנספח הוצג בישיבה בפני הדירקטורים, השיב - "הנספח היה בידי הדירקטורים. הוא לא הונח על השולחן והסברתי למה. כי היו נוכחים שם 3 אנשים שהעניין נגע להם. לפני הישיבה הפורמלית כינסתי את הדירקטורים כפי שהעדתי והראתי להם את ההסכם + הנספח". (עמוד 36 לפרוטוקול שורות 14-12). וכאשר הקשה ב"כ הת' ושאל אם נכון שבזמן הישיבה הנספח לא הוצג בפני הדירקטוריון השיב - "אני לא זוכר. אני לא רוצה להגיד לך דברים סתם. אבל מעל לכל ספק שלא יהיו אי הבנות בעניין, ההסכם אושר על הנספח שבו. עכשיו אולי תבין למה אמרתי שקראתי בפליאה את עדותו של ארנון כי הוא עצמו כתב את הפרוטוקול והוא אומר שהוא לא ידע שהיה כזה דבר". (עמוד 36 לפרוטוקול שורות 19-16). 11. בחקירתו החוזרת נשאל מיכה אם היה לו קשר טלפוני עם ארנון אחרי שארנון העיד בביה"ד ועל כך השיב - "הוא ברך אותי לשנה טובה בראש השנה האחרון. הוא התקשר אלי. אני שאלתי אותו " דני מה קרה לך שאמרת שלא ידעת לגבי ארבעת בעלי החוזים האישיים שהם לא כלולים בהסכם?" אז הוא אמר לי "מיכה אני לא אמרתי שאני לא ידעתי, אני אמרתי שלא ראיתי בעיניי את הנספח"". (עמוד 37 לפרוטוקול שורות 12-9). 12. מתצהירו ותצהירו המשלים של יצחק כהן עולות העובדות כלהלן: א. כהן שמש ומשמש כמנהל משאבי אנוש של הנת'; ב. הנת', עובר לפיטוריו, שימש כמנהל מפעל הנת' בחולון ולמעשה היה הסכמות המקצועית העליונה במפעל ותחת מרותו עבדו, במחלקות השונות, כ-120 עובדים; ג. הת' היה אחד מבין 4 העובדים השכירים הבכירים במפעל ועל כן היה בעל משכורת ותנאים אישיים מפליגים יחסית לעובדים האחרים של המפעל. שכרו היה 25,350 ש"ח לחודש, היתה לו פוליסת ביטוח מנהלים, רכב צמוד ותנאים מפליגים נוספים אותם לא קבלו העובדים הרגילים של הנת'; ד. עלות תנאיו של הת' לנת' עלתה בין פי שמונה לפי עשרה לערך, מעלות שכרו ותנאיו של פועל מפעל מן השורה; ה . ההסכם הקיבוצי מ-4/1/98 הותנה כי יכנס לתוקפו רק אם יאושר ע"י מועצת המנהלים של הנת' - אישור שנתקבל להסכם הקיבוצי על נספחיו; ו. כאמור בנספח ג' ו-ד' להסכם הקיבוצי, לא חלות הוראות סעיף 3.1 ו-3.5 על קבוצת אנשים מוגדרת המצויים במצב של "אי שוויון רלוונטי" לעומת שאר עובדי המפעל הן לענין בכירותם, הן לענין תנאי עבודתם, גובה שכרם, ותנאי עבודתם בכלל. ביניהם מצוי היה ונמנה גם הת'; ז. הנת' נתנה דעתה עם הארגון היציג לשאלת עלות ההסכם, ענין שלאור מצבו הקשה של המפעל היה קריטי. היה ברור לצדדים כי לא יוכלו לעמוד בהרחבת ההסכם גם על הבכירים המנויים בנספח ג' ונספח ד'. כל דרישה להרחבת הסעיפים הרלוונטים גם על 4 הבכירים, היה מחייב להקטין משמעותית את התנאים העודפים שהוענקו לכלל העובדים והפועלים למקרה של פיטורים על רקע התכנית לסגירת המפעל; ח. דובר על פיטורי כלל עובדי המפעל בחולון ובנסיבות אלה ביקשה הנת' לדאוג, במשאבים המצומצמים שמצבו של המפעל מאפשר היה, בראש ובראשונה לפועלים מן השורה ששכרם נמוך, שיפלטו מהעבודה, בחלקם אף אנשים לא