זיוף חשבוניות

גזר דין רקע 1. הנאשם 1 (להלן גם: "הנאשם") הוא קבלן לביצוע עבודות בניין וחקלאות, מייסדן ומנהלן הפעיל של החברות הנאשמות 4-2. בין השנים 1995-1991 פעל הנאשם בעסקיו, באמצעות החברות הנאשמות 4-2. נאשמת 2, נרשמה כחברה בע"מ, בחודש יוני 1990, לנהל משרדים להעסקת והספקת כח אדם, לכל ענפי הייצור, וכן לעסוק בחקלאות, ועוד. נאשמת 3, נרשמה כחברה בע"מ, בחודש נובמבר 1992, במטרה "לעסוק בעבודות בנייה מכל סוג, לרבות עבודות פיתוח ועבודות נלוות לבנייה" ועוד. נאשמת 4, חברה בע"מ, העוסקת בעבודות קבלניות בענף החקלאות והבנייה. נאשמת 2 פעלה בין השנים 1992-1991. נאשמת 3 פעלה בין השנים 1995-1993. נאשמת 4 פעלה בין החודשים מאי - דצמבר 1995. ההליכים 2. ההליכים בתיקים אלה התמשכו, מעל ומעבר לנדרש, בעיקר, בשל אי התייצבות הנאשם. להלן תפורט תמצית ההליכים, כדלקמן: א. כתב האישום הראשון נגד הנאשם (והנאשמת 2) הוגש כבר ביום 13.9.1995 (ת.פ 2140/95). ב. בין לבין, הוגשו נגד הנאשם, והחברות הנאשמות, 3 כתבי אישום נוספים. ג. בעקבות אי התייצבות הנאשם לדיונים, ואי איתורו, הוכרז הנאשם כעבריין נמלט, ושני מותבים, שדנו בענייניו, הורה בתאריכים 27/10/1997 ו- 23/12/1999 - על התליית ההליכים נגדו. ד. ביום 13.11.2001 הורה בית המשפט, על חידוש ההליכים בכל התיקים שבכותרת, בעקבות איתור הנאשם, על ידי משטרת ישראל. ה. בישיבת מענה, מיום 21.2.2001, הורה בית המשפט (כבוד השופטת ל. לב און), על איחוד 4 התיקים שבכותרת, ונעתר לבקשת דחייה של הנאשם. בהמשך, לא התייצב הנאשם לדיונים. ו. עם מעברה לכַהֶן, בבית משפט השלום בפתח תקווה, העבירה כבוד השופטת לב און, את כל תיקיו של הנאשם עמה, על מנת לסיים את הדיונים בהם. לאחר תקופה ממושכת, משהוברר, למרבית הפתעת כבוד השופטת לב און, שאין בכוונת הנאשם להודות במיוחס לו, ובהתחשב בכך שלא שמעה ראיות באיזה מהתיקים, הורתה כבוד השופטת לב און, בהחלטתה מיום 8/4/2002, על החזרת התיקים לבית משפט השלום ברחובות. ז. ביום 16.4.2002, הורה כבוד סגן הנשיא, השופט הרטל, על העברת התיקים לטיפולי. ח. ביום 19.9.2002 התייצב הנאשם, ובאמצעות סניגורו, שכבר הופיע בשמו בשנת 1996, עו"ד אבו סייף, ביקש דחייה, לצורך לימוד החומר. נוכח התמשכות ההליכים, ומאחר שכבר בעבר יוצג הנאשם על ידי עו"ד אבו סייף, נדחתה הבקשה, ובית המשפט הורה על שמיעת ההוכחות, מבוקר עד ערב, ביום 2.10.2002. ט. בפתח ישיבת 2.10.2002, ולאחר שכל עדי התביעה התייצבו, חזרו בהם הנאשמים מכפירתם, והורשעו, על יסוד הודאתם, בכל העבירות המיוחסות להם, ב-4 כתבי האישום שבכותרת. י. בהסכמת הצדדים, ועל מנת לאפשר להם לבוא בדברים, לעניין העונש, ולבקשת הנאשם, לאפשר לו לעיין בחומר חסר, לטענתו, נדחו הדיונים שוב ושוב. יא. ביום 24.2.2003 נשמעו טיעוני הצדדים לעונש. יב. לבקשת הסניגור, התיר בית המשפט, בהליך חריג, העדת רואה חשבון מטעמו של הנאשם, לעניין היקף סכומי ההעלמות. משהתייצבו בבית המשפט, עדי הזמה מטעם התביעה, חזר בו הסניגור מטענותיו לעניין הסכומים. העבירות 3. הנאשמים, הורשעו על יסוד הודאתם, בשורת עבירות, לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ"), פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה"), ובניגוד לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), כפי שיפורט להלן. בת.