פסק דין התובעים הינם בני זוג שבנו במועדים הרלוונטיים לתיק זה בית במושב גני יוחנן (להלן: הבית). הנתבעים הם אב ובנו, אשר פעלו בצוותא במסגרת עסק בשם א. תעוז אחזקת מבנים ובינוי (להלן: תעוז). הנתבע 1 (להלן: הנתבע) החזיק ברשיון חשמלאי מוסמך משנות ה-70 ואילך, וצבר נסיון רב בביצוע עבודות חשמל, אך במחצית שנות ה-80 לא שילם את אגרת הרישוי במשך תקופה מסוימת, וכתוצאה מכך לא חודש רשיונו. אין חולק כי בתקופה הרלוונטית לא החזיק הנתבע ברשיון חשמלאי מוסמך. בין התובע 1 (להלן: התובע) לבין הנתבע היתה הכרות קודמת על רקע קשרי עבודה וביום 3.1.96 נקשר ביניהם הסכם לביצוע מכלול של עבודות חשמל בבית, שנמצא בשלבי בניה, לרבות הכנה לביקורת של חברת החשמל (נספח א' לתצהיר התובע, להלן: ההסכם). בהסכם פורטו העבודות המוזמנות, כמות היחידות מכל סוג, המחיר ליחידה והעלות הדולרית הכוללת, כשצויין שער הדולר הקובע (3 ₪ לדולר). סך התמורה הכוללת ע"פ ההסכם עמד על 12,855 ₪ (כולל מע"מ). כן פורטו בהסכם מועדי התשלום של התמורה, לפי שלבי התקדמות העבודה. סוכם בין הצדדים כי התחשבנות סופית תערך ביניהם בתום העבודה, לפי הביצוע בפועל והשינויים או התוספות שיבוצעו. אין מחלוקת כי בפועל שילמו התובעים לנתבעים סך של 14,500 ₪, קרי כ-2,000 ₪ יותר מהתמורה המוסכמת, ואולם הצדדים חלוקים ביניהם על הרקע לחלק מאותם תשלומים. וזה פירוט התשלומים: א. במעמד החתימה על ההסכם שולמה לנתבעים מקדמה בסך 5,000 ₪ בשיק מס' 249, ז"פ 4.1.96 (להלן: השיק הראשון). ב. ביום 7.2.96 שולם לנתבעים סך נוסף של 5,000 ₪ בשיק מס' 256 ז"פ 31.3.96 (להלן: השיק השני). ג. ביום 16.4.96 שולם סך של 3,000 ₪ במזומן. ד. ביום 1.7.96 שולם לנתבעים סך של 1,500 ₪ בשיק מס' 8318 ז"פ 1.7.96 (להלן: השיק השלישי). טענות הצדדים לטענת התובעים, כל הסכומים ששולמו קשורים לעבודות החשמל בבית, שביצעו הנתבעים על פי ההסכם, וזאת מאחר והנתבעים טענו כי לא יוכלו לסיים את ביצוע העבודות תמורת הסכום שנקבע בהסכם. לעומת זאת טוענים הנתבעים כי השיק השני והשיק השלישי אינם קשורים כלל לעבודות החשמל בבית. לטענתם, השיק השני שולם עבור עבודות חשמל ובינוי שביצע תעוז במשרד עסקו של התובע, דקל הידראוליקה 95' בכפר ביל"ו (להלן: המשרד); ואילו השיק השלישי שולם לבנו הקטין של הנתבע, זיו אפרת (להלן: זיו) ולחברו בשם אורן כברה תמורת עבודות נקיון ופינוי פסולת שביצעו לבקשת התובע בחצר הבית. לפיכך, שולם לנתבעים בגין עבודות החשמל בבית סך של 8,000 ₪ בלבד. התובעים טוענים כי הנתבעים החלו לבצע את העבודות בבית אך במהלך ביצוען, ועם חלוף הזמן, התברר להם כי עבודות החשמל מעוכבות ע"י הנתבעים ללא כל סיבה סבירה ושלא על פי קצב התקדמות הבניה. לטענת התובעים, בחודש אוגוסט 1996 הפסיקו הנתבעים את עבודות החשמל ללא כל התראה מוקדמת, ולא שעו לבקשות התובעים לשוב ולסיים את עבודתם. בשל כך, טוענים התובעים, נאלצו לשכור את שירותיו של חשמלאי אחר, משה עמרני (ע"ת 3, להלן: עמרני) תמורת סכום של 5,000 ₪, ע"מ שישלים את העבודה שלא סיימו הנתבעים ויעביר את הבית בביקורת חברת החשמל . התובעים טוענים כי בעת שבדקו, באמצעות החשמלאי עמרני ומהנדס מטעמם, את העבודות הלא-גמורות שהותירו הנתבעים בבית, התברר להם כי אלה בוצעו