עבודות בניין להשלמת מבנה קיים

פסק דין א. ההליך,עובדות הרקע וטענות התובעת זו היא תביעה כספית על סכום של 2,225,910 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה (9.5.94). הרקע לתביעה הוא כדלקמן: התובעת היא קבלן בנין רשום. הנתבעת, חברת פ.ד.ד. חברת מגורים ובנין בע"מ (להלן: "פ.ד.ד."), התקשרה עם חברת ידיעות אחרונות בע"מ (להלן: "ידיעות") בהסכם בו היא התחיבה לבנות במקרקעין של ידיעות המצויים ברח' המרכבה 13 בחולון (להלן: "המגרש") בנין מסחרי גדול. מנהל ובעל השליטה בפ.ד.ד הוא הנתבע 2 יוסף פניני (להלן: "פניני"). הנתבעים התקשרו בשלבים שונים עם קבלני בנין שונים שהפסיקו את עבודתם. אין מחלוקת, כי ביום 14.1.93 נערך הסכם בין התובעת לבין פ.ד.ד., לפיו תבצע התובעת עבור פ.ד.ד. עבודות בנין להשלמת מבנה קיים שפורטו בהצעה שהגישה התובעת לפ.ד.ד. (להלן: "העבודות"). התובעת התחייבה להתחיל בעבודות ביום 19.1.93 ולסיים את המבנה העיקרי תוך 6.5 חודשים בהתאם לשלבים המפורטים בהסכם את בניית חדר הטרנספורמציה התחייבה התובעת לסיים עד 1.3.93 . בתקופות אלה לא נכללים ימים גשומים והתערבות כוח עליון. המנהל אמור להחליט אם נתקיימו הנסיבות המיוחדות להצדקת העיכוב. התובעת התחייבה לשלם עבור שימוש בציוד של חברת מסקו. פ.ד.ד. התחייבה לשלם בגין העבודות סכום משוער של 4,518,760 ש"ח בשיעורים ובמועדים שנקבעו בהסכם. נקבע כי מחירי החוזה צמודים למדד תשומות הבניה (להלן: "התיקרויות"). עם זאת נקבע, שאם התובעת לא תעמוד בלוח הזמנים (בכפוף לימים גשם וכוח עליון), הרי לענין עבודות שיבוצעו לאחר המועד, לא ישולמו התיקרויות. נקבע סעיף בהסכם בדבר פיצויים מוסכמים כדלקמן: "אם לא ישלים הקבלן את ביצוע העבודות תוך התקופה הנקובה בסעיף 3(ג) לעיל, ובהתחשב בהארכתה או בקיצורה לפי סעיף 4 לעיל, מסיבות שלדעת המנהל היתה לקבלן שליטה עליהן, ישלם הקבלן למזמין פיצויים מוסכמים וקבועים מראש, כדלקמן: 1. איחר הקבלן 14 יום לאחר המועד הסופי שנקבע להשלמת בצוע העבודות, ישלם 0.5% מהיקף שכר החוזה (להלן: "האיחור הראשוני"). 2. איחר הקבלן מעבר לאיחור הראשוני, ישלם, על כל שבוע שלם נוסף של איחור ועד למועד השלמת העבודות בפועל, סך נוסף של 0.25% נוספים לכל שבוע שלם של איחור מהיקף שכר החוזה. (האמור בס"ק 1 ו-2 יקרא להלן: "הפיצויים המוסכמים). 3. הקדים הקבלן ממועד מסירת - - ובנין לפי סעיף 3(ג) ישולם לו על כל שבוע שלם של הקדמת גמר המסירה סך של 12,500 ש"ח לפי תנאי החוזה. ................ זו מקושרת עפ"י .............. בצוע של 6 חודשים ומטה. במידה ותהיה הקדמה מתחת לשבעה חודשים............. לסכום הפיצויים המוסכמים יש להוסיף מע"מ כדין והינו צמוד למדד תשומות הבניה למגורים, כאשר המדד הבסיסי הוא מדד חודש נובמבר 1992 והמדד הקובע הוא המדד שיהיה ידוע ביום תשלומם או ניכויים של הפיצויים המוסכמים בפועל. המזמין יהיה רשאי לנכות את סכומי הפיצויים המוסכמים מכל סכום שיגיע לקבלן בכל זמן שהוא, וכן יהיה רשאי לגבותן מהקבלן בכל דרך אחרת. תשלום הפיצויים המוסכמים או ניכויים אין בו כשלעצמו משום שחרור הקבלן מהתחייבותו להשלים את ביצוע העבודות או מכל התחייבות אחרת על פי חוזה זה, ואין הוא מונע מהמזמין לתבוע כל סעד אחר המגיע לו על פי כל דין". על פי ההסכם רשאית הייתה פ.ד.ד. למנות מנהל וכן מפקח, נושאי התפקידים הנ"ל הוגדרו בסעיף 2 להסכם כדלקמן: ""המנהל" - פירושו: מהנדס או כל אדם אשר ימונה לצורך זה על ידי המזמין, עפ"י קביעתו הבלעדית של המזמין. המזמין יודיע לקבלן על זהות המנהל. "המפקח" - פירושו: אדם שמתמנה בכתב מזמן לזמן ע"י המנהל לפקח על ביצוע העבודות, או כל חלק מהן, או המנהל עצמו. המנהל יודיע לקבלן על זהות המפקח." העבודות יחשבו כגמורות ביום אישורן ע"י המנהל. לפ.ד.ד. הושארה האפשרות להחליט שהתובעת תבצע רק חלק מהעבודות. הוסכם שבמידה ויתבקשו שינויים או עבודות נוספות, יקבע מחירם במו"מ בין המנהל והתובעת. התובעת התחייבה לבצע את עבודותיה בתיאום עם קבלנים אחרים בשטח. התובעת קיבלה על עצמה לשלם חלק יחסי מפרמיית ביטוח כל הסיכונים הקבלניים וביטוח חבות מעבידים. כמו כן, התובעת קיבלה על עצמה להשתתף בעלות ובהוצאות פ.ד.ד. לעריכת ביטוח הקמה. בלי קשר לכך התחייבה התובעת לערוך ביטוח חבות מעבידים, ביטוח ציוד בניה והקמה, ביטוח נגד כל הסיכונים, ביטוחי רכב, כשהנהנים הם התובעת ופ.ד.ד. בנספח להסכם הוסכם בסעיף 4 לענין ציוד חברת מסקו נקבע כדלקמן: "א. הקבלן יבצע תוספות וחיזוקים, ללא כל תמורה, לפי דרישת הפיקוח וחב' מסקו, לייצוב מערכת המגדלים, כולל ריתוכים וקשירת לוחות בחוט שזור. ב. עם תום השימוש יחזיר הקבלן את הציוד לחברה. ג. לפני תחילת העבודה יוזמן נציג חברת מסקו לבדיקת תקינות וביצוע ספירת מלאי של הציוד הנמצא באתר. ד. במידה ותתבע חב' מסקו תשלומים בגין פגיעה בציוד שהעמידה לרשות האתר, ינוכה הסכום מתשלומים המגיעים לקבלן הקודם (י.ר.