פ 2140/95 הורשעו הנאשמים 1 ו-2 בעבירות הבאות: א. ב- 24 עבירות של מסירת ידיעה כוזבת, לפי סעיף 117 (ב) (1) לחוק מע"מ - ונאשם 1, ביחד עם סעיף 119 לחוק מע"מ - בכך שהנאשמת 2, באמצעות הנאשם 1, זייפה, במהלך השנים 1991 ו- 1992, מקור של 24 חשבוניות מס, לפחות, שקיבלה מספקים שונים, על ידי כך, שנאשם 1, שינה את הסכומים שהיו נקובים בחשבוניות, באמצעות תיקון ו/או הוספת אפסים, וכתוצאה מכך, גדל גם סכום המע"מ בחשבוניות. באמצעות זיוף חשבוניות המתואר, ניכו הנאשמים תשומות ביתר, בסך של -.458,148 ₪ (קרן). ב. בעבירה של ניהול פנקסי חשבונות או רשומות אחרות בסטיה מהותית ומתוך כוונה להתחמק מתשלום המס, לפי סעיף 117 (ב) בקשר עם סעיף 117 (א) (7), ביחד עם סעיפים 66 ו- 95 לחוק מס ערך מוסף, וביחד עם תקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות) תשל"ו-1976 - ולגבי הנאשם 1 יחד עם סעיף 119 לחוק הנ"ל - בכך שבתקופה שבין חודש ינואר 1991, לבין חודש דצמבר 1992, נתנו שירותי כח אדם, וקבלנות בניין, מבלי שניהלו פנקסים ורשומות, שהיה עליהם לנהל, כנדרש על פי הדין, אלא ניהלו אותם בסטיה מהותית מהוראות החוק והתקנות לפיו, מתוך כוונה להתחמק מתשלום המס. ג. בעבירה של הגשת דו"ח הכולל ידיעות לא נכונות ו/או לא מדויקות בלא הסבר סביר, ומתוך כוונה להתחמק מתשלום המס, לפי סעיף 117 (ב) בקשר עם סעיף 118 (א) (3), וביחד עם סעיף 69 לחוק מס ערך מוסף - ולגבי נאשם 1, גם ביחד עם סעיף 119 לחוק הנ"ל - בכך שבחודש פברואר 1993, דווחו לשלטונות מע"מ, על "אפס עסקאות" כאשר באותה תקופת דיווח, בתאריך 10.2.1993, הוציאו חשבונית מס, בגין מכירת אוטובוס על סך של -.60,000 ₪, כשהמע"מ הנובע בגינה, היה בסך -.10,200 ₪. בת.פ 3511/97 הורשעו הנאשמים 1 ו- 3 בעבירות הבאות: א. ב-16 עבירות של הגשת דו"חות הכוללים ידיעות לא נכונות ו/או לא מדויקות, בלא הסבר סביר, ומתוך כוונה להתחמק מתשלום המס, לפי סעיף 117 (ב) בקשר עם סעיף 117 (א) (3) לחוק מע"מ, וביחד עם תקנות 20 ו- 23 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976 - ולגבי נאשם 1 יחד עם סעיף 119 לחוק הנ"ל - בכך שבמהלך התקופה, שבין החודשים פברואר 1993, עד ינואר 1995, הגישו 16 דו"חות תקופתיים, המתייחסים לתקופה זו, ודווחו על עסקאות בסכום כולל של -.1,259,980 ₪, כשסכום עסקאות שבוצעו בפועל, עומד על סך -.3,278,192 ₪, דהיינו הפרש של כ- -.2,018,212 ₪ מסכום העסקות שבוצעו בפועל, וסכום המס על הפרש זה מסתכם בסך -.343,096 ₪. עבירות אלה נתגלו במהלך ביקורת מע"מ. ב. ב-5 עבירות של ניכוי ביודעין של מס תשומות בלי שיש לגביהן מסמך כאמור בסעיף 38, לפי סעיף 117 (ב) (4) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, וביחד עם סעיף 38 לחוק הנ"ל - לנאשם 1 גם ביחד עם סעיף 119 לחוק הנ"ל - בכך שבתקופה שבין חודש נובמבר 1993 עד חודש פברואר 1994 ניכוי מס תשומות, שלא כדין, באמצעות 5 חשבוניות מס פיקטיביות, שבעטיין לא בוצעה כל עבודה, ולא שולמה כל תמורה. סכום החשבוניות (כולל מע"מ) הוא -.186,313 ₪, וסכום המס שנוכה שלא כדין הוא -.27,069 ₪ (קרן). בת.פ 1131/01 הורשעו הנאשמים 1 ו-4 בעבירות הבאות: א. בעבירה של אי עשיית המוטל עליהם לעניין רישומם של עסקאות, מתוך כוונה להתחמק מתשלום המס, לפי סעיף 117 (ב) בקשר עם סעיף 117 (א) (4), ביחד עם סעיף 52 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 - ולגבי הנאשם 1, גם ביחד עם סעיף 119 לחוק הנ"ל - בכך שנרשמו במשרדי מס ערך מוסף, וקיבלו אישור זמני על רישום כעוסק, רק ביום 26/12/1995, למרות שהחלו בפעילותם העסקית, כבר בחודש מאי 1995. ב. ב-21 עבירות של הוצאת חשבוניות מס, מבלי שהיו זכאים לעשות כן, ומתוך כוונה להתחמק מתשלום המס, לפי סעיף 117 (ב) בקשר עם סעיף 117 (א) (5), ביחד עם סעיפים 1 ו- 47 לחוק מס ערך מוסף, וביחד עם תקנות מס ערך מוסף תשל"ו-1976 - ולגבי הנאשם 1 גם ביחד עם סעיף 119 לחוק הנ"ל - בכך שבמהלך התקופה שבין החודשים מאי 1995 עד דצמבר 1995, הוציאה הנאשמת 4, באמצעות הנאשם 1, 21 חשבוניות מס, מבלי שהייתה זכאית לעשות כן, ומתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, בסכום כולל של -.668,804 ₪, כשסכום המס בגינן בסך -.113,697 ₪. בת.פ 2833/99 הורשעו הנאשמים 1, 2 ו-3 בעבירות הבאות: א. נאשמים 1 ו-2 הורשעו, ב- 6 עבירות של זיוף חשבוניות - מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 לחוק העונשין; הכנה, ניהול וקיום של פנקסי חשבונות ורשומות כוזבות, לפי סעיף 220 (4) לפקודת מס הכנסה; השמטת הכנסה מתוך דו"ח שנערך על פי הפקודה, לפי סעיף 220 (1) לפקודת מס הכנסה; שימוש במרמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220 (5) לפקודת מס הכנסה. ואלה העובדות העומדות ביסוד ההרשעה: בשנת המס 1991 פעלו הנאשמים 1 ו-2 במרמה, ומתוך כוונה להתחמק ממס, כמפורט להלן: (1) נאשם 1 זייף חשבוניות מס, אותן קיבלה נאשמת 2 מגורמים שונים, על ידי כך ששינה והוסיף לספרות הרשומות בהן, והגדיל כך את סכומיהן, בסכום כולל של -.688,251 ₪. (2) נאשמים 1 ו-2 הכינו וקיימו פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, על ידי כך שרשמו בספרי הנהלת החשבונות של נאשמת 2, 5 חשבוניות מזויפות, מכלל אלה שזויפו כאמור לעיל על ידי נאשם 1, בסכום כולל של -.532,551 ₪. (3) ביום 28.7.1994 הגישו נאשמים 1 ו-2 לפקיד שומה רמלה, דין וחשבון, על הכנסותיה של נאשמת 2 לשנת המס 1991, והצהירו כי הכנסתה החייבת של נאשמת 2 הינה הפסד, תוך השמטת הכנסה חייבת נוספת שהייתה לנאשמת 2, בשנת המס 1991, בסך של לפחות -.532,551 ₪. ב. הנאשמים 1 ו-2 הורשעו ב-18 עבירות של זיוף חשבוניות - מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 לחוק העונשין; הכנה, ניהול וקיום של פנקסי חשבונות ורשומות כוזבות, לפי סעיף 220 (4) לפקודת מס הכנסה; השמטת הכנסה מתוך דו"ח שנערך על פי הפקודה, לפי סעיף 220 (1) לפקודת מס הכנסה; שימוש במרמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220 (5) לפקודת מס הכנסה. ואלה העובדות העומדות ביסוד ההרשעה: בשנת המס 1992 פעלו הנאשמים 1 ו-2 