צעירים ובעלי מיומנויות מוגבלות שיתקשו להקלט לעבודה בשוק עבודה קשה בלאו הכי; ט. ענינו של ההסכם - שיפור תנאי פרישתם של עובדי כפיים קשיי יום לרגל סגירת מפעל, אחר מו"מ ארוך וממושך שהניב בסופו הסכם קיבוצי שלו איזונים ופשרות אליהם הגיעו הצדדים בדיונים מפרכים בהם נשקל כל שקל, ודרך חלוקתו הצודקת, גם בשים לב לנתונים האישיים של העובדים - ותק, גיל, פרישה לפנסיה, רמת שכר וכו'; י. הרחבת התנאים העודפים שבהסכם הקיבוצי והחלתם גם על 4 העובדים הבכירים שהוחרגו תייקר את עלות ההסכם הקיבוצי בכשליש מעלותו - הוצאה שהנת' לא תוכל לעמוד בה; יא. הת', כמנהל בכיר במפעל, ידע היטב על מהלכי המו"מ, לרבות העובדה כי העובדים הבכירים, והוא ביניהם, לא יכללו בין הנהנים מתנאיו העודפים ולא מחה כלל; יב. לכהן היו עם התובע, בשבועות עובר לחתימת ההסכם, ולאחריו, מגעים תכופים ביותר למעשה כמעט יום יומיים. כהן אישית עדכן את הת' בפרטי המו"מ ובמיוחד בעובדה שהוא לא יכלל בין הנהנים מתנאיו העודפים (תקופת ההסתגלות ופיצויים מוגדלים). הת' לא מחה ואף לא טען שהוא מקופח; יג. ההסכם הקיבוצי לרבות הנספח לו נרשם ביום 15/7/98; יד. הנספח נעשה ונחתם בשלהי 1/98 תחילת 2/98 וכהן הוא שחתם בשם הנת' בכפוף לאישור מועצת המנהלים כאמור בו; טו. מבדיקה שערך כהן בתיקי יועציו המשפטיים - עוה"ד י. סלומון ליפשיץ, ע"מ לאתר תאריך מדוייק יותר וככל שעלה בידיו, ניתן לקבוע בודאות כי ביום 2/3/98 כבר שלח עו"ד בן שחר את ההסכם הקיבוצי על הנספח בו לממונה הראשי על יחסי עבודה באמצעות הממונה האיזורי בת"א; טז. ימים רבים קודם לישיבת הדירקטוריון מיום 30/3/98 נחתם הנספח ואין כל בסיס לטענה כביכול כאילו לא אושר בישיבת הדירקטוריון; יז. עדותו של ארנון בבית הדין הינה רחוקה מן האמת. ארנון ניהל עם כהן, באופן ישיר, מו"מ על פיצויים מוגדלים ונושא ההסכם הקיבוצי וזכויות עודפות שהיו שם ושארנון "הוחרג" מהם על פי הנספח מטבע הדברים עלה בשיחות אלה. ארנון לא העלה טענה ולו ברמז כאילו ההסכם חל עליו בשל איזו טענה בקשר לאי קיום נספח או לתוקפו; יח. כמי שמכיר את ארנון היטב, הוא לא היה מחמיץ טענה כה חשובה בתמיכה לדירשתו במו"מ לפיצויים מוגדלים, ולא יהיה זה רציני לחשוב כי ארנון לא טרח לעיין בנספח או לאתר את הנספח אצל הממונה הראשי טרם שויתר על ההזדמנות לדרוש פיצויים מוגדלים; יט. ארנון ידע כי ההסכם הקיבוצי לא חל על 4 העובדים הבכירים המנויים בו, לרבות עליו; כ. ההסכם, משעה שהוגש לרישום ניתן היה לעיון לכל אדם ולא היתה שום סיבה להסתיר זאת מאף אחד. 13. א. בראשית חקירתו הנגדית נתבקש כהן לפרט את התנאים המפליגים שהיו לת' ועל כך השיב - "לדוגמא היה לו רכב פולקסואגן מפואר מסוג ואן, ממוזג וחדש. הוא נסע לחו"ל במסגרת עבודתו בחברה ולצורך העבודה בחברה. הוא היה במצב שהוא יכול היה לבקש מעובדים במפעל לעשות לו עבודות פרטיות בבית. למעשה היה בעמדה שהוא יכול היה לעשות כמעט כל דבר בתוך המערכת". (עמוד 38 לפרוטוקול