חוזה עבודות פיתוח עם קבלן

פסק דין ס. ג'ובראן, שופט: בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (להלן: "בית משפט קמא"), מיום 13.7.99, שניתן על ידי כבוד השופטת ח. לפין-הראל, בת.א. 5314/95, לפיו חוייבה המערערת לשלם למשיב סך של 40,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה החל מיום 1.1.96. העובדות הצריכות לעניין: בין המערערת למשיב נחתם חוזה לפיו המשיב יבצע עבודות פיתוח ב"רח' היסמין ביוקנעם עלית" כקבלן משנה של המערערת שהיא חברה קבלנית, עבור מזמינת העבודה, מועצה מקומית יוקנעם (להלן: "המזמינה"). המשיב, הוא התובע בתביעה המקורית, הגיש תביעה לבית משפט קמא בה נתבקש בית משפט קמא לחייב את המערערת, היא הנתבעת בתביעה המקורית, לשלם לו את החשבון הסופי לו הוא זכאי בגין העבודה שביצע. המערערת התגוננה בטענה לפיה המשיב לא עמד בהתחייבות עפ"י דרישת המזמינה וכי הוא מתעלם מהחשבון הסופי אשר אושר על ידה ועל כן יש לדחות את תביעתו. המשיב הגיש כתב תביעה מתוקן לפיו הוא מודה כי עבודות מסויימות הוא לא ביצע, וכן בתיקון הסכום הסופי ובהתאם לכך ההתחשבנות. המערערת הגישה שני כתבי הגנה מתוקנים. בכתב ההגנה המתוקן הראשון טענתה העיקרית היתה כי המשיב עזב את עבודתו, כי לא הייתה מרוצה מעבודתו וכי יש להפחית מהחשבון את הכספים ששולמו למשיב עבור עבודות אותן היא עצמה ביצעה במקומו. בכתב ההגנה המתוקן הנוסף טענה המערערת שתי טענות קיזוז נוספות, האחת כי בשלבים הראשונים של העבודה בצעה עבורה את העבודות חברת א.א.ס., והיא, המערערת, שילמה בטעות למשיב כספים אשר היו אמורים להשתלם לחברת א.א.ס., והשניה כי בין המערערת למשיב הוסכם כי חלק מן התשלומים המגיעים למשיב ישולמו באמצעות שירותי מחפרון, ולטענתה היא סיפקה למשיב שירותי מחפרון בשווי 57,000 ש"ח אותם יש לקזז כנגד המשיב. הצדדים הסכימו להעביר את הבדיקה בעניין טענותיהם החשבוניות, לידי מומחה. בית משפט קמא מינה את מר מוחמד עבאס, מנהל חשבונות/יועץ מס (להלן: "המומחה"), כדי שייתן חוות דעת מקצועית בעניין. לאחר שהמומחה נתן הזדמנות לכל צד לטעון את טענותיו בפניו במשך מספר ישיבות, ולהביא ראיות לביסוס טענותיו, ולאחר שבדק את כל המסמכים שהוצגו בפניו, הוא קבע כי המערערת נשארה חייבת למשיב סך של 103,579 ש"ח לפני מע"מ. בית משפט קמא קבע בפסק דין מנומק, המבוסס על שמיעת הצדדים והעדים שהופיעו בפניו, ועל פי המוצגים שהוגשו לפניו כולל חוות דעתו של המומחה שמונה, כי המערערת עמדה בנטל להוכיח את טענת הקיזוז שלה בנושא המחפרון ולכן הפחית מיתרת החובה שנקבעה ע"י המומחה, סך של 57,000 ש"ח בעבור שירותי המחפרון. לעומת זאת קבע בית משפט קמא כי המערערת לא הצליחה להוכיח את טענת הקיזוז שלה בעניין הכספים ששולמו לטענתה בטעות למשיב במקום לחברת א.א.