האם אפשר להוריד מהמשכורת בגלל תאונה ?

פסק דין 1. זהו פס"ד בתובענה שהוגשה לשכר עבודה, שעות נוספות והלנת שכר. 2. הדיון התקיים במסגרת דיון מהיר להוכחות לפי ס' 31 לחוק בתי הדין לעבודה תשכ"ט - 1969 . 3. הדיון נקבע להוכחות, אולם במועד ההוכחות הודיע התובע (לאחר שיחה טלפונית עם בא כוחו), כי ייצג את עצמו בתביעה ומבקש שלא לדחות את הדיון למרות העדרותו של בא כוחו. 4. בפני ביה"ד העידו: מטעם התובע: התובע בעצמו מטעם הנתבעת: מר דוד בוזגלו. 5. אין מחלוקות בין הצדדים בנקודות אלו: א. התובע שנהג על משאית הנתבעת עשה תאונה והתנגש (תוך נסיעה ברוורס) עם אופנוע של שוטר. לאופנוע נגרם נזק. ב. התובע פנה למר בוזגלו לאחר התאונה ולאחר סיכום עם השוטר ביקש ממנו שני צ'קים ע"ס 1,900 ₪ כל אחד. צ'קים אלו נרשמו לפקודת התובע והוא הסב אותם בחתימתו לשוטר. בספחי הצ'קים נרשם: הלוואה. ג. סכומים אלו הורדו ממשכורותיו של התובע בחודשים יולי ואוגוסט, כשבתלוש נרשמו הסכומים כ"מפרעה". ד. בין הצדדים סוכם כי התובע יקבל שכר רגיל של 4,000 ₪ עד לשעה 17:00, והחל משעה זו כל שעה נוספת שידווח עליה יקבל תוספת שכר של שעה רגילה. כמו כן סוכם שהתובע יקבל את המשאית לביתו לאחר העבודה, כולל גם בימי שבתות וחגים כרכב שצמוד אליו. 6. הפלוגתאות בתיק: א. מה היה הסיכום שבין הצדדים כשהתובע קיבל לידיו את הצ'קים ע"ס 1,900 ₪ כל אחד. האם נכונה טענת התובע כי סוכם שסכום זה ישולם לשוטר ללא כל השתתפות עצמית מטעמו, ובנוסף (וללא קשר למשכורותיו המגיעות לו), או שנכונה טענת הנתבעת כי סכום זה ניתן לתובע כהלוואה על מנת שישלם לשוטר בהתאם למה שהתובע סיכם איתו, ללא קשר לנתבעת, וכי סכום זה יורד משכרו. האם בהורדת הסכומים הללו משכרו של התובע (בשני חודשים רצופים) פעלה הנתבעת בניגוד לחוק. האם התובע זכאי לקבל חזרה סכומים אלו שנוכו משכרו, והאם יהיה זכאי גם לקבל פיצויי הלנת שכר במידה ויקבע כי ניכוי משכרו שלא כדין. ב. זכאות התובע לשעות נוספות: א. בגין עבודתו עד השעה 17:00 (החל מהשעה התשיעית לעבודתו). ב. בגין העבודה אחרי 17:00 (לפי דווחי התובע). בכל מקרה אין מדובר בתשלום עבור השכר הרגיל בגין שעות אלו, אלא על התוספת של 25% ו - 50% בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה. ביה"ד יתייחס לכל אחת מהפלוגתאות שהועלו, תוך התייחסות לעדויות שני הצדדים. 7. עדות התובע: לדברי התובע אכן היתה לו תאונה כשנסע במשאית עם השוטר, וכי דוד בוזגלו, נתן לשוטר שני צ'קים שנרשמו לפקודתו (של התובע), והוא חתם על הצ'קים. כשפוטר נאמר לו שיורידו לו את סכומי הצ'קים שניתנו לו, כהשתתפות עצמית, דבר שהוא התנגד ומחה. בחקירה שכנגד הבהיר כי הוא היה זה שדיבר עם השוטר בטלפון והיפנה את השוטר למשרד הנתבעת, וכי הוא ניהל את המו"מ עם השוטר על מנת למצוא מקום יותר זול לתיקון הרכב. ההורדה משכרו היתה במשך חודשיים, אך לא בהסכמתו, היות והוא סבר שהיה צריך להתחלק בתשלום בינו לבין הנתבעת, ולא שהוא יישא במלוא הנזק. לענין שעות נוספות - התובע מסכים כי סוכם עימו על משכורת רגילה של 4,000 ₪ עד השעה 17:00, וכי על כל שעה נוספת סוכם שיקבל שכר של שעה רגילה כמו כן אישר כי קיבל את המשאית לנסיעה לביתו. לדבריו צריך לקבל את מלוא השעות הנוספות, ע"פ החוק. 8. עדות הנתבעת: מנהל הנתבעת, דוד בוזגלו העיד כי התובע נלחץ מכך שעשה תאונה עם שוטר (לאחר שבעבר כבר היתה לו תאונה נוספת עם המשאית), והתובע היה זה שניהל את המו"מ עם השוטר לסיום הענין ביניהם. לדבריו התובע ביקש וקיבל ממנו שני צ'קים לפקודתו, והוא חתם עליהם ומסר לשוטר, ע"פ הסכמה שהיתה לו עם השוטר. לדברי העד הסכום שנסגר בין התובע לשוטר היה נמוך יותר מסכום ההשתתפות העצמית - לו היו פונים באמצעות חברת הביטוח - וכי התובע היה זה שבחר לסיים את הענין שלא דרך חברת הביטוח. היות ונסע ברוורס הרי שהתובע היה אשם לדבריו בתאונה ולכן לקח על עצמו את ענין התשלום (כשגם העובדה שהציע חלוקה של 50% בינו לבין הנתבעת מלמדת על כך שידע שהוא אשם בתאונה). נושא התשלומים בינו לבין השוטר, נעשו לדברי העד ללא התערבות הנתבעת , פרט לכך שהסכימה לתת לו את הצ'קים כהלוואה. לענין שעות העבודה - לדבריו התובע קיבל את כל מה שמגיע לו בהתאם להסכמה בינהם. יתרה מזו, התובע לקח לעצמו הפסקות למנוחה ולתפילות, לפחות שעה ביום, ובנוסף, לאו העובדה שהתובע רצה לעבוד בערבים (כשהתנועה בכבישים דלילה), סוכם שכבונוס יקבל את המשאית כרכב צמוד אליו (והיות וגר בשועפט, היתה זו הטבה של ממש), מה גם שהיה רשאי לנסוע חופשי גם בשבתות וחגים, דבר שלא היה עם עובדים אחרים. לדברי העד לא היה על התובע פיקוח, ואף לא ניתן לדעת כמה הפסקות לקח, וכמה שעות עבד באמת. יחד עם זאת, מסכים כי הוסכם על תוספת לשכרו, ככל שיעבוד לאחר השעה 17:00, ע"פ דיווחו. 9. ס' 25 לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 קובע כי: א. לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה: (1) סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק ... (2) ... (לא רלבנטי לענייננו) ב. על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל מעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות. ע"פ הפסיקה (דב"ע נד/ 201-3 יעקב עמנואל נ' שופרסל בע"מ, פד"ע כח', 241), המילים: "יתרה של חוב ... לרבות מקדמות" מכוונת לסכום קצוב ומוכח או בלתי שנוי במחלוקת. כמו כן נפסק (דב"ע לח/ 15-3, חברת הרצור בן עמי בע"מ נ' אברם דינור - לא פורסם), כי עובד החייב כסף למעביד על סמך הלוואה שקיבל ממנו, והעובד חדל לעבוד - רשאי המעביד לנכות את יתרת ההלוואה מיתרת השכר המגיע לעובד. 10. לאור האמור לעיל צריך ביה"ד לקבוע בתור מה קיבל התובע את שני הצ'קים ע"ס 1,900 ₪. האם בתור הלוואה או בתור מתנה (או בתור חלק מחובת המעסיק כבעל המשאית). האם סכום זה ממילא היה אמור להיות ע"ח הנתבעת, ואם כן - מדוע לא ניתן ישר לשוטר אלא ניתן לתובע אשר הסב את הצ'ק לשוטר. לאחר שביה"ד שמע את עדויות הצדדים, מעדיף ביה"ד לענין זה את גירסת הנתבעת כי לא היה בתשלום שני הצ'קים שנתנה לתובע משום הסכמה לשאת בנזק שגרם התובע לצד שלישי, אלא רק הלוואה, או מפרעה על חשבון שכרו, כדי שהענין עם השוטר יסתיים, כפי שביקש התובע. התובע אינו מכחיש כי נסע ברוורס, וגרם לתאונה. אין גם מחלוקת שהוא זה שפנה לשוטר, סיכם איתו את מחיר הנזק שנגרם לאופנוע שלו, ופנה לנתבעת לקבל צ'קים ע"פ הסיכום שלו עם השוטר. יצויין כי מצב הדברים בענין שלפנינו שונה ממצב שכיח, בו עובד עושה תאונה ברכב המעסיק והמעסיק מכניס את הרכב לתיקון במוסך ומשלם דמי השתתפות עצמית לחברת הביטוח. במקרה כזה, קובע ביה"ד כי אין מקום להפחית משכר באורח חד צדדי אלא יש לשלם את השכר הרגיל, ולתבוע את העובד על הנזק שנגרם, ולפי שעור הנזק שיוכיח שנגרם לו. כאמור, בענייננו שונה המצב. ביה"ד שוכנע כי התובע יזם את הפניה לנתבעת, לאחר סיכום עם השוטר בו פגע, ביקש לקבל לידיו שני צ'קים מהנתבעת כדי לסיים את חובו לשוטר, תוך קבלת צ'ק שעל ספחו נרשם הלוואה. התובע הסב את הצ'קים לפקודתו של השוטר וכך סגר עמו את ענין התאונה. לנתבעת לא היה כל קשר לענין, לא היא קבעה את גובה הסכום, ולמעשה יש לראות