ברשלנות ובחוסר מקצועיות, והם אף נדהמו לגלות כי הנתבע איננו חשמלאי מוסמך כפי שהציג עצמו בפניהם. בשל עבודתו הלא מקצועית והרשלנית של הנתבע, נכשלה העברת הביקורת מטעם חברת החשמל בביתם בפעם הראשונה, דבר שהרחיק את מועד כניסתם של התובעים לבית. התובעים טוענים כי אילו ידעו שהנתבע איננו חשמלאי מוסמך, לא היו מתקשרים עימו בהסכם מלכתחילה. לפיכך הם דורשים כי הנתבעים ישיבו להם את הכספים ששולמו להם, בסך של 14,500 ₪. בנוסף, הם דורשים כי הנתבעים ישלמו להם סך של 5,000 ₪ עבור הכספים ששילמו לחשמלאי שסיים את העבודה לה התחייבו. כן תבעו סך של 2,035 ₪ בגין אביזרים חשמליים שנרכשו ע"י התובעים לצורך התקנה בבית ולא הותקנו בו, ואף לא הוחזרו לתובעים, וסך של 2,908 ₪ בגין רכישת חומרים לעבודות החשמל המשלימות. כן תבעו התובעים פיצוי בסך 30,000 בגין נזקים כלליים אשר נגרמו להם. הנתבעים טוענים כי בעת כריתת ההסכם ידע התובע כי הנתבע הינו חשמלאי מוסמך על פי הכשרתו וכי החזיק בעבר ברשיון של חשמלאי מוסמך, אולם עקב אי תשלום אגרת הרישוי, פג תוקף רשיונו. הנתבעים טוענים כי בעובדה זו, שהתיה ידועה לתובע, אין כדי לפגוע באיכות עבודותיו של הנתבע וכי התובע בחר בנתבע לביצוע העבודות לאחר שהתרשם ממיומנותו וכישוריו. לעניין הביקורת של חברת חשמל, הודיע הנתבע לתובע כי הוא ידאג למפקח - חשמלאי מוסמך אשר יזמין ויעביר את הביקורת, והתובע הסכים לכך. הנתבעים טוענים כי החלו לעבוד בבית בהתאם לתכנית חשמל אשר הוצגה לתובע ואושרה על ידו. במהלך העבודה ביקש התובע תוספות ושינויים ואלה בוצעו לבקשתו. בין היתר, החליט התובע להתקין אביזרי חשמל של גביס ורכש אותם לפי רשימה שהכין עבורו הנתבע. הנתבע טוען כי התקנת אביזרי חשמל אלה ייקרה את עלות העבודות ביחס למוסכם בהסכם (אם כי חסכה מהנתבעים את עלות האביזרים הסטנדרטיים, שהיתה כלולה בהסכם). הנתבע טוען כי התקין את רוב האביזרים שהתובע רכש ומסר לידיו, אך נותרה בידי הנתבעים קופסה ובה אביזרים שטרם הותקנו בבית, ואשר הנתבעים עיכבו בידיהם לאחר סילוקם מהאתר, להבטחת יתרת התשלום המגיע להם. לטענת הנתבעים, התקדמו עבודות החשמל בקצב משביע רצון ועד לחודש ספטמבר 1996 בוצעה מרבית העבודות הכלולות בהסכם, כולל הנחת תשתית הצנרת, השחלת חוטים, התקנת רובם הגדול של המפסקים והשקעים. הנתבעים טוענים כי אף שכרו את שירותי הפיקוח של חשמלאי מוסמך בשם יעקב אפל (ע"ה 2, להלן: אפל) אשר פיקח מפעם לפעם על ביצוע עבודות החשמל והתקדמותן, והיה אמור להזמין את ביקורת חברת החשמל עם סיומן. לטענתם, בחודש ספטמבר 1996 הפסיק התובע באופן חד צדדי את עבודתם בבית, ביקש חזרה את המפתח שהיה ברשותם לצורך ביצוע העבודות, והודיע להם כי הכניס לבית חשמלאי אחר במקומם. הנתבע סבור כי הרקע להפסקת עבודתם של הנתבעים הוא הרעת יחסו של התובע אליהם על רקע דרישתם בחודש יולי 1996 לבצע התחשבנות בגין העבודות הנוספות. הנתבעים טוענים כי התמורה המגיעה להם על ביצוע העבודות בבית, כפי שבוצעו בפועל עד לשלב הפסקת העבודה, עומדת על סך של 3,827$ + מע"מ או 13,433₪ כולל מע"מ, ולפיכך נותרו התובעים חייבים להם סך של 5,433 ₪. סכום זה תבעו הנתבעים בתביעה שכנגד שהגישו עם כתב הגנתם. כן תבעו הנתבעים, בתביעה שכנגד, סך של 830$ + מע"מ או 2,913 ₪ (כולל מע"מ) שהינם רווח שנמנע מהם בגין העבודות אותן לא איפשר להם התובע לבצע. הנתבעים כפרו באחריותם לליקויים שבגינם לא עברו עבודות החשמל בבית את הביקורת של חברת החשמל, וטענו כי הליקויים ("רג'קטים") שנמצאו קשורים לשלב הסיום אשר התובע לא איפשר להם לבצע. הביקורת בוצעה שלושה חודשים לאחר הפסקת עבודתם של הנתבעים, סיום העבודות בוצע על ידי החשמלאי המחליף, ולכן אין לתובע להלין אלא על האחרון אם הביקורת נכשלה. זאת ועוד, הנתבעים טוענים כי התובע ועמרני, שהינו קרוב משפחתו, קשרו קשר להכשלת הביקורת וזאת בכוונה לתת בסיס לתביעה נגד הנתבעים. דיון המחלוקות בין הצדדים מתמקדות בשלוש סוגיות: א. מי מהצדדים הפר את ההסכם. ב. עבור איזו עבודה מהעבודות הנטענות שולמו הכספים לנתבעים. ג. היקף העבודות שבוצעו על ידי הנתבעים, עלותן וטיב ביצוען. בקשר לכך, הערך הכספי של העבודות שנותרו ו/או התיקונים שנדרשו כדי לסיים את ביצוע העבודה ולהעבירה בביקורת חברת החשמל. להלן אדון במחלוקות אלה כסדרן. א. מי מהצדדים הפר את ההסכם התובעים טוענים כי הנתבע נהג בחוסר תום לב במו"מ ובביצוע ההסכם כאשר הסתיר מהתובעים כי איננו חשמלאי מוסמך. הנתבע מסר גרסה נוגדת, לפיה יידע את התובע באי החזקת רשיון חשמלאי מוסמך על ידו וסיכם עמו על כך שיבוצע פיקוח של חשמלאי מוסמך. לטענתו, פיקוח כזה אכן בוצע בפועל, כפי עדותו של אפל על מספר ביקורים שביצע בבית במהלך תקופת העבודה, והחשבונית שהוציא בענין. בנוסף הדגיש הנתבע כי מדובר בעבודות הכנת תשתית החשמל במתקן "מת", קרי מתקן שאין עובר בו זרם חשמלי, ולפיכך עבודתו תחת פיקוח של חשמלאי מוסמך מעת לעת, מותרת על פי החוק. ב"כ התובעים טוען כי יש לפקפק באמיתות העדויות של הנתבע ואפל, שהינם מיודדים ובקשרי עבודה, ובאותנטיות החשבונית שהוצגה (לנוכח המועד המאוחר של הוצאתה והסכום הנמוך ששולם - 300 ₪ - ביחס למהותה ועלותה של עבודת פיקוח). כן טוענים התובעים, כי גם עבודת הכנת תשתית חשמל במתקן בו אין זרם חשמלי, אסורה על פי החוק בהעדר פיקוח צמוד ורצוף של חשמלאי מוסמך. לא מצאתי לנחוץ להכריע במחלוקות אלה, שכן אין עסקינן במקרה בו מבקש התובע להפסיק את עבודת הנתבעים בטענה לחוסר תום לב במו"מ ואי גילוי עובדה מהותית להתקשרות. במקרה דנן, אין מחלוקת כי הנתבע היה, בפועל, בקיא ומנוסה בעבודות חשמל, וכי ביצע עם בנו את רוב עבודות תשתית החשמל בבית, עליהן הוסכם בהסכם. אין מחלוקת, כי עבודת הנתבעים הופסקה ללא כל קשר לקיומו או העדרו של רשיון חשמלאי מוסמך בר תוקף, ומשכך יש לבדוק ולאמוד את שוויין הכספי של העבודות שביצעו הנתבעים, ומהן נהנו התובעים, מבחינה אובייקטיבית וללא זיקה לשאלת חוקיות העבודה בלא רשיון חשמלאי מוסמך. מבחינה עובדתית, דעתי היא כי התובע לא שאל את הנתבע על קיומו או העדרו של רשיון חשמלאי מוסמך, מתוך שהניח כי הנתבע מחזיק ברשיון כזה, והנתבע מצידו לא טרח להעמידו על טעותו, מתוך שסבר כי ביכולתו לבצע את העבודות ולהעביר את ביקורת חברת החשמל באמצעות הפיקוח של החשמלאי המוסמך אפל. תמיכה למסקנתי זו הנני מוצאת בעובדה שהתובע לא שמע מעולם את שמו של אפל במהלך כל תקופת העבודה של הנתבעים בבית, אלא יצר איתו קשר טלפוני באקראי לאחר הפסקת עבדות הנתבעים, תוך שהתובע הופתע לגלות כי יש קשר בין אפל לבין הנתבע. חיזוק נוסף לכך הנני מוצאת במכתבו של התובע לנתבע (נספח ה'1 לתצהירו) מיום 17.9.96 שהינו מכתב אותנטי שנכתב מנהמת ליבו של התובע, בעוד הסכסוך טרי, וללא ייעוץ משפטי. במכתב, בו קובל התובע על כך שהנתבע לא השלים את עבודות החשמל להן התחייב בהסכם, נאמר: "...