במרמה, ומתוך כוונה להתחמק ממס, כמפורט להלן: (1) נאשם 1 זייף חשבוניות מס, אותן קיבלה נאשמת 2 מגורמים שונים, על ידי כך ששינה והוסיף לספרות הרשומות בהן, והגדיל כך את סכומיהן, בסכום כולל של -.1,740,595 ₪. (2) נאשמים 1 ו-2 הכינו וקיימו פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, על ידי כך שרשמו בספרי הנהלת החשבונות של נאשמת 2, 15 חשבוניות מזויפות, מכלל אלה שזויפו כאמור לעיל על ידי נאשם 1, בסכום כולל של -.1,603,830 ₪. (3) ביום 28.7.1994 הגישו נאשמים 1 ו-2 לפקיד שומה רמלה, דין וחשבון על הכנסותיה של נאשמת 2 לשנת המס 1991, והצהירו כי הכנסתה החייבת של נאשמת 2 הינה הפסד, תוך השמטת הכנסה חייבת נוספת שהייתה לנאשמת 2, בשנת המס 1991, בסך של לפחות -.1,603,830 ₪. ג. הנאשמים 1 ו-3, הורשעו בעבירות של הכנה, ניהול וקיום של פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים לפי סעיף 220 (4) לפקודת מס הכנסה ושימוש במרמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס - לפי סעיף 220 (5) לפקודת מס הכנסה. ואלה העובדות העומדות ביסוד ההרשעה: בשנת המס 1993, הייתה לנאשמת 3 הכנסה שלא פחתה מ -.1,400,000 ₪. נאשמים 1 ו-3 פעלו בשנת המס 1993 במרמה, ובכוונה להתחמק ממס, בכך שלא הגישו לפקיד השומה דין וחשבון, כנדרש, על הכנסותיה של נאשמת 3 לשנת המס 1993, ורשמו בספרי הנהלת החשבונות של נאשמת 3, חשבוניות מס כוזבות, שלא שולמה בגינן שום תמורה, בסכום כולל של -.194,087 ₪. במהלך החודשים פברואר, יוני, אוקטובר ודצמבר 1993 הגישו נאשמים 1, 3 ו- 4 דו"חות תקופתיים כוזבים למע"מ, בהם דיווחו על עסקאות שביצעה נאשמת 3, בסך של -.528,713 ₪. בפועל ביצעה נאשמת 3 בתקופות אלה עסקאות בשווי של -.1,438,683 ₪. ד. הנאשמים 1 ו-3, הורשעו, בעבירות של הכנה, ניהול וקיום של פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים לפי סעיף 220 (4) לפקודת מס הכנסה ושימוש במרמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס - לפי סעיף 220 (5) לפקודת מס הכנסה. ואלה העובדות העומדות ביסוד ההרשעה: בשנת המס 1994 הייתה לנאשמת 3 הכנסה שלא פחתה מ-1,600,000 ₪. נאשמים 1 ו-3 פעלו בשנת המס 1993 במרמה ובכוונה להתחמק ממס, בכך שלא הגישו לפקיד השומה דין וחשבון, כנדרש על הכנסותיה של נאשמת 3 לשנת המס 1994, ורשמו בספרי הנהלת החשבונות של נאשמת 3, חשבוניות מס כוזבות, אשר לא שולמה בגינן שום תמורה, בסכום כולל של -.125,411 ₪ (ראו נספח ד' לכתב האישום). בתקופה שבין החודשים ינואר ועד נובמבר 1994 הגישו נאשמים 1 ו-3, 11 דו"חות תקופתיים כוזבים למע"מ, בהם דיווחו על עסקאות שביצעה נאשמת 3, בסך של -.725,006 ₪. בפועל ביצעה נאשמת 3 בתקופות אלה עסקאות בשווי של -.1,656,558 ₪. ה. הנאשמים 1 ו-3, הורשעו, בעבירות של הכנה, ניהול וקיום של פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים לפי סעיף 220 (4) לפקודת מס הכנסה ושימוש במרמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס - לפי סעיף 220 (5) לפקודת מס הכנסה. ואלה העובדות העומדות ביסוד ההרשעה: בשנת המס 1995 פעלו הנאשמים 1 ו-3 במרמה ובכוונה להתחמק