פסק דין פתח דבר: 1. הזכאי חבר הסגל האקדמי באוניברסיטת חיפה, לאחר 24 שנות שירות, לקבל מענק פיצויים העומד על כל הכספים שנצברו בחשבונו של העובד, בקופת התגמולים "תמר", הן הכספים שנצברו מהפרשות העובד והן הכספים שנצברו מהפרשות מעבידתו-האוניברסיטה, או שמא המענק המגיע לו עומד על הסכומים שנצברו מתשלומי העובד בלבד ואילו הסכומים שנצברו מתשלומי האוניברסיטה מוחזרים לאוניברסיטה. שאלה זו עומדת להכרעתנו בבקשת צד בסכסוך קיבוצי (מתוקנת) שבפנינו (להלן: "הבקשה"). הצדדים הם: 2. המבקש - ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת חיפה הינו ארגון עובדים, המייצג את חברי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת חיפה (להלן: "ארגון הסגל"). המשיבה - אוניברסיטת חיפה הינה מוסד להשכלה גבוהה כמשמעותו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958, המעסיקה למעלה מ- 2000 אנשי סגל אקדמי, העוסקים בהוראה ובמחקר (להלן: "האוניברסיטה"). השתלשלות העניינים: 3. בטרם הובאה הבקשה בפנינו היא נדונה בפני מותב בראשות כבוד סגן השופט הראשי השופטת א. קציר ונציגי הציבור גב' כרמלה גרודסקי ומר שמחה מילר. ביום 28.9.2000 ניתן על יד מותב זה פסק דין הדוחה את הבקשה. 4. ארגון הסגל האקדמי הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתיק עס"ק 1026/00. ביום 11.12.2000 הגישו הצדדים לבית הדין הארצי בקשה מוסכמת לביטול פסק הדין בסכסוך הקיבוצי שזו לשונה: "1. מבלי שישתמע כאילו העובדות שביסוד הטענות הנוספות, שהעלה המערער השפיעו על שיקול הדעת של בית הדין קמא, ולמען מראית פני הצדק, מתבקש כב' בית הדין ע"י שני הצדדים להורות על בטול פסק הדין של בית הדין קמא ועל החזרת התיק לבית הדין קמא להרכב אחר. 2. הצדדים מסכימים כי בטול פסק הדין לא ייחשב כקבלת הערעור או כדחיתו לגופו. 3. בית הדין מתבקש לתת לבקשה משותפת זו תוקף של פסק דין. 4. כל צד יישא בערעור זה בהוצאותיו. 5. מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה." 5. ביום 14.12.2000 נתן בית הדין הארצי תוקף של פסק דין לפשרה הנ"ל והתיק הוחזר לבית הדין האזורי בחיפה. 6. המבקש הגיש בקשה להתיר לו להגיש תצהיר עדות חדש נוסף. כבוד השופט הראשי א. כהן החליט ביום 10.5.2001 שלא להעתר לבקשה מן הטעם, שאם יאות בית הדין לאפשר הגשת תצהיר נוסף, יהא בכך סטייה מהבקשה המוסכמת שהוגשה לבית הדין הארצי ואשר על פיה ניתן פסק הדין בארצי. כן החליט כבוד השופט הראשי א. כהן על העברת התיק למותב אחר וכך הגיע התיק להכרעתנו. 7. הצדדים הסכימו על אי חקירות המצהירים על תצהיריהם וכי לאחר שיגישו את סיכומיהם בכתב ינתן פסק דין על פי החומר שיהא בפני בית הדין. הרקע העובדתי וההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים: 8. ביום 7.7.63 החליטה מועצת עיריית חיפה על הקמת המכון האוניברסיטאי והעסקת הסגל האקדמי בתנאי עבודה המקובלים באוניברסיטה העברית בירושלים. 9. בחודש מרץ 1967 נחתם, בין עיריית חיפה לבין קופת התגמולים של עובדי עיריית חיפה, הסכם מקדמי מכין לקראת חתימתו של הסכם הפנסיה מ- 1968 (נספח 1 לתשובת האוניברסיטה לבקשה, להלן: "הסכם 1967"). 10. ביום 21.5.68 נחתם הסכם הפנסיה בין עיריית חיפה לבין ארגון הסגל האקדמי של המכון האוניברסיטאי של חיפה ולבין קופת תגמולים של עובדי עיריית חיפה, אגודה שיתופית בע"מ (נספח א' לבקשה, ונספח 2 לתשובת האוניברסיטה, להלן: "הסכם הפנסיה"). בהסכם זה נקבעו זכויות הפנסיה וזכויות אגב פרישה אחרות של חברי הסגל האקדמי. 11. ביום 16.5.80 אישר נשיא האוניברסיטה, מר גרשון אבנר, לד"ר סולטמן, יו"ר ועדת הפנסיה בארגון הסגל, כי הסכם הפנסיה הקיים חל על כל מורי האוניברסיטה, וכי האוניברסיטה מקבלת על עצמה את כל ההתחייבויות שהיו על העירייה, בהסכם הפנסיה מיום 21.5.68. (נספח ב' לבקשה). 12. ביום 30.9.82 נחתם הסכם בין האוניברסיטה לבין ארגון הסגל האקדמי ולבין "תמר" קופת התגמולים, (נספח ג' לבקשה, להלן: "הסכם תמר 1") ובו הוסכם על העברת כספי התגמולים, שנצברו בחשבונות העובדים והמעביד בקופת התגמולים של עובדי עירית חיפה, ל"תמר" לרבות המשך ההפרשות השוטפות לתגמולים ב"תמר". 13. ביום 13.12.82 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד, בין אוניברסיטת חיפה לבין ארגון הסגל האקדמי, בו הוסכם כי הסכם הפנסיה ממשיך להיות בתוקף וכי כספי התגמולים יועברו לפי רשימה שמית מקופת התגמולים של עובדי עירית חיפה לקופת התגמולים "תמר" (נספח ד' לבקשה, להלן: "הסכם תמר 2"). 14. ההסכמים והאישור נספחים א, ב, ו - ג' לבקשה צורפו כנספחים להסכם תמר 2 ונרשמו כהסכמים קיבוציים ביחד עם הסכם תמר 2. גדר המחלוקת: 15. סלע המחלוקת הוא פירושו של סעיף 8(ג) להסכם הפנסיה באשר לשיעור מענק הפיצויים המגיע לעובד שפרש מעבודתו לאחר 24 שנות שירות. עמדת ארגון הסגל האקדמי היא שהמענק המגיע לעובד עומד על כל הכספים שנצברו בחשבון העובד ב"תמר" הן הכספים שנצברו מהפרשת העובד והן הכספים שנצברו מהפרשות המעביד. מנגד עמדת האוניברסיטה היא כי מענק הפיצויים המגיע לעובד, שפרש מעבודתו לאחר 24 שנות שירות, עומד על הכספים שנצברו בחשבונו של העובד מהפרשותיו שלו בלבד בתוספת הרווחים ואילו הכספים שנצברו בחשבון העובד מהפרשות האוניברסיטה אינם מגיעים לעובד אלא מוחזרים לאוניברסיטה. וזה לשונו של סעיף 8(ג): "עם פרישתו יקבל העובד מהקופה מענק פיצויים בשיעורים הבאים: אחרי 12 שנות שירות - סכום השווה למשכורת החודשית האחרונה; אחרי 18 שנות שירות - סכום השווה ל - 2 משכורות כנ"ל. אחרי 24 שנות שירות - היתרה בצירוף הרווחים שהצטברו בחשבון העובד בקופה ולא פחות מאשר 2 משכורות אחרונות." עיקר טענות ארגון הסגל האקדמי: 16. בהתאם להוראת סעיף 8(ג) להסכם הפנסיה, חברי הסגל הפורשים מעבודתם לאחר לפחות 24 שנות שירות זכאים ליתרה כולה שבחשבונם, בקופת התגמולים תמר, הן לכספים שנצברו מהפרשותיהם והן לכספים שנצברו מהפרשות האוניברסיטה. פירוש זה לסעיף 8(ג) עולה הן מלשונו של סעיף 8(ג) והן מההשוואה עם לשון סעיפים אחרים בהסכם הפנסיה. 