פסק דין 1. חוק העזר לראשון לציון (סלילת רחובות) התשמ"ה - 1985 (להלן "חוק העזר החדש") קובע (בסעיף 5) על מי יחול היטל סלילה: (א) מי שהיו בעת התחלת הסלילה הבעלים של נכס חייב בהיטל, ישלמו היטל בהתאם להוראות חוק עזר זה; לענין זה, "התחלת סלילה" - היום שנקבע בידי המהנדס כתאריך שבו החלה העבודה לסלילת רחוב. (ב) אם לאחר התחלת הסלילה נוספה בניה לנכס חייב בהיטל, או...., ישלמו הבעלים של הנכס בעת הבניה היטל בעד תוספת הבניה לפי חוק עזר זה". סעיף 17 לחוק העזר החדש קובע הוראות שונות הרלוונטיות לעניננו: (א) הוראות חוק עזר זה יחולו לגבי רחובות שהוחל בסלילתם מיום פרסומו ואילך (להלן - היום הקובע). (ב) רחובות שהחלה העיריה לסלול לפני היום הקובע, יחולו לגביהם הוראות חוק עזר לראשון לציון (סלילת רחובות) התשכ"ז - 1967, אף אם הושלמה עבודת הסלילה לאחר היום הקובע". (לחוק העזר לראשון לציון (סלילת רחובות) התשכ"ז - 1967 יקרא להלן "חוק העזר הישן"). 2. התובעת היא הבעלים של חלקה 105 בגוש 3946, המצויה בעיר ראשון לציון (להלן "חלקה 105" או "החלקה"). עד ליום 18.4.86 היתה חלקה 105 חלק מחלקה 29 הישנה (באותו גוש), ובאותו מועד פוצלה לחלקות חדשות מספר 103 - 106. בשנת 1993 ביקשה התובעת מהנתבעת היתר לבניה על חלקה 105. הנתבעת התנתה את מתן ההיתר בתשלום היטל סלילה בסך של 295,583 ₪, בהסתמך על חוק העזר החדש. 3. לטענת התובעת היא שילמה את סכום ההיטל בלית ברירה, כדי לקבל את היתר הבניה. היא מבקשת כי בית המשפט יורה על השבתו של הסכום, כשהוא משוערך ליום הגשת התביעה ועומד על סך 713,274 ₪. לטענת התובעת דרשה הנתבעת, בשנת 1991, מבעליהם הקודמים של החלקה לשלם היטל בעד הרחבת כבישים ומדרכות על פי חוק העזר החדש (החלקה נמכרה לתובעים בשנת 1991). דרישת התשלום משנת 1991 הופנתה לבעלים הקודמים בסמוך להרחבה בפועל של הכביש. תשלום הסכום היווה, בין היתר, תנאי להוצאת תעודה על סילוק כל המיסים האגרות וההיטלים בגין המקרקעין, אישור שבלעדיו לא היו יכולים הבעלים הקודמים להעביר את הזכויות בחלקה 105 לתובעת, ואף לא לממש את כל זכויותיהם בנכס. ביום 15.8.91 שילמו הבעלים הקודמים את מלוא ההיטל שנדרש מהם. 4. לטענת התובעת הכביש והמדרכה, בגין סלילתם שולם ההיטל על ידי הבעלים הקודמים הינם בגדר "רחובות שהחלה העיריה לסלול לפני "היום הקובע" כאמור בסעיף 17 לחוק העזר החדש, ולפיכך חלים על התשלום הוראות חוק העזר הישן. לפיכך, טוענת התובעת, החיוב בהיטלים שנעשה על ידי הנתבעת נעשה שלא כדין, וכמה טעמים לכך: א. על פי חוק העזר הישן חויבו בעלי הנכסים בהיטל סלילת רחובות על פי אורך חזיתות נכסיהם הגובלים ברחוב. על פי חוק העזר החדש מחוייבים בעלי נכסים בהיטל סלילת