ממס, בכך שלא הגישו לפקיד השומה דין וחשבון על הכנסותיה של נאשמת 3 לשנת המס 1995, כנדרש, והגישו דו"ח כוזב למע"מ, בגין חודש ינואר 1995, בו דווח על עסקאות שערכה נאשמת 3 בתקופה זו על סך של -.6,261 ₪, כשבפועל ביצעה נאשמת 3, בתקופה המדווחת, עסקאות בשווי של -.182,951 ₪. עתירות הצדדים עתירת התביעה 4. באי כח התביעה עתרו, במשותף, להטיל על הנאשם 1, מאסר ממשי, לתקופה ממושכת, מאסר מותנה משמעותי, וקנס כספי כבד, ולהשית על הנאשמות 4-2, קנס כספי. נציגי התביעה נימקו עתירתם, בנסיבות החומרא הבאות: א. הנאשמים הורשעו בסדרת עבירות מרמה ומס חמורות ביותר, "בניצוחו" של הנאשם 1. ב. ריבוי העבירות. ג. ההיקף הכספי של העבירות. מדובר בהיקף כספי כולל בשיעור גבוה. ד. הנזק לקופת המדינה. לטענת התביעה, חוב הנאשם לשלטונות מס הכנסה עומד, כיום, על סך כ- 3,000,000 ₪, ולשלטונות מע"מ, בסך של כ- 3,500,000 ₪. בסה"כ, כ- 6,500,000 ₪. למרות חלוף הזמן, עד עצם היום הזה, לא הוסרו המחדלים, והנזק לא הוטב. ה. התמשכות העבירות על פני תקופה של כ-5 שנים. ו. אופן ביצוע העבירות, במסגרת מספר חברות, תוך נקיטת תחכום רב בביצוע: חילופי הכובעים, על ידי שינוי שם החברות, לצורך טשטוש עקבותיהן; הדרכים המגוונות להונאת שלטונות המס, באמצעות הגדלת ההוצאות, הוספת ספרות; הגשת דו"חות כוזבים, הנפקת חשבוניות פיקטיביות, הימנעות מהגשת דו"חות. ז. הקלות הבלתי נסבלת בביצוע העבירות, מחד גיסא, והקושי הרב בגילויין, ובמיצוי הדין עם העבריינים, מאידך גיסא. ח. התמשכות ההליכים, הרובצת, כל כולה, לפתחו של הנאשם. עתירת ההגנה 5. הסניגור המלומד ביקש להקל, ככל הניתן, בעונשו של הנאשם, ולהימנע משליחתו למאסר מאחרי סורג ובריח, מהטעמים הבאים: א. חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות. ב. הודאת הנאשם וחסכון זמנם של בית המשפט, הצדדים והעדים. ג. עברו הנקי של הנאשם. ד. העבירות נעברו על רקע הסתבכות כלכלית של החברות, בין היתר, בגין חובות שלא שולמו להן, וכתוצאה מכך נקלעו החברות לחובות כבדים לבנקים. אין מדובר באדם שניסה לרמות את הרשויות, או שהייתה לו כוונה להונות את שלטונות המס. ה. מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, שנרדף מזה כ- 10 שנים, על ידי נושים שונים, ונאלץ לשלם מכיסו הפרטי את החובות. בימים הקרובים יפונו הנאשם ומשפחתו מביתם, והם יוותרו בלא קורת גג. ו. העבירות נעברו בתקופה קשה לנאשם, בשל פטירת אחיו הצעיר, ממחלה קשה. ז. הנאשם לא התייצב לדיונים משום שלא ידע על קיומם, בשל נתק בינו לבין סניגורו הקודם. משנודע לו דבר ההליכים נגדו, פנה הנאשם, ביוזמתו, לרשויות, והתייצב בבית משפט. ח. נסיבותיו האישיות של הנאשם: הנאשם נשוי, אב ל-7 ילדים בגילאי 15 עד חצי שנה, הוא מפרנס יחיד, וסועד אף את הוריו המבוגרים. ט. אי הסרת המחדלים, אינה רובצת לפתחו של הנאשם. נבצר מהנאשם להסיר את המחדלים, בשל אי המצאת כל המסמכים הרלבנטיים, על ידי הרשויות. י. דרך ביצוע העבירות אינה מעידה על תחכום, אלא על סכלות ועל מצוקה. דברו האחרון של הנאשם 6. הנאשם ביקש מבית המשפט לאפשר לו להמשיך את חייו עם משפחתו וילדיו. לדבריו, נקלע לביצוע העבירות