17. בעלי הסכם הפנסיה ידעו להבחין בהסכם בין הכספים שנצברו "בחשבונו של העובד" לבין הכספים שנצברו "מתשלומי העובד בחשבונו". כאשר נעשה שימוש בביטוי "חשבונו של העובד" הכוונה היתה לכל הכספים שנצברו בחשבון זה, הן מתשלומי העובד והן מתשלומי המעביד. כאשר כוונת הצדדים היתה לקבוע כי מענק שישולם לעובד או לבאים במקומו יהיה מכספים שהופרשו על ידי העובד בלבד, הדבר נאמר במפורש ונקבע בבירור כי התשלום יחושב על סמך "תשלומי אותו עובד" או "חלקו" של העובד. ארגון הסגל תומך גירסתו בסעיפים 9(ב), 10(ד), 10(ה)(א) ו - 10(ו)(ה) להסכם הפנסיה וכן בסעיף 4 להסכם תמר 1- נספח ג לבקשתו. לשונו של הסכם הפנסיה, אשר אומץ כלשונו בהסכמים המאוחרים יותר תומכת בבירור בפרשנות ארגון הסגל האקדמי. פירוש זה אף מתיישב עם כוונתם של הצדדים ועם תכליתו של הסכם הפנסיה. 18. כדי לשלול מחברי הסגל את זכותם לחלק כלשהו מהכספים שבחשבונם בקופת התגמולים תמר, על שני חלקיו, יש צורך בהוראה מפורשת, וכזאת אין. להפך, ההסכם מעניק לפורשים לפנסיה אחרי 24 שנות שירות את היתרה שבחשבונם. 19. פרשנות ארגון הסגל האקדמי אף עולה בקנה אחד עם הפרשנות אשר ניתנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה למונח "חשבון העובד בקופה" בהקשר של קופות גמל מסוג פוליסות ביטוח מנהלים וקרנות השתלמות. כך למשל, בדב"ע נה/18-2 יצחקי - חברה ישראלית למובילים, פד"ע כט 380, בו נקבע כי הנחת המוצא של ההסדרים החקיקתיים החלים על קופות גמל הינה כי כספי המעביד לתגמולים ישולמו בכל מקרה לידי העובד, אלא אם נקבע במפורש אחרת בהסכם בין העובד לבין המעביד. גם בפסקי דין מאוחרים יותר נפסק כי הביטוי "חשבונו של העובד" בהקשר של קופות גמל, משמעו הכספים שהופקדו והצטברו בחשבונו של העמית - העובד, הן מתשלומיו הוא והן מתשלומי המעביד, וכי בהעדר הסכמה מפורשת אחרת ישוחררו גם הכספים שהופרשו על ידי המעביד לזכות העובד. דב"ע נו/35-3 חברת אי.סי.פי תעשיות תכנה (1987) בע"מ - דני רווה, עבודה ארצי כט(4) 54. 20. אכן התנהגות הצדדים להסכם עשויה לסייע לפירושו של הסכם, אולם במקרה הנדון, אין להסיק דבר מהעובדה שעד כה חברי סגל שפרשו מעבודתם לאחר 24 שנות שירות לא קיבלו את הכספים בחלק ב' בחשבונם בתמר מהנימוקים הבאים: (א) אין מדובר בהתנהגות ממושכת ומוסכמת על הצדדים להסכם אלא בהתנהגות חד צדדית וכוחנית של האוניברסיטה, אשר הפעילה על הפורשים אמצעי לחץ לא הוגנים. (ב) אין מדובר בהתנהגות שנמשכה על פני מספר רב של שנים ואין מדובר במספר רב של מקרים ומאז שלהי שנת 1996 פועל ארגון הסגל לשינוי המצב ולמימוש זכויותיהם של חברי הסגל הותיקים. (ג) בחלק מהתקופה הרלוונטית, ארגון הסגל לא פעל לשינוי התנהגותה החד צדדית של האוניברסיטה רק בשל עמדתו האישית של פרופ' סולטמן, שעמד בראש הארגון, עמדה אשר לא שיקפה את עמדתם של רוב חברי הסגל ונבחריהם. 21. לא היתה הסכמה לפירושה של האוניברסיטה להסכם הפנסיה, ולא נוצר נוהג בנדון. ועל כל פנים, מדובר בזכות המעוגנת בהסכם קיבוצי, ושם המנעות מפעולה או השלמה זמנית עם התנהגותו של הצד האחר אין בהם כדי לגרוע ממנה. 22. לא ייגרם לאוניברסיטה נזק ממשי אם תתקבל הבקשה, ולעומת זאת לחברי הסגל הותיקים והמבוגרים, הפורשים מעבודתם אחרי לפחות 24 שנות שירות והנמצאים בשלהי חייהם המקצועיים, ייגרם נזק חמור אם תתקבל עמדת האוניברסיטה. עיקר טענות האוניברסיטה: 23. עיקרון ההשתתפות, הנוהג באוניברסיטת חיפה, שלפיו הן הפרשות המעביד לחשבון ב', והן הניכויים מן העובד לחשבון א' מוחזרים לאוניברסיטה, לכיסוי חלקי של עלות הפנסיה, מעוגן בהסכם הפנסיה מ-1968 החל בענייננו, ומבוסס גם על ההסכם הקיבוצי מ-1967. על פי עיקרון ההשתתפות יש להחזיר את כספי חשבון ב' לאוניברסיטה - מפני שלא נאמר במפורש אחרת בהסכם 1968. 24. לפי אומד דעת הצדדים, כפי שהתבטא והתחזק בהתנהגותם המתמשכת, העובד הוותיק הפורש זכאי כמענק פרישה, לחשבון א' מחסכונותיו שלו בלבד. האוניברסיטה לא איימה, לא דרשה ולא היה לה שום צורך לדרוש כי הפורשים "יוותרו על חשבון ב' " - כתנאי לתשלום הפנסיה. ניסיון המבקש לתרץ את הסכמתו לאי שחרור חשבון ב' במשך 10 שנים, בשינוי שחל בעמדתו של פרופ' סולטמן בשנות ה-90, ובשאר התירוצים שהעלה - נסתר על פניו, ודינו לדחיה. 25. כספי חשבון ב' הופרשו לגוף חיצוני - על מנת להבטיח את שמירתם, ועל מנת לשחררם לפורשים שכלל אינם זכאים לפנסיה על פי הסכם 1968. על פי חובת ההגינות, ולאור המעמסה הכלכלית הכבדה של תשלום הפנסיה בסכומים גבוהים במשך עשרות שנים, ועל מנת להגן ולהבטיח את עתידם שלהם - העובדים חייבים להמשיך ולהשתתף במימון הפנסיה, והעובדים וארגונם מושתקים מניסיון התכחשותם לחובת ההשתתפות במימון הפנסיה. גם הראיות ודו"ח רואה החשבון מוכיחים, באופן חד-משמעי, כי תשלום חשבון ב' לאנשי הסגל שיפרשו בקרוב - תביא להגדלת הגירעון האקטוארי של האוניברסיטה מ-136.5 מיליון ₪ לכ-183 מיליון ₪, דבר שיפגע פגיעה חמורה הן באנשי הסגל הוותיקים עצמם, והן ובמיוחד בחברי הסגל הצעירים שיפרשו בעתיד, אשר העתודות למימון הפנסיה שתשולם להם לאחר פרישתם - תיפגענה. 26. על פי פרשנותו המילולית של הסכם הפנסיה 1968 - עובד הפורש לאחר 24 שנות שירות זכאי לקבל את הניכויים משכרו לחשבון א' בלבד, ולא את הפרשות המעביד לחשבון ב'. גם פרשנותו התכליתית של הסכם 1968 סותרת את הפרשנית לה טוען ארגון הסגל. 27. על פי פסיקתם החלוטה של בתי הדין הארצי והאזורי, בתקופה הקובעת לכריתת הסכם 1968 נשוא הליך זה, גם באוניברסיטה העברית, אשר הסכם 1968 מבוסס על ההסכמים שחלו בה באותה עת, הפרשנות המוסכמת והיישום הנהוג והמתמשך היה לשחרר לעובדים הפורשים רק את כספי הניכויים מן העובד שנצברו בחשבון א', ולא את כספי הפרשות המעביד. 28. לחילופין אין ללמוד לענייננו מסעיף 9(ב) ומשאר סעיפי הסכם 1968, שאינם עוסקים באנשי סגל פורשים הזכאים לפנסיה, נשוא הליך זה. לחילופי חילופין - יש ללמוד לענייננו דווקא מסעיף 11 להסכם 1968, העוסק גם הוא באנשי סגל פורשים הזכאים לפנסיה, והמלמד כי היו שני חשבונות על שם העובד. 