החלטה 1. א. המשיבים הגישו לבית משפט זה בקשה לאישור פסק בורר ובה עתרו לאשר את הפסק שניתן על ידי הבורר (השופט בדימוס) דוד קציר ביום 9.9.97. (ת.א. 423/98). המבקש דכאן צויין כמשיב בהליך האמור. ב. ביום 5.11.98 פנו המשיבים לבית המשפט והצביעו על כך שכתבי בי הדין נמסרו למשיב בתיק אזרחי 423/98 (המבקש דכאן) עוד ביום 30.3.98 וכי המשיב דשם לא הגיש בקשה לביטול פסק הבורר . על שום כך עתרו לאשר את פסק הבורר כמבוקש. ג. ביום 9.11.98 אושר פסק הבורר כמבוקש. ד. בבקשה שלפני (בשא 642/99) עותר המבקש לבטל את ההחלטה מיום 9.11.98 בדבר אישור פסק הבורר , לאשר את הפסק האמור "יחד עם ההסכם מיום 31.3.98 המהווה חלק בלתי נפרד הימנו; ולהצהיר שפסק הבורר בוצע על ידי המבקש והחוב למשיבים על פיו נפרע וסולק במלואו". 2. טענות המבקש א. המבקש טען כי לאחר שהבורר נתן את פסקו הוא שילם למשיבים סך של 15,375.- ש"ח על חשבון הכספים שחוייב לשלם למשיבים. לאחר מכן, ביום 31.3.98, הגיעו הצדדים לכלל הסכם שנועד "להבהיר את פסק הבורר ולהגיע לידי הסכמות נוספות". הסכם זה אושר על ידי הבורר כחלק בלתי נפרד מפסק הבורר . (ההסכם מיום 31.3.98 יקרא להלן - "ההסכם"). בהסכם התחייבו המשיבים לבטל, מייד עם ביצוע הוראות ההסכם, את הבקשה לאישור פסק הבורר שהוגשה לבית משפט זה. ב. המבקש הוסיף וטען כי על פי הוראות ההסכם הוא התחייב להעביר לידיו הנאמנות של בא כח המשיבים סכום של 59,675.- ש"ח. הותנה כי הסכום האמור יועבר לידי המשיבים לאחר שימלאו אחר תנאיו המצטברים של הבורר , היינו, יסלקו את חובה של חברת "טריתק" בע"מ לבנק לאומי עד ליום 30.4.98, יעבירו לידיו את המכונה שפרטיה צויינו בפסק הבורר ויחתמו על שטרי העברת המניות ב"טריתק" לפקודתו. ג. המבקש טען כי הוא עצמו עמד בתנאי ההסכם: הוא הפקיד בידיו הנאמנות של בא כח המשיבים, עו"ד גילת, את הסכום הנזכר לעיל, ופרע ושילם "את כל חובותי על פי פסק הבורר הכולל את ההסכם המבהיר אותו". ד. לעומת זאת, המשיבים לא עמדו בתנאי ההסכם ופסק הבורר : חובותיה של "טריתק" לבנק לאומי לישראל בע"מ (סניף עכו) טרם סולקו "אלא רק הושג הסדר"; ובאשר למכונה - מלכתחילה סרבו המשיבים למסור לו את המכונה, ולאחר מכן התברר כי המכונה לא היתה תקינה. לדבריו, "המכונה טרם הוחזרה לידי, זאת לאחר שהיתה בלתי תקינה ותוקנה רק בחודש אוגוסט 1998"; ובאשר למניות - "בהתאם להסכם - בקשתי לקבל לידי את המניות כדי שאוכל להפעיל את החברה. גם (...) עו"ד גילת בקש בשמי לקבלן ואף כתב מכתבים בנושא זה, אך אורעם (היינו, המשיבים. ע.ג.) (באמצעות עו"ד מגיד) סרבו למסור לי אותם. למיטב ידיעתי, המשיבים טרם חתמו על שטרי העברת המניות ועודם רשומים כבעלי מניות ב"טריתק". ובכל מקרה - אני טרם קבלתי לידי את שטרי המניות החתומים, אם יש כאלה". ה. כן טען המבקש כי המשיבים לא ביטלו את הבקשה לאישור פסק הבורר ובעקבות כך אושר פסק הבורר ביום 9.11.98 ללא ההסכם מיום 31.3.98 "המהווה חלק בלתי נפרד הימנו". 3. דיון א. לאחר שעיינתי בטענות באי כח הצדדים, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה. ב. בנסיבות העניין, הואיל ואין מחלוקת על כך שהמבקש קבל את הבקשה לאישור פסק-הבורר (תיק אזרחי 423/98) הרי שאין בפי המבקש כל טענה על פגם בעצם החלטתו של בית המשפט בדבר אישור פסק הבורר . טענתו היא, כאמור לעיל, כי מן הדין היה שיאושר פסק הבורר "המתוקן", היינו, פסק הבורר המקורי בתוספת ההסכם שאושר בידי הבורר כחלק בלתי נפרד מן הפסק. הואיל וכך, אין בקשתו של המבקש נכנסת בגדר בקשה לביטול "מתוך חובת הצדק" אלא