ס בעבור שלבי העבודה הראשונים. בעניין טענת המערערת כי המשיב לא השלים את עבודתו ועזב בחודש אוגוסט 95 בעוד שהיה אמור לסיים את עבודתו רק בחודש אוקטובר 95, וכי היא נאלצה להשלים רשימת ליקויים להם אחראי היה המשיב, מצא לנכון בית משפט קמא להפחית מיתרת הסכום המגיעה למשיב, על פי האומדן באופן יחסי לתקופה כ- 6,500 ש"ח. טענות הצדדים: ב"כ המערערת טען כי שגה בית משפט קמא משקבע שעל המערערת לשלם למשיב בעבור חשבונות חלקיים 1 ו- 2 המתייחסים לעבודות שבוצעו ע"י חברת א.א.ס. בשלבי העבודה הראשונים, ושכלל לא בוצעו ע"י המשיב, זאת על אף שלטענת ב"כ המערערת מהעובדות עולה בבירור כי המשיב לא ביצע את העבודות הנ"ל. לכן, טען ב"כ המערערת כי בית משפט קמא הגיע למסקנות שגויות הנובעות מן העובדות, ומכיוון שמסקנה מוסקת עפ"י ההגיון, אין לשופט בערכאה הראשונה יתרון לעומת בית המשפט שלערעור. עוד טען ב"כ המערערת לעניין העבודות נשוא חשבונות חלקיים 9 ו- 10, שלטענתו לא בוצעו ו/או לא הושלמו ע"י המשיב, כי המשיב הוא שהיה צריך להרים את נטל ההוכחה ולהראות כי אכן ביצע את העבודות נשוא החשבונות הנ"ל וזאת במיוחד לאור קביעתו של בית משפט קמא כי המשיב הפסיק את עבודתו בחודש אוגוסט 95' בעוד שהיה עליו לסיים את עבודתו רק בחודש אוקטובר 95' ואף המשיב אינו מכחיש זאת, ולאור כך שהמערערת הוכיחה כי את העבודות הנ"ל ביצע הקבלן עלי שהאב מוחמד בין חודשים יולי 95' לנובמבר 95'. ב"כ המערערת הוסיף וטען כי עדות המשיב הינה מבולבלת, מגומגמת ולא עקבית הן בנושא מועד תחילת עבודתו, הן בגין העבודות נשוא חשבונות 9,2,1 ו- 10, הן בנושא מועד עזיבתו את האתר והן בנושא המחפרון. לכן לטענתו, שומה היה על בית משפט קמא להעדיף את גרסתו ועדותו של מנהל המערערת שנתמכה גם בראיות בכתב. כמו כן, לטענת ב"כ המערערת המשיב לא המציא מסמכים או יומני עבודה שהיו יכולים לתמוך כביכול בגרסתו הן ביחס לחשבונות 1,2,9,10 והן בקשר למחפרון. לעומתו, ב"כ המשיב טען כי צדק בית משפט קמא משדחה את טענת הקיזוז בעניין העבודות הראשונות נשוא חשבונות 1-2, בין היתר משום שהמערערת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה, ואף המומחה דחה טענת קיזוז זו. בעניין העבודות נשוא חשבונות 9 ו- 10, שלא בוצעו ו/או לא הושלמו לטענת המערערת ע"י המשיב, טען ב"כ המשיב כי המומחה אכן התחשב בטענה זו בחוות דעתו וקיזז זאת מן הסכום לו זכאי המשיב, ובית משפט קמא הוסיף וקיזז עוד סך של כ- 6,500 ש"ח נוספים בעבור העבודות שלא הושלמו. עוד טען ב"כ המשיב כי המערערת, כפי שנקבע ע"י בית משפט קמא, לא הוכיחה טענה זו ולא הביאה ראיות בעניין מחיר אותם תיקונים והשלמות חובה שבוצעו, ולכן היה על בית משפט קמא לדחות טענה זו. ב"כ המשיב הגיש אף ערעור שכנגד לעניין טענת הקיזוז של המערערת בנושא שירותי המחפרון, ובעניין קביעת בית משפט קמא כי המשיב לא השלים את העבודה כפי שפורט לעיל בפיסקה הקודמת. לעניין שירותי המחפרון טען ב"כ המשיב כי המומחה שמונה דן בטענת קיזוז זו של המערערת ודחה אותה, משום שהמערערת לא הוציאה