תביעה לשעות נוספות

פסק דין 1. לפנינו תביעה לחייב הנתבעים לשלם לתובע הסכומים הבאים: א. תשלום בגין שעות נוספות 437,500 ₪ ב. תשלום בגין עבודה בשבתות 120,000 ₪ ג. תשלום בגין עבודה בחגים 16,000 ₪ ד. הפרשי פיצויי פיטורים 45,273 ₪ ה. הודעה מוקדמת 5,000 ₪ ו. נזק ממוני 4,550 ₪ ז. נזק שאינו ממוני 20,000 ₪ ס ה " כ 648,323 ₪ סכום התביעה הועמד ע"ס של 400,000 ₪ לצורכי אגרה. כל זאת בגין יחסי עובד ומעביד שהתקיימו בין הצדדים מ-9/87 עד 7/97. 2. בכתב ההגנה הוכחשו טענות התובע, נטען שהתובע הועסק ע"י נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), וכי עבודת התובע היתה אמורה להמשך 4 שעות ביום לפי פירוט בכתב ההגנה. כן נטען שלא אחת נערכו ביקורות בחווה והתובע נמצא ישן במועד שהיה אמור לעבוד או לא נמצא כלל בחווה. שכרו של התובע עד לחודש 1/97 היה 2,731 ₪, ובחודש 7/97 היה 2,744 ₪. בחודש 7/99 דרש התובע תוספת שכר וכן זכויות נוספות, לאחר יעוץ משפטי שקבל מנהל הנתבעת הוענקו לו זכויותיו (חופשה, הבראה אף מעבר לתקופת ההתיישנות). כמו כן הועלה שכרו של התובע ל- 3,500 ₪, שופרו תנאי עבודתו כמפורט בכתב ההגנה, התנאים כללו שכר גם עבור עבודה בהאכלת בעלי החיים בשבת, כחצי שעה. הנתבעת מכחישה שהתובע עבד שעות נוספות, כן נטען שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על התובע הואיל וחל עליו סעיף 30(א)(5) לחוק. הנתבעת טענה גם לקיזוז אם אכן ימצא שיש לחייבה בסכום כלשהוא, זאת בגין 2 דירות שהועמדו לרשותו, אחת בחווה ואחת בקצרין, הוצאות אחזקת הדירות, עלות תחזוקה וכד'. כן נטען שהתובע פוטר וניתנה לו הודעה מוקדמת. בנוסף, הוגשה תביעה שכנגד בסכום של 238,579 ₪ על נזקים שגרם לעדר ברשלנותו, בהודעה שנתקבלה בבית הדין חזר בו ב"כ הנתבעת מחלק ניכר מהסכום שנתבע בתביעה שכנגד. בכתב ההגנה כפר התובע בטענות נגדו. 3. ביום 2/12/01 הגיעו ב"כ הצדדים להסדר דיוני כדלהלן: "בשלב זה מסכימים לפסק דין כדין על פי החומר בתיק, ללא חקירות, לאחר סיכומים כאשר ב"כ התובע יגיש את היומנים (יומני משרד ששם עשה התובע רישומים לגבי עבודתו), ובהסכמה יומנים אלה יועברו לב"כ הנתבעת ולאחר מכן יועברו לתיק בית הדין עם הסיכומים. מדובר ב- 8 יומנים שיסומנו במספרים 1 עד 8 וייחתמו על ידי ב"כ הצדדים בכותרת. היומנים יימסרו לב"כ הנתבעת במקביל להגשת הסיכומים בבית הדין. ה ח ל ט ה ניתן בזה תוקף של החלטה להודעת ב"כ הצדדים". 4. להלן העובדות הנוגעות לענין: א) הנתבעת הנה בעלים של חוות בקר ברמת הגולן. ב) לגרסת התובע, נתבעים 2-4 הנם בעלי מניות, ו/או מנהלים של הנתבעת. ג) התובע הועסק ע"י הנתבעת כמנהל חוות הבקר מ-9/87 עד 10/7/97. ד) להלן גרסת התובע באשר לעבודתו בחוות הבקר (סעיפים 4, 5 לתצהירו): "4. סדר יומי בעבודה החל משעה 5:00 בבוקר בסיור רכוב בין העדרים, וסיור לאורך הגדרות בשטח של 5,000 דונם אשר כלל בין היתר תיקון פריצות בגדר, איסוף בקר, טיפול שוטף בבקר הכולל פיקוח על כמויות המזון, טיפול במתקנים המכניים ואחזקה שוטפת של החווה שכללה עבודות בניה, מסגרות וכדומה. בכל ערב ביצעתי סיור נוסף וריכוז הבקר למכלאות. 