רחובות כל פי שטח הנכס ועל פי שטח הבנין אותו הם מבקשים לבנות על הנכס. החיוב בהיטלים המתייחס לחלקה 105 נעשה כולו על פי שטח החלקה ועל פי שטח הבנין, חיוב זה אינו קבוע כלל בחוק העזר הישן. ב. גם אם חלו על המקרה הוראות חוק העזר החדש (דבר המוכחש על ידי התובעת), הרי שלפני היום הקובע גבלה חלקה 29 הישנה (אשר חלקה 105 הינה חלק ממנה) ברחוב האצ"ל. רחוב האצ"ל נסלל לפני היום הקובע והיטלי הסלילה בגינו שולמו בסמוך לסלילתו. ביום הקובע - יום תחילת תוקפו של החוק החדש - היתה חלקה 29 הישנה יחידת רישום אחת ולא ניתן להוסיף ולחייב את בעליה בהיטל בעד סלילת יותר מרחוב אחד. ג. עוד לחלופין טוענת התובעת כי על פי הוראות חוק העזר החדש (אם היו חלות) היתה פטורה לחלוטין מתשלום כל היטל בגין הרחבת הרחוב, שכן רוחבו הממוצע של הכביש - בעדו שולמו ו/או חוייבו הוצאות סלילה לפני היום הקובע - עלה על 10 מטר, וזאת אף טרם הוחלט על הרחבת הכביש לפי חוק העזר החדש (טענה זו נזנחה בסיכומים - ז.ב). ד. לחלופי חילופין טוענת התובעת כי רוחבו הממוצע של הכביש, שבעדו שולמו הוצאות סלילה כאמור, היה למעלה מ - 5 מטר (גם טענה זו נזנחה בסיכומים - ז.ב.) 5. בכתב ההגנה העלתה הנתבעת שתי טענות מקדמיות וטענות לגופה של התביעה. הנתבעת טוענת כי קמה לתובעת מניעות לתבוע את הסכום הנטען על ידה מחמת שיהוי וסופיות השומה. התובעת שילמה את ההיטל, בהסכמה, לא מחתה במועד התשלום ולא בסמוך לו והשהתה את תביעתה למעלה מ - 6 שנים. מטעם זה נוצר לדעת הנתבעת מסך של מניעות המונע את קבלת התביעה. מניעות זו נוצרה עקב כלל סופיות השומה המעדיפה את יציבות הקופה הציבורית על פני השבת כספים ששולמו ביתר, ומשום מצג השוא אותו יצרה התובעת בפני הנתבעת, מצג של תשלום ההיטל ללא מחאה. הטענה המקדמית השניה אותה מעלה הנתבעת היא התעשרות שלא כדין. טוענת הנתבעת כי חזקה על התובעת שהיא "גילגלה" את עלויות הפיתוח בהם נשאה לפתחם של לקוחותיה, כפי שנוהגת כל חברה עיסקית. לגוף התביעה טוענת הנתבעת : בשנת 1991 חויבו הבעלים הקודמים של החלקה בהיטל סלילת כביש ברח' הכשרת הישוב, שהוא הכביש היחיד הגובל בחלקה, בהתאם לשטח החלקה שבבעלותם. רח' הכשרת הישוב נסלל בין התאריכים אוגוסט 91 ליוני 92 ומעולם לא הורחב ולפיכך, לא חויבו הבעלים הקודמים בהיטל בגין הרחבת כביש. ההיטל בו חויבו הבעלים הקודמים היה רק עבור מרכיב הקרקע. דרישת התשלום נספח א' לתביעה מאשש טענה זו. משביקשו התובעים בשנת 93 היתר בניה קמה החובה לשלם היטל עבור מרכיב שטח הבניה (המתבקשת). סלילתו של רח' הכשרת הישוב החלה לראשונה באוגוסט 1991 ולפיכך חל על גבית ההיטל חוק העזר החדש. גם אם שולמו בעבר דמי השתתפות עבור כביש אחד (רח' האצ"ל) ועבור מדרכה