ב.) הקבלן ישא בחיוב רק במידה ויפגע הציוד במהלך עבודתו". לטענת התובעת, הרי בחודש מאי 93 נעשה הסכם חדש בין הצדדים אשר שינה את שיטת חישוב התמורה באופן שמעתה ואילך תשלם פ.ד.ד. לתובעת לפי שיטת Cost + 5% (להלן: "ההסכם השני"). ביום 2.9.93 הודיעה פ.ד.ד. לתובעת על ביטול ההסכם בטענה, כי התובעת הפרה אותו. ביום 5.9.93 דחתה התובעת את האמור במכתב הביטול של פ.ד.ד. וטענה, שפ.ד.ד. היא זו שהפרה את ההסכם וביטול ההסכם ע"י פ.ד.ד. מהווה הפרה נוספת. לפיכך, מודיעה התובעת לפ.ד.ד. על ביטול ההסכם. התביעה מתחלקת למספר רכיבים: א. תביעה בגין חשבונות על פי ההסכם הראשון בסך 947,193 ש"ח. ב. תביעה לעבודות נוספות בשלב הראשון בסך 311,680 ש"ח. ג. חשבון מצטבר לבניית חדר טרנספורמציה בתקופת ההסכם החדש בסך 121,772 ש"ח. סך החשבונות הללו מגיע ל- 3,334,307 ש"ח, שמתוכם שולם לתובעת סכום של 1,477,932 ש"ח. מהיתרה הבלתי משולמת יש להפחית סכום של 410,000 ש"ח בגין חומרי בנין וציוד שסופקו על פ.ד.ד. הסך המגיע לטענת התובעת הוא 1,443.37 ש"ח (ללא מע"מ) בצירוף 1,620,902 ש"ח הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה. בנוסף לכך נתבעים הסכומים הבאים: "סך של 47,008 ש"ח המהווה את סכום המע"מ שלא שולם בגין חשבון חודש יוני 1993. הנתבעים ידעו היטב כי מימון העבודות נעשה ע"י הנתבעת בין היתר באמצעות קו אשראי בבנק. הנתבעים ידעו ו/או אמורים היו לדעת כי אי תשלום הכספים המגיעים לתובעת, במלואם ובמועדם, גורר אחריו הגדלת יתרות החובה של התובעת בבנק ותשלום ריביות מוגדלות בבנק בגין חריגות מקוי האשראי. התובעת אכן נאלצה לשלם ריביות כאמור בבנק תוך שעקב כך נגרם לה נזק נוסף הנאמד בכ- 250,000 ש"ח. הנתבעים נדרשים לשלם לה אף סך זה. בגין פגיעה בשמה הטוב ובעסקיה אגב הוצאת לשון הרע הכל כאמור בסעיף י 68.3 לעיל ואילך תובעת התובעת את הסך של 100,000 ש"ח". לסכומים הנתבעים (פרט לתביעת המע"מ והתביעה לפי לשון הרע), יש להוסיף מע"מ. פ.ד.ד. מינתה את משרד המהנדסים קידן תכנון הנדסי בע"מ (להלן: "קידן") לשמש כמנהל וכמפקח עפ"י ההסכם. בפועל, מי שמילא את התפקיד מטעם המשרד הנ"ל היה המהנדס מר לניאדו. כמו כן, נמצא במקום רוב הזמן מר דב דרורי, גיסו של פניני. התובעת טוענת, כי התכניות הדרושות הועברו לה באיחור. לא היתה נוכחות מאסיבית של המפקח. המפקח חייב אותה בתשלום עבור ציוד בנייה בו לא עשתה שימוש. הוטל עליה לבצע בדחיפות עבודות נוספות וחריגות, תוך שפניני הבטיח לה שבנושא התשלום יהיה בסדר. החשבון הראשון הוגש על ידי התובעת בינואר 93. חשבון זה אושר על ידי המפקח ב- 4.2.93, אך לא במלואו. היה איחור בתשלום החשבון וכן לא נמסר שיק מעותד ע"ח מע"מ כמוסכם. בחודש מרץ 93 הוגש ע"י התובעת חשבון מס' 2. אישור המפקח ניתן ביום 31.3.93 והוא לא אישר הסכום במלואו, תוך שהוא מנכה דמי שימוש עבור ציוד של חברת מסקו. לא אושרו לתובעת תשלומים מלאים אלא חלקיים בלבד ע"ח עבודות נוספות. התשלום נעשה ביום 4.4.93. לא נמסר שיק מעותד ע"ח המע"מ. החשבון השלישי, הוגש באפריל 93. החשבון אושר ביום 5.5.93. באישור קוזזו תשלומי ביטוח. נקבע, מחיר שלטענת התובעת מופרך לטון ברזל שהיה זרוק בשטח והתובעת חויבה חיוב מופרז על ציוד בניה. התשלום בגין חשבון זה לא הועבר ע"י הנתבעים. ביום 16.5.93 שולמו ע"י פ.ד.ד. תשלומים ע"ח האישור, אך לא הסכום המלא שאושר. לא צורף שיק דחוי בגין המע"מ. במהלך חודש מאי, הגישה התובעת את החשבון הרביעי. גם חשבון זה אושר באופן חלקי. במהלך חודש יולי הוגשו ע"י התובעת חשבונות בגין מאי ויוני 93. אלה נערכו עפ"י ההסכם החדש הנטען ע"י התובעת (בשיטת הקוסט פלוס). חשבונות אלה אושרו בחלקם. אח"כ תוקן האישור והופחת הסכום. האישור מתעלם מההסכם החדש הנטען. סכום האישור לא שולם. ביום 6.9.93 הוגש חשבון אוגוסט 93. התביעה מוגשת גם נגד פניני אישית. נטען, כי הוא פעל שלא בתום לב, הן בשלבים שקדמו לכריתת ההסכמים והן בביצועם וכן כי הציג בפני התובעת מצגי שוא, הטעה אותה ורימה אותה. ב. ההסכם הדיוני בתחילת הדיון שנפתח ביום 10.6.96, הגיעו הצדדים להסכם דיוני שניתן לו תוקף של החלטה, לפיו ימונה מומחה ע"י ביהמ"ש, אשר יעיין בכתבי הטענות של הצדדים ויקבל מהם כל חומר ראיות שהם ירצו להמציא לו, ישמע את טיעוניהם ויחווה דעתו בכל שאלות המחלוקת בתיק. נקבע עוד, כי "קביעתו של המומחה לא תהיה סופית. הקביעה הסופית תהיה בידי ביהמ"ש, אך ביהמ"ש יהיה רשאי לסמוך את מסקנותיו על חוות דעת המומחה אם יראה זאת לנכון". בהתאם לכך, מונה המומחה מר רפאל גיל. ג. עיקרי המחלוקת הנתבעים כופרים בחלק גדול מהאמור בתביעה ובעיקר בעשיית ההסכם השני, בעבודות הנוספות והחריגות הנטענות. כמו כן, הם טוענים שסיפקו חומרי עבודה בכמות ובשווי גדולים מאלה שבהם מוכנה התובעת להודות. קיימות מחלוקות גם בנושאים נוספים כגון תשלומי ביטוח ששילמה פ.ד.ד ושהיא טוענת שהיא זכאית לקבלם מהתובעת. פניני כופר בכך שיש לו איזושהי חבות אישית כלפי פ.