שלא באשמתו, בשל אי תשלום כספים בגין עבודות שביצע עבור אחרים, שחייבים לו סכומי כסף גדולים, עד עצם היום הזה. הנאשם ניסה להמעיט מחומרת העבירות שביצע, וטען כי היה חשוף לאלימות ולאיומים. עוד ציין הנאשם כי לא התייצב לדיונים מאחר ולא זומן. שיקולי הענישה 7. הנאשמים הורשעו בסדרת עבירות מס ומרמה חמורות ביותר. הרוח החיה, מאחרי כל עבירות אלה, הוא הנאשם 1. הנאשם 1 הורשע במספר רב ביותר של עבירות - 105 עבירות במספר - שהמכנה המשותף ביניהן, הוא נקיטה שיטתית, בדרכי זיוף חשבוניות ומרמה, בכוונה להונות את שלטונות המס, מתוך תאוות בצע, ולצורך התעשרות קלה ומהירה. חומרה רבה, אני רואה בהתמשכות ביצוע העבירות, על פני כ- 5 שנים, ובכמותן של 105 מעשי מרמה נפרדים. נסיבות אלו, מצביעות על מידת תעוזה ועזות מצח, בלתי מבוטלים. שיקול חומרה כבד משקל נוסף, מוצא אני, בהיקף הכספי הניכר של ההכנסות אותן העלים הנאשם. במכלול פעילותו העבריינית השמיט הנאשם, סכום כולל של -.7,546,070 ₪ (ממס הכנסה העלים הנאשם הכנסות בסך של -.4,154,593 ₪, ומשלטונות מע"מ, העלים הנאשם בסך -.3,391,477 ₪, שהמע"מ בגינו הוא -.942,010 ₪). המדובר בסכומים גבוהים ביותר שלא שולמו לקופת המדינה, ויש להניח שאף לא ישולמו בעתיד. יש בסכומים אלה, כדי להצביע על כך שמחזור עסקיו של הנאשם היה נכבד ביותר. אני רואה בחומרה אף את אופן ביצוע העבירות, תחכומן - שנועד לטשטש עקבות מבצעיהן, ולהקשות על חשיפתן - ומגוון מעשי המרמה והזיוף שבהם נקט הנאשם, ובין היתר, הנפקת חשבוניות פיקטיביות. נפסק לא אחת, שהפצת חשבוניות פיקטיביות היא בבחינת אבי אבות הטומאה, כשמדובר בעבירות מע"מ. הניזוק היחיד מעבירות אלה היא מדינת ישראל. הנסיבות המתוארות, וביניהן, ריבוי העבירות, התמשכותן, היקפן הכספי הגדול, שיטתיות ביצוען ותחכומן, מלמדות על כך שאין מדובר במעידה רגעית, או תקופתית, אלא בשיטת עבודה מתמשכת, שאימץ לעצמו הנאשם, שנטל לעצמו פטור במרמה, מתשלום מס. משקלן המצטבר של נסיבות חומרא אלה, מצדיק ענישה ממשית מרתיעה, שיהא בה כדי לשקף את חומרת מעשיו הפסולים של הנאשם, וכדי להרתיע ולהתריע מפני מעשים שכאלה. לקולא אתחשב בהודאת הנאשם ובעברו הנקי. בשים לב להיקף הכספי הנכבד של העסקים שניהל הנאשם, ולכך שבאותם ימים, העדיף לשלוח ידו בכספי הציבור, ולא להעבירם לקופת המדינה, הרי שאין ליתן משקל של ממש למצבו הכלכלי הקשה הנטען של הנאשם. לא מצאתי ליתן משקל של ממש לקולא אף לטענה בדבר חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות. מעיון בפרוטוקולים עולה, שהסיבה המכרעת להתמשכות הדיונים, ולגזירת דינו של הנאשם, בחלוף זמן כה רב, מאז ביצוע העבירות, היא התחמקויותיו החוזרות של הנאשם, מהליכי המשפט, בתואנות שונות ומשונות, שאין כל קשר בינן לבין המציאות. הנאשם נכח בדיונים רבים, ידע על מועדי הדיונים הנדחים, ואין כל בסיס, לטענתו המתכחשת. כפי שעולה ממכלול העבירות בהן הורשע, אין לנאשם קושי מיוחד "ביצירת" עובדות, נוחות לו, בלא בסיס עובדתי של ממש. מסקנות 8. בהתחשב במכלול הנסיבות, כמפורט לעיל, ולאור מצוות הפסיקה, כי יש להחמיר עם עברייני מס, וכי אין הבדל בין הגוזל כספי