לאחר בדיקה ותלונה, התברר שאינך חשמלאי מוכר מזה שנים כמקובל ולולא הייתי יודע, בדיעבד לא הייתי מעסיק אותך בביתי למרות המקצועיות הרבה שלך (בעיני)". מטרת המכתב, כעולה מתוכנו, היתה עריכת התחשבנות סופית בין הצדדים תוך ניכוי עלות התשלום לחשמלאי המחליף מהסכום ששולם לנתבעים, ומכך עולה כי האימרה אודות הגילוי בדיעבד של העדר הרשיון לא נכתבה מתוך כוונת ניגוח או התנערות מהתשלומים ששולמו אלא בכנות וללא כוונה "להפיק הון" עקב התגלית. לפיכך הנני מעדיפה את גרסת התובע בנקודה זו. אשר לקיומו של הפיקוח בפועל, לא מצאתי סיבה לפקפק בעדותו של אפל, שהיתה מהימנה עלי, ובאמיתות החשבונית שהוצגה בענין זה. העובדה כי החשבונית לא הוצאה סמוך יותר לביצוע הפיקוח אלא מספר חודשים אחריו (ינואר 1997) יכולה להתיישב עם העובדה כי מדובר בשני בעלי מקצוע שעבדו זה עם זה באופן אינטנסיבי בעבר ותכננו לערוך התחשבנות בגמר עבודת הפיקוח, לאחר ביקורת חברת החשמל, כפי שהיה צריך להתבצע על פי התכנון המקורי. כאמור, לממצאים אלה אין נפקות בנסיבות התביעות שבפני, שכן גם אם הסתיר הנתבע מהתובע את העובדה שאינו מחזיק ברשיון בר תוקף, וגם אם אצא מנקודת הנחה כי אילו היה התובע יודע זאת - לא היה מתקשר עם הנתבע בהסכם, הרי שכל עוד לא נגרם לתובעים נזק בעקבות העובדה שהתגלתה, אין הם זכאים לסעד כלשהו. הנזק הנטען - עניינו בטיבן ותקינותן של העבודות שבוצעו ו/או באי השלמתן במועד, ותו לא, והנתבעים זכאים לשכר המוסכם עבור העבודות אותן הספיקו לבצע, בניכוי עלות ההשלמה ו/או התיקונים שנדרשו כדי להעמיד העבודות על מכונן ולהעביר את הביקורת. כל תוצאה אחרת יהיה בה משום עשיית עושר ולא במשפט על ידי התובעים. גם לענין הגורם להפסקת העבודות בבית ע"י הנתבעים, הנני מעדיפה את גרסת התובע, שהינה הגיונית ומתיישבת יותר עם הראיות שהובאו. לתובע לא היה כל אינטרס להפסיק את עבודות החשמל בחודש ספטמבר 1996 בטרם השלמתן, כאשר זמנו דחק בו להשלים את עבודות החשמל ולהביא את בניית הבית לסיומה. לעומת זאת הנתבעים, אשר קיבלו את כל או רוב הכספים שדרשו לביצוע העבודות, לא מיהרו לסיים את עבודתם, בין מחמת עיסוק בעבודות אחרות ובין בשל מחלוקת עם התובע על תשלומים שדרש בגין עבודות נוספות שביצעו עבורו. הנתבע טען כי עקב דרישתו להתחשבנות עם התובע ביחס למכלול העבודות בבית ובמשרד, התובע נעשה עויין כלפיו, שינה את הגישה ובסופו של דבר סילק אותם מהעבודה, אולם גרסה זו היתה כללית וסתמית, בלא שהומצא שום הסבר סביר לעובדה כי רק כעבור חודשיים מהסכסוך הופסקו לפתע העבודות ללא כל דין ודברים. זאת ועוד: הוכח כי התובע פנה בדרכים שונות אל הנתבעים שיסיימו את עבודתם, נוכח רצונו לסיים את הבניה ולהשתכן בביתו החדש. בין היתר הפעיל את אביו, כדי שילחץ על הנתבע לסיים את עבודתו. בעדותו סיפר אבי התובע (ע"ת 2) מאיר מכניאן כי: " ...