5. יום עבודתי היה בממוצע כ- 12 שעות ביום, ולפחות פעם בשבוע נאלצתי אף ללון בשטח למטרות עבודות שונות". ה) גרסת הנתבעת כפי שעולה מתצהירו של מר רן פלד, ששימש כמנהל הנתבעת, שונה כדלהלן (סעיף 6 לתצהירו): "6.1 התובע אמור היה להגיע לחוות הבקר ולהתחיל את יום העבודה עם אור ראשון, בהאכלת העדר אשר מנה כ- 150 ראש בקר, 10 סוסים ו- 4 כבשים, זאת במשך כחצי שעה ולאחר מכן בסיור בחווה ופיטום העגלים, דבר אשר ארך בין שעה וחצי לשעתיים. עם סיום עבודת הבוקר, היה התובע פנוי לעיסוקיו הפרטיים, ובד"כ נהג לבלות את זמנו החופשי בדירה שבחווה או בדירה שהועמדה לרשותו בקצרין. 6.2 אחר הצהרים, היה התובע חוזר לחווה לצורך ביצוע סבב האכלה נוסף שארך, אף הוא, כחצי שעה. בנוסף, ביצע התובע עבודות אחזקה שוטפות, שארכו בממצוע כשעה ביום". ו) לגרסת התובע מדי יום הוא עבד 5 שעות נוספות, וכן בשבתות ובחגים 8 שעות, גרסה שחולקת עליה הנתבעת, לגרסתו של מר רן פלד התובע עבד כ- 4 שעות ביום, וביום שבת כחצי שעה. ז) משכורתו של התובע לחודש 2/97 עמדה על 2,744 ₪ לחודש, כן הועמד לרשות התובע רכב (ראה נספחים 1-4 לתצהיר מר רן פלד). ח) לרשות התובע הועמדו שתי דירות, אחת בחוות ואחת בקצרין, כאשר אחזקתן חלה על הנתבעת. ט) בחודש 2/97 דרש התובע את זכויותיו לרבות חופשה, הבראה וכדומה. ביום 27/3/97 נשלחה לתובע הודעה (נספח 5 לתצהיר מר פלד). לצורכי נוחות להלן נוסח ההודעה: "לכבוד מר אבישי X א.נ. להלן הצעתנו להמשך העסקתך בחוות נחליים: 1. שכר ברוטו 3,500 ₪. 2. 23 ימי חופשה. 3. 7 ימי הבראה. 4. ביטוח מנהלים ישולם כמו בשנים הקודמות. 5. המשכורת היא חודשית וקבועה ואינה תלויה במספר שעות העבודה וימי המנוחה. 6. ימי העבודה הם ראשון עד שישי וביום שבת סיור והאכלה בלבד, במידה ויהיה צורך בעבודות מיוחדות בימי שבת או חג אבקש לקבל אישור על כך ואנו נשלם עבור ימים אלו. 7. להלן פירוט הפיצוי המגיע לך על פי המוסכם עימך עבור השנים הקודמות: 1. הבראה 11,700 ₪ ברוטו, אשר ישולם מיידית סך של 8,889 נטו. 2. 9,880 ₪ ברוטו עבור ימי חופשה, ו- 6,000 ₪ ברוטו עבור הפרשים משנה קודמת, סה"כ 15,880 ₪ ברוטו, אשר ישולמו ב- 12 תשלומים שווים על סך 1,323 ₪ ברוטו בכל חודש בנוסף לשכר החודשי. בכבוד רב גיל פלד בקר נחליים בע"מ" י) לתובע שולמו דמי הבראה ופדיון חופשה עבור התקופה שחלפה בסכומים שפורטו בסעיפים 11-14 לתצהיר מר פלד. יא) ביום 31/8/97 שולמו לתובע פיצויי פיטורים וכן הפרש פדיון חופשה והבראה (נספח א' לסיכומי הנתבעת). יב) ביום 10/7/97 נמסרה לתובע הודעת פיטורים כדלהלן (נספח 14 לכתב ההגנה): "לכבוד אבישי X למסירה ביד ת.