אחת, נפסק על ידי ביהמ"ש (ע"א 4435/92 עירית ראשון לציון נ' סדי בע"מ) כי ניתן לחייב בהיטל על פי חוק העזר החדש בגין סלילת כביש אחר הגובל באותו נכס. עוד טוענת הנתבעת כי החיוב בהיטל, על פי מהותו, מוטל לצורך מימון התקנת כלל תשתית סלילת הרחובות העירוניות, בניגוד לדמי ההשתתפות שהיו נוהגים בעבר ושימשו לכיסוי הוצאות סלילת הכביש הספציפי. בעליה של חלקה 29 (דאז) לא חויב בהיטל סלילת כביש נוסף ברח' הכשרת הישוב. סלילתו של רח' האצ"ל מומנה על ידי חברת הכשרת הישוב במסגרת הסכם פיתוח שנערך בינה לבין הנתבעת. אדון תחילה בטענות המקדימות. התיישנות תביעתם של התובעים 2 ו - 3 6. התביעה הוגשה ביום 13.2.00 על ידי התובעת 1 בלבד. בדיון שהתקיים ביום 27.6.01 ביקש ב"כ התובעת לאפשר לו לתקן את כתב התביעה על ידי הוספת תובעים נוספים (התובעים 2 ו - 3), בעלי הקרקע. בהסכמת ב"כ הנתבעת ניתנה רשות לתקן את כתב התביעה וניתנה לב"כ הנתבעת רשות להודיע תוך 10 ימים אם רצונו לתקן את כתב ההגנה. ב"כ הנתבעת לא ביקש לתקן את כתב ההגנה ולפיכך שימש כתב ההגנה שהוגש עוד ביום 30.4.00 ככתב הגנה בתיק. בסיכומיו העלה ב"כ הנתבעת לראשונה את הטענה כי תביעת הנתבעים 2 ו - 3 התיישנה. תקנה 89 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 קובעת: "הנתבע או התובע, לפי הענין, חייב להעלות בכתב טענותיו כל דבר הבא להראות שהתובענה או התביעה שכנגד אין על מה שתסמוך.... וכן כל נימוק של הגנה או תשובה שיש בו ....כדי להפתיע את בעל הדין שכנגד כדי לעורר שאלות שבעובדה שאינן עולות מתוך כתבי טענות קודמים, כגון תרמית, התיישנות..." סעיף 3 לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958 קובע: "אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה". אין ספק כי כתב סיכומים איננו ההזדמנות הראשונה הניתנת לבעל דין לטעון טענותיו. (ראה גם ע.א. 132/85 אמרופא נ' המגדר פד"י מא (4) עמ' 447). לפיכך אני דוחה טענה זו. מניעות 7. לטענת הנתבעת קם השתק לתביעת התובעים. ההיטל נשוא התביעה שולם על ידי התובעים ביום 16.5.93 והתובעים לא מחו בעת תשלום ההיטל ולא העלו כל טענה כנגד חיובם. לאחר תשלום ההיטל וכנחזה מת/14 ות/ 16 פנו התובעים בשני מכתבים לעיריה (ב - 12.8.93 וב -16.1.94). החל ממועד זה ועד הגשת התביעה ב - 14.12.99 לא נעשתה כל פניה לעיריה ולא ניתן היה לדעת כלל שהתובעים אינם מסכימים עם חבותם. 