פסק דין בפני תביעה למתן סעד הצהרתי, בה מתבקש בית-המשפט להצהיר, כי המבקשים הנם הזוכים בפרס הראשון, מכונית BMW מסוג Roadster Z3 (להלן: "הפרס"), בהגרלה שנערכה על-ידי המשיבה ביום 28.1.98. העובדות הצריכות לענייננו: 1. ביום 21.12.97 פרסמה המשיבה תקנון מתוקן למבצע פרסים , אשר נועד להסדיר את הגרלתם של עשרות פרסים בין צופי הסרט "מחר לנצח", אשר ירכשו את הכרטיסים לסרט בין התאריכים 19.12.97 - 10.1.98 (להלן: "תקנון ההגרלה", "ההגרלה", "הסרט"). 2. הפרס הראשון בהגרלה, הוא נשוא התביעה שלפנינו, היא מכונית BMW מסוג Roadster Z3 (להלן: "המכונית" או "הפרס"). 3. ההשתתפות בהגרלה התבצעה בשני אופנים: מי שרכש כרטיסים לסרט בקופת הקולנוע התבקש לחייג לטלמסר ולהקליד את המספר המודפס בגב הכרטיס ואת פרטיו האישיים; מי שרכש כרטיסים לסרט באמצעות מענה קולי "גלובוספון" השתתף בהגרלה באופן אוטומטי, לפי מספר כרטיס האשראי, בהתאם למספר הכרטיסים שרכש. 4. ביום 10.1.98 רכשו המבקשים ארבעה כרטיסים להקרנת הסרט בקולנוע פאר, באמצעות מענה קולי "גלובוספון", בכרטיס ישראכרט שבבעלות המבקש 2. 5. ביום 2.2.98, חמישה ימים לאחר עריכת ההגרלה, התקשרה נציגת ישראכרט למבקשים ומסרה להם, כי זכו בפרס. המבקשים יצרו קשר עם סמנכ"ל השיווק בקבוצת גלובוס (להלן: "מר הורוביץ"), אשר מסר להם, כי מימוש זכייתם מותנה בהמצאת כרטיס הסרט שעלה בגורל. 6. הואיל ולא הומצא הכרטיס הזוכה, מיאנה המשיבה למסור את הפרס האמור לידי המבקשים, ומכאן התביעה אשר מונחת בפנינו. טענות הצדדים: טענות המבקשים: 1. זהותם כזוכים בפרס הראשון בהגרלה איננה מוטלת בספק. שובר הישראכרט המעיד על רכישת ארבעה כרטיסים לקולנוע פאר וההודעה הטלפונית שהתקבלה אצלם ממשרדי ישראכרט, ובה התבשרו אודות זכיתם, מבססים את זכאותם לפרס. 2. יש לפרש את דרישת המשיבה להצגת הכרטיסים לשם מימוש הזכייה כאילו באה למנוע מצב של מסירת הפרס לאחר ולוודא לאשורו את דבר הזכייה. ואולם, הצגת שובר הישראכרט, המעיד על רכישת הכרטיסים והודעת הזכייה מטעם ישראכרט למבקשים מבססים, לטענתם, את דבר היותם הזוכים בפרס ולפיכך אין מקום להיאחז באופן דווקני בהוראות תקנון ההגרלה, הקובעות את הצגת כרטיס הקולנוע כתנאי למימוש הזכייה. 3. בנוסף טוענים המבקשים, כי פרשנות תקנון ההגרלה על מכלול הוראותיו דורשת, כי ההוראה המחייבת את הזוכים לשמור על הכרטיסים צריך שתיעשה על רקע חובת המשיבה להודיע טלפונית לזוכים בהגרלה אודות הזכייה תוך 24 שעות ממועד ההגרלה, כאמור בסעיף 11.ב. לתקנון. משלא מילאה המשיבה אחר חובתה זו באופן הקבוע בתקנון, ממילא אין לחייב את הזוכים לשמור את הכרטיסים. 4. עוד טוענים המבקשים, כי באי הודעתה לזוכים אודות זכייתם תוך 24 שעות על פי הוראת סעיף 11.