חשבונית ולא ניהלה יומן ציוד אזרחי כנדרש על פי החוק כדי שניתן ללמוד מהם שהמחפרון עבד עבור המשיב באתר. לכן, טען ב"כ המשיב כי בית משפט קמא טעה כשביקש מהמשיב להמציא חשבונית או יומן ציוד אזרחי ובכך הטיל את נטל הוכחת טענת הקיזוז על המשיב במקום להטילה על המערערת שאף היא לא המציאה מסמכים אלו. ב"כ המשיב טען עוד כי טעה בית משפט קמא כשאפשר לב"כ המערערת לצרף לסיכומיה תלושי שכר של נהג המחפרון, מר סאלח עמאריה, לאחר סיום ההוכחות ומבלי לאפשר לב"כ המשיב לעיין באותם מסמכים. לכן, ביקש ב"כ המשיב לא לקבל את התלושים כראיה ולא לייחס לעדותו של העד הנ"ל משקל כלשהו, מה גם שלטענתו עדות העד היתה בלתי אמינה, מתחמקת ולא עקבית. ב"כ המערערת טען לעניין הערעור שכנגד שהגיש המשיב בנושא המחפרון כי צדק בית משפט קמא בקובעו כי יש לקזז מהפיצוי שהמערערת חייבת למשיב את נושא המחפרון וזאת משום שיש להעדיף את גרסתו ועדותו של מנהל המערערת שנתמכה גם בראיות בכתב ובין השאר בעדותו סאלח עמריה שעבד על המחפרון בעבור המערערת, זאת לעומת עדותו המבולבלת, המגומגת והבלתי אמינה של המשיב. דיון כלל הוא כי בית המשפט שלערעור לא יתערב בהכרעת הערכאה הראשונה אלא אם הוכחה טעות בולטת בשיקוליה או פגם היורד לשורשו של עניין. דברים אלה מקבלים משנה תוקף כאשר הערכאה הראשונה בהכרעת דינה התייחסה למימצאים עובדתיים וכמו כן התרשמה מהעדים. "כלל ידוע ומוכר הוא כי כאשר הכרעת בית משפט קמא מבוססת על מהימנות, אין בית המשפט שלערעור נוטה להתערב בהכרעתו". (ע"א 1618/92 אבו נ' רשות הפיתוח על ידי מינהל מקרקעי ישראל ואח', פ"ד מז(3) 839, 844). זאת ועוד: "אין בית המשפט לערעורים מוכן להתערב בקלות במימצאי עובדה של בית משפט קמא בעיקר מן הטעם שאין לו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה, מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות". (ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים, פ"ד לב(2) 661, 665). בענייננו, בית משפט קמא שמע את העדים והתרשם מהם ישירות, ולא עולה מחומר הראיות שעמד בפני בית משפט קמא ומפסק הדין כי בית משפט קמא שגה בעליל בקביעותיו העובדתיות ובהערכת העדויות, או שהסיק מסקנות אשר אינן עומדות במבחן השכל הישר ואשר מצדיקות את התערבותה של ערכאת הערעור. בנוסף, גם לגופו של עניין נראות לי נכונות קביעותיה של השופטת קמא: אכן טענת קיזוז הינה טענה שהנטל להוכיחה מוטל על הטוען אותה! לצורך עמידה בנטל זה אין די כי נטען והוכח שקיימות סתירות, תמיהות או אי הבנות בגירסת המשיב, אלא על המערערת היה מוטל להוכיח את גרסתה שלה ע"י הצגת עובדות המראות בעליל שלא יכולה היתה השופטת קמא להתרשם כפי שהתרשמה. (ראו למשל ע"א 207/86 מגן נ' בכר, פ"ד מב(4) 63, 68-69; ראו עוד ע"א 16/89 ורדים חברה לגידול פרחים בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פ"ד מה(5) 729 בעמ' 736). בענייננו, לעניין העבודות נשוא חשבונות 1 ו- 2 אותן טוענת המערערת כי ביצעה חברת א.