8. את הטעון סומכת הנתבעת על בג"צ 417/84 סולי קלפיש נ' המועצה המקומית סביון פד"י ל"ט (2) 110 שם ביקש העותר לקבוע כי יש לראות את חיוב הארנונה לשנת המס 1983/84 שהטילה המשיבה על בית המגורים של העותר בסביון, בעקבות החלטת המשיבה בישיבת המליאה מיום 22.2.85 כבטל. העתירה הוגשה כשלושה חודשים לאחר תום שנת המס 83/84. בית המשפט קבע כי התביעה הוגשה בשיהוי ועל כן אינה ראויה לדיון. "לדעתנו אין בהתכתבות זו, בה עיינו כדי להפחית מחומרת השיהוי. תקציב העיריה חייב להיקבע מראש ואין ספק שהמסים הנגבים כארנונה כללית מהווים חלק חשוב הימנו. על התקציב להיקבע לא יאוחר מיום האחד במרס הקודם לשנת המס: סעיף 156 לצו המועצות המקומיות (א) תשי"א -1950, אחרת זכאית המשיבה רק למסים בגובה השנה ה ק ו ד מ ת, בכפוף לתוספת תקציב עליו יש לדון ולהחליט בדרך המפורטת באותו צו. פירוש הדבר הוא שקבלת העתירה בשלב מאוחר כל כך, על פי עתירה שהוגשה קרוב לשנה וחצי אחרי אותה ישיבה שאת חוקיותה מבקש העותר לתקוף, תעמיד את המשיבה בפני קשיים וסיבוכים שלא ניתן יהיה, או לפחות יקשה עד מאוד, להתגבר עליהם". הנתבעת מבקשת ללמוד מפסק דין זה גזרה שווה לעניננו, ואני איני תמימת דעים עמה. באותו מקרה, אם היה מקבל בית המשפט את העתירה, היתה נגרמת פגיעה קשה לכלל הציבור, שכן בית המשפט היה מבטל את צו הארנונה הכללית לשנת 82/83 לאחר שתמה שנת הכספים ומבלי יכולת לשוב ולדון בו. אין זה המקרה בעניננו, שבה נדרשת הנתבעת להשיב כספים אותם גבתה על פי הטענה שלא כדין במקרה ספציפי אחד. הנתבעת לא טענה כי קבלת התביעה תגרום לה לנזק בלתי הפיך, או כי יש לו השלכה קשה על כלל הציבור מעבר לחיוב הנתבעת להשיב את סכום התביעה. 9. התובעים אכן לא פעלו במרץ ובשקידה ראויה. אך אין בכך כדי להצדיק את דחית התביעה על הסף מבלי דיון לגופו של ענין, רק בטענת מניעות עקב שיהוי כל עוד התביעה לא התיישנה. מטעם זה אני דוחה גם טענה זו. עשית עושר ולא במשפט 10. לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה על הסף שכן התובעים כפי הנראה 'גילגלו' את ההיטל על רוכשי הדירות וההיטל גלום במחיר הדירות אותם שילמו הרוכשים. 11. זוהי טענה ספקולטיבית. הנתבעת מנסה להיבנות מחקירתו של מר טרזי, מנהל התובעת 1, אשר העיד כי פרויקט הבניה לווה על ידי בנק, לאחר שהוגש לבנק תחשיב שמאי המראה על דו"ח אפס. ללמדך, כך טוענת הנתבעת, שההיטל נילקח בחשבון. מר טרזי העיד כי היה רווח מסוים, ועל כן, טוענת הנתבעת, לא נגרם כל נזק לתובעת מתשלום ההיטל אותו גיגלה על רוכשי הדירות. אין ממש בטענה. קבלן המבצע פרויקט צופה לרווח. לא הוכח כי על אף תשלום ההיטל על יד התובעים, לא שונה שיעור הרווח המצופה על ידי התובעת 1 מהפרויקט, וכי לתשלום ההיטל לא היתה כל השפעה על שיעור הרווח. לפיכך אני דוחה גם טענה זו. הטענות לגופן 12. בטרם אדון בטענות לגופן יש לדון בשאלה מתי החלה סלילת הכביש ברחוב הכשרת הישוב. התובעים ניסו להוכיח באמצעות עדים כי פעולות המוגדרות בחוק העזר החדש כ"עבודות סלילה" החלו