פסק דין התובעת היא חברה קבלנית העוסקת בעבודות הנדסה, לרבות בשאיבת מי תהום באתרי בניה של פרוייקטים שונים. הנתבעת הינה חברה העוסקת בביצוע עבודות עפר. בחודש ספטמבר 93' היתה הנתבעת אמורה לחפור ולהניח קו ביוב, באתר בניה במושב חניאל (להלן: האתר). על קו הביוב היה לחבר בין קו צינור ביוב שהיה קיים באתר, מתחת לפני השטח, לבין קו צינור ביוב אחר, במרחק 300 מ' ממנו. הנתבעת שימשה כקבלן משנה עבור חברת שלמי-עד בע"מ, אשר פעלה מטעם החברה הכלכלית לפיתוח עמק חפר בע"מ (להלן: המזמין). על פרוייקט הבניה באתר פיקח המהנדס אבישי כץ, באמצעות חברה בשליטתו (להלן: המפקח). בעקבות פניית הנתבעת לתובעת, סוכם ביניהן כי התובעת תבצע עבור הנתבעת את שאיבת מי-התהום באתר. ההתקשרות בין הצדדים נערכה כך שלאחר סיור ראשוני במקום ומסירת נתונים בסיסיים, הגישה התובעת לנתבעת ביום 2.9.93 הצעת מחיר לביצוע העבודה (ת/6, להלן: ההצעה). ההצעה כללה אספקת "מערכת שאיבה כפולה הכוללת משאבה ושני קטעים של 50 מטר כ"א, צינורות איסוף וסיכות שאיבה בצפיפות כפי שתימצא נדרשת לפי הנסיון בשטח, במחיר של 3,000 ₪ ליום עבודה". יובהר כי ה"סיכות" הן צינורות מיוחדים שבקציהן פילטר מיקרוני, המשמש לשאיבת מי תהום בוואקום. המים הנשאבים ע"י הסיכות נאספים לצינורות האיסוף ונשאבים על ידי המשאבה. בנוסף, צויינו בהצעה תעריפים עבור ימי התארגנות וכוננות. נקבע בהצעה כי על הנתבעת "לחפור שכבה בעובי של כ-1 מטר (שבעיקרה חרסית) לאורך תוואי החפירה המיועד, על מנת להקל את החדרת הסיכות ולמנוע ככל האפשר את סתימתן בחרסית". הנתבעת קיבלה את ההצעה וביום 9.9.93 השיבה במכתב קיבול (ת/7, להלן, ביחד עם ההצעה: החוזה). התובעת הביאה לאתר ציוד וכח אדם והחלה בביצוע העבודה ביום 12.9.93, אולם התגלו תקלות ועיכובים שונים בביצוע השאיבה. ביום 28.9.93, לאחר שהתובעת שאבה מי תהום לאורך קו של 50 מ' בלבד, הפסיקה הנתבעת את עבודתה של התובעת באתר. התובעת שלחה לנתבעת חשבונית מיום 18.10.93 (ת/8) ע"ס 42,120 ₪ (כולל מע"מ), המבוססת על חישוב 11 ימי שאיבה, 4 ימי המתנה (כוננות) והוצאות התארגנות מוסכמות בסך 1,000 ₪ (ת/9), אך הנתבעת מאנה לשלם לתובעת את התשלום הנדרש ממנה, או תשלום כלשהו. לפיכך תבעה התובעת בסד"מ את התשלום המוסכם עבור העבודה שביצעה, ותשלום הוצאות עודפות בסך 17,000 ₪, בהן נשאה עקב התקלות ואי ההתאמה שנבעו ממחדלי הנתבעת. כן טענה התובעת כי מחדלי הנתבעת נגרמו לה לנזקי רכוש בסך 10,000 ₪, ופיצויים על הפרת החוזה. הוסכם על מתן רשות להגן, והנתבעת, יחד עם כתב הגנתה, הגישה תביעה שכנגד בה נטען כי התובעת גרמה לנתבעת נזקים כספיים כתוצאה מעבודתה הלקויה באתר. טענות התובעת א. הנתבעת לא מילאה אחר המוטל עליה בחוזה, ולא הכינה את התשתית לביצוע עבודות שאיבת מי התהום, קרי, קילוף שכבת החרסית, עובר לביצוע עבודת השאיבה באתר. מחדל זה הקשה על החדרת הסיכות לקרקע ע"י התובעת, עיכב את השאיבה והאריך את משך ביצוע העבודה. ב. עם תחילת החפירות התגלה במקום צינור ביוב ישן. עקב החדרת הסיכות, החלו לפרוץ ממנו מים עליונים. התובעת