ד.ד.. לטענתו, אין כל הצדקה להרמת מסך ההתאגדות במקרה זה. ד. חוות דעת המומחה. ההליך בפני המומחה התמשך על פני תקופת זמן לא קצרה והיה רצוף משברים שאין מקום לפרטם, ובקשות לפסילת המומחה אשר נדחו. בסופו של דבר, ניתנה חוות הדעת. ביום 15.2.987 ולאחר מכן ניתנו תשובות לשאלות הבהרה שהוצגו ע"י שני הצדדים. המומחה ערך חשבונות שונים, אך נמנע מלהכריע בשאלות מחלוקת אלה: א. האם נערך ההסכם השני? ב. מי אשם בהפרת ההסכם בין הצדדים והאם היתה הצדקה לביטול ההתקשרות? ג. עלות הביטוח שיש לקזזו מהתשלומים. ד. שאלת חיובו האישי של פניני. לעומת זאת, הוא בדק את המגיע לתובעת לפי השיטה של ההסכם הראשון וכן חישוב המגיע בגין עבודות חריגות. הוא חישב את מחירי היחידה של החומרים שסופקו ע"י פ.ד.ד. וכן התשלום עבור שימוש בציוד שהושאר בשטח על ידי חברת מסקו, בהתאם למחירי היחידה של הספקים שמהם רכשה או יכולה היתה התובעת לרכוש את החומרים מספקים אחרים. הוא קבע שהיו שבועיים גשומים. לכן, תקופת סיום החוזה היתה אמורה להיות המחצית השניה של אוגוסט 93 לגבי המבנה העיקרי ולגבי חדר הטרנסופרמציה מחצית השניה של חודש מרץ 93. הוא קבע את המגיע עבור חשבונות ינואר 93 עד אפריל 93 שנבדקו ע"י הפיקוח וכן חשבונות מאי, ספטמבר ע"ס מחירי היחידה של התובעת שלא נבדקו. בסופו של דבר קבע המומחה כי יש להוסיף לתובעת בכל הנוגע לחשבונות שנבדקו על ידי המפקח (המדובר בחשבונות עד יוני ועד בכלל) סך של 220,271 ש"ח קרן נכון לחודש יוני 93 ועוד 509,478 ש"ח קרן לחודש ספטמבר 93 בגין חשבונות אשר לא נבדקו על ידי המפקח. כל הקביעות המספריות של המומחה כפופות להכרעת ביהמ"ש בנקודות שנשארו פתוחות על ידי המומחה. ה. הכרעה בשאלות המחלוקת. 1. יאמר מיד, שהצדדים בסיכומיהם פרשו יריעה רחבה של נושאים שאינם צריכים לענין ושלא תורמים דבר להכרעה בתיק זה. כך למשל אינני סבור, שיש חשיבות כיום למו"מ שהתנהל בין הצדדים לקראת חתימתו של ההסכם המקורי, והאם מי מהצדדים הטעה את חברו או נהג שלא בתום לב, הרי איש מהצדדים לא ביטל את ההסכם עם כריתתו או בהמשך בשל התנהגות הצד האחר בשלב הטרום חוזי, או תבע פיצויים בשל כך. מאותה סיבה אינני סבור שעלי לערוך "פסיכואנליזה" של מניעי כ"א מהצדדים בהכנסו להתקשרות. 2. מעבר לצורך, יצוין, שמחומר הראיות עולה, שעד לשלב הסופי של ביטול ההסכם, רצו שני הצדדים בכנות בהמשך קיומו, אלא שלכל אחד מהם היו ציפיות שונות באשר לדרך מימוש ההסכם ותוצאותיו העסקיות, שאלה אחרת נוגעת להתנהגות הצדדים לאחר הסגר לנושא זה אחזור בהמשך. אינני סבור שיש גם חשיבות לניתוח התנהגות כ"א מהצדדים עד לשלב הסגר, שממנו נבע המשבר ביחסי הצדדים. 3. שתי השאלות המרכזיות הן, האם הופר ההסכם ע"י מי מהצדדים והאם נכרת בין הצדדים הסכם חדש במקום ההסכם המקורי. אם הפרה התובעת את ההסכם הפרה יסודית הרי זכאית הייתה פ.ד.ד לבטלו, מאידך, אם לא היתה פשרה כזו, הרי פ.ד.ד. בהתימרה לבטל את החוזה, ביצעה בעצם משלוח הודעת הביטול, הפרת חוזה המצדיקה ביטול ההסכם ע"י התובעת. 4. השאלה, אם התובעת הפרה את ההסכם, חייבת להבחן לא במופשט אלא לפי ההפרות הקונקרטיות שיוחסו לה על ידי פ.ד.ד. במכתבי הביטול, שכן רק הטענות במכתב זה יכולות להלקח בחשבון ואין להתיחס להפרות שהן פרי מחשבה לאחר מעשה (ע"א 3940/74 רונן נ. ס.ע.ל.ר פד"י נ"ב (1) 210 בע' 224; ע"א 262/86 רוט ואח' נ'DEAK פד"י מ"ה (2) 353 בע' 376). במכתב הביטול מיום 2.9.93 (נספח י"ז לתביעה) מיחסת פ.ד.ד לתובעת ההפרות הבאות: (א) מיד עם ההסכם לא ספקה התובעת ערבות בנקאית (המדובר בערבות ביצוע הנזכרת בסעיף 14(ה) להסכם). (ב) התובעת טענה, כי פ.ד.ד לא חתמה על המחאת זכות לבנק לצורך מימון, טענה שהיתה בלתי נכונה. התובעת העלתה גם טענות בלתי נכונות כי הבנק לא מממן אותה בקשר לבניה. (ג) למרות שהוקדמו תשלומים לפחות פעם אחת בסכום של 150,000 ש"ח ולמרות שחשבונות אושרו בו ביום שהם הוגשו, התלוננה התובעת בכתב ובע"פ וגם בפני קבלנים אחרים, כי מקפחים את התובעת, לא מאשרים החשבונות במועד ולא משלמים החשבונות כסדרם. (ד) בעת הסגר של השטחים שהיה באפריל 93, הודיעה התובעת חד צדדית, כי היא מבקשת להסתלק מההסכם, שכן נגרמים לה הפסדים, עקב תמחיר שגוי ו"מתוך רצון לעזור לכם ולנו נרתמנו לעזרה הבאנו לאתר קבלן נוסף שיעבוד לצידכם. החילונו לספק את כל החומרים לאתר ע"מ לעזור לכם במימון ואף הסכמנו להיות שותפים בניהול ולכסות העלויות לעובדים וכל זאת בתוספת רווח קבלני של 5%". למרות זאת, לא שותפה פ.ד.ד בניהול ולאחר גמר הסגר המשיכה התובעת בעבודה כרגיל ו"פיצתה" עצמה בתיקוני מחירים שלא היו מבוססים על תמחיר והיו מופרזים ביותר, תוך ניצול המצוקה שפ.ד.