לפני היום הקובע. השמאי טובי פרי העיד כי התבקש עוד בפרואר 94 לבדוק מתי החלו עבודות הסלילה ברחוב הכשרת הישוב ואת ממצאיו הוא העלה במכתבו לעו"ד קוזלובסקי (ב"כ התובעים באותה עת) ת/1. על פי האמור באותו מכתב, מסר מר מורל טננבאום, מנהל מחלקת הכבישים באותה עת בעירית ראשון לציון, למר טובי כי בשנים 1978 - 1979 בוצעו ברחוב הכשרת הישוב עבודות עפר וסלילת דרכים ברמה של הכשרת קרקע ומצעים. התכניות לביצוע דרכים אלה הוכנו זמן מה לפני תחילת העבודות. הכבישים נסללו מחדש בשנים 1990 1991. פרטים דומים נמסרו לו על ידי אינג' יוסף אלרואי ששימש כמהנדס העיר ראשל"צ בשנות השבעים והשמונים. תכניות ביצוע לסלילת הכביש ברחוב הכשרת הישוב נושאות תאריכים 18.8.74 ו - 4.1.76 (ת/2 ו - ת/3). בצילום אויר משנת 84 נראה תוואי הדרך ברחוב הכשרת הישוב אך נראה כי אין זו דרך סלולה. מר מורל טננבאום (שכבר אינו עובד בעיריה הנתבעת) הוזמן כעד מטעם הנתבעת ואישר את הפרטים אותם מסר מר טובי. אלא שלטענתו כל הפעולות שבוצעו בשנות ה - 70 היו חלק מפעולות הכשרה כללית של הקרקע, בהתאם לת.ב.ע. הקשורות למתחם בכללותו כדי לאפשר את השימוש במקרקעין בכללותם. במסגרת זו בוצעו עבודות יישור הקרקע כולה ועבודות של סילוק פסולת ועפר (ראה עדותו בעמ' 9 ש' 13 - 15). 13. טוענת הנתבעת כי עבודות סלילת הכביש, כמובנו בלשון בני אדם בוצעה בשנת 91 - 92 והתובעת רואה צל עבודות כעבודות. התובעים לעומתם מפנים אל הגדרת המונח "סלילת רחובות" המוגדר בסעיף 1 לחוק העזר החדש ככולל בין השאר: "סלילת כביש או מדרכה ברחוב מסוים, או הרחבתם, לרבות עבודות אלה: (1) חפירה, מילוי פילוס; (2) סילוק עמודי חשמל...; (3) התאמת רחוב, מבחינת שיפועיו ומפלסיו, לרחובות הסמוכים; (4) תיעול; (5) בנייתם ושינויים של קירות תומכים; (6) ריצוף שבילים; (7) הכנת תכניות לסלילת רחוב והשגחה ופיקוח על הבניה; (8) התקנת תאורה; (9) כל עבודה אחרת הדרושה לסלילת רחוב או הכרוכה בה; וטענת כי הנתבעת ביצעה עבודות הנכללות בגר עבודות סלילה עוד בשנות ה - 70 ועל כן יש לקבוע כי סלילת הכביש החלה לפני היום הקובע. 14. מקובלת עלי גישת הנתבעת בענין זה. אין ספק כי חלק מהפעולות אותן ביצעה הנתבעת בשנות ה-70 עונות על הפעולות הכלולות בהגדרה "סלילת רחובות". אלא שהמבחן בחוק העזר לתחילת פעולות הסלילה איננו תחילתם של פעולות סלילה על פי המוגדר בחוק העזר החדש בלבד ובאופן פשטני. המבחן לתחילתה של סלילה הוא "היום שנקבע בידי המהנדס כתאריך שבו החלה העבודה לסלילת רחוב" (סעיף 5(א) לחוק העזר החדש). מבחן זה מקובל גם על התובעים, אלא שלטענתם נטל הראיה להוכיח מתי החלה סלילתו של הכביש מוטלת על הנתבעת שבידה מצויים המסמכים הרלונטיים. משנמנעה