ב. לתקנון, הכשילה המשיבה הלכה למעשה, את ביצוע הוראות התקנון גם על-ידי המבקשים, בין היתר בכך שהטעתה אותם לחשוב כי לא זכו. 5. לבסוף טוענים המבקשים, כי הפרת המשיבה את התקנון הנה הפרה מפורשת ויסודית, אשר קדמה והובילה להפרתם הנטענת של התקנון, באי הצגת הכרטיס הזוכה, ולפיכך מנועה המשיבה מלהסתמך על הפרה נטענת זו כבסיס לסירובה להעניק למבקשים את הפרס. 6. אשר על כן, טוענים המבקשים, יש להצהיר כי הם הזוכים בפרס הראשון בהגרלה ולכן על המשיבה להעביר לחזקתם ולבעלותם את המכונית. טענות המשיבה: המשיבה טוענת, כי משלא עמדו המבקשים בתנאי לזכייה הקבוע בסעיף 10.ד. לתקנון, קרי: הצגת תלוש השתתפות בהגרלה, הוא כרטיס הקולנוע לסרט "מחר לנצח" אשר עלה בגורל, הרי שבהתאם לאמור בסעיף 11.ד. לתקנון, פקעה זכייתם ובטלה היא לכל דבר ועניין ואין להם כל זכות, טענה, דרישה ו/או עילה כלשהי כלפי עורך ההגרלה לגבי הזכייה ו/או ההשתתפות בהגרלה. כמו כן טוענת המשיבה, כי היא מצידה פעלה לאורך כל הדרך בהתאם להוראות התקנון. השאלה שבמחלוקת: האם זכאים המבקשים לקבל את הפרס, על אף שלא הציגו את כרטיס הסרט כמתחייב מהתקנון? דיון: בפתח הדברים ראוי לציין, כי ביום 1.6.98 נמחקה המשיבה 2, קמור רכב בע"מ, מהיות משיבה בבקשה נוכח הסכמת הצדדים לכך. לפיכך, הדיון בבקשה יתייחס אך ורק למשיבה 1, אשר מטעמי נוחות תקרא להלן: "המשיבה". מסגרת הדיון בתביעה שלפנינו מותווית על-ידי התקנון המתוקן שפרסמה המשיבה ביום 21.12.97, המסדיר בהוראותיו את תנאי ההשתתפות והזכייה בהגרלה שנערכה בין צופי הסרט "מחר לנצח", במסגרת מבצע נושא פרסים. התקנון, אשר נוסח על-ידי משרד רו"ח בבלי- ברוידה לפי הזמנתה של המשיבה הנו חוזה, המגלם בחובו הבטחה מאת המשיבה, להעניק אי אלו פרסים למי מבין הרוכשים כרטיסים לסרט, בכפוף להתקיימותם של תנאים מסוימים. בהתאם לכך מונה התקנון שורה ארוכה של הוראות - מקצתן מכוונות כלפי קהל רוכשי הכרטיסים ומקצתן כלפי עורכי ההגרלה, קרי: המשיבה - שעמידה בהן הנה תנאי הכרחי לניהול תקין של ההגרלה. תקנון ההגרלה: תנאיי ההשתתפות בהגרלה, הקבועים בסעיף 9 לתקנון, פונים אל קהל רוכשי הכרטיסים וקובעים הוראות כדלקמן: "9. א. זכאי להשתתף כל מי שקנה כרטיס לסרט "מחר לנצח" בתקופת המבצע. 9.ב. משתתף בהגרלה הוא בעל זכות השתתפות שחייג לטלמסר...והקליד את המספר המודפס בגב הכרטיס ואת פרטיו האישיים על-פי הנחיות שנמסרו לו בטלמסר. מי שקנה כרטיסים באמצעות מענה קולי "גלובוספון", משתתף אוטומטית בהגרלה לפי מספר כרטיס האשראי, בהתאם למספר הכרטיסים שרכש. 9.ג. על המשתתף במבצע לשמור בידו את תלוש ההשתתפות (קרי: כרטיס לסרט "מחר לנצח" - כאמור בסעיף 5 לתקנון - ד.א.ג.) עד לאחר תום המבצע, אותו יהיה חייב להציג לעורך ההגרלה, אם יזכה בה. 9.ד. המועד האחרון להתקשרות הוא יום ב' 12.1.98 שעה 24:00". המבקשים רכשו את כרטיסי הקולנוע במסגרת תאריכי המבצע באמצעות מערכת ה"גלובוספון". לפיכך, לא נתבקשו להתקשר לטלמסר, הואיל והשתתפו בהגרלה לפי מספר כרטיס האשראי באמצעותו נקנו הכרטיסים, כאמור בסעיף 9.