הסכם לבניית מחסן

פסק דין 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום מירושלים (כב' השופט לחוביצקי), שבו חייב את המערער לשלם למשיב פיצויים כספיים בגין הפרת החוזה עמו. עובדות המקרה 2. בין המערער לבין המשיב נחתם ביום 7.2.95 הסכם לבניית מחסן למיון ביצים. על פי ההסכם, התחייב המערער לשלם למשיב סך של 91,500 ש"ח, בתנאים המפורטים בס' 14 להסכם כלהלן: "א. 20% ינתן מקדמה בצ'ק לפירעון לאחר 30 יום עבודה. 5% יישאר כפקדון אצל המזמין. ב. בגמר יציקת הרצפה 25%. ג. בגמר יציקת הגג 25%. ד. בגמר המבנה 25%. ה. בעבודה זו לא יוספו התייקרויות" 3. המשיב החל בביצוע העבודות ביום ה 6.2.95, וקיבל מקדמה ע"ס 21,731 ש"ח, כנקוב בס' 14 (א) להסכם. בתאריך 24.3.95 יצק המשיב את הרצפה. עם תום היציקה הוא פנה אל המערער בדרישה לשלם לו 25% מהתמורה, על פי סעיף 14(ב) להסכם. המערער דחה את בקשתו. ביום 26.3.95 התייצב המשיב במשרדו של אברהם אשכנזי, מרכז המשק של המערער, ודרש כי ישלמו לו את הסכום האמור. מר אשכנזי סרב לדרישת המשיב. כתוצאה מכך התפתח ויכוח סוער בין הצדדים. לגרסתו של אשכנזי המשיב איים לשרוף את הקיבוץ ולהרוס את מה שבנה. כמו כן הוא הודיע שאם לא ישלמו לו, יפסיק את העבודה. המשיב הכחיש את האיומים המיוחסים לו וכן שהודיע שיפסיק את עבודתו. מר אשכנזי הזמין את המשטרה, וזו סילקה את המשיב מן הקיבוץ והזהירה אותו לבל יתקרב לשטחו. המערער שכר קבלן אחר שהשלים את העבודה. 4. בית המשפט קמא קבע כי המערער ביטל את החוזה עם המשיב שלא כדין, ובכך הפר אותו הפרה יסודית. תביעתו של התובע לאכיפת החוזה נדחתה מאחר והעבודה הושלמה כאמור על ידי קבלן אחר. 5. בית המשפט חייב את המערער בתשלום פיצויים למשיב לפי ראשי נזק הבאים: (א) תשלום בעבור שווי העבודות שבוצעו בפועל - 8,098 ש"ח, בתוספת מע"מ וכן הפרשי הצמדה וריבית. (ב) תשלום עבור אובדן הציוד והחומרים שנשארו בשטח - 5,440 ש"ח בתוספת מע"מ וכן הפרשי הצמדה וריבית. (ג) תשלום עבור שכר עבודה לפועלים - 2,247 ש"ח, בתוספת מע"מ וכן ריבית והפרשי הצמדה. (ד) פיצויים בגין הפרת ההסכם - שכוללים את נסיבות ביטול ההסכם, השלכותיו, אובדן רווחיו של המשיב מעבודות אחרות, צער ועגמת נפש - 25% מהתמורה החוזית - 22,875 ש"ח, בתוספת מע"מ, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 24.3.95 ועד התשלום בפועל. בנוסף, חייב בית המשפט את המערער בתשלום אגרת בית המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. טענות המערער 6. הטענה הראשונה היא כי הוטלו עליו פיצויים עונשים בגין הפרת החוזה וכן פיצויים שלא נתבעו בכתב התביעה. בפסק דינו קבע בית המשפט קמא כעין "סל" של פיצוי גלובלי בגין הפרת החוזה, אך אין יסוד משפטי לפיצוי כגון זה. אין בכתב התביעה לפיצוי בגין אובדן רווחיו של המשיב מעבודות אחרות או בגין עגמת הנפש שנגרמה לו. בית המשפט אינו רשאי להוסיף ביוזמתו סעדים נוספים על אלה שנתבעו על ידי המשיב. לא זו בלבד שעליו לפסוק על פי הפלוגתאות כפי שהוגדרה בכתבי הטענות, אלא שהגנת המערער נפגעה, משום שלא ניתנה לו הזדמנות לטעון נגד פסיקתו של בית המשפט. הטענה השניה היא שמתן פיצוי בגין הוצאות שהוציא המשיב לצורך החוזה, כגון החומרים שנרכשו עבור ביצוע העבודה, אינו מתיישב עם מתן פיצוי בגין