פסק דין הנשיא, ס' אדלר: בפנינו ערעור על החלטת רשמת בית הדין, ר' איש-שלום, מיום 16.9.01 (בש"א 1014/01), בה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת רשם בית הדין, מ' מירון, מיום 13.11.00 (בש"א 1073/01). עיקרי העובדות הנצרכות לענייננו: 1. 1. המערער הגיש תובענה בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב כנגד המשיבות, וזו נמחקה על הסף על ידי הרשם הובר ביום 23.5.99 (ע"ב 512447/98), מחמת אי התייצבותו של המערער. 2. 2. ביום 7.3.00, למעלה מתשעה חדשים לאחר קבלת פסק דינו של בית הדין האזורי, הגיש המערער בפני בית דין זה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין, וזאת למרות שנכתב בו בפירוש כי ניתן לבקש רשות ערעור עליו תוך 15 יום בלבד. 3. 3. טענותיו של המערער, שעל חלקן חזר גם בערעורו לפנינו, הן כי יש לקבל את בקשותיו למרות האיחור הרב בהגשתן, מהנימוקים הבאים: א. א. הוא חסר אמצעים ואין ביכולתו לשכור עו"ד שייצגו במשפט. ב. ב. הוא חולה הנמצא בשיקום בביה"ח "שלוותא". לעתים נכנס למצב נפשי דכאוני, ויש לו "Blockout" כאשר הוא מקבל מסמכים מבית משפט. ג. ג. הוא נאסר מספר פעמים עקב אי תשלום חוב מזונות המוטל עליו. ד. ד. המחיקה על הסף לא אפשרה לו למצות את יומו בבית הדין. 4. 4. המשיבות התנגדו לבקשה להארכת המועד, וטענו כי הן קרבן של המערער שעבד אצלם תקופה קצרה ביותר של 10 ימים. 5. 5. בהחלטתו מיום 13.11.00, דחה הרשם מ' מירון את בקשת המערער להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור, וזאת מהנימוקים הבאים: א. א. הנימוק של חסרון כיס אינו מהווה נימוק מספיק להארכת מועד, ובמיוחד בעניננו, כאשר בסופו של דבר אכן המערער הגיש את הבקשה בעצמו ללא ייצוג, כפי שעשה בכל ההליכים בפני בית הדין האזורי. ב. ב. תקופות המאסר אינן ארוכות (49 יום), ואינן מצדיקות איחור של תשעה חדשים בפנייה לבית הדין הארצי. ג. ג. לעניין מחלתו של המערער, לא הוכח כי מחלתו מונעת ממנו לעסוק בענייני התביעה במשך כל תשעת חדשי האיחור, ועל כן גם נימוק זה אינו עומד למערער. ד. ד. בסוף החלטתו, הוסיף הרשם כי דחיית הבקשה אינה חוסמת בפני המערער את הדרך להגשת תביעה חדשה, מאחר ותביעתו העיקרית נמחקה ולא נדחתה. 6. 6. ביום 7.1.01, כחודשיים לאחר החלטת הרשם מ' מירון, פנה שוב המערער לבית דין זה, ובפיו בקשה להאריך לו את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת הרשם מ' מירון, וזאת למרות שהיו לרשותו 7 ימים בלבד להגשת בקשה מעין זו. בבקשתו מעלה המערער נימוקים שונים לאיחורו, וביניהם: תקלה במחשבו הפרטי, תקלה במזכירות שלא שלחה אליו את כל הפרוטוקולים של הדיון ומחלת שפעת קשה. המשיבות לא הגישו תגובה לבקשה. 7. 7. בהחלטתה מיום 16.9.01 דחתה הרשמת ר' איש-שלום את הבקשה, וזאת מהנימוקים הבאים: א. א. התקלה במזכירות לא השפיעה על העובדה שהמערער אכן קיבל את החלטת הרשם מירון בזמן. ב. ב. תקלה במחשב הפרטי אינה בגדר טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. ג. ג. המערער לא פירט מספיק את נסיבות מחלתו ולא צירף לכך תיעודים רפואיים. ד. ד. בנוסף, הרשמת שבה על דברי הרשם מירון, שהדרך בפני המערער פתוחה להגשת תביעה חדשה, מאחר שתביעתו לא נדחתה אלא נמחקה. 8. 8. על החלטת הרשמת, הדוחה את בקשתו של המערער, הוגש הערעור דנן. 9. 9. כאמור, בערעורו אין המערער טוען טענות נוספות, אלא שב וחוזר על הטענה כי דחיית בקשותיו פוגעת בזכותו הבסיסית לקיום הליך משפטי, ובכך לא ניתן לו יומו בבית הדין. דיון: 10. 10. נפתח ונאמר, כי על אף שהערעור דנן הוגש בזמן, וזאת בניגוד לבקשות הקודמות שהגיש המערער, כמתואר לעיל, הרי שגם דינו של ערעור זה להידחות. 