פסק דין התובעת הינה חברה העוסקת באספקת בטון. הנתבע הינו בעל השליטה בחברה הקבלנית ש. פירו בע"מ (להלן: החברה), שהיתה הנתבעת 1 בתיק זה. אין מחלוקת, כי בין התובעת לחברה נקשר ביום 26.11.95 הסכם לאספקת בטון לאתר בניה ברחובות. ההסכם נקשר ונחתם בין נציג התובעת, מר גרינר, לבין מנהל העבודה של החברה באתר, מר בועז מיכאל, שהיה הנתבע 2 בתיק זה. ההסכם ערוך על טופס של התובעת, שכותרתו "הצעה לאספקת בטון מובא", ובו מודפסים פרטי ההצעה ותנאיה, כשהפרטים הסציפיים להצעה מולאו בכתב יד. כך מולאו פרטי החברה, האתר, סוגי הבטון המוצע והמחירים המוצעים, תנאי אספקה ותשלום. מתחת לתנאים דנן נרשם כדלקמן (הפרטים שמולאו בכתב יד מודגשים): "אני/אנו בועז מיכאל ת"ז 024575193 כתובת: הצוערים 11 פ"ת אחראים וערבים לכל התשלומים שלא ישולמו על ידי המזמין: חתימה וחותמת המזמין (חותמת החברה בצירוף חתימת מיכאל), חתימת הערב (מופיעה חתימה זהה: חתימת מיכאל + חותמת החברה). על פי תנאי ההסכם ובהמשך אליו, סיפקה התובעת לחברה בטון, על פי הזמנתה, ממועד חתימת ההסכם ועד מחצית חודש אפריל 96' (דף החשבון שצורף כנספח ב' לכתב התביעה ושאינו שנוי במחלוקת). החברה לא פרעה את מלוא התמורה המגיעה לתובעת עבור הבטון, ונותרה חייבת לה סך של 55,095 ₪ נכון ליום 15.4.96. כנגד החברה ניתן פסק דין בהעדר הגנה, ואולם נוכח אי יכולתה לפרוע את חובה לתובעת, הוגשה התביעה גם כנגד מי שחתם, לטענת התובעת, כערב בהסכם ההתקשרות, הוא מיכאל. בשלב מאוחר יותר - תוקן כתב התביעה כדי לכלול גם את הנתבע, כפי שיפורט להלן. בטרם שלב ההוכחות, נערכה פשרה בין מיכאל לתובעת, כך שמיכאל שילם לתובעת סך של 26,000 ₪ והיא פטרה אותו מתשלום יתרת סכום התביעה. בשלב ההוכחות, התייצב מיכאל על דוכן העדים כעד מטעמה של התובעת, ומסר גרסה הקושרת את הנתבע להבטחת מתן ערבות אישית להתחייבויות החברה כלפי התובעת לפי ההסכם. תמצית גרסתו של מיכאל, כפי שהעלה אותה בתצהירו, היא כי חתם באופן זמני על ערבות אישית לתובעת לבקשת הנתבע, אשר בשיחה טלפונית עמו בעת חתימת ההסכם, התחייב להחליף את ערבותו של מיכאל בערבותו-שלו בהקדם. גם אם תתקבל גרסה זו לגופה מבחינה עובדתית, אין בה כדי להועיל לתובעת: עדי התובעת הודו כי בפועל, על אף המגעים העסקיים האינטנסיביים בין הנתבע לנציגי התובעת, שנמשכו מספר חודשים של עבודה שוטפת, לא נתבקש הנתבע ע"י מי מטעם התובעת להחליף את הערבות של מיכאל בערבותו שלו. התובעת לא הטרידה עצמה, ככל הנראה, בשאלת זהותו של הערב האישי (מיכאל או הנתבע) והסתפקה בהסכם החתום שבידה. ממילא, דעך במשך הזמן ואף פג כליל אותו "מצג" של הנתבע עליו נסמכת, כביכול, התובעת, בדבר החלפת הערבויות. זאת ועוד: מדפי החשבון עולה כי בחודש ינואר 96' אופסה יתרת החובה כליל (יתרה של 00.00 ב-10.1.96) ומכאן שהתובעת יכולה היתה להפסיק את אספקת הבטון לחברה, או להתנותה בחתימתו האישית של הנתבע, מבלי לסבול כל חסרון כיס. התובעת לא עשתה כן ולא התעניינה בזהות הערב החתום על ההסכם, ומכאן שאין לה כל עילה להלין על הנתבע על כך שלא יזם מרצונו את החלפת הערבויות. אם לטענת מיכאל, התחייב הנתבע כלפיו להחליף את החתימה והונה אותו לגבי כך, ולבסוף נאלץ מיכאל לשלם מכיסו סך 26,000 ₪ בגין חוב החברה - יתכן ויש למיכאל עילת תביעה כנגד הנתבע; אך לתובעת אין על מה להלין כלפי הנתבע, שעה שהוכיחה בהתנהגותה במשך ששת החודשים שלאחר חתימת ההסכם, כי עניין מיהותו של הערב האישי לא הטריד אותה כהוא זה. לפיכך, דין התביעה להידחות גם על פי גרסת עדי התביעה. ברם, גרסת עד התביעה מיכאל איננה נקיה מספקות ותמיהות. מיכאל טען תחילה, בתצהיר בקשת הרשות להגן, כי כלל לא ידע שהוא חותם כערב אישי להתחייבות החברה, אלא התכוון לחתום בשם החברה ולא שם לב לכיתוב "חתימת הערב". מיכאל הצהיר ברחל בתך הקטנה: "מעולם לא נאמר לי כי חתימתי הינה בגדר ערבות להתחייבויות החברה וכי חתימתי מחייבת אותי באופן אישי - ולראיה לשתי החתימות צרפתי את חותמת החברה הנתבעת." (סעיף 6.