פסק דין זוהי תביעה לתשלום הפרשי שכר מינימום, שכר עבודה, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. להלן עובדות המקרה: 1. התובעת הינה עובדת זרה מהפיליפינים, אשר הועסקה ע"י הנתבעת כמטפלת סיעודית, באמצעות חברת "איתני מור" המתמחה בגיוס והשמת מטפלות זרות בישראל. 2. התובעת עבדה אצל הנתבעת החל מיום 28/1/99 ועד ליום 20/9/00. 3. שכרה של התובעת בשנה הראשונה לעבודה, החל מתאריך 28/1/99 ועד לתאריך 27/1/00, היה סך של 500$ לחודש. בשנה השניה לעבודתה, החל מתאריך 28/1/00 ועד לתאריך 20/9/00, השתכרה התובעת סך של 600$ לחודש. 4. הנתבעת הינה אלמנה בת 73 חולת סרטן ופרקינסון, הזכאית בגין מצבה לשרותי סיעוד. 5. בין התובעת לנתבעת שררו יחסים אישיים טובים עד חודש ספטמבר 2000, אז עלו יחסי השתיים על שרטון. 6. השתיים חלוקות באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה ביניהן. התובעת טוענת, כי פוטרה והתבקשה ע"י הנתבעת למצוא מקום עבודה אחר, מאחר והנתבעת ובנה, מר יעקב וולך התנגדו לקשר שהיה בינה לבין חברה הישראלי. מסיבה זו פרצו בין הצדדים ויכוחים, אשר הובילו בסופו של דבר לפיטורי התובעת. מנגד טוענת הנתבעת כי התובעת, ללא כל הודעה מוקדמת, עזבה את עבודתה, וסירבה להמתין עד אשר תמצא מטפלת חליפית. 7. התובעת טוענת, כי בנוסף לפיצויי פיטורים בסך של 5136 ₪, ודמי הודעה מוקדמת בסך של 2965 ₪, היא זכאית גם לשכר עבודה בסך של 1140 ₪ בגין 10 ימי עבודה בחודש ספטמבר 2000, הפרשי שכר מינימום בסך של 12,465 ₪ בגין כל תקופת עבודתה, פדיון חופשה שנתית בסך 912 ₪ עבור 8 ימים ודמי הבראה בסך של 2340 ₪ עבור 8.3 ימים. 8. התובעת והנתבעת חלוקות, כאמור, באשר לנסיבות סיום היחסים ביניהן ולכל אחת גירסה משלה. לפיכך, נביא תחילה כל אחת מהגרסאות. גרסת התובעת לנסיבות הפסקת עבודתה: 9. התובעת טוענת, כי בתאריך 18/9/00 התבקשה ע"י סוכנות "איתני מור" להגיע למשרדם, על מנת לחדש את הויזה. בפגישה נאמר לתובעת ע"י הגב' סילביה ובר, כי בנה של הנתבעת, מר יעקב אלישע, האשים אותה כי חברה, מר עמוס ברדה, לן, אוכל ומתקלח בביתה של התובעת. לטענת התובעת, מדובר בהאשמות שקריות וחסרות כל בסיס. באותו היום, 18/9/00, ביקשה הנתבעת מהתובעת לעזוב את ביתה. 10. בתאריך 19/9/00 חזרה הנתבעת על בקשתה, כי התובעת תעזוב את ביתה. לטענת התובעת, באותו היום ניתקה הנתבעת את קו הטלפון בביתה כשהתובעת חשה ברע, ובכך מנעה ממנה את האפשרות להתקשר לרופא. 11. בתאריך 20/9/00 מר יוסי וולך, בנה של הנתבעת, ביקש מהתובעת את מפתחות הבית והביטוח הרפואי. 12. חוזה העבודה היחיד עליו חתמה התובעת היה בשפה העברית בנוכחותו של גיא, סוכן לשעבר בסוכנות "איתני מור" בביתה של הנתבעת. התובעת מעולם לא קיבלה העתק של החוזה. 13. התובעת טוענת, כי את חשבונות הטלפון שילמה במזומן ממשכורתה. גרסת הנתבעת לנסיבות הפסקת עבודת התובעת: 14. 14. לטענת הנתבעת, בתקופת הקיץ התובעת סיפרה לה כי הכירה חבר ישראלי. הנתבעת רצתה להכיר את החבר, הזמינה אותו לביתה והקשרים ביניהם התהדק. 15. לאחר תקופה קצרה, החלה התובעת לצאת בערבים והשאירה את הנתבעת לבד בבית ללא השגחה. עקב כך, נוצרו מתחים במערכת היחסים בין השתיים. הנתבעת הסתירה את המתרחש מבני משפחתה מחשש כי התובעת עלולה לעזוב אותה במידה ותספר. 16. לאחר שהנתבעת שיתפה את בנה, מר יעקב אלישע, במצב בבית, הוא יעץ לה לדווח על כך לסוכנות "איתני מור", על מנת שיטפלו בבעיה. הנתבעת התקשרה לגב' סילביה ובר וביקשה את סיועה בעניין. 