ב. דלעיל. ההבחנה בין שתי הקטגוריות של רוכשי הכרטיסים כאמור בסעיף 9.ב. לתקנון נובעת, ככל הנראה, מהעובדה שברכישת כרטיסים באמצעות כרטיס אשראי מתבקש המשתמש במערכת ה"גלובוספון" להזין למערכת את פרטי כרטיס האשראי, באמצעותם ניתן לעמוד על זהותו על נקל, באמצעות פנייה אל חברת האשראי, המחזיקה בידיה את מלוא האינפורמציה אודותיו. אלא מאי, שפרטיו האישיים של בעל כרטיס האשראי מוגנים הם על-ידי חברת האשראי ולפיכך לא ניתן לקבלם באופן ישיר, אלא יש להשתמש בחברת האשראי כמתווכת. ראה דברי מר הורוביץ: "... נכון שבישראכרט סרבו לתת לי את פרטי המחזיק שבכרטיס האשראי, שכן מידע זה הנו פרטי וסודי. דיברתי עם אחת מהבנות שעונות לי כמעט כל יום בנושא הגלובוספון. הסברתי לה שהיתה הגרלה ויש זוכים, וכיוון שהזוכה נמצא אצלנו רק על פי מס' כרטיס האשראי ביקשתי את הפרטים על מנת להודיע על הזכייה ונענתי בשלילה תוך הערה שהיא תעשה זאת בעצמה והלקוח יחזור אלי". (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 16.2.2000, שורת 1-5). המשיבה, באשרה את נוסח התקנון כפי שהוגש לה על-ידי מנסחיו על-פי הזמנתה, לא נתנה דעתה לעובדה זו ולהשלכותיה, דהיינו, כי ייבצר ממנה להודיע לזוכה אודות זכייתו במועד, כמוכתב בסעיף 11.ב. לתקנון, הקובע כי: "הזוכים בהגרלה יקבלו הודעה טלפונית מטלמסר על זכייתם, 24 שעות מעריכתה". ובלשונו של מר הורוביץ: "לא תיאמנו לפני ההגרלה את העניין עם ישראכרט, באותה מידה לא תיאמנו גם עם ויזה. כל ההסדר שישראכרט היא זו שתודיע לזוכה, זה דבר שעלה לאחר ביצוע ההגרלה. ישראכרט לא היה צד להגרלה, לכן אין שום התחייבות בכתב של ישראכרט להודיע לזוכה. ההתחייבות היתה של עורך ההגרלה להודיע לזוכים,הכוונה היא למשיבה מס' 1" (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 16.2.00 שורות 6-9). במקרה דנן, במלאכת ניסוח התקנון לא נתנו מנסחיו דעתם לכך, כי באי הסדרת נוהלי העבודה עם ישראכרט, עלולים הם להיתקל בחומות של סודיות בבואם לקבל לידיהם את פרטי הזוכה בהגרלה. אך אין בכך כדי לאיין את התחייבותם להודיע לזוכים על הזכיה, תוך 24 שעות ממועד ההגרלה, ובנסיבות הענין לוודא, כי חברת האשראי אכן מסרה את הודעת הזכייה לזוכים ובזמן. חובה זו מקבלת משנה תוקף לאור דבריו של מר הורוביץ, שהובאו כאן זה מכבר, ולפיהם ההתחייבות להודיע לזוכים הייתה של עורך ההגרלה, קרי: המשיבה. תחת זאת משמיע לנו מר הורוביץ בלא היסוס, כי : "אין לי מושג אם המבקשים קיבלו הודעה טלפונית מטלמסר על זכייתם, 24 שעות מעריכתה של ההגרלה. לא ערכתי בדיקה אם טלמסר הודיעו לזוכים על זכייתם תוך 24 שעות ממועד ההגרלה" (עמוד 5 לפרוטוקול מיום 16.2.2000, שורות 10-12(. מוסיף מר הורוביץ וטוען, כי: "כדי למלא את ההתחייבות התקשרתי לישראכרט, כי אלה הפרטים שהיו בידי. לא בדקתי אחרי שדיברתי עם הפקידה בישראכרט, חיכיתי שהזוכה יתקשר, דבר שאכן קרה לאחר מספר ימים. לטעמי, עמדתי בתנאי התקנון בכך שהודענו לחברת ישראכרט" (עמוד 6 לפרוטוקול מיום 16.2.2000, שורות 10-13). בניגוד לסברתו של מר הורוביץ, סבורה אני, כי האחריות שעל כתפי המשיבה, להודיע לזוכה תוך 24 שעות ממועד ההגרלה, כאמור בסעיף 11.