29. ההלכות הכלליות שעליהן הסתמך ארגון הסגל - אינן רלוונטיות לענייננו, ונידחות בפני: (א) ההלכה הספציפית בפרשת דן דרור, לפיה על עובד המקבל גם הפרשות לקופת גמל - להשתתף במימון הפנסיה, ללא תלות בוותק של העובד. (ב) ובפני ההלכות הספציפיות לגבי האוניברסיטה העברית, שאימצו את עיקרון ההשתתפות, שלפיו על אנשי הסגל להשתתף במימון הסדר הפנסיה המשולם להם. עד כאן טענות הצדדים. דיון והכרעה: פירוש הסכם: 30. סלע המחלוקת, כאמור, הוא פירושו של סעיף 8(ג) להסכם הפנסיה. סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 קובע כיצד יפורש חוזה: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות." מהו, אם כן, אומד דעת הצדדים וכיצד למד עליו הפרשן? עמד על כך כבוד המשנה לנשיא א. ברק (כתוארו אז) בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט (2) 265, בעמ' 311 -312 (להלן: "פרשת אפרופים"): "17. סיכומו של דבר: חוזה מתפרש על-פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה "קבילים" הם. בעזרתם מגבש הפרשן את אומד דעתם המשותף של הצדדים. המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה במילוי תנאים מוקדמים כלשהם. לא נדרשת כל בחינה מוקדמת, אם לשון החוזה היא ברורה אם לאו. שאלה זו תתבהר רק בסיומו של התהליך הפרשני. עמדתי על כך באחת הפרשות, בצייני: 'על תכלית החוזה ניתן ללמוד מתוכו וממהות הסדריו ומבנהו, וכן ממקורות חיצוניים לו, כגון מהלך המשא והמתן בין הצדדים והתנהגותם לאחר כריתת החוזה, חוזים אחרים הקיימים ביניהם, הנוהג המסחרי הידוע להם או שיש להניח שהם ידעו עליו ומקורות אחרים שיש בהם כדי להצביע על תכלית החוזה ומטרתו' (ד"נ 32/84 עיזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ' ISRAEL BRITISH BANK (LONDON) (IN LIQUIDATION) פ"ד מד (2) 265, בעמ' 274. ראה גם ע"א 154/80 בורכרד ליינס לימיטד לונדון נ' הידרובטון בע"מ, פ"ד לח(2) 213, בעמ' 223." 31. נצא, איפוא, לדרך הפרשנות ונבקש להתחקות אחר אומד דעת הצדדים, באשר לסעיף 8(ג) להסכם הפנסיה, מתוך הסכם הפנסיה, ממהותו, מהסדריו ומבנהו, מתוך מסכת ההסכמים הקשורה אליו, וכן מלשון ההסכם ומסכת ההסכמים, ממקורות אחרים ומהתנהגות הצדדים לאחר כריתת ההסכם. הסדר הפנסיה וזכויות אגב פרישה אחרות: 32. נסקור תחילה את פרטי הסדר הפנסיה וכן את זכויות אגב הפרישה האחרות של חברי הסגל האקדמי בהסכם הפנסיה ובהסכמים והמסמכים השונים, החלים על הצדדים, והמהווים יחדיו מקשה אחת. הסכם הפנסיה מיום 21.5.1968 בנוי על פי הסכם הפנסיה לעובדים האקדמיים של האוניברסיטה העברית בירושלים (נספח ה(1) לבקשה). הצדדים הסכימו כי הסדר הפנסיה יבוצע על ידי העירייה כגוף יחיד ולצורך תשלום הפנסיה לזכאים הסכימו הצדדים, כי סכומי ההשתתפות של העובדים ושל העירייה יושקעו בקופת התגמולים של עובדי עיריית חיפה. וכך נאמר במבוא להסכם הפנסיה: "הואיל ומועצת עירית חיפה בישיבתה מס' 62 מיום 7.7.63 החליטה על הקמת המכון האוניברסיטאי והעסקת הסגל האקדמי בתנאי עבודה המקובלים באוניברסיטה העברית בירושלים, והואיל והצדדים מעונינים בחתימת הסכם פנסיה הבנוי על הסכם הפנסיה לעובדים האקדמיים של האוניברסיטה העברית בירושלים מיום 31.5.57, כפי שתוקן, ביום 21.4.59 וביום 30.4.64 בחוברת הסכם פנסיה לעובדים האדמיניסטרטיביים של האוניברסיטה העברית בירושלים עמ' 14-16 כולל, בלבד, והואיל והצדדים מסכימים כי הסדר הפנסיה יבוצע ע"י העיריה כגוף יחיד; והואיל וסכומי ההשתתפות של העובדים ושל העיריה, לפי הסכם זה, יושקעו בקופה, אשר הוכרה לצורך זה כקופה צבורית ע"י הרשויות המוסמכות;....." בהסכם מחודש מרץ 1967, שנחתם בין עיריית חיפה לבין קופת התגמולים של עובדי עיריית חיפה, אשר הכין את הרקע להסכם הפנסיה מ - 1968, התחייבה העירייה להעביר לקופה את כל הסכומים, שנוכו מהעובדים כהשתתפותם בהסדר הפנסיה. כן התחייבה העירייה להעביר לקופה מדי חודש בחודשו את רשימת הניכויים של העובדים בצד שמותיהם ואת סכומי הניכויים וכן רשימת העובדים ותאריך תחילת השתתפתם בהסדר הפנסיה. הקופה התחייבה לנהל כרטסת אישית של העובדים על פי הרשימות שיועברו אליה על יד העירייה ולזכות את חשבונות העובדים לאחר קבלת סכומי הניכויים וכך נאמר בהסכם מ - 1967: "2. העיריה מתחייבת בזאת להעביר לקופה את כל הסכומים שנוכו מהעובדים כהשתתפותם בהסדר הפנסיה, תוך חודש ימים, מתאריך כניסתו לתוקף של הסכם זה. העירייה תעביר לקופה, באותו מועד, רשימת העובדים ותאריך תחילת השתתפותם בהסדר הפנסיה, תוך חודש ימים, מתאריך כניסתו לתוקף של הסכם זה. העירייה מתחייבת בזאת להעביר מדי חודש בחודשו רשימת הניכויים של העובדים בצד שמותיהם, ואת סכומי הניכויים. הקופה מתחייבת בזאת לנהל כרטסת אישית של העובדים, על פי רשימות שיועברו ע"י העירייה ולזכות את חשבונות העובדים לאחר קבלת סכומי הניכויים." סעיף 4 להסכם הפנסיה קובע כי כל עובד שיגיע לגיל הפרישה - 68 יפרוש משירותו במכון האוניברסיטאי. כמו כן עובד אשר יפרוש לאחר 12 שנות שירות בהתאם להחלטת ועדה רפואית, שתקבע שהעובד אינו מסוגל למלא יותר את תפקידו, ייחשב כאילו הגיע לגיל הפרישה. סעיף 6 להסכם הפנסיה קובע את זכותם של העובדים לקבל פנסיה לאחר 10 שנות שירות למשך כל ימי חייהם מיום פרישתם משירות המכון. הפנסיה תהא בשיעורים יחסיים למספר שנות השירות שלהם באוניברסיטה. כך למשל, עובד לאחר 10 שנות שירות יקבל 35% ממשכורתו ועובד לאחר 30 שנות שירות יקבל 70% ממשכורתו. סעיף 11 להסכם הפנסיה קובע כי לאחר סילוק כל התשלומים תועבר היתרה בחשבונות העובד לעירייה: "הקופה מתחייבת בזאת, לאחר סילוק כל התשלומים המגיעים לפי הסכם זה מאת הקופה עם הפסקת שרותו של עובד במכון האוניברסיטאי, להעביר לעיריה את כל היתרה בחשבונותיו של העובד." לאחר הקמתה של אוניברסיטת חיפה, נכנסה האוניברסיטה לנעליה של עיריית חיפה כמעסיקתם של חברי הסגל האקדמי. נשיא האוניברסיטה, מר גרשון אבנר, אישר ביום 16.5.80 כי האוניברסיטה מקבלת על עצמה את כל ההתחייבויות שהיו על העירייה בהסכם הפנסיה וכי בכל מקום שמופיעה בהסכם המילה "העירייה" יש לראות את האוניברסיטה כבאה במקומה (נספח ב' לבקשה). בהסכם תמר 1 מיום 30.9.1982 בין האוניברסיטה לבין ארגון הסגל האקדמי ולבין "תמר", קופת התגמולים, הוסכם על העברת כספי התגמולים, שנצברו בחשבונות העובדים והמעביד, בקופת התגמולים של עובדי עיריית חיפה, ל"תמר" תוך הפרדה בין הפרשות העובד (חלק א') להפרשות המעביד (חלק ב') וכך נאמר בסעיף 2: "בתאריך (להלן "התאריך הקובע") ימציא המעביד ל"תמר" רשימה שמית של העובדים שבה יצויין ליד שמו של כל עובד סכום התגמולים שנרשם בחשבון תוך הפרדה בין הפרשות העובד (להלן - חלק א') להפרשות המעביד (להלן -חלק ב'). סכומים אלה ירשמו על שמם של אותם העובדים ב"תמר" בתאריך הקובע בחשבון אישי בחלקים א' ו-ב' בהתאמה, כאמור בסעיף 4 להלן, וישאו רווחים החל מהתאריך