נאלצה להתחיל בשאיבה פתוחה כדי ליבש את המים שפרצו מהצינור. ג. עם תחילת ביצוע עבודתה גילתה התובעת כי הנתבעת מסרה נתונים לא מדוייקים לגבי חתך הקרקע ולגבי עומק הנחת קו הביוב, אשר התגלה ככפול מהעומק אשר מסרו מנהלי הנתבעת. לפיכך התחייבה הארכת הסיכות שאורכן 3 מ', בצינורות נוספים של 2-3 מ' כ"א, כך שיגיעו לעומק של 5-6 מ'. ד. אין ממש בטענות הנתבעת אשר לפיהן היו מים בחפירה. לטענתה, הוכיחה התובעת למנהל הנתבעת, תוך ביצוע חפירת ניסוי, כי תחתית החפירה וכן עומק של מטר נוסף מתחתיה יבשים לחלוטין. ה. היה על קבלן המשנה והאחראי בשטח מטעם הנתבעת, מרוואן, לסיים את הנחת קו הביוב בקטע הראשון של 50 מטר, אולם הוא לא דאג לבצע זאת ובכך גרם לעיכוב נוסף בהתקדמות ביצוע העבודה. גם פועלי הנתבעת לא שיתפו פעולה עם התובעת ואף לא הגיעו לעבודה בימים מסויימים. ו. שבועיים מיום תחילת ביצוע העבודה הודיעה הנתבעת לתובעת באופן חד צדדי כי עליה לפנות את האתר, ולא איפשרה לה להשלים את העבודה. בכך הפרה הנתבעת את החוזה. התובעת ציינה כי היא לא התחייבה בחוזה לביצוע העבודה וסיומה תוך פרק זמן מוגדר, מה גם שהעיכובים לא נבעו באשמתה אלא כתוצאה ממעשיה ומחדליה של הנתבעת עצמה. ז. הנתבעת, או המפקח, לא העירו לתובעת דבר וחצי דבר לגבי אי עמידה בזמנים וטענה זו הועלתה לראשונה רק בכתב ההגנה. ח. העובדה כי לבסוף נקבר קטע קו הביוב שהונח בתעלה שנחפרה ונשאבה ע"י התובעת, וכי תוכנן קו ביוב אחר בגובה 2 מ' מעליו, לא היתה קשורה בתובעת אלא נבעה ככל הנראה מכשל בתכנון המקורי. המזמין שילם לנתבעת על הגבהת הקו כעל "עבודה נוספת". טענות הנתבעת א. בהצעת המחיר שהוגשה ע"י התובעת (ת/6), נכתב מפורשות כי התובעת תבצע באתר מערכת שאיבה כפולה, הכוללת משאבה ושני קטעים של 50 מטר כל אחד. משמעותה המוסכמת של דרישה מהותית זו הינה החדרת שתי שורות של סיכות משני צידי התעלה, כדי להכפיל את הספק השאיבה. התובעת לא מילאה אחר התחייבותה זו, ואין לקבל את פרשנותה למונח "שאיבה כפולה", הסותרת את מה שסוכם. ב. בתחילת העבודה התחייבה התובעת להספק שאיבה של 100 מ' ביום, אך בפועל לא ביצעה אלא כ-10 מ' ביום. ג. התובעת הכירה היטב את נתוני השטח מהנתונים שנמסרו לה, לפיהם עומק החפירה 4.5 מ', ומביקור נציגיה במקום לפני תחילת העבודה. כך גם ידעה מהו סוג הקרקע המדובר. התובעת לא תכננה מראש את אופן ביצוע השאיבה כמתחייב מנתונים אלה, אלא אילתרה פתרונות לאחר שהבעיות התעוררו בשטח. ד. לא היו בשטח כל "מים עליונים" אשר הקשו על ביצוע השאיבה. אי הצלחתה של התובעת בשאיבה נבעה ממחדליה באספקת מערכת שאיבה כפולה וסיכות במספר ובאורך מתאים. ה. עקב הליקויים החמורים אשר התגלו בעבודות השאיבה הודיע המפקח באתר לתובעת כי עליה לתקן את הליקויים ולשנות את שיטת עבודתה, אולם האחרונה לא שיתפה פעולה לתיקון המצב. לפיכך הורה המפקח, בתיאום עם הנתבעת, על הפסקת עבודת התובעת באתר. ו. לטענת הנתבעת, לא זו בלבד שאין היא חייבת לתובעת תשלום כלשהו, אלא שהיא זכאית לפיצויים בגין הנזקים אשר גרמה לה התובעת ואשר בגינם נאלצה הנתבעת