ב. לתקנון, לא מולאה ברגע מסירת ההודעה לישראכרט, כי אם ברגע שההודעה הגיעה מישראכרט לזוכה. בשולי הדברים אעיר, כי אין בידינו כל אסמכתא לכך שההודעה לישראכרט אכן נמסרה בגדר הזמנים אשר הוגדרו בתקנון. לעומת זאת, קשה להתעלם מסתירה הקיימת בין דבריו של מר הורוביץ בתצהירו מיום 17.3.98 ובין האמור בסיכומי המשיבה לעניין מועד ההתקשרות עם ישראכרט לאחר קיום ההגרלה: מר הורוביץ טוען מצדו בסעיף 3 לתצהירו מיום 17.3.98, כי: "...כשעה לאחר ההגרלה התקשרתי טלפונית לישראכרט והודעתי להם את מספר כרטיס האשראי אשר זכה בפרס הראשון" (הדגשה שלי - ד.א.ג.). מצד שני ובשונה מכך כותב ב"כ המשיבה בסעיף 4.3. בסיכומיו, כי: "למחרת קיום ההגרלה התקשר מר הורוביץ לישראכרט, בבקשה לקבל את פרטי הזוכה" (הדגשה שלי - ד.א.ג.). הוסף לכך את העובדה, שההודעה מישראכרט לזוכה הגיעה ליעדה אך ביום 2.2.98, לא פחות מאשר חמישה ימים לאחר מועד קיום ההגרלה, ובלתי נמנע הוא, כי בפנינו משוואה בלתי מאוזנת. טוענת המשיבה, כי המבקשים אינם זכאים לפרס הואיל ואין בידם להציג את כרטיס הקולנוע הזוכה, ואולם ברי לך, כי קוצר ידם של הזוכים לעמוד בדרישה זו הנו פועל יוצא מהתנהגות המשיבה עצמה. סעיף 9.ג. לתקנון קובע, כי: " על המשתתף במבצע לשמור בידו את תלוש ההשתתפות עד לאחר תום המבצע..." סעיף 11.ב. לתקנון קובע, כי: "הזוכים בהגרלה יקבלו הודעה טלפונית מטלמסר על זכייתם, 24 שעות מעריכתה". ברור, אם כן, כי בהנחה שהמשיבה עומדת בתנאים שהכתיבה לעצמה במו ידיה בתקנון, הרי שמי שלא קיבל הודעה מטלמסר תוך 24 שעות ממועד ההגרלה, איננו הזוכה. אולם המבקשים לא אמרו נואש: המבקשת 1, שגרסתה אמינה עלי אומרת: "אני שמרתי אותו (את הכרטיס - ד.א.ג.) כמה ימים אחרי מועד ההגרלה, מספר ימים פחות משבוע". (עמוד 3 לפרוטוקול מיום 18.1.2000 שורות 22-23). ואם בכך לא די, הרי היא ניסתה להתקשר לטלמסר על-מנת לוודא אם עלתה בגורל אם לאו: "התקשרתי לטלמסר כמה ימים לאחר שנערכה ההגרלה, בסמוך למועד שבו זרקנו את הכרטיסים" (עמוד 2 לפרוטוקול מיום 18.1.2000, שורות 18-19). אמנם, המבקשת 1 הודתה, כי לא קראה את התקנון טרם התפתחה הפרשה, אולם לעובדה זו אין כל נפקות, וזאת משני טעמים כדלקמן: ראשית, המבקשת 1 העידה, כי ידעה על ההגרלה ועל תנאיה העיקריים: "נודע לי פעם ראשונה על ההגרלה כשהלכנו לסרט, ביום 10.1.98. היה פוסטר בחוץ, בלובי של קולנוע פאר לפיו בסרט "מחר לנצח" יש הגרלה - מי שהולך לסרט משתתף בהגרלה - מכונית ועוד כל מני פרסים" (פרוטוקול