ז. X א.נ. הנדון: הפסקת עבודה הריני להודיעך כי אנו נאלצים להפסיק את עבודתך בחברתנו עקב צמצומים, הפסקת עבודתך בתוקף מיום 10/8/97. בכבוד רב בקר נחליים בע"מ" יג) ביום 23/7/97 נשלחה לתובע הודעה כדלקמן, (נספח 15 לכתב ההגנה): "לכבוד אבישי X ת.ז.X בתאריך 10/7/97 קבלת הודעת סיום עבודה החל מתאריך 10/8/97. עד התאריך הנ"ל הנך אמור באופן חוקי להופיע לעבודה ולבצע את המוטל עליך. בעקבות אי הופעתך לעבודה ולאחר הסברים בטלפון, אתה עדיין לא מופיע לעבודה לכן: 1. אנו נקזז את כל הימים שאתה לא מופיע לעבודה ללא סיבה ולא מבצע את עבודתך. 2. אנו רואים את אי הופעתך לעבודה כהודעת התפטרות מצידך. בכבוד רב רן פלד בקר נחליים בע"מ" יד) התובע היה בשירות מילואים מיום 15/6/97 עד 9/7/97. 5.(א) בהתאם להלכה הפסוקה תביעה לשעות נוספות הנה תביעת ממון והנטל להוכיחה מוטל על התובע, לצורך הענין יש להוכיח ימים ושעות, ונטל זה לא הורם בנסיבות הענין. (ראה לד-3/4 יקואל נ. פלד פד"ע ה' 328, וכן לד/32/3 פרוימוביץ נ. בר אדון פד"ע ד' 79, וכן לז/1/2 תופיק נ. דקל מרקט פד"ע ח' 343 351). (ב) גרסת התובע לפיה עבד מדי יום 12 שעות ובשבת 8 שעות הנה גורפת, ואין די בה כדי להרים הנטל המוטל על התובע, זאת לנוכח גרסת הנתבעת כפי שעולה מתצהירו של מר פלד. (ג) אין מחלוקת שהרשימות על ימי העבודה ושעות העבודה הוכנו לצורך התביעה, בשלב זה אין כל חשיבות אם התובע רשם הפרטים מדי יום או באופן גורף, עובדה שדיווחים אלה לא נמסרו לנתבעת מדי חודש בחודשו, ולא נתנה הסכמת הנתבעת לתובע לעבוד מעבר למכסה החוקית. (לענין זה יפים הדברים שנאמרו ע"י בית הדין הארצי בדיון נב/136/3 מתנ"ס מורשה נ. מאיר לוי, שם בסעיף 7 כדלהלן: "7. בית הדין האזורי קיבל את גרסת מנהל המתנ"ס כי המשיב היה נעדר מפעם לפעם בשעות העבודה. בענין אמיתותם של דפי הנוכחות אין הכרעה מפורשת של בית הדין קמא. עם זאת, מדחיית התביעה לחייב את המערער לשלם שעות נוספות על פי הנרשם בדפי הנוכחות עולה, כי בית הדין קמא לא שוכנע שנרשמו במשך השנים ומהווים ראיה אמיתית על נוכחות המשיב. אף אנו בדעה, כי דפי הנוכחות אינם ראיה משכנעת בענין שעות עבודתו של המשיב. מעיון בצורת הרישום ובאחידות הרישום של דפי הנוכחות, עולה חשד שלא מולאו יום-יום במשך השנים. כמו כן, אין זה סביר, כי משך שנים רבות מילא המשיב כל יום דפי נוכחות הכוללים דיווח עליו על שעות עבודה נוספות רבות חתם עליהם ולא הגיש אותם לממונה עליו או להנהלת המתנ"ס. זאת ועוד, אפילו אם מילא את דפי הנוכחות משך תקופת עבודתו, אי-הגשתם לממונה מצביעה על העדר אישור לעבוד שעות נוספות. הכלל הוא, כי בהעדר הוראה של המעביד לעובד שעליו לעבוד שעות נוספות, או אישור מהמעביד שיקבל תשלום בגין עבודת השעות הנוספות, לא יהיה העובד זכאי לתשלום בגין עבודת שעות נוספות, אף אם עבד אותן בפועל. המסקנה מכל האמור לעיל היא, כי המשיב לא