א.ס. ולא המשיב, לאחר שבחנתי את טיעוני ב"כ המערערת לעניין הנ"ל כפי שהופיעו בהודעת הערעור ובסיכומים שהוגשו בפני, לא מצאתי שיש בעובדות הנטענות ע"י המערערת, כדי להגיע למסקנה וודאית או אף קרובה לוודאית כי המשיב לא ביצע את העבודות הנ"ל ולכן צדק בית משפט קמא משקבע כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח טענת קיזוז זו. בעיקר מצאתי כי לחובתה של המערערת פועלת עובדת אי הבאתם של עדים רלוונטים מחברת א.א.ס, אשר יעידו כי אמנם חברת א.א.ס. ביצעה את העבודות נשוא חשבונות 1 ו- 2 ולא המשיב. שהרי, הלכה ידועה היא כי הימנועתה של המערערת מלהביא ראיה מצויה ורלוונטית תוביל את בית המשפט למסקנה שאילו הובאה, היא היתה פועלת לרעת הצד שנמנע מהגשתה. בעניין זה נאמר כי: "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא שהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו". (ע"א 50/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 595, 602). זאת ועוד, אף המומחה שמונה קבע כי המערערת לא הצליחה להוכיח טענת קיזוז זו. אף לעניין העבודות האחרונות שלטענת המערערת לא בוצעו ו/או לא הושלמו ע"י המשיב מצאתי כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי היא זכאית לקיזוז העבודות הנ"ל מיתרת חובתה למשיב, יותר מכפי שכבר קוזז לזכותה ע"י המומחה וע"י בית משפט קמא: המומחה שמונה קבע בחוות דעתו לעניין טענת הקיזוז הנ"ל של המערערת, בסעיף 1 לפרק "מימצאי הבדיקה לגבי הסעיפים השנויים במחלוקת", כי: "לגבי עבודות המפורטות בסעיף 92 אשר בח-ן 10 בסך 47,719 ש"ח, בדקתי את מסמכי התובע (המשיב בענייננו- הוספה שלי, ס.ג.) אשר הגיש לנתבעת (המערערת בענייננו- הוספה שלי, ס.ג) ובהם פירוט העבודות שהוא ביצע, ונוכחתי לדעת שלא כלל את העבודות המפורטות בסעיף הנ"ל, דבר המאשר שהוא לא בצע את אותן עבודות. בא-כח הנתבעת הגישה לי חשבוניות שהוצאו ע"י קבלן משנה בשם: עלי שהאב, וכן תצהיר שלו המאשר כי הוא זה שבצע את העבודות הנ"ל עבור הנתבעת. התובע אישר בפני שהוא סיים את העבודה עבור הנתבעת באוגוסט 1995, ואילו העבודות שבסעיף הנ"ל בוצעו בספטמבר, אוקטובר ונובמבר מאותה שנה, גם החשבוניות של עלי שהאב הוצאו בחודשים הנ"ל, והחשבון הסופי שהנתבעת הוציאה למזמין, ח-ן מס' 10 הוצא ואושר בנובמבר 1995. לאור כל המימצאים הנ"ל, אני מקבל את טענת הנתבעת לקזוז הסכום הנ"ל ממה שמגיע לתובע, היות והוא לא בצע את החלק הזה בעבודה." בית משפט קמא הוסיף וקיזז סכום נוסף של כ- 6,500 ש"ח על פי אומדן באופן יחסי לתקופה, בהתחשב בכך כי המשיב אמנם הפסיק את עבודתו וזאת על פי עדותו הוא בחודש אוגוסט 95 בעוד שהיה עליו לסיים את עבודתו רק בחודש אוקטובר 95. כאמור, לא מצאתי כי המערערת השכילה להוכיח כי היא זכאית לקיזוז נוסף על זה שכבר קוזז לזכותה בגין העבודות האחרונות שלא