א. לתצהיר מיום 11.9.96). לעומת זאת, בתצהירו המאוחר ובעדותו, הדגיש העד כי חתם כערב אישי בשם הנתבע: "אני הוסמכתי על יד מר פירו לחתום בשמו כערב אישית". עובדה זו אינה מתיישבת עם אופן החתימה, שכן במקרה כזה סביר היה כי העד היה מציין ליד חתימתו "בשם מר ש. פירו" או נוסח דומה, ולא מטביע את חותמת החברה. כן טען מיכאל בתצהירו המוקדם כי החתימה נועדה, על פי סיכום עם נציג התובעת, רק להבטחת התשלום עבור היציקה שבוצעה באותו יום. לעומת זאת, בתצהירו המאוחר שנוסח לאחר הסדר הפשרה עם התובעת, הושמטה הטענה כי מדובר בהתחייבות שנועדה להבטיח רק את התשלום ליציקה שבוצעה באותו יום - כאשר ברור כי טענה כזו מנוגדת לאינטרס של התובעת, שהעד בשלב זה צועד "שלוב זרועות" עמה. העד לא יכול היה להסביר את הסתירות בין תצהירו המוקדם לגרסתו דהיום, ואף טען כי אמר לבא כוחו דאז, עו"ד רוט, את כל האמת. סתירות אלה מפחיתות במידה ניכרת את מהימנות העדות, ומערערות אף את אמינות הטענה, כי בשיחה הטלפונית בין העד לנתבע ביקש ממנו הנתבע לחתום כערב אישית בהסכם, להבדיל מחתימה בשם החברה עצמה. חולשה נוספת של הטענה היא, כי אילו ידע העד בעת החתימה כי אמנם חתם על ערבות אישית, המחייבת אותו עד אשר תוחלף חתימתו בחתימת הנתבע, היה מן הסתם "לוחץ" על הנתבע למהר ולעשות כן כפי שהבטיח, ודואג לברר אצל התובעת אם אמנם בוצעה החלפת החתימות. העד יכול היה גם להודיע חד צדדית לתובעת כי הוא מסיר את ערבותו כלפי כל הזמנה של בטון ממועד ההודעה ואילך, ובכך היה מחייב את התובעת ואת הנתבע להתקשר בהסכם חדש. ברם, העד לא עשה אף פעולה מאלה. הדעת נותנת, כי לא היה כלל מודע לכך שחתם ערבות אישית, משום שלא נתבקש לכך ע"י הנתבע, אלא רק "לחתום בכל דבר שצריך על מנת שנקבל בטון לשטח", כדבריו בחקירה הנגדית, ולא הבין את מהות התחייבותו לאשורה מנוסח ההסכם ו/או מדברי נציג התובעת. נוסח מהימן יותר של השיחה הטלפונית עם הנתבע ניתן למצוא בעדותו של מר גרינר, אשר הסביר כי השיחה היתה קצרה ומסחרית באופייה: "הוא אמר שבעל הבית איננו ואמרתי לו שאני יכול לתת לו הצעת מחיר ורשמתי לו את ההצעה. הוא אמר שהוא צריך לדבר עם פירו ואני דיברתי עם פירו בטלפון ואמרתי לו את המחירים והוא אמר שהמחירים בסדר ושמנהל האתר יחתום ושפירו יבוא ויסדר את העניינים". מכאן, שהנני קובעת כי עניין החלפת הערבות האישית בערבותו של הנתבע לא נדון וסוכם במפורש, אלא לכל היותר השתמע מכללא מדבריו של הנתבע למיכאל. מכל האמור לעיל הנני קובעת כי לא הוכח שהנתבע נטל על עצמו, בשיחה הטלפונית עם מר גרינר או בדרך אחרת, התחייבות אישית כלפי התובעת לשלם כל סכום שהחברה לא תפרע לתובעת. אשר להתחייבות המשתמעת מכללא, להחליף את חתימת הערבות של מיכאל - הבטחה זו, משלא קויימה ואיש מהצדדים הנוגעים בדבר לא דרש את ביצועה, איננה מקימה כל חבות לנתבע כלפי התובעת, לתשלום חוב החברה. לפיכך הנני דוחה את התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 5,000 ש"ח + מע"מ. חוזהאספקהאספקת בטון