פרט, לבין הגוזל כספי ציבור, העונש הראוי לנאשם הוא מאסר ממשי, לתקופה ממושכת. יידע הנאשם - שבפעילותו העבריינית נהג כאילו אין דין ואין דיין - ויידעו עברייני המס, כי, ביום הדין, ייתנו את הדין, על מעשיהם. עם זאת, אמנע מהטלת קנס גבוה על הנאשם, לאור מצבו הכלכלי, ונוכח, ההסתברות הנמוכה להטבת הנזק. ויפים לענייננו, דברי כבוד הנשיא ברק, בע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ ואח' נגד מדינת ישראל, פ"ד ל"ה (3) 211, כהאי לישנא: "בהטלת עונשי מאסר אלה מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס, ומטביעה עליהם אות של קלון. ידעו נא עבריניי הצווארון הלבן, כי "צווארונו של עושה העבירה הזו אינו "לבן", והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה, והאחד שודד את קופתו של הפרט" (ע"פ 344/80 הנזכר). ידעו נא חבריו וידידיו של וייס, וידעו נא אנשי המסחר, המלאכה והתעשייה, אנשי מקצועות חופשיים וכיוצא בהם, כי אנו מתייחסים בחומרה יתירה למעלימי המס, ועם כל הצורך להתחשב בנסיבות אישיות, מי שעובר עבירות מס בנסיבות כה חמורות צפוי לא רק לעונשי קנס אלא אף לעונשי מאסר, שאינם קלים כלל ועיקר. מודע אני לכך, כי בהטילנו עונשי מאסר אלה אין בכוחנו לעקור את הרע מקרבנו, אך מקווה אני, כי בכך אנו מצמצמים במידה מסוימת את היקפו. הקלה בעניינו של וייס לא רק שאינה מוצדקת כשלעצמה, אלא עשויה היא, חלילה, לעודד עבריינים פוטנציאלים ליטול סיכונים, לאור גודל הסכומים הכספיים המעורבים. מקווה אני, כי עונשו של וייס ושכמותו יחזור וידגיש, כי בעבירות מס הסיכון גדול מהסיכוי, וכי כנגד ההתעשרות הכספית הזמנית עומדים לא רק קנסות נכבדים, השוללים את טובת ההנאה, אלא עומדים גם לילות ארוכים של פחד מפני חשיפת האמת, עומדים הרס עצמי-משפחתי ועסקי, ועומדים ימים ארוכים של שלילת החופש". סוף דבר 9. לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם 1 א. 5 שנות מאסר לריצוי ממשי. ב. 12 חודשי מאסר מותנים, והתנאי הוא, שבמשך 3 שנים, מיום שחרורו ממאסר, לא יעבור הנאשם אחת מהעבירות בהן הורשע, או כל עבירה אחרת לפי חוק מע"מ או פקודת מס הכנסה; או כל עבירה שיש בה יסוד של מרמה, לפי כל חוק שהוא, נסיון או סיוע לבצעה. ג. קנס כספי בסך -.250,000 ₪, או 20 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-20 תשלומים שווים ורצופים, בסך -.12,500 ₪ כל אחד, או חודש מאסר, כנגד כל תשלום ותשלום. התשלום הראשון יבוצע עד ולא יאוחר מיום 1/5/2003, ויתר התשלומים יבוצעו ב-1 לכל חודש קלנדרי, לאחר מכן. לא ישולם תשלום במועדו, יועמד הקנס, או יתרתו, לפרעון מלא לאלתר. נאשמות 2, 3 ו - 4 - מאחר שאינן פעילות יותר, אני גוזר על כל אחת מהן, קנס סימלי בסך 1 ₪. הקנסות ישולמו עד ולא יאוחר, מיום 1/5/2003. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים. ניתן היום כ"ז באדר ב, תשס"ג (31 במרץ 2003) בנוכחות: התובעת עו"ד שלי נחום, התובע עו"ד נאור, הסניגור עו"ד אבו סייף והנאשם. ירון לוי, שופט הסניגור: אנו מבקשים עיכוב ביצוע גזר הדין למאסר בפועל. כל התקופה משנת 1995 אנו מדברים על תקופה של 9 שנים שבמהלכן היה הנאשם משוחרר, הנאשם ככל שידע על הדיונים התייצב, זכות הערעור היא זכות טבעית שעומדת לנאשם בחוק, בהתחשב בכל הנסיבות של תיק זה, בעברו הפלילי, בנסיבותיו האישיות, במיוחד לאור חלוף הזמן של כמעט יותר מ- 10 שנים מיום ביצוע העבירות ועד מתן גזר הדין, אני סבור שיש לו סיכוי טוב לערער לעונש, ואני מציג פסיקה. אבקש לציין שההלכה הכי מנומקת נקבעה בפסיקתה של כבוד השופטת בייניש בע"פ 1119/99, ויש מקום לעקב ביצוע גזר הדין עד לסיום הליכי הערעור. התובע עו"ד נאור: המאשימה מתנגדת לעיכו ביצוע העונש, עם תום ההליך בפני בית המשפט משהורשע הנאשם על פי הו דאתו נשללת חזקת החפות, הכלל הוא שעונש מאסר יש לבצע באופן מייד ואין לעכב ביצועו, נקודת המוצא היא אכיפה מייידת ואינטרס הציבור. במיוחד כפי שהשמיע בית המשפט לפני דקות ספורות, לאור התליית ההליך והכרזת הנאשם כעבריין נמלט. אני מפנה לע"פ 1119/99 בענין ארנון שוורץ, נפסק בין היתר, שבהגשת ערעור אין חוק לעכב את ביצוע עונש המאסר. חלק מהשיקולים צויין במפורש שאינם כולם, חומרת העבירות ונסיבות ביצועה, יש שילוב של עבירות לפי חוק מע"מ ופקודת מס הכנסה ומספר נכבד של עבירות לפי סעיף 418 לחוק העונשין, כמו כן, אורך תקופת המאסר ביחס למועד שבו צפוי להשמע הערעור, יש להניח שהערעור ישמע בטרם יסיים הנאשם לרצות עונשו, אין שום קונסטלציה שאני מעלה על דעתי שבית המשפט של ערעור יפסוק כי לא יהא על הנאשם לרצות עונש מאסר משמעותי, אשר על כן זכויותיו לא תפגענה, דבר נוסף הוא החשש להמלטות מאימת הדין שכעת האינטרס או התמריץ להמלט מריצוי עונש המאסר הולך וגובר, העונש כפי שנפסק על ידי בית המשפט אינו חורג ממדיניות הענישה ועולה בקנה אחד עם הפסיקה כפי שנתוותה בתקופה אחרונה, ואנו מתנגדים לעיכוב ביצוע העונש. הסניגור: חברי דיבר על האינטרס הציבורי, ואני חושב שבנסיבות תיק זה ובמכלול האינטרס הציבורי ניסוג באופן זמני עד לשמיעת הערעור, ויש בינתיים להעדיף האינטרס של הנאשם שקיים חשש שהוא ירצה תקופה נכבדת מהעונש שהוטל עליו מהערעור, ובכך תפגע זכותו המעוגנת בחוק. את החשש להמלטות מהדין אפשר ליישם בערבויות. החלטה 1. על פי הקווים המנחים שנקבעו בע"פ 111/99 אין מקום להעתר לבקשה, מהטעמים הבאים: א. חומרת העבירות - המדובר בעבירות תרמית רחבות היקף, ששחרור הנאשם עלול לפגוע באמון הציבור ברשויות, אכיפת החוק ובאפקטיביות האכיפה הפלילית. ב. מדובר בתקופת מאסר ארוכה, באופן שאין חשש כי הנאשם ירצה עונשו בטרם ישמע ערעורו. ג. קיים חשש ממשי להמלטות מאימת הדין מצד הנאשם, הן לאור אי התייצבותו לדיונים, בגינה הוכרז כעבריין נמלט וההליכים הותלו למשך מספר שנים, והן לאור ידיעתו כי הוא צפוי לענוש מאסר ממושך אם יידחה ערעורו. ד. המדובר בערעור על חומרת העונש, דהיינו, הפרכת חזקת החפות היא חלוטה. רמת הענישה, במכלול העבירות בהן הורשע הנאשם אינה עולה על משך הזמן הצפוי לבירור הערעור. במקרה כזה, הכלל הוא, שלא יעוכב ביצוע המאסר אלא במקרים חריגים שהנטל להצדקתם מוטל על הנאשם. במקרה דנן, לא עמד הנאשם בנטל זה. 2. לאור משקלם המצטבר של מכלול הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר נדחית. מיסיםזיוףחשבונית