הנתבעת מלהציג תעודת מהנדס כמשמעותה בסעיף 17(ג) לחוק החדש, כדי להוכיח באמצעותה את מועד תחילת הסלילה צריכה עובדה זו לפעול לחובתה, על שום הכלל הקובע כי צד הנמנע מלהציג ראיה, או להעיד עד שיכלו לתמוך בגירסתו, חזקה שהראיה או המסמך לא היו תומכים בגירסה זו. 15. לטענה זו של התובעת תשובה כפולה. ראשית, ניתן הסבר על ידי מר טננבאום אשר העיד כי תיקים נגנזים לאחר 7 שנים, ומחמת 'טילטולים' אותם עברה מחלקת הכבישים הוא אינו מאמין כי ניתן כיום למצוא את תיק סלילת הכביש. יודגש, כי על פי דברי מר טננבאום לא הוגשו תביעות נוספות בענין זה כנגד העיריה. עוד יודגש כי בפניות ב"כ התובעת לעיריה בסמוך למועד התשלום ת/14 ו - ת/16, לא נטען להעדר תעודה של מהנדס העיר המעידה על התחלת הסלילה. ת/14 אינו מפרט כלל מדוע על העיריה להשיב לתובעת את היטל הסלילה ששולם ומציין רק כי התובעת רואה בתשלומים תשלומי יתר. ואילו בת/16 נטען כי עבודות הסלילה החלו לפני המועד הקובע (כפי שניטען בתביעה שבפני). את העובדה שלא ניתן למצוא היום את תיקי העיריה המתייחסים לסלילה, יש לזקוף לשיהוי הרב אותו נקטה התובעת בהגשת התביעה, שיהוי אשר גרם לנתבעת נזק ראיתי באשר היא אינה מסוגלת להציג את הראיה שהיתה יכולה להימצא בידה אילולא השיהוי. שנית, על פי חוק העזר הישן רשאית המועצה להחליט על סלילת כביש או מדרכה (סעיף 3 לחוק העזר הישן). החליטה המועצה לסלול כביש יודיע על כך ראש העיריה לבעלי הנכסים החייבים בדמי השתתפות (סעיף 4 לחוק העזר הישן). לא נטען ולא הוכח על ידי התובעת כי המועצה החליטה על סלילת כביש ברח' הכשרת הישוב עובר לחוק העזר החדש. פרוטוקולים מישיבות המועצה פתוחים לעיון הציבור וחזקה על התובעת כי בדקה ענין זה. 16. לא בכדי נדרש (הן בחוק העזר הישן והן בחוק העזר החדש) אקט דקלרטיבי כדי לקבוע כי החלה סלילת כביש. כפי שניתן להתרשם מהגדרת המונח סלילת כביש בחוקי העזר (ההגדרה כמעט זהה בחוק העזר הישן והחדש) סלילת כביש מורכבת מפעולות חלקיות רבות. כל אחת מהן כשלעצמה הינה חלק מפעולות סלילת הכביש אך רק הצטברות כולן יחדיו היא סלילת כביש במובן הלשון המדוברת. הגדרת המונח סלילת כביש נדרשה בחוק העזר הישן הן כדי לקבוע אילו הוצאות נכללות בגדר המונח סלילת כביש אותן ניתן לגבות מהחייבים על פי חוק העזר והן כדי לדעת מתי קם הצורך לקבל החלטה על סלילת כביש. בחוק העזר החדש נדרשת ההגדרה כדי לדעת ממתי יכול מהנדס העיר לקבוע כי החלה סלילה וניתן לחייב את החייבים בהיטל. לפיכך גם אם נקטה העיריה בפעולות שהן חלק מעבודות סלילת הכביש אך כל עוד לא קבע מהנדס העיר כי החלו עבודות הסלילה לא נקבע מועד לתחילת עבודות הסלילה. אני סבורה כי אין מחלוקת כי עובר למועד הקובע לא