לקבור את הצנרת שהונחה באזור שנשאב על ידי התובעת ולבצע חפירות חדשות בגובה שונה, לאחר שבוצע תכנון חדש של הקו. לאחר הפסקת עבודת התובעת והתכנון מחדש, בוצעה השאיבה בהצלחה ע"י חב' ב. קוטיק בע"מ. ז. הנתבעת אינה מכחישה את העובדה כי לא שילמה לתובעת תמורה כספית, וזאת לנוכח מחדליה ועבודתה הלקוייה של התובעת. אף בגין העבודות הנוספות שביצעה התובעת לא שולם לה, וזאת מן הטעם כי אלה נבעו ממחדלי התובעת. גם הקבלן הראשי לא שילם לנתבעת תמורה לעבודות אלה. ח. על התובעת לפצות את הנתבעת על הצורך לבצע מחדש עבודות חפירה והנחת צינור ביוב באורך של 50 מ' אשר בוצעו על ידי הנתבעת אך ירדו לטמיון נוכח רטיבות הקרקע. בנוסף, נוצר עקב התכנון מחדש צורך לבצע מחדש חפירות והנחת צינורות בקטע קודם שנחפר והונח על ידי הנתבעת, באורך 250 מ', וזאת לצורך התאמת גובה ושיפוע לתכנון החדש. בסה"כ עמדו הפסדי הנתבעת בגין עבודות שבוצעו לריק ולא שולמה לנתבעת תמורתן, בסך 96,474 ₪. דיון א. משמעותה של "שאיבה כפולה": אחת מנקודות המחלוקת העיקריות בין הצדדים היא, מהי "השאיבה הכפולה" אשר סוכמה בחוזה שבין הצדדים. לטענת התובעת, מדובר בשאיבה על ידי משאבה אחת, בצירוף 50 מטר ועוד 50 מטר נוספים של צינורות איסוף, ושורה אחת של "סיכות" שאיבה אנכיות הננעצות בקרקע במרווחים מתאימים, מצידה האחד של התעלה. הנתבעת טוענת (סעיף 6 לתצהירו של בן עיון) כי סוכם ביניהם על הנחת שתי מערכות שאיבה משני צידי החפירה, כשלכל מערכת צנרת איסוף משלה ושורת סיכות שאיבה. הנתבעת לא טענה בפה מלא כי הוסכם על שתי משאבות (שכן הדבר סותר בעליל את האמור בחוזה), אך טענה כי לא הוסכם על שורה אחת של סיכות לצורך ייבוש החפירה, אלא על שתי שורות של סיכות, משני עברי התעלה. לטעמי, ההצעה ת/1 מפרשת בריש גלי את משמעותה של אותה "מערכת שאיבה כפולה", בציינה כי זו "כוללת משאבה ושני קטעים של 50 מ' כ"א צינורות איסוף וסיכות שאיבה בצפיפות כפי שתימצא נדרשת לפי הנסיון בשטח." מנהל התובעת, מר זהבי, הסביר בעדותו כי אין צורך ואין הגיון בשתי שורות של סיכות משני צידי התעלה, וזאת מהסיבות הבאות: א. שורת הסיכות, כשהיא מונחת בצפיפות מתאימה של 2-4 מ' בין סיכה לסיכה, "מכסה" שטח רוחבי של 10 מ' ויותר בו מתבצעת שאיבה, כשהקוטר נקבע לפי עומק הסיכה. לפיכך אין צורך בהנחת שורת סיכות מקבילה מעברה הנגדי של התעלה, והדבר אינו מתבצע לעולם בעבודות צנרת. ב. בעבר השני של התעלה מופעל המחפר החופר את השוחה ומוציא את ערימות העפר, הנערמות בצד זה של התעלה, ולפיכך לא ניתן לתקוע שם שורת סיכות נוספת, מבלי שעבודת המחפר תחבל בה. מר זהבי הסביר כי ה-50 מ' הנוספים של צנרת האיסוף מיועדים לכך שלאחר סיום השאיבה והייבוש של ה-50 מ' הראשונים, תמשיך התובעת להניח ולייבש 50 מ' נוספים של קרקע, בעוד שבקטע הראשון ממשיכה השאיבה. זאת, כדי לתת לקבלן מטעם הנתבעת שהות להניח את צינור הביוב בקטע הראשון, מבלי שהמים יחזרו למקומם הטבעי. אין חולק כי השאיבה גורמת לייבוש זמני של הקרקע באותו אזור, לצורך הנחת צינור הביוב, וכי לאחר הנחת הצינור והפסקת פעולת השאיבה באותו קטע, חוזרים המים למקומם הטבעי. 