17. בתאריך 18/9/00 חזרה התובעת מפגישה בסוכנות במצב רוח היסטרי והאשימה את הנתבעת, כי התלוננה עליה מאחורי גבה. התובעת איימה, כי אם לא יינתן לה לצאת בערבים היא תעזוב את ביתה של הנתבעת. 18. לטענת הנתבעת, מעולם לא דרשה שינתקו את הטלפון בביתה, ולתובעת היתה גישה חופשית לטלפון בכל עת שרצתה. היתה בעיה עם הטלפון למס' שעות ובשל כך התובעת ייחסה לנתבעת את ניתוק הקו בזדון. 19. בתאריך 19/9/00 התובעת החלה לארוז את חפציה. הנתבעת, אשר חששה להישאר בבית לבדה, התקשרה לבנה יעקב ולסילביה מ"איתני מור" והודיעה להם על המתרחש. 20. בתאריך 20/9/00 בשעות הערב הגיעה התובעת עם אחותה וחברה עמוס לביתה של הנתבעת. התובעת חזרה בפני בנה של הנתבעת, מר יוסי וולך, על האשמותיה וטענה שהנתבעת היא שקרנית ומשוגעת. הנתבעת פרצה בבכי, והתובעת בליווי אחותה וחברה לקחו את חפציה והלכו. 21. הנתבעת טוענת, כי בנוסף לשכרה של התובעת, שילמה לתובעת סך של 80 ₪ מדי שבוע ו- 36$ לחודש עבור ביטוח רפואי. בחודש פברואר 2000, בתום שנת עבודתה הראשונה של התובעת, שילמה הנתבעת סך של 838$, 500$ בגין שכר חודשי ו- 338$ בגין 5 ימי הבראה. 22. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד, בו היא תובעת לחייב את התובעת עבור דמי הודעה מוקדמת בסך של 2520 ₪ , כוח עבודה חלופי בסך של 1500 ₪ ושיחות טלפון לחו"ל ולטלפונים סלולריים בסך של 1540 ₪ . 23. בשל נטישתה של התובעת, הופסק לנתבעת מימון מטפלת סיעודית, מיום 20/9/00 ועד קבלתה של מטפלת קבועה בתאריך 23/10/00, ונוצר הצורך במטפלת חלופית לתקופה האמורה, בעלות של 1500 ₪. 24. הנתבעת מודה, כי התובעת זכאית לשכר עבודה בגין 10 ימי עבודתה האחרונים בסך של 1140 ₪, ופדיון חופשה שנתית בסך של 456 ₪ עבור 4 ימי חופשה. לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: 25. 25. לאחר קריאת התצהירים הן של התובעת ועדיה והן של הנתבעת ועדיה, לרבות הגב' סילביה ובר מסוכנות "איתני מור", אנו קובעים, כי גירסת הנתבעת לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים אמינה עלינו. 26. הנתבעת הינה אישה קשישה וחולה הזקוקה וזכאית לטיפול סיעודי. אין זה סביר בנסיבות הענין, כי הנתבעת תדרוש מהתובעת לעזוב את ביתה בטרם מצאה מטפלת חלופית. כמו כן, טענת התובעת, כי הנתבעת ניתקה את קו הטלפון בביתה בזדון ובכך מנעה מהתובעת, אשר חשה ברע, ליצור קשר עם רופא - אינה סבירה, מאחר והתובעת עצמה התקשרה אל אחותה, הגב' רות דיוק, באותו היום מהטלפון הסלולרי . (ראה סעיף 5 לתצהירה של הגב' רות דיוק). על כן, צודק בנה של הנתבעת, מר יעקב אלישע, בטענתו, כי כשם שידעה התובעת להתקשר מהטלפון הסוללרי אל אחותה, כך יכלה גם ליצור קשר עם רופא. 27. אנו מקבלים את גירסת הנתבעת, כי התובעת דרשה לצאת כל ערב מחוץ לבית הנתבעת כדי להיפגש עם חברה הישראלי, ואף איימה על הנתבעת, שבמידה ולא תענה לדרישותיה היא תעזוב את הבית. בנה של הנתבעת, מר אלישע, הציע לתובעת שני ערבים חופשיים באמצע השבוע, על מנת לנסות ולהגיע עימה לפשרה, אך התובעת סירבה וטענה כי ישנם מקומות עבודה אחרים בהם תוכל לקבל תנאים טובים יותר ולצאת מדי ערב. 28. הגב' סילביה ובר בתצהירה מאשרת ותומכת בגירסת הנתבעת, ואף מוסיפה ומציינת, בסעיף 11 לתצהירה, כי יום לפני עזיבתה של התובעת, לאחר שכל ניסיונותיה לרצות את התובעת עלו בתוהו, היא ביקשה את התערבותה של הגב' אריאלה צור, מנכ"ל "איתני מור". גב' צור התקשרה אל