עופר אפרת הוא האדם שיושב כאן באולם, דיברתי איתו. הבן שלי ביקש ממני לדבר איתו. אני מכיר אותו שיטחית. ביקשתי ממנו לסיים את העבודות ואמר שיבוא בעוד כמה ימים כי היה במילואים. הוא הבטיח לבוא תוך כמה ימים ולסיים את העבודה, בני אמר לי שהוא לא בא...". ראוי לציין כי לא זו בלבד שהנתבע לא הביא שום הסבר משכנע לפנייתו של התובע ע"י המכר המשותף דן שלמה גל בעניין חידוש העבודות (שהנתבע לא הכחישה) או לפנייתו של אבי התובע בעניין זה, אלא שבתצהירו הכחיש הנתבע כי שוחח עם מי מקרובי משפחתו של התובע ולאחר מכן סתר את גרסתו בחקירה הנגדית (פרוטוקול מיום 13.1.00 עמ' 48) בה הודה בשיחה עם אבי התובע. לפיכך הנני קובעת כי הנתבעים הם שהפסיקו את העבודה מיוזמתם ולא סולקו מהעבודה בבית על ידי התובע. לפיכך אין הנתבעים זכאים לרווח שנמנע מהם להפיק על ידי השלמת העבודות שסוכמו בהסכם, והתובע היה זכאי להביא חשמלאי מחליף מטעמו ולקזז את עלות עבודות ההשלמה והתיקון מהסכום שהוסכם עם הנתבעים כתמורה כוללת עבור ביצוע העבודות. ב. עבור איזו עבודה מהעבודות הנטענות שולמו הכספים לנתבעים לענין הכספים ששולמו, בסך של 14,500 ₪, המחלוקת בין הצדדים היא על עצם קיומן (וממילא על עלותן) של עבודות נוספות שעבורן שולם חלק מהסכום. התובעים טוענים כי פרט לעבודות החשמל בבית לא בוצעו כל עבודות נוספות על ידי הנתבעים, ואילו הנתבעים טוענים כי מתוך הסכום הכולל, 5,000 ₪ שולמו להם עבור ביצוע עבודות במשרד ועוד 1,500 ₪ שולמו לזיו וחברו עבור עבודות פינוי ונקיון בבית, אותן ביצעו לבקשת התובע. להלן הראיות והטענות שהוצגו על ידי הצדדים. לענין ביצוע העבודות הנטענות במשרד: הנתבעים הציגו חשבונית וקבלה של תעוז (נ/2 ונ/3) ע"ס 5,000 ₪ שהוצאו ביום 21.3.96 לכבוד "דקל הידראוליקה, כפר בילו, משק פולישוק" ונרשם בחשבונית "עבור עבודות חשמל". זאת, לעומת החשבונית הראשונה שהוצאה לתובע בגין העבודות בבית, נ/1, ואשר עליה נרשם שמו של התובע וכתובת הבית. הנתבעים טוענים כי השוואת שני המסמכים נ/1 ונ/3 מלמדת על כך שאכן מדובר בשני אתרי עבודה נפרדים. בנוסף, יש לציין, כי בעוד שבספח לשיק הראשון רשם התובע "עבור עבודות חשמל בגני יוחנן 152", הרי שבספח לשיק השני רשם "עבור עבודות חשמל" גרידא. בנוסף, הציג הנתבע את פירוט העבודות שבוצעו לטענתו במשרד (נספח ד' לתצהירו) שהינו מסמך פנימי של תעוז ובו מצויינות כל העבודות שבוצעו במשרד, שסכומן הכולל מגיע ל-9,055 ₪ (כולל מע"מ). ב"כ הנתבעים הצביע על כך שהשיק השני שולם במועד מוקדם מאד ביחס לתנאי התשלום שנקבעו בהסכם - עובדה המצביעה על העדר קשר בינו לבין עבודות החשמל בבית: אין חולק כי השיק שולם ביום 7.2.96 (וזמן פרעונו 31.3.96), דהיינו נועד להיפרע חודשיים בלבד לאחר תחילת העבודות, כאשר טרם הסתיים שלב הנחת הצנרת והחוטים. ואילו לפי תנאי ההסכם, היה על התובע להשלים סך של 60% מהתמורה הכוללת רק בגמר צנרת וחוטים. שואל ב"כ הנתבעים, אם כן, מה היה לו לתובע להקדים עד כדי כך ולשלם 10,000 ₪, שהם כ-80% מהתמורה הכוללת, חודשיים בלבד לאחר תחילת העבודה, ובטרם סיום השלב שהיה על הנתבעים לסיים לשם כך על פי ההסכם?! מתמיהה זו מסיק הוא, כי אין זאת אלא שהשיק השני לא היה קשור כלל לעבודות בבית, כטענת הנתבע. מנגד, טוען התובע כי נספח ד' הנ"ל אינו אלא "פיברוק" מאוחר של הנתבע שהוכן לצורך התביעה