חילוץ מכונית תקועה בבוץ

פסק דין 1. תביעה לתשלום סך 6,000.- ש"ח: 4800.- ש"ח החזר סכום אשר שולם ע"י התובע לנתבעים בעבור חילוץ מכוניתו שנתקעה בבוץ ועוד 1,200.- ש"ח פיצוי בגין עגמת נפש וביטול זמן. 2. ומעשה שהיה כך היה: בתאריך 07/03/2000 (בעיצומם של ימי החורף) לעת ערב (18:00 לערך) נתקע רכבו של התובע בבוץ, ביער לא הרחק מיד קנדי שליד מושב עמינדב. התובע יצר קשר עם הנתבעים 1 ו2- אשר הגיעו למקום האירוע על מנת לחלץ את הרכב. משהגיעו למקום נוכחו כי אין בידיהם האמצעים הדרושים לחלץ את הרכב התקוע (לדבריהם בשל מיקומו המרוחק מהכביש המצריך כבלים ארוכים ואמצעי עיגון שלא היו בידיהם). לפיכך הזעיקו גרר אחר (הוא הנתבע מס' 3). [עד לבואו של הגרר הנוסף סרו לביתו של נתבע 1, במבשרת ירושלים, שם הטיבו ליבם בכוס קפה]. משהגיע רכב הגרר הנוסף חזרו כולם למקום האירוע ובערך בשעה 23:00 חולצה המכונית אל הכביש ומיד הועלתה על ידי הנתבעים על רכב הגרר. לשאלת התובע על שום מה הועלתה המכונית על הגרר, שהרי תקינה היא וכל בעייתה ששקעה בבוץ, הבהירו לו כי כדאי להעבירה לתחנת דלק סמוכה לשם שטיפת הבוץ מגלגליה לבל תחליק בכביש ... משהגיעו לתחנת הדלק נדרש התובע לשלם שכר החילוץ בסך 3,800.- ש"ח. משסירב לעשות כן, לא נאותו הנתבעים לשחרר את מכוניתו ולהחזירה לידיו. למחרת היום שב התובע להתקשר אל הנתבעים אשר הודיעוהו שיפגשוהו בתחנת הדלק שבצומת שורש וכשהגיע לשם צמח הסכום אותו נדרש לשלם לסך 4,800.- ש"ח. הנתבעים סרבו להשיב מכוניתו כל עוד לא ישולם סכום זה במלואו. בדלית ברירה נאלץ התובע לשלם 4,800.- ש"ח ורק לאחר זאת הושבה מכוניתו לידיו. 3. לטענת התובע המחיר אשר אולץ לשלם מופרז ומופרך ויש בו משום עושק וניצול המצב אליו נקלע. זאת ועוד, לדבריו התברר לו כי הנתבעים כלל אינם מורשים על ידי משרד התחבורה לעסוק בחילוץ וגרירת מכוניות ועל כן כלל אינם זכאים לתשלום, שכן התיימרו לעסוק במלאכה שאין הם רשאים לעסוק בה. 4. לטענת הנתבעים, על פי כתב הגנתם, הסכום אותו דרשו מהתובע איננו מופרז כלל בהתחשב בעובדה שנדרשו לחילוץ כ5- שעות בעת חשכה, בתנאי גשם ובוץ, כאשר תחילה הוטעו על ידי התובע שציין בפניהם מרחק שגוי מהכביש למקום שבו שקועה מכוניתו ובשל כך נאלצו להזעיק גרר אחר אשר ברשותו הציוד הדרוש. עוד טוענים הם כי הסכום אשר נדרש מהתובע סוכם עמו עוד קודם לתחילת העבודה, מיד כאשר ראו את מקום שקיעת המכונית והתובע הסכים לשלם סכום זה, ומשהסכים, מה לו כי ידרוש כיום החזר ? 5. בעת הדיון בפני העידו הנתבעים (הכוונה לנתבעים 1 ו2-, נתבע 3 כלל לא התגונן ולא הגיש כתב הגנה אולם חבריו הצהירו כי הם באים אף בשמו) כי אין תעריפים קבועים לעבודות חילוץ וגרירה והמחיר נקבע בכל מקרה ומקרה לפי כושר המיקוח של הצדדים קודם לתחילת העבודה. במקרה זה, כך טענו בעדותם בפני, דרשו תחילה 3,800.- ש"ח ורק למחרת היום העלו דרישתם ל4,800.- ש"ח. 6. גירסה זו, עומדת בסתירה גמורה לגירסה אשר נטענה בכתב ההגנה, כפי שציינתי לעיל, היינו שהוסכם מראש על המחיר 4,800.- ש"ח. משנמצאה גירסת הנתבעים בלתי אמינה בנקודה המרכזית של המחלוקת - ברור כי אין להסתמך עליה לצורך הכרעת הדין. יתר על כן, בלא שאתיימר להיות בעל מקצוע ומומחה בתחום גרירה וחילוץ כלי רכב, נראה בעיני סכום 4,800.