50 המ' הראשונים מפורקים או-אז ממקומם ומונחים ע"י עובדי התובעת לאורך הקטע הבא, מתחברים שוב למשאבה, וכך חוזר חלילה. כך העיד גם מר אריה מרמרי, מנהל מחלקת השאיבה שביקר באתר עובר לעריכת הצעת המחיר ת/6, והסביר כי דובר על שני קטעים של 50 מ' כ"א לנוכח רצונו המוצהר של מבקש ההצעה להתקדם בקצב של 50 מ' ביום. עדויותיהם של זהבי ומרמרי בענין זה היו מהימנות עלי. מנגד העידו מנהל הנתבעת, מר בן עיון, והמפקח אבישי כץ. מעדויות השניים התרשמתי כי אין להם בקיאות של ממש בפעולת השאיבה של מי תהום ע"י משאבת וולפוינט וסיכות שאיבה, והדבר אף אינו בתחום התמחותם. אמנם השניים טענו כי סיכמו עם נציג התובעת על שאיבה בשתי שורות מקבילות של סיכות משני עברי התעלה, אך עדויותיהם היו סתמיות וללא כל פירוט עובדתי ועיגון בתרשומות אותנטיות. כך לדוגמה, כץ לא זכר עם מי מאנשי התובעת סיכם את אופן ביצוע השאיבה, ולא היה יכול להציג כל תרשומת בענין - בין משום שלא נערכה ובין משום שאבדה, יחד עם מסמכים אחרים הקשורים לאתר. הוא אף לא התמצא במושגים בסיסיים בתחום זה. בן עיון לא טען, בחקירתו הנגדית, כי סיכם עם מי ממנהלי התובעת ברחל בתך הקטנה על שתי שורות של סיכות, אלא ענה: "כשכתוב "מערכת שאיבה כפולה", הכוונה היא לשני צידי התעלה. זה מנסיוני בתחום" - תשובה המלמדת כי פרש את ההצעה, בדיעבד, כראות עיניו ולא ביקש הסבר בעת הרלוונטית ממי שערך אותה, ואף לא סיכם בעל פה על אופן שאיבה כזה. לפיכך אינני מייחסת משקל רב לעדויותיהם של בן עיון וכץ בנקודה זו. יצויין, כי במקרה דנן דובר בשאיבה לצורך הנחת צינור ביוב, כאשר על פי תנאי השטח, רוחב החפירה לא עלה על 10-15 מ'. מעברה השני של החפירה היה מגרש עליו נמצאו בתים בבניה. נוכח תוואי השטח הצר, לא היה מקום ולא היה צורך בשורה נוספת של סיכות מעברה השני של החפירה, ושוכנעתי כי לא הובטחה שורה נוספת של סיכות בכל שלב של המו"מ. זאת ועוד, הנתבעת לא הוכיחה מה היתרון התאורטי של שורה נוספת של סיכות מהעבר השני של החפירה, על פני עיבוי וציפוף שורת הסיכות אשר בעבר הראשון. נוכח קוטר השאיבה של הסיכות, ולנוכח רוחב התעלה הצר יחסית, אין כל משמעות למיקומן בעבר זה או אחר של התעלה, ואת האפקט של הגדלת הספק השאיבה ניתן להשיג במידה שווה על ידי הוספת סיכות לשורה הקיימת - כפי שסוכם מפורשות בחוזה: "סיכות שאיבה בצפיפות כפי שתימצא נדרשת לפי הנסיון בשטח". עוד יצויין, כי לטענת הנתבעת הוחלפה התובעת בקבלן שאיבה אחר, ב.קוטיק בע"מ, אשר ביצע את השאיבה בהצלחה. הנתבעת נמנעה מלזמן את הקבלן הנ"ל לעדות אודות שיטת השאיבה שהפעיל, ולמעשה אף לא טענה כאילו הקבלן המחליף השתמש בשאיבה "כפולה" כפי פרשנותה של זו על ידי הנתבעת. גם ממכתבו של המפקח אבישי כץ (נספח לתצהיר בן עיון) עולה כי הקבלן המחליף השתמש "באותה שיטה עקרונית אך בהצלחה". בעדותו, טען כץ כי הקבלן המחליף השתמש בשתי שורות של סיכות - אך הדבר עומד בסתירה למכתבו, אשר הוצא סמוך יותר לאירוע, ולפיכך קשה לסמוך על עדותו בענין זה. מכאן, שכלל הראיות מביאות