ד נמצאה בה מתוך רצונה לסיים העבודה במועד. (ה) לאחר שנסיונות התובעת "לסחוט כספים" עלו בתוהו, הפסיקה התובעת את העבודה באתר, החזירה הציוד ונטלה ציוד המצוי באתר (חלק גם לא של התובעת). אנשי התובעת נקטו באלימות מילולית כלפי שאר קבלני המשנה, השמצות כלפי הנתבעים, מניעה בכוח של התקדמות בביצוע הפרויקט, סילוק יומני העבודה מהאתר, אי קיום הוראות המנהל והמפקח תוך איומים כי "דם ישפך". 5. יאמר מיד, כי תלונות וטרוניות שהתובעת "פיזרה" לטענת הנתבעים, גם אם היו לא מוצדקות ואינני נכנס לשאלה זו (כגון בנושא החתימה על המחאת זכות לבנק), אינם בגדר הפרת החוזה ובודאי שלא הפרה יסודית המצדיקה ביטול ההסכם. כיוצא בזה, טענות כי בשלב הסגר נגרמים לתובעת הפסדים ואפילו איומים להסתלק מהאתר אם לא יבואו לקראתה, אינם בגדר הפרה יסודית של ההסכם. מה גם שלטענת פ.ד.ד עצמה במכתב הביטול, היא באה לקראת התובעת ע"י סיפוק החומרים, הבאת קבלן נוסף וכו'. משמע, שהנתבעים לפחות בהתנהגותם, הכירו בצדקת טענות התובעת או לפחות השלימו עם טענות אלה. 6. טענות בדבר השמצות שהשמיצה לפי הנטען התובעת את הנתבעים, יכולים להוות בסיס לתביעה עפ"י חוק איסור לשון הרע, אבל אין בהם להוות הפרת ההסכם. 7. הטענות היחידות שהן רציניות ושיש לבדקן הן, כי התובעת הפסיקה באורח חד צדדי את העבודה באתר, הוציאה ציוד מהאתר, סילקה יומני העבודה, לא קיימה הוראות המפקח והמנהל, ומנעה בכוח את ההתקדמות בביצוע הפרויקט. יצוין, כי בסיכומי הנתבעים, תחת הכותרת "התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה והפרה את החוזה", מופיעות טענות המנסות להתמודד עם הטרוניות של התובעת, כגון לגבי דרך קביעת המחירים בהסכם, או שמועלות טענות חדשות שאינן מופיעות במכתב הביטול, כגון חוסר שיתוף פעולה עם מנהל האתר. לדברים אלו, אין כל קשר לשאלה אם התובעת הפרה את ההסכם כנטען במכתב הביטול, אם לאו. 8. לפיכך, נתמקד בעיקר והוא, האם נכון הדבר שהתובעת הפסיקה באופן חד צדדי את העבודה ואם כן, האם היתה הצדקה לפעולה זו. אין חולק שעל אף שהיו בעיות בין הצדדים החל ממועד חתימת ההסכם ואילך, המשבר הגדול ביניהם פרץ עם הסגר הכללי שהוטל על השטחים בעקבות פיגועי הטירור הקשים של שנת 1993. מתחילת חודש מרץ היו סגרים חלקיים ובסוף חודש מרץ הוטל סגר מוחלט. אין גם חולק, כי בעקבות הסגר המוחלט היה קושי רב ביותר בגיוס עובדים לענף הבנייה ואותם עובדים מעטים שניתן היה לגייס דרשו שכר גבוה בהרבה מזה שהיה נהוג לשלם לפועלי השטחים. הסגר נמשך כשלושה חדשים (ראה סעיפים 15; 16 בתצהיר פניני בבוררות אריאל - פניני ת12/) (בתצהיר מדובר אמנם על שנת 94, אך מהקשר הדברים בתצהיר ברור שהכוונה היא לשנת 1993). מר יבין, מנהל התובעת מודה בתצהירו, כי בפגישה שנערכה באתר ביום 7.4.93 בין יבין לבין פניני ומר דני בורישנסקי (להלן: "בורישנסקי"), מנהל חברת הפיקוח קידן, הוא הודיע שאינו יכול לעמוד לבדו בנזקי הסגר ואם לא יתחלקו הנתבעים עמו בהשלכות הכספיות של הסגר, הוא יאלץ להפסיק את העבודה. נראה לי, כי עמדת התובעת היתה מוצדקת. האירוע של הסגר, ובעיקר הסגר המוחלט היה בבחינת כוח עליון וניתן לראותו כסיכול במובן סעיף 18 לחוק התרופות. אמנם גם בעבר היו אירועים בטחוניים שמנעו כניסת פועלים מהשטחים לישראל ומבחינה זו תקלות זמניות בהתיצבות פועלים לעבודה בשל המצב הבטחוני הרעוע, היה בגדר הציפיות הסבירה של צדדים לחוזה בניה בשנת 93. ואכן, בסעיף 4(ג) להסכם, בכל הנוגע ללוח הזמנים ולאפשרות לקבל ארכה, דובר על מצב של כוח עליון ובין היתר אוזכרו בו "מצב מלחמה, פעילות איבה וטרור - - מחסור כללי בפועלים - - או תנאים אחרים שלא היתה לקבלן שליטה עליהם ולא היתה לו אפשרות למנוע את העיכוב". אך הכל הוא ענין של מידה ולדעתי, מצב של סגר כללי ומוחלט לתקופה ממושכת, להבדילו מסגרים מקומיים בני מספר ימים, לא היה צפוי מראש. יצויין, כי העובדה כי מצב של "מחסור כללי בפועלים" אוזכר בהסכם (במסגרת "כוח עליון") רק בהקשר ללוח הזמנים ולא באשר למחיר אינו יוצר "הסדר שלילי" לעניין ההשלכות הכספיות של מחסור בפועלים עקב סגר כללי ומוחלט. ער אני אמנם לכך שהגישה של הפסיקה בארץ נטתה לעבר קביעה, כי במציאות הבטחונית והחברתית במדינת ישראל מאורעות משבשים קלסיים, כגון מלחמות, פגעי טבע, גיוס פתאומי ומצבי חירום אחרים הינם בגדר הצפוי לענין סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) (ראה סיכום הפסיקה בספרה של ג. שלו - דיני חוזים מהד' II ע' 4501), אך על גישה נוקשה זו נמתחה ביקורת ונאמר שגישה זו אינה הולמת את התפיסות החברתיות והכלכליות המודרניות (שלו (שם) ע' 503) לאור ביקורת זו אני סבור, שהאבחנה שעשיתי בין "סגר רגיל" שהוא בגדר הציפיות הסבירה במדינת ישראל, לבין סגר מוחלט וממושך, כפי שקרה בעניננו, שאינו בגדר צפיות כזו - יש לה בסיס. 9. בכל מקרה, נראה שהנתבעים מנועים מלטעון אחרת, באשר אף לדבריהם הם הכירו לפחות חלקית בצדקת הטענות של התובעת. הנה כי כן, במכתב הביטול בסעיף 5, אף מציינים הנתבעים, כי "נרתמו לעזרה" ומפרטים מה הסכימו לעשות לטובת התובעת. מכאן, שהנתבעים אינם יכולים בספטמבר 93 לחזור לאיומי התובעת לנטישת העבודה בתקופת הסגר, דהיינו סוף חודש מרץ וחודשים אפריל-מאי 93 כעילה לביטול ההסכם, כאשר בינתיים בוטל הסגר והתובעת המשיכה בעבודה. 