התובעת, בנוכחותה של הגב' ובר, והבהירה לה כי הגיעה לארץ על תקן של מטפלת סיעודית ל- 24 שעות ביממה, ואת פגישותיה עם חברה עליה לקיים מחוץ לבית הנתבעת וביום החופשי שלה. כמו כן, מציינת הגב' ובר, כי לאחר שהתובעת עזבה את ביתה של הנתבעת, היא ניתקה כל קשר עם משרדי סוכנות "איתני מור", ועל כן נאלצו לדווח עליה במשרד הפנים כעובדת שנעלמה. התובעת לא התקשרה ולא דיווחה, כי פוטרה ו/או כי הנתבעת דרשה ממנה לעזוב את הבית. 29. משאלה הם פני הדברים אמינה עלינו גרסת הנתבעת, כי התובעת עזבה את מקום עבודתה מרצונה, ולפיכך אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. 30. הפרשי שכר מינימום - טענת בנה של הנתבעת, כי יש להוסיף לשכרה של התובעת גם את הוצאות הכלכלה ודמי המחיה אותם קיבלה, לרבות תשלום עבור ביטוח רפואי, ולא רק הוצאות בעד מגורים, עפ"י תקנות עובדים זרים (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש"ס - 2000 - דינה להתקבל. על כן, אם נוסיף את הוצאות הכלכלה, דמי המחיה, ביטוח רפואי והוצאות בעד מגורים לשכרה של התובעת, הרי שניווכח כי התובעת קיבלה אף מעבר למגיע לה עפ"י חוק שכר מינימום. 31. פדיון חופשה - כאמור, גרסת התובעת נמצאה בלתי אמינה, ועל כן, עפ"י טענת הנתבעת, התובעת זכאית לפדיון חופשה שנתית בגין 4 ימי חופשה בסך של 456 ₪. 32. דמי הבראה - אין לקבל טענת התובעת, כי במשך כל תקופת עבודתה מעולם לא קיבלה דמי הבראה. מדף החשבון של חודש פברואר 2000, שהוגש ע"י הנתבעת במסגרת כתב ההגנה, ומתצהיריהם של הנתבעת ובנה, מר יעקב אלישע, עולה כי שולמו דמי הבראה לתובעת בגין שנת עבודתה הראשונה, בסך של 338$. מאידך, דין טענתה של הנתבעת, כי התובעת אינה זכאית לדמי הבראה בגין שנת עבודתה השניה, מאחר ולא עבדה שנה שלמה אלא 8 חודשים בלבד - דינה להידחות. התובעת זכאית לדמי הבראה בגין 4 ימי הבראה - 8/12 * 6 ימי הבראה = 4 ימי הבראה, בסך של 1128 ₪. (4 * 282 ₪). 33. שכר עבודה - אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת זכאית לשכר עבודה בגין 10 ימי עבודה בחודש 9/00, בסך של 1140 ₪. 34. פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת - כאמור, התובעת לא פוטרה אלא התפטרה ועזבה את מקום עבודתה, וכל ניסיונותיהם של הנתבעת ומשפחתה להגיע עם התובעת לפשרה, ו/או לשכנעה להישאר עד לבואה של מטפלת חלופית - עלו בתוהו. לפיכך, אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, והתביעות בגין סעיפים אלה נדחית בזאת. 35. לעניין התביעה שכנגד - אמינים עלינו דברי הנתבעת, כי התובעת לא שילמה את חשבונות הטלפון האחרונים עבור חודשים 9/00-7 בסך של 1410 ₪ (בהתאם לחשבונות בזק שהוגשו ע"י הנתבעת כנספח 2 לתצהירים). כמו כן, על התובעת לשלם לנתבעת 1500 ₪ בגין שכירת מטפלת חלופית, כי לא ניתן היה להשאירה בודדה בביתה לאור מצב בריאותה. מאחר וקבענו, כי הנתבעת זכאית לקבל מהתובעת הוצאות שכירת מטפלת חלופית, כאמור, הרי שתביעתה של הנתבעת לדמי הודעה מוקדמת - נדחית בזאת. אין הנתבעת זכאית לקבל הן דמי הודעה מוקדמת והן הוצאות שכירת כ"א חלופי, בגין אותה התקופה. 36. לאור כל האמור לעיל, עולה כי התובעת זכאית לקבל מהנתבעת סך של 2,724 ₪ ואילו הנתבעת זכאית לקבל מהתובעת סך של 2,910 ₪. על כן בנסיבות הענין הסכום אותו חייבת הנתבעת לשלם לתובעת מתקזז כנגד כל הסכומים בהם חייבת התובעת לנתבעת. 37. לכן התביעה והתביעה שכנגד - מתקבלות בחלקן. 38. כל צד ישא בהוצאותיו. העסקת עובדים זרים