היא מצויה במסגרת שיקול דעת בית המשפט. ג. כאמור בסעיף 1ד' להחלטה זו עותר המבקש הן לביטול אישורו של פסק-הבורר (ההחלטה מיום 9.11.98), הן לאישור פסק הבורר מחדש (יחד עם ההסכם) והן להצהרה על כך שהמבקש מילא אחר פסק הבורר וחובו למשיבים סולק ונפרע במלואו. חוששני כי למרות שכוונתו של המבקש היתה, ככל הנראה, לייעל את ההליכים על ידי הגשת בקשה אחת לטיפול בשלושת הנושאים האמורים גם יחד, לא ניתן לעשות זאת בדרך שבה נעשה הדבר. נמצא שתחת לייעל את ההליך גרם המבקש לסירבולו. להלן אבהיר את דברי. ד. שלא כבא כח המבקש, אינני סבור כי העניין שלפנינו נכנס בגדר הכלל בדבר ביטול מחובת הצדק. כשלעצמי אני סבור שלא נפל כאן כל פגם בהליך השיפוטי שיחייב את ביטול אישורו של פסק הבורר . ההחלטה בדבר אישור פסק הבורר ניתנה כדין, לאחר שהמבקש (המשיב בת.א. 423/98) הוזמן כדין ולא הגיב בכל דרך שהיא. כאשר כאלה הן הנסיבות הרי שאין מקום לטעון כי העניין שלפנינו נכנס למסגרת הכלל בדבר ביטול מחובת הצדק. ה. כשלעצמי אני סבור כי שומה היה על המבקש להגיש בקשה עצמאית לאישור פסק הבורר המתוקן כנטען על ידו (היינו הפסק המקורי יחד עם ההסכם). לו כך נהג, כי אז היו עומדות בפני המשיבים שתי ברירות: האחת, להתנגד לאישור הפסק המתוקן על דרך של הגשת בקשה לביטולו; והאחרת, להסכים לאישור הפסק המתוקן אם על ידי הודעת הסכמה מפורשת ואם על דרך של "שב ואל תעשה". ההליך שננקט בפועל על ידי המבקש (היינו, "קיצור הדרך" שנעשה על ידו בכך שצירף עניין לעניין), אינו נכון. ו. אילו פעל המבקש להגשת בקשה עצמאית לאישורו של "פסק הבורר המתוקן", כאמור לעיל, וקבל החלטה המאשרת את פסק הבורר המתוקן כטענתו, כי אז יכול היה לפנות לראש ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי" כנטען על ידו כאן. ז. מבחינה דיונית לא היה זה נכון לקשור את שלושת העניינים המפורטים לעיל זה בזה. סבורני כי המקרה שלפנינו ממחיש את חשיבותם של כללי הדיון בשמירת זכויותיהם הדיוניות והמהותיות של הצדדים. בענייננו לא יכול להיות ספק כי בירור טענותיו של המבקש (המוכחשות על ידי המשיבים), מחייב שמיעת ראיות. ואולם, אין זה מתפקידו של בית משפט זה (במיוחד כאשר ההליך מתנהל בפני רשם בית המשפט המחוזי), בעת שהוא דן בבקשה לביטול אישורו של פסק-בורר שניתן כדין, לערוך בירור בדבר השאלה אם הצדדים או מי מהם מילאו אחר הוראות פסק הבוררות. לשם כך קבע המחוקק את ההליך שלפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967-, ("טענת פרעתי"). ח. למען הסר ספק אני רואה לציין כי למעשה אין בהחלטתי זו משום הכרעה בזכויותיו של מי מן הצדדים על פי פסק הבוררות: אינני מכריע כאן בשאלה אם מי מן הצדדים קיים או הפר את החלטת הבורר בפסק הבורר המקורי. כך גם איני קובע אם מי מן הצדדים הפר או קיים את הוראות ההסכם שנחתם בין הצדדים כאמור לעיל. עניין זה, כאמור לעיל, צריך להתברר, במסגרת המשפטית המוסמכת. כל שאני אומר כאן הוא שבנסיבות העניין אינני רואה כל הצדקה לביטול אישורו של פסק הבורר . זאת, משום שכאמור, אני סבור שהמבקש נקט בהליך לא נכון ומשום שזכויותיו של המבקש שמורות לו לפעול כאמור לעיל גם היום. כזכור, אין כל הגבלה בדבר מועד הגשתה של בקשה לאישור פסק בורר ועל כן, יכול המבקש לפנות בכל עת לאישור פסק הבורר המתוקן כנטען על ידו. 4. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. המבקש ישלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 2,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. יישוב סכסוכיםבוררביטול פסק בוררות