הקובע." סעיף 9 להסכם תמר 1 מסדיר את זכותם של האוניברסיטה ושל חבר הסגל לקבל בעת הפסקת עבודתו של חבר הסגל את הכספים שנצברו בקופת הגמל תמר: "עם הפסקת עבודתו של עובד אצל המעביד תשלם "תמר" אם לעובד ו/או למעביד, בין אם מדובר במקרה של הפסקת עבודה, או פרישה לגמלאות או פטירת העובד את סכום התגמולים שנצבר הן בחשבון א' והן בחשבון ב' בהתאם להוראות המעביד ועל אחריותו, בהתאם להסכם הפנסיה שבין העובדים למעביד ובהתאם להוראות ההסדר התחוקתי החל על עמיתים שכירים בקופות גמל. כל הוראה להחזר כספים תהיה בחתימת שני מורשי חתימה, מנהל כח אדם ומנהל מחלקת משכורות." בהסכם תמר 2 מיום 13.12.82, שבין אוניברסיטת חיפה לבין ארגון הסגל האקדמי, הוסכם כי הסכם הפנסיה ממשיך להיות בתוקף והאוניברסיטה הצהירה ואישרה בהסכם, כי הינה אחראית לכל הזכויות המוקנות לחברי הסגל האקדמי של האוניברסיטה, לפי הסכם הפנסיה, ולצורך האמור תחשב האוניברסיטה כאילו באה בהסכם במקום "העיריה" או "הקופה" במשמעות הסכם הפנסיה, למעט ההתחיבויות אשר קיבלה קופת "תמר" על עצמה. סלע המחלוקת, כאמור, הוא פירוש המלים "היתרה בצירוף הרווחים שהצטברו בחשבון העובד בקופה" שבסעיף 8(ג) להסכם הפנסיה. עלינו, איפוא, לפרש האם "היתרה", עליה מדובר, היא היתרה שנצברה מהפרשות העובד בלבד (להלן:"חשבון א'" או "חלק א'"), או שמא זו היתרה שנצברה מהפרשות העובד (חשבון א') והפרשות המעביד (להלן: "חשבון ב'" או חלק ב' ") גם יחד. לעניין זה נבחן מהי שיטת הפנסיה בהסכם הפנסיה. מהות שיטת הפנסיה בהסכם הפנסיה ועקרון ההשתתפות: 33. הסכם פנסיה מיום 21.5.1968 בנוי, כאמור, לפי הסכם הפנסיה לעובדים האקדמיים של האוניברסיטה העברית בירושלים. הצדדים הסכימו כי הסדר הפנסיה יבוצע על ידי העירייה כגוף יחיד ולצורך תשלום הפנסיה לזכאים הסכימו הצדדים, כי סכומי ההשתתפות של העובדים ושל העירייה יושקעו בקופת התגמולים של עובדי עיריית חיפה. מהי, איפוא, שיטת הפנסיה בהסדר הפנסיה באוניברסיטה בירושלים אשר על פיה נבנה הסכם הפנסיה באוניברסיטת חיפה ומהי ההשתתפות של העובדים עליה מדובר. ניתן ללמוד על עקרון השיטה ויסודותיה מפסק הדין של בית הדין הארצי בדב"ע מא/84-3 טוני וולפנהויט - האוניברסיטה העברית, פד"ע יב 437, המתייחס להסכם הפנסיה לעובדים האדמיניסטרטיביים של האוניברסיטה העברית. יצויין כי הנאמר בפסק הדין לגבי ההסכם משנת 1977 אינו רלוונטי לענייננו, הרלוונטי הוא המצב שקדם להסכם 1977, והוא דומה להסכם הפנסיה החל בענייננו וכך נאמר בעמ' 441 לפסק הדין: "ואלה הם היסודות: א) ביסוד שיטת הפנסיה, כפי שנקבעה בהסכם הפנסיה, היא השיטה של "פנסיה מצטברת" ו"מדמי גמולים" - cumulative and contributory ; ב) שלא כבכל מערכת פנסיה שבשיטה האמורה - מימוש הזכות לפנסיה מכוח סעיף 13 להסכם אינו תלוי בלעדית במצב הכספי של קופת הפנסיה. הוראה מיוחדת במינה מכניסה גורם חדש שאינו שכיח בשיטה של "פנסיה מצטברת" ומכניסה - גורם של "פנסיה תקציבית". הדבר מוצא את ביטויו בסעיף שבו האוניברסיטה לוקחת על עצמה את האחריות לתשלומי הפנסיה על-ידי הקופה (סעיף 2, פסקה ה', שבחלק I דלעיל); ג) עם הסכם 1977 חדלה קופת הפנסיה להיות בגדר השיטה של קופה "מדמי גמולים" - contributory - במובן הרגיל, היינו "דמי גמולים" המשתלמים על-ידי העובדים והם מקור חלקי למימון הפנסיה. הסכומים המשתלמים על-ידי העובדים לקופה, באחוז משכרם, אינם יותר "דמי גמולים" במשמעות האמורה, אלא "חסכון" של העובד המוחזר לו בהתקיים התנאים שנקבעו לכך; ד) כתוצאה מהאמור, ובעיקר סעיף 17 להסכם הפנסיה ("אחריות האוניברסיטה לקופה") גובר המשקל התקציבי, אם כי נותרה "צבירה". הנה כי כן, לפנינו שיטה של "פנסיה מצטברת" ו"מדמי גמולים". תכלית הסכם הפנסיה היא מחד שהאוניברסיטה לוקחת על עצמה את האחריות לתשלומי הפנסיה על ידי הקופה, ועל כן מימוש הזכות לפנסיה אינו תלוי בלעדית במצב הכספי של קופת הפנסיה. מאידך דמי הגמולים מהווים השתתפות במימון הפנסיה. זכאות העובד להנות מהפרשותיו ומהפרשות האוניברסיטה: 34. בהמשך דרכנו להתחקות אחר אומד דעת הצדדים נבחן באלו נסיבות זכאי עובד או הבאים מכוחו להנות מהכספים שהופרשו על ידי העובד (חשבון א') ומהכספים אשר הופרשו על ידי האוניברסיטה (חשבון ב')? סעיף 10 להסכם הפנסיה דן בזכויות עובד שפרש בשל נכות ובזכויות הבאים במקום עובד שנפטר: סעיף 10 (ג) קובע: "לאלמנה הזכאית לפנסיה הרשות לפנות לעיריה ולבקש המרת הפנסיה בסכום חד-פעמי של פצויים, סכומי הבטוח, ויתרת חלקו של העובד בקופה, אולם אין בידיה זכות בחירה בין שתי האפשרויות," סעיף 10(ד) קובע: "עובד אשר יפסיק שרותו במכון האוניברסיטאי מסיבת נכות, כקבוע בסעיף קטן דלהלן, לפני שמלאו 12 שנה לשרותו במכון, יקבל העובד מהקופה את הסכומים שיצטברו עד אז מתשלומי אותו עובד בחשבונו וכמו כן את סכום בטוח הנכות בנכוי מחצית הפרמיות ששולמו עבור בטוח זה ע"י העיריה ואשר יוחזרו לעיריה ע"י הקופה, אולם אם הסכום הכולל שעל הקופה להחזיר לעיריה כנ"ל יעלה על סכום הפצויים שהיו משולמים לעובד, יקבל מהקופה את הסכום הגדול יותר תמורת הפצויים הנ"ל...." סעיף 10(ה) קובע: "עובד אשר ימות לפני הגיעו לגיל פרישה ולפני שמלאו 5 שנים לשרותו במכון האוניברסיטאי, יקבלו הבאים במקומו מהקופה את הסכומים שיצטברו עד אז מתשלומי אותו עובד בחשבונו בקופה וכמו כן את סכום בטוח החיים והבטוח ההדדי בנכוי מחצית הפרמיות ששולמו עבור בטוחים אלה ע"י העיריה ואשר יוחזרו לעיריה ע"י הקופה, אולם אם הסכום הכולל שעל הקופה להחזיר לעיריה כנ"ל יעלה על סכום הפצויים שהיו משתלמים לבאים במקום העובד, יקבלו מהקופה את הסכום הגדול יותר תמורת הפצויים הנ"ל." סעיף 10(ו)(ה) קובע: "במותו של עובד ולא נשארו זכאים לפנסיה עפ"י הסכם זה, יקבלו יורשיו מהקופה את חסכונותיו שהצטברו במשך השנים (חלקו הוא) בצרוף הרווחים, וזאת בנוסף לדמי בטוח הדדי, ושיתקבלו ע"י נהנה שיתמנה ע"י העובד." סעיף 9(ב) קובע את זכויותיו של עובד שאינו זכאי לפנסיה: "עובד שיפסיק את שירותו, מאיזו סיבה שהיא (חוץ ממוות ונכות) לפני הגיעו לגיל הפרישה וכן עובד שמספר שנות עבודתו במכון האוניברסיטאי עד הגיעו לגיל הפרישה היה פחות מ-10 שנים לא יהיה זכאי לקבל פנסיה מהעיריה. עובד כזה יקבל פיצויים מהעיריה, באם ובמכסה שיגיעו לו, נוסף על זאת יקבל אותו עובד מהקופה את הסכום שיצטבר עד אז