שכנגד, באשר אין חולק כי מסמך זה לא הוצג מעולם על ידי הנתבע לתובע. כמו כן כופר התובע בביצוע עבודות כלשהן על ידי הנתבע במשרדו, אם כי בחקירתו הנגדית הודה במקצת העבודות (סעיפים 20, 21 ו-24 לנספח ד', שהן עבודות הובלת ציוד והתקנת רב-תא) וטען כי בוצעו כמחווה חברית וללא כל הסכמה שישולם בעבורן. לחיזוק טענה זו הזכיר התובע בניית שער "בשווי 12,000 ₪" שביצע לטענתו כמחווה ידידותית עבור הנתבע, ללא תמורה כספית. עם זאת, ובניגוד לכך, אמר התובע כי "סעיף 21 נעשה ביום והוא קיבל ממני שיק" - מבלי להציג כל ראיה לכך, הגם שלכאורה היתה לו האפשרות להראות כי היה שיק אחר ששולם עבור אותה עבודה. התובע טוען כי אילו היה מוסכם בין הצדדים על ביצוע עבודות במשרד, היתה נערכת הזמנה כדת וכדין על גבי מסמך החתום ע"י שני הצדדים, כפי שנעשה בענין העבודות בבית, שהרי היקף העבודות הנטענות במשרד אינו נופל ממנו בהרבה. לענין החשבונית טוען התובע, בחצי פה, כי יתכן וביקש מהנתבע להוציא את החשבונית על שם המשרד, לצורך קיזוז מס תשומות בהתחשבנות עם מע"מ, כמנהג עם ישראל. הוא הסתבך בלשונו כשנשאל אם בפועל קיזז את המס ע"י החשבונית. עם זאת, התובע מצביע על כך שהשיקים ששולמו לתעוז בשני המקרים (השיק הראשון והשני, נספחים ב' וד' לתצהיר התובע) שולמו מחשבון דקל הידראוליקה, ולא מחשבונו הפרטי של התובע. מכאן, שאין להסיק מסקנות מהעובדה, שהחשבונית השניה הוצאה לכבוד דקל הידראוליקה - קל וחומר כשעובדה זו משרתת את ענייניו של התובע מול שלטונות מע"מ. תמיהה נוספת עולה מהעובדה שהשיק השני ניתן לנתבע בחודש פברואר 1996 - שעה שנספח ד' הועלה על הכתב - לכל המוקדם - בחודש מרץ 1996. הנתבע אף לא הסביר באילו מועדים בוצעו כל העבודות המפורטות בנספח ד', באם ברצף אחד או במהלך תקופה ממושכת, האם סוכם על המחיר מראש או בדיעבד וכיו"ב. לפיכך, מתן מקדמה על סך 5,000 ש"ח לפני שבוצעו עבודות כלשהן במשרד, מבלי שנערכה ונחתמה הזמנת עבודות (כפי שנעשה לגבי הבית) וללא ראיה שהיתה הסכמה או הערכה מראש להיקפן ועלותן הצפויה - איננו מתקבל על הדעת. תמוה גם, שהנתבע לא ערך תרשומת של מועדי ביצוע העבודות ולא החתים את התובע על התשלום המוסכם תמורתן, במשך כל התקופה שעמדה לרשותו מחודש פברואר עד חודש ספטמבר 1996. אשר לטענת הנתבע כי אין זה סביר שחודש לאחר תחילת ביצוע העבודות בבית יתן התובע לנתבע 80% מסכום התמורה הכוללת, כאשר הדבר לא נדרש על פי תנאי ההסכם, הרי שניתן לישב תמיהה זו בכך שהיו עלויות נוספות עקב שינויים ותוספות ביחס להזמנה המקורית, והנתבע דרש מקדמה גדולה יותר בעקבות תוספות אלה; בנוסף, יש לזכור כי תנאי התשלום לא היו פרי מו"מ בין הצדדים אלא היו מודפסים על הטופס הסטנדרטי של ההזמנות בעסקו של הנתבע, ולכן לא עמד התובע בדווקנות על האמור בהם, אלא הסכים להקדים תשלום ובלבד שהעבודה תתקדם ותסתיים. סוף דבר, הנני דוחה את טענת הנתבע כי השיק השני נועד לתשלום עבור עבודות שבוצעו במשרד. לענין עצם ביצוען של עבודות אלה, מעבר לעבודות בהן הודה התובע בחקירתו הנגדית, הנני קובעת כי לא הוכח במידה מספקת שהעבודות בוצעו ו/או שביצוען היה תמורת תשלום מוסכם בין הצדדים, גם אם אינני שוללת את האפשרות כי הנתבע דרש סכומי כסף כלשהם תמורת ביצוע העבודות או חלקן, ויתכן