מיום 18.1.00, שורות 21-24). שנית, מפעולותיה של המבקשת 1 כפי שנלמדות מתצהירה ומעדותה בפני בית-משפט וכפי שהובאו לעיל עולה, כי אכן החזיקה את הכרטיסים ברשותה פרק זמן העולה על 24 שעות ממועד עריכת ההגרלה. רק משמיצתה את האפשרויות לבדיקת זכייתה ולא העלתה דבר, הניחה כי לא עלתה בגורל ולכן השליכה את הכרטיסים. לפיכך, מוצאת אני קשר סיבתי מסוים בין עצם אי מסירת ההודעה אודות הזכייה במועד כפי שקבעה אותו המשיבה במו ידיה, לבין אי עמידתם של המבקשים בתנאי התקנון כנדרש, ביחס להצגת כרטיס הקולנוע הזוכה, בפני עורך ההגרלה. כעת, מבקשת המשיבה להבנות מחוסר יכולתם של המבקשים להציג בפניה את הכרטיס הזוכה על-מנת לממש את זכייתם, ונסמכת היא בהתכחשותה למחויבותה להעניק להם את הפרס במצב שכזה, על סעיף 11.ד. לתקנון הקובע: "לא הציגו הזוכים תלוש השתתפות כמותנה לעיל, תפקע זכייתם ותבוטל לכל דבר ועניין. במקרה זה לא תהיה להם כל זכות, טענה, דרישה ו/או עילה כלשהי כלפי עורך ההגרלה לגבי הזכייה ו/או ההשתתפות במבצע". המשיבה תולה את יהבה בסעיף הפטור שלעיל, ומבקשת להתנער מחובתה להעביר לידי המבקשים את הפרס. ודוק, המשיבה איננה מתכחשת לעצם זכייתם של המבקשים בפרס: אין חולק על כך, שהמבקש 2 הוא בעליו של כרטיס הישראכרט שמספרו עלה בגורל ושעקב כך וכראייה לזכייתם, קיבלו המבקשים הודעה טלפונית מאת ישראכרט אודות זכייתם, בהתאם להוראה שהתקבלה בישראכרט ממר הורוביץ. בסעיף 10 לתצהירו מיום 17.3.98 מר הורוביץ מסביר את עמדת המשיבה בסירובה לספק את הפרס למבקשים משלא הציגו כרטיס הקולנוע הזוכה כנדרש: "יש לציין, כי עמדה זו אינה בכדי ונועדה על מנת למנוע זיופים, הן על-ידי שימוש בכרטיסי אשראי מזוייפים ו/או גנובים והן על מנת למנוע מצב בו יופיע "זוכה" עם כרטיס קולנוע שלא רכש". בפרוטוקול מיום 16.2.2000 אומר מר הורוביץ בעמוד 7 בשורות 1-3 כדלקמן: "בהתייחס לסעיף 10 לתצהירי, פסקה אחרונה - בדיעבד, מסתבר כי במקרה של המבקשים לא מתקיים אף אחר ממקרה הסיכון כמפורט בסעיף 10 למעט העובדה, שעד היום לא ראיתי את כרטיס הקולנוע". ממשיך מר הורוביץ ואומר, כי: "למרות שלא מתקיימים מקרי הסיכון כמפורט בסעיף 10 פסקה 2 לתצהירי, אני לא יכול למסור למבקשת את המכונית, משום שלא הוצג לי כרטיס הקולנוע כמפורט בסעיף 10 פסקה ראשונה לתצהיר" (שם שורות 4 - 6) מן האמור לעיל עולה, כי אכן זהותם של המבקשים כזוכים איננה שנויה במחלוקת. כל שעומד על הפרק הוא עמידתה הדווקנית והבלתי מתפשרת של המשיבה על הצורך העולה מסעיפיו השונים של התקנון, להציג את הכרטיס הזוכה כתנאי למימוש הזכייה. וממה נפשך? המשיבה מבקשת לפעול תוך מוסר כפול: מחד גיסא, היא מתיימרת להציג עצמה כמי שמילאה אחר החובות המוטלות עליה לעניין הודעה לזוכים תוך 24 שעות, תוך שהיא מרשה לעצמה להסתפק לצורך העניין בהודעה לישראכרט אודות פרטי מספר כרטיס האשראי אשר עלה