גזר דין העלמת מס הנאשם הורשע על ידי בביצוע עבירות על פקודת מס הכנסה, בין השנים 1991 - 1995, וכן על עבירות בניגוד לחוק העונשין, הכל כמפורט בהכרעת הדין מיום 30.6.03. עיקר העבירות בגינן הורשע הנאשם, הן באשר העלמת הכנסות שנבעו מרכישת זכויות שונות במקרקעין והשכרת נכסי מקרקעין. ב"כ התביעה, בטעוניו לעניין העונש, עותר למיצוי הדין עם הנאשם, ואני מתבקשת לגזור עליו עונש מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי וקנס משמעותי, כשעיקר הנימוקים לכך הם:- 1. חומרת העבירות וריבויין, וכולל גובה סכומי ההעלמה; 2. העובדה כי הנאשם הינו עורך-דין; 3. מגמת הענישה בפסיקה המנחה והמחייבת; 4. התקופה הארוכה של משך הפעילות העבריינית; 5. אופן ניהול המשפט ובזבוז הזמן הרב שנילווה לו; 6. דחיקת נסיבות אישיות, וכולל מצב בריאותי, בפני טובת הציבור; 7. היעדר הצורך להתחשב בחלוף הזמן. טענות ב"כ התביעה נתמכו בפסיקה ענפה שצוטטה. לעומת ב"כ התביעה, עותר סניגורו הנכבד של הנאשם, לגזירות דינו במידת הרחמים, כשהוא סומך דבריו על הנימוקים הבאים:- 1. ותקן של העבירות ועינוי הדין המתמשך; 2. היעדר הרשעות קודמות; 3. שירות בצה"ל ביחידת הצנחנים והיותו נכה צה"ל; 4. פעילותו של הנאשם בלשכת עורכי הדין, וכולל חברות בביה"ד למשמעת של הלשכה; 5. הנאשם תרם לסיפוק צורך לאומי בדירות באותה עת; 6. רשיון עריכת הדין שלו נשלל; 7. הוכרז כפושט רגל בגין חובו למס הכנסה; 8. משפחתו התפרקה ואשתו התגרשה ממנו; משלם מזונות וכן -.700 ₪ לחודש במסגרת פשיטת הרגל; וכן איבד את כל נכסיו וחי מהיד לפה; 9. חרטתו כנה ואמיתית; 10. עניינו נכנס למסגרת המקרים הנדירים; 11. שיתף פעולה עם חוקריו; 12. הגיע להסכם עם מס הכנסה; 13. בשעתו היה פרסום רב בעניינו - מה שהוסיף על הפגיעה בו. תוך תיאור מעשי הנאשם כטעות, הוגשה לי ע"י הסניגור אסופת מסמכים בעניינו של הנאשם, מכתבו של עו"ד חיים שפרן, המתאר את הנאשם כ"נשמה טובה", ואזכר מן הפסיקה מספר גזרי דין מקלים. הנאשם, בזכותו למילה האחרונה, סיפר כי הוא רואה בעריכת הדין יעוד לעזור לבני אדם; הביע חרטתו על כל מה שארע וביקש שלא להחמיר עמו בענישה. לדבריו, די בעונש מרתיע בעניינו, והוא סבור ששילם מחיר כפול על מעשיו, משך כל השנים האחרונות. דיון, מסקנות ועונש. 1. חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם ומידת שכיחותן. אני סבורה שלא יכול שיהא חולק על חומרתן של העבירות בהן הורשע הנאשם. המעלים הכנסתו מפקיד השומה - כמוהו כגוזל הקופה הציבורית, וכבר לפני שנים הישווה כב' השופט ד. לוין במאמרו "גוזרים את הדין", את עברייני הצווארון הלבן וביניהן עברייני המיסים, לאותם בריונים המכונים עברייני "הצווארון הכחול". ועוד נכתב באותו מאמר , את אשר צוטט ע"י התביעה בטעונים לעניין העונש:- "...כשמדובר בעברייני מס, עבירות כלכליות, עבירות מרמה וכדומה, שבהן העבריין מקווה להפיק רווח כספי רב, חשוב להטיל, לצד עונש מאסר, קנס כספי מכביד ומכאיב למען ידע העבריין שאין חוטא יוצא נשכר. אם חשב לתומו שהסיכוי להפיק טובת הנאה כספית ניכרת מצדיק נטילת סיכון, שהרי אם יועמד לדין וירצה עונש מאסר מסויים הרי מבחינת חומרית יצא מרוויח, הרי יועבר לו באמצעות הקנס, מסר ברור, שגם תישלל חירותו וגם יפסיד את הרווח המדומה, פרי הביאושים של מעשה העבירה". בפסיקה הנמשכת לאורך שנים, הביעו בתי המשפט דעתם על חומרת העבירות הכלכליות, על העלמת הכנסות בדרך של אי דיווח אמיתי ועל הנזק הרב הנגרם לכל פרט ממרכיבי הציבור. עיון במספר פסקי הדין בנושא זה מצביע על שכיחותן ונפיצותן של עבירות אלה ועל הצורך לשרשן ביד קשה ובענישה הולמת. לא ברור לי על מה סמך הסניגור הנכבד דבריו, כשטען לנדירות העבירות בהן הורשע הנאשם בתיק זה. כמו"כ לא ניתן לכנות את העבירות אשר בוצעו ע"י הנאשם - כטעות. מרבית תיקי המיסוי בהם דנתי מאז שבתי על כס המשפט, עניינן עבירות על חלופות סעיף 220 לפקודת מס הכנסה. 