הוכיח שעבד שעות נוספות מסוימות בימים מסוימים". (ד) בסעיף 5 לתצהירו, הצהיר התובע כי יום עבודתו היה בממוצע 12 שעות ולפחות פעם בשבוע נאלץ ללון בשטח למטרות עבודות שונות. לענין זה כבר נפסק שתביעה לשעות נוספות על פי אומדן או בממוצע אין בה כדי להרים הנטל על הטוען לתשלום שעות נוספות. (לענין זה ראה 3/76/98 גאנים וסאם ואח' נ. חב' צ'אם (לא פורסם), שם בסעיף 5 לפסק הדין וכן לד/32/3 הנ"ל). (ה) מעיון בגרסאות התובע ומנהל הנתבעת הננו מעדיפים גרסת הנתבעת, אף כי יש בה משום הגזמה כלפי מטה. בכל מקרה גם גרסה זאת אינה מועילה לתובע לענין שעות נוספות למעט העבודה בשבת בה מודה הנתבעת בחלקה. (ו) כעולה מהעובדות, לרשות התובע הועמדו שתי דירות, אחת בתחום החווה ואחת בקצרין כך שהוא היה חופשי לשהות בהן כל אימת שהעבודה בחווה לא דרשה נוכחותו. (ז) הדברים הנ"ל יפים גם לגבי עבודה בשבת וחגים אך בתיקון אחד, כפי שצויין לעיל מנהל הנתבעת הודה בעדותו כי התובע עבד חצי שעה בשבת בהאכלת העדר, כבר ציינו לעיל שבדברים יש משום הגזמה, לפיכך, הננו קובעים שהתובע עבד בימי שבת וחג במשך שעה כל פעם. גרסת הנתבעת כאמור מסייעת לתובעת בכל הנוגע לעבודה בשבת ואין מניעה לאמצה. (ח) טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיה כי בחודש 3/97 קבל התובע פיצוי בגין העבר דינה להידחות משני טעמים: אחת, לא הוכח כי בכתב ויתור מדובר, ואם כן לא הוכח שהתובע היה מודע לויתור שעשה. טעם נוסף נובע מהעובדות העולות מגרסת מר פקר לענין הזכויות ששולמו לתובע, במסגרת זאת אין איזכור המתייחס להפרשי שכר. (ט)(1) לטענת ב"כ הנתבעת חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על התובע הואיל והוא שייך לסוג העובדים שחל עליהם סעיף 30(א)(5) לחוק, דין הטענה להידחות מהטעמים הבאים; (2) יישום ההלכה כפי שנפסקה בדיון מט/2/2 מישל רבות נ. הורמון שירותי אחזקה בע"מ, פד"ע כ"א 117, לעניינינו מוביל למסקנה שאין לפנינו אותו מנהל, שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל עליו. באשר לאמון האישי, הרי כל עובד חייב באימון אישי כלפי מעבידו ולא רק אותו בעל תפקיד ניהולי. די לעיין בשכר העבודה ששולם לו כדי להגיע למסקנה שאין מדובר באותו מנהל שהחוק לא חל עליו. אם הנתבעת מתייחסת לפיקוח הרי בהתאם להלכה הפסוקה גם אפשרות פיקוח יש להתייחס אליה. פיקוח כאמור היה, בסעיף 7 לתצהירו של מר פלד צויין שבבקורות שנערכו בחווה נמצא התובע ישן או לא נמצא כלל ודי בכך כדי להצביע על פיקוח, כמו כן לגרסת הנתבעת נדרש אישור מיוחד לעבודה בשבתות ובחגים. בנוסף, מדובר בעדר בקר שהתובע היה אחראי לו, עדר זה דורש אותן פעולות מונוטוניות החוזרות על עצמן, כך שאם לא היה פיקוח של הממונה הרי הפיקוח היה ע"י העדר, שהיה משמיע קולו אם המזון לא היה ניתן לו בזמן וכד'. (י) המסקנה מכל האמור לעיל שחוק שעות עבודה ומנוחה חל על התובע והוא זכאי לתשלום עבור עבודה בשבת וחג, שעה לכל יום שבת וחג. תשלום זה כולל שכר רגיל בתוספת של 50% משכר זה, זאת לכל תקופת עבודתו. 