בגורל ואיננה טורחת לוודא כי הודעת הזכייה הגיעה לזוכים במועד. מאידך גיסא, כשמדובר במבקשים - ושוב, יש להדגיש, כי אין חולק על דבר היותם בעלי כרטיס האשראי שמספרו עלה בגורל - עומדת המשיבה בתוקף על קיום דווקני של תנאי התקנון. ואולם, צד לחוזה, העומד בדווקנות על זכויותיו החוזיות, עלול להיחשב כפועל בחוסר תום לב. "אבן הבוחן להכרעה בשאלה אם צד המפעיל את זכותו החוזית פועל בחוסר תום לב היא, אם אותו צד נוהג בדרך של התחכמות, תחבולה והכשלת הצד שכנגד" (פרופ' גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהדורה שנייה, עמ' 64). הנשיא שמגר (כתוארו אז) מפתח נקודה זו ברע"א 1233/91 ג'רבי נ' בן דוד, פ"ד מה (5) 661, 667, בקובעו: "יש לראות התנהגותו של צד לחוזה בפרופורציות הנכונות, ואין לקבל כנאותים מעשים המעלים את המסקנה, כי צד לחוזה ארב למשנהו, כדי לתפוס כל החלקה או מעידה פורמאליות קלות ערך וחסרות משמעות, כדי שיוכל להתנער מהתחייבותו. יש במציאות חיינו אירועים, בהם נופלת טעות שולית פורמאלית, שאיננה גורמת נזק לאיש, ורגש הצדק איננו מרשה, כי ייאמר בנסיבות אלה, כי הדין ייקוב את ההר". במקרה דנן נשאלת השאלה, מה מהות הדרישה להצגת הכרטיס הזוכה כתנאי בלעדיו אין למימוש הזכייה ומהי, לאור זאת, משמעות העדר הכרטיס? מר הורוביץ מעיד בסעיף 10 לתצהירו שצוטט לעיל, כי יסוד הדרישה ברצונה של המשיבה לוודא, כי הפרס יגיע לידי מי שזכאי לו כדין, ולא לידיו של רמאי המתיימר להיות הזוכה. והנה, כפי שכבר נאמר לעיל, אין חולק בשאלת היותם של המבקשים הזוכים הבלתי מעורערים בפרס. המבקשים הציגו למשיבה ולאחר מכן לבית המשפט את תדפיס כרטיס האשראי שלהם, המעיד על רכישתם של ארבעה כרטיסים לסרט בקולנוע המקרין את הסרט נשוא המבצע, במסגרת תאריכי המבצע. הוסף לכך את העובדה, כי המבקשים קיבלו אל ביתם שיחת טלפון יזומה מצד חברת ישראכרט, אשר פעלה בהוראת מר הורוביץ, בהודיעה להם אודות זכייתם. לאור האמור לעיל, תדפיס הישראכרט הוא בבחינת תחליף ראייה מספק לדבר היותם של המבקשים הזוכים בהגרלה, וכל דרישה מצד המשיבה להצגתו של הכרטיס הזוכה שנזרק, כאמור, כפועל יוצא ממחדלה היא, הוא בבחינת חוסר תום לב בקיום חוזה. בית המשפט אינו צריך לסייע במקרה כגון זה לעמידה על קוצו של יוד. בשולי הדברים אציין, כי ניסיונו של ב"כ המשיבים לטעון בסיכומיו, כאילו המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה המונח על כתפיהם בקשר עם טענתם כי הינם הזוכים בפרס, מוטב שלא היה נעשה. עובדת היות המבקשים הזוכים הפורמאליים בהגרלה, מעולם כאמור, לא היתה שנויה במחלוקת. לו היה ממש בטענה זו של ב"כ המשיבה, יכולה היתה המשיבה לדחות תביעה זו על נקל לו היתה מציגה תוצאות הגרלה לפיהן מספר כרטיס האשראי אשר עלה בגורל הוא שונה מזה בו מחזיק המבקש 2. ולא היא. המשיבה מוסיפה וגורסת, כי אף בהעדר ספק אודות זיהויו של