בוצעו ו/או לא הושלמו ע"י המשיב, והתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא סבירה בעיני. לעניין הערעור שכנגד בנושא המחפרון: חרף העובדה כי המומחה קבע בחוות דעתו שהמערערת לא הרימה את נטל ההוכחה בטענת קיזוז זו, בית משפט קמא מצא לנכון לקזז מיתרת חובה של המערערת למשיב את שירותי המחפרון שלא סופקו ע"י המשיב, וזאת בעיקר לאור שמיעת הצדדים והתרשמותו מהעדים שהופיעו בפניו ומהימנותם. כפי שפרטתי לעיל, כלל גדול שהתגבש בהלכה פסוקה הוא כי בית משפט שלערעור לא יתערב במימצאים עובדתיים של פסק דין המבוססים על מהימנות עדים, והתערבותה של ערכאת הערעור במימצאים של מהימנות הינה נדירה ביותר ובחזקת חריג לכלל הנ"ל. יפים עוד לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ 524/81 ששון נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 271, 275-6: "יש לפעמים שעל בית המשפט להכריע אך ורק על פי עדויות מנוגדות ואז, כמובן, המסקנה מושתתת על ההתרשמות מדברי העדים בלבד"; "אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהתרשמותו של בית המשפט מדברי עדים שהופיעו לפניו, לבד ממקרים נדירים, כשנתפס בית המשפט לטעות גלויה...". אשר על כן, ולאור ההלכה המושרשת בעניין, לא נראה שיש מקום, בשבתנו כערכאת ערעור, להתערב בקביעתו זו של בית משפט קמא, כאשר היו מונחות בפניו כל העדויות וכל הראיות שבעניין. כמו כן, לא מצאתי ממש בדרישת ב"כ המשיב- המערער שכנגד, לביטול עדותו של מר סאלח עמאריה, נהג המחפרון, משום שלטענתו תלושי שכרו של העד צורפו לסיכומי המערערת בלבד בלא שהומצאו קודם לכן למשיב, שכן די היה בעדותו של העד הנ"ל ובתלושי ריכוז המשכורת שהוגשו לבית משפט קמא בישיבתו האחרונה מיום 14.12.99 ואשר סומנו ס1/, ס2/, ס3/ ו- ס4/, ואשר הינם תואמים לתלושי המשכורת המקוריים שצורפו לסיכומים, כדי להעיד כי אמנם עבד העד הנ"ל אצל הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה. לאור המקובץ לעיל הייתי מציע לחברי לדחות את הערעור ואת הערעור שכנגד ללא צו להוצאות. ס. ג'ובראן, שופט מ. לינדנשטראוס, נשיא [אב"ד]: אני מסכים. מ. לינדנשטראוס, נשיא [אב"ד] מ. נאמן, שופט: אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי הנכבד למותב, כב' השופט ג'ובראן. אוסיף הערה אחת לעניין הערעור שכנגד בנושא המחפרון. ב"כ המערער שכנגד מלין על כך שכב' בית המשפט קמא קבע בעניין זה את שקבע למרות שהמומחה שמונה על ידו דחה את טענת הקיזוז הזו כבלתי מוכחת. אין ממש בטיעון זה. המומחה לא מונה ע"י ביהמ"ש כבורר. גם כאשר ביהמ"ש נעזר במומחה מטעמו אין הוא מעביר אליו את סמכות ההכרעה. סמכות ההכרעה לעולם נשארת לביהמ"ש לפי מיטב שיקול דעתו. לכן, מותר היה לבימ"ש קמא להגיע למסקנה אחרת משהגיע אליה המומחה בעניין המחפרון. מ. נאמן, שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט ס. ג'ובראן. חוזהקבלןעבודות פיתוח