קבלת מלגה דוקטורט

פסק דין 1. התובעת, מהנדסת במקצועה, שעלתה לישראל מחבר העמים ב1990-, התקבלה ללימודים אצל הנתבעת לקראת קבלת תואר דוקטור בנושא לגביו אמורה היתה להגיש עבודה שתזכה אותה בתואר. התובעת טוענת כי בשל פעולות הנתבעת שנוגדות את תקנונה, הופסקו לימודי התובעת ונגרמו לה כתוצאה מכך נזקים כספיים. היא תבעה איפוא לחייב את הנתבעת לאפשר לה להשלים את עבודת הדוקטורט ללא פגיעה במעמדה עקב הפסקת הלימודים, לחייב את הנתבעת לשלם לה 408,960 ש"ח בגין אובדן מלגות ותשלומים אחרים שהיתה זכאית להם לולי הופסקו לימודיה, ועוד סך 60,000 ש"ח בגין עגמת נפש. 2. העובדות שנטענו בכתב התביעה הן אלו: א. באוקטובר 1992 הגישה התובעת הצעת מחקר ראשונית לדוקטורט (נספח א' לכתב התביעה) בנושא : "מנגנוני התפשטות של חומרים מומסים ומזהמים בתוך הקרקע". ההצעה, לאחר תיקון, אושרה ע"י הנתבעת ב8.12.92-. לפי הכללים האקדמיים המקובלים ניתן היה להגיש את העבודה גם בשפה האנגלית. ב. התובעת עברה בהצלחה בחינות באנגלית, אולם הוכשלה בבחינות בעברית, הן מצומצמת והן מורחבת, דבר שמנע ממנה קבלת מילגה. ג. בהתערבות הדיקן לשעבר, פרופסור ציגלר הוחלט לאפשר לתובעת ללמוד בקורס לעברית מורחבת למרות הכשלון בעברית מצומצמת. התובעת הצטיינה בלימודיה בקורסים אלו ולמרות זאת הוכשלה חזור והכשל בבחינות לעברית מורחבת וב1993- החליט הנתבע להפסיק את לימודיה לקראת הדוקטורט. ד. התובעת טוענת כי הכשלתה בבחינה בעברית מורחבת לא היתה מוצדקת לגופה אלא נבעה מסכסוך עם מנהלת מחלקת עברית, ד"ר בן בסט אשר לא יכלה להשלים עם "חוצפתה" של התובעת אשר כעולה חדשה שזה מקרוב באה כבר שואפת לקבלת תואר אקדמאי כה גבוה. ה. הואיל וכך, פנתה התובעת אל דיקן הטכניון דאז פרופ' רוזן וביקשה חזור ובקש כי עבודותיה בעברית יבדקו ע"י גורם אוביקטיבי אך הבקשות האלו נדחו. ו. ביאושה פנתה התובעת אל העתונות וזו אכן פרסמה ב26.6.94 כתבה הנושאת כותרת: "מכשילים אותי בגלל שאני עולה חדשה" ובה השתלשלות הענינים הנטענת. בעקבות פרסום זה, פרופ' רוזן וגם פרופ' רוזנהורן, הדיקן בפקולטה ללימודים כלליים, התנו מתן אישור לכך שעמדה בבחינה בעברית בהגשת מכתב התנצלות של התובעת על הנאמר בכתבה. התובעת טוענת כי בדרישה זו היה משום שימוש לרעה בדרישות אקדמאיות והעדר תום לב. ז. התנהגות הנתבע כמתואר לעיל, כך התובעת, יש בה משום הפרה ו/או סיכול של החוזה שנכרת בין הצדדים עם קבלתה של התובעת ללימודים לקראת תואר דוקטור. ח. התובעת הצטיינה בלימודיה המקצועיים וצברה 13 נקודות בשני הסמסטרים הראשונים כאשר צבירת 12 נקודות מזכים אותה במילגה בגובה 4,590 ש"ח לחודש. עד לגמר הדוקטורט, 64 חודש היתה התובעת מקבלת 293,760 ש"ח. ט. בנוסף לכך היתה