הזוכה, הרי שכל אימת שהטוען לפרס לא עמד בתנאי התקנון, יש להחיל את תניית הפטור. המשיבה מבקשת לסמוך טענתה זו על רשימה ארוכה של פסק דין, אולם הנני דוחה הן את עצם הטענה והן את השימוש בפסיקה עליה ביקשה להסתמך מן הטעמים הבאים: אשר לעצם הטענה, לפיה יש להפעיל את תניית הפטור בכל מקרה של אי מילוי אחר תנאי התקנון, אף אם זהותו של הזוכה איננה מוטלת בספק, הרי שפעולה אוטומטית מעין זו עלולה, בנסיבות מסוימות, להיחשב כפעולה נטולת תום לב. על-פי הפירוש הרחב שניתן בפסיקה לביטוי "זכות", המופיע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), הוא כולל גם זכויות במובן הרחב, כלומר, גם זכויות מן הסוג של יכולת או כוח, חירויות וחסינויות חוזיות, כמו חסינות מפני תביעה המוקנית לצד כתוצאה מתניית פטור בחוזה. השימוש בכל אחת מן הזכויות הללו צריך אף הוא להיעשות בתום לב (גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהדורה שנייה, 65; ע"א 148/77 רוט שאול נ' ישופה (בניה) בע"מ פ"ד לג(1) 617). אשר לפסיקה עליה מבקשת המשיבה לסמוך טיעונה זה: הפסיקה שהובאה בפני עוסקת, רובה ככולה, במשחקי הגרלה מן הסוג של "ניחושון" "לוטו" ו"ספורטוטו". ראשית, משחקי הגרלה אלו נשלטים כולם על-ידי חוק ותקנות מכוחו, המפורסמים ברשומות. הואיל ומדובר בהגרלות על פי חוק, הרי שפרשנות בית המשפט, לתקנות ההגרלות הנ"ל הינה פרשנות של דין ולא פרשנות של חוזה. בשונה מכך, כאשר מדובר בתקנון התוחם את מסגרת ההתייחסות של התביעה אשר בפנינו, מדובר, למעשה, בחוזה רגיל, אשר נוסח עבור המשיבה ואושר על-ידה באופן בלעדי . לחוזה מסוג כזה בית-המשפט יתייחס בחשדנות ובהקפדה רבה, ולא יהסס לעשות שימוש בסמכות הנתונה לו לבטל תנאים בלתי סבירים בנסיבות בהן רגש הצדק איננו מרשה כי ייאמר בהן, כי הדין ייקוב את ההר. המשיבה מנסה לנער חוצנה ממחויבותה על-פי חוזה פרי אישורה ותולה היא את יהבה באי קיום תנאי מתנאי התקנון מצד המבקשים, לאחר שהיא עצמה הכשילה את אפשרות קיומו במעשיה (או שמא יש לומר - במחדלה), תוך שהיא עצמה מפירה את הוראות התקנון. וכל האנדרלמוסיה, יש לזכור, היתה נחסכת לו לקחה המשיבה בחשבון את התסריט לפיו לא תוכל לקבל את פרטיו האישיים של הזוכה מחברת האשראי משום היותם סודיים. התנהגות שכזו, בנסיבות המתוארות, לא ניתן לקבל. שנית, כשמדובר במשחקי ה"לוטו" וה"ניחושון" עניין לנו במסמך שתוכנו מהווה ראיה יחידה לזכייה. לפיכך, משאין באפשרותו של הטוען לזכייה להמציאו כנדרש, אין לנו שום אינדיקציות אובייקטיביות חיצוניות לסמוך עליהן כדי לאשר דבר זכייתו, מלבד אמון במילתו של הטוען לזכייה, כי היה בעליו של הטופס / המסמך המנצח, שאבד או נגנב וכיוצא באלה. במשחק ה"ספורטוטו" ממלא, אמנם, המשתתף את פרטיו על-גבי הטופס, אולם לטופס מספר עותקים אשר מופרדים זה מזה בעת משלוח הטופס ולפיכך, משאין בידך את כל העותקים, אין