נעשתה קביעה על ידי מהנדס העיר את המועד שבו החלו עבודות הסלילה. התובעת לא טענה זאת ואף לא ביקשה לברר זאת. העובדה כי בפועל החלו פעולות המהוות חלק מהעבודות שהוגדרו בחוק כעבודות לסלילת כביש רק נתנו בידי מהנדס העיר את האפשרות לקבוע כבר באותו מועד כי החלה הסלילה, אך משלא עשה כן לא ניתן לטעון כי הסלילה החלה. סלילת כביש בלשון בני אדם הן כל הפעולות הנדרשות לביצועו של כביש, החל מתכנון הכביש ועד לכיסויו באספלט. לא ניתן לדעתי לראות בפעולות שבוצעו בשנות ה - 70 ברח' הכשרת הישוב, אשר הופסקו למשך 13 שנים תחילתן של פעולות הסלילה שהסתיימו ביוני 92. מטעם זה אני דוחה את הטענה כי הסלילה החלה עובר לחקיקתו של חוק העזר החדש. 17. לחלופין טוענת התובעת כי גם אם חלות על סלילת הכביש הוראות חוק העזר החדש אזי לא ניתן היה לגבות ממנה היטל כיון שפיצול חלקה 29 לחלקות 103 - 106 לא יצר בסיס חדש לחיוב, ונכס שהיה פטור מחיוב בשל שנגבה ממנו היטל סלילה בעבר, בגין סלילת רח' האצ"ל לא ניתן לשוב ולחייבו בגין סלילת רחוב הכשרת הישוב. במקרה דומה דן ביהמ"ש בע"א 4435/92 עירית רשל"צ נ' חב' מאיר סדי בע"מ פד"י נב(3) עמ' 321 (להלן "פרשת סדי"). ביהמ"ש (כב' השופטת ביניש) העמיד בפתח פסק הדין את השאלה העומדת לדיון: " השאלה העומדת לדיון היא כדלקמן: האם מי ששילם "דמי השתתפות" בגין סלילת כביש לפי חוק העזר לראשון לציון (סלילת רחובות), התשכ"ז-1967 (להלן - חוק העזר הקודם), פטור מתשלום היטל בגין סלילת כביש נוסף לפי חוק העזר החדש". על שאלה זו משיב ביהמ"ש לאחר דיון וסקירה מקיים: " על רקע הטעמים שנמנו לעיל, טעמים שעניינם הן לשון החוק ומבנהו והן תכליתו של החוק, מסקנתי היא כי יש לפרש את סעיף 6א לחוק העזר החדש באופן שמי ששילם בעבר דמי השתתפות בגין סלילת כביש הגובל בנכסו על פי חוק העזר הקודם, איננו פטור מתשלום היטל על פי חוק העזר החדש בגין סלילת כביש גובל חדש". דומה שהאמור בפסק הדין 4435/92 ברור ואינו משתמע לשתי פנים. ב"כ התובעים לא טען כי קיימת אבחנה כלשהי בין המקרה שנידון בע"א 4435/92 לבין המקרה שבפנינו ועל כן לא היה מקום להעלות טענה זו ואני דוחה אותה. 18. עוד לחלופין טוען ב"כ התובעת כי הפסיקה קבעה, לגבי בנין שנבנה לאחר סיומה של הסלילה, אין לגבות היטל סלילת כביש. התובעת מפנה לע"א 7316/97 ערית ראשון לציון נ' חב' לוינשטיין דינים עליון כרך נז 185 ומצטטת את הקטע להלן: "אם לאחר התחלת הסלילה נוספה בניה לנכס חייב בהיטל, או נהרס בנין שהיה קיים על הנכס והוקם בנין חדש במקומו, ישלמו הבעלים של הנכס בעת הבניה היטל בעד תוספת הבניה לפי חוק עזר זה. ברי, כי בניין שנבנה לאחר השלמת הסלילה אינו מקים חובה לתשלום נוסף". בצטטה את החלק האמור