אותי למסקנה, כי לא היה כל צורך מקצועי, על פי תנאי השטח, ואף לא הובטח או סוכם מראש, להשתמש בשורה נוספת של סיכות שאיבה מעברה השני של החפירה. ב. הכנת השטח על ידי הנתבעת: הוכח כי במסגרת הכנת השטח לשאיבה, היה על ליעוז לקלף את שכבת החרסית שהיתה בעובי של כ- 1 מ' מפני הקרקע, וזאת על-מנת לאפשר את החדרת הסיכות לתוך שכבת החול הנמצאת מתחת לשכבת החרסית. (כעולה במפורש מהחוזה ומוסבר בעדותו של מר יוסף זהבי, מנהל התובעת, ובתצהירו של מר יוסף ורסנו, מנהל העבודה של התובעת באתר, סעיף 3). העדים הסבירו באופן בהיר ומשכנע מדוע לא ניתן להחדיר את הסיכות דרך שכבת החרסית מבלי שתיסתמנה ותחדלנה לתפקד. טענת הנתבעת מפי מנהלה, מר יצחק בן עיון, בתצהירו היתה כי הנתבעת אכן ביצעה את הקילוף הנדרש, וכל שנותר הוא שכבה דקה של חרסית בעובי של עשרות ס"מ גרידא. לאחר בחינת הראיות, הנני מקבלת את טענת התובעת באשר לאי הסרת שכבת החרסית על ידי הנתבעת, בניגוד להתחייבותה על פי החוזה. הדבר עולה מיומן העבודה המקורי של התובעת ת/12 (12/9, 23/9, 24/9) ומהעדויות מטעמה. יצויין כי הנתבעת לא העידה מטעמה את מרוואן, קבלן המשנה ששימש כאחראי על ביצוע פעולת הסרת החרסית באתר, כמו גם על ביצוע החפירה והנחת הצינור, אלא רק את מנהלה מר בן עיון, אשר נוכחותו בשטח היתה חלקית. כמו כן, לא נערך כל יומן עבודה על ידי הנתבעת. מעדותו של עד התביעה, מר מרמרי אריה, שנכח בשטח מתחילת ביצוע העבודה, עולה כי הנתבעת לא מילאה אחר התחייבותה בכך "... שהסרת שכבת החרסית מעל השכבה המובילה, זאת הרווייה שמובילה את המים, הוצאה באופן חלקי. לאמור- שנשארה חרסית וצריכים היו לחדור את החרסית באמצעות סיכות, דבר שגרם לסתימת הסיכות, תוך המעבר בחרסית, כמו גם הקשה על החדרתן, כיון שחרסית היא קשה בחדירת סיכות". העד סיפר (פרוטוקול מיום 19.3.98 בעמ' 56): "... החדרנו את הסיכות על אף שלא הוסרה החרסית, החדרנו בכוח, עם כמות קטנה של סיכות, התברר שזה רע מאוד... חברת ליעוז חפרה את כל ה- 50 מטר אך לא עד לעומק הדרוש, כל הזמן החדרנו סיכות, בקצב מאוד מאוד איטי. ביום השלישי עדיין המשכנו בעיבוי הסיכות, עד סוף העבודה שלנו, ליעוז לא חפרה כמו שצריך את שכבת החרסית...". מנתונים אלה עולה כי אף הנתבעת לא מילאה אחר התחייבותה בחוזה להסרת שכבת החרסית, דבר שללא ספק עיכב את התקדמות העבודה. ג. מסירת נתונים ע"י הנתבעת ו"הפתעות" בשטח: אין מחלוקת כי הנתבעת לא מסרה לתובעת "לוגים" של הקרקע, אשר יאפשרו לדעת מראש את השכבות התת-קרקעיות המרכיבות אותה, לצורך תכנון העבודה והערכות עם ציוד מתאים לה. לדברי מרמרי, בביקור המקדים בשטח נאמר לו ע"י בן עיון ומרוואן כי אין בנמצא לוגים של השטח, ולפיכך הסתפק מרמרי בבחינה חיצונית של השטח תוך הותרת כמות הסיכות הנדרשות, לנסיון המצטבר לאחר תחילת העבודה. ניסוח הצעת המחיר תומך בכך שלא היו נתונים מדוייקים בטרם תחילת העבודה. על פי הנהוג, היה על הנתבעת היה להציג בפני התובעת נתונים הנדסיים בדוקים של תנאי השטח והקרקע באתר, ואולם שני הצדדים הסכימו במקרה דנן לוותר על עריכת לוגים ולהתחיל