- ש"ח למלאכה המתוארת על ידי הצדדים (ואפילו אקבל גירסת הנתבעים במלואה) מופרז מאין כמוהו. גם לא שמעתי הסבר מניח את הדעת על מה ולמה "צמח" הסכום שנדרש בין לילה ב1,000.- ש"ח. 7. התובע העיד כי למחרת היום התעניין וביקש לברר אצל גוררים אחרים מה סדר גודל המחירים הנגבים עבור עבודות מסוג זה והנתונים אשר קיבל היו מ400.- עד 700.- ש"ח "אם אין סיבוכים". התובע הציג בפני הצעת מחיר של "גרריסט" אחר על פיה הוא גובה 600.- ש"ח לשעת עבודה. לדעת התובע, הכוונה היא לשעת עבודה במלאכת החילוץ, לא כולל הנסיעה אל וממקום החילוץ. לדבריו נאמר לו על ידי חלק מבעלי המקצוע כי המחיר ייקבע על ידם רק לאחר שיבואו למקום האירוע ויראו את מצב הדברים במקום, ולשם כך - רק לשם הגעת בעל המקצוע למקום - יש לשלם 120.- ש"ח. אין חולקין כי במקרה זה לא עלה משך החילוץ עצמו על שעת עבודה אחת. 8. לאחר ששקלתי את כל נסיבות העניין ומשקבעתי כאמור כי עדות הנתבעים בדבר הסכמה מראש על מחיר החילוץ איננה אמינה, ומשמקובלת עלי טענת התובע כי שילם את הסכום שנדרש בתנאי חוסר מוצא ואין לראות בכך הסכמה לדרישה או ויתור על טענותיו - לא נותר לי אלא לקבוע את המחיר הסביר הראוי למלאכה כפי שתוארה בפני על ידי הצדדים, לפי שיקול דעתי. 9. כשבא אני לשקול מהו השכר הראוי לזכות בו את הנתבעים מתעוררת שאלת הסמכתם לעסוק בעבודה מסוג זה. גם בנושא זה לא הצטיינו דברי הנתבעים במהימנות יתר: תחילה הצהירו כי הם מחזיקים בהיתר כדין לעסוק בעבודות חילוץ וגרירה אלא שההיתר אינו בידם, לאחר זאת תיקנו והעידו כי עבודתם היא עבודת הובלה - והם מוסמכים להפעיל את הרכב עמו הם עובדים ולבסוף הודו כי בעת האירוע טרם הוסמכו כדין לעסוק במלאכת החילוץ. צו הפיקוח על מחירים ושירותים (גרירת רכב וחילוצו) תשל"ב1974- אוסר מתן "שירות" (המוגדר כ"כל פעולה הנעשית בשכר לצורך חילוץ, גרירה או גרירה נשלטת של רכב מנועי") "אלא לפי רשיון שניתן מאת הרשות ובהתאם לתנאי הרשיון" (סעיף 2 של הצו הנ"ל). הנה איפוא, משעסקו הנתבעים בעבודות החילוץ והגרירה כשאינם מוסמכים כדין לעשות כן פעלו תוך הפרה של הוראות הדין. 10. מה נפקות קביעה זו לענייננו ? אינני סבור שיש הצדקה לשלול מהנתבעים שכרם, שאחרי ככלות הכל עמלו וביצעו בפועל את החילוץ והקדישו לכך מספר שעות. עם זאת יש לאמוד את שכרם עפ"י שכרו של פועל רגיל - ולא עובד חילוץ מורשה. עפ"י כך אני אומד את השכר הראוי לו זכאים הנתבעים בסך 750.- ש"ח. 11. אינני סבור שיש מקום לחייב את הנתבעים בפיצוי התובע בגין "עגמת נפש" שנגרמה לו. 12. התוצאה, מקביעותי הנ"ל, היא כי על הנתבעים להשיב לתובע כל סכום אשר קיבלו ממנו מעל לסך 750.- ש"ח ולפיכך אני מחייב את שלושת הנתבעים הדדית לשלם לתובע סך 4,050.- ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 08/03/2000 ובנוסף על כך הוצאות המשפט (אגרה וביטול זמן) בסך כולל 400.- ש"ח. 13. אני מורה למזכירות ביהמ"ש להעביר עותק פס"ד זה למנהל האגף לרכב ושירותי תחזוקה במשרד התחבורה הן לצורך בדיקת דרך פעולת הנתבעים בכלל והן מהטעם שאם אמת בטענת הנתבעים שאין כל תעריפים למלאכה מסוג זה כי אז סבורני, בכל הענווה, שיש להסדיר תחום זה במהרה לבל יפלו אזרחים תמימים קורבן לדרישות תשלום שאין להן בסיס, דווקא בתחום זה שבו בדרך כלל נתון הנהג "התקוע" במצוקה ומוכן לכל תשלום ובלבד שיחלץ ממצוקתו. רכב