מתשלומיו הוא בחשבונו בקופה, כולל גם חלקו בערך הפדיון של ביטוחו אם ישנו כזה. אשר לסכום שיצטבר עד אז בקופה מתשלומי העיריה בחשבונו של אותו עובד (כולל את החלק המתאים מערך הפדיון הנ"ל) הרי עם הפסקת שירותו כנ"ל יקבל העובד מסכום זה אחוזים בהתאם לוותקו בשירות המכון האוניברסיטאי לפני פיטוריו או התפטרותו לפי ההסדר הבא:- בהפסקת שרותו במשך השנה הראשונה לשרותו 40% בהפסקת שרותו במשך השנה השניה לשרותו 60% בהפסקת שרותו במשך השנה השלישית לשרותו 80% בהפסקת שרותו במשך השנה הרביעית ואילך לשרותו 100%". (הערה: ההדגשות בסעיפים הנ"ל אינן במקור). עינינו רואות כי תשלומי העובד - חשבון א' משולמים לאלה שאינם זכאים לקבל פנסיה. תשלומי המעביד - חשבון ב' משולמים אך ורק לפי סעיף 9(ב) להסכם הפנסיה לעובד שאינו זכאי לפנסיה והעומד בתנאי סעיף 9(ב). ודוק: לא בכל מקרה בו אין זכאות לפנסיה ועל כן משולם חשבון א', ישולם גם חשבון ב' - ראה סעיפים: 10(ג), 10(ד), 10(ה) ו- 10(ו)(ה). סעיף 8(ג) הוא חריג לכלל השתתפות העובד במימון הפנסיה: 35. בשים לב לעיקרון, שהאוניברסיטה מחד לוקחת על עצמה את האחריות לתשלומי הפנסיה, ומאידך הפרשות העובד והפרשות המעביד מהווים השתתפות חבר הסגל והאוניברסיטה במימון הפנסיה, סביר כי ככלל עובד המקבל פנסיה מהאוניברסיטה לא יהא זכאי לקבל בנוסף לפנסיה גם תשלומים מהפרשותיו שלו - חשבון א' ותשלומים מהפרשות האוניברסיטה - חשבון ב', שאם לא כך הדבר, כיצד מתבטאת ההשתתפות במימון הפנסיה?! ומשכך רק הוראה מפורשת בהסכם הפנסיה יכולה לצמצם או לשנות את הכלל. ואכן סעיף 8(ג), סלע המחלוקת בענייננו, הוא בבחינת חריג לעיקרון ההשתתפות. מפאת חשיבותו נביאו בשנית: "עם פרישתו יקבל העובד מהקופה מענק פיצויים בשיעורים הבאים: אחרי 12 שנות שירות - סכום השווה למשכורת החודשית האחרונה; אחרי 18 שנות שירות - סכום השווה ל - 2 משכורות כנ"ל. אחרי 24 שנות שירות - היתרה בצירוף הרווחים שהצטברו בחשבון העובד בקופה ולא פחות מאשר 2 משכורות אחרונות." משסעיף 8(ג) הינו חריג לכלל יש לפרשו באופן מצמצם ובשים לב לעקרון שהאוניברסיטה לוקחת על עצמה את האחריות לתשלום הפנסיה וכי כספי הפרשות העובד והמעביד מועברים לאוניברסיטה לשם מימון תשלומי הפנסיה. ברי כי עובד הזכאי לפנסיה ואשר פרש לאחר 10 או 11 שנה אינו זכאי, מלבד הפנסיה, לכל מענק שהוא (עובד זכאי למענק רק לאחר 12 שנות שירות) וכל הכספים אשר נצברו בחשבון הפרשות העובד - חשבון א' והכספים שנצברו בחשבון הפרשות האוניברסיטה - חשבון ב' מועברים לאוניברסיטה, כך קובע סעיף 11 להסכם הפנסיה - "הקופה מתחייבת בזאת, לאחר סילוק כל התשלומים המגיעים לפי הסכם זה מאת הקופה עם הפסקת שרותו של עובד במכון האוניברסיטאי, להעביר לעיריה את כל היתרה בחשבונותיו של העובד" (ההדגשה לא במקור). 36. ארגון הסגל מסכים לכך שכל יתרת הכספים אשר נצברה הן בחשבון הפרשות העובד, והן בחשבון הפרשות המעביד, ולמעט המענק בגובה משכורת אחת (לאחר 12 שנות שירות) או בגובה שתי משכורות (לאחר 18 שנות שירות ועד 24 שנים) מועברת לאוניברסיטה עם פרישתו (ראה סעיף 9(ב) לסיכומי ארגון הסגל האקדמי). ומכאן שארגון הסגל האקדמי גם מסכים לכך שחבר סגל הפורש לאחר 23 שנה אינו זכאי לקבל לא את הכספים אשר נבצרו בחשבון א' ולא את הכספים אשר נצברו בחשבון ב', למעט מענק בגובה שתי משכורות. אם כך נשאלת השאלה מדוע חבר סגל הפורש לאחר 24 שנות שירות יהא זכאי לקבל את כל הכספים אשר נצברו הן בחשבון הפרשות העובד והן בחשבון הפרשות המעביד, כטענת ארגון הסגל האקדמי?! תשובת ארגון הסגל כי סעיף 8(ג) נועד להיטיב עם הקטגוריה של אנשי הסגל שהשלימו 24 שנות עבודה ולכן יש להעמיד לרשות הנמנים עמה את כל הכספים שנצברו הן בחשבון א' והן בחשבון ב' אינה משכנעת. אכן הצדדים ייחסו חשיבות למשך תקופת השירות. המענק משולם החל מהשנה ה - 12 לשירותם וככל שמשך השירות מתארך כך גם המענק גדל, אך הוא גדל באופן עקבי ובפרופורציה: א) משכורת אחת; ב) שתי משכורות; ג) הפרשות העובד - חשבון א'. פרשנותו של ארגון הסגל אינה עולה בקנה אחד עם העיקרון שכספי הגמולים מועברים לאוניברסיטה לשם מימון תשלומי הפנסיה. לאחר 24 שנה אכן האוניברסיטה מוותרת לעובד על השתתפותו ומסכימה כי חשבון א' יועבר לידיו, ברם אין כל הצדקה והדבר גם בלתי סביר לחלוטין שהאוניברסיטה תוותר גם על כספי הפרשותיה - חשבון ב' ותעבירם לידי העובד, שהרי אלה מיועדים לתשלום הפנסיה לעובד הפורש. זאת ועוד אין כל הצדקה והגיון לכך שחבר סגל הפורש לאחר 24 שנה יקבל סכומי כסף גבוהים ביותר היינו את חשבון א' והן את חשבון ב', שעה שחבר סגל הפורש לאחר 23 שנה יקבל שתי משכורות בלבד. פרשנותו של ארגון הסגל האקדמי אף אינה מתיישבת עם קביעתנו שאת סעיף 8(ג) יש לפרש באופן מצמצם, ומשלא נאמר באופן מפורש בסעיף 8(ג) שעובד שפרש לאחר 24 שנה זכאי ליתרה שנצברה, הן בחשבון הפרשותיו (חשבון א') והן בחשבון הפרשות המעביד (חשבון ב') אין ניתן לפרש את הסעיף באופן כזה. 37. הנה כי כן, ניתן לסכם כסיכום ביניים כי אומד הדעת המשותף של הצדדים העולה מהאמור לעיל הוא כי "היתרה שנצברה בחשבון העובד בקופה" היא היתרה בחשבון א' בלבד - חשבון הפרשות העובד. פרשנות מילולית: 38. לאחר שהפרשן גיבש את אומד הדעת המשותף של הצדדים הוא בוחן אם אומד דעת זה משתמע מתוך החוזה. וכך נאמר על ידי המשנה לנשיא א' ברק (כתוארו אז) בפרשת אפרופים בעמ' 312: "לאחר שהפרשן גיבש את אומד דעתם (המשותף) של הצדדים, הוא בוחן אם אומד דעת זה "משתמע" - כלומר, יש לו עיגון - מתוך החוזה. אם התשובה היא בחיוב, יפורש החוזה על-פי אומד דעת זה, שבגיבושו שימשו בערבוביה נתונים הבאים מהחוזה ומחוצה לו." נבחן, אם כן, האם הלשון בה השתמשו הצדדים בהסכם הפנסיה ובמסכת ההסכמים האחרים תואמת את אומד דעת הצדדים שגובש. להלן הסעיפים הרלוונטיים המתייחסים לחשבון א' ולחשבון ב': סעיף 9(ב) להסכם הפנסיה: "עובד שיפסיק את שירותו, מאיזו סיבה שהיא (חוץ ממוות ונכות) לפני הגיעו לגיל הפרישה וכן עובד שמספר שנות עבודתו במכון האוניברסיטאי עד הגיעו לגיל הפרישה היה פחות מ-10 שנים לא יהיה זכאי לקבל פנסיה מהעיריה. עובד כזה יקבל פיצויים מהעיריה, באם ובמכסה שיגיעו לו, נוסף על זאת יקבל אותו עובד מהקופה את הסכום שיצטבר עד אז מתשלומיו הוא בחשבונו בקופה, כולל גם חלקו בערך הפדיון של ביטוחו אם ישנו כזה. אשר