כי על רקע זה החל הסכסוך בין הצדדים. לענין ביצוע עבודות ע"י זיו וחברו: לענין השיק השלישי, שמועד פרעונו יולי 1996, טוען התובע כי שיק זה נועד לגמר חשבון וכי מסר אותו לידי הנתבע אך רשם אותו לפקודת זיו אפרת שכן הנתבע ביקש זאת ממנו, משיקולים של היותו רשום כמובטל בביטוח לאומי. טענה זו תמוהה משהו שכן לא הוברר מה השתנה מבחינת הנתבע בין מועדי קבלת השיקים הקודמים לבין מועד קבלת השיק השלישי. אילו רצה הנתבע שהכסף לא יכנס לחשבון הבנק שלו, יכול היה לבקש מהתובע כסף מזומן, או שהשיק ירשם "עצמי" וייפדה על ידו, ולא היה צורך לרשום כנפרע את זיו דווקא. כן מצביע התובע על ספח השיק השלישי בו רשם "עופר - תעוז ע"י זיו אפרת, הפרשים ע"ח גני יוחנן, סה"כ עד היום 14,500 ש"ח". התובע טוען כי רישום זה הינו אותנטי ומצביע על כך שהשיק ניתן כחלק מהתמורה הכוללת. טענה זו איננה משכנעת משום שהתובע לא טען ולא הראה כי בחודש יולי 96', עת שעבודות החשמל היו בעיצומן, נערכה התחשבנות כוללת או זמנית בינו לבין הנתבע, שבעטיה שולמו "הפרשים" אלה. גם התמורה הכוללת לה טוען הנתבע עצמו בתצהירו (סעיף 17), לרבות השינויים והתוספות שסוכמו בין הצדדים במהלך הביצוע (למעט סעיפים 27, 29 ו-30 אשר לא סוכמו מחיריהם), איננה מגיעה לסך של 14,500 ש"ח, ולכן לא סביר שהתובע שילם סך זה מבלי שהנתבע תבע אותו. מנגד טוענים הנתבע, בנו זיו וחברו אורן כברה, כי זיו ואורן התבקשו על ידי התובע במהלך יוני 1996 לבצע עבודות פינוי פסולת בנין והובלת בלוקים, חול וריצוף וכן נקיון בחצר הבית. תמורת עבודות אלה, אותן ביצעו במהלך 3-4 ימים בהיותם בחופשת הקיץ טרם גיוסם לצה”ל, קיבלו סך של 1,500 ש"ח. עדויות זיו ואורן היו מהימנות עלי, והנני קובעת כי השיק השלישי שולם עבור עבודות שאינן קשורות להסכם. סוף דבר, התובע שילם לנתבע סך של 13,000 ש"ח בגין העבודות נשוא ההסכם. ג. היקפן ועלותן הכספית של העבודות שבוצעו ע"י הנתבעים עד להפסקת עבודתם הנתבע טוען כי עלותן הכוללת של העבודות שבוצעו ע"י הנתבעים עד להפסקת עבודתם היתה כ- 13,500 ש"ח (כולל מע"מ), על פי התחשיב שערך הנתבע בסעיף 17 לתצהירו. מנגד טוען החשמלאי עמרני, שעל דבריו כאיש מקצוע מסתמך התובע, כי סעיפים נוספים שהנתבע מצהיר על ביצועם - לא בוצעו בפועל: סעיפים 6, 7, 13, 13, 28, וכן פריט מס' 30 ברשימה שערך הנתבע בתצהירו. התובע לא הציג חוות דעת מומחה של איש מקצוע נייטרלי לענין מצב עבודות החשמל עם הפסקת עבודת הנתבעים, אלא את עדותו של מר עמרני שהינו קרוב משפחתו ואשר גם קיבל, על פי הטענה, סכום כסף עבור השלמת העבודות ותיקונן ולפיכך היה בעל ענין בדבר. הסבריו של התובע בענין זה אינם מתקבלים על הדעת. גם התמונות שצולמו על ידי התובע אינן מוכיחות את הטענות שבמחלוקת. לפיכך, הנני מעדיפה בענין זה את עדות הנתבע. מכאן שערך העבודות שבוצעו 13,500 ש"ח והתובע נותר חייב לנתבע 500 ש"ח. סיכום יש לבודד מתוך הסכום של 5,000 ₪, ששילם התובע לעמרני בגין התיקונים וההשלמות שלא בוצעו על ידי הנתבע, את הסכום שנועד לתיקוני ליקויים (להבדיל מעבודות שלא בוצעו כלל ועל כן גם לא שולם עבורן לנתבע). הנתבע מודה כי לא ביצע את סעיפים 8, 9, 19, 20, 21, 22, 23, 26 להסכם. עלותם של אלה - 830$ + מע"מ, או 2,490 ש"ח + מע"מ. מכאן, שסכום זה היה על התובע לשלם בכל מקרה (לנתבע או לחשמלאי המחליף). על הנתבע לפצות את התובע בגין היתרה ששולמה לצורך התיקונים בלבד, בסך 2,000 ש"ח. בנוסף, הנתבע מודה כי הופקד בידיו ארגז אביזרי חשמל של גביס שרכש התובע, לצורך התקנתם בבית, וכי בפועל הותקן רק חלק קטן מהאביזרים. הנתבע טען כי עיכב בידיו את האביזרים להבטחת יתרת המגיע לו לטענתו, והצהיר על נכונותו להחזיר את האביזרים לידי התובע ע"פ החלטת בית המשפט (סעיף 39 לתצהירו). התובע הציג רשימה של האביזרים שרכש (על פי רשימה שערך הנתבע - ת/1) והצעת מחיר לגביהם בסך 2,835 ש"ח. כן תמך את תביעתו בחשבוניות עבור רכישת אביזרי חשמל ע"י עמרני, להשלמת העבודה, בסך 2,908 ש"ח. הנתבע לא הציג פירוט של האביזרים שנותרו בידיו כדי לשלול גרסת התובע לפיה רק חלק קטן מהאביזרים שרכש ומסר לנתבע, הותקן בבית. בנוסף, אין לחייב את התובע לקבל חזרה את האביזרים בעין (בהנחה שנותרו בחזקת הנתבע ולא עשה בהם שימוש בינתיים), שכן איננו חשמלאי או קבלן בנין ואין לו כל צורך בהם. לפיכך הנני מחייבת את הנתבע להחזיר לתובע את ערכם הכספי של האביזרים שנותרו ברשותו, אותו אני אומדת בסך של 2,500 ש"ח (למועד הרלוונטי). הנני דוחה את טענת התובע לענין עלות ביקורת של חברת החשמל שנכשלה, שכן היה על החשמלאי המחליף לוודא כי הבית מוכן לביקורת, ולא לבצע אותה במצב בו העבודות נותרו בלתי גמורות, כפי שידע מר עמרני בבירור, "כדי לתת בסיס לתביעה". הנני דוחה את טענת הנתבע כי התובע צריך לשלם לו סכום נוסף בגין חציבה בתקרות בגין שינוי מקומם של קירות, שכן עולה מהראיות כי עבודות חשמל אלה נכללו במסגרת העבודות נשוא ההסכם והטענה לעלות נוספת היא סתמית וכבושה. תביעתם של התובעים לפיצוי בגין עגמת הנפש והדחיה שנגרמה להם בהשלמת עבודות החשמל בבית, הינה מופרזת ביותר. הוכח כי העבודות שלא הושלמו ו/או התיקונים שהיה צריך לבצע לא עלו על 5 ימי עבודה ולא היה קושי למצוא חשמלאי שישלים את המלאכה ללא דיחוי. אין הנתבע אחראי לכך שהדבר לקח לתובע שלושה חודשים. הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 1,000 ש"ח כפיצוי על עגמת הנפש, הטרדה ואובדן הזמן שנגרם לו עקב העיכוב בסיום עבודות החשמל. הנני דוחה את תביעת הנתבעים לפיצוי על עגמת נפש בגין הטרדות טלפוניות ונזקי רכוש. לא הוכח כי ההטרדות הטלפוניות חרגו ממסגרת הסביר בנסיבות הענין, ולא הוכח כי התובע אחראי לנזקי הרכוש. סוף דבר, על הנתבע לשלם לתובע סך של 5,500 ש"ח בניכוי הסך של 500 ש"ח שנותר התובע חייב לו, ובסה"כ 5,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.96 ועד לתשלום בפועל. לסיום אציין כי ב"כ שני הצדדים "טיפסו על עצים גבוהים" בניפוח סכום התביעה והתביעה שכנגד, ואף חרשו חריש עמוק בעובדות ובראיות והאריכו מעניתם, הן בתצהירים, הן בחקירות הנגדיות והן בסיכומים, עד לפרטי הפרטים, מעל ומעבר לסביר ולמתחייב מהיקפו הכספי הממשי של הסכסוך. בהתחשב בכך שהתביעה הוגשה על סכום מנופח ומופרז, והתביעה שכנגד (המנופחת אף היא) נגררה בעקבותיה, ובהתחשב בהיקף האמיתי של המחלוקת הכספית, הנני מחייבת את הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין התביעה והתביעה שכנגד בסך כולל של 4,000 ש"ח + מע"מ. חוזהחשמל