בסכום זה כהלוואה לכל דבר (יצויין כי מדברי הצדדים משתמע שלא נגרם נזק למשאית של הנתבעת אלא רק לאופנוע של השוטר). היות ומדובר בסכום קצוב ומוכח, הרי שסבור ביה"ד כי רשאית היתה הנתבעת לראות בסכום זה הלוואה או מפרעה, ולהוריד משכרו. לפיכך, אין ביה"ד פוסק לתובע שכר בגין ימים אלו. 11. לענין שעות נוספות: אין מחלוקת כי עד השעה 17:00, קיבל התובע, כמוסכם, שכר של 4,000 ₪. היות והעבודה של התובע היתה בנסיעות, מקבל ביה"ד כי בפועל, למרות שפורמאלית הוגדה העבודה כ - 10 שעות ליום, התובע עשה לעצמו הפסקות כרצונו (למנוחה, לתפילה), וכי הוא זה שהיה מחליט אם לבצע את העבודה בשעות אלו, או בשעות הערב כשהתנועה דלילה יותר. אין ספק כי הפיקוח על שעות העבודה לא יכול היה להיות מלא (לאור העבודה שתמיד היה בנסיעות), ולכן לא היתה לנתבעת שליטה מלאה וידיעה ברורה מה עשה במשך כל שעות העבודה, וכמה זמן לקח כהפסקה וכמנוחה. ע"פ הפסיקה (דב"ע מד/ 34-3, דור אלון נ' בנק ישראל, פד"ע טז', עמ' 76), מותר למעביד לשלם או להתחייב (ולשלם גמול שעות נוספות) בעד מס' שעות נקוב, וזאת אף אם ידוע ומוסכם שלא תמיד ולא בכל חודש יעבוד העובד את מלוא מכסת השעות הנוספות שבעדן שולם. ביה"ד שוכנע כי בענייננו הסכום של 4,000 ₪ לקח בחשבון את מסגרת העבודה עד שעה 17:00, בלי להיות דקדקניים בכל שעות העבודה, כשהתובע מקבל שכר מלא כמוסכם, אף אם לקח הפסקות ארוכות יותר (שכאמור לא היה פיקוח ולא יכול היה להיות פיקוח על אורכן ותכיפותן). לכן סבור ביה"ד כי השכר של 4,000 ₪ משקף נאמנה את הסכמת הצדדים, וכי עד לשעה זו לא עבד התובע שעות נוספות. שונה הדבר לענין השעות שלאחר השעה 17:00. החל מהשעה 17:00 סוכם כי התובע ידווח ויקבל לכל שעת עבודה שכר רגיל. ע"פ הפסיקה (דב"ע לא/ 63-3 רדיו אקשטיין נ' קוריאל, פד"ע ה, 281), הסכם לשלם גמול שעות נוספות בשעור נמוך מהקבוע בחוק - אין לו נפקות, וזכות זו חסינה אף בפני טענת ויתור או מניעה. היות ואין מחלוקת על מס' השעות שעבד אחרי השעה 17:00 (כשהדווח שלו מקובל על הנתבעת כנכון), הרי שמשעה זו זכאי לתשלום של 125% לשעתיים הראשונות ו - 150% לשעות שלאחר מכן. היות והתובע קיבל לפי 100% - זכאי להפרשים שנותרו. בענין זה טוען מנהל הנתבעת כי סוכם שבמקום ההפרש - יקבל הטבה של לקיחת המשאית לביתו, כרכב צמוד, וכי הטבה זו שוות ערך (לפחות) לסכום החסר. אלא שבענין זה אין לביה"ד את הכלים לבדוק את שווי ההטבה, ולא הומצא לביה"ד כל תחשיב או חוו"ד אשר תשכנע את ביה"ד כי שווי ההטבה הוא כשווי ההפרש המגיע לתובע. לאור זאת קובע ביה"ד כי על הצדדים לערוך חישוב מחודש (ע"פ כרטיסי העבודה ותלושי המשכורת) ובגין כל יום שעבד אחרי השעה 17:00 יקבל לשעתיים הראשונות תוספת של 25% ועל כל שעה שלאחר מכן שעבד באותו יום תוספת של 50%. למניעת ספק יחושב בסיס החישוב לשעת עבודה הרגילה לל - 4,000 ₪ חלקי 186, דהיינו 21.5 ₪ לשעה רגילה. לאור העובדה שהיה סיכום בין הצדדים, והנתבעת פעלה ע"פ הסיכום (אף אם ביה"ד סבור כי הסיכום לא עמד בקנה אחד עם חוק שעות עבודה ומנוחה) - ולאור העובדה שהתובע קיבל הטבה של רכב צמוד (אף שביה"ד אינו יכול לאמוד הטבה זו), סבור ביה"ד כי היתה זו מחלוקת אמיתית בין הצדדים, ועל כן יפחית ביה"ד את פיצויי הלנת השכר לגובה של ריבית והצמדה. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע סכום של 500 ₪ הוצאות. ערעור על פס"ד ברשות בלבד, בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים (ככר פקוד מרכז) תוך 15 יום מיום המצאת פסה"ד לידי הצד המבקש לערער. שאלות משפטיותמשכורת