בלבד מפסק הדין הוציאה התובעת את הדברים מהקשרם. הפרשנות אותה מציעה התובעת (לפי פשוטם של מילים במנותק מפסק הדין מביאה לתוצאה אבסורדית ומאליו יובן כי פרשנות כזו לא תיתכן. על פי פרשנות זו, מוטל היטל סלילה על בנין שנבנה לפני התחלת הסלילה, על תוספת לבנין כזה, אך על בנין חדש שנבנה לאחר תחילת הסלילה לא מוטל היטל כלל. פרשנות כזו יוצרת אי שויות בלתי מוסבר ובלתי הגיוני בין בעלי נכסים שונים. את האמור בפיסקה האמורה יש לפרש על רקע פסק הדין. פסק הדין דן בשני תשלומי חובה, אחד מהם היטל סליל כבישים. בית המשפט מציג את השאלה העומדת לפניו לדיון כ: "בית-המשפט המחוזי (הנשיא מנחם אילן) דחה את טענת העירייה כי לאחר פרסום החוק החדש הורחבו הרחובות הגובלים בנכס, וקבע על-יסוד הראיות שבאו בפניו, כי לא נעשתה כל פעולת סלילה נוספת לאחר כניסת החוק החדש לתוקפו. מסקנתו הייתה כי העירייה לא הייתה רשאית לגבות היטל כבישים מן החברה. לעניין זה הסתמך בית-המשפט על סעיף 17 לחוק החדש, שקבע כי החוק החדש יחול אך על כבישים שסלילתם החלה לאחר פרסומו, ואילו על רחובות שסלילתם החלה לפני פרסומו יחול החוק הישן, גם אם סלילתם הסתיימה לאחר פרסום החוק החדש". העיריה באותו מקרה טענה כי על מנת לחייב בעל נכס בהיטל סלילה עלפ פי החוק החדש לאחר שנכנס לתוקפו, אין צורך לבצע סלילה אלא גי בכך שבעל הנכס בונה על מקרקעיו. הבניה היא האירוע שמפעיל את החוק. "העירייה טענה, כי להבדיל מן החוק הקודם, שבו האירוע המקים את חובת התשלום (להלן: אירוע מס) היה סלילת רחוב גובל, הרי אירוע המס על-פי החוק החדש איננו בהכרח סלילת רחוב גובל, אלא יכול הוא אף להיות הקמת בניין, או הרחבתו, וכי די בהחלטת העירייה על הקמת תשתית כבישים כדי לקיים את הקשר הנדרש בין היטל לשירות. על רקע זה, יש לפרש את סעיף 17 לחוק החדש כמתייחס לסלילת רחובות בלבד, ואינו דן באירוע המס הנוסף שהוא, כאמור, הקמת בניין או הרחבתו". ביהמ"ש קובע כי אין בידו לקבל פרשנות "[ו]על-פי שתי השיטות אירוע המס הוא סלילת רחוב הגובל בנכס". הדבר עולה גם מסעיפים 6(א) ו - 5 לחוק. ובהקשר זה אומר בית המשפט כי בנין שנבנה לאחר השלמת הסלילה, כשהכוונה היא לסלילה על פי החוק הישן, אינו מקים חובת תשלום נוסף. אילו הפרשנות היתה כדברי התובעת ניתן היה להסתפק באמירה "בנין שנבנה לאחר השלמת הסלילה אינו מקים חובה לתשלום". המילה "נוסף" מלמד כי הכוונה היא לתשלום נוסף על מה ששולם על פי החוק הישן. מטעם זה אני דוחה גם טענה זו. 19. משדחיתי את כל טענות התובעת, אני דוחה את התביעה כולה. התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ בצרוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. היטל סלילהאגרות והיטלי פיתוח