10. אני סבור גם שנושא הערבות הבנקאית, שהיה על התובעת להמציא עם חתימת ההסכם, אינה יכולה לשמש עילה לביטול שמונה חודשים לאחר מכן. אין מדובר בהפרה יסודית ומן הצד השני, לא נשלחה כל התראה לתובעת בנושא זה (ראה סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)). 11. הנתבעים טוענים כי התובעת נטשה את האתר, ואילו התובעת טוענת כי בעת שנתקבלה ההודעה על ביטול ההסכם, כבר החל לעבוד שם קבלן אחר, וזאת בשלב שבו "העבודות זרמו", נסתיימו כל העבודות הקשות, נסתיימו תיקוני הליקויים, האתר היה ערוך לגמר ביצוע ולהשלמת העבודות, כאשר הכל מתרכז בפינה הצפון מזרחית של האתר להשלמת העבודות ולא נדרשו יותר ממספר חודשי עבודה כדי לסיים העבודות עפ"י ההסכם (סעיף 113 לתצהיר יבין). התובעת לטענתה, לא הפסיקה את העבודות (ראה סעיף 117.1 לתצהיר יבין). יצוין, כי במכתב שנשלח ע"י עו"ד שיין בשם הנתבעים ביום 9.9.00 דהיינו כבר לאחר מכתב הביטול (נספח 7 לתצהיר יבין), כבר לא נטען כי התובעת הפסיקה את העבודה באתר, אלא רק דובר על האטת קצב העבודה וצמצום מספר העובדים מ60- ל12-. מר פניני מצדו אומר, כי פנה לקבלן אחר כאשר התברר לו שיבין מתכוון לממש את איומיו לנטוש את האתר ולכן פנה לקבלן אחר בשם אופיר ובתחילת ספטמבר חתם אתו על חוזה (סעיפים 77; 78; לתצהיר אופיר). עיון בהסכם עם אופיר (נספח י"ט לתצהיר פניני) מראה שאין עליו תאריך. לוח הזמנים הושאר ריק. כמו כן, לוח התשלומים אינו כולל מועדים והחוזה אינו חתום, כל אלו אומריםדרשני. בשים לב לכך שנטל השכנוע כי התובעת הפרה את ההסכם ע"י נטישת האתר מוטל על הנתבעים ובהתחשב בדברים המעורפלים בתצהירו של פניני ואופיו המוזר של ההסכם הבלתי חתום עם אופיר, לא שוכנעתי שאכן היתה נטישה שיש בה הפרת ההסכם. מה שקרה הוא, שאכן היו איומים מצד התובעת לנטוש את האתר אם לא יענו הדרישות לשיפור התנאים הכספיים שבהסכם המקורי. דרישות שנשענו במידה רבה על הבטחותיו ומצגיו של פניני (כפי שעוד יפורט להלן) והנתבעים החליטו להקדים "תרופה למכה" על ידי התקשרות עם אופיר וברגע שנקשר ההסכם עם אופיר, הועמדה למעשה התובעת בפני עובדה ששירותיה אינם נדרשים עוד. ואם תאמר שאיומי התובעת היו בגדר הפרה צפויה במובן סעיף 17 לחוק החוזים תרופות, הרי התשובה לכך היא שעל מנת שצד יהיה זכאי לתרופות ובעיקר לתרופה דרסטית כמו תרופת הביטול, יש צורך שתתקיים הסתברות גבוהה להפרה. במקרה הנדון, איומי התובעת נתקימו תקופה ממושכת ולא מומשו ולכן לא היה מקום להניח שימומשו גם בשלב זה כשהעבודה כמעט נסתיימה ולאור הצעת הפשרה של התובעת מיום 1.9.93 (נספח 47 לתצהיר יבין). 12. אך גם אם נניח שהתובעת נטשה את האתר או עמדה לנטשו אלא שהנתבעים הקדימו אותה, עדיין יש לבדוק אם הנטישה או איום הנטישה, היו מוצדקים, אם לאו. התשובה לשאלה זו כרוכה בשאלה אחרת, שיש לה גם חשיבות עצמאית, והיא, האם נעשה בעקבות הסגר הסכם חדש שלפיו מעתה ואילך התמורה לתובעת תחושב לפי שיטה של cost + 5% החל מחשבון חודש מאי 93 וכאשר מרכיב ה-cost כוללים תשלומים לעובדים (ללא משכורתו של יבין) ולחברות כ"א, תשלומים לספקים, הוצאות הפעלה, הוצאות תפעול משתנות, הוצאות ציוד התובעת ותקורת המשרד באתר, כפי שנטען על ידי התובעת. 13. נראה לי שאכן דובר בין הצדדים שיהיה מעבר לשיטה של cost plus ודיבורים אלה הם ששכנעו את התובעת להשאר באתר, אך למעשה הצדדים לא הגיעו להסכם בדבר מרכיבי ה-cost בשיטה חדשה זו ולכן הצדדים לא הגיעו להסכם חדש שהחליף את ההסכם הקודם. אנמק את דברי: (א) למעשה, הנתבעים מודים בכתב הביטול שהייתה לפחות הסכמה כי יעשה הסכם חדש, שכן בפיסקה 5 למכתב הביטול נאמר, כי "הסכמנו להיות שותפים בניהול ולכסות העלויות לעובדים וכל זאת בתוספת רווח קבלני של 5%". על טענה זו חוזרת פ.ד.ד במכתב עו"ד שיין מיום 9.9.93 (נספח 7 לתצהיר יבין). המשמעות הפשוטה של דברים אלה, היא הסכמה לשיטת הקוסט פלוס, אך יושם אל לב שבמכתב זה מרכיב ה"קוסט" מתיחס רק לעלויות לעובדים ולא למרכיבים אחרים של הקוסט כנטען על ידי התובעת. יתר על כן, באישור חשבון 7 של התובעת ע"י המפקח מטעם קידן, מר לניאדו (נספח 39א' לתצהיר יבין), אושרה בין היתר "תוספת מוסכמת לסעיפי חוזה בסך 70,000 ש"ח" שמשמעותה לא פורטה באישור. (ב) לטענת יבין בתצהירו, ההסכם בדבר המעבר לשיטת cost plus הושג בפגישה שנתקיימה ביום 9.5.93. אך אם מעיינים בנספח 32 לתצהיר יבין, שהוא סיכום אותה פגישה כפי שהוכנה על ידי יבין עצמו, רואים כי הצדדים לא הגיעו להסכם מחייב. בסעיף 3 דובר על "קווים עקרוניים" ונאמר כי יחתם חוזה חדש על בסיס מחיר cost + 5%. מכאן, שהצדדים לא ראו בדברים שנאמרו בפגישה משום כריתת הסכם, אלא ניהול מו"מ לקראת הסכם כזה. סעיף 4 המפרט את מרכיבי ה- cost מוכתר בכותרת "פירוט