בביצוע השאיבה על סמך הערכה כללית-חיצונית של הציוד הנדרש וכמות המים שיש לשאוב. מבחינה זו, שני הצדדים נטלו על עצמם את הסיכון ל"הפתעות" תת קרקעיות יתגלו עם תחילת העבודה, תוך נכונות להתאים את אופן ביצוע העבודה והציוד הנדרש, לתנאים שיתגלו. ואכן, עם הגעת התובעת לאתר ותחילת החדרת הסיכות, התגלו לצדדים עובדות חדשות, כאשר תוך כדי החדרת הסיכות, התפרצו מים עליונים מתוך צינור ביוב ישן שהיה במקום ואשר התגלה עם תחילת החפירות. הנתבעת לא הכחישה את עובדת קיומו של צינור הביוב הישן שהתגלה במקום, אך טענה כי לא היו ולא נבראו מים עליונים. ברם, ביומן העבודה מיום 13.9.93 אשר נערך על ידי מנהל העבודה מר ורסנו ונחתם ללא כל הסתייגות על ידי נציג המפקח באתר נכתב מפורשות כי: "בעקבות עיבוי מערך הסיכות הסתבר לנו שמתוך צינור הביוב זרמו מים רבים. המים נשאבו שאיבה פתוחה". ביום 20.9.93 רשם ורסנו "לפי טענתי המים באים מהחצץ ומהצינור מרחוק", וב-22.9.93 רשם ורסנו "בבור היו מים שבאים עם החצץ והצינור ממרחק של 80 מ' ויותר, לפי בקשתי בוצע בור נמוך והמים נקווים אליו ומשם אנו שואבים שאיבה פתוחה". גם על רישומים אלה לא באה כל הסתייגות של נציג המפקח, החתום על כל דף ביומן. עד התביעה מר אריה מרמרי מתאר בעדותו את התפרצות המים מהצינור, תחילה ב-13.9.93, כשלאחר שאיבת המים ואטימת פתח הצינור בסכר של אדמה, פרצו המים שוב, שבוע מאוחר יותר, משכבת החצץ שהיתה מונחת במעלה אותו צינור, אשר נחשפה עקב התקדמות החפירה על ידי מרוואן . "... מה שראיתי בתוך הקרקע בשטח ביחס לחתך הקרקע המשוער כפי שנמסר לי - בנסיבות הממשיות בשטח אנו לא ידענו שישנו צינור שמדופן בחצץ, שמוליך מים ונבע מרגע שנפרץ הסכר". (עמ' 54 לפרוטוקול מיום 19.3.98) יצויין כי גם עד ההגנה מר אבישי כץ, מסר בעדותו: "...במהלך העבודה נתקלנו באופן לא צפוי במים בעומק של 3.5-4 מטר בזמן שהנחנו את קו הביוב...". מכל האמור לעיל עולה כי כל הצדדים הופתעו לגלות עובדות בלתי צפויות תוך כדי ביצוע החפירה והשאיבה באתר, ואילוצים חיצוניים אלה - שאינם באשמת מי מהצדדים - גרמו להתארכות משך ביצוע השאיבה, להצפת התעלה, ואולי גם להסטת כל קו הביוב על ידי המזמין והמפקח, בהמשך לעזיבת התובעת את האתר. טענה הדדית נוספת שהעלו הצדדים בענין מסירת נתונים על יד הנתבעת היתה לענין עומק החפירה ואורך הסיכות המתחייב ממנו. בן עיון טען כי מסר לנציג התובעת בביקור המקדים, והוא אף ראה במו עיניו, כי עומק החפירה הוא 4.5 מ'. לעומת זאת העיד המפקח כץ כי דובר מלכתחילה על עומק של 3.5-4 מ'. עדי התובעת מרמרי וורסנו לא העידו על איזה עומק חפירה דובר מראש, אלא הדגישו את העובדה כי התכוננו לעבוד עם סיכות באורך 3 מ' ובשטח התברר להם שיש לשאוב מי תהום עד לעומק של 6 מ'. לצורך כך נדרשו להאריך את הסיכות של 3 מ', שהובאו לאתר, בסיכות נוספות של 3 מ', דבר שהצריך זמן ועיכב את בתקדמות העבודה, וכן לעבות את השורה בסיכות נוספות של 5 ו-6 מ' אותן הביאו לאתר ממחסן הציוד של התובעת בחדרה. התובעת לא הוכיחה, אלו נתונים עמדו לנגד עיניה כאשר הסתפקה