שורות 15-12) ועוד הוסיף שהיתה לו אפשרות לפדות את פוליסת הביטוח בכל מקרה, גם אם מתפטר, דבר שלא היה לעובדים האחרים. כמוכ' לאחר שהת' סיים את עבודתו בנת' הוא פנה לנת' בבקשה לפתוח קונטינור שבו היו עבודות מסגרות שעשו עבורו במפעל והוא לא הספיק לקחתם. לבקשתו, הנת' העבירה העבודות אליו. ב. בהתייחס לסעיפים 3.4 ו-3.5 להסכם הקיבוצי הבהיר - "היה לי ברור שהתובע אינו קשור לדברים האלה. הוא הוצא מההסכם הקיבוצי מהיום הראשון. נמסר לו על ידי במפגש הראשון שלנו, ביום הראשון שהגעתי למפעל, שאני מתייחס אליו כאל מנהל, מצפה ממנו לשיתוף פעולה כמנהל ושהוא לא נכלל בתפיסתי ובתפיסת ההנהלה בהסכמות שאני עומד להגיע עם ועד העובדים בכל הנוגע לפיצויים ולמענקי פרישה נוספים". (עמוד 40 לפרוטוקול שורות 20-16) ולשאלה, אם כך, למי מבין העובדים כוונו הדברים בסעיפים 3.4 ו-3.5 להסכם הקיבוצי השיב - "יש בחברה עובדים נוספים שהיסטורית היו להם קופות גמל. עובדים מן המניין שלא הכניסו אותם למבטחים והיו להם קופות גמל ופוליסות של ביטוח מנהלים. הסעיף הזה, לדעתי, מבלי להכנס לפרשנות, בא לכסות אותנו מבחינה משפטית מול ההסתדרות". (עמוד 40 לפרוטוקול שורות 25-22) ובהמשך חזר והדגיש שסעיפים אלה, באופן חד משמעי, לא התייחסו במישרין או בעקיפין או בשום דרך לת'. ג. בהתייחס לישיבת הדירקטוריון בה אושר ההסכם הקיבוצי השיב כהן שהוא לא היה עד לאישור אך הוא יודע שההסכם הקיבוצי על נספחיו אושר. "אני יודע זאת כי נמסר לי ע"י יו"ר מועצת המנהלים וגם ראיתי את הפרוטוקול". (עמוד 41 לפרוטוקול שורה 15). ד. לשאלת מועד חתימת הנספח אישר כהן שהוא נערך לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי ולקראת סוף ינואר. כאשר אמר לו ב"כ הת' שהנספח הוצא באיחור מאחר והם לא עמדו על הוצאת 4 הבכירים מקבלת ההטבות אלא לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי, השיב - "לא. לא. לא. עמדנו עליו לאורך כל הדרך. אני חוזר ומציין שכל הבכירים ידעו חד משמעית שהם אינם נכללים בהסכם הזה. אחת הסיבות שעודדו אותי להתעקש על כך, בין השאר סיפק לי התובע בזה שהוא מאחורי גבי ניסה לייצור קשר, במהלך המו"מ, עם יו"ר ועד העובדים להפעיל עליו לחץ וכמעט לטרפד את ההסכם". (עמוד 42 לפרוטוקול שורות 10-7). והכוונה להפעיל לחץ על יו"ר ועד העובדים לדאוג לאינטרסים של הבכירים. ה. ולשאלה מתי הוא אישית עידכן את התובע בעובדה שהוא לא יכלל בין הנהנים בהסכם הקיבוצי, השיב כהן - "ביום הראשון שבו פגשתי את התובע במשרדו בחודש אוגוסט 97', לאחר סיור שעשינו במפעל. הבהרתי לו את האסטרטגיה של ניהול יחסי העבודה בארגון. הבהרתי לו שתהיה הפרדה מוחלטת בין המנהלים לבין העובדים. ביקשתי ממנו שיתוף פעולה מלא והוא נמנע מלסייע ולאורך כל זמן שהותו במפעל, ראה אך ורק את טובתו האישית וניצל כל הזדמנות כדי לקדם את ענייניו". (עמוד 43 לפרוטוקול שורות 5-1). ו. כאשר הופנה הת' לאמור בס' 8 לתצהירו ונשאל - "אני אומר שהעדות