התובעת זכאית גם לתשלום תוספת "ראש "יחידה" בסך 1,800 ש"ח לחודש ובסה"כ לכל התקופה בסעיף זה, 115,200 ש"ח. י. עוד תובעת התובעת 60,000 ש"ח כפיצוי על עגמת נפש. 3. הנתבע בהגנתו טען ראשית לכל כי יש לדחות התביעה על הסף בהיות הטענות שבה ועילתה בלתי שפיטים על ידי ביהמ"ש שהרי התובעת אינה חולקת על כך שלפי התקנון משלא עמדה בבחינה בעברית אינה יכולה להמשיך בלימודי דוקטורט . היא רק חולקת על הציונים שקיבלה בבחינה בעברית וענין זה אינו שפיט לפי ס' 33 לחוק החוזים חלק כללי תשל"ג 1973. 4. עוד טוענת הנתבעת כי מה שהתובעת עותרת לו הוא שביהמ"ש יתערב בעניניו האקדמיים של מוסד להשכלה גבוהה, התערבות הנוגדת את ס' 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה התשי"ח 1958. 5. בכפוף לטענות אלו טוען הנתבע הטענות העובדתיות הבאות: א. הנתבע נהג עם התובעת לפנים משורת הדין לאורך כל הדרך. התובעת נכשלה 7 פעמים בבחינה באנגלית. למרות זאת איפשרו לה לפנים משורת התקנון לגשת בפעם השמינית ורק אז עברה. ב. לבחינה בעברית מצומצמת נכשלה 4 פעמים ושוב לפנים משורת התקנון הועברה לקורס לעברית נרחבת שם נכשלה 4 פעמים נוספות. לפי התקנון, כשלון שלישי בבחינה בשפות גורר הפסקת הלימודים. ג. הטענה כי הופלתה לרעה על רקע היותה עולה חדשה נוגדת את העובדה שהנתבע הכשיר מאות סטודנטים עולים חדשים לתארים גבוהים וגם את העובדה שהדרישות לעמידה במבחן בעברית הן רק כלפי עולים חדשים. ד. כבר בראשית דרכה הורשעה התובעת בנסיון הונאה חמור כאשר שלחה סטודנטית אחרת להיבחן במקומה בבחינה בעברית. ה. למרות כל האמור היתה נכונות בשלב מסוים מצד הנתבע לבוא לקראת התובעת ושוב לפנים משורת התקנות, אך זאת בתנאי שתחזור בה מהרפש שהטילה ללא כל בסיס בפני גורמים שונים, אך התובעת סירבה. ו. נכון הוא כי בדצמבר 1992 אושרה הצעת המחקר שהגישה התובעת ונכון גם שהיא התקבלה ללימודים לתואר דוקטור החל מסמסטר ב' של שנת הלימודים תשנ"ג, אך לפי התקנון אין כלל זכות קנויה למי שהתקבל ללימודים לתואר דוקטור לקבל תואר כזה, שכן יש תלמידים שבסופו של דבר אינם מצליחים לקבל התואר והתובעת היא בין תלמידים אלו, שכן היא לא עמדה בתנאים שהיה עליה לעמוד בהם. ז. נכון הוא כי ניתן לכתוב עבודת דוקטורט באנגלית, אך אין בכך כדי לפטור סטודנט מהדרישה לעמוד בבחינה בעברית כשם שכותבי התזה בעברית אינם נפטרים בשל כך מעמידה בבחינה באנגלית. התובעת לא ביקשה לכתוב את עבודתה באנגלית ולא בכדי לאור כשלונותיה בשפה זו. ח. התובעת עצמה מאשרת בתביעתה כי למרות שנכשלה בבחינה בעברית מצומצמת הותר לה לעבור לקורס עברית מורחבת. בכך היא מאשרת את טענת הנתבע כי הוא נהג בתובעת לפנים משורת הדין. ט. התובעת נכשלה שוב ושוב גם בקורס