11. 11. ככלל, בכל הנוגע להארכת מועדים על פי תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991, נקבע בדב"ע נא/9-81 יוסף קוטלר - אברהם פרזלי ובניו בע"מ, (לא פורסם, ניתן ב- 11.91), כי יש לנקוט בגישה "סלחנית, ההולמת את ייעודו של בית הדין לעבודה". 12. 12. אולם, אין בגישה סלחנית זו כדי לגרום לקבלתה של כל בקשה להארכת מועד. גישה זו תובא בחשבון רק מקום בו שוכנע בית הדין כי האיחור נבע מסיבות מוצדקות ובתום לב. כפי שנקבע מספר פעמים על ידי בית דין זה, הגישה הסלחנית תינקט רק כאשר יוכיח המערער כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו (ראו: דב"ע נג/9-95 גת - הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כ"ה, 552, וכן דב"ע נא/9-198 סול"ב בע"מ - מרטין קליין, פד"ע כ"ד, 23), וכן רק אם גישה סלחנית זו תשתלב עם קיומו של צידוק לאיחור בהגשת הערעור, כאשר צידוק זה נבחן לאור מכלול הנסיבות והטעמים המובאים בחשבון (דב"ע לב/9-14 ועד פועלי החברה לכבלים ולחוטי חשמל - חברה לכבלים, פד"ע ג, 303). 13. 13. לאור מכלול הנסיבות, כפי שעמדו עליהן הרשמים בהחלטותיהם, אין אנו מוצאים לנכון להתערב בהחלטתה של הרשמת כי נימוקיו של המערער אינם מספיקים לצורך קבלת בקשתו להארכת המועד. לכך נוסיף את העובדה שאין מדובר באיחור חד פעמי בהגשת הבקשה, אלא בתופעה החוזרת על עצמה. בנוסף על כך, עדים אנו לאיחורים משמעותיים, עובדה אשר כשלעצמה אומרת דרשני, ואולי אף מלמדת כי אין מדובר בטעות בתום לב, אלא על דרך התנהלותו הרגילה של המערער, הנוטה למצער לכדי הזנחה או רשלנות, שלא לומר זלזול בבית הדין. דבר זה נלמד אף מהדיון שפתח את סדרת הערעורים המתוארים לעיל, הוא הדיון בבית הדין האיזורי בתל-אביב, אשר אליו המערער כלל לא טרח להגיע, למרות שקיבל הודעות מבית הדין על כך. כבר נפסק בדב"ע שם/9-7 אל-בן חברה לשירותים בע"מ - יוסף לזרוב (לא פורסם, ניתן ביום 13.1.80) כי "גישה סלחנית אין פירושה מתן היתר להזנחה או רשלנות מצד בעל דין", וכל שכן אם מדובר בזלזול. 14. 14. אשר לטענתו המרכזית של המערער, כי בדחיית ערעורו תיפגע זכותו הבסיסית כי יינתן לו יומו בבית המשפט, נעיר כי לא מצאנו בה ממש. כפי שקבע הרשם מ' מירון בהחלטתו, דחיית בקשתו של המערער אינה חוסמת בפניו את הדרך להגיש תביעה חדשה בבית הדין האיזורי לעבודה, מאחר ותביעתו לא נדחתה כי אם נמחקה בלבד. על קביעה זו חזרה הרשמת, ר' איש-שלום, בהחלטתה. 15. 15. בנסיבות אלו אין אנו מוצאים כי זכותו של המערער לקיום הליך משפטי בעניינו תפגע, מאחר שכאמור, אין כל מניעה כי יגיש תביעה חדשה. מן הראוי עוד לציין, כי המערער היה פטור מתשלום האגרה בכל ההליכים שהתקיימו בעניינו מנימוקים כלכליים. מכיון שכך, לא תהיה פגיעה בו בהחלטה לדחות את ערעורו, מאחר שגם בהגשת התביעה מחדש יוכל להגיש בקשה חדשה לפטור מתשלום האגרה. 16. 16. לסיום, לא למותר לציין, כי תוך כדי הגשת בקשותיו השונות של המערער המתוארים לעיל, ניתן ביום 19.6.00 פסק דין על דרך הפשרה על ידי הרשמת מרגלית בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, ולפיו "הנתבעת, דמיון מתקני משחק בע"מ, תשלם לתובע את הסך 600 ₪ לסילוק מלא וסופי של כל תביעותיו כנגדו" (בש"א 202555/99). תשומת ליבו של המערער מופנית לפסק דין זה, הקובע סילוק מלא וסופי של כל תביעות המערער כנגד המשיבה 2, ועל כן עשוי להוות לכאורה מעשה בית דין כנגד המערער. 17. 17. לפיכך, מצאנו לנכון לדחות את הערעור. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. הארכת מועדערעור על החלטת רשםרשות ערעור (בזכות או ברשות)רשםערעור