שלך היא מגמתית, מתעלמת מכך שאתה מדבר על הנחות ואינך מהסס אפילו להאשים אנשים בשקר?" השיב - "לאחר אני מעיין בסעיף 8 אליו הופנתי אני משיב - בראשית דבריי אני רוצה להגיד שעם מר ארנון היו לי דיונים עניינים ועקרונים מסביב לעובדה שהחרגנו והוצאנו מן ההסכם את 4 הבכירים, החל מתחילת ניהול המו"מ. עם מר ארנון היה לי ויכוח מר על כך שהוא באישון לילה ישב עם חברי הועד, ניהל איתם מו"מ מאחורי גבי, בלי ליידע אותי מראש, בלי לעדכן אותי לאחר מכן. וכאשר אני כותב את הדברים האלה אני מבסס אותם על מו"מ ארוך מאוד עם האיש הזה, עם אין ספור שיחות. הוא ידע על הכל לאורך כל הדרך. ובכל עדותו התמיד באמירה שקרית על מה שהיה. יותר מלהראות פרוטוקול שהוא כתב בישיבה שבה הוא נכח, שבה נמסר ש-4 הבכירים לא נכללים בהסכם הזה. ואח"כ עמד כאן ואמר שהוא לא ידע מזה, אז מה אתה עוד שואל אותי בכלל. מה צריך עוד להגיד כאן כדי שאתה לפחות לא תדבר עלי, על חוסר היושר שלי בעניין הזה". (עמוד 43 לפרוטוקול שורות 25-13). 14. בחקירתו החוזרת הבהיר כהן שארנון ידע על כך שהוא לא יהיה בהסכם הקיבוצי לאורך כל המו"מ שהתנהל מאוגוסט 97' ועד למו"מ סביב הנספח נ/1. 15. א. עיון בת/1 מעלה שביום 1/3/98 קבל הת' הודעת פיטורים ליום 30/4/98 בה נכתב, בין היתר, שהחל מיום 1/3/98 משוחרר הוא מהתייצבות לעבודה במפעל ותנאיו ישולמו לו עד ליום 30/4/98. ב. סעיף 3 להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 1/4/98 (ת/3) עניינו מענקי פרישה מיוחדים ותשלומי הסתגלות לעובדים מפוטרים. ג. עיון בת/4 מעלה שסוכם שפוליסת ביטוח המנהלים של הת' תשוחרר לזכותו גם במקרה פיטורים וגם במקרה התפטרות. ד. בחודשים 5/98 - 6/98 התקיימה התכתבות בין ב"כ הצדדים כאשר לבקשת ב"כ הת' לשלם לת' המגיע לו מכח ס' 3 להסכם הקיבוצי השיב ב"כ הנת' שלאור האמור בנספח להסכם הקיבוצי אין ההסכם חל על התובע (ר' ת/7 - ת/10). ה. עיון בנספח להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 4/1/98 מעלה שנכתב בו, בין היתר - "1. בנוסף לאמור ב"הסכם הקיבוצי" מוסכם, כי הוראות סעיף 3.1 ל"הסכם הקיבוצי" והוראות סעיף 3.5 ל"הסכם הקיבוצי" ולרבות כל הוראה שבו המזכה למענקי פרישה ולמענקי הסתגלות, לא יחולו על העובדים הבכירים ו/או בעלי חוזה אישי המנויים ברשימה נספח א' לנספח זה ..." בנספח א' לנספח להסכם קיבוצי מיוחד מיום 4/1/98 רשימת העובדים עליהם לא יחולו הוראות סעיף 3.1 ו-3.5 להסכם הקיבוצי - "1. דורון אנטין - מנהל המפעל. 2. יורם מושקוביץ - מהנדס המפעל. 3. מנחם אשכר - מנהל הייצור. 4. דני ארנון - חשב החברה." ו. עיון בנ/1 מיום 12/9/00 (בטעות סומנו 2 מסמכים בסימון נ/1 וע"כ יקרא מסמך זה נ/1 מ-12/9/00) מעלה שביום 2/3/98 שלח עו"ד בן-שחר, ב"כ הנתבעת, מכתב לממונה הראשי על יחסי העבודה בירושלים, באמצעות הממונה אזורי על יחסי העבודה, בו נכתב, בין היתר - "1. אחרי סכסוך ארוך וממושך שבו היית לצדדים לעזר רב, באו הצדדים בתאריך 4/1/98 לידי הסכם בראשי תיבות ... 