לך דרך לאמת את נכונות הרישומים שעל-גבי הטופס שאוחז הטוען לזכייה. עולה מן המקובץ, כי המשותף לכל פסקי הדין שהציגה המשיבה הוא, כי באותם מקרים שנדונו בפסיקה לא היו בנמצא ראיות אובייקטיביות וחיצוניות להוכחת הזכייה. בשונה מכך במקרה נשוא התובענה המציאו המבקשים תחליף ראייה אמין, המעיד כי הם בעליו של כרטיס האשראי שמספרו עלה בגורל, וכי אכן רכשו ארבעה כרטיסי קולנוע לסרט הרלוונטי במועד הרלוונטי. שלישית, במקרה דנן, בשונה מהמקרים המתוארים בפסיקה שהובאה בפני, רכישת הכרטיסים לסרט באמצעות ה"גלובוספון", הקנתה לרוכש זכות השתתפות אוטומטית, ללא כל צורך למסור פרטים ו/או למלא ניחושים. נוכח קביעתי כי המבקשים, שזהותם כזוכים איננה שנויה במחלוקת, הציגו תחליף ראיה מספק לזכייתם, הרי שניסיונותיה של המשיבה להתכחש לחובתה על-פי התקנון להעביר לידיהם את הפרס, הינה התגלמות של חוסר תום לב בקיום חוזה, ועומדת בניגוד לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). בנסיבות המקרה דנן, מידת חומרתו של חוסר תום הלב עולה כדי הפרת חוזה (וראה לעניין זה ע"א 3912/90 EXIMIN תאגיד בלגי נ' טקסטיל בע"מ, פ"ד מז(4) 64). לעתים, תוצאת הפרתו של חוזה בפעולה שאיננה בתום לב היא, במתן כוח לבעל החוזה האחר לפעול פעולות מסוימות בתחום החוזה, שבנסיבות אחרות נחשבות היו להפרה, או לחילופין שלילת כוח, הנתון על-פי הוראות החוזה לצד המפר אותו (הש' ברק, בג"צ 59/80, שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה (1) 828). במקרה דנן, מוצאת אני לנכון להכשיר את שובר הישראכרט הרלוונטי כתחליף ראיה למימוש הזכייה, תחת תלוש ההשתתפות, הוא כרטיס הקולנוע שעלה בגורל. במקביל לכך הנני קובעת, כי המשיבה מנועה מלנסות ולהתנער מחבותה על-פי החוזה לספק לזוכים את הפרס באצטלה של פטור על-פי סעיף 11.ד., הוא תניית הפטור. חוזים, על כל הזכויות והחובות הנובעים מהם יש לקיים בתום לב ובדרך מקובלת, ולא ישמע קולו של מי שחטא לחובה זו, ומבקש גושפנקא לכך מבית-המשפט, כשהוא פועל כנבל ברשות החוזה. אשר לטענת המשיבה, לפיה יש לדחות את טענת המבקשים מטעמי טובת הכלל בתקנת הציבור - אין בידי לקבל טענה זו, מאחר וכאמור, הרציונל העומד בבסיס המדיניות השיפוטית הנוהגת, לעניין משחקי הגרלה מהסוג שנדון בפסיקה עליה הסתמכה המשיבה בסיכומיה, אינו מתקיים כאשר מדובר במקרה כגון זה המונח בפנינו. במקרה דנן, כאמור, מדובר בהגרלה בעלת אופי שונה הן מבחינת התקנון המסדיר את פעילותה והן מבחינת אופן הוכחת הזכייה. נוסף לכך במקרה דנן מדובר בתקנון שהמשיבה עצמה לא עמדה בתנאיו ותכליתו למעשה לא נפגמה מהעובדה, כי המבקשים לא מלאוהו על קוצו של יוד. לפיכך, הנני מקבלת את התביעה ומצהירה, כי המבקשים 1 ו- 2 הנם הזוכים בפרס הראשון בהגרלה שנערכה על-ידי המשיבה ביום 28.1.98 ומשכך, על המשיבה להעביר לחזקתם ולבעלותם המכונית. מסמכיםהימורים