6.(א) לענין תביעת הקיזוז - דין התביעה להידחות מהטעם שהדירות הועמדו לרשות התובע כחלק מתנאי העסקתו. העובדה שהנתבעת יכלה לעשות שימוש בדירות אלה בשוק החופשי אינה צריכה לפעול לטובתה. (ב) בתצהירו הודה מר פלד כי התובע יכל לבלות זמנו הפנוי בדירה שבחווה או בדירה בקצרין (ראה סעיף 6.1 לתצהירו), לפיכך, בלתי מתקבל על הדעת שהנתבעת תאמר דבר והיפוכו מחד כי העמידה לרשות התובע דירות כדי שיוכל לבלות בזמנו הפנוי זאת כדי להתנער מהטענה הונגעת לשעות נוספות, ומאידך לדרוש לחייבו באותן דירות. (ג) מה שטוב לצורך טעון פטור מתשלום שעות נוספות, טוב גם לצורך פטור מחיוב התובע לגבי אותן דירות. (ד) בראיות שהוצגו בפנינו לא הרימה הנתבעת הנטל המוטל עליה להוכיח שבמהלך כל תקופת העבודה נעשה נסיון כל שהוא לחייב התובע בגין השימוש באותן דירות, ואין מקום לעשות כן בשלב זה. 7. לענין פיצויי פיטורים (א) השכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים הנו 3,500 ₪. (ב) אין מקום להתייחס לרכיב החופשה לקביעת המשכורת הקובעת הואיל ודמי חופשה ופדיון חופשה אינם רכיב שיש לכלול אותו לפי התקנות, במשכורת הקובעת. (ג) בסיכומיו התייחס ב"כ התובע לסעיף 17 לחוק חופשה שנתית, לפיו, דין דמי חופשה ופדיון חופשה כדין שכר עבודה, זאת לצורך תשלום המגיע לעובד אך לא לצורך חישוב המשכורת הקובעת. 8. לענין ההודעה המוקדמת לסיכומי התובע צורף מכתב פיטורים, לפיו, התובע פוטר ביום 10/7/97 מ-20/7/97. מכתב פיטורים נוסף מאותו תאריך צורף לתצהירו של מר פלד, לפיו, התובע מפוטר מיום 20/8/97. במכתב זה אין כל איזכור, לפיו, במכתב הקודם נפלה טעות. לפיכך המחייב את הצדדים הנו המכתב הראשון. המכתב מיום 23/7/97 אינו יכול לסייע לנתבעת בנסיבות הענין הואיל והוצא ב- 23/7/97 ואין העובד חייב להמתין שבועיים כדי לקבל הנחיות נוספות. לפיכך, התובע זכאי להודעה מוקדמת בסכום של 3,500 ₪. 9. לענין הסעדים הנוספים דין הסעדים להידחות מאחר ולא הוכחו והונטל להוכיחם לא הורם, ואין די בציון הדרישה בתצהיר. 10. לענין התביעה שכנגד האמור בסעיף 9 לעיל יפה גם לתביעה שכנגד. 11.(א) התוצאה מכל האמור לעיל שיש לחייב הנתבעת לשלם לתובע 3,500 ₪ בגין הודעה מוקדמת כשסכום זה נושא הצמדה וריבית מיום 1/8/97 ועד התשלום בפועל. (ב) באשר לשעה הנוספת בשבתות וחגים, ב"כ הצדדים יערכו חישוב מוסכם למגיע לתובע תוך 30 יום מהיום. באם תהיה מחלוקת, כל צד רשאי לפנות לבית הדין וההחלטה בבקשה תהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין, במקרה זה בית הדין יהיה רשאי להעזר במומחה שהוצאותיו יחולו בשלב זה על הצדדים. החישוב יעשה לפי שכר אחרון, והמגיע לתובע ישולם בתוספת הצמדה וריבית מ- 1/8/97 עד התשלום בפועל. שעות נוספות