2. כפי שסוכם בין הצדדים, הסכם זה יכנס לתוקפו רק באם יאושר ע"י מועצת המנהלים של החברה. 3. עקב אילוצי זמן, הישיבה הקרובה ביותר של מועצת המנהלים, הכוללת דירקטורים חיצוניים, שעל סדר יומה יהיה הסכם בראשי תיבות הנ"ל, תתכנס רק בסוף חודש מרץ 98'. 4. ביום 24/2/98 פנינו בהתאם לסעיף 10 (ג) לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז - 1957 ולמען הסדר הטוב, בבקשה להארכת מועד לרישום ההסכם עד ליום 6/4/98 ועל בכלל. 5. ... 6. ..." כעולה מהפקס מיום 2/3/98 שצורף לנ/1 מ-12/9/00, צורף למכתבו של עו"ד בן שחר ההסכם הקיבוצי + נספח. ז. עיון בפרוטוקול ישיבת מועצת המנהלים של הנת' שהתקיימה ביום 30/3/98 במשרדי החברה - נ/2 - מעלה שנכחו בה, בין היתר, עד התביעה ד. ארנון ועד ההגנה - מ. קוגל שאף שימש כיו"ר. על סדר היום נרשם, בין היתר - "5. אישור הסכם קיבוצי מיוחד". בדיון על אישור ההסכם הקיבוצי הבהיר היו"ר - מ. קוגל - שההסכם הקיבוצי אליו הגיעו הצדדים מותנה באישור הדירקטוריון תוך שהוסיף "בהסכם בא לידי ביטוי הצורך לא לזרוק העובדים לרחוב ללא פיצוי ומצד שני המגבלות של החברה". בהמשך לשאלת עו"ד שחל (כעולה מנ/2) השיב היו"ר שההסכם הקיבוצי חל על כל העובדים בנת' למעט 4 מנהלים שיש להם חוזים אישיים ו-2 מנכ"לים. בסופו של דיון הוחלט לאשר את ההסכם הקיבוצי המיוחד. ח. עיון בנ/5 מעלה שמכתבו של עו"ד בן שחר נ/1 מיום 12/9/00 על נספחיו הגיע למחלקת יחסי עבודה עוד באותו יום - 2/3/98. 16. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם ומעדותם ולאור החומר הרב שבתיק בית הדין הנני קובעת כלהלן: א. על פניו של ההסכם הקיבוצי נראה שהחתומים עליו אלה המוסמכים לכך ולא נטען, ולבטח לא הוכח, אחרת; ב. שוכנעתי מעדותו של קיגל, יו"ר הדירקטוריון, ומעיון בפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון (נ/2) ומכתבו של עו"ד בן שחר מ-2/3/98, על נספחיו, לממונה על יחסי העבודה - שהנספח נחתם בסמוך לאחר החתימה על ההסכם הקיבוצי, נשלח עוד ביום 2/3/98 יחד עם ההסכם הקיבוצי לממונה ולרישום וקיבל את אישור הדירקטוריון. מיכה קיגל הסביר בבהירות רבה את דרך הטיפול בנושא אישור ההסכם הקיבוצי ועל דבר מודעות כל אחד מהדירקטורים לנושא ההסכם הקיבוצי על נספחיו. קיגל אף העיד שהציג בפני הדירקטורים את הנספח המחריג את המנהלים ו-4 הבכירים ועדותו היתה אמינה מאוד, נתמכה במסמכים וגובתה בעדותם של כהן ושניאורסון. כאמור, אין ספק שבעת אישור ההסכם הקיבוצי ידעו הדירקטורים שאין הוא חל על 4 מנהלים בכירים ושני המנכ"לים. חיזוק לכך ניתן למצוא בפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון - נ/2 - בו ישנה אמירה מפורשת בדבר אי חלות ההסכם הקיבוצי על הבכירים. אין ספק שהאמור בפרוטוקול נ/2 בהתייחס לאי חלות ההסכם הקיבוצי על 4 המנהלים הבכירים ו-2 המנכ"לים מתייחס לנספח נ/1 שכן אין בשום מקום אחר בהסכם הקיבוצי התייחסות