לסכום שיצטבר עד אז בקופה מתשלומי העיריה בחשבונו של אותו עובד (כולל את החלק המתאים מערך הפדיון הנ"ל) הרי עם הפסקת שירותו כנ"ל יקבל העובד מסכום זה אחוזים בהתאם לוותקו בשירות המכון האוניברסיטאי לפני פיטוריו או התפטרותו לפי ההסדר הבא:......." סעיף 10 (ג) להסכם הפנסיה: "לאלמנה הזכאית לפנסיה הרשות לפנות לעיריה ולבקש המרת הפנסיה בסכום חד-פעמי של פצויים, סכומי הבטוח, ויתרת חלקו של העובד בקופה, אולם אין בידיה זכות בחירה בין שתי האפשרויות." סעיף 10(ד) להסכם הפנסיה: "עובד אשר יפסיק שרותו במכון האוניברסיטאי מסיבת נכות, כקבוע בסעיף קטן דלהלן, לפני שמלאו 12 שנה לשרותו במכון, יקבל העובד מהקופה את הסכומים שיצטברו עד אז מתשלומי אותו עובד בחשבונו וכמו כן את סכום בטוח הנכות בנכוי מחצית הפרמיות ששולמו עבור בטוח זה ע"י העיריה ואשר יוחזרו לעיריה ע"י הקופה, אולם אם הסכום הכולל שעל הקופה להחזיר לעיריה כנ"ל יעלה על סכום הפצויים שהיו משולמים לעובד, יקבל מהקופה את הסכום הגדול יותר תמורת הפצויים הנ"ל...." סעיף 10(ה) להסכם הפנסיה: "עובד אשר ימות לפני הגיעו לגיל פרישה ולפני שמלאו 5 שנים לשרותו במכון האוניברסיטאי, יקבלו הבאים במקומו מהקופה את הסכומים שיצטברו עד אז מתשלומי אותו עובד בחשבונו בקופה וכמו כן את סכום בטוח החיים והבטוח ההדדי בנכוי מחצית הפרמיות ששולמו עבור בטוחים אלה ע"י העיריה ואשר יוחזרו לעיריה ע"י הקופה, אולם אם הסכום הכולל שעל הקופה להחזיר לעיריה כנ"ל יעלה על סכום הפצויים שהיו משתלמים לבאים במקום העובד, יקבלו מהקופה את הסכום הגדול יותר תמורת הפצויים הנ"ל." סעיף 10(ו)(ה) להסכם הפנסיה: "במותו של עובד ולא נשארו זכאים לפנסיה עפ"י הסכם זה, יקבלו יורשיו מהקופה את חסכונותיו שהצטברו במשך השנים (חלקו הוא) בצרוף הרווחים, וזאת בנוסף לדמי בטוח הדדי, ושיתקבלו ע"י נהנה שיתמנה ע"י העובד." סעיף 11 להסכם הפנסיה: "הקופה מתחייבת בזאת, לאחר סילוק כל התשלומים המגיעים לפי הסכם זה מאת הקופה עם הפסקת שרותו של עובד במכון האוניברסיטאי, להעביר לעיריה את כל היתרה בחשבונותיו של העובד." סעיף 4 להסכם משנת 1967 : "הקופה מתחייבת בזאת לנהל כרטסת אישית של העובדים, על פי רשימות שיועברו ע"י העירייה ולזכות את חשבונות העובדים, לאחר קבלת סכומי הניכויים." סעיף 6(ב)(1) להסכם משנת 1967: "כל העובדים בחמש השנים הראשונות מתאריך תחילת השתתפותם בהסדר הפנסיה, ירשמו את עירית חיפה, כנהנית, בפוליסת הבטוח ההדדי. במקרה של פטירת עובד, תוך 5 השנים הנ"ל, תעביר הקופה לעיריית חיפה, את כספי הבטוח ההדדי, ביחד עם יתרת הכספים הרשומה בחשבונו האישי של העובד, בצרוף רווחים , לאחר ניכוי יתרת הלואה כאמור בסעיף 7." סעיף 2 להסכם תמר 1 מיום 30.9.1982: "בתאריך (להלן "התאריך הקובע") ימציא המעביד ל"תמר" רשימה שמית של העובדים שבה יצויין ליד שמו של כל עובד סכום התגמולים שנרשם בחשבון תוך הפרדה בין הפרשות העובד (להלן - חלק א') להפרשות המעביד (להלן -חלק ב'). סכומים אלה ירשמו על שמם של אותם העובדים ב"תמר" בתאריך הקובע בחשבון אישי בחלקים א' ו-ב' בהתאמה, כאמור בסעיף 4 להלן, וישאו רווחים החל מהתאריך הקובע." סעיף 9 להסכם תמר 1 מיום 30.9.1982: "עם הפסקת עבודתו של עובד אצל המעביד תשלם "תמר" אם לעובד ו/או למעביד, בין אם מדובר במקרה של הפסקת עבודה, או פרישה לגמלאות או פטירת העובד את סכום התגמולים שנצבר הן בחשבון א' והן בחשבון ב' בהתאם להוראות המעביד ועל אחריותו, בהתאם להסכם הפנסיה שבין העובדים למעביד ובהתאם להוראות ההסדר התחוקתי החל על עמיתים שכירים בקופות גמל...." (הערה: ההדגשות בסעיפים הנ"ל אינן במקור). הנה, איפוא, לעובד שני חשבונות נפרדים, חשבון הפרשותיו - חשבון א' וחשבון הפרשות המעביד - חשבון ב'. חשוב לציין כי הפרדה זו בין הפרשות חבר הסגל לבין הפרשות האוניברסיטה התקיימה לאורך כל הדרך הן בתקופת קופת התגמולים של עובדי עיריית חיפה והן בתקופת ההפרשות לתמר והפרדה זו נעשתה במכוון ומלמדת שהשימוש בכל חשבון הוא בנפרד בהתאם להוראות ההסכמים. אומנם נוסח הסעיפים המתייחסים לחשבון א ולחשבון ב' אינו זהה. לעיתים מדובר ב"חשבונות העובד", לעיתים מדובר בחשבון אחד אשר לו שני חלקים: חלק א' וחלק ב', או חשבון א' וחשבון ב', לעיתים נאמר בהתייחס לחשבון א' "חלקו של העובד בקופה" או "חסכונותיו שהצטברו (חלקו הוא)", או "בחשבונו האישי", או "מתשלומיו הוא בחשבונו בקופה" ובהתייחס לחשבון ב' "מתשלומי העיריה בחשבונו של אותו עובד". יחד עם זאת עולה בבירור כי בכל מקום בו נאמר "חשבון העובד" או "חלקו של העובד" או "חשבונו האישי" הכוונה היא לכספי הפרשות העובד בלבד. באף אחד מהסעיפים לא נעשה שימוש במלים "חשבון העובד" כדי לציין את הפרשות העובד - חשבון א' והפרשות המעביד - חשבון ב' יחדיו. כשמשתמשים הצדדים במלים "חשבון העובד" בלבד הכוונה תמיד היא לחשבון א' - הפרשות העובד בלבד. מאידך כאשר בכוונת הצדדים להתייחס הן לכספי הפרשות העובד והן לכספי הפרשות המעביד התייחסותם לכך היא מפורשת. לפיכך הפרשנות המילולית של המלים "חשבון העובד" שבסעיף 8(ג) איננה מתיישבת עם חשבון א' וחשבון ב' יחדיו, אלא הכוונה במלים "חשבון העובד" היא ל"חשבון א'" בלבד. פרשנות מילולית זו, איפוא, תואמת את אומד דעת הצדדים שכבר גובש לעיל. פסיקת בתי הדין: 39. משהסכם הפנסיה בענייננו בנוי על הסכם הפנסיה לעובדים האקדמיים של האוניברסיטה העברית בירושלים (נספח ה(1) לבקשה) ראוי לבחון את לשון סעיף 7(ג) להסכם זה, התאום לסעיף 8(ג ), מושא דיוננו, וזו לשונו: "עם פרישתו יקבל העובד, נוסף על הנ"ל, מענק בשעורים הבאים: אחר 12 שנות שרות - סכום השווה למשכורת החדשית האחרונה; אחר ... שנות שרות - סכום השווה ל-2 משכורות כנ"ל. בתנאי שהעובד אשר שרת 24 שנים או יותר לא יקבל יותר מהיתרה הרשומה לזכותו בקופת הפנסיה בתאריך פרישתו ולא פחות מאשר 2 משכורות אחרונות." ללא כל ספק הפרשנות הראויה למלים "לא יקבל יותר מהיתרה הרשומה לזכותו בקופת הפנסיה" מלמדת כי בחלק העובד בלבד (חשבון א') עסקינן. לו היה מדובר בחלק העובד וחלק המעביד גם יחד לא היה נאמר בסעיף "לא יקבל יותר מהיתרה..." שהרי אם כוונת הצדדים לשלם לעובד את כל חשבונותיו (חשבון א' וחשבון - ב') אזי הוא אמור לקבל את כל הכספים ואין לומר במקרה זה "לא יקבל יותר מהיתרה". זאת ועוד הנוהג שהיה קיים בעת פרישתם של העובדים