2. היות הנאשם עורך - דין. מחד - יש טעם בטענת הסניגור כי הנאשם נענש ע"י לשכת עורכי - הדין ונגרם לו נזק, בכך שהוצא מן הלשכה והושעה ממקצוע עריכת הדין. אולם מאידך - יש בעצם היות הנאשם עורך דין - גורם להחמרה בענישה. ור' את שנפסק בעניין זה בת.פ (נצ') 186/90, מ.י נ. ישראל מור; ת.פ (ת"א) 5794/93 מ. י. נ. שלווה מור ומ. י. נ. עו"ד שלום טובי, שם נאמר מפי כב' השופט בנימיני, כי - "בתי המשפט פסקו לא אחת כי העובדה שהעבירות בוצעו בידי עורך-דין מהווה סיבה משמעותית להחמרה בעונש, משום שבית המשפט חייב להביא בחשבון את השפעתה הקשה של התנהגות עורך-דין שסרח על מעמד המקצוע כולו ועל האמון שהציבור נותן בעורכי-דין; בתי המשפט הדגישו כי עורך-דין חייב לשמור,בתוקף תפקידו, על רמה גבוהה במיוחד של התנהגות אישית ועל טוהר המידות". ור' גם ע"פ 696/82 מ. י. נ. דוד לאלו, פ"ד לז' (4), 533. 3. תקופת ביצוע העבירות. הנאשם ביצע העבירות בהן הורשע משך כ - 5 שנים . באסופת המסמכים שהוגשה לי ע"י הסניגור, מצוי הסכם גירושין בין הנאשם לגרושתו, מיום 1.7.97. מן הכתוב בהסכם הנ"ל, ניתן לאמוד את הנכסים אותם צבר הנאשם בתקופה זו, ואשר חלקם מאוזכרים אף בכתב האישום בתיק זה. אורך התקופה בה בוצעו העבירות והיקפן - מהווים גורם מחמיר. 4. סכומי ההעלמה. לא קבעתי בהכרעת הדין את סכום ההעלמה, ואני מתקשה בכך אף היום. מקובלת עלי גירסת התביעה בדבר העלמת הכנסה בגובה הנטען על ידה, בסך של -. 7,641,690 ₪. אולם אין לי ספק שהיו לנאשם הוצאות אותן זכאי היה לנכות מהכנסתו, אם כי סכומן לא הוכח על ידו. מטעם זה לא אקבע, אף לעניין גזר הדין, את סכום ההעלמה המדוייק. אומר רק שסכום זה היה גבוה. 5. הסרת המחדלים. הנאשם לא הסיר מחדליו. נחתם אמנם הסכם בינו לבין רשויות המס, אלא שלאחר חתימתו ביקש הנאשם לבטלו, סורב, ובסופו של דבר הוכרז ביום 4.1.01 כפושט רגל (בתיק פש"ר 2401/99). 6. משך ניהול המשפט. כבר התייחסתי לעניין זה גם בהכרעת הדין וכבר הבעתי דעתי כשופט וכאדם, באשר לזכותו של נאשם לכפור במיוחס לו וליתן לתביעה להוכיח את הנטען על ידה. אולם, משמדובר באדם שהודה במרבית העבירות שיוחסו לו כבר בעת ניהולה של החקירה; ולאחר מכן, בביה"מ, גרם לשמיעת הראיות, במסגרתן העידו עדים רבים - מנהל הגנת סרק ואל לו להלין על משכו של המשפט ועל עינוי הדין הארוך והמתמשך שלו. כמו"כ לא מקובלת עלי הטענה כי הביא תועלת רבה למדינה ולעליה מרוסיה, בכך שדאג לקיומן של דירות ראויות למגורים להם. הנאשם עשה את אשר עשה ויזם את אשר יזם לתועלתו שלו ולרווחיו שלו - דבר שהוא לגיטימי לחלוטין, כל עוד הוא נעשה במסגרת החוק. ובכל מקרה, למרות שהנאשם הוגדר כ"נשמה טובה", איני רואה בו מושיעם של עולים חדשים. 7. נסיבות לקולא. ברור לי שנכון להיום - חרב על הנאשם עולמו. רשיון עריכת הדין שלו נשלל, כבודו נרמס, הוא הוכרז כפושט רגל, אשתו התגרשה ממנו ומקורות פרנסתו, אני מניחה, קשים היום. כמו"כ נראה לי להתחשב, במידת מה, בעובדה ששירת בצה"ל ביחידה לוחמת ונותר נכה. למרות שעל פי הפסיקה, יש לדחוק לקרן זווית את נסיבותיו האישיות של הנאשם בפני טובת הציבור; הרי שלאור היות הענישה אינדיבידואלית, איני מתעלמת ואני מתחשבת, במידה הראויה, באותן נסיבות אישיות אשר פורטו על ידי לעיל. 8. לטעמי, בעבירות מסוג אלה בהן הורשע הנאשם, ואשר בוצעו לצורך עשיית רווח גבוה יותר מזה שהיה נותר בידיו לו שילם הנאשם את מיסיו כדין - נכון להטיל קנס משמעותי. בתשלום קנס משמעותי אני רואה אפשרות לצמצום והקטנת עונש המאסר לו ראוי הנאשם. אלא שהנאשם הינו פושט רגל, ובנסיבות אלה אין כל משמעות לגובה הקנס שאטיל עליו, שכן אין עתה דרך לגבותו. ועל כן נותר עונש המאסר כעונש המשמעותי היחידי,במקרה זה. 9. לאור כל האמור לעיל, ותוך ששיקללתי למיטב הבנתי את הנסיבות לחומרה ולקולא, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:- א. 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל; ב. 10 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים ואשר תחולתם על העבירות בהן הורשע ו/או עבירות בעלות יסודות דומים. ג. -.10,000 ₪ קנס. משפט פלילימיסיםעבירות מסעבירות צווארון לבן