לעברית מורחבת. דרישות התקנון מאפשרות לגשת לבחינה זו לכל היותר 3 פעמים. הציון בבחינה הוא 50% מהנקודות שניתן לצבור בשל קורס זה ומשנכשלה בבחינות היא נחשבת כמי שלא עמדה בתנאי הקורס. י. לא זו בלבד שד"ר בן בסט לא התנכלה לתובעת כטענתה, אלא להיפך, ד"ר בן בסט היא זו שהמליצה לאפשר לתובעת להשתתף בקורס לעברית מורחבת למרות כשלונותיה בבחינות בעברית מצומצמת. יא. ציוניה של התובעת בבחינות בעברית נקבעו ע"י שני מורים שונים בהליך אוביקטיבי יב. הדרישה שנדרשה התובעת להתנצל על הכפשותיה לא היו תנאי לאפשר את המשך לימודיה לפי תנאי התקנון אלא תנאי להמשך הנוהג כלפיה לפנים משורת התקנון. יג. אין לשום סטודנט זכות קנויה למילגה. יש ועדה יחידתית ללימודי מוסמכים שמאשרת מלגות והחלטתה של זו צריכה לקבל אישור דיקן לימודי מוסמכים. מלגות השתלמות מלאות ניתנות ל4- סימסטרים לכל היותר, שכן תקופת השתלמות לתואר דוקטור בטכניון נמשכת בדרך כלל שנתיים. במקרה של התובעת היא לא היתה זכאית כלל למילגה, כל שכן לא למילגת ראש יחידה הניתנת למשתלמים מצטיינים בלבד ומותנית במטלות הוראה ע"י הסטודנט. 6. כל ראיותיה של התובעת היו עדותה שלה שהוגשה בתצהיר משלים, עליו נחקרה, קלטת ותמלילים של שיחות בהן הקליטה, ללא ידיעתם גורמים שונים בטכניון שצורפו לתצהירה והמוצגים ת1/ - ת3/, שהוגשה במהלך חקירתה על עדותה. 7. בתצהירה מתיחסת התובעת לטענות העובדתיות שבכתב ההגנה וגם לאלו המשפטיות. אביא להלן את העובדות הנטענות בתצהירה: א. הלימודים הופסקו אך ורק בשל אי העברתה במבחן בעברית מורחבת ולכל הטענות בדבר המשפט שהיה לה אין רלוונטיות כפי שלא היתה זו רלוונטיות לגבי סטודנטים רבים שהיו להם משפטים כאלו, ובכל זאת אופשרו לימודיהם עד גמירא. ב. גב' בן בסט לא המליצה שום דבר חיובי לגביה אלא פרופ' ציגלר הוא שדרש מגב' בן בסט להעבירה לעברית מורחבת אקדמיות. הציון בעברית מורכב מ 50%- שעורי בית וחלק זה מולא על ידה בכל מאת האחוזים. לא יתכן לכן שנכשלה במקצוע "עברית" וההודעה כי נכשלה היא לכן שקרית. הפסקת לימודיה נבעה משיקולים זרים שאין בינם לבין שיקולים אקדמיים דבר. ג. היא סירבה לדרישה לכתוב מכתב התנצלות מפני שהיא נדרשה להכחיש במכתב דברים שהם אמת. ד. הנזק שנגרם לה כתוצאה מהתנכלויות הנתבע שלא כדין כולל הנזק בגין ירידת עבודות המחקר שלה לטמיון, הוא כמפורט בכתב התביעה 468,960 ש"ח, ולכך יש להוסיף הנזק שנגרם לה כתוצאה מכך שאינה יכולה למצוא עבודה במקצועה נוכח הצורך להסביר מדוע הופסקו לימודיה בטכניון, הסבר שאיש אינו מאמין לו. התוצאה היא שהיא אינה מסוגלת למצוא תעסוקה הולמת ונתמכת ע"י המוסד לבטוח לאומי בעוד שלולי הפרות מצד הנתבע יכלה להשתכר בתקופה זו 300,000 ש"ח. 8. מהחקירה