באוניברסיטה העברית, בטרם שונה הסכם הפנסיה שם, היה שבעת פרישת העובד נזקף לזכות חשבון העובד בקופת הפנסיה חלקו בלבד. ראה מכתבו של מר אריה ברונשטיין, ראש אגף משאבי אנוש באוניברסיטה העברית מיום 28.10.1999- נספח 9 לתשובת האוניברסיטה. כך יש ללמוד גם מפסיקת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בתב"ע נד/269-3; נה/2-14 ארגון הפנסיונרים של האוניברסיטה העברית בירושלים ואח' - חברת האוניברסיטה העברית בירושלים (נספח 6 לסיכומי האוניברסיטה). בית הדין מתייחס לסעיף 13(ג) להסכם הפנסיה לעובדים האדמיניסטרטיביים של האוניברסיטה העברית בירושלים מיום 26.2.1959 (נספח 5 לסיכומי האוניברסיטה). סעיף זה - 13(ג) זהה כמעט בניסוחו (בטרם שונה בהסכם מיום 21.2.1977) לסעיף 8(ג) (מושא דיוננו) ובית הדין מציין בענין סעיף זה בסעיף 11 עמ' 3 לפסק דינו: "אין מחלוקת כי על פי סעיף 13(ג) להסכם הפנסיה הקודם (נ/2) קיבלו עובדים אשר פרשו לגימלאות לאחר 24 שנות שירות את כל הסכומים שנצברו בקופה מחלק העובד ועל פי הסכם משנת 1977 זכאי היה כל עובד לקבל עם פרישתו מהאוניברסיטה החזר כל הסכומים שנצברו בקופה מחלק העובד." הנה כי כן יש ללמוד, לענין פרשנות סעיף 8(ג) בענייננו, מהנהוג באוניברסיטה העברית בירושלים, לפיו עובד שפרש לאחר 24 שנה היה זכאי לכל הסכומים שנצברו בקופה מחלקו הוא בלבד, אך לא היה זכאי לסכומים שנצברו מהפרשות המעביד (חלק המעביד). התנהגות הצדדים: 40. על תכלית ההסכם וכוונת הצדדים ניתן גם ללמוד מהתנהגות הצדדים לאחר כריתת החוזה. עמד על כך כבוד המשנה לנשיא א. ברק (כתוארו אז) בפרשת אפרופים בעמ' 312: "על תכלית החוזה ניתן ללמוד מתוכו וממהות הסדריו ומבנהו, וכן ממקורות חיצוניים לו, כגון מהלך המשא והמתן בין הצדדים והתנהגותם לאחר כריתת החוזה .........." בפרשנות הסכם קיבוצי התנהגות הצדדים במשך שנים באה להוסיף ולהראות כיצד הם ראו והבינו את ההסכם ומה הזכויות שהוא משקף, עמד על כך כבוד השופט בייסקי בבג"צ 567/87 יהושע גוניק ואח' נגד בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מב(4) 693, בעמ' 703: "ואולם כאשר מתחקים אחרי כוונת הצדדים ואחר פרשנות נכונה של הסכם מסוג הנדון, באה התנהגות הצדדים במשך שנים רבות להוסיף, כיצד הם ראו והבינו את ההסכם ומה הזכויות שהוא משקף. לכך מיתוספת גם עמדת ארגונם היציג של העותרים, שהוא החותם על הסכם 1966, אשר לא רק כי לא גרס במשך השנים שיש להפריש דמי גמולים מהפרמיה, אלא משנתאפשרה קבלתם על-ידי קרן "נתיב" במועדים הנזכרים, רק אז ראה מקום לפתוח במשא ומתן בנדון בהיקף ארצי והמליץ על ניהול משא ומתן על-ידי מועצות הפועלים במישור מקומי כדי להגיע להסכמה להפריש דמי גמולים גם מפרמיות." ראה גם: דב"ע מג/85-3 רשות הנמלים בישראל - יהושע גוניק ואח', פד"ע י"ט 21. האם בענייננו התנהגות הצדדים לאחר כריתת הסכם הפנסיה מלמדת, אף היא, כי כוונת הצדדים במלים ב"יתרת הכספים בחשבון העובד" היא ליתרת הכספים בחשבון א' בלבד? נראה, איפוא, כיצד נהגו הצדדים לאחר כריתת הסכם הפנסיה: (א) פרש עובד לפנסיה לאחר 10-11 שנה קיבל פנסיה בלבד וכל הכספים שנצברו בחשבון א' ובחשבון ב' הוחזרו לאוניברסיטה. (ב) פרש עובד לפנסיה לאחר 12- 18 שנה קיבל פנסיה ובנוסף קיבל מהקופה מענק פיצויים בסכום השווה למשכורת החודשית האחרונה וכל יתרת הכספים בחשבון א' וכל הכספים בחשבון ב' הוחזרו לאוניברסיטה. (ג) פרש עובד לפנסיה לאחר 18 - 24 שנה קיבל פנסיה ובנוסף קיבל מהקופה מענק פיצויים בסכום השווה לשתי משכורות חודשיות וכל יתרת הכספים בחשבון א' וכל הכספים בחשבון ב' הוחזרו לאוניברסיטה. (ד) פרש עובד לפנסיה לאחר 24 שנה קיבל פנסיה ובנוסף קיבל מהקופה מענק פיצויים בשיעור כל הכספים אשר נותרו בחשבון א', אשר לכספים אשר נצברו בחשבון ב' אלה הוחזרו לאוניברסיטה. 41. האוניברסיטה, הלכה למעשה, במקרה של חבר סגל שפרש לפני שהשלים 24 שנות שירות, היתה פונה אל חבר הסגל הפורש ומודיעה לו בין היתר כי: "בהתאם להסכם הפנסיה של הסגל האקדמי במוסדנו, מהוים הכספים המופקדים בקופת תגמולים "תמר" מקור לתשלום הגימלה. לפיכך, אודה לך אם תואיל לחתום על המכתב המצ"ב, אשר מנחה את קופת התגמולים "תמר" להעביר לאוניברסיטת חיפה את יתרת הכספים אשר הצטברה בחשבון התגמולים שמספרו...." (נספח 4 לתשובת האוניברסיטה). חבר הסגל היה חותם על מכתב לקופת התגמולים "תמר" בנוסח הבא: "ביום .....עתיד אני לפרוש לגימלאות מאוניברסיטת חיפה. בהתאם להסכם הפנסיה של הסגל האקדמי תשולם לי גמלה באופן שוטף על-ידי האוניברסיטה. מאחר שהכספים, אשר מופקדים אצלכם, מהווים מקור לתשלום הגמלה שלי, מסכים אני ומבקש להעביר לאוניברסיטת חיפה את יתרת הכספים, אשר נצטברה בחשבון על שמי......." (נספח ז' לבקשה וכן נספח 5 לתשובת האוניברסיטה). האוניברסיטה היתה פונה אל קופת התגמולים תמר ומודיעה לה: "הרינו להודיעכם, כי ..........פרש מאוניברסיטת חיפה ביום ....... הואילו למצוא במצורף את מכתבו של .............. המאשר העברה לאוניברסיטה, של היתרה שהצטברה בחשבון הנ"ל שעל שמו לצורך תשלום הגמלה. נבקשכם לזכות ביתרת הכספים הנ"ל את חשבון הפורשים על-שם אוניברסיטת חיפה שמספרו...........ולהעביר העתק מהודעת הזיכוי לידי מחלקת משכורות באוניברסיטה." (נספח 6 לתשובת האוניברסיטה). חבר סגל שפרש לאחר 24 שנות שירות לא נתבקש לחתום על מכתב ובו ויתור כלשהו. האוניברסיטה היתה מודיעה לו, בין היתר, כי: "עם פרישתך תעמיד האוניברסיטה לרשותך את יתרת הכספים אשר הצטברה בחשבון א' (חלק העובד) של חשבון התגמולים שמספרו ......... בקופת גמל "תמר". כספי חשבון ב' (חלק המעביד) יוחזרו לאוניברסיטה וישמשו מקור לתשלום גימלה." ( נספח 7 לתשובת האוניברסיטה). לקופת התגמולים תמר היתה האוניברסיטה מודיעה כי: "הרינו להודיעכם כי .............פרש לגמלאות מאוניברסיטת חיפה ביום .......... בהתאם להסכם הפנסיה של הסגל האקדמי באוניברסיטת חיפה ובכפוף להוראות הסדר התחוקתי החל על קופות הגמל, נבקשכם לשחרר לזכותו של .......את יתרת הכספים, אשר הצטברה בחשבון הניכויים מהעובד (חשבון א'). את יתרת הכספים, אשר הצטברה בחשבון הפרשות האוניברסיטה (חשבון ב') הואילו נא להעביר לאוניברסיטת חיפה, לזכות חשבון פורשים ע"ש אוניברסיטת חיפה שמספרו ...........