להחרגת הבכירים. קיגל הבהיר, בעדותו בבית הדין, שישום ההסכם הקיבוצי על 4 הבכירים שעלות שכרם עלתה פי 10-8 ממשכורותיהם של הפועלים הממוצעים היתה מביאה לתוספת של כ-1/3 עלות ההסדר שהגיע ל-2.7 מליון ש"ח. גם מתצהירו של כהן עולה שלו היה ההסכם הקיבוצי מוחל על 4 הבכירים היה עליתו עולה בעוד כ-900,000 ש"ח - סכום שאין הנת' יכולה לעמוד בו ועל כן נחתם הנספח. עוד הוכח שלתובע, כעובד בכיר, שכמו 3 המנהלים הנוספים עבד בחוזה אישי, היו תנאי שכר מפליגים לעומת העובדים האחרים לרבות רכב צמוד, ביטוח מנהלים עם סעיף שחרור אוטומטי ושכר גבוה בהרבה. ג. אוסיף שלא אמינה עלי עדותו של ארנון שלא ידע דבר קיום הנספח וזאת מהטעמים כלהלן: 1. הוכח בפני שכל משתתפי ישיבת הדירקטוריון מיום 30/3/98 ידעו דבר קיום הנספח ואף אישרו אותו; 2. ארנון, בתוקף תפקידו, רשם את פרוטוקול נ/2 בו נרשמה שאלת עו"ד שחל ותשובת קיגל לענין החרגת המנהלים הבכירים ו-2 המנכ"לים - החרגה שאין לה זכר בהסכם הקיבוצי עצמו אלא בנספח בלבד; 3. ארנון העיד שקבל את הנספח בסוף 98', כיצד זה שעל אף שהמשיך לעבוד עוד חודשים רבים בנת', והשתתף בעוד 3 ישיבות דירקטוריון לפחות, לא טרח, כטענתו, לבדוק אם הנספח אושר ונשלח לרישום; 4. על אף שארנון ידע, עוד בסוף שנת 98', שהן הת' והן מוסקוביץ הגישו תביעה כנגד הנת', לא יידע הוא אותם או את בא כוחם שלטענתו הנספח לא אושר; 5. לא סביר שארנון שתק בענין אי אישור הנספח כטענתו כאשר ידע, לפחות מסוף 98', שהענין עלול לגרום לנתבעת נזק של כ-900,000 ש"ח היה ותתקבל הטענה; ד. לא סביר בעיני שטענה כה מהותית כמו אי אישור הנספח ואי רישומו ומכאן שההסכם הקיבוצי חל גם על הת' - לא תבוא זכרה בכתבי הטענות, בפלוגתאות, בתצהיר הת' ובבקשה שהגיש ב"כ הת' לזימונו של העד ארנון. אין ספק, כפי שנרשם בהחלטת ביה"ד מיום 2/4/02 שטענה כזו, היה מקום שתיטען במפורש בכתבי הטענות ואם לא בכתבי הטענות - בדיון המקדמי שנערך ובו נסוחו פלוגתאות ומוסכמות ולכל המאוחר - בבקשה שהגיש ב"כ הת' לזמן את ארנון לעדות. ה. הבכירים שמכח הנספח לא קבלו את המענקים שקבלו פועלי הנת' נמנו על הנהלת החברה לה היו כפופים מרבית, אם לא כלל העובדים, שכרם היה גבוה פי כמה וכמה משכר הפועלים, היה להם חוזה אישי ונהנו מתנאי עבודה ותנאי שכר מפליגים בהשוואה לכלל פועלי הנת'. מכאן שהת', כמו גם המנהלים האחרים, נמנו על "סוג" עובדים השונה מיתר הפועלים בנת'. עולה שמשנמנה הת' על סוג שונה של עובדים, ניתן היה להחריגו מההסכם הקיבוצי ולא להחיל עליו את כל ההוראות החלות על סוג עובדים שונה - הפועלים - וברי שאין בפנינו אפליה אסורה. 17. לאור כל האמור לעיל ומשהוכח שהנספח אושר ע"י הדירקטוריון בעת אישור ההסכם הקיבוצי ונרשם כחוק - דין התביעה להדחות. 18. התובע ישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לא ישולם הסך הנ"ל במועד, ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. דמי הסתגלותמענק הסתגלותמענק