הנגדית על התצהיר עולה שהתובעת, בניגוד להצהרותיה, לא הצטיינה בלימודיה ושהיא אכן נכשלה בבחינה באנגלית מורחבת 7 פעמים ושבבחינה הראשונה בעברית היא ישבה ליד סטודנטית שיודעת עברית ולאחר מכן השתיים החליפו הבחינות שכתבו. זו שכתבה התובעת קיבלה ציון 29 וזו שכתב הסטודנטית השניה קיבלה 74. עוד אישרה התובעת שאפילו בשיעורי בית קיבלה רק "64" בעוד שהציון הכולל (שעורי בית ומבחנים) חייב להיות מינימום 70 (ע' 6-7 לפר'). 9. התובעת אישרה שהיא כתבה את המכתב נ1/ ובו הטענה כי מנהלת המחלקה לעברית, בן בסט רודפת אותה מסיבות אישיות - פתולוגיות ולבסוף היא כותבת ש"לכל העובדות המתוארות במכתב זה יש לי אסמכתאות חותכות", אותן היא רוצה להציג בפני הנמען, פרופ' זבירין. 10. יצוין כבר כאן כי שמץ מ"ההוכחות החותכות" האלו לא הוצג בפני ביהמ"ש. אם מתכוונת התובעת לתמליל ההקלטה של שיחתה עם ד"ר רוזנהויז, הרי שעלי לומר שאין בו מה שהתובעת טוענת כי יש בו. מטרתה של שיחה זו היתה להוציא מד"ר רוזנהויז הודאה כי אם התובעת תתנצל על הכתבות יעבירו אותה במבחן בעברית. התובעת לא הצליחה, למרות כל נסיונותיה להשיג מפי ד"ר רוזנהויז אישור לכך. פרופ' רוזנהויז אמנם אמרה בשיחה זו "אני חושבת שמגיעה לנו התנצלות שלך" אך כאשר התובעת אומרת לה: "במשך בחינה אומרת לי שאם אני אכתוב מכתב אז אני אעבור בחינה". ד"ר רוזנהויז משיבה: "לא אמרתי". וכאשר התובעת אומרת : "אז אני לא עברתי אף בחינה בגלל מראש היא הכשילה אותי בכל בחינה מראש". משיבה לה ד"ר רוזנהויז: "אני ראיתי גם בעצמי שאת לא יודעת עברית". להלן אמנם אומרת ד"ר רוזנהויז : "את מופסקת לא בגלל עברית". אבל אין להסיק מכך מה שהתובעת רוצה להסיק מכך שכן בשיחה לפני כן רוזנהויז אומרת:"יש לך בעיות בפקולטה לא בגלל עברית". והבעיות האלו הן לא בתחום האישי אלא בתחום הלימודי כפי שראינו". להלן אומרת ד"ר רוזנהויז: "תכתבי המכתב הזה בחינה את לא עברת ואני מוכנה לעבור על זה לסגור היום אני אסגור עיניים תכתבי את המכתב הזה למרות שלא עברת את הבחינה נעביר אותך למרות שלא עברת את הבחינה". מדברים אלו אכן עולה שאם התובעת היתה מתנצלת לא היו מפסיקים את לימודיה אך מקובלת עלי תשובת הנתבע לענין זה והיא שמותר למוסד להשכלה גבוהה ללכת, משיקולים שונים לקראת סטודנט לפנים משורת התקנון, אך הוא לא חייב לעשות כן ואם הוא לא מוצא לנכון לעשות כן כל עוד הסטודנט אינו מתנצל על דברים פוגעים שאמר כלפי מי מחבר המורים, אין לומר שהוא מפר בכך את התקנון. לו היתה אומרת רוזנהויז: "נכון את עברת את הבחינה בעברית אבל כל עוד לא תתנצלי לא תקבלי ציון עובר" כי אז יש בכך משום הפעלת שיקול זר ולכן הפרת התקנון אבל רוזנהויז אמרה בשיחה זו חזור ואמור שלגופו של ענין היא נכשלה בצדק ובדין, אך היא מוכנה למרות זאת לא לעמוד על דרישת התקנון אם תתנצל, בכך אין לראות הפרת התקנון. 