הפסד רווחים. בנוסף, לא הוכח ולא נטען כי על המערער היתה מוטלת חובת שמירה על החומרים שהשאיר המשיב בשטח. הטענה השלישית היא, שכיון שרובה של תביעת המשיב נדחה, לא היה מקום לחייב את המערער בתשלום שכ"ט עו"ד ובתשלום אגרת בית המשפט במלואה, אלא לכל היותר היה מקום לחיוב בסכום יחסי לסכום שבו זכה המשיב לעומת הסעדים שנתבעו על ידו. הטענה החמישית היא, שהחוזה בוטל כדין על ידי המערער, לאור איומיו של המשיב ודרישותיו הכספיות הבלתי מוצדקות. טענות המשיב 7. בית המשפט פסק פיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). לו בוצע החוזה היה המשיב זכאי לסך של 91,500 ש"ח, ולכן הוא זכאי לפיצוים בגין אובדן רווחיו מעבודה זו, והפסדים מאי קבלת עבודה אחרת. בית המשפט קמץ ידו ופסק פיצוי רק עבור סיום שלב ב' של החוזה. סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), מקנה לביהמ"ש סמכות לפסוק פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון. לאור זאת, משהוכח שנגרם נזק וכן שיעור הנזק שנגרם למשיב. אשר לחומרים שנשארו בשטח - המדובר בנזק ישיר כתוצאה מהפרת החוזה שנגרם עקב סילוקו מן האתר בהוראת המשטרה. בהודעת הערעור לא נתבקש בית המשפט לקבוע כי ההסכם בוטל כדין. יתרה מזאת, ההלכה היא שבית משפט לערעורים אינו מתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, כאשר הדברים אינם מופרכים על פניהם. אין מדובר בתביעת סרק. באין נסיבות מיוחדות אין צידוק לכך שבעל הדין שזכה במשפט יצא בחיסרון כיס. כמו כן, לא על נקלה יתערב בית המשפט לערעורים בשיעור שכר טרחה שפוסק בית משפט קמא. מסקנות 8. לא מצאנו מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא באשר לנסיבות הפרת החוזה ומתן הודעת ביטול. נותר, אפוא, לדון בפרטי הנזק שאותם פסק בית משפט קמא ושעליהם מלין הקיבוץ: עגמת נפש - לא היה מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה, שכן הדבר לא נתבע בכתב התביעה והוא חורג מגדר הפלוגתאות שבין הצדדים (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 162). לא היה מקום לפיצוי בגין אבדן רווח של עבודות אחרות, שכן המשיב לא הביא ראיות על נזקים שנגרמו לו עקב הפסדי רווחים מעבודות אלה (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 807 - 810). בענין הציוד - עקב סילוקו של המשיב מהקיבוץ, נותר ציוד שלו בשטח הקיבוץ. אחריותו של המערער לאבדנו נובעת מסעיפים 1 ו- 2 לחוק השומרים, תשכ"ז - 1967 (ע"א 130/80 ביטון נ' "חלמיש" חברה עירונית לשיקום הדיור בתל אביב - יפו, פ"ד לו(2) 706, 710 - 711; Guardian Eastern Insurance Company Ltd נ' א' רוסמן ושות' בע"מ, פ"ד לו(3) 295, 298; ע"א 1439/90 מדינת ישראל נ' הום - חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מז(2) 346, 354 - 355; טדסקי, השומר על פי דין, משפטים ח' 430, 431 - 432). סיכום 9. התוצאה שהערעור מתקבל בחלקו ויש להפחית מהסכום הפסוק סך של 22,875 ש"ח בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.3.95. לאור זאת, ישא המשיב במחצית ההוצאות ושכ"ט עו"ד שבימ"ש קמא פסק לזכותו ובנוסף ישלם המשיב למערער את הוצאותיו בבית משפט זה בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והצמדה כדין. חוזהבניהחוזה בניהמחסן