ראשוני למרכיבי ה- cost" (ההדגשה לא במקור). נשארו לא מעט פרטים שנאמר לגביהם שהם "יסוכמו בנפרד" (ראה למשל סעיף 7 לפירוט מרכיבי ה- cost וכן ראה סעיף 6 שם). (ג) נספח 32 הוחזר לתובעת עם הערות של פניני בכתב יד. הוא מחק את המילים "הושגה הסכמה" שבסעיף 1 והומרה במילים "נבחנה האפשרות". בפירוט של מרכיבי הקוסט, נמחק הפריט תקורת משרד. ליד חלק מהמרכיבים הושמו סימני שאלה. בראש המסמך נכתב "הנני מחזיר לך הפקס בחוזר עם תיקונים שלי. מחר נפגש כפי שקבענו ב- 15.00 במשרדי להמשך דיון". (ד) לפי דברי יבין, בפגישה הנוספת שהתקיימה ב- 11.5.93 הוסכם סופית על מרכיבי ה- cost והנושא היחיד שהיה במחלוקת, דהיינו שאלת הריטרואקטיביות, גם בו הגיעו הצדדים להסכם והוא - שההסדר החדש יחול מחשבון חודש מאי 93 ויתיחס רק לעבודות שבוצעו מאז תחילת הסגר. לא אוכל לסמוך על דברים אלה, שכן היה מקום לצפות שאם הגיעו הצדדים להסכם מחייב היה יבין טורח להעלותו על הכתב כפי שטרח להעלות על הכתב את סיכום הישיבה מיום 9.5.93. (ה) מן הצד השני, נראה לי, כי הנתבעים בהתנהגותם יצרו אצל יבין את הרושם, כי בסופו של דבר יבואו לקראתו בנושא חישוב הקוסט ושהוא יפוצה בצורה אחרת על הנזקים שנגרמו לתובעת עקב הסגר. הם נהגו כך מתוך רצון למנוע שיבושים בעבודה. הדברים נלמדים למעשה מעדותו של פניני עצמו. הנה כי כן, הוא אומר שהציע לתובעת תוספת של 100,000 $ למחירי החוזה (סעיף 51 ו- 70 לתצהירו). עובדה היא שלמכתבי התובעת שאזכרו את ההסכם החדש, היא נענתה בצורה מתחמקת ומעורפלת. ראה למשל סעיף 3ג' למכתב התובעת מיום 9.8.93 (נספח 40 לתצהיר יבין) והתשובה של פ.ד.ד בפקס מיום 10.8.93 (נספח 41 לתצהיר יבין) וכן מכתבי התובעת נספחים 41א' ו42- שלא זכו לתשובה. כמו כן, התובעת הגישה חשבונות שהצביעו לכאורה על שיטה חדשה. כך למשל, חשבון חודש מאי כלל רק כמויות ללא מחירים וללא איזכור עבודות שבוצעו בעבר. חשבונות מאי-יולי הכוללים סכומים, גם הם ערוכים בצורה שונה ואינם מצטברים. באישורחודש יוני, מופיע סעיף "תוספת מוסכמת לסעיפי החוזה". אין לי ספק, שפניני ידע היטב כי חשבונות אלה מוגשים על בסיס הנחתו של יבין, כי נעשה הסכם חדש או שלפחות עומד להחתם הסכם כזה. אינני מוכן לקבל את גירסתו שלפנינו כאילו לא קיבל את החשבונות, לא הבין בהם ולא עבר עליהם. ניתן ללמוד היפוכו של דבר מההערות בכתב ידו של פניני על גבי החשבון ת17/ (בע' 10) המופנות למפקח לניאדו. הטענה, כי מדובר בזיוף, או מדובר ברישומים שנעשו בשלב מאוחר יותר, אין לה כל בסיס בחומר הראיות. (ו) הצורה שבה נהגו הנתבעים בניהול המו"מ לשינוי תנאי ההסכם, כאשר מצד אחד הם הכירו בצדקת התביעה של התובעת לשיפור התנאים הכספיים של ההסכם המקורי, או לפחות הציגו חזות של הכרה בצדקת התביעות ומן הצד השני, התחמקו למעשה מהגעה להסכם היא דוגמא לחוסר תום לב בניהול מו"מ. יצוין, כי התובעת לא היתה נוקשה בעמדתה בנושא הקוסט פלוס, ראה למשל המכתב של התובעת מיום 1.9.92 (נספח 47 לתצהיר יבין) שבו הציעה ששיטה זו תחול רק מחשבון ספטמבר 93 והנה במקום להתיחס להצעה זו שנמסרה ביד למר בורישנסקי מהחברה המפקחת, הצעה שדוקא הצביעה על רצונה העז של התובעת להמשיך בעבודה, הזדרזה פ.ד.ד והודיעה למחרת היום על ביטול ההסכם. 13. סיכומו של דבר, אני קובע, כי התובעת לא הפרה את ההסכם הפרה המצדיקה ביטולו. מכאן, נובע גם שטענות הנתבעים בסיכומים שהתובעת חייבת לפצותם על נזקים הכרוכים ב"נטישת האתר", אין להן מקום ואני דוחה אותם. 14. לא שוכנעתי שהצדדים הגיעו להסכם חדש מחייב ששינה את דרך חישוב התמורה ואימץ את שיטת הקוסט פלוס. עם זאת, סבורני, כי פניני נהג בחוסר תום לב בכך שהסכים "עקרונית" לתוספת מחיר בהשוואה להסכם המקורי ומעבר לשיטת הקוסט פלוס, אך בכוונה השאיר מצב מעורפל שלא איפשר להגיע להסכם מחייב תוך שהוא יוצר מצג ש"יהיה בסדר" וכי בסופו של דבר תבוא התובעת על סיפוקה. מצב זה הצדיק את האיומים הנמשכים של התובעת (גם בשלב שלאחר תום הסגר) בנטישת האתר, איומים שלדעתי לא מומשו בפועל. 15. כאמור נראה לי, כי בנסיבות אלה לא היה מקום לביטול ההסכם על ידי פ.ד.ד.. לכאורה, ביטול הסכם שלא כדין מהווה הפרת ההסכם, אך בעניננו, אין לענין כל נפקות שכן למעשה התובעת הסכימה לכך שההסכם יבוטל, שהרי במכתב התגובה של ב"כ התובעת מיום 5.9.93 (נספח 51 לתצהיר יבין), היא עצמה מבטלת את ההסכם (ראה פיסקה 4 סיפא למכתב הנ"ל). המסקנה מהאמור היא, שיש לערוך את החישוב לפי השיטה של ההסכם המקורי ואין מקום לפצות שום צד על הפרת הסכם. פיצויים מוסכמים. 16. הנתבעים טוענים, כי הם זכאים לפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 5(א) להסכם, באשר העבודות היו אמורות להסתיים ביום 1.8.93. בפועל, עבודות הבניה הסתיימו רק ב- 1.8.94 ומתוך תקופה זו יש לנכות ארבעה חודשים עבור עבודות גמר שהיו מוטלות על פ.ד.