11. גם מתמליל השיחה עם פרופ' רוזן עולה כי הוא אמר שהוא מוכן לשחרר אותה מהבחינה בעברית למרות האמור בתקנון אם תכתוב מכתב התנצלות, אך לא להעביר אותה בבחינה הזו. להתנות מתן ציון עובר בבחינה בכתיבת מכתב התנצלות, זה אכן דבר לא לגיטימי, אך לשחרר מהחובה התקנונית, מתוך שיקולים שונים מותר והדרישה להתנצלות, במיוחד נוכח הדברים החמורים שכתבה התובעת בנ1/ היא בהחלט שיקול לגיטימי לענין זה. 12. מטעם הנתבע הוגשו תצהירי עדות ראשית של פרופ' פרלמן, דיקן לימודי מוסמכים בטכניון ותצהירי עדות ראשית של ד"ר בן בסט ופרופ' רוזנהויז. לישיבה שנקבעה לשמיעת ההוכחות בתיק, המצהירים לא התיצבו בשל ישיבה שנקבעה לאותו יום בטכניון בהשתתפות אנשים רבים מאוד שלא ניתן היה לדחותה. עו"ד הוכרמן ביקשה לכן לדחות את הדיון כדי לאפשר לתובעת לחקור מצהירים אלו על תצהיריהם, למרות שהתובעת לא ביקשה מהנתבע לדאוג להתיצבות המצהירים. במצב זה העמדתי את התובעת (שבשלב "הראיות" לא היתה מיוצגת, לאחר שעוה"ד שהגיש בשמה את התביעה התפטר) בפני שתי אפשרויות: א. לדחות המשפט כדי לאפשר לה לחקור המצהירים. ב. לוותר על חקירתם מבלי שיהיה בכך משום הודאה בנכונות האמור בתצהירים. התובעת ביקשה הפסקה כדי להיוועץ בענין ולאחר ההפסקה הודיעה שהיא בוחרת באפשרות השניה. 13. כאשר יש בפני ביהמ"ש תצהירי עדות ראשית שהתובעת נמנעה מלחקור עליהם תוך הצהרה שאין בהימנעות משום הסכמה לאמור בתצהירים, רשאי ביהמ"ש להחליט שהוא מסתמך על האמור בתצהירים עד כמה שהדברים מגובים במסמכים וראיות והוא רשאי גם להחליט שהוא לא מסתמך על האמור בתצהירים. 14. במקרה שלפני ולמרות שחלק גדול מהאמור בתצהירי עדי הנתבע מגובים במסמכים אני מחליט לא לבסס את פסקי על האמור בתצהירים אלו, שכן גם בלי האמור בהם דין התביעה להידחות. 15. התובעת אישרה למעשה הן באי הכחשתה בתצהירה והן בדברים שאמרה בחקירה הנגדית שהיא לא קיבלה את הציונים הדרושים במבחן בעברית מורחבת כדי לעבור את המבחן. טענתה היא שלפי המבחנים שעשתה היא היתה צריכה לקבל ציונים שהיו מעבירים אותה את המבחן, והציון הזה לא ניתן לה. זהו בדיוק נושא שלפי ס' 33 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973, אינו שפיט, שכן כך אומר הסעיף: "חוזה שלפיו ניתן ציון "על פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית המשפט". 