בהבאת סיכות באורך של 3 מ' בלבד, ולא סיכות ארוכות יותר כפי שהיו עשויות להידרש. בהעדר נתונים ברורים שנמסרו לתובעת על ידי הנתבעת ו/או המפקח לפני תחילת העבודה, לא שוכנעתי כי הבאת סיכות של 3 מ' לאתר נבעה מהנתונים הבסיסיים שעמדו לנגד עיני נציג התובעת שביקר באתר ו/או נתונים שנמסרו על די הנתבעת או המפקח. אמנם, אין כל הגיון מבחינת התובעת, להביא לאתר ציוד לא מתאים לעומק החפירה הנדרש, ואין היא "חוסכת" בכך דבר. אולם, התובעת לא בדקה נתון זה כדבעי ובכך גרמה לעיכוב מסוים בביצוע העבודה, עקב פרק הזמן שנדרש לחיבור הסיכות הקצרות זו לזו ושינוע סיכות ארוכת יותר לאתר. ד. כמות הסיכות, צפיפותן וקצב התקדמות העבודה: בחוזה נכתב כי "יונחו סיכות בצפיפות כפי שתמצא לפי הנסיון בשטח". מדובר בסיכות אשר צפיפותן מכתיבה את הספק השאיבה, וברי כי אחריותה של התובעת היא לדאוג להחדרת כמות סיכות אשר תביא לקצב שאיבה רצוי, בהתאם לתנאי השטח ולכמות מי התהום שיש לשאוב. מעדות מרמרי עולה כי החוזה נוסח באופן גמיש לנוכח העדר נתוני שטח מספיקים, מתוך הסכמה ונכונות מראש של התובעת לגלות גמישות באספקת הציוד והתקנתו בהתאם לתנאי השטח כפי שיתגלו על פי הנסיון, ולבצע את השינויים המתחייבים תוך פרק זמן מינימלי. לדברי מרמרי, הובאו לאתר 100 סיכות של 3 מ', ולכן היה צורך להשתמש בשתי סיכות מחוברות (בסה"כ 50 סיכות) כדי להגיע לעומק הרצוי. בנוסף לכך הובא לאתר ציוד נוסף ממחסן התובעת, של סיכות באורך 5-6 מ', כדי לתגבר את שורת הסיכות. המהנדס כץ טען בעדותו כי התובעת הניחה את הסיכות במרחק של 2 מ' זו מזו, בעוד שהיה עליה להניחן במרחק של מטר אחד זו מזו. גם בן עיון העיד בתצהירו כי עם תחילת העבודה הוסכם כי התובעת תניח את הסיכות במרחק של מטר אחד זו מזו. מיומן העבודה עולה כי לאורך תקופה ממושכת - עד ה-21.9.93 - בוצע עיבוי מערך הסיכות על פני ה-50 מ' הראשונים, וסבורתני כי היה על התובעת לבצע פעולת עיבוי זאת ביתר יעילות, כבר בימים הראשונים של השאיבה, כדי להגביר את הספק השאיבה, וזאת על פי התחייבותה בחוזה לצפיפות התואמת את תנאי השטח. מחדל זה גרם להארכת משך השאיבה. אמנם, יש להתחשב בכך שהעיכוב בהחדרת הסיכות נבע בחלקו מכך שלא הוסרה שכבת החרסית, אך סבורתני כי היה על התובעת לתגבר מאמציה לעיבוי השורה, יותר ממה שעשתה. לעניין טענת התובעת בדבר חוסר התחייבות מצידה ללוח זמנים ספציפי, הרי שאין חולק על כך שלא הוגדר פרק הזמן בו תבוצע העבודה, אך ברי כי היה על התובעת לפעול ביעילות המירבית כדי לקדם את ביצוע העבודה תוך פרק הזמן המינימלי, ולא להאריכה על ידי פעולה בתפוקה נמוכה. עם זאת, הנני דוחה את טענת הנתבעת, כאילו בשלב כלשהו התחייבה בפניה התובעת לקצב שאיבה והנחה של 100 מ' ביום. להתחייבות כזו אין כל ביסוס בחוזה, אשר מוסבר על ידי מרמרי כמבוסס על רצונו של מנהל הנתבעת להתקדם בקצב של 50 מ' ביום. מעדותו של מר זהבי, שהיתה מהימנה עלי, עולה כי קצב ההתקדמות האופטימלי אינו עולה על כך. (עמ' 19, 25 לפרוט' מיום 20.5.96). עוד אציין, כי העיכוב שנגרם עקב אי החדרת מלוא כמות הסיכות