ד. לפיכך, יש לערוך לטענתה חישוב של הפיצוי המוסכם לפי 8 חודשי פיגור ואת הסכום הנ"ל לנכות מכל סכום שיפסק לתובעת. המומחה קבע שבהתחשב בימי הגשם, היה מקום לסיים את העבודה לגבי המבנה המרכזי עד המחצית השניה של אבגוסט 93 ואת מבנה הטרנספורמציה עד המחצית השניה של חודש מרץ 93. יאמר מיד, כי אין כל רלבנטיות לשאלה מתי נסתיימו העבודות בפועל, שהרי לאחר ביטול ההסכם קצב התקדמות העבודה כבר אינו תלוי בתובעת אלא בנתבעים ובקבלנים המועסקים על ידם. אני סבור, שאין פ.ד.ד. זכאית לפיצויים בגין איחור, וזאת מאחר ופרשנות נכונה של ההסכם היא, כי הסגר היווה כוח עליון שהיווה עילה להארכת המועד לפי סעיף 4(ג) להסכם. הן המפקח מטעם פ.ד.ד. ברישומיו ביומן העבודה (ת1/) והן פ.ד.ד בהתנהגותה, למעשה הסכימו להארכת המועד. יתר על כן, מר פניני בתצהירים שהגיש בהליכים אחרים הכיר בסגר כסיבה להאטת הבניה (נספחים 5(א) ו- 5(ב) לתצהיר יבין. עובדה היא שבשום פניה אל התובעת במהלך הזמן מאז הסגר ועד לביטול ההסכם, לא באה טענה בדבר פיגור, או דרישה לשלם פיצוי מוסכם וגם במכתב הביטול אין מילה וחצי מילה על כך. כך גם במכתב התלונה לרשם הקבלנים (נספח 49 לתצהיר יבין). רק במכתב לבנק דיסקונט שהוא צד שלישי, יש טענה בדבר אי עמידה בלו"ז (נספח 50 לתצהיר יבין). לכל זה יש להוסיף את הסברי מר יבין בתצהירו שלא נסתרו הכוללים אי מסירה במועד של תכניות קונסטרוקציה ואדריכלות, איחור באספקת קסטות (ראה נספחים 64 ו- 66 לתצהיר יבין) וכן ביצוע עבודות נוספות חריגות. החשבונות ושאלות הכרוכות בהם. המומחה של ביהמ"ש בדק את החשבונות שהוגשו על ידי התובעת, הן את החשבונות עד לחודש מאי 93 שנערכו לפי ההסכם ובאשר לחודשים שמחודש מאי ואילך, ערך המומחה את חישוביו לא בדרך שבה הוגשו (שיטת קוסט +) אלא לפי ההסדר בהסכם המקורי. הוא הגיע למסקנה שהחשבונות שהוגשו הם בעלי אמינות גבוהה. המומחה הציע לפ.ד.ד. לבדוק את הכמויות, אך הצעות אלה נדחו מלכתחילה ע"י פ.ד.ד ורק עם סיום ההליכים בפניו וקרוב למועד הגשת חוות הדעת, היא באה בדרישה לבדיקת כתבי הכמויות. נראה, שאין מקום להעתר לבקשה לבדיקת כתבי כמויות בשלב זה, בעיקר בשים לב לקביעת המומחה בדבר אמינות החשבונות של התובעת והתאמת הכמויות של החשבון לכמויות החומרים שסופקו לאתר. המומחה סבור שנוכח עלות הבדיקה ובשים לב לכך שהיא תוכל להניב לדעתו רק הפרשים קטנים ש"יבלעו" ע"י הוצאות הבדיקה אינה כדאית ואין צורך בעריכת בדיקה כזו, אני מאמץ את עמדת המומחה בנקודה זו. באשר לסכומים שקבע המומחה, אינני סבור שיש לקבל את טענות הנתבעים, כי "יבין הוליך שולל את המומחה". אני סבור שהמומחה שהוא בעל נסיון רב בעריכת חוות דעת מסוג זה, הוא קיים דיונים רבים ומורכבים ושמע בהרחבה את טענות הצדדים. לדעתי הוא לא טעה ולא הוטעה ואין מקום בשלב זה לחלוק על חישוביו. בנושא העבודות הנוספות והחריגות, המומחה נתן משקל רב ליומני העבודה ולחתימת המפקח או נציג פ.ד.ד. עליהם. אני סבור, שאין להתערב בקביעתו זו. יומני העבודה (ראה ת1/) מפורטים מאד. הצדדים ניהלו התכתבות עניפה ולעתים אף ויכוחים בעמודת ההערות ולכן מקום שהמפקח או נציג פ.ד.ד. חותם ללא הסתיגות, יש לחתימה זו משקל רב. למומחה היתה סמכות לקבוע עמדה לגבי המשקל הראייתי של יומני העבודה והמומחיות שלו אינה מתמצית בחישובים אריתמטיים כפי שמנסה ב"כ הנתבעים להציג, אלא גם בנוהגים מקובלים ביחסים שבין קבלן מזמין ומפקח, לרבות מעמדם של מסמכים שונים כגון יומני עבודה, אישורי חשבונות וכו'. מאותו טעם אינני רואה מקום להתערב במהימנות שיחס המומחה לחשבונות שהגישה התובעת. נסיונו בתחום הבניה בתפקידי תיאום, ביצוע, פיקוח על עבודות קבלנים בתחומי הבנייה, השיפוצים והתשתיות בהיקפים גדולים (ראה פירוט נסיונו המקצועי של המומחה) מכשירים אותו לקבוע עמדה בנושא מהימנות דרישות כספיות של קבלנים, כפי שהם באים לכלל ביטוי בחשבונות המוגשים על ידם. 17. קיזוזים, ניכויים וזיכויים. (א) אספקת חומרים. בנושא אספקת חומרים על ידי פ.ד.ד., עמדת המומחה היתה שיש להעריך ערכם לא לפי מה ששילמה פ.ד.ד בפועל אלא לפי המחיר שבו יכולה היתה התובעת לרכוש את החומרים הללו בעצמה. מדובר למעשה, במחיר השוק במכירה לקבלנים. בענין זה הציגה התובעת למומחה ראיות בצורת הצעות מחיר שקיבלה מספקים אחרים. נראה, כי הכרעתו של הבורר בנקודה זו היא סבירה, בשים לב לכך שלא הוכח קיומו של הסכם בין הצדדים, לפיו יוערכו החומרים שסיפקה פ.ד.