16. התובעת היא הטוענת שהתקנון של הנתבע הוא בגדר חוזה בין הנתבע לתלמידים שהתקבלו ללמוד על פיו ואם תקנון זה דורש ציון מסוים במקצוע מסוים כתנאי להמשך לימודים, ביהמ"ש לא ישעה לטענה כי הנתבע הפר את התקנון מפני שלא נתן לתלמיד ציון שלדעת ביהמ"ש מגיע לו. 17. אילו הוכיחה התובעת את טענתה כי גם מי שמוסמך לקבוע את הציון סבר שהציון המגיע יש בו כדי להעביר אותה את הבחינה אלא שאותו גורם מסרב ליתן הציון הזה בשל שיקול זר כמו דרישת התנצלות, כי אז ניתן היה לומר שהנושא שפיט למרות האמור בס' 33 המצוטט, אך התובעת לא הוכיחה זאת ותמלילי השיחות בהן רצתה להוכיח זאת אין בהם תימוכין לטענה כפי שכבר כתבתי. 18. ממה שהוכח, ומפי התובעת עצמה, עולה שהנתבע אכן נהג עם התובעת לפנים משורת התקנון לא פעם ולא פעמיים. התביעה שבפני כוללת למעשה עתירה שביהמ"ש יחייב את הנתבע להמשיך ולנהוג בתובעת לפנים משורת התקנון תוך קביעה שדרישת ההתנצלות היתה לא לגיטימית. גם לו סברתי שהדרישה לא לגיטימית לא הייתי רשאי להענות לתביעה כזו, שכן הענות זו נוגדת את ס' 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה תשי"ח - 1958 האומר: "מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל עניניו האקדמאיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו". הביטויים : "ענינים אקדמיים ומינהליים" מוגדרים בסעיף כך : "לרבות קביעת תוכנית מחקר, והוראה, מינוי רשויות המוסד, מינוי מורים והעלתם בדרגה, קביעת שיטת הוראה ולימוד וכל פעולה מדעית חינוכית או משנית אחרת". (הדגשה שלי מ.נ.). לדעתי דרישת התנצלות מסטודנט על ביטויים בוטים שנקט כלפי מרצה, כתנאי לויתור על מילוי דרישות שבתקנון, הם בגדר "פעולה חינוכית" הנכנסת למסגרת ס' 15 המצוטט. 19. אמרתי :"גם לו סברתי שהדרישה לא לגיטימית" ואשלים ואומר כי אני סובר שהדרישה היתה בהחלט לגיטימית. לא היה אמת בדברים שכתבה התובעת במכתב נ1/ לגבי הסיבות להכשלתה במבחן בעברית כל שכן שלא היה כל יסוד לביטויים הקשים בהם השתמשה התובעת במכתב זה. ממי שנתפסה בנסיון הונאה במסגרת לימודיה בטכניון ומי שנכשלה במבחן באנגלית 7 פעמים ואופשר לה לגשת פעם שמינית כאשר לפי התקנון ניתן לגשת שלוש פעמים בלבד ניתן היה לצפות להתנהגות אחרת לגמרי, כמאמר התלמוד "בירא דשתית מניה לא תשדי ביה קלא" (בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן") (בבלי מס' בבא קמא דף צב עמוד ב'). 20. את התביעה הכספית (למלגות וכו') הייתי דוחה גם לו היה ממש בתביעת התובעת לגבי הסעד העיקרי של תביעתה, שכן גם ענין מתן המילגה נתון לשיקול דעת מוסדות הנתבע ולא זו בלבד שהתובעת לא הוכיחה זכאות לקבלתם אלא ממה שהוכח עולה שהיא לא היתה זכאית לכך . 21. אשר על כן ולאור כל האמור אני דוחה את תביעת התובעת. התובעת תשלם לנתבע הוצאותיו בסך 7,500 ש"ח + מע"מ כדין. למרות התנהגות התובעת אני ממליץ בפני הנתבע לא לגבות מהתובעת את ההוצאות שפסקתי בהתחשב במצבה הכלכלי. השכלה גבוההמלגות