ולהעביר העתק מהודעת הזיכוי לידי מחלקת משכורות באוניברסיטה." (נספח ו' לבקשה וכן נספח 8 לתשובת האוניברסיטה). בכל מקרה יצויין כי חברי הסגל לא נתבקשו לחתום על ויתור באשר לכספי חשבון ב', לא כאשר חבר סגל פרש בטרם השלים 24 שנות שירות ולא כאשר חבר סגל פרש לאחר 24 שנים. הנה, איפוא, התנהגות הצדדים לאחר כריתת הסכם הפנסיה מלמדת, גם היא, על אומד דעת הצדדים, לפיו הפרשנות הראויה והנכונה לסעיף 8(ג) היא כי הכוונה במלים "יתרת הכספים בחשבון העובד בקופה" היא לחשבון א' בלבד ולא לחשבון ב'. 42. ארגון הסגל מסכים כי אכן התנהגות הצדדים להסכם עשויה לסייע לפירושו של הסכם אולם, לטענתו, במקרה הנדון אין להסיק דבר מהעובדה שעד כה חברי סגל שפרשו מעבודתם לאחר 24 שנות שירות לא קיבלו את הכספים שבחשבן ב' זאת משום הסיבות הבאות: (א) אין מדובר בהתנהגות ממושכת ומוסכמת על הצדדים, אלא בהתנהגות חד צדדית וכוחנית של האוניברסיטה, אשר הפעילה על הפורשים אמצעי לחץ לא הוגנים. (ב) אין מדובר בהתנהגות שנמשכה על פני מספר רב של שנים ואין מדובר במספר רב של מקרים. ומאז שלהי שנת 1996 פועל ארגון הסגל לשינוי המצב ולמימוש זכויותיהם של חברי הסגל הותיקים. (ג) בחלק מהתקופה הרלוונטית, ארגון הסגל לא פעל לשינוי התנהגותה החד צדדית של האוניברסיטה רק בשל עמדתו האישית של פרופ' סולטמן, שעמד בראש הארגון, עמדה אשר לא שיקפה את עמדתם של רוב חברי הסגל ונבחריהם. 43. בקשת האוניברסיטה מחבר סגל, הזכאי לפנסיה, לחתום על המכתב לקופת תמר, אינה מלמדת על התנהגות כוחנית, אלא על מימוש זכותה הלגיטימית של האוניברסיטה לפי הסכם הפנסיה, לקבל לידיה את כספי השתתפות העובד, להם היא זכאית, ותו לא. ויובהר כי על המכתב חתמו חברי סגל אשר פרשו לפני שמלאו 24 שנה לשירותם. חברי סגל אלה הורו לקופת הגמל תמר להעביר לאוניברסיטה את יתרת הכספים אשר בחשבון א' שלהם. בענין זה, יודגש, כי אין כל מחלוקת בין הצדדים, שהרי גם ארגון הסגל מסכים לכך שהאוניברסיטה זכאית ליתרה זו. חבר הסגל לא נתבקש לחתום על מכתב וויתור באשר לכספים בחשבון ב', וחבר סגל שפרש לאחר 24 שנה לא נתבקש לחתום על כל מכתב שהוא (ראה נספח 7 לתשובת האוניברסיטה). זאת ועוד, ארגון הסגל יוכל היה, לו אך רצה בכך, להגיש במשך השנים בקשת צד בסכסוך קיבוצי לבית הדין בעניין חשבון ב', וחתימת חברי הסגל על המכתבים לא היתה עומדת לו לרועץ. בנוסף התנהגות זו של חברי הסגל נמשכה על פני שנים רבות, ואין זה משנה אם היו מקרים רבים או מעטים של פרישות לאחר 24 שנות שירות, די לנו כי בכל המקרים בהם פרש חבר סגל לאחר 24 שנות שירות, כספי חשבון ב' - תשלומי המעביד לא שולמו לידיו. אשר לטענת ארגון הסגל כי הארגון לא פעל לשינוי התנהגות האוניברסיטה בשל עמדתו האישית של יו"ר הארגון, פרופ' סולטמן, וכי עמדה זו לא שיקפה את עמדתם של רוב חברי הסגל, אין בכוונתנו להכריע בשאלות איזה חבר ועד חשב כך ואיזה חבר ועד חשב אחרת ובאלו תקופות חשב חבר הועד כך ובאלו תקופות חשב חבר הוועד אחרת וכן מה היו מניעיו הכמוסים או הגלויים של חבר ועד זה או אחר. די לנו שארגון הסגל הציג כלפי חוץ, במשך שנים ארוכות, עמדה התואמת את עמדת האוניברסיטה ולא פעל לשינוי עמדה זו עד לשנת 1996. אשר לחילוקי דיעות פנימיים, ככל שהיו בתוך ארגון הסגל, אלה אינם מענייננו. יחד עם זאת חשוב להדגיש כי פרשנותנו לסעיף 8(ג) עומדת על יסודות איתנים אותם שאבנו מתכליתו, ממהותו, מרוחו, מהגיונו ומלשונו של הסדר הפנסיה כפי שהוא מתבטא בהסכם הפנסיה ובמסכת ההסכמים הקשורה אליו וכן מהנהוג באוניברסיטה העברית בירושלים. אומנם התנהגות הצדדים בענייננו, לאחר כריתת הסכם הפנסיה, היא נדבך נוסף בפרשנות זו, אולם איננה נדבך הכרחי לפירוש הסעיף וגם בלעדיה יש לפרש את היתרה בחשבון העובד בסעיף 8(ג) כמתייחסת לחשבון א' בלבד. 44. טוען ארגון הסגל האקדמי כי יש לאמץ את פרשנותו לסעיף 8(ג) גם לאור פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, הקובעת כי כספי תגמולים שמשלם מעביד לקופת גמל או לקרן השתלמות שייכים לעובד, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת בהסכם ביניהם וכי נטל ההוכחה כי הוסכם אחרת מוטל על המעביד. משום כך לא ניתן לשלול את זכאותם של חברי הסגל לקבל את הכספים שנצברו בחשבון ב' מתשלומי האוניברסיטה לקופת הגמל ללא הוראה מפורשת בהסכם. הארגון סומך טענתו על דב"ע נו/35-3 אס. סי. פי. תעשיות תוכנה (1987) בע"מ - דני רווה, עבודה ארצי, כט(4), 54 המתייחס לקרן השתלמות וכן על דב"ע נה/18-2 יצחקי - חברה ישראלית למובילים בע"מ, פד"ע כ"ט 380, המתייחס לכספי תגמולים. איננו תמימי דעים עם ארגון הסגל. המקרה בענייננו אינו דומה כלל לשני פסקי הדין הנ"ל. לא זו בלבד ששני פסקי הדין אינם דנים במקרה של תשלום פנסיה, אלא שבענייננו חל הסדר פנסיה מורכב ומיוחד ובו שיטה של פנסיה מצטברת ומדמי גמולים, כאשר מחד האוניברסיטה לוקחת על עצמה את האחריות לתשלומי הפנסיה מידי הקופה מאידך, וזה העיקר בענייננו, דמי הגמולים מהווים השתתפות במימון הפנסיה. ומשחלה החובה על האוניברסיטה לשלם פנסיה, קמה לה הזכות להחזר כספי שני החשבונות, הן חשבון א' והן חשבון ב', אלא אם נאמר במפורש אחרת בהסכם הפנסיה. זאת ועוד גם לפי שיטתו של ארגון הסגל אין לפסקי הדין הנ"ל תחולה בענייננו, שכן הסכם הפנסיה קובע במפורש באיזה מקרה תשלם הקופה את כספי חשבון ב' לעובד וזאת רק בנסיבותיו של סעיף 9(ב) להסכם וכבר חזרנו ואמרנו כי בהתאם לסעף 11 להסכם על הקופה להעביר לאוניברסיטה את כל היתרה בחשבונותיו של העובד, לאחר סילוק כל התשלומים המגיעים לפי הסכם הפנסיה. משכך לא נותר אלא לקבוע כי בהסכם ישנן הוראות מפורשות לעניין זה. סוף דבר: 45. משלמדנו על אומד דעת הצדדים מתוך המהות, ההסדר, המבנה וההגיון של הסכם הפנסיה ומסכת ההסכמים הקשורה אליו, מתוך לשון ההסכם ומסכת ההסכמים, מתוך פסיקת בתי הדין לעבודה ומתוך התנהגות הצדדים אנו קובעים כי הפרשנות הראויה והנכונה למלים "היתרה בצירוף הרווחים שהצטברו בחשבון העובד בקופה" שבסעיף 8(ג) להסכם הפנסיה, היא - היתרה שנצברה בחשבון הפרשות העובד היינו חשבון א' בלבד. משכך, חבר סגל הפורש לאחר 24 שנות שירות אינו זכאי לכספים שנצברו בחשבון הפרשות האוניברסיטה - חשבון ב' ועל קופת התגמולים תמר להעביר את כספי חשבון ב' לזכות האוניברסיטה. משאלה הם פני הדברים בקשת ארגון הסגל נדחית בזאת. 46. אין צו להוצאות. השכלה גבוההאוניברסיטהמענקסגל אקדמי