ד לפי מחירים שהיא שילמה או נדרשה לשלם. ההכרעה היא בחלקה "משפטית" אך מראש הוסמך המומחה להכריע גם בשאלות משפטיות. לפי ההסכם הדיוני הוסמך המומחה לקבוע עמדה בכל שאלות המחלוקת בלי להבחין בין שאלות עובדתיות ומשפטיות. היקף סמכות זו הוא מוצדק לגופו, שכן רוב השאלות שהועברו למומחה ע"י הצדדים הן שאלות מעורבות של עובדה ושל חוק. הקשר ההדוק בין שתי השאלות נובע גם מכך שהסכמי בניה, עד כמה שיהיו מפורטים, אינם יכולים לכלול את כל הפרטים ומתבקשת השלמה באמצעות הנוהג (סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי)) ומי כמומחה בענין פיקוח על קבלנים כמו המהנדס גיל יודע על הנוהגים השונים החלים בתחום זה. ביתר השגות הנתבעים כנגד קביעות המומחה, כגון בנושא הברזל - לא מצאתי ממש. המומחה דן בהשגות אלה בתשובות לשאלות שהופנו אליו ע"י הנתבעים ותשובותיו מניחות את דעתי. 18. השתתפות בתשלום דמי ביטוח. בהתאם לסעיף 9 להסכם היה על התובעת להשתתף בחלק יחסי של תשלומי פרמיית הביטוח. ענין זה הועלה בסעיף 68 לתצהיר פניני. עותקי הפוליסות הוצגו כנספח ט"ו לתצהיר הנ"ל. המומחה לא התיחס לנושא זה וגם התובעת לא נתנה לו את דעתה. לדברי פניני, מדובר בסכום של 5,700 ש"ח. מאחר ודברי פניני בנקודה זו לא נסתרו יש לקבל דבריו בעניין זה, הסכום של 5,700 ש"ח שיש לקזז כנגד הסכומים המגיעים לתובע ישא ריבית כפי שיפורט להלן מיום 1.5.93 (בערך מחצית התקופה שבה שהתה התובעת באתר) ועד למועד פסה"ד. 19. שאלת מחויבותו האישית של פניני. ההסכם שהוא הבסיס לתביעה נערך בין התובעת לפ.ד.ד. השאלה היא, האם יש מקום להטיל אחריות אישית על פניני בקשר לסכומים המגיעים לתובעת יחד ולחוד עם פ.ד.ד.. אני סבור, כי לענין זה יש להבחין בין התקופה הראשונה שמעריכת ההסכם עד לחודש מאי 93 ומתקופה זו ואילך. באשר לתקופה הראשונה, כפי שציינתי, אינני רואה חשיבות לטענות הנוגעות לשלב הטרום חוזי, שכן טענות אלה אין להן קשר לעילות ולסעדים שבתביעה. לעומת זאת, אני סבור שבמו"מ שנערך בין הצדדים בעקבות הסגר לעריכת הסכם חדש, הסכם שלא הושג בסופו של דבר, פעל פניני אישית שלא בתום לב והשלה את התובעת ומנהלה מר מר יבין, כי לא תהיה בעיה להגיע להסכם בשיטת ה- cost +, ולמעשה פיזר מסך של ערפל. אלמלא הבטחותיו ומצגיו של פניני, לא היתה התובעת ממשיכה בעבודתה. כידוע, חל עקרון תום הלב בניהול מו"מ מכוח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), גם על מנהל הפועל מטעם תאגיד, אשר הפר את חובת היושר וההגינות בניהול מו"מ לקראת כריתתו של חוזה עם תאגיד, גם אם הוא אישית לא היה אמור להיות צד לאותו חוזה; ומעמדו בתאגיד אינו מקנה לו חסינות (ראה ד.נ. 7/81 פנידר נ' קסטרו פד"י ל"ז (4) 673). מאחר וההסכם החדש לא התגבש בסופו של דבר ולא ברור איזה מרכיבי "קוסט" היו נכללים בו לא היה נכרת ההסכם החדש, לא אחייב את פניני בפיצויים בסכום ההפרש שבין תנאי ההסכם המקורי לבין מה שהיה מגיע לתובעת לפי שיטת קוסט +. הפיצוי יהיה צנוע יותר - הוא יתבטא בכך שאחייב את פניני לשאת יחד ולחוד בחיובי פ.ד.ד. לגבי החשבונות מחשבון מאי 93 ואילך. כידוע, הסעד בגין הפרת עקרון תום הלב יכול להשתנות ממקרה למקרה והרבה נתון בעניין זה לשיקול דעת ביהמ"ש (השוה בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע נ' בית הדין הארצי לעבודה פד"י ל"ה (1) 828, 838 סעיף 12) ובמקרה הנוכחי נראה שהסעד כפי שצוין לעיל, הוא המתאים לעניננו. 20. נושא הריבית. התובעת טוענת, כי יש לחייב את הנתבעים על הסכומים שיפסקו בריבית בנקאית חריגה ולחילופין ריבית בשיעור 16.5% לפי חוק פסיקת ריבית. לענין הסעד העיקרי היא מסתמכת על סעיף 14(ד) להסכם שהוסף בכתב יד ונאמר בו: "לא שילם המזמין חשבון מאושר במועד עפ"י סעיף (ג) לעיל, ישא הסכום ריבית חריגה כנהוג בבנק מסחרי - - ". לדעתי, קביעה זו בהסכם חלה מקום שבו אושר חשבון ע"י המפקח ואין למעשה מחלוקת על החיוב, אך לא מקום שהיתה קיימת לפחות לגבי חלק מהתשלומים מחלוקת בין הצדדים בודאי שאין היא יכולה לחול על חשבונות שלא אושרו. לפיכך, אני מקבל את העתירה החילופית וקובע, כי תשולם ריבית בשיעור של 16.5% שתצורף לקרן אחת לשנה. 21. לשון הרע. אני סבור שאין לקבל את התביעה לפיצויים לפי חוק לשון הרע. בסיכומי התובעת נושא זה נדחק לקרן זוית ובצדק. אמנם התובעת שלחה מכתבים גם לבנק דיסקונט וגם לרשם הקבלנים וגם אם נניח שהמכתבים כללו עובדות שאינן נכונות, הרי לא התקיים דיון רציני בשאלה שמא עומדים לנתבעת הגנות אלו או אחרות. הנושא כולו נשאר לוט בערפל מסויים ולכן אין לי נקודות עיגון להעריך על פיהן פיצויים. סיכומו של דבר, אני פוסק לתובעת סך של 220,271 ש"ח + מע"מ בצירוף ריבית של 16.5% מ- 1.6.93 ועד לתשלום בפועל. מסכום זה יש לנכות בגין השתתפות בביטוח סך של 5,700 ש"ח בצירוף ריבית של 16.5% מיום 1.5.93 ועד למועד פסה"ד. כמו כן, אני פוסק לתובעת סך של 509,478 ש"ח + מע"מ בצירוף ריבית של 16.5% מיום 1.9.93 ועד לתשלום. אני פוסק לתובעת מחצית מהוצאותיה בגין המומחה, החזר אגרה בגובה הסכום שנפסק וכן שכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ש"ח + מע"מ. ההוצאות ושכ"ט עו"ד ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסה"ד ועד לתשלום. פ.ד.ד תשא במלוא החיוב ואילו פניני אישית יחוב במאוחד ובנפרד עם פ.ד.ד לגבי החלק היחסי של הסכום המתיחס לחשבונות מחשבון חודש מאי 93 וחלק יחסי בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד. מבנהבניין