הנדרשת תוך פרק זמן נאות, אינו עולה כדי הפרה יסודית של החוזה, במיוחד לאור האשם התורם של הנתבעת שלא הסירה את שכבת החרסית, ולא הצדיק את סילוקה של התובעת מהאתר. ביטוי להפרה זו צריך להימצא בהתאמת חישוב ימי העבודה על פי התמורה היומית המוסכמת. מאידך גיסא, גם הנתבעת לא הפרה את החוזה בתרומתה לסילוקה המוקדם של התובעת מהאתר, שכן הנתבעת לא התחייבה כלפיה מראש לתקופת עבודה מוגדרת. ה. דרישת ה"הוצאות העודפות": דרישת הוצאות עודפות הועלתה על ידי התובעת לראשונה למעלה משנה לאחר ביצוע העבודה, במכתב מיום 1.7.95 (ת/13). לעומת זאת, לא הוזכרו הוצאות עודפות אלה כלל ועיקר בחשבונית ובפירוט החשבון שנערכו על ידי התובעת ונשלחו לנתבעת סמוך לאחר ביצוע העבודה (ת/8, ת/9) ואף לא במכתבים שנשלחו על ידי התובעת ובא כוחה זמן מה לאחר מכן, לאחר שהנתבעת מאנה לפרוע את החשבון (ת/10, ת/11). בהתחשב בכך שמכתבים אלה נשלחו לאחר שחלפו מספר חודשים (!) לאחר סיום העבודה ועזיבת האתר, הרי שברור מאליו שבפני התובעת עמדו כל הנתונים הרלוונטיים לדרישת התשלום ששלחה לנתבעת. מהעובדה כי זכרן של "הוצאות עודפות" לא בא בחישוב התמורה המוסכמת ואף לא במכתב ההתראה המאוחר, ניתן ללמוד בבירור כי מדובר בטענה כבושה ובלתי מבוססת אשר נועדה לשמש כ"כלי נשק טקטי" במאבק המשפטי עם הנתבעת, וליצור משקל נגד לטענותיה כנגד התובעת. גם לגופה, לא מצאתי ביסוס לטענה בראיות, שכן הדעת נותנת כי כמות העבודה המושקעת יכולה להשתנות לפי נתוני השטח, וכנ"ל הבלאי הנגרם לציוד; המחיר המוסכם, על פי התעריף שנדרש על ידי התובעת, נקבע ללא ספק על פי חישוב ממוצע של העלויות דנן, כפי שהגיעה אליו התובעת מנסיונה המצטבר באתרי עבודה שונים. לפיכך הנני דוחה את התביעה בגין ההוצאות העודפות. ו. לעניין התביעה שכנגד: לא מצאתי תימוכין לטענותיה של הנתבעת בדבר אחריותה של התובעת בגין התכנון המחודש של כל מערך השאיבה, שכן לא הוכח כי התובעת היתה האחראית לכשלונה של פעולת ייבוש התעלה שנחפרה, אלא נראה כי יש סבירות גבוהה כי זה נבע מהתפרצות המים מצינור הביוב הישן ומהחצץ שמתחתיו. יתרה מזו, הטענות לפיהן נאלצו המזמין והמפקח לשנות את התכנון הקודם ולחפור מחדש את תוואי הנחת צינור הביוב, כדי ליצור שיפועים וגבהים חדשים, והקשר בין צורך זה לבין הצפת התעלה שנשאבה ע"י התובעת, לא הוכחו כדבעי. ז. סיכום: הנני מפחיתה את סכום החשבון המקורי שנשלח לנתבעת בשני ימי עבודה, שיש בהם לבטא את הזמן שבוזבז עקב אי הבאת הציוד המתאים ואי החדרת כמות הסיכות המספקת תוך זמן סביר (בהתחשב במחדלה של הנתבעת להסיר את שכבת החרסית). סך חובה המקורי של התובעת לנתבעת יעמוד איפוא על 30,000 ₪ + מע"מ, נכון ליום 18.10.93. הנתבעת תשלם לתובעת סכום זה כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.10.93 ועד לתשלום בפועל. כן תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד של התובעת בסך 8,000 ₪ + מע"מ. הנני דוחה את התביעה שכנגד ללא צו להוצאות, שכן ההתמודדות עמה לא הצריכה את התובעת להוצאות מעבר לאלה שהוציאה על התביעה העיקרית. חוזהחפירה